ביקורת: פורד נגד פרארי

fordferrari_resize.jpg

 

השאלה שתמיד הטרידה אנשים שמתעסקים בתחזיות לאוסקר היא האם קיימת נוסחה בדוקה לזכיה בפרס הסרט הטוב ביותר. מן הסתם, סרט צריך להיחשב טוב בזמן אמת ולפנות אל קהל רחב יחסית על מנת לזכות בתמיכה הנדרשת, אבל יש גם שיקולים של יחסי ציבור, מיאוס מסוג מסוים של זוכים וכמובן השאלה עם איזה סיפור חברי האקדמיה עצמם יזדהו. פעם התשובה הייתה קלה יחסית, כי רובם המכריע של מצביעי האוסקר היו גברים לבנים מעל גיל שישים והם הזדהו עם סיפורים שמתאימים להשקפת עולמם. אלא שבשנים האחרונות, האקדמיה מנסה ליצור יותר מגוון על מנת לקבל תוצאות שיותר משקפות את כלל האוכלוסיה ולא רק קבוצה מצומצמת יחסית. זה שבכל זאת זכה בשנה שעברה סרט כמו "הספר הירוק", מראה שגם עם שינויים בהרכב המצביעים, עדיין צריך לתהות מה עושה סרט ל"סרט אוסקר" אמיתי.

הקלישאה, שמתבררת לא פעם כנכונה, היא שכדי להגביר את סיכויי הזכיה באוסקר, סרט צריך להיות מבוסס על סיפור אמיתי, או על ספר מצליח. צריכים להיות בו שחקנים שהוכחו כחביבי אקדמיה, הבמאי צריך להיות מישהו שעובד יפה עם האולפן ולא מתעקש יותר מדי על חזון מסוים, התסריט צריך להכיל התרחשות משמעותית חדשה פעם בעשר דקות והקהל צריך להיות מסוגל להזדהות בקלות עם הדמות הראשית. הנוסחה הזו היא נימוק נפוץ כשמנסים להבין איך סרטים מהונדסים גנטית כמו "נפלאות התבונה", "נאום המלך" ו"הספר הירוק" גוברים על חביבי המבקרים, אבל היא לא עוזרת כשמנסים להסביר איך סרטים כאלה נכשלים מול זוכים פחות שגרתיים כמו "ארץ קשוחה", "מטען הכאב" או "אור ירח".

כרגע, יש הסכמה שאם האקדמיה תלך השנה על סרט אוסקר קלאסי, היא תבחר ב"פורד נגד פרארי". יש לו את המרכיבים הרצויים, הוא מבוסס על סיפור אמיתי, נתמך בידי אולפן ותיק, שני שחקנים מפורסמים בפרונט, במאי מקצועני ואמין ותסריט ששניים מהכותבים שלו כבר גויסו בידי דיסני לפרויקט עליו יתחילו לעבוד בשנה הבאה. השאלה היא רק מה קורה עם נטפליקס. חברת שרותי הסטרימינג, שאיימה על האוסקר בשנה שעברה עם נוכחות מרשימה של "רומא", הולכת השנה באופן מוצהר על הפרס הגדול. למרות קיצוצים בהשקעה בסדרות, נטפליקס מפנה הרבה משאבים כדי לדחוף את אחד מסרטיה לזכיה באוסקר. זה כולל גיוס במאים זוכי אוסקר כמו מרטין סקורסזה וסטיבן סודרברג, הבאת השחקנים החמים ביותר כמו סקרלט ג'והנסון ואדם דרייבר ויצירת מערך יחסי ציבור שלמד לקחים משנה שעברה ופועל הפעם חזק במיוחד בכדי להשיג נצחון. כמעט כאילו העלילה של פורד נגד פרארי הועברה ממסלול המרוצים של שנות השישים לעולם ההפקות של ימינו ונטפליקס הם פורד.

 

אחרי ירידה חסרת תקדים במכירות, מחפש הנרי פורד השני, הבעלים של חברת הרכב המפורסמת, דרך לחזור לימי הזוהר כפי שהיה המצב תחת ניהולו של סבו. סגן נשיא החברה, לי איאקוקה, מציע למקד את השיווק בלקוחות צעירים. הם אוהבים מכוניות מהירות וספורטיביות כמו בסרטים, אז איאקוקה מציע שפורד תבנה מכונית שתנצח במרוצים מפורסמים. לשם כך, הוא מציע לקנות את חברת פרארי האיטלקית שאמנם מייצרת את מכוניות המרוץ הטובות בעולם, אבל גם נמצאת בקשיים כלכליים. לרוע המזל, העסקה נכשלת ופורד מחליט שאם לא ישתף פעולה עם פרארי, הוא הולך להתחרות בהם במסלול המרוצים הקשה ביותר בעולם, מרוץ 24 השעות של לה מאן.

איאקוקה פונה אל קרול שלבי, האמריקאי היחיד שנצח בלה מאן, והפך ליצרן מכוניות מצליח מאז שפרש. שלבי מסכים לשיתוף פעולה ומתחיל לעבוד עם תקציב בלתי מוגבל מפורד על הרכב שימנע מפרארי נצחון לאחר שלוש זכיות רצופות. בעוד מדובר בעיקר בתעלול של יחסי ציבור, שלבי לוקח את העבודה ברצינות מלאה ומגייס לעזרתו את קן מיילס, נהג ובעל מוסך בריטי שמרגיש את המכונית ואת הכביש יותר טוב מכל אדם אחר.

הדבר הראשון שעשיתי בעקבות הצפיה בפורד נגד פרארי, היה לבדוק את העובדות. אני תמיד משתדל לברר עד כמה סרטים המתיימרים לכך אכן מבוססים על סיפור אמיתי, אבל סרטו של ג'יימס מנגולד עורר חשד במיוחד. יש לכל אורכו תחושה של זיוף, כאילו הכל נעשה על מנת לפשט דברים עבור הקהל ובמטרה לרצות את ראשי האולפן. זה סרט שמתחילתו ועד סופו נראה כמו עיוות של סיפור מורכב יותר שהוצאו ממנו כל מיני דמויות לא מספיק בולטות, בעוד אחרות הוקצנו על מנת לייצר דרמה. ובכן, מתברר שפורד נגד פרארי מדויק להפליא מבחינה היסטורית. סדר ההתרחשויות נכון, התגובות המוגזמות נכונות, חלקן אפילו רוככו מעט, הדרמות השונות נכונות וגם המניעים של פורד להיכנס לזירה חדשה תואמים את המציאות. אפילו סצנות המרוץ עצמן עוקבות באופן די מדויק אחר ההתנהלות בארוע האמיתי. אז למה זה עדיין נראה מזויף?

אני תולה את האשמה בעיקר בתסריטאים. ג'ייסון קלר והאחים באטרוורת' כתבו דיאלוגים כל כך בנלים וצפויים, שהם מקשים לקבל את הסיפור כאמיתי. הכתיבה כל כך חסרת יצירתיות, שאם תעשו משחק שתיה בו לוקחים שוט בכל פעם שדמות אחת פונה לאחרת בשמה במהלך שיחה, תאבדו הכרה בתוך חמש דקות. יש לסרט בדיוק דרך אחת להציג דמות חדשה לצופים והיא מנוצלת בכזו תדירות, שמר מאוד נדמה שמדובר בפרודיה. בנוסף, כאשר אנחנו כבר יודעים את שמות הדמויות, הן מתעסקות בלעדית בקידום העלילה. אין התעכבות על העולם שמסביב, או פעילות בשעות הפנאי שיעניקו לדמויות נפח. מבחינת פורד נגד פרארי, בני אדם תמיד נמצאים בעבודה, בדרך לעבודה, או בטנטרום על משהו שקשור לעבודה. הנרי פורד מפורסם בכך שהגה את שיטת הפס הנע ליצור מהיר יותר של מכוניות, אז יש משהו הולם בכך שסרט החוגג את מפעלו גם יתנהל בצורה דומה.

ישנם כמובן גם סתם רגעים של זלזול באינטליגנציה. כדי להראות לנו שקרול שלבי מעולם לא הפסיק להיות נהג מרוצים בנשמה, הוא נראה שוב ושוב נוהג בפרעות בכבישים עמוסים וכמעט מתנגש בכלי רכב אחרים. אף מקרה כזה לא מסתיים עם הרוגים, או אפילו דו"ח תנועה, כי הסרט מתייחס לנהיגה מסוכנת כסתם דרך להוציא קצת תסכול. תסכול שאגב, היה הרבה יותר מוצדק אם שלבי לא היה חופשי לנהוג ברחוב כאילו הוא נמצא במסלול מרוצים. איך אפשר להרגיש את מה שאבד לו, אם הוא ממשיך להשתמש בו? בינתיים, גברת מיילס משנה את עמדתה לגבי העיסוק של בעלה בלי שום עקביות, כאילו כל קיומה של הדמות הוא להוסיף דרמה לעלילה. אבל כל זה מתגמד לעומת שיא העלבון שהוא משפט בודד שאומר הנרי פורד השני. הוא מביט מהחלון ומציין כיצד במלחמת העולם השניה, חברת פורד יצרה מטוסים שנלחמו בגרמניה הנאצית. זה טוב ויפה, אם מתעלמים מכך שסבא שלו היה גזען נודע, הפיץ בארצות הברית חומרי תעמולה אנטישמים, קבל אות הצטיינות מהמשטר הנאצי, צוין לטובה בספר "מיין קמפף", פתח באירופה מפעלים ששרתו את הצבא הנאצי, התנגד לכניסת ארצות הברית למלחמה והיה כל כך נערץ על אדולף היטלר, שהפירר תלה תמונה של פורד בלשכתו. הוא החליף צד רק בעיצומה של המלחמה, כשנאסר עליו לעשות עסקים באירופה הכבושה ודעת הקהל באמריקה איימה לפגוע במכירות. איכשהו, הסרט שוכח לציין את החלק הזה בהיסטוריה של החברה.

מצד שני, אם נניח לרגע לעניין ההיסטוריה הבעייתית, פורד נגד פרארי הוא סרט מאוד מרשים מבחינה טכנית. עד כמה שהתסריט נטול תחכום, סצנות המרוץ מרהיבות ומפורטות, כאשר אפשר ממש להרגיש את התנגדות הרוח מרוב שמנגולד וצוותו חשבו על כל מה שמבדיל בין סתם נסיעה מהירה למרוץ ברמה גבוהה. מגיע המון קרדיט לצלם פדון פאפאמיכאל, שהצליח לתמרן שוטים מורכבים המלווים את המכוניות בפיתולים השונים ובמהירויות הבלתי נתפסות, מבלי לעשות לעצמו הנחות. ג'יימס מנגולד יודע ליצור סרטים מבדרים וחלק גדול מזה נובע מבחירת הצוות הטכני הנכון.

מגיעות מחמאות גם לשחקנים ובמיוחד לכריסטיאן בייל, שבאופן חריג, מדבר כאן במבטא האנגלי האמיתי שלו. כל כך התרגלתי שבייל מגלם אמריקאים, שלמעשה מוזר לשמוע אותו בתפקיד קן מיילס, הבריטי חובב התה. בייל מפורסם בשינויי המשקל הקיצוניים שלו ויתכן שהפעם שבר שיא. הפעם הקודמת בה הופיע על המסך, הייתה ב"סגן הנשיא", שם העלה קילוגרמים רבים על מנת לגלם את דיק צ'ייני. כעת, הוא השיל את המשקל שצבר ואף מעבר לכך, לשם גילום מיילס הרזה. ג'ון ברנתל גם ראוי לשבחים על הופעתו בתפקיד לי איאקוקה. הוא מגלם את סגן נשיא פורד כפקיד אפור וצייתן, שיש בו תמיד ניצוץ של אופטימיות ונכונות לקחת סיכון, אם רק יקבל אישור מההנהלה.

מנגד, קשה להתעלם מעד כמה גרועה ההופעה של ג'וש לוקאס. הוא לוהק לתפקיד לאו ביבי, מנהל בכיר בחברת פורד, שאחראי בין השאר על יחסי הציבור של החברה. בעוד ישנם דיווחים סותרים על נכונות היצוג של ביבי כאדם שמעוניין בטובת החברה על פני טובת הנהג ולא מבין את האהבה למרוצים, לוקאס פשוט לא מתאים. לא לתפקיד ולא לסרט באופן כללי. הוא בולט לעין בכל שניה שלו על המסך, גם כאשר עליו להיבלע ברקע, מה שלחלוטין לא מסתדר עם הרעיון שהוא איש של עבודת צוות וציות עיוור להחלטות הבוס. בעוד ג'ון ברנתל מצליח למצוא את האיזון בין חוסר רצון לגנוב פוקוס לבין העלאת רעיון חדשני שיניע את העלילה לשלב הבא, לוקאס פשוט צעקני. אפילו כשהוא לא מדבר, בלתי אפשרי להתעלם מהמשחק המוגזם שלו שמוריד מאיכותה של כל סצנה בה הוא נוכח.

יש דברים טובים לומר על פורד נגד פרארי וגם לא מעט דברים רעים. זה סרט משובח מבחינה טכנית, אבל רדוד מבחינת כתיבה. הוא עוקב רוב הזמן אחר הסיפור האמיתי, אבל עשוי בצורה בה גם העובדות היבשות נראות כמו זיוף הוליוודי. יש בו הופעות משחק ממש טובות לצד הופעת המשחק הגרועה של השנה. זה סרט שאני לא יכול באמת לאהוב וגם לא לשנוא. הוא נמצא באמצע, עם פוטנציאל לא ממומש, לצד תחושה שגם היה יכול להיות הרבה יותר גרוע. המטרה כאן היא לא רק לספר סיפור, אלא גם לרגש, מה שגורע בעיני מהיחוד של הסרט והופך אותו לעוד הפקה שפועלת לפי נוסחה מוכחת היטב על מנת לזכות בפרסים.

נבואה לאוסקר -19.10.2019

סרט

1917

יום יפה בשכונה

פצצה

פורד נגד פרארי

האירי

רצח כתוב היטב

נשים קטנות

סיפור נישואין

היו זמנים בהוליווד

פרזיטים

 

בימוי

ג'יי רוץ' – פצצה

מרטין סקורסזה – האירי

נואה באומבך – סיפור נישואין

קוונטין טרנטינו – היו זמנים בהוליווד

בונג ג'ון-הו – פרזיטים

 

תסריט מקורי

צ'רלס רנדולף – פצצה

ראיין ג'ונסון – רצח כתוב היטב

נואה באומבך – סיפור נישואין

קוונטין טרנטינו – היו זמנים בהוליווד

בונג ג'ון-הו, האן ג'ין-וון – פרזיטים

 

תסריט מעובד

מיכה פיצרמן-בלו, נח הרפסטר – יום יפה בשכונה

סטיבן זייליאן – האירי

טאיקה ואיטיטי – ג'וג'ו ראביט

גרטה גרוויג – נשים קטנות

אנתוני מקרתן – שני האפיפיורים

 

שחקן ראשי

כריסטיאן בייל – פורד נגד פרארי

אנטוניו בנדרס – כאב ותהילה

רוברט דה נירו – האירי

אדם דרייבר – סיפור נישואין

אדי מרפי – דולומייט הוא שמי

 

שחקנית ראשית

סקרלט ג'והנסון – סיפור נישואין

סירשה רונאן – נשים קטנות

שרליז תרון – פצצה

ג'ודי טרנר-סמית – קווין וסלים

רנה זלווגר – ג'ודי: מעבר לקשת

 

שחקן משנה

וילם דפו – המגדלור

טום הנקס – יום יפה בשכונה

ג'ון ליתגו – פצצה

אל פאצ'ינו – האירי

בראד פיט – היו זמנים בהוליווד

 

שחקנית משנה

אנט בנינג – הדו"ח

לורה דרן – סיפור נישואין

ג'ניפר לופז – נוכלות בלי חשבון

דאביין ג'וי רנדולף – דולמייט הוא שמי

מרגו רובי – פצצה

 

סרט אנימציה

לשבור את הקרח 2

מיסטר לינק

מרגלים לא רגילים

צעצוע של סיפור 4

ילדת מזג האוויר

 

הסרט הבינלאומי הטוב ביותר

פפיצ'ה (אלג'יריה)

הציפור הצבועה (צ'כיה)

עלובי החיים (צרפת)

פרזיטים (דרום קוריאה)

ואז רקדנו (שבדיה)

 

צילום

רוג'ר דיקינס – 1917

רודריגו פריאטו – האירי

ג'רין בלאשקה – המגדלור

רוברט ריצ'רדסון – היו זמנים בהוליווד

סזאר צ'ארלונה – שני האפיפיורים

 

עריכה

מייקל מקאסקר – פורד נגד פרארי

תלמה סקונמייקר – האירי

בוב דאקסיי – רצח כתוב היטב

ג'ניפר ליים – סיפור נישואין

פרד רזקין – היו זמנים בהוליווד

 

פסקול מקורי

תומס ניומן – 1917

נייט הלר – יום יפה בשכונה

מרקו בלטראמי – פורד נגד פרארי

מייקל ג'יאצ'ינו – ג'וג'ו ראביט

הילדור גואנדוטיר – ג'וקר

 

עיצוב אמנותי

1917

האירי

רצח כתוב היטב

נשים קטנות

היו זמנים בהוליווד

 

עיצוב תלבושות

1917

האירי

נשים קטנות

היו זמנים בהוליווד

דיוקן של נערה עולה באש

 

מיקס סאונד

1917

פורד נגד פרארי

ג'וקר

ג'ודי: מעבר לקשת

היו זמנים בהוליווד

 

עריכת סאונד

1917

פורד נגד פרארי

האירי

ג'וקר

מלחמת הכוכבים: עלייתו של סקייווקר

 

אפקטים חזותיים

1917

אד אסטרה

הנוקמים: סוף המשחק

איש מזל התאומים

מלחמת הכוכבים: עלייתו של סקייווקר

 

איפור ועיצוב שיער

הנוקמים: סוף המשחק

פצצה

האירי

ג'ודי: מעבר לקשת

היו זמנים בהוליווד

מצב המרוץ

חודש אחרי הפסטיבלים הגדולים, נראה שכל סרט שעוד יכול להיות חלק מהמרוץ לאוסקר שובץ להפצה לפני סוף השנה. רק חלקם נחשפו כבר לקהל הרחב, אבל רבים עובדים חזק על יצירת באז לקראת עונת הפרסים. גם כשנדמה שיש סרט שמדברים עליו כעל הפייבוריט לאוסקר, השיח משתנה על בסיס שבועי והאמת היא שקשה כרגע לבודד סרט אחד בכל הבלגן.

הנה רשימה של הסרטים שעוד נראים בעלי סיכוי לזכות באוסקר, אם כי תמיד יתכנו מצטרפים של הרגע האחרון. עדיין, כמעט בטוח שהזוכה הגדול נמצא איפשהו בפוסט הזה.

 

היו זמנים בהוליווד

בעד: בתור סרט שהקרנת הבכורה שלו הייתה בפסטיבל קאן והגיע לבתי הקולנוע כבר בחודש יולי, היו זמנים בהוליווד מחזיק מעמד יפה מאוד בטבלאות ההימורים לאוסקר. זה אמור להיות סרטו הלפני אחרון של קוונטין טרנטינו, מה שכבר מושך עניין, והוא מתרחש בלב לבה של תעשיית הקולנוע. הוא עוסק בשחקן שחווה משבר בעקבות התחושה שעבר את השיא ובמקביל, מציע לא מעט מתח ובדיחות פנימיות שמגיעות ממקומות לא צפויים. האקדמיה אוהבת סרטים על קולנוע וכשטרנטינו עוסק בדברים שחבריה מצליחים להבין, הוא גם מקבל מהם אהבה. ההופעות של לאונרדו דיקפריו ובראד פיט מעוררות באז לאוסקר ועבור המצביעים המבוגרים יותר, הנוסטלגיה לסוף שנות השישים בהחלט תשחק תפקיד.

נגד: בעוד המבקרים מתלהבים מהיו זמנים בהוליווד, הקהל די מפולג. חלק חושבים שהוא יצירת מופת, בעוד הרבה מצאו את הסרט מעצבן, מלא בעצמו וארוך מדי. אם למדנו משהו מהמועמדות של "רפסודיה בוהמית" בשנה שעברה, זה שצריך להקשיב גם לקהל ולא רק לביקורות. בנוסף, האקדמיה הוסיפה בשנתיים האחרונות לשורותיה מאות חברים חדשים שאינם אמריקאים ושגילם מתחת לשישים. יתכן שעבור חברים חדשים אלה, אפקט הנוסטלגיה לא יעבוד ואף יראה כמו הסחת דעת מיותרת.

 

763_resize.jpeg

 

האירי

בעד: כשמרטין סקורסזה טוב, הוא ממש טוב. האירי הוקרן בבכורה עולמית בפסטיבל ניו יורק לפני שבוע וחצי והוכתר מיד כאחד הסרטים הטובים של השנה. נטפליקס כבר שריינה לו הפצה קולנועית שתקדים בכמה שבועות את ההפצה בסטרימינג, במטרה מוצהרת להתחרות על האוסקר. הטריילר של הסרט זכה לחשיפה רבה וברור שמשקיעים בקידום הסרט כמתחרה מוביל על האוסקר. צוות השחקנים כולל כמה מהשמות המזוהים ביותר עם סרטים על העולם התחתון, בהם רוברט דה נירו, אל פאצ'ינו, ג'ו פשי, הארווי קייטל ובובי קאנבלי. באורך של 209 דקות, יש לסרט תחושה של אפוס מהסוג שפשוט בלתי אפשרי להתעלם ממנו.

נגד: תקראו את זה שוב, "209 דקות". זה כמעט שלוש שעות וחצי של סרט. נכון שגם "חלף עם הרוח", "לורנס איש ערב", "רשימת שינדלר" ו"שר הטבעות: שיבת המלך" היו באורך דומה, אבל רובם המוחלט של הזוכים באוסקר לסרט הטוב ביותר אינם חורגים מטווח השעתיים וחצי. עבור מי שירצה לראות את האירי בקולנוע, החוויה יכולה להיות מאוד מאתגרת מסיבות שלא קשורות לעלילה עצמה, בעוד מי שיראה את הסרט בסטרימינג, יתפתה לעשות הפסקות, מה שאולי פוגע בתחושה שמדובר בסרט ולא במיני-סדרה. עדיין יש את הוויכוח האם סרטים שהופקו עבור שרותי סטרימינג צריכים להתמודד במסגרות המיועדות לסרטי קולנוע וחלק מרשתות הקולנוע כבר הודיעו שלא יקרינו את האירי בגלל המעבר המהיר מהאולמות למסך הביתי. זה בהחלט יפגע בחשיפה שהסרט יקבל לפני האוסקר, במיוחד בקרב חברי אקדמיה שאינם מנויים על נטפליקס.

 

Irishman1.0_resize.jpg

 

סיפור נישואין

בעד: נטפליקס הולכים על הימור כפול ומוציאים את סרטו של נח באומבך לקולנוע חודש לפני שהוא עולה לשרות הסטרימינג שלהם. לפני ש"האירי" התחיל לעורר דיבורים על אוסקר, סיפור נישואין היה הסרט החם בקרב מבקרים שראו אותו בפסטיבלים. עם אורך של שעתיים ורבע וסיפור שעוסק באנשי תאטרון, יש פה מספיק בכדי למשוך את תשומת לבם של חברי האקדמיה. זה מסוג הסרטים שעובד ביעילות על הרגש ושלושה מהשחקנים בו – אדם דרייבר, סקרלט ג'והנסון ולורה דרן, כבר נראים בדרך הבטוחה למועמדות. מכיוון שיעבור חודש שלם בין הבכורה הקולנועית של הסרט למועד העליה בנטפליקס, לא ידוע כרגע על התנגדות מצד בעלי האולמות להקרנתו וסיפור נישואין יזכה לחשיפה מוגבלת, אך נאה. יותר מהכל, המבקרים משתגעים על הסרט וההגעה למקום השני בפרס חביב הקהל בפסטיבל טורונטו, מראה שהפעם יש קונצנזוס עם הצופים.

נגד: שוב הבעיה עם נטפליקס. האם החשיפה המוגבלת בקולנוע והמעבר אחרי חודש לסטרימינג יספיקו, או שדווקא יצרו תחושה שלא באמת מדובר בסרט קולנוע, אלא בסרט טלוויזיה שמעקם את החוקים? מה גם שנראה שנטפליקס משקיעה כרגע יותר משאבים בקידום "האירי" וקצת מזניחה את הקידום של סיפור נישואין. באומבך הוא לא סקורסזה, השם שלו לא יביא צופים שאינם סינפילים מושבעים ללא עזרה מצד החברה המפיצה. בסופו של דבר, קיים החשש שסיפור נישואין יגמור כמו "רומא" בשנה שעברה. סרט שכולם מתלהבים ממנו, אבל מפסיד את האוסקר לסרט הטוב ביותר לטובת משהו שהוא פחות חביב המבקרים ויותר נגיש לקהל הרחב.

 

4374861.jpg-r_1280_720-f_jpg-q_x-xxyxx_resize.jpg

 

ג'וג'ו ראביט

בעד: האקדמיה לא מרבה לבחור בקומדיות, אבל היו כמה זוכים בעשור האחרון ששחקו על הקו שבין קומדיה ודרמה. השואה היא תמיד נושא שמושך אליו התעניינות בעונת האוסקר ואם ימצא האיזון הנכון, הרבה חברי אקדמיה, במיוחד הצעירים יותר, יכולים ממש לאהוב את הסרט. חוץ מזה, הוא נצח את "סיפור נישואין" בתחרות על פרס הקהל בטורונטו וכאמור, חשוב להקשיב גם לקהל.

נגד: המבקרים לא מי יודע מה מתלהבים מהסרט. נכון שצריך להקשיב לקהל, אבל עם ציון 53% במטאקריטיק, קשה לקרוא לג'וג'ו ראביט מועמד מוביל. אולי יצליח לקבל מועמדות, אבל הוא יכול גם להיפגע מהתנגשות גסה בין הז'אנר לתוכן ולהרחיק חלק ניכר מהקהל.

 

MV5BNjllOTI5ODUtODYwNi00MWQ5LWIxMjMtYmNjM2I2NDE2NzAxXkEyXkFqcGdeQXVyNjg2NjQwMDQ@._V1_SY1000_SX1500_AL__resize.jpg

 

ג'וקר

בעד: אומרים שאין דבר כזה פרסום רע ובמקרה של ג'וקר, זה יכול להתברר כנכון. הסרט מעורר שערוריה אחר שערוריה החל מהרגע בו נחשף לקהל, עד לנקודה שבה צבא ארצות הברית פרסם אזהרה מפני אנשים שיקבלו השראה מהסרט. דיונים ברשתות החברתיות הוציאו מהחורים את התומכים בזנות ובהחזקת נשק, בעוד מבקרים וצופים מתווכחים האם הסרט מתיר התנהגות אלימה, או מבקר אותה. גם הבמאי טוד פיליפס הוסיף שמן למדורה בסדרה של ראיונות בהם יצא נגד תרבות ה-PC ותנועות כמו Me Too שלדבריו, גרמו לו להפסיק לביים קומדיות. כשהסרט זכה בפרס אריה הזהב הפסטיבל ונציה, התחיל מיד דיבור על אוסקר, במיוחד בהתחשב בכך שהג'וקר הוא הדמות היחידה עד כה שמקורה בקומיקס גיבורי-על וגילומה הביא לזכיה באוסקר. אז אם אין דבר כזה פרסום שלילי, ג'וקר והכסף הרב שהכניס עד כה בקופות, בדרך להתחרות על כמה פסלונים.

נגד: יש דבר כזה פרסום רע, רק תשאלו את הארווי ויינסטין. האקדמיה אינה מורכבת מאוסף של פאנבויז של DC, או מטוקבקיסטים ברדיט, אלא מאנשי תעשיה מנוסים ששופטים סרט על פי תוכנו ולא על פי השיח הפוליטי סביבו. מהבחינה הזו, אפשר להאמין למבקרים שרבים מהם לא אהבו את הסרט. הזכיה באריה הזהב אמנם מפתיעה, אבל היא ממש לא מבטיחה מועמדות לאוסקר. זה בלי לציין שלקח לאקדמיה שנים להעניק מועמדות לסרט שמתרחש ביקום של גיבורי-על והקונצנזוס סביב ג'וקר ממש לא קרוב להיות מוצק כמו זה שהיה סביב "הפנתר השחור" לפני שנה.

 

38845-original_resize.jpg

 

פורד נגד פרארי

בעד: איך שלא מסתכלים על זה, מדובר בסרט שנועד להתמודד על האוסקר. הוא מבוסס על סיפור אמיתי של אנדרדוג שמנסה להשיג נצחון היסטורי, צוות השחקנים גדול ומוכר, הבמאי ג'יימס מנגולד מתמחה בסרטים שפונים לקהל הרחב מבלי לזלזל בו (להוציא את "וולברין", והוא בהחלט כיפר על כך ב"לוגאן" המצוין), זה פשוט הסרט הכי ידידותי לאוסקר של השנה. אמנם כיום נהוג לזלזל בסרטים שכל כך מחזרים אחר טעם האקדמיה, אבל הטקס בשנה שעברה הראה שזה עדיין עובד. פורד נגד פרארי הוא אולי לא אהוב המבקרים של הסתיו, אבל יש לו מספיק ביקורות חיוביות בשביל שמועמדות לאוסקר תראה יותר מסבירה.

נגד: באמת נראה שעם כזו נגישות לטעם האקדמיה, היו אמורים לדבר יותר על פורד נגד פרארי. עם פוטנציאל למספר דו-ספרתי של מועמדויות לאוסקר, לא נראה שיש עליו דיון כלשהו, בטח לא כמו על הסרטים שהוזכרו בפוסט הזה עד עכשיו. זה מוזר, כי כמעט כולם מסכימים שמדובר בסרט טוב ומבדר, אבל הוא כנראה לא הרבה מעבר לזה. כמה שהבחירות של האקדמיה לא תמיד ברורות, עדיין צריך שיהיה בסרט משהו מעורר שיחה בכדי לזכות באוסקר.

 

Screen-Shot-2019-06-02-at-8.25.13-PM_resize.jpg

 

יום יפה בשכונה

בעד: אחרי שהשיגה את תשומת לבם של האקדמיה ושל המבקרים עם "האם אי פעם תסלחי לי", מריאן הלר צפויה לעורר את סקרנותם עם סרט נוסף המבוסס על מפגש בין כותב ציני לעולם הזוהר. מתיו ריס וטום הנקס זכו לשבחים על תפקידיהם (יש כרגע התלבטות מי ראשי ומי משני) והסרט משחק על הנוסטלגיה של רבים מהצופים לדמותו של פרד רוג'רס, סמל הטוב והתמימות של ילדותם. בזמנים פסימיים כמו היום, כאשר משבר האמון בדמויות סמכותיות הופך לבעיה כלל-עולמית, הרבה חברי אקדמיה עשויים להימשך דווקא לסרט על מי שהצטיין בהשבת תקווה לחייהם של אנשים עצובים.

נגד: הסרט מקבל ביקורות קצת יותר טובות מ"פורד נגד פרארי", אבל גם עליו היו אמורים לדבר יותר בשלב הזה. יום יפה בשכונה יצא מפסטיבל טורונטו עם טפיחה על השכם ולא הרבה מעבר. הוא עדיין מועמד סביר לזכיה באוסקר, אבל צריך לזכור שעם הגדלת מגוון הרקעים התרבותיים של חברי האקדמיה, רבים מהם לא גדלו על פרד רוג'רס ולא יראו בו יותר מדמות של טום הנקס. למרות כמה הופעות מצוינות בעשרים השנים האחרונות, הנקס לא היה מועמד לאוסקר מאז "להתחיל מחדש" שיצא בשנת 2000, כך שאולי האקדמיה פחות מתלהבת ממנו. צריך גם לזכור שלמרות ביקורות טובות, סרטה הקודם של מריאן הלר לא היה מועמד לאוסקר לסרט הטוב ביותר, מה שאולי מעיד על סגנון שלא עובד על רוב חברי האקדמיה.

 

A_Beautiful_Day_in_the_Neighborhood_230719_resize.jpg

 

פרזיטים

בעד: בלי שום ספק, אהוב המבקרים של 2019. אם הזכיה בדקל הזהב בקאן לא הספיקה, סרטו של בונג ג'ון-הו הוצג בעוד פסטיבלים רבים וקטף מחמאות בכולם. תאריך יציאה בארה"ב באוקטובר אמור לחדש את השיח סביב הסרט ולהעמיד אותו גם במבחן הקהל. הוא מועמד מוביל לאוסקר לסרט הבינלאומי (לשעבר הסרט בשפה זרה) הטוב ביותר, אבל בהחלט אין לפסול את האפשרות שיתמודד גם על פרסים כמו הסרט, הבימוי והתסריט המקורי הטובים ביותר.

נגד: דרום קוריאה מעולם לא הייתה מועמדת לאוסקר. עד כמה שזכיה של פרזיטים בפרס המוקדש לסרטים שאינם דוברי אנגלית נראית סבירה, זו גם תהיה פתיחות נדירה מצד האקדמיה כלפי סרטים מארצו של בונג ג'ון-הו. סביר להניח שהרבה מהביקורת החברתית תתפספס על קהל מערבי ושהטוויסט ירחיק לא מעט מצביעים. "רומא" הגיע קרוב יותר מאי פעם לזכיה של סרט בשפה זרה באוסקר לסרט הטוב ביותר ונכשל. פרזיטים, עם כל אהדת המבקרים, אינו "רומא" ואין לו את נטפליקס שתיתן לו דחיפה שיווקית.

 

Parasite-1_resize.jpg

 

רצח כתוב היטב

בעד: סרט רווי שחקנים מוכרים, שהתקבל באהבה בפסטיבל טורונטו ומנסה להחיות את אחד הסגנונות הקלאסיים של ז'אנר המתח – הודאניט. ריאן ג'ונסון נחשב לאחד הבמאים המבטיחים של הוליווד והוא כבר הוכיח את כוחו במחוות לסרטי בילוש ותיקים עם "בריק" המשלב פילם-נואר עם דרמת נעורים. האקדמיה אוהבת סרטים עם קאסט גדול ויתכן שתעלומה בטעם של פעם היא אסקפיזם נחוץ בימים אלה.

נגד: ריאן ג'ונסון מעולם לא היה מועמד לאוסקר. אולי המחוות לקולנוע מפעם לא עושות רושם על האקדמיה, ואולי העבודה שלו על סרטי מלחמת הכוכבים גורמת לג'ונסון להראות יותר כמו במאי להשכיר מאשר כיוצר בעל חזון. זה אמנם לא נכון, אבל האקדמיה התעלמה מקיומו עד כה, אז לא בטוח מה הם באמת יודעים עליו. הסרט מופץ בידי חברת ליונסגייט שאמנם יש לה היסטוריה עם האוסקר, אבל כשלה בהשגת מועמדויות לפרס הסרט בשנתיים האחרונות.

 

Knives-Out_resize.jpg

 

 

אלה הסרטים שכבר נחשפו בצורה כזו או אחרת והתקבלו עליהם תגובות. לא כללתי סרטים כמו "הדו"ח" או "גלים" שעשו רושם טוב בהתחלה, אבל אבדו מומנטום מאז. יש עוד מספר סרטים שיכולים להצטרף למרוץ ברגע האחרון ולהתחרות על האוסקר, אבל אין כרגע שום ביקורת עליהם. חשוב גם לציין שטקס האוסקר נערך מוקדם מהרגיל השנה (ב-9 בפברואר במקום בסוף החודש), מה שאומר שכל הליך ההצבעה על המועמדים יתקיים בשבוע הראשון של ינואר. זה לא משאיר הרבה זמן לסרטים שיוצאים בסוף השנה לצבור מומנטום.

בין הסרטים שעוד יכולים להצטרף למרוץ נמצאים:

1917 – סרט מלחמה בבימוי סם מנדז, זוכה האוסקר על "אמריקן ביוטי". הסרט מצולם בצורה היוצרת אשליה של שוט אחד רציף (כמו "בירדמן") ועוסק בחיל בריטי שנשלח במלחמת העולם הראשונה למשימה לאתר את אחיו בשדה הקרב.

פצצה – סרטו של ג'יי רואץ', המוכר בעיקר כבמאי סרטי אוסטין פאוורס ופגוש את ההורים (אבל גם "טראמבו" הדרמתי), עוסק בסקנדל האמיתי סביב ההטרדות המיניות מצד מנכ"ל רשת פוקס ניוז רוג'ר איילס. ג'ון לית'גו מגלם את איילס, בעוד ניקול קידמן, שרליז ת'רון ומרגו רובי מגלמות את הנשים המובילות את המאבק כנגדו.

נשים קטנות – אחרי שהוכתרה כמלכת האינדי, גרטה גרוויג מביימת עיבוד לרומן המפורסם מהמאה ה-19. צוות השחקניות כולל את סירשה רונאן, אמה ווטסון, פלורנס פיו, אלייזה סקנלן, לורה דרן ומריל סטריפ.

ריצ'רד ג'ול – כשקלינט איסטווד מצטרף למרוץ ברגע האחרון, זה יכול להיגמר ממש טוב מבחינתו, כפי שהיה עם "מיליון דולר בייבי", "מכתבים מאיוו ג'ימה" ו"צלף אמריקאי". ריצ'רד ג'ול מבוסס על סיפורו האמיתי של האדם שהואשם בטעות בהטמנת מטען חבלה במהלך אולימפיאדת אטלנטה ב-1996. התסריט נכתב בידי בילי ריי, שהיה מועמד לאוסקר על כתיבת "קפטן פיליפס".

 

נבואה לאוסקר – 5.8.2019

סרט

1917

יום יפה בשכונה

פורד נגד פרארי

הארייט

האירי

ג'וג'ו ראביט

סכינים שלופות

נשים קטנות

היו זמנים בהוליווד

הדו"ח

 

בימוי

סם מנדז – 1917

ג'יימס מנגולד – פורד נגד פרארי

מרטין סקורסזה – האירי

גרטה גרוויג – נשים קטנות

סקוט זי. ברנז – הדו"ח

 

תסריט מקורי

מיכה פיצרמן-בלו, נואה הרפסטר – יום יפה בשכונה

ג'יימס מנגולד, ג'ייסון קלר, ג'ז באטרוורת', ג'ון-הנרי באטרוורת' – פורד נגד פרארי

ראיין ג'ונסון – סכינים שלופות

קוונטין טרנטינו – היו זמנים בהוליווד

סקוט זי. ברנז – הדו"ח

 

תסריט מעובד

פיטר סטרוהן – החוחית

סטיבן זייליאן – האירי

טאיקה ואיטיטי – ג'וג'ו ראביט

גרטה גרוויג – נשים קטנות

ג'יי.אם. קוטזי – מחכים לברברים

 

שחקן ראשי

כריסטיאן בייל – פורד נגד פרארי

אנטוניו בנדרס – כאב ותהילה

טום הנקס – יום יפה בשכונה

איאן מק'קלן – השקרן הטוב

אדם דרייבר – הדו"ח

 

שחקנית ראשית

סינתיה אריבו – הארייט

לופיטה ניונגו – אנחנו

סירשה רונאן – נשים קטנות

מריל סטריפ – המכבסה

רנה זלווגר – ג'ודי

 

שחקן משנה

ג'וני דפ – מחכים לברברים

ג'ון ליתגו – הוגן ומאוזן

אל פאצ'ינו – האירי

מתיו ריס – יום יפה בשכונה

מייקל שאנון – סכינים שלופות

 

שחקנית משנה

אנט בנינג – הדו"ח

טוני קולט – סכינים שלופות

ניקול קידמן – החוחית

מריין פלאנקט – יום יפה בשכונה

אוקטביה ספנסר – לוס

 

סרט אנימציה

משפחת אדמס

לשבור את הקרח 2

מיסטר לינק

צעצוע של סיפור 4

ילדת מזג האוויר

 

צילום

רוג'ר דיקינס – 1917

פדון פאפאמיכאל – פורד נגד פרארי

רודריגו פריאטו – האירי

דיק פופ – ברוקלין היתומה

רוברט ריצ'רדסון – היו זמנים בהוליווד

 

עריכה

לי סמית – 1917

אן מק'קייב – יום יפה בשכונה

מייקל מקאסקר – פורד נגד פרארי

תלמה סקונמייקר – האירי

גרג אובריינט – הדו"ח

 

פסקול מקורי

תומס ניומן – 1917

מקס ריכטר – אד אסטרה

נייט הלר – יום יפה בשכונה

מרקו בלטראמי – פורד נגד פרארי

מייקל ג'יאצ'ינו – ג'וג'ו ראביט

 

עיצוב אמנותי

1917

חתולים

פורד נגד פרארי

נשים קטנות

היו זמנים בהוליווד

 

עיצוב תלבושות

1917

נשים קטנות

היו זמנים בהוליווד

ההיסטוריה האישית של דיוויד קופרפילד

מחכים לברברים

 

מיקס סאונד

1917

חתולים

פורד נגד פרארי

היו זמנים בהוליווד

רוקטמן

 

עריכת סאונד

1917

אד אסטרה

פורד נגד פרארי

היו זמנים בהוליווד

מלחמת הכוכבים: פרק 9

 

אפקטים חזותיים

1917

אד אסטרה

הנוקמים: סוף המשחק

איש התאומים

מלחמת הכוכבים: פרק 9

 

איפור ועיצוב שיער

יום יפה בשכונה

ג'וקר

ג'ודי

הארייט

היו זמנים בהוליווד

ונציה וטורונטו 2019 והמשך הדרך לאוסקר

בעשור וחצי האחרון, נעשה מקובל שקמפיין האוסקר מתחיל בספטמבר. כולם מחכים לראות את הסרטים שמוצגים בפסטיבלים בוונציה, טורונטו וטלורייד כדי להחליט מי בפנים ומי בחוץ במרוץ לאוסקר. שמונה מעשרת הזוכים האחרונים בפרס האקדמיה לסרט הטוב ביותר ערכו את הבכורה העולמית שלהם באחד משלושת הפסטיבלים האלה' כך שסטטיסטית, סביר להניח שהזוכה הגדול לשנת 2019 נמצא בתוכניה של פסטיבל ונציה או טורונטו שהוצגו רשמית בשבוע שעבר (מארגני פסטיבל טלורייד מחכים עד הרגע האחרון בכדי לחשוף את שמות הסרטים שיוצגו בו).

כמו בשנים קודמות, גם הפעם אני עובר על רשימת הסרטים המוצגים בחיפוש אחר אלה שיש סיכוי טוב שנראה אותם מתחרים על פרסים בסוף השנה. מדובר בהערכות על סמך נתונים יבשים, מאחר ואיש מחוץ להפקה עוד לא ראה את רוב הסרטים האלה, אבל אפשר להבין פחות או יותר מי ימשיך מכאן לקמפיין יוקרתי ומי יחכה להפצה חסרת ציפיות במחצית הראשונה של 2020. כמובן, תמיד יתכנו טעויות או השמטות מצדי. לפני שנה, למרות שקלעתי לגבי רוב הסרטים בהם נגעתי, פספסתי לחלוטין את קיומו של "הספר הירוק" שזכה בסופו של דבר באוסקר. לא בטוח אם לא שמתי לב לקיומו לפני הפסטיבל, או שהוסף לתוכניה אחרי שפרסמתי את הפוסט, אבל אני מקווה שלא יהיו פאשלות כאלה הפעם.

אז הנה הסרטים הבולטים שצפויים להיחשף בוונציה ובטורונטו השנה והערכה שלי לגבי המשך דרכם.

 

la-verite_resize.jpg

 

האמת – סרט הפתיחה של פסטיבל ונציה עוסק בכוכבת קולנוע צרפתיה שנפגשת מחדש עם בתה התסריטאית לאחר שנים של נתק, דבר שמוביל להרבה דרמה ורגשות. קתרין דנב וז'ולייט בינוש בתפקידי האם והבת, בסרטו של הבמאי היפני הירוקרזו קורה-אדה, זוכה דקל הזהב בפסטיבל קאן בשנה שעברה על "המשפחה שלי".

סיכוי לאוסקר: השילוב בין שתיים מהכוכבות הגדולות בכל הזמנים של הקולנוע האירופי עם אחד הבמאים החמים ביותר בעולם כרגע, נשמע מאוד מבטיח. עם זאת, סיכוייו של הסרט באמריקה תלויים לחלוטין בהפצה, מאחר ויש לו ניחוח של סרט זר מהסוג שהקהל בארצות הברית נוטה להיות חשדן כלפיו.

 

אודות אינסוף – רוי אנדרסון הוא מסוג הבמאים שמפלגים את הקהל. או שחושבים שהוא גאון, או שלא מבינים מה לעזאזל הוא רוצה מהחיים שלנו. כרגיל אצלו, אי אפשר למצוא תקציר שמסביר בצורה ברורה על מה הסרט, אבל די בטוח לשער שהוא מאוד איטי ומהורהר, מלא דמויות גרוטסקיות, מצולם בצורה מרהיבה ולמרות שיגרום לצופים לרצות להתאבד, מבקרים יגדירו אותו כקומדיה.

סיכוי לאוסקר: יותר סביר שיסתפק בפרס הקולנוע האירופי.

 

אד אסטרה – פרויקט שמדברים עליו מתחילת השנה, אבל רק לאחרונה נודע על מה הוא. ג'יימס גריי מביים סרט מדע בדיוני אודות אסטרונאוט שיוצא לקצה מערכת השמש בחיפוש אחר אביו האובד וחושף סודות שיכולים להשפיע על גורל כדור הארץ. אז… אינטרסטלר פוגש את קונטקט? צוות השחקנים כולל את בראד פיט, טומי לי ג'ונס, ליב טיילר, רות נגה, דונלד סאת'רלנד.

סיכוי לאוסקר: ג'יימס גריי הוא במאי בינוני שטרם הצליח לחדור באמת למיינסטרים. מצד שני, הוא יודע לעבוד עם שחקנים והסרט הזה בהחלט עשוי להשיג כמה מועמדויות לפרסים טכניים. בקטגוריות אחרות, האקדמיה לא משתגעת על סרטי מד"ב, אז תלוי עד כמה התסריט מדבר אל קהל של דרמות משפחתיות.

 

אמה – אחרי ההצלחה היחסית של "ג'קי" ואחרי שהביא לצ'ילה את האוסקר הראשון שלה עם "אישה פנטסטית" בהפקתו, היה צפוי שפבלו לראין ישאר בהוליווד. מתברר שלא, מאחר והסרט החדש בבימויו עוסק בזוג צ'יליאני שחייו הופכים לסיוט בעקבות אימוץ ילד בעייתי. קצת נשמע כמו סרט אימה, אבל אני לא חושב שזה הכיוון.

סיכוי לאוסקר: הדלת להוליווד עדיין פתוחה בפני לראין, אבל לא זה הסרט שמחפשים בעיר הכוכבים. מה גם שאמה נרכש להפצה בידי נטפליקס, אז תלוי אם יחליטו להוציא אותו לקולנוע.

 

אורח הכבוד – מפקח מזון מאבד את שלוותו לאחר שבתו, המואשמת בניצול לרעה של עמדתה כמורה בתיכון, מסרבת לפרוש בתנאים שהוצעו לה. אטום אגויאן הקנדי מביים, עם דיוויד ת'יוליס, לייזה דה אוליביירה ולוק וילסון. יש סיכוי שזה יזכיר לאנשים את "ספק" של ג'ון פטריק שנלי. צוות השחקנים כולל גם את רוסיף סאת'רלנד, הבן של זה מ"אד אסטרה".

סיכוי לאוסקר: אטום אגויאן היה מועמד פעם אחת לאוסקר, לפני 22 שנים, על "המתיקות שאחרי". מאז, הוא והאקדמיה לא רואים עין בעין. לכל סרט שלו יש סיכוי להיות מועמד, אבל הוא רחוק מלהיות הימור בטוח.

 

ג'וקר – רוצים לדעת איך הוא קבל את הצלקות האלה? כנראה שהפעם נקבל תשובה. חואקין פניקס הוא האדם הרביעי בתוך שלושים שנה לגלם את אויבו האיקוני של באטמן בקולנוע (חמישי אם כוללים את מארק המיל בתור מדבב), בסרט שאמור להתעלם מכל הגרסאות הקודמות שלו. למרות שהג'וקר הוא לרוב טיפוס מסתורי, הגרסה הזו דווקא תראה את חייו לפני שהפך לנסיך הפשע, כולל היחסים המתוחים עם אמו.

סיכוי לאוסקר: הטריילר נראה מעולה וחואקין פניקס הוא אחד השחקנים הטובים ביותר בגלקסיית שביל החלב. המכשול העיקרי שלו יהיו ההשוואות הבלתי נמנעות להופעה זוכת האוסקר של הית' לדג'ר. אם אתם מספיק ציניים, אתם מאמינים שלדג'ר זכה באוסקר רק כי מת לפני יציאת הסרט, אבל גם אם זה עזר לרכך את לב חברי האקדמיה, ההופעה שלו כל כך אהובה שפניקס יצטרך להציג פה את המשחק הטוב ביותר שאי פעם נתן. מעבר למכשול הזה, הסרט מבוים בידי טוד פיליפס, המוכר מסרטים כמו "רוד טריפ", "סטארסקי והאץ'" וסדרת הנגאובר. לא בדיוק מישהו שנוהג להתעסק בדמויות אפלות. מצד שני, אם אדם מק'קיי ופיטר פארלי עשו את הקפיצה מקומדיות וולגריות לאוסקר, מי יודע?

 

המכבסה – אישה יוצאת לחופשה ואיכשהו מסתבכת בעולם של העלמות מס והלבנת הון (כן, כזה סוג של מכבסה) שמקורן בחברת עורכי דין בפנמה סיטי. סטיבן סודרברג מביים לפי תסריט של סקוט זי. ברנז, עם הופעות של מריל סטריפ, גארי אולדמן, אנטוניו בנדרס, שרון סטון, דיוויד שווימר, רוברט פטריק… אני נשבע שהסרט הזה לא צולם ב-1998.

סיכוי לאוסקר: קודם כל, הסרט שייך לנטפליקס, אז תלוי איך יחליטו להפיץ אותו. דבר שני, זה נשמע מעניין, אבל סטיבן סודרברג לא ביים אף סרט שהיה מועמד לאוסקר כבר כמעט עשרים שנה. חוץ מהמועמדות היחידה של "הגרמני הטוב" על הפסקול המקורי, סודרברג לא מצליח לקבל אפילו אזכור מהאקדמיה. זה מדהים בהתחשב בכך שזה אותו במאי שהיה מועמד מול עצמו עם "טראפיק" ו"ארין ברוקוביץ'". הסרט מעורר קצת באז, אבל קודם כל שבכלל יקבל הפצה מחוץ לקולנוע הביתי.

 

סיפור נישואין – נח באומבך, אחד מהבמאים האהובים על מישהו שאתם מכירים, אבל לא כל כך קרובים אליו, חוזר עם דרמה על במאי תאטרון ושחקנית שמנסים להתגרש למרות המרחק הפיזי ביניהם. אם קוראים לזה בארץ "גירושין בשלט רחוק", אתם רשאים לשרוף את בית הקולנוע. אדם דרייבר וסקרלט ג'והנסון בתפקידים הראשיים.

סיכוי לאוסקר: יכול להיות. באומבך הוא במאי עם גישה מאוד קודרת. הוא לא בא להצחיק אף אחד ולמעשה, שם לעצמו למטרה להוכיח לעולם שבן סטילר הוא שחקן דרמתי מוכשר. יש לו סיכוי טוב יותר לשכנע עם דרייבר וג'והנסון בסרט שיכול להיות מועמד לאוסקר, אם יקבל את הקידום הנכו… לא משנה, זה של נטפליקס.

 

קצין ומרגל/אני מאשים – הסרט הכי מעורר מחלוקת ברשימה, שעצם הקבלה שלו לפסטיבל ונציה עוררה זעם ברשתות החברתיות. זהו סרטו החדש של רומן פולנסקי, העוסק בפרשת דרייפוס. רומן פולנסקי… פרשת דרייפוס. במאי שאינו רשאי להיכנס לארצות הברית מאחר ונמלט לאחר שהורשע באונס קטינה, מביים סרט על אחד המקרים המפורסמים ביותר של אדם שנמצא אשם על פשע שלא בצע. ג'י, אני תוהה אם יש כאן איזה מסר.

סיכוי לאוסקר: לא. נכון שחשבו שהאקדמיה מוותרת לפולנסקי אחרי שזכה באוסקר על בימוי "הפסנתרן", אבל האווירה השתנתה משמעותית מאז ופולנסקי הוא אחד הבודדים שחברותו באקדמיה נשללה בעקבות עברות המין שבצע. השניים האחרים, אגב, הם הארווי ויינסטין וביל קוסבי. אנחנו לא הולכים לראות את הסרט הזה מועמד אפילו לראזי.

 

מחכים לברברים –  סרטו הראשון באנגלית של הבמאי הקולומביאני צ'ירו גוארה, הוא עיבוד לספרו של זוכה פרס נובל לספרות ג'ון מקסוול קוטזי. העלילה מתרחשת בישוב קטן בו השופט המקומי מתחיל להטיל ספק בממשלה אותה הוא משרת כאשר כח צבאי מגיע למקום על מנת להתכונן למלחמה נגד ברברים מסתוריים. בסרט משחקים מארק ריילנס, ג'וני דפ ורוברט פטינסון.

סיכוי לאוסקר: די טוב. מעבר לבאז שמייצר הסיפור עצמו, שעובד גם לאופרה מצליחה, שלושת השחקנים שהוזכרו נמצאים בתקופה חזקה בקריירה שלהם ונראה שהליהוק של ריילנס מול דפ הוא יצוג מושלם של מוסר נגד צייתנות עיוורת. תמונות ראשונות מהסט מרמזות על מתחרה חזק בקטגוריות העיצוב, אבל ביקורות טובות יכולות בהחלט להתניע קמפיין לפרסים נוספים.

 

מבוגרים בחדר – סרט העוסק בתכנית החילוץ ליוון בעקבות המשבר הכלכלי שמוטט את כלכלת המדינה ב-2009. התסריט מתבסס על ספרו של יאניס וארופאקיס, אותו כתב לאחר שהתפטר ממשרתו כשר האוצר. את הסרט מביים קוסטה גברס שמתברר שהוא עדיין חי. לא ברור כרגע עד כמה הסרט נצמד לפרטים המתוארים בספרו של וארופאקיס, אבל כנראה שיעורר לא מעט מחלוקת במולדתו.

סיכוי לאוסקר: קוסטה גברס זכה באוסקר בתחילת שנות השמונים על התסריט לסרט "נעדר". לפני כן, היה מועמד כבמאי ותסריטאי על "Z", שזכה באוסקר לסרט בשפה זרה. זו הקטגוריה היחידה בה נראה לי שיש למבוגרים בחדר סיכוי להתחרות. אם יוון תחליט לשלוח את הסרט כנציגה, לא הייתי פוסל מועמדות לאוסקר.

 

כפירת התפוז השרוף – עיבוד לספרו של צ'רלס וילפורד, שככל הידוע לי, לא תורגם לעברית, אז די תרגמתי את שמו בצורה ישירה. מדובר בסיפורו של סוחר אמנות שנשכר לגנוב ציור יקר ערך ומסתבך בעקבות תאוות הבצע שלו. צוות השחקנים כולל את קלאס באנג, אליזבת דביקי, מיק ג'אגר ודונלד סאת'רלד. אני חושד שהליהוק נעשה דרך לחיצה על בחירת ערך אקראי בוויקיפדיה. זהו סרטו השני של הבמאי האיטלקי ג'וזפה קאפוטונדי, שעובד כבר 25 שנה בבימוי קליפים, פרסומות וסדרות טלוויזיה..

סיכוי לאוסקר: נראה מפוזר מכדי להיות מתחרה רציני.

 

המלך – דיוויד מיצ'וד, המוכר בעיקר בזכות הסרט "ממלכת החיות", מביים עיבוד למחזות "הנרי הרביעי: חלק 1", "הנרי הרביעי: חלק 2" ו"הנרי החמישי" של ויליאם שייקספיר. אורכו של הסרט הוא 133 דקות, אז אני מנחש שקיצצו כמה מונולוגים. טימותי שאלאמה מגלם את יורש העצר שהופך למלך אנגליה בעקבות מות אביו. בן מנדלסון, שגלם את ג'ורג' השישי ב"שעה אפלה", מגלם פה את המלך היוצא הנרי הרביעי. עוד משתתפים ג'ואל אדג'רטון, רוברט פטינסון, שון האריס ולילי-רוז דפ, כי רוברט פטינסון החליט לעבוד עם כל משפחת דפ השנה.

סיכוי לאוסקר: כל כמה זמן, האקדמיה נעשית מטורפת על סרטים אודות מונרכים אנגליים ומי יודע, אולי "המועדפת" משנה שעברה פתח להם את התאבון. תמיד יש סיכוי שגם המלך יהיה מועמד, לפחות בקטגוריות העיצוב, אם כי הרעיון לעבד שלושה מחזות של שייקספיר לסרט של שעתיים ורבע, נשמע יומרני משהו.

 

חיות נדירות – בילי פייפר, שהתחילה את דרכה כזמרת פופ בינונית והפכה לשחקנית מוערכת ולאחד הפרצופים האהובים על מעריצי "דוקטור הו", מנסה לראשונה את כוחה בבימוי. חיות נדירות מוגדר בתור אנטי קודמיה רומנטית, מה שלא באמת אומר הרבה. פייפר מגלמת את התפקיד הראשי כשלצדה לילי ג'יימס, לאו ביל, דיוויד ת'יוליס וקרי פוקס.

סיכוי לאוסקר: יהיה מסקרן לראות איך בילי פייפר בתור במאית, אבל אני לא צופה לסרט הזה הרבה תשומת לב מחוץ לבריטניה.

 

beautifuldayintheneighborhood_02_resize_resize.jpg

 

יום יפה בשכונה – פה אנחנו מתחילים עם הבכורות הבלעדיות לטורונטו. מריאל הלר זכתה להכרה כבמאית בשנה שעברה בזכות "האם אי פעם תסלחי לי", שהיה מועמד לשלושה פרסי אוסקר. השנה, היא מגיעה לפסטיבל אם אחד הסרטים היותר חזקים מבחינת הימורים. הסרט מספר על ההכרות בין העיתונאי הציני לויד ווגל לבין האדם האהוב ביותר בטלוויזיה האמריקאית, פרד רוג'רס. מתיו ריס מגלם את ווגל, בעוד טום הנקס מגלם את אחיו האבוד מיסטר רוג'רס.

סיכוי לאוסקר: אמור להיות ממש טוב. סרטה הקודם של הלר לא היה מועמד לפרס הסרט הטוב ביותר, אבל הייתה לו נוכחות מורגשת. עם מערך יחסי ציבור מאורגן יותר הפעם, יש סיכוי שיום יפה בשכונה יהיה אחד המתחרים העיקריים על האוסקר. כמובן, יש לציין שמיסטר רוג'רס הוא אישיות מוכרת באמריקה הרבה יותר משאר העולם, אז נראה איך תהיה ההשפעה על מי שהסרט לא משחק על הנוסטלגיה שלו.

 

בלאקבירד – רימייק בבימויו של רוג'ר מיצ'ל לסרטו דובר הדנית של בילי אוגוסט. הסיפור עוסק במשפחה המתכנסת בכדי להעביר את הימים האחרונים עם האם החולה סופנית לפני שהיא מתאבדת. נשמע כיף. צוות השחקנים כולל את קייט וינסלט, מיה ואסיקובסקה, סוזן סרנדון, סם ניל וריין וילסון.

סיכוי לאוסקר: להוציא את "נוטינג היל" ו"ונוס", סרטיו של מיצ'ל מתקבלים בקרירות בקרב המבקרים וגם הקהל לא רץ למלא אולמות עבורו. יתכן וצוות השחקנים ימשוך מספיק עניין בכדי להתמודד על פרס או שניים.

 

Clemency – אני לא מתרגם את שם הסרט כי יש בו כפל משמעות, גם רחמים וגם חנינה. מאחר וגיבורת הסרט היא סוהרת שעובדת באגף הנידונים למוות, אני מניח ששתי המשמעויות רלוונטיות. הסרט הזה הוצג כבר בפסטיבל סאנדאנס, שם זכה בפרס חבר השופטים. אלפרה וודארד הוותיקה זכתה בעצמה בשבחים רבים על התפקיד הראשי.

סיכוי לאוסקר: מאחר וכבר נחשף לקהל לפני יותר מחצי שנה, אנחנו יודעים שקלמנסי הוא חביב מבקרים. מצד שני, אם היה מכוון לאוסקר, היו מדברים עליו יותר. תאריך הפצה מיועד בסוף דצמבר מרמז על רצון להיכנס למרוץ ברגע האחרון, אז נחיה ונראה.

 

פורד נגד פרארי – ג'יימס מנגולד הוא מהבמאים היותר מגוונים בהוליווד. הוא עשה דרמה, ביוגרפיה מוזיקלית, קומדיה רומנטית, מערבון, אקשן, אימה וסרטי גיבורי-על. האחרון שבהם, "לוגאן", הביא לו מועמדות לאוסקר על תסריט מעובד. הפרויקט החדש שלו עוסק ביריבות ההיסטורית בין חברות הרכב שבשם הסרט, שהתמקדה בעיקר סביב מרוצי מכוניות יוקרתיים. מאט דיימון וכריסטיאן בייל בתפקידים הראשיים, ג'ון ברנתל בתפקיד לי איאקוקה שנפטר לפני כחודש.

סיכוי לאוסקר: כל דבר בסרט הזה נראה מכוון לאוסקר. מנגולד הוא במאי אמין שעושה לרוב את הנדרש ממנו והגיע הזמן שיקבל יותר יחס מהאקדמיה. צוות השחקנים מוכר וקל לשיווק (לדיימון ובייל יש במשותף 7 מועמדויות לאוסקר על משחק) והמפיקים עבדו לפני כן על "מאחורי המספרים" שהיה מועמד לאוסקר לסרט הטוב ביותר. ביקורות טובות בפסטיבל טורונטו יהיו התחלה לקמפיין שלדעתי עובדים עליו כבר מתחילת השנה.

 

הארייט – אין לבמאית קסי למונס סרטים מאוד מפורסמים ברזומה, מה שמעיד על דלות הקידום של פרויקטים בבימוי נשים בתעשיה. הארייט עוסק בסיפורה האמיתי של הארייט טאבמן, שהובילה מסעות לשחרור מעל 700 עבדים מדרום ארה"ב. סינתיה אריבו, שעשתה בשנה שעברה מעבר מברודוויי לעולם הקולנוע, בתפקיד הראשי.

סיכוי לאוסקר: זה די פתיון אוסקרים. אריבו היא אחת השחקניות היותר מבטיחות בהוליווד ולמרות שאין לקסי למונס אף סרט מוערך באמת באמתחתה, תאריך הפצה בתחילת נובמבר מרמז על כוונה של האולפן לקדם את הארייט בעונת הפרסים. לא בטוח שיהיה מספיק טוב בשביל להתחרות על פרס הסרט, אבל יש סיכוי שאריבו תקבל מועמדות.

 

רק רחמים – דרמה משפטית המבוססת על סיפור אמיתי בו פרקליט מגן על אדם שנאסר על רצח, חרף עדויות המרמזות לחפותו. זהו סרטו הרביעי של דסטין דניאל קרטן, במאי סרטי אינדי שיתחיל בקרוב לעבוד על "שאנג-צ'י ואגדת עשר הטבעות" עבור מארוול.

סיכוי לאוסקר: מפוקפק. למרות סיפור קלאסי לאוסקר וכוונה להפיץ את הסרט בצורה מוגבלת לפני סוף השנה על מנת שיהיה כשיר לאוסקר, משהו פה נראה לי לא מספיק. אם הסרט הזה באמת יכה גלים, אהיה מופתע.

 

החוחית – עיבוד לספרה של דונה טראט, על אדם שאמו נהרגה בפיגוע במוזיאון כשהיה בן 13 וגדל אצל משפחה מאמצת. הוא מסתובב עם ציור של חוחית שמזכיר לו את האם המתה, אבל כנראה מעורר גם את עניינם של גורמים מפוקפקים. אנסל אלגורט בתפקיד הראשי, ניקול קידמן ובויד גיינס בתפקיד ההורים המאמצים ולצדם מופיעים גם לוק וילסון, שרה פולסון, ג'פרי רייט ואניירין ברנרד. ג'ון קראולי ביים.

סיכוי לאוסקר: בהחלט יש דיבור על הסרט הזה כאחד שיכול להיות מועמד. אישית, הטריילר ותקציר העלילה לא שכנעו אותי שיש סיכוי ממשי לזכיה, אבל חשבתי אותו דבר גם על "ברוקלין", סרטו הקודם של קראולי, שקבל מועמדות לאוסקר.

 

ההיסטוריה האמיתית של כנופיית קלי – לאמריקאים יש את בילי הנער, לבריטים יש את שוד הרכבת הגדול ולאוסטרלים יש את כנופיית נד קלי כהשראה נצחית לסרטים על פורעי חוק. למעשה, כנופיית קלי הייתה מושא הסרט הראשון אי פעם באורך מלא, שצולם באוסטרליה ב-1906. הסרט החדש אודות הכנופיה בוים בידי ג'סטין קרזל, מי שזכה להצלחה ביקורתית וכשלון קופתי עם "מקבת" ולכשלון ביקורתי והצלחה קופתית עם "אמונת המתנקש".

סיכוי לאוסקר: בעוד זה בהחלט סרט שעשוי לככב בסיכומי סוף שנה של מבקרים, קשה לראות אותו פורץ מספיק חזק לתודעה בקרב מצביעי האוסקר. יש סיכוי שהוא פשוט קטן וזר מכדי להשאיר רושם על הוליווד.

 

חינוך רע – לא מדובר ברימייק לסרטו של פדרו אלמודובר באותו שם, אלא לתסריט מקורי, המבוסס על חוויותיו של התסריטאי מייק מקאווסקי (הכניסו רפרנס למפלצות בע"מ פה) מימי התיכון. הבמאי הוא קורי פינלי וצוות השחקנים כולל את יו ג'קמן, אליסון ג'ני, ריי רומאנו והרבה אנשים שהיה הרבה יותר זול להשיג.

סיכוי לאוסקר: לא סביר. זה יכול להיות אהוב מבקרים, אבל חוץ מפרסי יעודיים לסרטים עצמאיים, אני לא רואה את זה מגיע לאנשהו.

 

דולמייט הוא שמי – בשנה הבאה, אמור להגיע המשך מאוחר ל"מגלה את אמריקה" בכיכובו של אדי מרפי, וקרייג ברואר נבחר לביים. לפני כן, השניים משתפים פעולה בסרט המבוסס על חייו של הקומיקאי רודי ריי מור, אותו מרפי יגלם. בסרט משתתפים גם וסלי סנייפס, מייק אפס, קרייג רובינסון, קיגן-מייקל קי וכריס רוק.

סיכוי לאוסקר: תשאלו את נטפליקס. אדי מרפי היה מועמד פעם אחת לאוסקר בזכות תפקיד דרמתי ("נערות החלומות"). אולי זה יעבוד לו שוב, אם הסרט יופץ בקולנוע.

 

פער תקוה – סרטו השני של ויליאם ניקולסון, המוכר יותר כתסריטאי. הסרט עוסק במשפחה החווה משבר כאשר האב מתכנן להתגרש מאם המשפחה. אנט בנינג וביל ניי משחקים את ההורים.

סיכוי לאוסקר: ביקורות טובות יכולות להכניס את הסרט למרוץ. כרגע, לא ממש מדברים עליו כמועמד רציני, אבל עם שתי מועמדויות לאוסקר כתסריטאי (על "ארץ הצללים" ו"גלדיאטור"), אי אפשר לגמרי לפסול את ניקולסון כמועמד השנה.

 

ג'וג'ו ראביט – אחד הסרטים היותר מסקרנים שיוצגו השנה בטורונטו וכנראה שגם אחד מהיותר מעוררי מחלוקת. הסרט עוסק בילד גרמני בזמן מלחמת העולם השניה, שמגלה שאמו מסתירה נערה יהודיה מפני הנאצים. הדבר גורם לילד להרהר מחדש בלאומנות עליה חונך, במסגרתה גם יצר לעצמו חבר דמיוני בדמות אדולף היטלר. טאיקה ואיקיקי, החצי יהודי חצי מאורי, מגלם את היטלר וגם מביים את הסרט.

סיכוי לאוסקר: טוב באפן מפתיע. בהתחשב בכך שהסרט כולל את היטלר כדמות קומית ושטאיקה ואיקיקי מביים את ג'וג'ו ראביט כהפוגה בין שני סרטי תור, הסרט הזה מעורר הרבה באז לאוסקר. אני בטח לא אצטער אם יהיה מועמד, מאחר וטאיקה ואיטיטי הוא אחד היוצרים הקומיים הטובים בעולם כיום.

 

ג'ודי – בהתחשב בכך שהפכה לכוכבת בגיל 17 ונפטרה בגיל 47, רוב חייה של ג'ודי גרלנד היו מאבק נגד השדים המלווים פרסום בגיל צעיר והתמכרויות לסמים ואלכוהול. במאי התאטרון רופרט גולד מביים עיבוד למחזה "סוף הקשת", העוסק בערוב ימיה של גרלנד. רנה זלווגר, שחזרה לאחרונה לשחק לאחר כמעט עשור של הפסקה מהמסך, בתפקיד הראשי.

סיכוי לאוסקר: מבחינת זלווגר, זה בהחלט נראה כמו תפקיד שיכול להביא לה מועמדות רביעית לאוסקר. הסרט יקום ויפול על ההופעה שלה יותר מכל הבט אחר בהפקה.

 

סכינים שלופות – ראיין ג'ונסון הוא מאותם במאים שנמצאים בסביבה כבר זמן מה (סרטו הראשון יצא ב-2005), מקבלים בעיקר ביקורות חיוביות ופרגון מהקהל, אבל נשכחים עד הפעם הבאה בה חושבים על במאים משפיעים. יכול להיות שסכינים שלופות, סרטו החמישי של ג'ונסון, ישנה את המצב. מדובר בתעלומת רצח בסגנון הודאניט בהשתתפות דניאל קרייג, כריס אוונס, אנה דה ארמס, ג'יימי לי קרטיס, טוני קולט, דון ג'ונסון, מייקל שאנון ולאקית' סטנפילד. לפי ויקיפדיה, גם לפרנק אוז יש תפקיד לא מוגדר בסרט ואני בהחלט מדמיין עכשיו טוויסט בו מתברר שמיס פיגי הייתה הרוצחת.

סיכוי לאוסקר: להוציא את "מלחמת הכוכבים: אחרוני הג'דיי", יש קונצנזוס חיובי סביב סרטיו של ג'ונסון. עם צוות שחקנים מרשים ותסריט מספיק חכם, יש לסכינים שלופות סיכוי להשיג כמה מועמדויות לאוסקר, אם לא יהיה מוזר מדי לטעם האקדמיה.

 

ברוקלין היתומה – עוד סרט בלשי, הפעם פחות אגתה כריסטי ויותר ג'ונתן לת'ם. אדוארד נורטון ביים וכתב עיבוד לספרו של לת'ם, בו הוא גם מגלם את התפקיד הראשי כבלש פרטי עם תסמונת טורט החוקר את הרצח של המדריך הרוחני שלו. מאחר ונורטון ידוע לשמצה כשחקן שנוטה להשתלט על הפקות ולחשוב שהוא יכול לעשות עבודה טובה יותר מהבמאי (מה שכנראה נכון לפי כמה ש"אמריקה איקס" נראה טוב), אני מניח שהרבה רוצים לראות איך יתמודד עם חומר מקור לא פשוט בלי שיש מישהו אחר להאשים במקרה של כשלון, במיוחד כי עברו 19 שנים מאז הסרט הקודם בבימויו, הקומדיה הרומנטית "לשמור אמונים".

סיכוי לאוסקר: נורטון לוקח על עצמו פרויקט לא פשוט. כמו בראדלי קופר בשנה שעברה, אם הסרט יהיה מספיק טוב, הוא יכול למצוא את עצמו עם לא פחות מארבע מועמדויות באותה שנה. כרגע, נראה שמועמדויות על משחק ותסריט הן הכי סבירות.

 

החבר – למרות שיש לה שם מצחיק, גבריאלה קאופרת'ווייט לא באה לשעשע אתכם. סרטה המוכר ביותר הוא הסרט התעודי "בלאקפיש", שגרם להרבה אנשים לשקול מחדש את הביקור הבא שלהם בסיוורלד. החבר עוסק באישה גוססת ובעלה שחבר טוב עובר לגור איתם בכדי לעזור בבית. עם קייסי אפלק, דקוטה ג'ונסון וג'ייסון סגל.

סיכוי לאוסקר: על פניו, יש לסרט הזה סיכוי להשתחל לרשימה אם יהיה פיזור מספיק רחב של הקולות בין סרטים בולטים יותר, אבל נראה לי שהוא קטן מכדי ליצור באז שיחזיק עד סוף השנה.

 

המגדלור – סרט שהוצג כבר בפסטיבל קאן והתקבל בתשואות בידי המבקרים. רוברט אגרס כבר הראה את יכולתו עם סרטו הקודם, "המכשפה" (אני אישית לא התלהבתי ממנו, אבל זה לא רלוונטי לפוסט הזה). כעת, הוא מציג סרט אימה בשחור-לבן על שני עובדים במגדלור ודברים מפחידים שקשורים לזה. וילם דפו ורוברט פטינסון מאכלסים את המסך.

סיכוי לאוסקר: בשנים האחרונות, גובר הבאז סביב זכיה אפשרית של וילם דפו באוסקר. השחקן הוותיק היה מועמד ארבע פעמים, כולל בשני טקסי האוסקר האחרונים והוא עסוק מתמיד. בעוד אני לא חושב שהסרט עצמו יקלע לטעם האקדמיה, כל הופעה של דפו, ולמען האמת גם של פטינסון, נשקלת כרגע כמועמדות אפשרית לאוסקר.

 

ההיסטוריה האישית של דיוויד קופרפילד – ארמנדו איאנוצ'י מוכר כיוצר סאטירות מושחזות כמו "בסוד העניינים", "סטאלין מת" והסדרה "ויפ". קצת מוזר שהפרויקט החדש שלו הוא עיבוד לרומן הקלאסי של צ'רלס דיקנס, שקשה לראות איך הוא אומר משהו על שחיתויות בשלטון או חוסר תפעול של מערכת מפוחדת. זה כמעט נורמלי מדי בשבילו. עד שמסתכלים על צוות השחקנים ורואים שדב פאטל יגלם את התפקיד הראשי. גם בנדיקט וונג וניקי אמוקה-בירד לוהקו לתפקידי משנה, על אף שהם ממוצא אתני שונה מזה של הדמויות בספר.

סיכוי לאוסקר: כמה שאיאנוצ'י כותב מבריק בעיני, הסגנון הוולגרי שלו לא תמיד מתיישב עם המיינסטרים. הוא היה מועמד על התסריט של "בסוד העניינים", אבל לא בטוח שדיוויד קופרפילד ימצא את מקומו בין כל הסרטים האחרים המתחרים על תשומת לב האקדמיה.

 

הדו"ח – סקוט זי. ברנז, אותו אחד שכתב את התסריט של "המכבסה", גם מביים השנה סרט. הדו"ח, שכבר הוצג בפסטיבל סאנדאנס, עוסק בעובד סנאט שנקלע למאבק מול הבית הלבן וה-CIA בעקבות רצונו לפרסם ממצאים לא מחמיאים על שיטות חקירה שהונהגו במהלך המאה הנוכחית. אדם דרייבר, אנט בנינג וג'ון האם בין השחקנים.

סיכוי לאוסקר: בעוד נראה בהתחלה שהדו"ח יעבור מתחת לרדאר של האקדמיה, הוא מצליח לשמור על באז מאז סאנדאנס. מדברים על מועמדויות לדרייבר ובנינג ואולי גם לברנז עצמו על הבימוי והתסריט. תגובות טובות מטורונטו יתנו אור ירוק לקמפיין.

 

שני האפיפיורים – פרננדו מיירלש הברזילאי חוזר אחרי הפסקה של שמונה שנים, עם סרט המפגיש בין שני האפיפיורים האחרונים נכון לעכשיו, פרנציסקוס ובנדיקטוס ה-16. ג'ונתן פרייס ואנתוני הופקינס מגלמים את מנהיגי הכנסיה הקתולית בעלי השקפות העולם המנוגדות.

סיכוי לאוסקר: ע"ע נטפליקס. זה באמת נשמע יותר כמו סרט טלוויזיה מאשר משהו שיגיע לאוסקר, למען האמת.

טקס האוסקר ה-75: מבט מוטרד לאחור

2002_title_resize.jpg

 

טקס האוסקר ה-75, אשר סכם את שנת 2002 בקולנוע, היה טקס יוצא דופן לזמנו. מהצד הטכני, זהו הטקס הראשון ששודר ב-HD. המפיקים גם מאוד השתדלו שיהיה קצר יותר מהטקס שקדם לו ואכן, השידור הסתיים בתום שלוש שעות וחצי, מה שמעיד עד כמה הטקס של השנה הקודמת היה ארוך. בנוסף, זו הייתה הפעם האחרונה בה האוסקר הוענק בסוף מרץ. החל מהשנה הבאה, הטקס הוקדם לפברואר מתוך רצון להיות קרוב יותר לסוף השנה החולפת ולרסן במידה מסוימת את היכולת של אולפנים גדולים לדחוף את הסרטים שלהם על חשבון קולנוע עצמאי שמפיקיו לא יכולים לנהל קמפיין יקר וממושך.

היו עוד כמה דברים חריגים בטקס הזה, שנחשב למוצלח בסך הכל ולפתיחה של דף חדש ביחס האקדמיה להפקות חוץ-הוליוודיות. "המסע המופלא" של הייאו מיאזאקי זכה באוסקר לסרט האנימציה הטוב ביותר, בעוד פדרו אלמודובר (שהיה מועמד גם על הבימוי) קטף את פרס התסריט המקורי הטוב ביותר על סרטו דובר הספרדית "דבר אליה". אחד המועמדים אותם הביס היה סרט נוסף בספרדית בשם "ואת אמא שלך גם" אותו כתב וביים אחד אלפונסו קוארון. אולי עוד תשמעו עליו.

לצד העניינים הפשוטים האלה, מבט לאחור מגלה טקס קשה לצפיה עבור עיניים מודרניות. לא מסיבות טכניות, אלא בגלל מה שהוא מלמד על זמן התרחשותו. בעוד כל ארוע בסדר גודל כזה יראה אחרת לאורך השנים, טקס האוסקר ה-75 מכיל כמה רגעים מאוד מטרידים שאת המשמעות של חלקם הבנו באמת רק הרבה יותר מאוחר.

 

מה שכולם דברו עליו

הנושא הבוער בחדשות בזמן קיום הטקס, היה הפלישה האמריקאית לעירק. הנשיא ג'ורג' וו. בוש החליט להרחיב את הלחימה נגד אל-קאעידה באפגניסטן אל תוך תחומי ארצו של סדאם חוסיין, באחד הצעדים היותר מעוררי מחלוקת בהיסטוריה של ארצות הברית. לכולם הייתה עמדה בנושא וגם האקדמיה הושפעה מכך. ויל סמית, ג'ים קארי וקייט בלאנשט בטלו את השתתפותם בטקס האוסקר במחאה על המלחמה והייאו מיאזאקי לא הגיע לקבל את הפרס בו זכה, מאחר והופעה באמריקה באותו הזמן התנגשה עם דעותיו הפוליטיות. האקדמיה, מתוך חשש לפעולות נקם של ארגוני טרור, בטלה את המושבים המיוחדים שנמכרו לקהל הרחב סביב השטיח האדום ורבות מהמגישות והמועמדות בחרו להגיע בשמלות צנועות יחסית, מתוך תחושה שלא צריך לחגוג יותר מדי בזמן מלחמה. רשת ABC, המשדרת את הטקס אף הציעה לאקדמיה לדחות את הארוע או לפחות להעביר אותו למקום אחר, אבל האקדמיה סרבה מתוך שיקולים כספיים ומתוך אמונה שההצגה חייבת להימשך.

הרגע הזכור ביותר בהקשר המלחמתי של אותו ערב, היה נאומו של מייקל מור. כאשר עלה לקבל את האוסקר לסרט התעודי הטוב ביותר על "באולינג לקולומביין", מור נצל את הבמה בכדי למחות כנגד הנשיא בוש, לו קרא נשיא פיקטיבי שנבחר בבחירות פיקטיביות ושולח אנשים למלחמה מסיבות פיקטיביות. התגובות המעורבות בקהל, שכללו קריאות בוז לצד מחיאות כפיים, הדגישו עד כמה הנושא היה נפיץ באותו הזמן. העובדה שהשנה, היה מועמד לאוסקר "סגן הנשיא", סרט שאחת הטענות העיקריות שלו מיישרת קו עם דבריו של מייקל מור על הסיבות למלחמה, מראה שהוליווד בחרה צד בסופו של דבר.

 

מה שהיו צריכים לדבר עליו

מלחמה היא דבר מבלבל, במיוחד כשהיא מגיעה שנה וחצי אחרי ארוע הטרור הקשה ביותר בתולדות המין האנושי, וחלק גדול מהציבור שמתווכח לגביה משתייך לדור שלא ידע מלחמה מרובת הרוגים מימיו. עדיין, רשימת המועמדים לאוסקר מעידה על משהו לא פחות רציני שהתנהל מאחורי הקלעים והרבה אנשים ידעו עליו, אבל אף אחד לא דבר על זה.

חמשת המועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר היו "שיקגו" (הזוכה), "השעות", "כנופיות ניו יורק", "הפסנתרן" ו"שר הטבעות: שני הצריחים". היה ידוע כבר אז שרומן פולנסקי שביים את "הפסנתרן", לא יכול להגיע לטקס מכיוון שהוא עדיין מבוקש על אונס וחי באירופה מאז סוף שנות השבעים על מנת שלא להישלח לכלא בארצות הברית. על כן, הייתה זו הפתעה כאשר הוכרז כזוכה באוסקר על בימוי. "הפסנתרן" נחשב גם אז וגם היום לסרט מעולה, אבל התחושה כאשר נשמעו המילים "והאוסקר הולך ל… רומן פולנסקי", הייתה שהוליווד החליטה על דעת עצמה להחיל סעיף התישנות ושהסרט מצדיק הענקת פרס לעבריין מין נמלט. הפרס לבסוף נשלח אל פולנסקי והוענק לו מחוץ לתחום השיפוט של ארצות הברית. שנים לאחר מכן, בוטלה חברותו של פולנסקי באקדמיה כי הגיעו למסקנה שבכל זאת עבר קו אדום שלא סולחים עליו. למה נזכרו להעניש אותו כל כך הרבה זמן לאחר שהוענק לו פרס? בגלל מה שלא דברו עליו ב-2003.

שלושה מחמשת המועמדים שהזכרתי קודם, הופצו בידי חברת מירמקס, שנחשבה בזמנו לכוח המשפיע והמניע בהוליווד. ראשי החברה, בסיוע כספי של חברת וולט דיסני, נהנו מחופש פעולה ומגב כלכלי יוצאי דופן בכל הנוגע לשיווק סרטים וקידומם לאוסקר. הזכיה של "שיקגו", לצד המועמדויות של "השעות" ו"כנופיות ניו יורק", היו התוצאה של הכוח הזה. 60% מהמועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר הופצו בידי אותה חברה. במידה ואתם לא יודעים מי עמדו בראש מירמקס באותו הזמן, אלה היו שני אחים בשם בוב והארווי ויינסטין.

עכשיו נופל האסימון, אבל תזהרו לא להרים אותו כשהארווי בחדר. ההדחה של רומן פולנסקי מחברותו באקדמיה הייתה חלק מתהליך התפכחות שהחל לפני כשנתיים וחצי, כאשר נחשפו האשמות כלפי התנהלות מינית טורפנית מצד הארווי ויינסטין. עוד ועוד עדויות עלו על כך שנצל את כוחו ומעמדו בכדי לאיים על נשים אותן תקף מינית ועל כל מי שחשב לצייץ משהו בנושא. בעקבות החשיפה, היה ויינסטין לאדם השני בהיסטוריה שחברותו באקדמיה בוטלה (הראשון היה השחקן קרמיין קרידי, שסייע בהפצת עותקים פיראטיים של סרטים) ונחשפו סיפורים נוספים על אישים מוכרים בתעשיית הקולנוע שהיוו סכנה לסביבתם.

הרבה אנשים ידעו על כך במרץ 2003 ופחות או יותר כולם שתקו. בין אם מדובר במקורבים להארווי ויינסטין שרצו להגן עליו, אנשים שהיו חייבים לו את הפריצה שלהם ולא רצו לירוק לבאר ממנה שתו, כאלה שאוימו בידי ויינסטין שהקריירה שלהם תגמר ברגע שיפתחו את הפה, או אפילו נשים שהותקפו בידיו וחששו שאם ידברו על כך, יהיו קרבן להתנכלות ולחרם מצד מפיקים. שלא לדבר על האופן בו יוצגו בתקשורת. ב-2003, העולם היה אובססיבי לא רק לגבי מלחמה, אלא גם לגבי סקס. אחרי הפוריטניות של שנות השמונים והחשיבות העצמית של שנות התשעים, תעשיית הבידור של המילניום החדש רק רצתה לדעת כמה צריך לשלם להאלי ברי על מנת שתחשוף את שדיה לעיני המצלמה. לא דברו על כך שכאשר ברי העניקה את האוסקר לשחקן הטוב ביותר לאדריאן ברודי, לא הייתה לה שום ידיעה על כך שהוא עומד לנשק אותה כחלק מחגיגת הנצחון. התייחסו לזה בתור בדיחה, משהו שעושים זוכים צעירים ברגע הגדול והמרגש בחייהם ואם בא לו לנשק את המגישה באותו רגע, שילך על זה. לא חשבו על כך שהאלי ברי למעשה הותקפה על הבמה. היא לא תאמה מראש עם ברודי שאם יזכה, יקבל נשיקה. היא לא הבטיחה נשיקה לזוכה ובראיונות מאוחרים יותר, אמרה שהייתה בהלם וזרמה עם הנשיקה רק כי לא ידעה כיצד להגיב.

אם מישהו היה עולה לקבל אוסקר ומנשק את המגישה ללא הסכמתה כיום, הייתה נגרמת שערוריה והוא היה צריך לעבוד קשה מאוד בכדי לסלק מעצמו את הכתם המלווה התנהגות שכזו. במרץ 2003, עיקר התגובות לאדריאן ברודי היו "איזה גבר". הוא גם זכה באוסקר על המועמדות הראשונה שלו, גם עשה זאת בגיל הצעיר ביותר בתולדות הקטגוריה, גם גבר על ארבעה מועמדים ותיקים ומנוסים שלכל אחד מהם לפחות אוסקר אחד מקודם, וגם נשק על הפה את אחת הנשים היפות בעולם. זה אולי זניח ביחס לדברים אחרים שהוזכרו בפוסט הזה, אבל קחו בחשבון שמדובר בדבר הפחות מזיק מכל מה שכתבתי כאן. זה הטקס שבו הארווי ויינסטין היה מועמד כמפיק על אחד מחמשת המועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר והיה חתום על הקידום של שניים נוספים. זה הטקס שבו אנס מורשע שנמלט מהחוק כבר 25 שנה הוכתר כבמאי הטוב ביותר. זה הטקס שבו מלחמה בעירק גרמה לעיתונאים להתאכזב מכך שיש הפעם פחות מחשופים ביחס לשנים קודמות.

 

ובכל זאת משהו טוב

המקרה של הארווי ויינסטין הוא, אני מאוד מקווה, חריג בהקפו. בדרך כלל, כשהאקדמיה עושה כבוד למישהו, זה מתוך אמונה שהוא ראוי לכך ולפחות כיום, היא ממהרת להתאים את עמדותיה למציאות. כך, למשל, קייסי אפלק לא הוזמן להעניק פרס שנה לאחר שזכה, בעקבות אישומים כנגדו על תקיפה מינית. לצד רומן פולנסקי, גם ביל קוסבי סולק מהאקדמיה בעקבות הרשאתו באונס ואין שום סיבה לחשוב שאותה גישה לא תנקט כלפי מי שעוד יתגלו כטורפים מיניים.

למרות הסודות שרחשו מתחת לפני השטח והמלחמה החמה שהסיחה את הדעת מהם, טקס האוסקר ה-75 גם היה סימן לכמה שינויים מבורכים בתולדות הפרס. רשימת המועמדים הייתה מעניינת ומגוונת והיה מקום לסרטים נסיוניים כמו "אדפטיישן" ו"דבר אליה" ברשימת הזוכים. ניקול קידמן פתחה את הדלת למה שנחשב כיום קלישאה – שחקנית יפה שמכערת את עצמה על מנת לזכות בהערכה ביקורתית, אבל זה עבד לה והיא הוכיחה שערכה נמצא הרבה מעבר למראה החיצוני. הזכיה של "שיקגו" הייתה שינוי מרענן לאחר שנים בהן האקדמיה בחרה שוב ושוב בסרטים מדכאים ומטיפנים, וראיה לכך שיש מקום גם לקומדיות ולסרטים מוזיקליים להתמודד על הפרס ברצינות. "הפסנתרן", למרות האנשים הבעיתיים המעורבים בו, נחשב עד היום לאחד הסרטים היותר טובים שהיו מועמדים לאוסקר במאה הנוכחית וכמה שלא נעים להודות בכך, פולנסקי וברודי בהחלט הציגו עבודה ראויה להערכה, גם אם מעשיהם מחוץ לסט הצילומים הצדיקו החרמה.

נוסף על כך, רגע לפני הקדמת הטקסים לחודש פברואר, שני סרטים דוברי ספרדית התחרו על פרס התסריט המקורי, כאשר אחד המועמדים הפך מאז לאחד הבמאים המוערכים בעולם. הייאו מיאזאקי, מפיק האנימציה החשוב ביותר מאז וולט דיסני, היה לזוכה השני בתולדות קטגוריית סרט האנימציה באורך מלא, מה שעזר לבסס אותה כקטגוריה רצינית עם סטנדרטים גבוהים. אמינם זכה על השיר המקורי הטוב ביותר בזכות "Lose Yourself" מתוך "8 מייל", שיר ההיפ-הופ הראשון שבכלל מועמד לאוסקר.

האירוניה הצורמת היא שבטקס הזה, הייתה נוכחות גבוהה מהרגיל לסרטים המציגים נקודת מבט נשית. לצד "שיקגו" ו"השעות", היו מועמדים לפרסים שונים גם "הרחק מגן עדן", "פרידה", "החתונה היוונית שלי", "לילו וסטיץ'" ו"אי שם באפריקה" שכולם הביאו קול נשי לקדמת הבמה. למרבה הצער, חלק גדול מהיצוג הנשי היה בזכות הקידום הדורסני של האחים ויינסטין, אבל חשוב לזכור שלכל אחד מהסרטים האלה יש קיום משל עצמו וסביר להניח שהיו מגיעים לתשומת לב האקדמיה גם בידי מפיץ פחות זדוני.

הטקס שהתנהל על רקע מלחמה שקרעה את דעת הציבור לשניים ושנתה ללא הכר את הפוקוס בפוליטיקה האמריקאית, התנהל בעצם גם על רקע טרור מיני שהושלט בידי אחד האנשים החזקים בתעשיה. לא כולם ידעו מזה, אבל רבים ידעו ושתקו. כעת, כשהאמת ידועה לכל, אי אפשר להסתכל על הארוע הנוצץ הזה באותו אור. אפשר ללמוד ממנו הרבה על הוליווד של התקופה, אבל קשה להביט ולא לחוש בושה על כך שלא הבנו מה קורה בזמן אמת.

נבואה לאוסקר: 11.4.2019

סרט

יום יפה בשכונה

הוגן ומאוזן

פורד נגד פרארי

השקרן הטוב

הארייט

חיים נסתרים

האירי

סכינים שלופות

נשים קטנות

היו זמנים בהוליווד

 

בימוי

ג'יימס מנגולד – פורד נגד פרארי

קסי למונז – הארייט

מרטין סקורסזה – האירי

גרטה גרוויג – נשים קטנות

קוונטין טרנטינו – היו זמנים בהוליווד

 

תסריט מקורי

מיכה פיצרמן-בלו, נואה הרפסטר – יום יפה בשכונה

צ'רלס רנדולף – הוגן ומאוזן

ג'יימס מנגולד, ג'ייסון קלר, ג'ז באטרוורת', ג'ון-הנרי באטרוורת' – פורד נגד פרארי

ריאן ג'ונסון – סכינים שלופות

קוונטין טרנטינו – היו זמנים בהוליווד

 

תסריט מעובד

פיטר סטרוהן – החוחית

ג'פרי האצ'ר – השקרן הטוב

סטיבן זייליאן – האירי

גרטה גרוויג – נשים קטנות

טרייסי לטס – האישה בחלון

 

שחקן ראשי

כריסטיאן בייל – פורד נגד פרארי

לאונרדו דיקפריו – היו זמנים בהוליווד

אוגוסט דייל – חיים נסתרים

טארון אגרטון – רוקטמן

איאן מק'קלן – השקרן הטוב

 

שחקנית ראשית

איימי אדמס – האישה בחלון

סינתיה אריבו – הארייט

אן האת'וויי – הדבר האחרון שרצה

סירשה רונאן – נשים קטנות

שרליז תרון – הוגן ומאוזן

 

שחקן משנה

מאט דיימון – פורד נגד פרארי

וילם דפו – הדבר האחרון שרצה

מייקל ניקוויסט – חיים נסתרים

אל פאצ'ינו – האירי

מייקל שאנון – סכינים שלופות

 

שחקנית משנה

אליסון ג'ני – הוגן ומאוזן

טוני קולט – סכינים שלופות

הלן מירן – השקרן הטוב

מריל סטריפ – נשים קטנות

מריין פלאנקט – יום יפה בשכונה

 

סרט אנימציה

משפחת אדמס

לשבור את הקרח 2

מיסטר לינק

צעצוע של סיפור 4

דרקון משאלות

 

צילום

רוג'ר דיקינס – 1917

פדון פאפאמיכאל – פורד נגד פרארי

לורנס שר – ג'וקר

דיק פופ – ברוקלין היתומה

רוברט ריצ'רדסון – היו זמנים בהוליווד

 

עריכה

אן מק'קייב – יום יפה בשכונה

מייקל מקאסקר – פורד נגד פרארי

תלמה סקונמייקר – האירי

ניק וויי – נשים קטנות

קוונטין טרנטינו (?) – היו זמנים בהוליווד

 

פסקול מקורי

תומס ניומן – 1917

מקס ריכטר – אד אסטרה

מרקו בלטראמי – פורד נגד פרארי

נייתן ג'ונסון – סכינים שלופות

ברייס דסנר – האפיפיור

 

עיצוב אמנותי

1917

ברוקלין היתומה

פורד נגד פרארי

נשים קטנות

היו זמנים בהוליווד

 

עיצוב תלבושות

דמבו

נשים קטנות

היו זמנים בהוליווד

ההיסטוריה האישית של דיוויד קופרפילד

רוקטמן

 

מיקס סאונד

חתולים

פורד נגד פרארי

היו זמנים בהוליווד

רוקטמן

יסטרדיי

 

עריכת סאונד

פורד נגד פרארי

מלך האריות

היו זמנים בהוליווד

רוקטמן

מלחמת הכוכבים: פרק 9

 

אפקטים חזותיים

הנוקמים: סוף המשחק

איש התאומים

מלך האריות

פוקימון: הבלש פיקאצ'ו

מלחמת הכוכבים: פרק 9

 

איפור ועיצוב שיער

המתים לא מתים

ג'ודי

היו זמנים בהוליווד

מחשבות על טקס האוסקר ה-91

10622f_91st-academy-awards-55324-charlie-wachtel-spike-lee-charlie-wachtel-left-640x481.jpg

 

  • "מן הסתם, כולנו נהיה חכמים יותר בתום הטקס, אבל כדי להבין למה רומא כנראה לא הולך לזכות באוסקר, רק צריך לצפות בו. הסרט איטי, כמעט נטול עלילה, משוחק בצורה מרוחקת ואנחנו כמעט ולא יודעים כלום על הדמות הראשית. האקדמיה אוהבת סיפורים והתפתחויות, בעוד קלאו מגלה מעט מאוד על עצמה. אנחנו יודעים שיש לה אמא עם בית בכפר ושהיא גדלה במקום דומה, אבל זה כל הרקע שניתן לנו על הדמות שהסרט מוצג דרך העיניים שלה. קלאו לא מביעה דעה על שום דבר, לא מתווכחת עם אף אחד, לא חושפת שום פרט אישי ומאפשרת לדברים פשוט לקרות סביבה. היא לא רובוט נטול רגשות, אבל קשה להתייחס אליה כדמות מלאה כאשר לפעמים בא לצעוק לעברה שלפחות תמצמץ בתגובה לגילוי מרעיש."
    את הפסקה הזו כתבתי בביקורת שלי על רומא. זה היה לפני שהסרט הוביל במספר המועמדויות לאוסקר ולפני שזכה בכל פרס מבקרים אפשרי. אפילו ציפיתי כבר, כמו רבים, שרומא יזכה הלילה בפרס הסרט ביותר. זה לא קרה והדברים שכתבתי עליו בדצמבר האחרון אכן התגשמו. נכון שאז חשבתי שכוכב נולד, ולא הספר הירוק, יהיה הזוכה הסופי, אבל זו תזכורת ללכת עם האינסטינקט ולא עם המספרים כשמדובר באוסקר.
  • הזכיה של הספר הירוק היא לא הפתעה, כמו שהיא אכזבה. כמה שלא אהבתי את רומא, האקדמיה החמיצה הזדמנות להעניק סוף סוף את הפרס החשוב ביותר שלה לסרט שאינו דובר אנגלית. אחרי כל ההזמנות שנשלחו לחברי אקדמיה חדשים על מנת להגדיל את המגוון המגדרי והאתני של המצביעים, הערב עדיין נסגר עם זוכה שנכתב לפי נוסחה הוליוודית מוכרת, מוצג מנקודת מבט של גבר לבן, בנוי מתחילתו ועד סופו על יצוג שטחי של קהילות שלמות ולא אומר שום דבר מעורר מחלוקת. 51 שנים אחרי שסידני פואטיה סתר לאדם לבן בכחום הלילה, האקדמיה למעשה נמצאת בנקודה שמרנית יותר מכפי שהייתה באותה שנה.
  • אם ההשוואות שהיו עד עכשיו להנהג של מיס דייזי לא הספיקו, גם הספר הירוק זכה באוסקר לסרט הטוב ביותר מבלי להיות מועמד על בימוי. כמו כן, שנתיים אחרי אור ירח, שוב הפרס הוענק לסרט ששאר הזכיות שלו היו על תסריט ועל הופעת משנה (נגיד) של מהרשלה עלי.
  • ההפתעה האמיתית היחידה הייתה זכייתה של אוליביה קולמן באוסקר לשחקנית ראשית. גלן קלוז הייתה אמורה לזכות לפי כל הגיון. מועמדות שביעית ללא זכיות קודמות, שחקנית ותיקה, אהובה, רהוטה, אחת שדור שלם של חברי אקדמיה גדל על סרטים בהשתתפותה. עדיין, קולמן קטפה את האוסקר בנסיון הראשון וכמו שרון בורגונדי אמר, אני אפילו לא כועס, זה מדהים. הנאום של קולמן, שברור שבעצמה לא חשבה שתזכה, היה כל כך מקסים, מבדח וכן, שגם אם הרצון הראשוני הוא להתמרמר על כך ששוב דפקו את גלן קלוז, באמת שאי אפשר לכעוס.
  • גיא נתיב הפך לישראלי הראשון שזוכה באוסקר. אתם יודעים, אם מתעלמים מהזכיה של נטלי פורטמן על ברבור שחור ושל ניב אדירי על כוח משיכה.
  • עוד גאווה ישראלית: מקסיקו זכתה באוסקר ראשון לסרט בשפה זרה ובכך הבטיחה שישראל תשאר במקום הראשון במספר המועמדויות ללא זכיה לפחות לעוד שנה.
  • מה נסגר עם שמלות ורודות או אדומות מנופחות? מילא אחת או שתיים, אבל חצי מהנשים שעלו לבמה לבשו גרסה כלשהי של התפלצת הזו. כשהלן מירן התבדחה על כך שלא תאמו צבעים מראש, חשבתי שהתכוונה אליה ולג'ייסון מומואה (שלפי החליפה שלו, גם העלה לכולם את המזוודות לחדר), לא אליה ולכל אישה שניה באולם.
  • ברברה סטרייסנד עלתה להציג קטע מתוך שחור על לבן. אני מניח שהמחשבה מאחורי זה היא שיש גם שוטר יהודי בסרט. מה שהכי מוזר זה שהיא עלתה לבמה כמה דקות אחרי שליידי גאגא זכתה על השיר המקורי מתוך כוכב נולד, פרס שסטרייסנד זכתה בו בעצמה על הגרסה הקודמת של אותו סרט! איך מי שבחר את המגישים הצליח לפספס ככה?
  • אגב, לא נעים לומר, אבל הביצוע החי של Shallow במהלך הטקס היה מבוים טוב יותר מכל כוכב נולד. אפשר להבין למה בראדלי קופר לא היה מועמד על הבימוי.
  • איך ארבעה פרסים הולכים לסרטים של מארוול ואף אחד לא מודה לסטן לי?
  • מצד שני, ארבעה פרסים לרפסודיה בוהמית, הכי הרבה השנה. בכל זכיה, יכולתי לדמיין את המפיקים של הטקס מתפללים שאף אחד לא יזכיר את בריאן סינגר. לא הודו לו, אבל אני משוכנע שלפחות אחד מהזוכים נהנה לשחק על העצבים של ההפקה וכמעט להודות לסינגר כל הזמן.
  • אז איך היה טקס ראשון מזה שלושים שנה ללא מנחה? בסדר ובעיקר נשכח. ההופעה החיה של קווין הייתה פתיחה טובה ואנרגטית (וכנראה גם מאוד יקרה) והיו רגעים משעשעים עם מליסה מקארתי, סמואל אל. ג'קסון, טרוור נואה, קיגן מייקל קיי (שגדל זקן על מנת שנבדיל בינו לבין טום מורלו), מייק מאיירס ודיינה קארווי והפתיחה עם איימי פולר, טינה פיי ומיה רודולף. נאומי הזכיה התארכו ולא פעם, אנשים לא הספיקו לדבר מרוב שאחרים תפסו את המיקרופון. ידעתם שיחד עם ספייק לי זכו עוד שלושה תסריטאים? כנראה שגם הוא שכח.
    עדיין, משהו היה חסר. הטקס עבר חלק מדי, מפרס לפרס להופעה לפרס לקליפ מתוך סרט. שום דבר מעבר למה שיש בכל טקס, פרט להופעה הדי קצרה של קווין. מנחה היה נותן לטקס אופי ומאפשר לחרוג מהתבנית הרגילה. טקס האוסקר ה-91 היה מבדר, אבל זה פשוט לא אותו דבר כשאין את החוט המחבר בין חלקי הערב.

נבואה לאוסקר: 20.1.2019

הסרט הטוב ביותר

  1. הספר הירוק
  2. כוכב נולד
  3. רומא
  4. סגן הנשיא
  5. המועדפת
  6. שחור על לבן
  7. רפסודיה בוהמית
  8. הפנתר השחור
  9. מקום שקט
  10. סיפורו של רחוב ביל

 

הבימוי הטוב ביותר

ספייק לי – שחור על לבן

יורגוס לנתימוס – המועדפת

אלפונסו קוארון – רומא

בראדלי קופר – כוכב נולד

אדם מקיי – סגן הנשיא

 

התסריט המקורי הטוב ביותר

בו ברנהם – כיתה ח'

דבורה דיוויס, טוני מקנמרה – המועדפת

פול שריידר – הכנסיה החדשה

בריאן הייד קרי, פיטר פארלי, ניק ואללונגה – הספר הירוק

אלפונסו קוארון – רומא

 

התסריט המעובד הטוב ביותר

ספייק לי, דיוויד רבינוביץ, צ'רלי וצ'טל, קווין וילמוט – שחור על לבן

ניקול הולופסינר, ג'ף ויטי – האם תוכלו אי פעם לסלוח לי?

ארמנדו איאנוצ'י, איאן מרטין, דיוויד שניידר – סטלין מת

ברי ג'נקינס – סיפורו של רחוב ביל

בראדלי קופר, ויל פטרס, אריק רות' – כוכב נולד

 

השחקן הראשי הטוב ביותר

כריסטיאן בייל – סגן הנשיא

בראדלי קופר – כוכב נולד

איתן הוק – הכנסיה החדשה

רמי מאלק – רפסודיה בוהמית

ויגו מורטנסן – הספר הירוק

 

השחקנית הראשית הטוב ביותר

אמילי בלאנט – מקום שקט

גלן קלוז – האישה

אוליביה קולמן – המועדפת

ליידי גאגא – כוכב נולד

מליסה מקארתי – האם תוכלו אי פעם לסלוח לי?

 

שחקן המשנה הטוב ביותר

מהרשלה עלי – הספר הירוק

אדם דרייבר – שחור על לבן

סם אליוט – כוכב נולד

ריצ'רד אי. גרנט – האם תוכלו לסלוח לי?

סם רוקוול – סגן הנשיא

 

שחקנית המשנה הטובה ביותר

איימי אדמס – סגן הנשיא

אליזבת דביצקי – אלמנות

רג'ינה קינג – סיפורו של רחוב ביל

אמה סטון – המועדפת

רייצ'ל וייס – המועדפת

 

סרט האנימציה הטוב ביותר

משפחת סופר-על 2

אי הכלבים

מיראי

ראלף שובר את האינטרנט

ספיידרמן: ממד העכביש

 

הסרט הטוב ביותר בשפה זרה

האשמים (דנמרק)

המשפחה שלי (יפן)

כפר נחום (לבנון)

רומא (מקסיקו)

אהבה בימים קרים (פולין)

 

הסרט התעודי הטוב ביותר

סולו חופשי

מחוז הייל הבוקר, הערב

RGB

שלושה זרים זהים

אולי תהיו שכנים שלי?

 

הצילום הטוב ביותר

שיימוס מקגארבי – זמנים קשוחים באל רויאל

לוקאס זאל – אהבה בימים קרים

רובי ראיין – המועדפת

לינוס סנדגרן – האדם הראשון

אלפונסו קוארון – רומא

 

העריכה הטובה ביותר

ברי אלכסנדר בראון – שחור על לבן

פטריק ג'. דון ויטו – הספר הירוק

כריסטופר טלפסן – מקום שקט

אלפונסו קוארון, אדם גוף – רומא

ג'יי קסידי – כוכב נולד

 

הפסקול המקורי הטוב ביותר

לודוויג גרנסון – הפנתר השחור

ג'סטין הורביץ – האדם הראשון

אלכסנדר דספלה – אי הכלבים

מארק שיימן – מרי פופינס חוזרת

ניקולס בריטל – סגן הנשיא

 

השיר המקורי הטוב ביותר

"All The Stars" – הפנתר השחור

"Girl In The Movies" – דאמפלין

"The Place Where Lost Things Go" – מרי פופינס חוזרת

"I'll Fight" – RGB

"Shallow" – כוכב נולד

 

מיקס הסאונד הטוב ביותר

הפנתר השחור

רפסודיה בוהמית

מרי פופינס חוזרת

האחים סיסטרז

כוכב נולד

 

עריכת הסאונד הטובה ביותר

הנוקמים: מלחמת האינסוף

הפנתר השחור

האדם הראשון

מקום שקט

כוכב נולד

 

העיצוב האמנותי הטוב ביותר

קולט

עשיר בהפתעה

המועדפת

הספר הירוק

מרי פופינס חוזרת

 

עיצוב התלבושות הטוב ביותר

קולט

המועדפת

הספר הירוק

מרי פופינס חוזרת

מרי מלכת הסקוטים

 

האפקטים החזותיים הטובים ביותר

הנוקמים: מלחמת האינסוף

הפנתר השחור

האדם הראשון

עולם היורה: נפילת הממלכה

ברוכים הבאים לעולם שלי

 

האיפור ועיצוב השיער הטובים ביותר

רפסודיה בוהמית

מרי מלכת הסקוטים

סגן הנשיא

נבואה לאוסקר: 3.12.2018

הסרט הטוב ביותר

שחור על לבן

האם תוכלו אי פעם לסלוח לי?

המועדפת

האדם הראשון

הכנסיה החדשה

הספר הירוק

סיפורו של רחוב ביל

רומא

כוכב נולד

סגן הנשיא

 

הבימוי הטוב ביותר

יורגוס לנתימוס – המועדפת

בארי ג'נקינס – סיפורו של רחוב ביל

אלפונסו קוארון – רומא

בראדלי קופר – כוכב נולד

אדם מקיי – סגן הנשיא

 

התסריט המקורי הטוב ביותר

בו ברנהם – כיתה ח'

דבורה דיוויס, טוני מקנמרה – המועדפת

פול שריידר – הכנסיה החדשה

בריאן הייד קרי, פיטר פארלי, ניק ואללונגה – הספר הירוק

אדם מק'קיי – סגן הנשיא

 

התסריט המעובד הטוב ביותר

ספייק לי, דיוויד רבינוביץ, צ'רלי וצ'טל, קווין וילמוט – שחור על לבן

ניקול הולופסינר, ג'ף ויטי – האם תוכלו אי פעם לסלוח לי?

ארמנדו איאנוצ'י, איאן מרטין, דיוויד שניידר – סטלין מת

בארי ג'נקינס – סיפורו של רחוב ביל

בראדלי קופר, ויל פטרס, אריק רות' – כוכב נולד

 

השחקן הראשי הטוב ביותר

כריסטיאן בייל – סגן הנשיא

בראדלי קופר – כוכב נולד

ראיין גוסלינג – האדם הראשון

איתן הוק – הכנסיה החדשה

ויגו מורטנסן – הספר הירוק

 

השחקנית הראשית הטוב ביותר

גלן קלוז – האישה

אוליביה קולמן – המועדפת

ויולה דיוויס – אלמנות

ליידי גאגא – כוכב נולד

מליסה מקארתי – האם תוכלו אי פעם לסלוח לי?

 

שחקן המשנה הטוב ביותר

מהרשאלה עלי – הספר הירוק

אדם דרייבר – שחור על לבן

סם אליוט – כוכב נולד

ריצ'רד אי. גרנט – האם תוכלו לסלוח לי?

סם רוקוול – סגן הנשיא

 

שחקנית המשנה הטובה ביותר

איימי אדמס – סגן הנשיא

ניקול קידמן – ילד מחוק

רג'ינה קינג – סיפורו של רחוב ביל

תומסין מקנזי – אל תשאירי סימן

רייצ'ל וייס – המועדפת

 

סרט האנימציה הטוב ביותר

משפחת סופר-על 2

אי הכלבים

מיראי

ראלף שובר את האינטרנט

ספיידרמן: ממד העכביש

 

הסרט הטוב ביותר בשפה זרה

דוג-מן (איטליה)

המשפחה שלי (יפן)

כפר נחום (לבנון)

רומא (מקסיקו)

אהבה בימים קרים (פולין)

 

הצילום הטוב ביותר

שיימוס מקגארבי – זמנים קשוחים באל רויאל

רובי ראיין – המועדפת

לינוס סנדגרן – האדם הראשון

ג'יימס לקסטון – סיפורו של רחוב ביל

גרייג פרייזר – סגן הנשיא

 

העריכה הטובה ביותר

ברי אלכסנדר בראון – שחור על לבן

טום קרוס – האדם הראשון

פטריק ג'. דון ויטו – הספר הירוק

ג'יי קסידי – כוכב נולד

אלפונסו קוארון, אדם גוף – רומא

 

הפסקול המקורי הטוב ביותר

ג'סטין הורביץ – האדם הראשון

ניקולס בריטל – סיפורו של רחוב ביל

מייקל ג'יאצ'ינו – משפחת סופר-על 2

אלכסנדרה דספלה – אי הכלבים

אלכסנדרה דספלה – האחים סיסטרז

 

מיקס הסאונד הטוב ביותר

רפסודיה בוהמית

הפנתר השחור

מרי פופינס חוזרת

כוכב נולד

סגן הנשיא

 

עריכת הסאונד הטובה ביותר

הפנתר השחור

הנוקמים: מלחמת האינסוף

האדם הראשון

מרי פופינס חוזרת

כוכב נולד

 

העיצוב האמנותי הטוב ביותר

המועדפת

האדם הראשון

הספר הירוק

מרי פופינס חוזרת

רומא

 

עיצוב התלבושות הטוב ביותר

קולט

המועדפת

האדם הראשון

מרי פופינס חוזרת

מרי מלכת הסקוטים

 

האפקטים החזותיים הטובים ביותר

הפנתר השחור

הנוקמים: מלחמת האינסוף

חיות הפלא: הפשעים של גרינדלוולד

האדם הראשון

מרי פופינס חוזרת

 

האיפור ועיצוב השיער הטובים ביותר

הפנתר השחור

מרי מלכת הסקוטים

סגן הנשיא