נבואה לאוסקר – 5.8.2019

סרט

1917

יום יפה בשכונה

פורד נגד פרארי

הארייט

האירי

ג'וג'ו ראביט

סכינים שלופות

נשים קטנות

היו זמנים בהוליווד

הדו"ח

 

בימוי

סם מנדז – 1917

ג'יימס מנגולד – פורד נגד פרארי

מרטין סקורסזה – האירי

גרטה גרוויג – נשים קטנות

סקוט זי. ברנז – הדו"ח

 

תסריט מקורי

מיכה פיצרמן-בלו, נואה הרפסטר – יום יפה בשכונה

ג'יימס מנגולד, ג'ייסון קלר, ג'ז באטרוורת', ג'ון-הנרי באטרוורת' – פורד נגד פרארי

ראיין ג'ונסון – סכינים שלופות

קוונטין טרנטינו – היו זמנים בהוליווד

סקוט זי. ברנז – הדו"ח

 

תסריט מעובד

פיטר סטרוהן – החוחית

סטיבן זייליאן – האירי

טאיקה ואיטיטי – ג'וג'ו ראביט

גרטה גרוויג – נשים קטנות

ג'יי.אם. קוטזי – מחכים לברברים

 

שחקן ראשי

כריסטיאן בייל – פורד נגד פרארי

אנטוניו בנדרס – כאב ותהילה

טום הנקס – יום יפה בשכונה

איאן מק'קלן – השקרן הטוב

אדם דרייבר – הדו"ח

 

שחקנית ראשית

סינתיה אריבו – הארייט

לופיטה ניונגו – אנחנו

סירשה רונאן – נשים קטנות

מריל סטריפ – המכבסה

רנה זלווגר – ג'ודי

 

שחקן משנה

ג'וני דפ – מחכים לברברים

ג'ון ליתגו – הוגן ומאוזן

אל פאצ'ינו – האירי

מתיו ריס – יום יפה בשכונה

מייקל שאנון – סכינים שלופות

 

שחקנית משנה

אנט בנינג – הדו"ח

טוני קולט – סכינים שלופות

ניקול קידמן – החוחית

מריין פלאנקט – יום יפה בשכונה

אוקטביה ספנסר – לוס

 

סרט אנימציה

משפחת אדמס

לשבור את הקרח 2

מיסטר לינק

צעצוע של סיפור 4

ילדת מזג האוויר

 

צילום

רוג'ר דיקינס – 1917

פדון פאפאמיכאל – פורד נגד פרארי

רודריגו פריאטו – האירי

דיק פופ – ברוקלין היתומה

רוברט ריצ'רדסון – היו זמנים בהוליווד

 

עריכה

לי סמית – 1917

אן מק'קייב – יום יפה בשכונה

מייקל מקאסקר – פורד נגד פרארי

תלמה סקונמייקר – האירי

גרג אובריינט – הדו"ח

 

פסקול מקורי

תומס ניומן – 1917

מקס ריכטר – אד אסטרה

נייט הלר – יום יפה בשכונה

מרקו בלטראמי – פורד נגד פרארי

מייקל ג'יאצ'ינו – ג'וג'ו ראביט

 

עיצוב אמנותי

1917

חתולים

פורד נגד פרארי

נשים קטנות

היו זמנים בהוליווד

 

עיצוב תלבושות

1917

נשים קטנות

היו זמנים בהוליווד

ההיסטוריה האישית של דיוויד קופרפילד

מחכים לברברים

 

מיקס סאונד

1917

חתולים

פורד נגד פרארי

היו זמנים בהוליווד

רוקטמן

 

עריכת סאונד

1917

אד אסטרה

פורד נגד פרארי

היו זמנים בהוליווד

מלחמת הכוכבים: פרק 9

 

אפקטים חזותיים

1917

אד אסטרה

הנוקמים: סוף המשחק

איש התאומים

מלחמת הכוכבים: פרק 9

 

איפור ועיצוב שיער

יום יפה בשכונה

ג'וקר

ג'ודי

הארייט

היו זמנים בהוליווד

מודעות פרסומת

ונציה וטורונטו 2019 והמשך הדרך לאוסקר

בעשור וחצי האחרון, נעשה מקובל שקמפיין האוסקר מתחיל בספטמבר. כולם מחכים לראות את הסרטים שמוצגים בפסטיבלים בוונציה, טורונטו וטלורייד כדי להחליט מי בפנים ומי בחוץ במרוץ לאוסקר. שמונה מעשרת הזוכים האחרונים בפרס האקדמיה לסרט הטוב ביותר ערכו את הבכורה העולמית שלהם באחד משלושת הפסטיבלים האלה' כך שסטטיסטית, סביר להניח שהזוכה הגדול לשנת 2019 נמצא בתוכניה של פסטיבל ונציה או טורונטו שהוצגו רשמית בשבוע שעבר (מארגני פסטיבל טלורייד מחכים עד הרגע האחרון בכדי לחשוף את שמות הסרטים שיוצגו בו).

כמו בשנים קודמות, גם הפעם אני עובר על רשימת הסרטים המוצגים בחיפוש אחר אלה שיש סיכוי טוב שנראה אותם מתחרים על פרסים בסוף השנה. מדובר בהערכות על סמך נתונים יבשים, מאחר ואיש מחוץ להפקה עוד לא ראה את רוב הסרטים האלה, אבל אפשר להבין פחות או יותר מי ימשיך מכאן לקמפיין יוקרתי ומי יחכה להפצה חסרת ציפיות במחצית הראשונה של 2020. כמובן, תמיד יתכנו טעויות או השמטות מצדי. לפני שנה, למרות שקלעתי לגבי רוב הסרטים בהם נגעתי, פספסתי לחלוטין את קיומו של "הספר הירוק" שזכה בסופו של דבר באוסקר. לא בטוח אם לא שמתי לב לקיומו לפני הפסטיבל, או שהוסף לתוכניה אחרי שפרסמתי את הפוסט, אבל אני מקווה שלא יהיו פאשלות כאלה הפעם.

אז הנה הסרטים הבולטים שצפויים להיחשף בוונציה ובטורונטו השנה והערכה שלי לגבי המשך דרכם.

 

la-verite_resize.jpg

 

האמת – סרט הפתיחה של פסטיבל ונציה עוסק בכוכבת קולנוע צרפתיה שנפגשת מחדש עם בתה התסריטאית לאחר שנים של נתק, דבר שמוביל להרבה דרמה ורגשות. קתרין דנב וז'ולייט בינוש בתפקידי האם והבת, בסרטו של הבמאי היפני הירוקרזו קורה-אדה, זוכה דקל הזהב בפסטיבל קאן בשנה שעברה על "המשפחה שלי".

סיכוי לאוסקר: השילוב בין שתיים מהכוכבות הגדולות בכל הזמנים של הקולנוע האירופי עם אחד הבמאים החמים ביותר בעולם כרגע, נשמע מאוד מבטיח. עם זאת, סיכוייו של הסרט באמריקה תלויים לחלוטין בהפצה, מאחר ויש לו ניחוח של סרט זר מהסוג שהקהל בארצות הברית נוטה להיות חשדן כלפיו.

 

אודות אינסוף – רוי אנדרסון הוא מסוג הבמאים שמפלגים את הקהל. או שחושבים שהוא גאון, או שלא מבינים מה לעזאזל הוא רוצה מהחיים שלנו. כרגיל אצלו, אי אפשר למצוא תקציר שמסביר בצורה ברורה על מה הסרט, אבל די בטוח לשער שהוא מאוד איטי ומהורהר, מלא דמויות גרוטסקיות, מצולם בצורה מרהיבה ולמרות שיגרום לצופים לרצות להתאבד, מבקרים יגדירו אותו כקומדיה.

סיכוי לאוסקר: יותר סביר שיסתפק בפרס הקולנוע האירופי.

 

אד אסטרה – פרויקט שמדברים עליו מתחילת השנה, אבל רק לאחרונה נודע על מה הוא. ג'יימס גריי מביים סרט מדע בדיוני אודות אסטרונאוט שיוצא לקצה מערכת השמש בחיפוש אחר אביו האובד וחושף סודות שיכולים להשפיע על גורל כדור הארץ. אז… אינטרסטלר פוגש את קונטקט? צוות השחקנים כולל את בראד פיט, טומי לי ג'ונס, ליב טיילר, רות נגה, דונלד סאת'רלנד.

סיכוי לאוסקר: ג'יימס גריי הוא במאי בינוני שטרם הצליח לחדור באמת למיינסטרים. מצד שני, הוא יודע לעבוד עם שחקנים והסרט הזה בהחלט עשוי להשיג כמה מועמדויות לפרסים טכניים. בקטגוריות אחרות, האקדמיה לא משתגעת על סרטי מד"ב, אז תלוי עד כמה התסריט מדבר אל קהל של דרמות משפחתיות.

 

אמה – אחרי ההצלחה היחסית של "ג'קי" ואחרי שהביא לצ'ילה את האוסקר הראשון שלה עם "אישה פנטסטית" בהפקתו, היה צפוי שפבלו לראין ישאר בהוליווד. מתברר שלא, מאחר והסרט החדש בבימויו עוסק בזוג צ'יליאני שחייו הופכים לסיוט בעקבות אימוץ ילד בעייתי. קצת נשמע כמו סרט אימה, אבל אני לא חושב שזה הכיוון.

סיכוי לאוסקר: הדלת להוליווד עדיין פתוחה בפני לראין, אבל לא זה הסרט שמחפשים בעיר הכוכבים. מה גם שאמה נרכש להפצה בידי נטפליקס, אז תלוי אם יחליטו להוציא אותו לקולנוע.

 

אורח הכבוד – מפקח מזון מאבד את שלוותו לאחר שבתו, המואשמת בניצול לרעה של עמדתה כמורה בתיכון, מסרבת לפרוש בתנאים שהוצעו לה. אטום אגויאן הקנדי מביים, עם דיוויד ת'יוליס, לייזה דה אוליביירה ולוק וילסון. יש סיכוי שזה יזכיר לאנשים את "ספק" של ג'ון פטריק שנלי. צוות השחקנים כולל גם את רוסיף סאת'רלנד, הבן של זה מ"אד אסטרה".

סיכוי לאוסקר: אטום אגויאן היה מועמד פעם אחת לאוסקר, לפני 22 שנים, על "המתיקות שאחרי". מאז, הוא והאקדמיה לא רואים עין בעין. לכל סרט שלו יש סיכוי להיות מועמד, אבל הוא רחוק מלהיות הימור בטוח.

 

ג'וקר – רוצים לדעת איך הוא קבל את הצלקות האלה? כנראה שהפעם נקבל תשובה. חואקין פניקס הוא האדם הרביעי בתוך שלושים שנה לגלם את אויבו האיקוני של באטמן בקולנוע (חמישי אם כוללים את מארק המיל בתור מדבב), בסרט שאמור להתעלם מכל הגרסאות הקודמות שלו. למרות שהג'וקר הוא לרוב טיפוס מסתורי, הגרסה הזו דווקא תראה את חייו לפני שהפך לנסיך הפשע, כולל היחסים המתוחים עם אמו.

סיכוי לאוסקר: הטריילר נראה מעולה וחואקין פניקס הוא אחד השחקנים הטובים ביותר בגלקסיית שביל החלב. המכשול העיקרי שלו יהיו ההשוואות הבלתי נמנעות להופעה זוכת האוסקר של הית' לדג'ר. אם אתם מספיק ציניים, אתם מאמינים שלדג'ר זכה באוסקר רק כי מת לפני יציאת הסרט, אבל גם אם זה עזר לרכך את לב חברי האקדמיה, ההופעה שלו כל כך אהובה שפניקס יצטרך להציג פה את המשחק הטוב ביותר שאי פעם נתן. מעבר למכשול הזה, הסרט מבוים בידי טוד פיליפס, המוכר מסרטים כמו "רוד טריפ", "סטארסקי והאץ'" וסדרת הנגאובר. לא בדיוק מישהו שנוהג להתעסק בדמויות אפלות. מצד שני, אם אדם מק'קיי ופיטר פארלי עשו את הקפיצה מקומדיות וולגריות לאוסקר, מי יודע?

 

המכבסה – אישה יוצאת לחופשה ואיכשהו מסתבכת בעולם של העלמות מס והלבנת הון (כן, כזה סוג של מכבסה) שמקורן בחברת עורכי דין בפנמה סיטי. סטיבן סודרברג מביים לפי תסריט של סקוט זי. ברנז, עם הופעות של מריל סטריפ, גארי אולדמן, אנטוניו בנדרס, שרון סטון, דיוויד שווימר, רוברט פטריק… אני נשבע שהסרט הזה לא צולם ב-1998.

סיכוי לאוסקר: קודם כל, הסרט שייך לנטפליקס, אז תלוי איך יחליטו להפיץ אותו. דבר שני, זה נשמע מעניין, אבל סטיבן סודרברג לא ביים אף סרט שהיה מועמד לאוסקר כבר כמעט עשרים שנה. חוץ מהמועמדות היחידה של "הגרמני הטוב" על הפסקול המקורי, סודרברג לא מצליח לקבל אפילו אזכור מהאקדמיה. זה מדהים בהתחשב בכך שזה אותו במאי שהיה מועמד מול עצמו עם "טראפיק" ו"ארין ברוקוביץ'". הסרט מעורר קצת באז, אבל קודם כל שבכלל יקבל הפצה מחוץ לקולנוע הביתי.

 

סיפור נישואין – נח באומבך, אחד מהבמאים האהובים על מישהו שאתם מכירים, אבל לא כל כך קרובים אליו, חוזר עם דרמה על במאי תאטרון ושחקנית שמנסים להתגרש למרות המרחק הפיזי ביניהם. אם קוראים לזה בארץ "גירושין בשלט רחוק", אתם רשאים לשרוף את בית הקולנוע. אדם דרייבר וסקרלט ג'והנסון בתפקידים הראשיים.

סיכוי לאוסקר: יכול להיות. באומבך הוא במאי עם גישה מאוד קודרת. הוא לא בא להצחיק אף אחד ולמעשה, שם לעצמו למטרה להוכיח לעולם שבן סטילר הוא שחקן דרמתי מוכשר. יש לו סיכוי טוב יותר לשכנע עם דרייבר וג'והנסון בסרט שיכול להיות מועמד לאוסקר, אם יקבל את הקידום הנכו… לא משנה, זה של נטפליקס.

 

קצין ומרגל/אני מאשים – הסרט הכי מעורר מחלוקת ברשימה, שעצם הקבלה שלו לפסטיבל ונציה עוררה זעם ברשתות החברתיות. זהו סרטו החדש של רומן פולנסקי, העוסק בפרשת דרייפוס. רומן פולנסקי… פרשת דרייפוס. במאי שאינו רשאי להיכנס לארצות הברית מאחר ונמלט לאחר שהורשע באונס קטינה, מביים סרט על אחד המקרים המפורסמים ביותר של אדם שנמצא אשם על פשע שלא בצע. ג'י, אני תוהה אם יש כאן איזה מסר.

סיכוי לאוסקר: לא. נכון שחשבו שהאקדמיה מוותרת לפולנסקי אחרי שזכה באוסקר על בימוי "הפסנתרן", אבל האווירה השתנתה משמעותית מאז ופולנסקי הוא אחד הבודדים שחברותו באקדמיה נשללה בעקבות עברות המין שבצע. השניים האחרים, אגב, הם הארווי ויינסטין וביל קוסבי. אנחנו לא הולכים לראות את הסרט הזה מועמד אפילו לראזי.

 

מחכים לברברים –  סרטו הראשון באנגלית של הבמאי הקולומביאני צ'ירו גוארה, הוא עיבוד לספרו של זוכה פרס נובל לספרות ג'ון מקסוול קוטזי. העלילה מתרחשת בישוב קטן בו השופט המקומי מתחיל להטיל ספק בממשלה אותה הוא משרת כאשר כח צבאי מגיע למקום על מנת להתכונן למלחמה נגד ברברים מסתוריים. בסרט משחקים מארק ריילנס, ג'וני דפ ורוברט פטינסון.

סיכוי לאוסקר: די טוב. מעבר לבאז שמייצר הסיפור עצמו, שעובד גם לאופרה מצליחה, שלושת השחקנים שהוזכרו נמצאים בתקופה חזקה בקריירה שלהם ונראה שהליהוק של ריילנס מול דפ הוא יצוג מושלם של מוסר נגד צייתנות עיוורת. תמונות ראשונות מהסט מרמזות על מתחרה חזק בקטגוריות העיצוב, אבל ביקורות טובות יכולות בהחלט להתניע קמפיין לפרסים נוספים.

 

מבוגרים בחדר – סרט העוסק בתכנית החילוץ ליוון בעקבות המשבר הכלכלי שמוטט את כלכלת המדינה ב-2009. התסריט מתבסס על ספרו של יאניס וארופאקיס, אותו כתב לאחר שהתפטר ממשרתו כשר האוצר. את הסרט מביים קוסטה גברס שמתברר שהוא עדיין חי. לא ברור כרגע עד כמה הסרט נצמד לפרטים המתוארים בספרו של וארופאקיס, אבל כנראה שיעורר לא מעט מחלוקת במולדתו.

סיכוי לאוסקר: קוסטה גברס זכה באוסקר בתחילת שנות השמונים על התסריט לסרט "נעדר". לפני כן, היה מועמד כבמאי ותסריטאי על "Z", שזכה באוסקר לסרט בשפה זרה. זו הקטגוריה היחידה בה נראה לי שיש למבוגרים בחדר סיכוי להתחרות. אם יוון תחליט לשלוח את הסרט כנציגה, לא הייתי פוסל מועמדות לאוסקר.

 

כפירת התפוז השרוף – עיבוד לספרו של צ'רלס וילפורד, שככל הידוע לי, לא תורגם לעברית, אז די תרגמתי את שמו בצורה ישירה. מדובר בסיפורו של סוחר אמנות שנשכר לגנוב ציור יקר ערך ומסתבך בעקבות תאוות הבצע שלו. צוות השחקנים כולל את קלאס באנג, אליזבת דביקי, מיק ג'אגר ודונלד סאת'רלד. אני חושד שהליהוק נעשה דרך לחיצה על בחירת ערך אקראי בוויקיפדיה. זהו סרטו השני של הבמאי האיטלקי ג'וזפה קאפוטונדי, שעובד כבר 25 שנה בבימוי קליפים, פרסומות וסדרות טלוויזיה..

סיכוי לאוסקר: נראה מפוזר מכדי להיות מתחרה רציני.

 

המלך – דיוויד מיצ'וד, המוכר בעיקר בזכות הסרט "ממלכת החיות", מביים עיבוד למחזות "הנרי הרביעי: חלק 1", "הנרי הרביעי: חלק 2" ו"הנרי החמישי" של ויליאם שייקספיר. אורכו של הסרט הוא 133 דקות, אז אני מנחש שקיצצו כמה מונולוגים. טימותי שאלאמה מגלם את יורש העצר שהופך למלך אנגליה בעקבות מות אביו. בן מנדלסון, שגלם את ג'ורג' השישי ב"שעה אפלה", מגלם פה את המלך היוצא הנרי הרביעי. עוד משתתפים ג'ואל אדג'רטון, רוברט פטינסון, שון האריס ולילי-רוז דפ, כי רוברט פטינסון החליט לעבוד עם כל משפחת דפ השנה.

סיכוי לאוסקר: כל כמה זמן, האקדמיה נעשית מטורפת על סרטים אודות מונרכים אנגליים ומי יודע, אולי "המועדפת" משנה שעברה פתח להם את התאבון. תמיד יש סיכוי שגם המלך יהיה מועמד, לפחות בקטגוריות העיצוב, אם כי הרעיון לעבד שלושה מחזות של שייקספיר לסרט של שעתיים ורבע, נשמע יומרני משהו.

 

חיות נדירות – בילי פייפר, שהתחילה את דרכה כזמרת פופ בינונית והפכה לשחקנית מוערכת ולאחד הפרצופים האהובים על מעריצי "דוקטור הו", מנסה לראשונה את כוחה בבימוי. חיות נדירות מוגדר בתור אנטי קודמיה רומנטית, מה שלא באמת אומר הרבה. פייפר מגלמת את התפקיד הראשי כשלצדה לילי ג'יימס, לאו ביל, דיוויד ת'יוליס וקרי פוקס.

סיכוי לאוסקר: יהיה מסקרן לראות איך בילי פייפר בתור במאית, אבל אני לא צופה לסרט הזה הרבה תשומת לב מחוץ לבריטניה.

 

beautifuldayintheneighborhood_02_resize_resize.jpg

 

יום יפה בשכונה – פה אנחנו מתחילים עם הבכורות הבלעדיות לטורונטו. מריאל הלר זכתה להכרה כבמאית בשנה שעברה בזכות "האם אי פעם תסלחי לי", שהיה מועמד לשלושה פרסי אוסקר. השנה, היא מגיעה לפסטיבל אם אחד הסרטים היותר חזקים מבחינת הימורים. הסרט מספר על ההכרות בין העיתונאי הציני לויד ווגל לבין האדם האהוב ביותר בטלוויזיה האמריקאית, פרד רוג'רס. מתיו ריס מגלם את ווגל, בעוד טום הנקס מגלם את אחיו האבוד מיסטר רוג'רס.

סיכוי לאוסקר: אמור להיות ממש טוב. סרטה הקודם של הלר לא היה מועמד לפרס הסרט הטוב ביותר, אבל הייתה לו נוכחות מורגשת. עם מערך יחסי ציבור מאורגן יותר הפעם, יש סיכוי שיום יפה בשכונה יהיה אחד המתחרים העיקריים על האוסקר. כמובן, יש לציין שמיסטר רוג'רס הוא אישיות מוכרת באמריקה הרבה יותר משאר העולם, אז נראה איך תהיה ההשפעה על מי שהסרט לא משחק על הנוסטלגיה שלו.

 

בלאקבירד – רימייק בבימויו של רוג'ר מיצ'ל לסרטו דובר הדנית של בילי אוגוסט. הסיפור עוסק במשפחה המתכנסת בכדי להעביר את הימים האחרונים עם האם החולה סופנית לפני שהיא מתאבדת. נשמע כיף. צוות השחקנים כולל את קייט וינסלט, מיה ואסיקובסקה, סוזן סרנדון, סם ניל וריין וילסון.

סיכוי לאוסקר: להוציא את "נוטינג היל" ו"ונוס", סרטיו של מיצ'ל מתקבלים בקרירות בקרב המבקרים וגם הקהל לא רץ למלא אולמות עבורו. יתכן וצוות השחקנים ימשוך מספיק עניין בכדי להתמודד על פרס או שניים.

 

Clemency – אני לא מתרגם את שם הסרט כי יש בו כפל משמעות, גם רחמים וגם חנינה. מאחר וגיבורת הסרט היא סוהרת שעובדת באגף הנידונים למוות, אני מניח ששתי המשמעויות רלוונטיות. הסרט הזה הוצג כבר בפסטיבל סאנדאנס, שם זכה בפרס חבר השופטים. אלפרה וודארד הוותיקה זכתה בעצמה בשבחים רבים על התפקיד הראשי.

סיכוי לאוסקר: מאחר וכבר נחשף לקהל לפני יותר מחצי שנה, אנחנו יודעים שקלמנסי הוא חביב מבקרים. מצד שני, אם היה מכוון לאוסקר, היו מדברים עליו יותר. תאריך הפצה מיועד בסוף דצמבר מרמז על רצון להיכנס למרוץ ברגע האחרון, אז נחיה ונראה.

 

פורד נגד פרארי – ג'יימס מנגולד הוא מהבמאים היותר מגוונים בהוליווד. הוא עשה דרמה, ביוגרפיה מוזיקלית, קומדיה רומנטית, מערבון, אקשן, אימה וסרטי גיבורי-על. האחרון שבהם, "לוגאן", הביא לו מועמדות לאוסקר על תסריט מעובד. הפרויקט החדש שלו עוסק ביריבות ההיסטורית בין חברות הרכב שבשם הסרט, שהתמקדה בעיקר סביב מרוצי מכוניות יוקרתיים. מאט דיימון וכריסטיאן בייל בתפקידים הראשיים, ג'ון ברנתל בתפקיד לי איאקוקה שנפטר לפני כחודש.

סיכוי לאוסקר: כל דבר בסרט הזה נראה מכוון לאוסקר. מנגולד הוא במאי אמין שעושה לרוב את הנדרש ממנו והגיע הזמן שיקבל יותר יחס מהאקדמיה. צוות השחקנים מוכר וקל לשיווק (לדיימון ובייל יש במשותף 7 מועמדויות לאוסקר על משחק) והמפיקים עבדו לפני כן על "מאחורי המספרים" שהיה מועמד לאוסקר לסרט הטוב ביותר. ביקורות טובות בפסטיבל טורונטו יהיו התחלה לקמפיין שלדעתי עובדים עליו כבר מתחילת השנה.

 

הארייט – אין לבמאית קסי למונס סרטים מאוד מפורסמים ברזומה, מה שמעיד על דלות הקידום של פרויקטים בבימוי נשים בתעשיה. הארייט עוסק בסיפורה האמיתי של הארייט טאבמן, שהובילה מסעות לשחרור מעל 700 עבדים מדרום ארה"ב. סינתיה אריבו, שעשתה בשנה שעברה מעבר מברודוויי לעולם הקולנוע, בתפקיד הראשי.

סיכוי לאוסקר: זה די פתיון אוסקרים. אריבו היא אחת השחקניות היותר מבטיחות בהוליווד ולמרות שאין לקסי למונס אף סרט מוערך באמת באמתחתה, תאריך הפצה בתחילת נובמבר מרמז על כוונה של האולפן לקדם את הארייט בעונת הפרסים. לא בטוח שיהיה מספיק טוב בשביל להתחרות על פרס הסרט, אבל יש סיכוי שאריבו תקבל מועמדות.

 

רק רחמים – דרמה משפטית המבוססת על סיפור אמיתי בו פרקליט מגן על אדם שנאסר על רצח, חרף עדויות המרמזות לחפותו. זהו סרטו הרביעי של דסטין דניאל קרטן, במאי סרטי אינדי שיתחיל בקרוב לעבוד על "שאנג-צ'י ואגדת עשר הטבעות" עבור מארוול.

סיכוי לאוסקר: מפוקפק. למרות סיפור קלאסי לאוסקר וכוונה להפיץ את הסרט בצורה מוגבלת לפני סוף השנה על מנת שיהיה כשיר לאוסקר, משהו פה נראה לי לא מספיק. אם הסרט הזה באמת יכה גלים, אהיה מופתע.

 

החוחית – עיבוד לספרה של דונה טראט, על אדם שאמו נהרגה בפיגוע במוזיאון כשהיה בן 13 וגדל אצל משפחה מאמצת. הוא מסתובב עם ציור של חוחית שמזכיר לו את האם המתה, אבל כנראה מעורר גם את עניינם של גורמים מפוקפקים. אנסל אלגורט בתפקיד הראשי, ניקול קידמן ובויד גיינס בתפקיד ההורים המאמצים ולצדם מופיעים גם לוק וילסון, שרה פולסון, ג'פרי רייט ואניירין ברנרד. ג'ון קראולי ביים.

סיכוי לאוסקר: בהחלט יש דיבור על הסרט הזה כאחד שיכול להיות מועמד. אישית, הטריילר ותקציר העלילה לא שכנעו אותי שיש סיכוי ממשי לזכיה, אבל חשבתי אותו דבר גם על "ברוקלין", סרטו הקודם של קראולי, שקבל מועמדות לאוסקר.

 

ההיסטוריה האמיתית של כנופיית קלי – לאמריקאים יש את בילי הנער, לבריטים יש את שוד הרכבת הגדול ולאוסטרלים יש את כנופיית נד קלי כהשראה נצחית לסרטים על פורעי חוק. למעשה, כנופיית קלי הייתה מושא הסרט הראשון אי פעם באורך מלא, שצולם באוסטרליה ב-1906. הסרט החדש אודות הכנופיה בוים בידי ג'סטין קרזל, מי שזכה להצלחה ביקורתית וכשלון קופתי עם "מקבת" ולכשלון ביקורתי והצלחה קופתית עם "אמונת המתנקש".

סיכוי לאוסקר: בעוד זה בהחלט סרט שעשוי לככב בסיכומי סוף שנה של מבקרים, קשה לראות אותו פורץ מספיק חזק לתודעה בקרב מצביעי האוסקר. יש סיכוי שהוא פשוט קטן וזר מכדי להשאיר רושם על הוליווד.

 

חינוך רע – לא מדובר ברימייק לסרטו של פדרו אלמודובר באותו שם, אלא לתסריט מקורי, המבוסס על חוויותיו של התסריטאי מייק מקאווסקי (הכניסו רפרנס למפלצות בע"מ פה) מימי התיכון. הבמאי הוא קורי פינלי וצוות השחקנים כולל את יו ג'קמן, אליסון ג'ני, ריי רומאנו והרבה אנשים שהיה הרבה יותר זול להשיג.

סיכוי לאוסקר: לא סביר. זה יכול להיות אהוב מבקרים, אבל חוץ מפרסי יעודיים לסרטים עצמאיים, אני לא רואה את זה מגיע לאנשהו.

 

דולמייט הוא שמי – בשנה הבאה, אמור להגיע המשך מאוחר ל"מגלה את אמריקה" בכיכובו של אדי מרפי, וקרייג ברואר נבחר לביים. לפני כן, השניים משתפים פעולה בסרט המבוסס על חייו של הקומיקאי רודי ריי מור, אותו מרפי יגלם. בסרט משתתפים גם וסלי סנייפס, מייק אפס, קרייג רובינסון, קיגן-מייקל קי וכריס רוק.

סיכוי לאוסקר: תשאלו את נטפליקס. אדי מרפי היה מועמד פעם אחת לאוסקר בזכות תפקיד דרמתי ("נערות החלומות"). אולי זה יעבוד לו שוב, אם הסרט יופץ בקולנוע.

 

פער תקוה – סרטו השני של ויליאם ניקולסון, המוכר יותר כתסריטאי. הסרט עוסק במשפחה החווה משבר כאשר האב מתכנן להתגרש מאם המשפחה. אנט בנינג וביל ניי משחקים את ההורים.

סיכוי לאוסקר: ביקורות טובות יכולות להכניס את הסרט למרוץ. כרגע, לא ממש מדברים עליו כמועמד רציני, אבל עם שתי מועמדויות לאוסקר כתסריטאי (על "ארץ הצללים" ו"גלדיאטור"), אי אפשר לגמרי לפסול את ניקולסון כמועמד השנה.

 

ג'וג'ו ראביט – אחד הסרטים היותר מסקרנים שיוצגו השנה בטורונטו וכנראה שגם אחד מהיותר מעוררי מחלוקת. הסרט עוסק בילד גרמני בזמן מלחמת העולם השניה, שמגלה שאמו מסתירה נערה יהודיה מפני הנאצים. הדבר גורם לילד להרהר מחדש בלאומנות עליה חונך, במסגרתה גם יצר לעצמו חבר דמיוני בדמות אדולף היטלר. טאיקה ואיקיקי, החצי יהודי חצי מאורי, מגלם את היטלר וגם מביים את הסרט.

סיכוי לאוסקר: טוב באפן מפתיע. בהתחשב בכך שהסרט כולל את היטלר כדמות קומית ושטאיקה ואיקיקי מביים את ג'וג'ו ראביט כהפוגה בין שני סרטי תור, הסרט הזה מעורר הרבה באז לאוסקר. אני בטח לא אצטער אם יהיה מועמד, מאחר וטאיקה ואיטיטי הוא אחד היוצרים הקומיים הטובים בעולם כיום.

 

ג'ודי – בהתחשב בכך שהפכה לכוכבת בגיל 17 ונפטרה בגיל 47, רוב חייה של ג'ודי גרלנד היו מאבק נגד השדים המלווים פרסום בגיל צעיר והתמכרויות לסמים ואלכוהול. במאי התאטרון רופרט גולד מביים עיבוד למחזה "סוף הקשת", העוסק בערוב ימיה של גרלנד. רנה זלווגר, שחזרה לאחרונה לשחק לאחר כמעט עשור של הפסקה מהמסך, בתפקיד הראשי.

סיכוי לאוסקר: מבחינת זלווגר, זה בהחלט נראה כמו תפקיד שיכול להביא לה מועמדות רביעית לאוסקר. הסרט יקום ויפול על ההופעה שלה יותר מכל הבט אחר בהפקה.

 

סכינים שלופות – ראיין ג'ונסון הוא מאותם במאים שנמצאים בסביבה כבר זמן מה (סרטו הראשון יצא ב-2005), מקבלים בעיקר ביקורות חיוביות ופרגון מהקהל, אבל נשכחים עד הפעם הבאה בה חושבים על במאים משפיעים. יכול להיות שסכינים שלופות, סרטו החמישי של ג'ונסון, ישנה את המצב. מדובר בתעלומת רצח בסגנון הודאניט בהשתתפות דניאל קרייג, כריס אוונס, אנה דה ארמס, ג'יימי לי קרטיס, טוני קולט, דון ג'ונסון, מייקל שאנון ולאקית' סטנפילד. לפי ויקיפדיה, גם לפרנק אוז יש תפקיד לא מוגדר בסרט ואני בהחלט מדמיין עכשיו טוויסט בו מתברר שמיס פיגי הייתה הרוצחת.

סיכוי לאוסקר: להוציא את "מלחמת הכוכבים: אחרוני הג'דיי", יש קונצנזוס חיובי סביב סרטיו של ג'ונסון. עם צוות שחקנים מרשים ותסריט מספיק חכם, יש לסכינים שלופות סיכוי להשיג כמה מועמדויות לאוסקר, אם לא יהיה מוזר מדי לטעם האקדמיה.

 

ברוקלין היתומה – עוד סרט בלשי, הפעם פחות אגתה כריסטי ויותר ג'ונתן לת'ם. אדוארד נורטון ביים וכתב עיבוד לספרו של לת'ם, בו הוא גם מגלם את התפקיד הראשי כבלש פרטי עם תסמונת טורט החוקר את הרצח של המדריך הרוחני שלו. מאחר ונורטון ידוע לשמצה כשחקן שנוטה להשתלט על הפקות ולחשוב שהוא יכול לעשות עבודה טובה יותר מהבמאי (מה שכנראה נכון לפי כמה ש"אמריקה איקס" נראה טוב), אני מניח שהרבה רוצים לראות איך יתמודד עם חומר מקור לא פשוט בלי שיש מישהו אחר להאשים במקרה של כשלון, במיוחד כי עברו 19 שנים מאז הסרט הקודם בבימויו, הקומדיה הרומנטית "לשמור אמונים".

סיכוי לאוסקר: נורטון לוקח על עצמו פרויקט לא פשוט. כמו בראדלי קופר בשנה שעברה, אם הסרט יהיה מספיק טוב, הוא יכול למצוא את עצמו עם לא פחות מארבע מועמדויות באותה שנה. כרגע, נראה שמועמדויות על משחק ותסריט הן הכי סבירות.

 

החבר – למרות שיש לה שם מצחיק, גבריאלה קאופרת'ווייט לא באה לשעשע אתכם. סרטה המוכר ביותר הוא הסרט התעודי "בלאקפיש", שגרם להרבה אנשים לשקול מחדש את הביקור הבא שלהם בסיוורלד. החבר עוסק באישה גוססת ובעלה שחבר טוב עובר לגור איתם בכדי לעזור בבית. עם קייסי אפלק, דקוטה ג'ונסון וג'ייסון סגל.

סיכוי לאוסקר: על פניו, יש לסרט הזה סיכוי להשתחל לרשימה אם יהיה פיזור מספיק רחב של הקולות בין סרטים בולטים יותר, אבל נראה לי שהוא קטן מכדי ליצור באז שיחזיק עד סוף השנה.

 

המגדלור – סרט שהוצג כבר בפסטיבל קאן והתקבל בתשואות בידי המבקרים. רוברט אגרס כבר הראה את יכולתו עם סרטו הקודם, "המכשפה" (אני אישית לא התלהבתי ממנו, אבל זה לא רלוונטי לפוסט הזה). כעת, הוא מציג סרט אימה בשחור-לבן על שני עובדים במגדלור ודברים מפחידים שקשורים לזה. וילם דפו ורוברט פטינסון מאכלסים את המסך.

סיכוי לאוסקר: בשנים האחרונות, גובר הבאז סביב זכיה אפשרית של וילם דפו באוסקר. השחקן הוותיק היה מועמד ארבע פעמים, כולל בשני טקסי האוסקר האחרונים והוא עסוק מתמיד. בעוד אני לא חושב שהסרט עצמו יקלע לטעם האקדמיה, כל הופעה של דפו, ולמען האמת גם של פטינסון, נשקלת כרגע כמועמדות אפשרית לאוסקר.

 

ההיסטוריה האישית של דיוויד קופרפילד – ארמנדו איאנוצ'י מוכר כיוצר סאטירות מושחזות כמו "בסוד העניינים", "סטאלין מת" והסדרה "ויפ". קצת מוזר שהפרויקט החדש שלו הוא עיבוד לרומן הקלאסי של צ'רלס דיקנס, שקשה לראות איך הוא אומר משהו על שחיתויות בשלטון או חוסר תפעול של מערכת מפוחדת. זה כמעט נורמלי מדי בשבילו. עד שמסתכלים על צוות השחקנים ורואים שדב פאטל יגלם את התפקיד הראשי. גם בנדיקט וונג וניקי אמוקה-בירד לוהקו לתפקידי משנה, על אף שהם ממוצא אתני שונה מזה של הדמויות בספר.

סיכוי לאוסקר: כמה שאיאנוצ'י כותב מבריק בעיני, הסגנון הוולגרי שלו לא תמיד מתיישב עם המיינסטרים. הוא היה מועמד על התסריט של "בסוד העניינים", אבל לא בטוח שדיוויד קופרפילד ימצא את מקומו בין כל הסרטים האחרים המתחרים על תשומת לב האקדמיה.

 

הדו"ח – סקוט זי. ברנז, אותו אחד שכתב את התסריט של "המכבסה", גם מביים השנה סרט. הדו"ח, שכבר הוצג בפסטיבל סאנדאנס, עוסק בעובד סנאט שנקלע למאבק מול הבית הלבן וה-CIA בעקבות רצונו לפרסם ממצאים לא מחמיאים על שיטות חקירה שהונהגו במהלך המאה הנוכחית. אדם דרייבר, אנט בנינג וג'ון האם בין השחקנים.

סיכוי לאוסקר: בעוד נראה בהתחלה שהדו"ח יעבור מתחת לרדאר של האקדמיה, הוא מצליח לשמור על באז מאז סאנדאנס. מדברים על מועמדויות לדרייבר ובנינג ואולי גם לברנז עצמו על הבימוי והתסריט. תגובות טובות מטורונטו יתנו אור ירוק לקמפיין.

 

שני האפיפיורים – פרננדו מיירלש הברזילאי חוזר אחרי הפסקה של שמונה שנים, עם סרט המפגיש בין שני האפיפיורים האחרונים נכון לעכשיו, פרנציסקוס ובנדיקטוס ה-16. ג'ונתן פרייס ואנתוני הופקינס מגלמים את מנהיגי הכנסיה הקתולית בעלי השקפות העולם המנוגדות.

סיכוי לאוסקר: ע"ע נטפליקס. זה באמת נשמע יותר כמו סרט טלוויזיה מאשר משהו שיגיע לאוסקר, למען האמת.

טקס האוסקר ה-75: מבט מוטרד לאחור

2002_title_resize.jpg

 

טקס האוסקר ה-75, אשר סכם את שנת 2002 בקולנוע, היה טקס יוצא דופן לזמנו. מהצד הטכני, זהו הטקס הראשון ששודר ב-HD. המפיקים גם מאוד השתדלו שיהיה קצר יותר מהטקס שקדם לו ואכן, השידור הסתיים בתום שלוש שעות וחצי, מה שמעיד עד כמה הטקס של השנה הקודמת היה ארוך. בנוסף, זו הייתה הפעם האחרונה בה האוסקר הוענק בסוף מרץ. החל מהשנה הבאה, הטקס הוקדם לפברואר מתוך רצון להיות קרוב יותר לסוף השנה החולפת ולרסן במידה מסוימת את היכולת של אולפנים גדולים לדחוף את הסרטים שלהם על חשבון קולנוע עצמאי שמפיקיו לא יכולים לנהל קמפיין יקר וממושך.

היו עוד כמה דברים חריגים בטקס הזה, שנחשב למוצלח בסך הכל ולפתיחה של דף חדש ביחס האקדמיה להפקות חוץ-הוליוודיות. "המסע המופלא" של הייאו מיאזאקי זכה באוסקר לסרט האנימציה הטוב ביותר, בעוד פדרו אלמודובר (שהיה מועמד גם על הבימוי) קטף את פרס התסריט המקורי הטוב ביותר על סרטו דובר הספרדית "דבר אליה". אחד המועמדים אותם הביס היה סרט נוסף בספרדית בשם "ואת אמא שלך גם" אותו כתב וביים אחד אלפונסו קוארון. אולי עוד תשמעו עליו.

לצד העניינים הפשוטים האלה, מבט לאחור מגלה טקס קשה לצפיה עבור עיניים מודרניות. לא מסיבות טכניות, אלא בגלל מה שהוא מלמד על זמן התרחשותו. בעוד כל ארוע בסדר גודל כזה יראה אחרת לאורך השנים, טקס האוסקר ה-75 מכיל כמה רגעים מאוד מטרידים שאת המשמעות של חלקם הבנו באמת רק הרבה יותר מאוחר.

 

מה שכולם דברו עליו

הנושא הבוער בחדשות בזמן קיום הטקס, היה הפלישה האמריקאית לעירק. הנשיא ג'ורג' וו. בוש החליט להרחיב את הלחימה נגד אל-קאעידה באפגניסטן אל תוך תחומי ארצו של סדאם חוסיין, באחד הצעדים היותר מעוררי מחלוקת בהיסטוריה של ארצות הברית. לכולם הייתה עמדה בנושא וגם האקדמיה הושפעה מכך. ויל סמית, ג'ים קארי וקייט בלאנשט בטלו את השתתפותם בטקס האוסקר במחאה על המלחמה והייאו מיאזאקי לא הגיע לקבל את הפרס בו זכה, מאחר והופעה באמריקה באותו הזמן התנגשה עם דעותיו הפוליטיות. האקדמיה, מתוך חשש לפעולות נקם של ארגוני טרור, בטלה את המושבים המיוחדים שנמכרו לקהל הרחב סביב השטיח האדום ורבות מהמגישות והמועמדות בחרו להגיע בשמלות צנועות יחסית, מתוך תחושה שלא צריך לחגוג יותר מדי בזמן מלחמה. רשת ABC, המשדרת את הטקס אף הציעה לאקדמיה לדחות את הארוע או לפחות להעביר אותו למקום אחר, אבל האקדמיה סרבה מתוך שיקולים כספיים ומתוך אמונה שההצגה חייבת להימשך.

הרגע הזכור ביותר בהקשר המלחמתי של אותו ערב, היה נאומו של מייקל מור. כאשר עלה לקבל את האוסקר לסרט התעודי הטוב ביותר על "באולינג לקולומביין", מור נצל את הבמה בכדי למחות כנגד הנשיא בוש, לו קרא נשיא פיקטיבי שנבחר בבחירות פיקטיביות ושולח אנשים למלחמה מסיבות פיקטיביות. התגובות המעורבות בקהל, שכללו קריאות בוז לצד מחיאות כפיים, הדגישו עד כמה הנושא היה נפיץ באותו הזמן. העובדה שהשנה, היה מועמד לאוסקר "סגן הנשיא", סרט שאחת הטענות העיקריות שלו מיישרת קו עם דבריו של מייקל מור על הסיבות למלחמה, מראה שהוליווד בחרה צד בסופו של דבר.

 

מה שהיו צריכים לדבר עליו

מלחמה היא דבר מבלבל, במיוחד כשהיא מגיעה שנה וחצי אחרי ארוע הטרור הקשה ביותר בתולדות המין האנושי, וחלק גדול מהציבור שמתווכח לגביה משתייך לדור שלא ידע מלחמה מרובת הרוגים מימיו. עדיין, רשימת המועמדים לאוסקר מעידה על משהו לא פחות רציני שהתנהל מאחורי הקלעים והרבה אנשים ידעו עליו, אבל אף אחד לא דבר על זה.

חמשת המועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר היו "שיקגו" (הזוכה), "השעות", "כנופיות ניו יורק", "הפסנתרן" ו"שר הטבעות: שני הצריחים". היה ידוע כבר אז שרומן פולנסקי שביים את "הפסנתרן", לא יכול להגיע לטקס מכיוון שהוא עדיין מבוקש על אונס וחי באירופה מאז סוף שנות השבעים על מנת שלא להישלח לכלא בארצות הברית. על כן, הייתה זו הפתעה כאשר הוכרז כזוכה באוסקר על בימוי. "הפסנתרן" נחשב גם אז וגם היום לסרט מעולה, אבל התחושה כאשר נשמעו המילים "והאוסקר הולך ל… רומן פולנסקי", הייתה שהוליווד החליטה על דעת עצמה להחיל סעיף התישנות ושהסרט מצדיק הענקת פרס לעבריין מין נמלט. הפרס לבסוף נשלח אל פולנסקי והוענק לו מחוץ לתחום השיפוט של ארצות הברית. שנים לאחר מכן, בוטלה חברותו של פולנסקי באקדמיה כי הגיעו למסקנה שבכל זאת עבר קו אדום שלא סולחים עליו. למה נזכרו להעניש אותו כל כך הרבה זמן לאחר שהוענק לו פרס? בגלל מה שלא דברו עליו ב-2003.

שלושה מחמשת המועמדים שהזכרתי קודם, הופצו בידי חברת מירמקס, שנחשבה בזמנו לכוח המשפיע והמניע בהוליווד. ראשי החברה, בסיוע כספי של חברת וולט דיסני, נהנו מחופש פעולה ומגב כלכלי יוצאי דופן בכל הנוגע לשיווק סרטים וקידומם לאוסקר. הזכיה של "שיקגו", לצד המועמדויות של "השעות" ו"כנופיות ניו יורק", היו התוצאה של הכוח הזה. 60% מהמועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר הופצו בידי אותה חברה. במידה ואתם לא יודעים מי עמדו בראש מירמקס באותו הזמן, אלה היו שני אחים בשם בוב והארווי ויינסטין.

עכשיו נופל האסימון, אבל תזהרו לא להרים אותו כשהארווי בחדר. ההדחה של רומן פולנסקי מחברותו באקדמיה הייתה חלק מתהליך התפכחות שהחל לפני כשנתיים וחצי, כאשר נחשפו האשמות כלפי התנהלות מינית טורפנית מצד הארווי ויינסטין. עוד ועוד עדויות עלו על כך שנצל את כוחו ומעמדו בכדי לאיים על נשים אותן תקף מינית ועל כל מי שחשב לצייץ משהו בנושא. בעקבות החשיפה, היה ויינסטין לאדם השני בהיסטוריה שחברותו באקדמיה בוטלה (הראשון היה השחקן קרמיין קרידי, שסייע בהפצת עותקים פיראטיים של סרטים) ונחשפו סיפורים נוספים על אישים מוכרים בתעשיית הקולנוע שהיוו סכנה לסביבתם.

הרבה אנשים ידעו על כך במרץ 2003 ופחות או יותר כולם שתקו. בין אם מדובר במקורבים להארווי ויינסטין שרצו להגן עליו, אנשים שהיו חייבים לו את הפריצה שלהם ולא רצו לירוק לבאר ממנה שתו, כאלה שאוימו בידי ויינסטין שהקריירה שלהם תגמר ברגע שיפתחו את הפה, או אפילו נשים שהותקפו בידיו וחששו שאם ידברו על כך, יהיו קרבן להתנכלות ולחרם מצד מפיקים. שלא לדבר על האופן בו יוצגו בתקשורת. ב-2003, העולם היה אובססיבי לא רק לגבי מלחמה, אלא גם לגבי סקס. אחרי הפוריטניות של שנות השמונים והחשיבות העצמית של שנות התשעים, תעשיית הבידור של המילניום החדש רק רצתה לדעת כמה צריך לשלם להאלי ברי על מנת שתחשוף את שדיה לעיני המצלמה. לא דברו על כך שכאשר ברי העניקה את האוסקר לשחקן הטוב ביותר לאדריאן ברודי, לא הייתה לה שום ידיעה על כך שהוא עומד לנשק אותה כחלק מחגיגת הנצחון. התייחסו לזה בתור בדיחה, משהו שעושים זוכים צעירים ברגע הגדול והמרגש בחייהם ואם בא לו לנשק את המגישה באותו רגע, שילך על זה. לא חשבו על כך שהאלי ברי למעשה הותקפה על הבמה. היא לא תאמה מראש עם ברודי שאם יזכה, יקבל נשיקה. היא לא הבטיחה נשיקה לזוכה ובראיונות מאוחרים יותר, אמרה שהייתה בהלם וזרמה עם הנשיקה רק כי לא ידעה כיצד להגיב.

אם מישהו היה עולה לקבל אוסקר ומנשק את המגישה ללא הסכמתה כיום, הייתה נגרמת שערוריה והוא היה צריך לעבוד קשה מאוד בכדי לסלק מעצמו את הכתם המלווה התנהגות שכזו. במרץ 2003, עיקר התגובות לאדריאן ברודי היו "איזה גבר". הוא גם זכה באוסקר על המועמדות הראשונה שלו, גם עשה זאת בגיל הצעיר ביותר בתולדות הקטגוריה, גם גבר על ארבעה מועמדים ותיקים ומנוסים שלכל אחד מהם לפחות אוסקר אחד מקודם, וגם נשק על הפה את אחת הנשים היפות בעולם. זה אולי זניח ביחס לדברים אחרים שהוזכרו בפוסט הזה, אבל קחו בחשבון שמדובר בדבר הפחות מזיק מכל מה שכתבתי כאן. זה הטקס שבו הארווי ויינסטין היה מועמד כמפיק על אחד מחמשת המועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר והיה חתום על הקידום של שניים נוספים. זה הטקס שבו אנס מורשע שנמלט מהחוק כבר 25 שנה הוכתר כבמאי הטוב ביותר. זה הטקס שבו מלחמה בעירק גרמה לעיתונאים להתאכזב מכך שיש הפעם פחות מחשופים ביחס לשנים קודמות.

 

ובכל זאת משהו טוב

המקרה של הארווי ויינסטין הוא, אני מאוד מקווה, חריג בהקפו. בדרך כלל, כשהאקדמיה עושה כבוד למישהו, זה מתוך אמונה שהוא ראוי לכך ולפחות כיום, היא ממהרת להתאים את עמדותיה למציאות. כך, למשל, קייסי אפלק לא הוזמן להעניק פרס שנה לאחר שזכה, בעקבות אישומים כנגדו על תקיפה מינית. לצד רומן פולנסקי, גם ביל קוסבי סולק מהאקדמיה בעקבות הרשאתו באונס ואין שום סיבה לחשוב שאותה גישה לא תנקט כלפי מי שעוד יתגלו כטורפים מיניים.

למרות הסודות שרחשו מתחת לפני השטח והמלחמה החמה שהסיחה את הדעת מהם, טקס האוסקר ה-75 גם היה סימן לכמה שינויים מבורכים בתולדות הפרס. רשימת המועמדים הייתה מעניינת ומגוונת והיה מקום לסרטים נסיוניים כמו "אדפטיישן" ו"דבר אליה" ברשימת הזוכים. ניקול קידמן פתחה את הדלת למה שנחשב כיום קלישאה – שחקנית יפה שמכערת את עצמה על מנת לזכות בהערכה ביקורתית, אבל זה עבד לה והיא הוכיחה שערכה נמצא הרבה מעבר למראה החיצוני. הזכיה של "שיקגו" הייתה שינוי מרענן לאחר שנים בהן האקדמיה בחרה שוב ושוב בסרטים מדכאים ומטיפנים, וראיה לכך שיש מקום גם לקומדיות ולסרטים מוזיקליים להתמודד על הפרס ברצינות. "הפסנתרן", למרות האנשים הבעיתיים המעורבים בו, נחשב עד היום לאחד הסרטים היותר טובים שהיו מועמדים לאוסקר במאה הנוכחית וכמה שלא נעים להודות בכך, פולנסקי וברודי בהחלט הציגו עבודה ראויה להערכה, גם אם מעשיהם מחוץ לסט הצילומים הצדיקו החרמה.

נוסף על כך, רגע לפני הקדמת הטקסים לחודש פברואר, שני סרטים דוברי ספרדית התחרו על פרס התסריט המקורי, כאשר אחד המועמדים הפך מאז לאחד הבמאים המוערכים בעולם. הייאו מיאזאקי, מפיק האנימציה החשוב ביותר מאז וולט דיסני, היה לזוכה השני בתולדות קטגוריית סרט האנימציה באורך מלא, מה שעזר לבסס אותה כקטגוריה רצינית עם סטנדרטים גבוהים. אמינם זכה על השיר המקורי הטוב ביותר בזכות "Lose Yourself" מתוך "8 מייל", שיר ההיפ-הופ הראשון שבכלל מועמד לאוסקר.

האירוניה הצורמת היא שבטקס הזה, הייתה נוכחות גבוהה מהרגיל לסרטים המציגים נקודת מבט נשית. לצד "שיקגו" ו"השעות", היו מועמדים לפרסים שונים גם "הרחק מגן עדן", "פרידה", "החתונה היוונית שלי", "לילו וסטיץ'" ו"אי שם באפריקה" שכולם הביאו קול נשי לקדמת הבמה. למרבה הצער, חלק גדול מהיצוג הנשי היה בזכות הקידום הדורסני של האחים ויינסטין, אבל חשוב לזכור שלכל אחד מהסרטים האלה יש קיום משל עצמו וסביר להניח שהיו מגיעים לתשומת לב האקדמיה גם בידי מפיץ פחות זדוני.

הטקס שהתנהל על רקע מלחמה שקרעה את דעת הציבור לשניים ושנתה ללא הכר את הפוקוס בפוליטיקה האמריקאית, התנהל בעצם גם על רקע טרור מיני שהושלט בידי אחד האנשים החזקים בתעשיה. לא כולם ידעו מזה, אבל רבים ידעו ושתקו. כעת, כשהאמת ידועה לכל, אי אפשר להסתכל על הארוע הנוצץ הזה באותו אור. אפשר ללמוד ממנו הרבה על הוליווד של התקופה, אבל קשה להביט ולא לחוש בושה על כך שלא הבנו מה קורה בזמן אמת.

נבואה לאוסקר: 11.4.2019

סרט

יום יפה בשכונה

הוגן ומאוזן

פורד נגד פרארי

השקרן הטוב

הארייט

חיים נסתרים

האירי

סכינים שלופות

נשים קטנות

היו זמנים בהוליווד

 

בימוי

ג'יימס מנגולד – פורד נגד פרארי

קסי למונז – הארייט

מרטין סקורסזה – האירי

גרטה גרוויג – נשים קטנות

קוונטין טרנטינו – היו זמנים בהוליווד

 

תסריט מקורי

מיכה פיצרמן-בלו, נואה הרפסטר – יום יפה בשכונה

צ'רלס רנדולף – הוגן ומאוזן

ג'יימס מנגולד, ג'ייסון קלר, ג'ז באטרוורת', ג'ון-הנרי באטרוורת' – פורד נגד פרארי

ריאן ג'ונסון – סכינים שלופות

קוונטין טרנטינו – היו זמנים בהוליווד

 

תסריט מעובד

פיטר סטרוהן – החוחית

ג'פרי האצ'ר – השקרן הטוב

סטיבן זייליאן – האירי

גרטה גרוויג – נשים קטנות

טרייסי לטס – האישה בחלון

 

שחקן ראשי

כריסטיאן בייל – פורד נגד פרארי

לאונרדו דיקפריו – היו זמנים בהוליווד

אוגוסט דייל – חיים נסתרים

טארון אגרטון – רוקטמן

איאן מק'קלן – השקרן הטוב

 

שחקנית ראשית

איימי אדמס – האישה בחלון

סינתיה אריבו – הארייט

אן האת'וויי – הדבר האחרון שרצה

סירשה רונאן – נשים קטנות

שרליז תרון – הוגן ומאוזן

 

שחקן משנה

מאט דיימון – פורד נגד פרארי

וילם דפו – הדבר האחרון שרצה

מייקל ניקוויסט – חיים נסתרים

אל פאצ'ינו – האירי

מייקל שאנון – סכינים שלופות

 

שחקנית משנה

אליסון ג'ני – הוגן ומאוזן

טוני קולט – סכינים שלופות

הלן מירן – השקרן הטוב

מריל סטריפ – נשים קטנות

מריין פלאנקט – יום יפה בשכונה

 

סרט אנימציה

משפחת אדמס

לשבור את הקרח 2

מיסטר לינק

צעצוע של סיפור 4

דרקון משאלות

 

צילום

רוג'ר דיקינס – 1917

פדון פאפאמיכאל – פורד נגד פרארי

לורנס שר – ג'וקר

דיק פופ – ברוקלין היתומה

רוברט ריצ'רדסון – היו זמנים בהוליווד

 

עריכה

אן מק'קייב – יום יפה בשכונה

מייקל מקאסקר – פורד נגד פרארי

תלמה סקונמייקר – האירי

ניק וויי – נשים קטנות

קוונטין טרנטינו (?) – היו זמנים בהוליווד

 

פסקול מקורי

תומס ניומן – 1917

מקס ריכטר – אד אסטרה

מרקו בלטראמי – פורד נגד פרארי

נייתן ג'ונסון – סכינים שלופות

ברייס דסנר – האפיפיור

 

עיצוב אמנותי

1917

ברוקלין היתומה

פורד נגד פרארי

נשים קטנות

היו זמנים בהוליווד

 

עיצוב תלבושות

דמבו

נשים קטנות

היו זמנים בהוליווד

ההיסטוריה האישית של דיוויד קופרפילד

רוקטמן

 

מיקס סאונד

חתולים

פורד נגד פרארי

היו זמנים בהוליווד

רוקטמן

יסטרדיי

 

עריכת סאונד

פורד נגד פרארי

מלך האריות

היו זמנים בהוליווד

רוקטמן

מלחמת הכוכבים: פרק 9

 

אפקטים חזותיים

הנוקמים: סוף המשחק

איש התאומים

מלך האריות

פוקימון: הבלש פיקאצ'ו

מלחמת הכוכבים: פרק 9

 

איפור ועיצוב שיער

המתים לא מתים

ג'ודי

היו זמנים בהוליווד

מחשבות על טקס האוסקר ה-91

10622f_91st-academy-awards-55324-charlie-wachtel-spike-lee-charlie-wachtel-left-640x481.jpg

 

  • "מן הסתם, כולנו נהיה חכמים יותר בתום הטקס, אבל כדי להבין למה רומא כנראה לא הולך לזכות באוסקר, רק צריך לצפות בו. הסרט איטי, כמעט נטול עלילה, משוחק בצורה מרוחקת ואנחנו כמעט ולא יודעים כלום על הדמות הראשית. האקדמיה אוהבת סיפורים והתפתחויות, בעוד קלאו מגלה מעט מאוד על עצמה. אנחנו יודעים שיש לה אמא עם בית בכפר ושהיא גדלה במקום דומה, אבל זה כל הרקע שניתן לנו על הדמות שהסרט מוצג דרך העיניים שלה. קלאו לא מביעה דעה על שום דבר, לא מתווכחת עם אף אחד, לא חושפת שום פרט אישי ומאפשרת לדברים פשוט לקרות סביבה. היא לא רובוט נטול רגשות, אבל קשה להתייחס אליה כדמות מלאה כאשר לפעמים בא לצעוק לעברה שלפחות תמצמץ בתגובה לגילוי מרעיש."
    את הפסקה הזו כתבתי בביקורת שלי על רומא. זה היה לפני שהסרט הוביל במספר המועמדויות לאוסקר ולפני שזכה בכל פרס מבקרים אפשרי. אפילו ציפיתי כבר, כמו רבים, שרומא יזכה הלילה בפרס הסרט ביותר. זה לא קרה והדברים שכתבתי עליו בדצמבר האחרון אכן התגשמו. נכון שאז חשבתי שכוכב נולד, ולא הספר הירוק, יהיה הזוכה הסופי, אבל זו תזכורת ללכת עם האינסטינקט ולא עם המספרים כשמדובר באוסקר.
  • הזכיה של הספר הירוק היא לא הפתעה, כמו שהיא אכזבה. כמה שלא אהבתי את רומא, האקדמיה החמיצה הזדמנות להעניק סוף סוף את הפרס החשוב ביותר שלה לסרט שאינו דובר אנגלית. אחרי כל ההזמנות שנשלחו לחברי אקדמיה חדשים על מנת להגדיל את המגוון המגדרי והאתני של המצביעים, הערב עדיין נסגר עם זוכה שנכתב לפי נוסחה הוליוודית מוכרת, מוצג מנקודת מבט של גבר לבן, בנוי מתחילתו ועד סופו על יצוג שטחי של קהילות שלמות ולא אומר שום דבר מעורר מחלוקת. 51 שנים אחרי שסידני פואטיה סתר לאדם לבן בכחום הלילה, האקדמיה למעשה נמצאת בנקודה שמרנית יותר מכפי שהייתה באותה שנה.
  • אם ההשוואות שהיו עד עכשיו להנהג של מיס דייזי לא הספיקו, גם הספר הירוק זכה באוסקר לסרט הטוב ביותר מבלי להיות מועמד על בימוי. כמו כן, שנתיים אחרי אור ירח, שוב הפרס הוענק לסרט ששאר הזכיות שלו היו על תסריט ועל הופעת משנה (נגיד) של מהרשלה עלי.
  • ההפתעה האמיתית היחידה הייתה זכייתה של אוליביה קולמן באוסקר לשחקנית ראשית. גלן קלוז הייתה אמורה לזכות לפי כל הגיון. מועמדות שביעית ללא זכיות קודמות, שחקנית ותיקה, אהובה, רהוטה, אחת שדור שלם של חברי אקדמיה גדל על סרטים בהשתתפותה. עדיין, קולמן קטפה את האוסקר בנסיון הראשון וכמו שרון בורגונדי אמר, אני אפילו לא כועס, זה מדהים. הנאום של קולמן, שברור שבעצמה לא חשבה שתזכה, היה כל כך מקסים, מבדח וכן, שגם אם הרצון הראשוני הוא להתמרמר על כך ששוב דפקו את גלן קלוז, באמת שאי אפשר לכעוס.
  • גיא נתיב הפך לישראלי הראשון שזוכה באוסקר. אתם יודעים, אם מתעלמים מהזכיה של נטלי פורטמן על ברבור שחור ושל ניב אדירי על כוח משיכה.
  • עוד גאווה ישראלית: מקסיקו זכתה באוסקר ראשון לסרט בשפה זרה ובכך הבטיחה שישראל תשאר במקום הראשון במספר המועמדויות ללא זכיה לפחות לעוד שנה.
  • מה נסגר עם שמלות ורודות או אדומות מנופחות? מילא אחת או שתיים, אבל חצי מהנשים שעלו לבמה לבשו גרסה כלשהי של התפלצת הזו. כשהלן מירן התבדחה על כך שלא תאמו צבעים מראש, חשבתי שהתכוונה אליה ולג'ייסון מומואה (שלפי החליפה שלו, גם העלה לכולם את המזוודות לחדר), לא אליה ולכל אישה שניה באולם.
  • ברברה סטרייסנד עלתה להציג קטע מתוך שחור על לבן. אני מניח שהמחשבה מאחורי זה היא שיש גם שוטר יהודי בסרט. מה שהכי מוזר זה שהיא עלתה לבמה כמה דקות אחרי שליידי גאגא זכתה על השיר המקורי מתוך כוכב נולד, פרס שסטרייסנד זכתה בו בעצמה על הגרסה הקודמת של אותו סרט! איך מי שבחר את המגישים הצליח לפספס ככה?
  • אגב, לא נעים לומר, אבל הביצוע החי של Shallow במהלך הטקס היה מבוים טוב יותר מכל כוכב נולד. אפשר להבין למה בראדלי קופר לא היה מועמד על הבימוי.
  • איך ארבעה פרסים הולכים לסרטים של מארוול ואף אחד לא מודה לסטן לי?
  • מצד שני, ארבעה פרסים לרפסודיה בוהמית, הכי הרבה השנה. בכל זכיה, יכולתי לדמיין את המפיקים של הטקס מתפללים שאף אחד לא יזכיר את בריאן סינגר. לא הודו לו, אבל אני משוכנע שלפחות אחד מהזוכים נהנה לשחק על העצבים של ההפקה וכמעט להודות לסינגר כל הזמן.
  • אז איך היה טקס ראשון מזה שלושים שנה ללא מנחה? בסדר ובעיקר נשכח. ההופעה החיה של קווין הייתה פתיחה טובה ואנרגטית (וכנראה גם מאוד יקרה) והיו רגעים משעשעים עם מליסה מקארתי, סמואל אל. ג'קסון, טרוור נואה, קיגן מייקל קיי (שגדל זקן על מנת שנבדיל בינו לבין טום מורלו), מייק מאיירס ודיינה קארווי והפתיחה עם איימי פולר, טינה פיי ומיה רודולף. נאומי הזכיה התארכו ולא פעם, אנשים לא הספיקו לדבר מרוב שאחרים תפסו את המיקרופון. ידעתם שיחד עם ספייק לי זכו עוד שלושה תסריטאים? כנראה שגם הוא שכח.
    עדיין, משהו היה חסר. הטקס עבר חלק מדי, מפרס לפרס להופעה לפרס לקליפ מתוך סרט. שום דבר מעבר למה שיש בכל טקס, פרט להופעה הדי קצרה של קווין. מנחה היה נותן לטקס אופי ומאפשר לחרוג מהתבנית הרגילה. טקס האוסקר ה-91 היה מבדר, אבל זה פשוט לא אותו דבר כשאין את החוט המחבר בין חלקי הערב.

נבואה לאוסקר: 20.1.2019

הסרט הטוב ביותר

  1. הספר הירוק
  2. כוכב נולד
  3. רומא
  4. סגן הנשיא
  5. המועדפת
  6. שחור על לבן
  7. רפסודיה בוהמית
  8. הפנתר השחור
  9. מקום שקט
  10. סיפורו של רחוב ביל

 

הבימוי הטוב ביותר

ספייק לי – שחור על לבן

יורגוס לנתימוס – המועדפת

אלפונסו קוארון – רומא

בראדלי קופר – כוכב נולד

אדם מקיי – סגן הנשיא

 

התסריט המקורי הטוב ביותר

בו ברנהם – כיתה ח'

דבורה דיוויס, טוני מקנמרה – המועדפת

פול שריידר – הכנסיה החדשה

בריאן הייד קרי, פיטר פארלי, ניק ואללונגה – הספר הירוק

אלפונסו קוארון – רומא

 

התסריט המעובד הטוב ביותר

ספייק לי, דיוויד רבינוביץ, צ'רלי וצ'טל, קווין וילמוט – שחור על לבן

ניקול הולופסינר, ג'ף ויטי – האם תוכלו אי פעם לסלוח לי?

ארמנדו איאנוצ'י, איאן מרטין, דיוויד שניידר – סטלין מת

ברי ג'נקינס – סיפורו של רחוב ביל

בראדלי קופר, ויל פטרס, אריק רות' – כוכב נולד

 

השחקן הראשי הטוב ביותר

כריסטיאן בייל – סגן הנשיא

בראדלי קופר – כוכב נולד

איתן הוק – הכנסיה החדשה

רמי מאלק – רפסודיה בוהמית

ויגו מורטנסן – הספר הירוק

 

השחקנית הראשית הטוב ביותר

אמילי בלאנט – מקום שקט

גלן קלוז – האישה

אוליביה קולמן – המועדפת

ליידי גאגא – כוכב נולד

מליסה מקארתי – האם תוכלו אי פעם לסלוח לי?

 

שחקן המשנה הטוב ביותר

מהרשלה עלי – הספר הירוק

אדם דרייבר – שחור על לבן

סם אליוט – כוכב נולד

ריצ'רד אי. גרנט – האם תוכלו לסלוח לי?

סם רוקוול – סגן הנשיא

 

שחקנית המשנה הטובה ביותר

איימי אדמס – סגן הנשיא

אליזבת דביצקי – אלמנות

רג'ינה קינג – סיפורו של רחוב ביל

אמה סטון – המועדפת

רייצ'ל וייס – המועדפת

 

סרט האנימציה הטוב ביותר

משפחת סופר-על 2

אי הכלבים

מיראי

ראלף שובר את האינטרנט

ספיידרמן: ממד העכביש

 

הסרט הטוב ביותר בשפה זרה

האשמים (דנמרק)

המשפחה שלי (יפן)

כפר נחום (לבנון)

רומא (מקסיקו)

אהבה בימים קרים (פולין)

 

הסרט התעודי הטוב ביותר

סולו חופשי

מחוז הייל הבוקר, הערב

RGB

שלושה זרים זהים

אולי תהיו שכנים שלי?

 

הצילום הטוב ביותר

שיימוס מקגארבי – זמנים קשוחים באל רויאל

לוקאס זאל – אהבה בימים קרים

רובי ראיין – המועדפת

לינוס סנדגרן – האדם הראשון

אלפונסו קוארון – רומא

 

העריכה הטובה ביותר

ברי אלכסנדר בראון – שחור על לבן

פטריק ג'. דון ויטו – הספר הירוק

כריסטופר טלפסן – מקום שקט

אלפונסו קוארון, אדם גוף – רומא

ג'יי קסידי – כוכב נולד

 

הפסקול המקורי הטוב ביותר

לודוויג גרנסון – הפנתר השחור

ג'סטין הורביץ – האדם הראשון

אלכסנדר דספלה – אי הכלבים

מארק שיימן – מרי פופינס חוזרת

ניקולס בריטל – סגן הנשיא

 

השיר המקורי הטוב ביותר

"All The Stars" – הפנתר השחור

"Girl In The Movies" – דאמפלין

"The Place Where Lost Things Go" – מרי פופינס חוזרת

"I'll Fight" – RGB

"Shallow" – כוכב נולד

 

מיקס הסאונד הטוב ביותר

הפנתר השחור

רפסודיה בוהמית

מרי פופינס חוזרת

האחים סיסטרז

כוכב נולד

 

עריכת הסאונד הטובה ביותר

הנוקמים: מלחמת האינסוף

הפנתר השחור

האדם הראשון

מקום שקט

כוכב נולד

 

העיצוב האמנותי הטוב ביותר

קולט

עשיר בהפתעה

המועדפת

הספר הירוק

מרי פופינס חוזרת

 

עיצוב התלבושות הטוב ביותר

קולט

המועדפת

הספר הירוק

מרי פופינס חוזרת

מרי מלכת הסקוטים

 

האפקטים החזותיים הטובים ביותר

הנוקמים: מלחמת האינסוף

הפנתר השחור

האדם הראשון

עולם היורה: נפילת הממלכה

ברוכים הבאים לעולם שלי

 

האיפור ועיצוב השיער הטובים ביותר

רפסודיה בוהמית

מרי מלכת הסקוטים

סגן הנשיא

נבואה לאוסקר: 3.12.2018

הסרט הטוב ביותר

שחור על לבן

האם תוכלו אי פעם לסלוח לי?

המועדפת

האדם הראשון

הכנסיה החדשה

הספר הירוק

סיפורו של רחוב ביל

רומא

כוכב נולד

סגן הנשיא

 

הבימוי הטוב ביותר

יורגוס לנתימוס – המועדפת

בארי ג'נקינס – סיפורו של רחוב ביל

אלפונסו קוארון – רומא

בראדלי קופר – כוכב נולד

אדם מקיי – סגן הנשיא

 

התסריט המקורי הטוב ביותר

בו ברנהם – כיתה ח'

דבורה דיוויס, טוני מקנמרה – המועדפת

פול שריידר – הכנסיה החדשה

בריאן הייד קרי, פיטר פארלי, ניק ואללונגה – הספר הירוק

אדם מק'קיי – סגן הנשיא

 

התסריט המעובד הטוב ביותר

ספייק לי, דיוויד רבינוביץ, צ'רלי וצ'טל, קווין וילמוט – שחור על לבן

ניקול הולופסינר, ג'ף ויטי – האם תוכלו אי פעם לסלוח לי?

ארמנדו איאנוצ'י, איאן מרטין, דיוויד שניידר – סטלין מת

בארי ג'נקינס – סיפורו של רחוב ביל

בראדלי קופר, ויל פטרס, אריק רות' – כוכב נולד

 

השחקן הראשי הטוב ביותר

כריסטיאן בייל – סגן הנשיא

בראדלי קופר – כוכב נולד

ראיין גוסלינג – האדם הראשון

איתן הוק – הכנסיה החדשה

ויגו מורטנסן – הספר הירוק

 

השחקנית הראשית הטוב ביותר

גלן קלוז – האישה

אוליביה קולמן – המועדפת

ויולה דיוויס – אלמנות

ליידי גאגא – כוכב נולד

מליסה מקארתי – האם תוכלו אי פעם לסלוח לי?

 

שחקן המשנה הטוב ביותר

מהרשאלה עלי – הספר הירוק

אדם דרייבר – שחור על לבן

סם אליוט – כוכב נולד

ריצ'רד אי. גרנט – האם תוכלו לסלוח לי?

סם רוקוול – סגן הנשיא

 

שחקנית המשנה הטובה ביותר

איימי אדמס – סגן הנשיא

ניקול קידמן – ילד מחוק

רג'ינה קינג – סיפורו של רחוב ביל

תומסין מקנזי – אל תשאירי סימן

רייצ'ל וייס – המועדפת

 

סרט האנימציה הטוב ביותר

משפחת סופר-על 2

אי הכלבים

מיראי

ראלף שובר את האינטרנט

ספיידרמן: ממד העכביש

 

הסרט הטוב ביותר בשפה זרה

דוג-מן (איטליה)

המשפחה שלי (יפן)

כפר נחום (לבנון)

רומא (מקסיקו)

אהבה בימים קרים (פולין)

 

הצילום הטוב ביותר

שיימוס מקגארבי – זמנים קשוחים באל רויאל

רובי ראיין – המועדפת

לינוס סנדגרן – האדם הראשון

ג'יימס לקסטון – סיפורו של רחוב ביל

גרייג פרייזר – סגן הנשיא

 

העריכה הטובה ביותר

ברי אלכסנדר בראון – שחור על לבן

טום קרוס – האדם הראשון

פטריק ג'. דון ויטו – הספר הירוק

ג'יי קסידי – כוכב נולד

אלפונסו קוארון, אדם גוף – רומא

 

הפסקול המקורי הטוב ביותר

ג'סטין הורביץ – האדם הראשון

ניקולס בריטל – סיפורו של רחוב ביל

מייקל ג'יאצ'ינו – משפחת סופר-על 2

אלכסנדרה דספלה – אי הכלבים

אלכסנדרה דספלה – האחים סיסטרז

 

מיקס הסאונד הטוב ביותר

רפסודיה בוהמית

הפנתר השחור

מרי פופינס חוזרת

כוכב נולד

סגן הנשיא

 

עריכת הסאונד הטובה ביותר

הפנתר השחור

הנוקמים: מלחמת האינסוף

האדם הראשון

מרי פופינס חוזרת

כוכב נולד

 

העיצוב האמנותי הטוב ביותר

המועדפת

האדם הראשון

הספר הירוק

מרי פופינס חוזרת

רומא

 

עיצוב התלבושות הטוב ביותר

קולט

המועדפת

האדם הראשון

מרי פופינס חוזרת

מרי מלכת הסקוטים

 

האפקטים החזותיים הטובים ביותר

הפנתר השחור

הנוקמים: מלחמת האינסוף

חיות הפלא: הפשעים של גרינדלוולד

האדם הראשון

מרי פופינס חוזרת

 

האיפור ועיצוב השיער הטובים ביותר

הפנתר השחור

מרי מלכת הסקוטים

סגן הנשיא

נבואה לאוסקר – 1.10.2018

הסרט הטוב ביותר

בשערי הנצח

שחור על לבן

המועדפת

האדם הראשון

הספר הירוק

סיפורו של רחוב ביל

רומה

כוכב נולד

וייס

אלמנות

 

הבימוי הטוב ביותר

יורגוס לנתימוס – המועדפת

דמיאן שאזל – האדם הראשון

אלפונסו קוארון – רומה

בראדלי קופר – כוכב נולד

סטיב מקווין – אלמנות

 

התסריט המקורי הטוב ביותר

ז'ן קלוד קרייר, ג'וליאן שנאבל – בשערי הנצח

בו ברנהם – כיתה ח'

דבורה דיוויס, טוני מקנמרה – המועדפת

בריאן הייד קרי, פיטר פארלי, ניק ואללונגה – הספר הירוק

אדם מק'קיי – וייס

 

התסריט המעובד הטוב ביותר

ספייק לי, דיוויד רבינוביץ, צ'רלי וצ'טל, קווין וילמוט – שחור על לבן

ניקול הולופסינר, ג'ף ויטי – האם תוכלו לסלוח לי?

ברי ג'נקינס – סיפורו של רחוב ביל

בראדלי קופר, ויל פטרס, אריק רות' – כוכב נולד

גיליאן פלין, סטיב מקווין – אלמנות

 

השחקן הראשי הטוב ביותר

כריסטיאן בייל – וייס

בראדלי קופר – כוכב נולד

וילם דפו – בשערי הנצח

ראיין גוסלינג – האדם הראשון

ויגו מורטנסן – הספר הירוק

 

השחקנית הראשית הטוב ביותר

גלן קלוז – האישה

ויולה דיוויס – אלמנות

ליידי גאגא – כוכב נולד

ניקול קידמן – משמידה

מליסה מקרתי – האם תוכלו לסלוח לי?

 

שחקן המשנה הטוב ביותר

אדם דרייבר – שחור על לבן

סם אליוט – כוכב נולד

ריצ'רד אי. גרנט – האם תוכלו לסלוח לי?

דניאל קאלויה – אלמנות

סם רוקוול – וייס

 

שחקנית המשנה הטובה ביותר

איימי אדמס – וייס

קייתי בייטס – על בסיס מגדר

אוליביה קולמן – המועדפת

ניקול קידמן – ילד מחוק

רג'ינה קינג – סיפורו של רחוב ביל

 

סרט האנימציה הטוב ביותר

הקדמונים

משפחת סופר-על 2

אי הכלבים

ספיידרמן: ממד העכביש

ראלף ההורס 2

 

הסרט הטוב ביותר בשפה זרה

מבצע הים האדום (הונג קונג)

המשפחה שלי (יפן)

כפר נחום (לבנון)

רומה (מקסיקו)

מלחמה קרה (פולין)

 

הצילום הטוב ביותר

רובי ראיין – המועדפת

לינוס סנדגרן – האדם הראשון

ג'יימס לקסטון – סיפורו של רחוב ביל

דיון ביבי – מרי פופינס חוזרת

אלפונסו קוארון – רומה

 

העריכה הטובה ביותר

סם סניד – המועדפת

טום קרוס – האדם הראשון

פטריק ג'. דון ויטו – הספר הירוק

ג'יי קסידי – כוכב נולד

ג'ו ווקר – אלמנות

 

הפסקול המקורי הטוב ביותר

קומייל ס. חוסייני – המועדפת

ג'סטין הורביץ – האדם הראשון

ניקולס בריטל – סיפורו של רחוב ביל

אלכסנדרה דספלה – אי הכלבים

אלכסנדרה דספלה – האחים סיסטרז

 

 

מיקס הסאונד הטוב ביותר

הפנתר השחור

האדם הראשון

מנועי התמותה

כוכב נולד

אלמנות

 

עריכת הסאונד הטובה ביותר

הפנתר השחור

הנוקמים: מלחמת האינסוף

האדם הראשון

מנועי התמותה

כוכב נולד

 

העיצוב האמנותי הטוב ביותר

בשערי הנצח

חיות הפלא: הפשעים של גרינדלוולד

המועדפת

האדם הראשון

פיטרלו

 

עיצוב התלבושות הטוב ביותר

המועדפת

האדם הראשון

מרי מלכת הסקוטים

מרי פופינס חוזרת

פיטרלו

 

האפקטים החזותיים הטובים ביותר

הפנתר השחור

הנוקמים: מלחמת האינסוף

חיות הפלא: הפשעים של גרינדלוולד

האדם הראשון

מנועי התמותה

 

האיפור ועיצוב השיער הטובים ביותר

הפנתר השחור

מרי מלכת הסקוטים

וייס

פוסט פסטיבלים – מחפשים פייבוריט

שלושה פסטיבלים גדולים נתן לנו הקב"ה. את ונציה ואת טלורייד ואת טורונטו. מהרגע שנשמעה יריית הפתיחה בצפון מזרח איטליה ועד לרגעי הסיום באונטריו, היה ברור לכולם ששלושת הפסטיבלים האלה מעניינים את התקשורת מסיבה אחת בלבד: אוסקר.

לאורך העשור האחרון, הזוכה באוסקר לסרט הטוב ביותר כמעט תמיד נחשף לראשונה באחד מפסטיבלי סוף הקיץ. זהו בדיוק התזמון המתאים לבנות קמפיין לפרסי סוף השנה, ליצור רחש בקרב הקהל, לנופף בחותמת איכות של בחירה רשמית בפסטיבל ולא לצאת סופית מכל החורים לפני שההצבעה לאוסקר מסתיימת. הוליווד למדה איך לעבוד במסגרת הזמן הזו ומארגני הפסטיבלים נהנים מחשיפה תקשורתית ומבכורות אטרקטיביות יותר בזכות שיתוף הפעולה מצד המפיצים.

בדרך כלל, הייתי אומר עכשיו שיש לנו פייבוריט ועוד סרט או שניים שאולי עוד יביאו לשינוי מומנטום ויתנו לו תחרות ראויה על פרס האקדמיה. השנה, חמישה-שישה סרטים יצאו מעונת הפסטיבלים עם באז רציני לאוסקר. בואו נבחן את הבעד ונגד של כל אחד מהם.

 

כוכב נולד (במאי: בראדלי קופר)

בעד: כנראה ה-סרט מבחינת הדיבור כרגע. הקרנת הבכורה שנקבעה לו בימים הראשונים של פסטיבל ונציה, והבכורה הצפון אמריקאית לקראת סוף פסטיבל טורונטו, הבטיחו שההתלהבות מהסרט באה בשני גלים וכך נשמרה לאורך זמן. בראדלי קופר, שזהו סרטו הראשון כבמאי, הרשים את המבקרים גם לפני וגם מאחורי המצלמה, וליידי גאגא שבתה את לבם. האקדמיה אוהבת כלבויניקים שלוקחים על עצמם מספר תפקידים בהפקה ולקופר יש לפחות ארבעה (כולל הפקה וכתיבה). הסיפור פשוט יחסית, אבל עם מספיק טוויסט מודרני בשביל לא להראות כמו העתקה של אחת הגרסאות הקודמות. למרות (ואולי בזכות) תאריך יציאה מוקדם יחסית, כוכב נולד הוא הסרט הראשון השנה שמדברים עליו ברצינות לא רק כמועמד לאוסקר, אלא כבעל סיכוי של ממש לזכות.

נגד: זה רימייק של רימייק של רימייק. בהחלט אפשרי שלמרות ההתלהבות, הרבה חברי אקדמיה יעדיפו משהו מקורי יותר. יתכן גם שלאור הנסיון של האקדמיה להוסיף מגוון אתני ומגדרי לשורותיה, סרט על אנשים לבנים שמנסים להצליח בעולם המוזיקה, פחות יקלע לטעם המצביעים שאינם זקנים לבנים. בנוסף, ההתלהבות המוקדמת מכוכב נולד מזכירה את זו שהייתה מלה לה לנד לפני שנתיים. כל כך מהרו להכתיר אותו בתור הסרט שיקח את האוסקר, שהרבה אנשים שכחו שאור ירח גם זכה לתגובות נלהבות במקביל. אנחנו יודעים איך זה נגמר.

 

maxresdefault_resize.jpg

 

המועדפת (במאי: יורגוס לנתימוס)

בעד: כבר כמה שנים אומרים שאם יורגוס לנתימוס יעשה סרט נגיש יותר לקהל הרחב, הוא סוף סוף ישיג דריסת רגל בהוליווד. נראה שזה מה שקורה עם הדרמה הקומית ההיסטורית על מאבקי כח בחצר המלכה אן. צוות השחקניות ובראשן אוליביה קולמן, קנה את המבקרים, והתסריט השנון משתלב בצורה מעוררת תאבון עם עיצוב היסטורי מרשים. האקדמיה פחות הולכת כיום על סיפורים שמתרחשים לפני יותר ממאה שנה, אז אולי הגיע הזמן לצלול עמוק יותר להיסטוריה.

נגד: בשנה חלשה יחסית, המועדפת היה יכול לממש את שמו ולהפוך בקלות לפייבוריט לאוסקר. השנה, נראה שהתחרות די קשה וסרטו של לנתימוס עשוי להיעלם בין שאר הזוכים הפוטנציאליים. המבקרים אוהבים את הציניות שלו, אבל לא בטוח כמה טוב יתקבל בקרב חברי האקדמיה. כמה שינסה להתקרב למרכז, לנתימוס תמיד יהיה במאי קצת מוזר, עם גישה אנטי-בידורית לסרטיו. העצמה נשית היא דבר שהולך עכשיו בהוליווד על הנייר, אבל לא בטוח עד כמה הדבר יתבטא בהצבעה חשאית.

 

the-favourite-trailer-1_resize.jpg

 

סיפורו של רחוב ביל (במאי: בארי ג'נקינס)

בעד: לפני שנתיים, סרטו של ג'נקינס זכה באוסקר בטוויסט של הרגע האחרון. הפעם, הוא יבוא לבמה בלי טעויות ותיקונים, כשכל הוליווד יודעת מי הוא. סיפורו של רחוב ביל הוא מאותן מלודרמות על רקע גזעי וביקורת מעמדית שהאקדמיה נזכרת להצביע להן מדי פעם. הטריילר נראה נהדר ועם צוות שחקנים גדול, תהיה לו תמיכה מצד הענף המיוצג ביותר בקרב מצביעי האוסקר. אחרי כוכב נולד, זה הסרט שהכי דברו עליו בהקשר של זכיה בפסלון המוזהב, אלא שבניגוד לפעם הקודמת, עכשיו ידעו לא לזלזל בסיכוייו של ג'נקינס.

נגד: בפעם הקודמת גם הייתה יותר הסכמה בקרב מבקרים שאור ירח הוא אולי הסרט הטוב ביותר של השנה. סיפורו של רחוב ביל נחשב לטוב, אבל לא עד כדי כך טוב. נשמעו טענות על כך שהתקציב הנמוך אינו תואם את חזונו של הבמאי וקשה לחזות מראש מתי תופסים את האקדמיה בשנה בה היא רוצה להצביע דווקא לסרט טעון פוליטית. מלודרמה על רקע גזעי זה גם תיאור די מדויק של התרסקות, סרט שעד היום  לא ברור איך האקדמיה העדיפה על פני כל אחד מארבעת המועמדים האחרים (חוץ ממינכן, אולי). הזכיה של אור ירח הגיעה במקביל לנסיון של האקדמיה לפצות על העדר מועמדים שחורים שנה לפני כן, אפקט שסיפורו של רחוב ביל לא יהנה ממנו.

 

if-beale-street-could-talk_resize.jpg

 

אלמנות (במאי: סטיב מקווין)

בעד: כמו ג'נקינס, גם סטיב מקווין ביים זוכה באוסקר לסרט הטוב ביותר ולא זכה על בימויו. כמו לנתימוס, גם סטיב מקווין הראה שכאשר הוא פונה לקהל רחב יותר מבסרטיו הראשונים, נוצר חיבור טבעי להפליא. אלמנות מכיל צוות שחקנים גדול, שזה תמיד טוב באוסקר, ובראשו ויולה דיוויס, שזה מעולה כי האקדמיה מתה על ויולה דיוויס. האקדמיה תמיד הראתה חולשה מוזרה לסרטים אלימים, גם אם זה פחות מורגש בעשור הנוכחי. יש דיבורים על אוסקר ואם בגילדות של הוליווד יתחברו אליו, מדובר במועמד אידאלי לאוסקר.

נגד: אחרי התלהבות ראשונית מצד המבקרים בטורונטו, שכחו מהסרט בקלות מפתיעה. זה אף פעם לא סימן טוב אם הפסטיבל נגמר ולא מדברים על הסרט שלך. מהטריילרים קשה להגדיר את הז'אנר אליו הסרט משתייך ועד כמה הוא אפל לעומת מבדר. אם הטון המבלבל הזה קיים גם בסרט עצמו, יהיה לו קשה לגייס מספיק תמיכה בקרב חברי האקדמיה. האוסקר הוענק בשנתיים האחרונות לסרט על אפרו-אמריקאים ולסרט עם אישה בתפקיד הראשי. לתת את הפרס לסרט עם אישה אפרו-אמריקאית בתפקיד הראשי יכול, עם כל המאמצים לייצר יותר מגוון בקרב המצביעים, להיתפס כקשה מדי להזדהות עבור לא מעט חברי אקדמיה. אני מקווה שהמשפט האחרון יתגלה כלא נכון.

 

widows-movie-trailer-viola-davis-michelle-rodriguez-elizabeth-debicki-cynthia-enrivo-tom-lorenzo-site-15_resize.jpg

 

הספר הירוק (במאי: פיטר פארלי)

בעד: הזכיה המפתיעה של הספר הירוק בפרס חביב הקהל בטורונטו, מיד הקפיצה אותו לראש טבלאות ההימורים. הפרס הזה מוענק בשנים האחרונות בעיקר לסרטים שמגיעים עד למועמדות לאוסקר, כך שמדובר בחשיפה מעולה. העלילה מזכירה גרסה מהופכת של הנהג של מיס דייזי, סרט שזכה באוסקר, הרבה בזכות הרעיון להסביר על גזענות ושוויון הזדמנויות דרך דמות חיצונית למאבק. ויגו מורטנסן ומהארשאלה עלי גם הצטרפו למרוץ ומכיוון ששניהם שחקנים שהאקדמיה כבר הכירה בכישוריהם, הם מסוגלים לסחוב בבטחה את הסרט על גבם. בנוסף, מבין הסרטים המוזכרים כאן, זה היחיד עם 100% טריות באתר רוטן טומייטוז. זאת אומרת שאף מבקר עוד לא נתן לו ביקורת שלילית.

נגד: הוא כן קבל הרבה ביקורות מעורבות. הבעיה במדד של רוטן טומייטוז היא שהאתר נותן ציונים בראיה של שחור-לבן. האם הביקורת חיובית בסך הכל, או לא. בבדיקה הזו, נספרות גם ביקורות של שלושה כוכבים, או כאלה שהביעו הרבה הסתייגות מחלקים בסרט, אבל לא מהסרט כמכלול. הציון שלו במטאקריטיק, העומד על 68%, כנראה יותר מייצג. מה גם שפיטר פארלי מקושר בעיקר עם קומדיות וולגריות ויהיה מאוד קשה למצוא לו אוהדים בתעשיה אחרי שהיה מעורב ביצירת סרט 43 השנוא.

 

GreenBookTrailer_resize.jpg

 

רומה (במאי: אלפונסו קוארון)

בעד: אם לא היה ברור עוד קודם שלרוב המבקרים יש דעה מאוד חיובית כלפי אלפונסו קוארון, רומה הפך אותו לאדונם המוחלט. הסרט החצי-אוטוביוגרפי נחשב בעיני רבים לארוע הקולנועי של השנה ואין ספק שיככב בסיכומים ורשימות בסוף דצמבר. קוארון ביים, כתב, צלם וערך סרט שכבר נבחר לייצג את מקסיקו באוסקר וכנראה ישבור את הבצורת של המדינה עם אוסקר ראשון בקטגוריית הסרט הטוב ביותר בשפה זרה.

נגד: כל זה היה טוב ויפה אם רומה היה סרט קולנוע. הוא אמנם יקבל סיבוב קולנועי קצר בכדי להיות כשיר לאוסקר, אבל עיקר ההפצה שלו תהיה בנטפליקס. להרבה אנשים בתעשיה עדיין קשה לראות בסרטים שמופצים בידי שירותי סטרימינג סרטי קולנוע. קיים ויכוח האם מקומם בכלל בטקס האמי ותמיד יהיו חברי אקדמיה שיסרבו להצביע בטענה שצריכה להיות הפרדה ברורה בין המדיות. חוץ מזה, רומה הוא סרט דובר ספרדית והאקדמיה עדיין נוטה חזק לטובת סרטים דוברי אנגלית.

 

image_resize.jpg

למה לשים לב בוונציה וטורונטו

הפסטיבלים השנתיים של ונציה וטורונטו פרסמו לפני כשבועיים את רשימות הסרטים שיוצגו במהלכם. סביר להניח שיתווספו עוד כמה שמות עד שפסטיבל ונציה יתחיל בסוף אוגוסט, אבל כבר עכשיו יש פה לא מעט סרטים שמקווים ליצור מומנטום שיקח אותם עד לאוסקר. יחד עם פסטיבל טלורייד, ששומר את רשימת הסרטים המוקרנים בו בסוד כמעט עד הרגע האחרון, הפסטיבלים האלה נעשו במהלך העשור האחרון תחנה חשובה בדרך לאוסקר. אולפנים משתמשים בהם בכדי לבדוק את תגובת המבקרים והקהל לסרטים אותם רוצים להוציא בסוף השנה ורוב הזוכים בפרס האקדמיה מאז 2008 הוקרנו בבכורה עולמית בוונציה, טורונטו, או טלורייד, כולל זוכה השנה שעברה, "צורת המים" (שהבמאי שלו גיירמו דל טורו ישמש השנה כנשיא צוות השופטים בפסטיבל ונציה).

הנה הסרטים היותר מעניינים מנקודת מבט של חזאי אוסקרים:

 

leone-facciata-2x750_resize.jpeg

 

22 ביולי – סרטו החדש של פול גרינגראס עוסק במתקפת הטרור בנורבגיה ביולי 2011, במהלכה נרצחו 77 אנשים בידי מחבל בודד שיצא לפגוע במוסדות הקשורים למפלגת השלטון. גרינגראס ידוע בסגנון הבימוי הכמו תעודי שלו, כאשר המצלמה היא כמעט דמות נוספת בחדר. הוא ביים כך סרטים אחרים שעסקו בטרגדיות, "בלאדי סאנדיי" ו"טיסה 93" ואת "קפטן פיליפס" העוסק בסיפור השרדות אמיתי. גרינגראס גם עשה קולנוע מסחרי עם סרטי ג'ייסון בורן, אבל 22 ביולי כנראה חוזר לסגנון היותר מוכר שלו. השחקנים בסרט נורבגים, אולם הוא נכתב ומשוחק באנגלית.

סיכוי לאוסקר: ככה ככה. על פניו, יש ל"22 ביולי" את מה שצריך בשביל מועמדות, אבל הוא מופץ בידי נטפליקס. בעוד אין לאוסקר מניעה אוטומטית מהענקת מועמדות לסרטים של נטפליקס, להרבה אנשים בתעשיה קשה להתייחס אליהם כאל סרטי קולנוע של ממש.

 

בשערי הנצח – סרטו של ג'וליאן שנבל עוסק בימיו האחרונים של הצייר וינסנט ון גוך ובקשר עם חברו פול גוגן. כמו "התאווה לחיים" מ-1956, רק שלשנבל יש סגנון בימוי שונה משמעותית מזה שאפיין את התוצר ההוליוודי הממוצע. הוא מוכר במיוחד בזכות "הפרפר ופעמון הצלילה", סרט לא הכי מעניין, אבל בהחלט מהיותר חריגים סגנונית שהיו מועמדים לאוסקר על בימוי. השאלה הגדולה לגבי "בשערי הנצח" היא איך מסבירים את זה שווילם דפו בן ה-63 מגלם את ון גוך שמת בשנות השלושים לחייו. אולי יש תרוץ ואולי דפו, שהיה מועמד בשנה שעברה לאוסקר על הופעתו המעולה ב"פרויקט פלורידה", שחקן עד כדי כך טוב.

סיכוי לאוסקר: קשה לחזות. גם "הפרפר ופעמון הצלילה" עורר הרבה שאלות בזמנו, אבל השיג ארבע מועמדויות לאוסקר, אם כי לא לסרט הטוב ביותר. בהעדר תאריך הפצה מסחרי נכון לעכשיו, זה סרט שהמשך השנה שלו תלוי לחלוטין בתגובות שיקבל בפסטיבל.

 

הבלדה על באסטר סקרוגז – האחים כהן קצת ירדו מתחת לרדאר לאחרונה, אבל מתברר שהם עבדו על מיני-סדרה המתרחשת במערב הישן. ממש לאחרונה, נודע שהסדרה נערכה מחדש וכעת היא סרט באורך מלא. שינוי מעניין של הרגע האחרון, במיוחד כי העלילה עדיין אמורה לעסוק בשישה סיפורים שונים הקשורים לאדם בשם באסטר סקרוגז. זו יכולה להיות יצירת המופת הבאה של האחים כהן, וזה יכול להיות גם בלגן שנערך בלחץ ולא עומד בציפיות.

סיכוי לאוסקר: לא ברור. מדובר בהפקה נוספת של נטפליקס והחברה עדיין מתכוונת להיות זו שתציג את הסרט לקהל רחב. אם יוחלט להוסיף במקביל הפצה בבתי הקולנוע, השם של האחים כהן מספיק חזק בכדי לשבור את תקרת הזכוכית שנטפליקס עומדת תחתיה. אם לא, תמיד יש את גלובוס הזהב.

 

המועדפת – אחד הסרטים המסקרנים בפסטיבלים השנה. יורגוס לנתימוס מביים סרט שלא היה מעורב בכתיבתו, לראשונה מאז סרט הביכורים שלו ב-2001. התוצאה, לפי השמועות, היא הדבר הנגיש ביותר לקהל הרחב שלנתימוס חתום עליו. העלילה מתרחשת בחצר המלכה אן, בתחילת המאה ה-18, ומתמקדת ביריבות בין שרה צ'רצ'יל המקורבת למלכה, לבין דודניתה. הטריילר רומז על סגנון קליל יותר מסרטיו הקודמים של לנתימוס, אבל זו יכולה להיות עריכה מטעה.

סיכוי לאוסקר: ממש טוב. אני לא מדבר על מועמדים מובילים לפני שהפסטיבלים המדוברים מסתיימים, אבל עם תאריך הפצה בנובמבר, במאי מוערך מאחורי ההגה, צוות שחקניות מוכשרות (שתיים מהן, רייצ'ל וייז ואמה סטון, זוכות אוסקר) והשקעה מרשימה בעיצוב התלבושות התקופתי, הסרט הזה יצטרך להיות חתיכת נפילה בכדי לפספס מועמדות לאוסקר.

 

האדם הראשון – דמיאן שאזל נמצא כעת בנקודה שמעט מאוד במאים בגילו הגיעו אליה. הוא אהוב על המבקרים, זוכה אוסקר, יצר סרט אחד שהפך לקאלט ועוד אחד שהכניס כמעט חצי מיליארד דולר ברחבי העולם וכל זה לפני גיל 33. הוא אולי לא שם מוכר בכל בית, אבל אם תגידו על סרט שהוא מהבמאי של "לה לה לנד", לא יהיה קשה לקשר בראש. בניגוד לסרטיו הקודמים של שאזל, "האדם הראשון" לא עוסק במוזיקאי ג'אז, אלא בניל ארמסטרונג ובהפיכתו לאדם הראשון שדרך על פני הירח. הטריילר מעיד על סרט מאוד מרשים מבחינה טכנית, עם ראיין גוסלינג וקלייר פוי בתור מר ומרת ארמסטרונג.

סיכוי לאוסקר: טוב, עם כוכבית. שני סרטיו הקודמים של שאזל היו מועמדים לאוסקר וצברו ביחד תשעה פרסים, כולל אחד על הבימוי. עם זאת, שניהם לא זכו בפרס הסרט הטוב ביותר. אפשר לייחס זאת לקמפיין שעודד הצבעה לסרטים על דמויות לא לבנות, אבל האמת היא שדמיאן שאזל הוא כנראה לא בדיוק כוס התה של חלק משמעותי מחברי האקדמיה. זה בסדר, גם לכריסטופר נולאן לקח להם זמן להתרגל.

 

ההר – אני לא באמת יודע מי זה ריק אלברסון, או למה הסרט החדש שלו תפס את תשומת לבם של מארגני הפסטיבל. אני רק יודע שאם זה דובר אנגלית ומועמד לאריה הזהב, כנראה שעוד נשמע את השם שלו בחודשים הקרובים. בסרט מככב ג'ף גולדבלום שנהנה לאחרונה מפופולריות מחודשת בזכות היותו מם אנושי. גולדבלום מגלם דמות המבוססת על וולטר פרימן, שפעל לקידום שימוש בשוקים חשמליים וכריתת אונה כדרך לטיפול במחלות נפש. אם זה לא יהיה טוב, זה לפחות יהיה בלתי נשכח.

סיכוי לאוסקר: לא כל כך. בתור סרט תקופתי (מתרחש בשנות החמישים של המאה שעברה), הוא יכול להיות מועמד על העיצוב, אבל האקדמיה מעולם לא התלהבה מגולדבלום והמניירות שלו נעשו עוד יותר מוקצנות עם השנים.

 

הזמיר – סרטה השני של ג'ניפר קנט מתרחש במושבת פושעים באי המוכר כיום כטסמניה ועוסק באישה צעירה המחפשת נקמה. קנט זכתה להרבה שבחים (לא שאני מבין למה) על סרט הביכורים שלה "הבאבאדוק" ומגיעה לתחרות בוונציה עם מומנטום חיובי.

סיכוי לאוסקר: נמוך. זה לא שהאקדמיה סולדת מסרטים אלימים, אבל ל"הזמיר" יהיה מאוד קשה למצוא קהל מספיק מגוון בכדי להגיע למועמדות כלשהי. שוב, סרט תקופתי שווה פוטנציאל למועמדות על עיצוב, אבל בלי תאריך יציאה קיים כרגע, בכלל לא בטוח שהסרט יוקרן בארצות הברית השנה.

 

Non-Fiction – אוליבייה אסאייס קנה לעצמו בשנים האחרונות מוניטין של אחד הבמאים הצרפתים היותר מוערכים של דורו. זאת למרות שסרטיו לא זוכים להצלחה של ממש מחוץ לצרפת. עדיין, החיזור שלו על סף דלתה של הוליווד, מביא לכך שהוא תמיד נראה רגע לפני מעבר למגרש המשחקים הגדול יותר. "נון-פיקשן" עוסק בשני מוציאים לאור פריזאים שמתמודדים עם נשותיהם ועם הזמנים המשתנים. זה בערך המשפט הכי פריזאי שאי פעם כתבתי. גיום קאנה וז'ולייט בינוש בין השחקנים.

סיכוי לאוסקר: פרובינציאלי. עדיין אין לצרפת מועמד מוביל לאוסקר לסרט בשפה זרה, אז תגובות חיוביות בוונציה עשויות להכריע את הכף לטובת סרטו של אסאייס.

 

פיטרלו – בצד היותר אופטימי של התוכניה, סרט שיוצא לרגל 200 שנה לטבח פיטרלו, ארוע מכונן בתולדות הדמוקרטיה בבריטניה. מייק לי נוהג לדלג בין סרטים תקופתיים מדויקים היסטורית במידה מדהימה, לבין סרטים מודרניים בהם הדמויות מדברות או לאט מדי, או מהר מדי ביחס לעולם האמיתי. פיטרלו הוא סרטו ה-13 של הבמאי הוותיק, שאת העבודה הכי פחות מוצלחת שלו, אהבו רק 82% מהמבקרים (לפי אתר רוטן טומייטוז). אל תצפו לראות כאן פרצופים מוכרים, הקאסט של "פיטרלו" מורכב בעיקר משמות עלומים עבור צופה הקולנוע הממוצע.

סיכוי לאוסקר: סביר. בהנחה שהסרט יקבל ביקורות טובות, הוא יכול להיות מועמד לאוסקר לסרט הטוב ביותר ומייק לי יכול להיות מועמד על כתיבה ו/או בימוי. תאריך ההפצה בארה"ב הוא בנובמבר, בדיוק בזמן להתחרות על פרסים ועם ההשקעה של לי בפרטים הקטנים, סיכוי טוב שיהיה מועמד לפחות על עיצוב אמנותי ועיצוב תלבושות. אם לא, אז גם ככה מייק לי בטח יקבל אוסקר על מפעל חיים בשנים הקרובות.

 

רומה – שם מוזר לכאורה לסרט שמתרחש במקסיקו סיטי, אבל "רומה" לא עוסק בבירת איטליה, אלא בשכונה בה הבמאי אלפונסו קוארון גדל. הסרט שואב השראה מילדותו של הבמאי ומוגדר על ידיו כפרויקט אליו שאף כל הקריירה שלו. חתיכת ציפיות הוא יוצר כאן, במיוחד בהתחשב בכך שזה סרטו הראשון של קוארון מאז זכה באוסקר על בימוי "כח משיכה".

סיכוי לאוסקר: לו רק. "רומה" נראה כמו הימור מעולה למועמדות לאוסקר במגוון קטגוריות, אולם הוא נרכש בידי נטפליקס ולהוציא סבב פסטיבלים, לא מתוכננת לו כרגע הפצה קולנועית.

 

האחים סיסטרז – סרטו הראשון באנגלית של הבמאי הצרפתי ז'ק אודיאר. אחרי שזכה בפרסים רבים בשפת האם שלו, אודיאר מביים מערבון על שני אקדוחנים שרודפים אחר כורה זהב שגנב מהבוס שלהם. נשמע כמו שילוב בין "האוצר מסיירה מדרה" ל"ארץ קשוחה". צוות השחקנים כולל את ג'ון סי. ריילי, חואקין פיניקס, ג'ייק ג'ילנהול, קרול קיין (מתברר שהיא עוד בחיים) וריז אחמד.

סיכוי לאוסקר: לא רע. סרטיו הקודמים של אודיאר לא נחשבים לבידור קל, אולם "האחים סיסטרז" יכול למעשה להיות מספיק נגיש בכדי שחברי אקדמיה רבים יצביעו לו. בנוסף, צוות השחקנים מזמין לפחות מועמדות אחת.

 

שקיעה – סרטו החדש של לזלו נמש, שהתפרסם לפני שלוש שנים בזכות "הבן של שאול", עוסק באישה צעירה שנאבקת על מקומה בבודפשט לקראת מלחמת העולם הראשונה. לתפקיד הראשי לוהקה ג'ולי ג'קב, שחקנית לא ממש מוכרת שזה אמור להיות תפקיד הפריצה שלה. לאור ההשגים והמחמאות של סרטו הקודם, הציפיות מנמש גבוהות במיוחד.

סיכוי לאוסקר: בשפה זרה בלבד. "הבן של שאול" זכה בקטגוריה זו, אז "שקיעה" נראה כמו הבחירה הטבעית לייצג את הונגריה באוסקר לסרט בשפה זרה.

 

סאספיריה: אנחנו רגילים שסרטים שמצליחים בשפה זרה מקבלים רימייק באנגלית בבימוי מישהו שלא קשור להפקה המקורית. מצד שני, זה בדרך כלל לוקח פחות מארבעים שנה. "סאספיריה" הוא גרסה דוברת אנגלית לסרטו מ-1977 של מלך האימה האיטלקי, דאריו ארג'נטו. על בימוי הגרסה החדשה הופקד לוקה גואדניניו, שזה ממש לא מה שציפיתי שיעשה מיד אחרי "קרא לי בשמך". צוות השחקניות כולל את דקוטה ג'ונסון, טילדה סווינטון, ג'סיקה הרפר וקלואי גרייס מורץ.

סיכוי לאוסקר: אה. סרטי אימה מעולם לא היו חזקים באוסקר ואלה שהיו מועמדים, לרוב היו יותר מותחנים מסרטי גור גרפיים. לוקה גאודניניו אמנם ביים סרט שהיה מועמד לאוסקר בשנה שעברה (וזכה על תסריט מעובד באחת השנים הפחות מרשימות של הקטגוריה), אבל אני לא רואה את "סאספיריה" מוצא קהל מספיק רחב.

 

ווקס לוקס – בריידי קורבט לא אמור להיות שם שמצלצל מוכר. לצד הופעות מגיל צעיר בתפקידים די נשכחים, הוא ביים רק סרט אחד בעבר, "ילדותו של מנהיג" הכושל. יותר נכון, כושל בכל מקום חוץ מוונציה. קורבט זכה בפסטיבל של 2015 בשני פרסים, כולל על סרט הביכורים הטוב ביותר. זאת למרות ש"ילדותו של מנהיג", שעלה רק 5 מיליון דולר, לא הכניס אפילו עשירית מזה בקופות. "ווקס לוקס" עוסק בעלייתה של כוכבת פופ בגילומה של נטלי פורטמן, כאשר לצדה מופיע גם ג'וד לאו. אלה לא בדיוק השמות הראשונים שחושבים עליהם בהקשר מוזיקלי, ההקרנה בפסטיבל תחשוף עד כמה זה קריטי.

סיכוי לאוסקר: לא משהו. סרטו הקודם של קורבט לא נחשב לטוב במיוחד ולנטלי פורמן אין תמיד את בחירות התסריטים הכי מוצלחות. יש סיכוי שתקבל מועמדות לאוסקר על משחק אם התפקיד מספיק מאתגר (בריטני ספירס הוגדרה כהשראה לדמות).

 

כוכב נולד – גרסה רביעית לסרט המוזיקלי שהופק בעבר ב-1937, 1954 ו-1976. הפעם, בראדלי קופר מביים וגם מגלם את התפקיד הראשי כזמר שתיין שמגלה זמרת צעירה ומתאהב בה. ליידי גאגא בתפקיד העזר כנגדו, כתבה את השירים ביחד עם לוקאס נלסון.

סיכוי לאוסקר: קשה להעריך. הפרויקט הזה נגרר מתחילת העשור, כך שעבר לא מעט גלגולים. נראה שהוא מופיע בקביעות בתחזיות לאוסקר, למרות שאין טיעון רציני בעדו מעבר לכך שכל שלוש הגרסאות הקודמות היו מועמדות למספר אוסקרים. הטריילר הוריד לי את הציפיות, במיוחד בכל הנוגע למשחק של ליידי גאגא. די בטוח שהסרט של קופר יהיה מועמד בקטגוריות הסאונד והמוזיקה ויש דיבור על מועמדות לסם אליוט הוותיק כשחקן משנה. מעבר לכך, נחכה לתגובת המבקרים.

 

נגרר לאורך בטון – סרטו החדש של ס. קרייג זאלר (שסרטיו הקודמים לא הופצו בישראל) הוא, כצפוי, אלים מאוד. וינס ווהן ומל גיבסון, ליהוק לא פופולרי במיוחד, מגלמים שוטרים אלימים שמושהים מתפקידם בעקבות הפצת סרטון המראה את שיטות הפעולה שלהם. זאלר זכה לאהבת המבקרים עם "Bone Tomahawk" ו"Brawl in Cell Block 99", אך שניהם כמעט ולא הוצגו לקהל מחוץ לפסטיבלים.

סיכוי לאוסקר: לא בזמן הקרוב. סגנון הבימוי של זאלר נוטה להציג אלימות מאוד גרפית, לצד עלילה הנעה בקצב מאוד איטי. הוא לא כוס התה של הרבה אנשים והליהוק של גיבסון בתפקיד הראשי עשוי להרחיק מצביעים נוספים.

 

ילד יפה – הבמאי הבלגי פליקס ון גרנינגן מבצע גיחה ראשונה לעולם האנגלית, עם סרט המבוסס על סיפורו האמיתי של אב המלווה את בנו דרך גמילה קשה מסמים. סטיב קארל בתפקיד הראשי, כאשר טימותי שאלאמה מגלם את הבן המכור.

סיכוי לאוסקר: ממש טוב. יש לסרט הזה את המילה "אוסקר" כתובה לכל אורכו. שני שחקנים שהיו מועמדים בעבר מלוהקים לתפקידים מאתגרים במיוחד, על פי סיפור אמיתי, עם במאי שכבר הוזמן פעם אחת לטקס כשסרטו "המעגל השבור" היה מועמד כנציג בלגיה. קשה להעריך היכן בדיוק ישתלב במרוץ, אבל אם התגובות מההקרנה בטורונטו יהיו חיוביות, צפו לראות את "ילד יפה" מוזכר לא מעט בהימורים.

 

כולם יודעים – בניגוד לסרטים שציינתי עד כה, מדובר בסרט שכבר הוקרן בפני קהל. סרטו החדש של אסגאר פרהאדי פתח את פסטיבל קאן והתקבל בתגובות מעורבות. הסרט, מותחן דובר ספרדית בכיכובם של חוויאר ברדם ופנלופה קרוז, יוקרן בפסטיבל טורונטו בבכורה צפון אמריקאית.

סיכוי לאוסקר: לא טוב. תגובות מקאן לא בהכרח מייצגות את מה שיחשבו מבקרים בהמשך הדרך, אבל נראה שהסרט הזה פשוט לא מספיק טוב בכדי להתחרות על האוסקר. יש שמהמרים עליו כמועמד מטעם ספרד לסרט הטוב ביותר בשפה זרה, אבל הדבר דורש את אישור האקדמיה מכיוון שפרהאדי, שגם ביים וגם כתב את התסריט, הוא איראני ואחראי לשתי הזכיות היחידות של איראן בקטגוריה זו.

 

הגננת – בעוד אין נוכחות ישראלית משמעותית בפסטיבלים השנה (להוציא את עמוס גיתאי, שממשיך להיות מוערך בעיקר בחו"ל), שרה קולנג'לו תציג בטורונטו את הגרסה שלה לסרטו של נדב לפיד מ-2014. "הגננת" המחודש כבר הוצג בפסיבל סאנדאנס וזכה לשבחים. הוא נרכש להפצה בידי נטפליקס, אולם טרם נודע מתי בדיוק יהיה זמין לצפיה.

סיכוי לאוסקר: לא משהו. כאמור, נטפליקס עוד לא הודיעה על תאריך יציאה רשמי לסרט, מה שאומר שגם לא בטוח אם בכלל יוקרן בקולנוע בכדי לעמוד בתקנון האוסקר. אם תהיה הפצה קולנועית, מגי ג'ילנהול עשויה לקבל מועמדות כשחקנית ראשית ושרה קולנג'לו אולי תהיה מועמדת על תסריט מעובד.

 

החיים עצמם – דן פוגלמן מוכר בעיקר כיוצר סדרת הטלוויזיה המופצת בישראל בתור "החיים עצמם", למרות שאין קשר ישיר בינה לבין סרטו החדש. מדובר באוסף של סיפורים הקושרים בין דורות שונים של אנשים בניו יורק ובספרד ומשחקים בו אוסקר אייזק, אוליביה ויילד, מנדי פטינקין, אוליביה קוק, אנט בנינג, אנטוניו בנדרס ובאופן מעניין, סמואל אל. ג'קסון בתפקיד עצמו.

סיכוי לאוסקר: נחיה ונראה. זה נראה יותר כמו משהו שיהיה מועמד לפרס גילדת השחקנים מאשר לאוסקר, אבל תלוי מה יהיו התגובות בפסטיבל טורונטו.

 

הציבור – אמיליו אסטבז לא מופיע בהרבה סרטים בימינו, אבל כשהוא לוקח חלק בהפקה, הוא נוטה לעשות בה כמה שיותר. "הציבור" עוסק בקבוצת הומלסים שמסרבים להתפנות מספריה ציבורית כאשר סופה קשה מתקרבת והמקלטים מלאים עד אפס מקום. פרט לגילום תפקיד משני, אסטבז גם ביים, כתב והפיק את הסרט. צוות השחקנים כולל את אלק בולדווין, כריסטיאן סלייטר, ג'ינה מלון, טיילור שילינג, מייקל קיי. ויליאמס, ג'פרי רייט ועוד רבים.

סיכוי לאוסקר: מפוקפק. אסטבז לא נחשב לבמאי מוכשר במיוחד, אבל הנטיה שלו לשלב הרבה פרצופים מוכרים כבר הביאו לסרטו "בובי" מועמדות מפתיעה לפרס גילדת השחקנים. "הציבור" עשוי להנפיק מועמדות או שתיים על משחק. במיוחד הייתי שם לב לאלק בולדווין ולמייקל קיי. ויליאמס, אבל גם האחרים יכולים לקבל זריקת עידוד.

 

אלמנות – חמש שנים אחרי "12 שנים של עבדות", סטיב מקווין ממשיך להתרחק מהסגנון הלא נגיש שאפיין את סרטיו הראשונים. "אלמנות" עוסק בארבע נשים שבעליהן נהרגו במהלך שוד אותו ניסו לבצע. הנשים מחליטות להשלים את העבודה, כל אחת מסיבותיה. ויולה דיוויס, מישל רודריגז, אליזבת דביקי וסינתיה אריבו בתור האלמנות. ליאם ניסן, מנואל גרסיה-רולפו, ג'ון ברנתל וגארט דילהאנט בתפקיד הבעלים. רוברט דובאל וקולין פארל מגלמים אב ובנו שמוצאים עצמם מסובכים בתכנית השוד.

סיכוי לאוסקר: טוב מאוד. נתחיל עם זה שסטיב מקווין כבר ביים זוכה באוסקר לסרט הטוב ביותר. נמשיך עם טריילר חזק שמבטיח סיפור מורכב ורווי משתתפים כמו שהאקדמיה אוהבת. בנוסף, האקדמיה מתה על ויולה דיוויס שנראית מאוד דומיננטית בסרט. "אלמנות" יצטרך לאכזב בענק בכדי לא להיחשב מועמד חזק לאוסקר השנה.

 

האם תוכלו לסלוח לי? – סרט על פי סיפורה האמיתי של לי יזראל, סופרת כושלת שהחלה לזייף מכתבים של כותבים מפורסמים בכדי למכור אותם. לפי הטריילר, יזראל מוצגת באור אוהד בסרט, מה שאולי יעורר קצת שערוריה. מליסה מקארתי מגלמת את התפקיד הראשי בהופעה דרמתית נדירה מצדה. מריאל הלר ביימה.

סיכוי לאוסקר: אממ… אולי. האקדמיה אוהבת קומיקאים שמגלמים תפקידים דרמתיים ומקארתי נכנסת בדיוק לנישה הזו. עם תאריך הפצה באמצע אוקטובר, נראה שהאולפן בונה על קמפיין לאוסקר, גם אם יתמקד יותר בהופעה של מקארתי מאשר בסרט עצמו.

 

מותו וחייו של ג'ון אף. דונובן – קסבייה דולן הוא אחד הבמאים המוערכים ביותר בעולם מתחת לגיל ארבעים. בניגוד לחלק מבני דורו, כמו דמיאן שאזל וגרטה גרוויג, דולן טרם ביים סרט שהגיע לידיעת הקהל הרחב. הוא בעיקר חביב מבקרים, עם אפיל מוגבל לצופה הממוצע. סרטו החדש הוא אולי נסיון להגיע לקהל חדש, עם סיפור שעוסק בכוכב טלוויזיה שחייו נהרסים בעקבות חשיפת התכתבויות בינו לבין ילד בן 11. קיט הרינגטון, נטלי פורטמן, ג'ייקוב טרמבלי, סוזן סרנדון וקייתי בייטס בצוות השחקנים.

סיכוי לאוסקר: ככה ככה. מצד אחד, צוות שחקנים מרשים ובמאי סופר מוערך. מצד שני, עוד אין לסרט מפיץ מחוץ לקנדה וקסבייה דולן חרג משמעותית מלוח הזמנים המתוכנן כאשר לא היה מרוצה מהסרט לאחר הצילומים. זה יכול לקבל כמה מועמדויות לאוסקר, אבל יותר סביר להניח שיפול בין הכסאות.

 

המועמד המוביל – כמו "המועדפת", גם לסרטו החדש של ג'ייסון רייטמן יש שם שכאילו מתחנן שיהמרו עליו לאוסקר. יו ג'קמן מגלם את הסנטור גרי הארט, שמעורבותו ברומן שערורייתי פגע קשות בנסיונו להפוך למועמד הדמוקרטי לנשיאות ב-1988.

סיכוי לאוסקר: לא הייתי בונה על זה. עבר כמעט עשור מאז המועמדות האחרונה של ג'ייסון רייטמן לאוסקר ומעמדו כאחד מבמאי העתיד של הוליווד נשחק משמעותית מאז. אולי יצא הפעם סרט טוב באמת, אולי רק יו ג'קמן יהיה מועמד על משחק. המגמה בשנים האחרונות היא להתעלם לחלוטין מסרטיו של רייטמן.

 

סיפורו של רחוב ביל – ברי ג'נקינס מוכר בעיקר כמי שסרטו הקודם "אור ירח" חטף את האוסקר במהפך דרמתי שלא נראה לפני כן בכל תולדות הטקס. "סיפורו של רחוב ביל", על פי ספרו של ג'יימס בולדווין, הוא ההזדמנות של ג'נקינס להיות מוכר גם בזכות כישוריו כקולנוען. העלילה סובבת סביב סיפור האהבה בין שני צעירים, שנקטע כאשר הבחור מואשם באונס שלא בצע.

סיכוי לאוסקר: הולך ומשתפר. הייתי סקפטי בהתחלה, אבל הטריילר חשף סרט שלפחות מבחינה טכנית, נראה מעולה. אם התגובות בטורונטו יהיו חיוביות, "סיפורו של רחוב ביל" הוא מועמד פוטנציאלי ברוב קטגוריות האוסקר.

 

חיי פרא – פול דנו וזואי קאזאן ביחד כבר 11 שנים. באופן מפתיע, זה שיתוף הפעולה הראשון שלהם מאחורי הקלעים. סרט הביכורים של דנו כבמאי, על פי תסריט שכתב עם זוגתו, עוסק דווקא בזוגיות שהולכת ומתפרקת, דרך עיניו של נער מתבגר. ג'ייק ג'ילנהול וקרי מאליגן כזוג החווה משבר.

סיכוי לאוסקר: סביר. הסרט כבר הספיק להיות מוקרן בסאנדאנס ובקאן ולקטוף שבחים בשני הפסטיבלים. עם זאת, ההקרנה בטורונטו תעמיד אותו לראשונה לשיפוט בפני מבקרים משפיעים יותר וכנראה תקבע את המשך דרכו. עם הפצה מתוכננת באוקטובר, הוא כנראה מכוון לאוסקר, אבל קשה לי להצביע על משהו מסוים בו שנראה כמו מגנט פרסים.