טקס האוסקר ה-75: מבט מוטרד לאחור

2002_title_resize.jpg

 

טקס האוסקר ה-75, אשר סכם את שנת 2002 בקולנוע, היה טקס יוצא דופן לזמנו. מהצד הטכני, זהו הטקס הראשון ששודר ב-HD. המפיקים גם מאוד השתדלו שיהיה קצר יותר מהטקס שקדם לו ואכן, השידור הסתיים בתום שלוש שעות וחצי, מה שמעיד עד כמה הטקס של השנה הקודמת היה ארוך. בנוסף, זו הייתה הפעם האחרונה בה האוסקר הוענק בסוף מרץ. החל מהשנה הבאה, הטקס הוקדם לפברואר מתוך רצון להיות קרוב יותר לסוף השנה החולפת ולרסן במידה מסוימת את היכולת של אולפנים גדולים לדחוף את הסרטים שלהם על חשבון קולנוע עצמאי שמפיקיו לא יכולים לנהל קמפיין יקר וממושך.

היו עוד כמה דברים חריגים בטקס הזה, שנחשב למוצלח בסך הכל ולפתיחה של דף חדש ביחס האקדמיה להפקות חוץ-הוליוודיות. "המסע המופלא" של הייאו מיאזאקי זכה באוסקר לסרט האנימציה הטוב ביותר, בעוד פדרו אלמודובר (שהיה מועמד גם על הבימוי) קטף את פרס התסריט המקורי הטוב ביותר על סרטו דובר הספרדית "דבר אליה". אחד המועמדים אותם הביס היה סרט נוסף בספרדית בשם "ואת אמא שלך גם" אותו כתב וביים אחד אלפונסו קוארון. אולי עוד תשמעו עליו.

לצד העניינים הפשוטים האלה, מבט לאחור מגלה טקס קשה לצפיה עבור עיניים מודרניות. לא מסיבות טכניות, אלא בגלל מה שהוא מלמד על זמן התרחשותו. בעוד כל ארוע בסדר גודל כזה יראה אחרת לאורך השנים, טקס האוסקר ה-75 מכיל כמה רגעים מאוד מטרידים שאת המשמעות של חלקם הבנו באמת רק הרבה יותר מאוחר.

 

מה שכולם דברו עליו

הנושא הבוער בחדשות בזמן קיום הטקס, היה הפלישה האמריקאית לעירק. הנשיא ג'ורג' וו. בוש החליט להרחיב את הלחימה נגד אל-קאעידה באפגניסטן אל תוך תחומי ארצו של סדאם חוסיין, באחד הצעדים היותר מעוררי מחלוקת בהיסטוריה של ארצות הברית. לכולם הייתה עמדה בנושא וגם האקדמיה הושפעה מכך. ויל סמית, ג'ים קארי וקייט בלאנשט בטלו את השתתפותם בטקס האוסקר במחאה על המלחמה והייאו מיאזאקי לא הגיע לקבל את הפרס בו זכה, מאחר והופעה באמריקה באותו הזמן התנגשה עם דעותיו הפוליטיות. האקדמיה, מתוך חשש לפעולות נקם של ארגוני טרור, בטלה את המושבים המיוחדים שנמכרו לקהל הרחב סביב השטיח האדום ורבות מהמגישות והמועמדות בחרו להגיע בשמלות צנועות יחסית, מתוך תחושה שלא צריך לחגוג יותר מדי בזמן מלחמה. רשת ABC, המשדרת את הטקס אף הציעה לאקדמיה לדחות את הארוע או לפחות להעביר אותו למקום אחר, אבל האקדמיה סרבה מתוך שיקולים כספיים ומתוך אמונה שההצגה חייבת להימשך.

הרגע הזכור ביותר בהקשר המלחמתי של אותו ערב, היה נאומו של מייקל מור. כאשר עלה לקבל את האוסקר לסרט התעודי הטוב ביותר על "באולינג לקולומביין", מור נצל את הבמה בכדי למחות כנגד הנשיא בוש, לו קרא נשיא פיקטיבי שנבחר בבחירות פיקטיביות ושולח אנשים למלחמה מסיבות פיקטיביות. התגובות המעורבות בקהל, שכללו קריאות בוז לצד מחיאות כפיים, הדגישו עד כמה הנושא היה נפיץ באותו הזמן. העובדה שהשנה, היה מועמד לאוסקר "סגן הנשיא", סרט שאחת הטענות העיקריות שלו מיישרת קו עם דבריו של מייקל מור על הסיבות למלחמה, מראה שהוליווד בחרה צד בסופו של דבר.

 

מה שהיו צריכים לדבר עליו

מלחמה היא דבר מבלבל, במיוחד כשהיא מגיעה שנה וחצי אחרי ארוע הטרור הקשה ביותר בתולדות המין האנושי, וחלק גדול מהציבור שמתווכח לגביה משתייך לדור שלא ידע מלחמה מרובת הרוגים מימיו. עדיין, רשימת המועמדים לאוסקר מעידה על משהו לא פחות רציני שהתנהל מאחורי הקלעים והרבה אנשים ידעו עליו, אבל אף אחד לא דבר על זה.

חמשת המועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר היו "שיקגו" (הזוכה), "השעות", "כנופיות ניו יורק", "הפסנתרן" ו"שר הטבעות: שני הצריחים". היה ידוע כבר אז שרומן פולנסקי שביים את "הפסנתרן", לא יכול להגיע לטקס מכיוון שהוא עדיין מבוקש על אונס וחי באירופה מאז סוף שנות השבעים על מנת שלא להישלח לכלא בארצות הברית. על כן, הייתה זו הפתעה כאשר הוכרז כזוכה באוסקר על בימוי. "הפסנתרן" נחשב גם אז וגם היום לסרט מעולה, אבל התחושה כאשר נשמעו המילים "והאוסקר הולך ל… רומן פולנסקי", הייתה שהוליווד החליטה על דעת עצמה להחיל סעיף התישנות ושהסרט מצדיק הענקת פרס לעבריין מין נמלט. הפרס לבסוף נשלח אל פולנסקי והוענק לו מחוץ לתחום השיפוט של ארצות הברית. שנים לאחר מכן, בוטלה חברותו של פולנסקי באקדמיה כי הגיעו למסקנה שבכל זאת עבר קו אדום שלא סולחים עליו. למה נזכרו להעניש אותו כל כך הרבה זמן לאחר שהוענק לו פרס? בגלל מה שלא דברו עליו ב-2003.

שלושה מחמשת המועמדים שהזכרתי קודם, הופצו בידי חברת מירמקס, שנחשבה בזמנו לכוח המשפיע והמניע בהוליווד. ראשי החברה, בסיוע כספי של חברת וולט דיסני, נהנו מחופש פעולה ומגב כלכלי יוצאי דופן בכל הנוגע לשיווק סרטים וקידומם לאוסקר. הזכיה של "שיקגו", לצד המועמדויות של "השעות" ו"כנופיות ניו יורק", היו התוצאה של הכוח הזה. 60% מהמועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר הופצו בידי אותה חברה. במידה ואתם לא יודעים מי עמדו בראש מירמקס באותו הזמן, אלה היו שני אחים בשם בוב והארווי ויינסטין.

עכשיו נופל האסימון, אבל תזהרו לא להרים אותו כשהארווי בחדר. ההדחה של רומן פולנסקי מחברותו באקדמיה הייתה חלק מתהליך התפכחות שהחל לפני כשנתיים וחצי, כאשר נחשפו האשמות כלפי התנהלות מינית טורפנית מצד הארווי ויינסטין. עוד ועוד עדויות עלו על כך שנצל את כוחו ומעמדו בכדי לאיים על נשים אותן תקף מינית ועל כל מי שחשב לצייץ משהו בנושא. בעקבות החשיפה, היה ויינסטין לאדם השני בהיסטוריה שחברותו באקדמיה בוטלה (הראשון היה השחקן קרמיין קרידי, שסייע בהפצת עותקים פיראטיים של סרטים) ונחשפו סיפורים נוספים על אישים מוכרים בתעשיית הקולנוע שהיוו סכנה לסביבתם.

הרבה אנשים ידעו על כך במרץ 2003 ופחות או יותר כולם שתקו. בין אם מדובר במקורבים להארווי ויינסטין שרצו להגן עליו, אנשים שהיו חייבים לו את הפריצה שלהם ולא רצו לירוק לבאר ממנה שתו, כאלה שאוימו בידי ויינסטין שהקריירה שלהם תגמר ברגע שיפתחו את הפה, או אפילו נשים שהותקפו בידיו וחששו שאם ידברו על כך, יהיו קרבן להתנכלות ולחרם מצד מפיקים. שלא לדבר על האופן בו יוצגו בתקשורת. ב-2003, העולם היה אובססיבי לא רק לגבי מלחמה, אלא גם לגבי סקס. אחרי הפוריטניות של שנות השמונים והחשיבות העצמית של שנות התשעים, תעשיית הבידור של המילניום החדש רק רצתה לדעת כמה צריך לשלם להאלי ברי על מנת שתחשוף את שדיה לעיני המצלמה. לא דברו על כך שכאשר ברי העניקה את האוסקר לשחקן הטוב ביותר לאדריאן ברודי, לא הייתה לה שום ידיעה על כך שהוא עומד לנשק אותה כחלק מחגיגת הנצחון. התייחסו לזה בתור בדיחה, משהו שעושים זוכים צעירים ברגע הגדול והמרגש בחייהם ואם בא לו לנשק את המגישה באותו רגע, שילך על זה. לא חשבו על כך שהאלי ברי למעשה הותקפה על הבמה. היא לא תאמה מראש עם ברודי שאם יזכה, יקבל נשיקה. היא לא הבטיחה נשיקה לזוכה ובראיונות מאוחרים יותר, אמרה שהייתה בהלם וזרמה עם הנשיקה רק כי לא ידעה כיצד להגיב.

אם מישהו היה עולה לקבל אוסקר ומנשק את המגישה ללא הסכמתה כיום, הייתה נגרמת שערוריה והוא היה צריך לעבוד קשה מאוד בכדי לסלק מעצמו את הכתם המלווה התנהגות שכזו. במרץ 2003, עיקר התגובות לאדריאן ברודי היו "איזה גבר". הוא גם זכה באוסקר על המועמדות הראשונה שלו, גם עשה זאת בגיל הצעיר ביותר בתולדות הקטגוריה, גם גבר על ארבעה מועמדים ותיקים ומנוסים שלכל אחד מהם לפחות אוסקר אחד מקודם, וגם נשק על הפה את אחת הנשים היפות בעולם. זה אולי זניח ביחס לדברים אחרים שהוזכרו בפוסט הזה, אבל קחו בחשבון שמדובר בדבר הפחות מזיק מכל מה שכתבתי כאן. זה הטקס שבו הארווי ויינסטין היה מועמד כמפיק על אחד מחמשת המועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר והיה חתום על הקידום של שניים נוספים. זה הטקס שבו אנס מורשע שנמלט מהחוק כבר 25 שנה הוכתר כבמאי הטוב ביותר. זה הטקס שבו מלחמה בעירק גרמה לעיתונאים להתאכזב מכך שיש הפעם פחות מחשופים ביחס לשנים קודמות.

 

ובכל זאת משהו טוב

המקרה של הארווי ויינסטין הוא, אני מאוד מקווה, חריג בהקפו. בדרך כלל, כשהאקדמיה עושה כבוד למישהו, זה מתוך אמונה שהוא ראוי לכך ולפחות כיום, היא ממהרת להתאים את עמדותיה למציאות. כך, למשל, קייסי אפלק לא הוזמן להעניק פרס שנה לאחר שזכה, בעקבות אישומים כנגדו על תקיפה מינית. לצד רומן פולנסקי, גם ביל קוסבי סולק מהאקדמיה בעקבות הרשאתו באונס ואין שום סיבה לחשוב שאותה גישה לא תנקט כלפי מי שעוד יתגלו כטורפים מיניים.

למרות הסודות שרחשו מתחת לפני השטח והמלחמה החמה שהסיחה את הדעת מהם, טקס האוסקר ה-75 גם היה סימן לכמה שינויים מבורכים בתולדות הפרס. רשימת המועמדים הייתה מעניינת ומגוונת והיה מקום לסרטים נסיוניים כמו "אדפטיישן" ו"דבר אליה" ברשימת הזוכים. ניקול קידמן פתחה את הדלת למה שנחשב כיום קלישאה – שחקנית יפה שמכערת את עצמה על מנת לזכות בהערכה ביקורתית, אבל זה עבד לה והיא הוכיחה שערכה נמצא הרבה מעבר למראה החיצוני. הזכיה של "שיקגו" הייתה שינוי מרענן לאחר שנים בהן האקדמיה בחרה שוב ושוב בסרטים מדכאים ומטיפנים, וראיה לכך שיש מקום גם לקומדיות ולסרטים מוזיקליים להתמודד על הפרס ברצינות. "הפסנתרן", למרות האנשים הבעיתיים המעורבים בו, נחשב עד היום לאחד הסרטים היותר טובים שהיו מועמדים לאוסקר במאה הנוכחית וכמה שלא נעים להודות בכך, פולנסקי וברודי בהחלט הציגו עבודה ראויה להערכה, גם אם מעשיהם מחוץ לסט הצילומים הצדיקו החרמה.

נוסף על כך, רגע לפני הקדמת הטקסים לחודש פברואר, שני סרטים דוברי ספרדית התחרו על פרס התסריט המקורי, כאשר אחד המועמדים הפך מאז לאחד הבמאים המוערכים בעולם. הייאו מיאזאקי, מפיק האנימציה החשוב ביותר מאז וולט דיסני, היה לזוכה השני בתולדות קטגוריית סרט האנימציה באורך מלא, מה שעזר לבסס אותה כקטגוריה רצינית עם סטנדרטים גבוהים. אמינם זכה על השיר המקורי הטוב ביותר בזכות "Lose Yourself" מתוך "8 מייל", שיר ההיפ-הופ הראשון שבכלל מועמד לאוסקר.

האירוניה הצורמת היא שבטקס הזה, הייתה נוכחות גבוהה מהרגיל לסרטים המציגים נקודת מבט נשית. לצד "שיקגו" ו"השעות", היו מועמדים לפרסים שונים גם "הרחק מגן עדן", "פרידה", "החתונה היוונית שלי", "לילו וסטיץ'" ו"אי שם באפריקה" שכולם הביאו קול נשי לקדמת הבמה. למרבה הצער, חלק גדול מהיצוג הנשי היה בזכות הקידום הדורסני של האחים ויינסטין, אבל חשוב לזכור שלכל אחד מהסרטים האלה יש קיום משל עצמו וסביר להניח שהיו מגיעים לתשומת לב האקדמיה גם בידי מפיץ פחות זדוני.

הטקס שהתנהל על רקע מלחמה שקרעה את דעת הציבור לשניים ושנתה ללא הכר את הפוקוס בפוליטיקה האמריקאית, התנהל בעצם גם על רקע טרור מיני שהושלט בידי אחד האנשים החזקים בתעשיה. לא כולם ידעו מזה, אבל רבים ידעו ושתקו. כעת, כשהאמת ידועה לכל, אי אפשר להסתכל על הארוע הנוצץ הזה באותו אור. אפשר ללמוד ממנו הרבה על הוליווד של התקופה, אבל קשה להביט ולא לחוש בושה על כך שלא הבנו מה קורה בזמן אמת.

מודעות פרסומת

נבואה לאוסקר: 11.4.2019

סרט

יום יפה בשכונה

הוגן ומאוזן

פורד נגד פרארי

השקרן הטוב

הארייט

חיים נסתרים

האירי

סכינים שלופות

נשים קטנות

היו זמנים בהוליווד

 

בימוי

ג'יימס מנגולד – פורד נגד פרארי

קסי למונז – הארייט

מרטין סקורסזה – האירי

גרטה גרוויג – נשים קטנות

קוונטין טרנטינו – היו זמנים בהוליווד

 

תסריט מקורי

מיכה פיצרמן-בלו, נואה הרפסטר – יום יפה בשכונה

צ'רלס רנדולף – הוגן ומאוזן

ג'יימס מנגולד, ג'ייסון קלר, ג'ז באטרוורת', ג'ון-הנרי באטרוורת' – פורד נגד פרארי

ריאן ג'ונסון – סכינים שלופות

קוונטין טרנטינו – היו זמנים בהוליווד

 

תסריט מעובד

פיטר סטרוהן – החוחית

ג'פרי האצ'ר – השקרן הטוב

סטיבן זייליאן – האירי

גרטה גרוויג – נשים קטנות

טרייסי לטס – האישה בחלון

 

שחקן ראשי

כריסטיאן בייל – פורד נגד פרארי

לאונרדו דיקפריו – היו זמנים בהוליווד

אוגוסט דייל – חיים נסתרים

טארון אגרטון – רוקטמן

איאן מק'קלן – השקרן הטוב

 

שחקנית ראשית

איימי אדמס – האישה בחלון

סינתיה אריבו – הארייט

אן האת'וויי – הדבר האחרון שרצה

סירשה רונאן – נשים קטנות

שרליז תרון – הוגן ומאוזן

 

שחקן משנה

מאט דיימון – פורד נגד פרארי

וילם דפו – הדבר האחרון שרצה

מייקל ניקוויסט – חיים נסתרים

אל פאצ'ינו – האירי

מייקל שאנון – סכינים שלופות

 

שחקנית משנה

אליסון ג'ני – הוגן ומאוזן

טוני קולט – סכינים שלופות

הלן מירן – השקרן הטוב

מריל סטריפ – נשים קטנות

מריין פלאנקט – יום יפה בשכונה

 

סרט אנימציה

משפחת אדמס

לשבור את הקרח 2

מיסטר לינק

צעצוע של סיפור 4

דרקון משאלות

 

צילום

רוג'ר דיקינס – 1917

פדון פאפאמיכאל – פורד נגד פרארי

לורנס שר – ג'וקר

דיק פופ – ברוקלין היתומה

רוברט ריצ'רדסון – היו זמנים בהוליווד

 

עריכה

אן מק'קייב – יום יפה בשכונה

מייקל מקאסקר – פורד נגד פרארי

תלמה סקונמייקר – האירי

ניק וויי – נשים קטנות

קוונטין טרנטינו (?) – היו זמנים בהוליווד

 

פסקול מקורי

תומס ניומן – 1917

מקס ריכטר – אד אסטרה

מרקו בלטראמי – פורד נגד פרארי

נייתן ג'ונסון – סכינים שלופות

ברייס דסנר – האפיפיור

 

עיצוב אמנותי

1917

ברוקלין היתומה

פורד נגד פרארי

נשים קטנות

היו זמנים בהוליווד

 

עיצוב תלבושות

דמבו

נשים קטנות

היו זמנים בהוליווד

ההיסטוריה האישית של דיוויד קופרפילד

רוקטמן

 

מיקס סאונד

חתולים

פורד נגד פרארי

היו זמנים בהוליווד

רוקטמן

יסטרדיי

 

עריכת סאונד

פורד נגד פרארי

מלך האריות

היו זמנים בהוליווד

רוקטמן

מלחמת הכוכבים: פרק 9

 

אפקטים חזותיים

הנוקמים: סוף המשחק

איש התאומים

מלך האריות

פוקימון: הבלש פיקאצ'ו

מלחמת הכוכבים: פרק 9

 

איפור ועיצוב שיער

המתים לא מתים

ג'ודי

היו זמנים בהוליווד

מחשבות על טקס האוסקר ה-91

10622f_91st-academy-awards-55324-charlie-wachtel-spike-lee-charlie-wachtel-left-640x481.jpg

 

  • "מן הסתם, כולנו נהיה חכמים יותר בתום הטקס, אבל כדי להבין למה רומא כנראה לא הולך לזכות באוסקר, רק צריך לצפות בו. הסרט איטי, כמעט נטול עלילה, משוחק בצורה מרוחקת ואנחנו כמעט ולא יודעים כלום על הדמות הראשית. האקדמיה אוהבת סיפורים והתפתחויות, בעוד קלאו מגלה מעט מאוד על עצמה. אנחנו יודעים שיש לה אמא עם בית בכפר ושהיא גדלה במקום דומה, אבל זה כל הרקע שניתן לנו על הדמות שהסרט מוצג דרך העיניים שלה. קלאו לא מביעה דעה על שום דבר, לא מתווכחת עם אף אחד, לא חושפת שום פרט אישי ומאפשרת לדברים פשוט לקרות סביבה. היא לא רובוט נטול רגשות, אבל קשה להתייחס אליה כדמות מלאה כאשר לפעמים בא לצעוק לעברה שלפחות תמצמץ בתגובה לגילוי מרעיש."
    את הפסקה הזו כתבתי בביקורת שלי על רומא. זה היה לפני שהסרט הוביל במספר המועמדויות לאוסקר ולפני שזכה בכל פרס מבקרים אפשרי. אפילו ציפיתי כבר, כמו רבים, שרומא יזכה הלילה בפרס הסרט ביותר. זה לא קרה והדברים שכתבתי עליו בדצמבר האחרון אכן התגשמו. נכון שאז חשבתי שכוכב נולד, ולא הספר הירוק, יהיה הזוכה הסופי, אבל זו תזכורת ללכת עם האינסטינקט ולא עם המספרים כשמדובר באוסקר.
  • הזכיה של הספר הירוק היא לא הפתעה, כמו שהיא אכזבה. כמה שלא אהבתי את רומא, האקדמיה החמיצה הזדמנות להעניק סוף סוף את הפרס החשוב ביותר שלה לסרט שאינו דובר אנגלית. אחרי כל ההזמנות שנשלחו לחברי אקדמיה חדשים על מנת להגדיל את המגוון המגדרי והאתני של המצביעים, הערב עדיין נסגר עם זוכה שנכתב לפי נוסחה הוליוודית מוכרת, מוצג מנקודת מבט של גבר לבן, בנוי מתחילתו ועד סופו על יצוג שטחי של קהילות שלמות ולא אומר שום דבר מעורר מחלוקת. 51 שנים אחרי שסידני פואטיה סתר לאדם לבן בכחום הלילה, האקדמיה למעשה נמצאת בנקודה שמרנית יותר מכפי שהייתה באותה שנה.
  • אם ההשוואות שהיו עד עכשיו להנהג של מיס דייזי לא הספיקו, גם הספר הירוק זכה באוסקר לסרט הטוב ביותר מבלי להיות מועמד על בימוי. כמו כן, שנתיים אחרי אור ירח, שוב הפרס הוענק לסרט ששאר הזכיות שלו היו על תסריט ועל הופעת משנה (נגיד) של מהרשלה עלי.
  • ההפתעה האמיתית היחידה הייתה זכייתה של אוליביה קולמן באוסקר לשחקנית ראשית. גלן קלוז הייתה אמורה לזכות לפי כל הגיון. מועמדות שביעית ללא זכיות קודמות, שחקנית ותיקה, אהובה, רהוטה, אחת שדור שלם של חברי אקדמיה גדל על סרטים בהשתתפותה. עדיין, קולמן קטפה את האוסקר בנסיון הראשון וכמו שרון בורגונדי אמר, אני אפילו לא כועס, זה מדהים. הנאום של קולמן, שברור שבעצמה לא חשבה שתזכה, היה כל כך מקסים, מבדח וכן, שגם אם הרצון הראשוני הוא להתמרמר על כך ששוב דפקו את גלן קלוז, באמת שאי אפשר לכעוס.
  • גיא נתיב הפך לישראלי הראשון שזוכה באוסקר. אתם יודעים, אם מתעלמים מהזכיה של נטלי פורטמן על ברבור שחור ושל ניב אדירי על כוח משיכה.
  • עוד גאווה ישראלית: מקסיקו זכתה באוסקר ראשון לסרט בשפה זרה ובכך הבטיחה שישראל תשאר במקום הראשון במספר המועמדויות ללא זכיה לפחות לעוד שנה.
  • מה נסגר עם שמלות ורודות או אדומות מנופחות? מילא אחת או שתיים, אבל חצי מהנשים שעלו לבמה לבשו גרסה כלשהי של התפלצת הזו. כשהלן מירן התבדחה על כך שלא תאמו צבעים מראש, חשבתי שהתכוונה אליה ולג'ייסון מומואה (שלפי החליפה שלו, גם העלה לכולם את המזוודות לחדר), לא אליה ולכל אישה שניה באולם.
  • ברברה סטרייסנד עלתה להציג קטע מתוך שחור על לבן. אני מניח שהמחשבה מאחורי זה היא שיש גם שוטר יהודי בסרט. מה שהכי מוזר זה שהיא עלתה לבמה כמה דקות אחרי שליידי גאגא זכתה על השיר המקורי מתוך כוכב נולד, פרס שסטרייסנד זכתה בו בעצמה על הגרסה הקודמת של אותו סרט! איך מי שבחר את המגישים הצליח לפספס ככה?
  • אגב, לא נעים לומר, אבל הביצוע החי של Shallow במהלך הטקס היה מבוים טוב יותר מכל כוכב נולד. אפשר להבין למה בראדלי קופר לא היה מועמד על הבימוי.
  • איך ארבעה פרסים הולכים לסרטים של מארוול ואף אחד לא מודה לסטן לי?
  • מצד שני, ארבעה פרסים לרפסודיה בוהמית, הכי הרבה השנה. בכל זכיה, יכולתי לדמיין את המפיקים של הטקס מתפללים שאף אחד לא יזכיר את בריאן סינגר. לא הודו לו, אבל אני משוכנע שלפחות אחד מהזוכים נהנה לשחק על העצבים של ההפקה וכמעט להודות לסינגר כל הזמן.
  • אז איך היה טקס ראשון מזה שלושים שנה ללא מנחה? בסדר ובעיקר נשכח. ההופעה החיה של קווין הייתה פתיחה טובה ואנרגטית (וכנראה גם מאוד יקרה) והיו רגעים משעשעים עם מליסה מקארתי, סמואל אל. ג'קסון, טרוור נואה, קיגן מייקל קיי (שגדל זקן על מנת שנבדיל בינו לבין טום מורלו), מייק מאיירס ודיינה קארווי והפתיחה עם איימי פולר, טינה פיי ומיה רודולף. נאומי הזכיה התארכו ולא פעם, אנשים לא הספיקו לדבר מרוב שאחרים תפסו את המיקרופון. ידעתם שיחד עם ספייק לי זכו עוד שלושה תסריטאים? כנראה שגם הוא שכח.
    עדיין, משהו היה חסר. הטקס עבר חלק מדי, מפרס לפרס להופעה לפרס לקליפ מתוך סרט. שום דבר מעבר למה שיש בכל טקס, פרט להופעה הדי קצרה של קווין. מנחה היה נותן לטקס אופי ומאפשר לחרוג מהתבנית הרגילה. טקס האוסקר ה-91 היה מבדר, אבל זה פשוט לא אותו דבר כשאין את החוט המחבר בין חלקי הערב.

נבואה לאוסקר: 20.1.2019

הסרט הטוב ביותר

  1. הספר הירוק
  2. כוכב נולד
  3. רומא
  4. סגן הנשיא
  5. המועדפת
  6. שחור על לבן
  7. רפסודיה בוהמית
  8. הפנתר השחור
  9. מקום שקט
  10. סיפורו של רחוב ביל

 

הבימוי הטוב ביותר

ספייק לי – שחור על לבן

יורגוס לנתימוס – המועדפת

אלפונסו קוארון – רומא

בראדלי קופר – כוכב נולד

אדם מקיי – סגן הנשיא

 

התסריט המקורי הטוב ביותר

בו ברנהם – כיתה ח'

דבורה דיוויס, טוני מקנמרה – המועדפת

פול שריידר – הכנסיה החדשה

בריאן הייד קרי, פיטר פארלי, ניק ואללונגה – הספר הירוק

אלפונסו קוארון – רומא

 

התסריט המעובד הטוב ביותר

ספייק לי, דיוויד רבינוביץ, צ'רלי וצ'טל, קווין וילמוט – שחור על לבן

ניקול הולופסינר, ג'ף ויטי – האם תוכלו אי פעם לסלוח לי?

ארמנדו איאנוצ'י, איאן מרטין, דיוויד שניידר – סטלין מת

ברי ג'נקינס – סיפורו של רחוב ביל

בראדלי קופר, ויל פטרס, אריק רות' – כוכב נולד

 

השחקן הראשי הטוב ביותר

כריסטיאן בייל – סגן הנשיא

בראדלי קופר – כוכב נולד

איתן הוק – הכנסיה החדשה

רמי מאלק – רפסודיה בוהמית

ויגו מורטנסן – הספר הירוק

 

השחקנית הראשית הטוב ביותר

אמילי בלאנט – מקום שקט

גלן קלוז – האישה

אוליביה קולמן – המועדפת

ליידי גאגא – כוכב נולד

מליסה מקארתי – האם תוכלו אי פעם לסלוח לי?

 

שחקן המשנה הטוב ביותר

מהרשלה עלי – הספר הירוק

אדם דרייבר – שחור על לבן

סם אליוט – כוכב נולד

ריצ'רד אי. גרנט – האם תוכלו לסלוח לי?

סם רוקוול – סגן הנשיא

 

שחקנית המשנה הטובה ביותר

איימי אדמס – סגן הנשיא

אליזבת דביצקי – אלמנות

רג'ינה קינג – סיפורו של רחוב ביל

אמה סטון – המועדפת

רייצ'ל וייס – המועדפת

 

סרט האנימציה הטוב ביותר

משפחת סופר-על 2

אי הכלבים

מיראי

ראלף שובר את האינטרנט

ספיידרמן: ממד העכביש

 

הסרט הטוב ביותר בשפה זרה

האשמים (דנמרק)

המשפחה שלי (יפן)

כפר נחום (לבנון)

רומא (מקסיקו)

אהבה בימים קרים (פולין)

 

הסרט התעודי הטוב ביותר

סולו חופשי

מחוז הייל הבוקר, הערב

RGB

שלושה זרים זהים

אולי תהיו שכנים שלי?

 

הצילום הטוב ביותר

שיימוס מקגארבי – זמנים קשוחים באל רויאל

לוקאס זאל – אהבה בימים קרים

רובי ראיין – המועדפת

לינוס סנדגרן – האדם הראשון

אלפונסו קוארון – רומא

 

העריכה הטובה ביותר

ברי אלכסנדר בראון – שחור על לבן

פטריק ג'. דון ויטו – הספר הירוק

כריסטופר טלפסן – מקום שקט

אלפונסו קוארון, אדם גוף – רומא

ג'יי קסידי – כוכב נולד

 

הפסקול המקורי הטוב ביותר

לודוויג גרנסון – הפנתר השחור

ג'סטין הורביץ – האדם הראשון

אלכסנדר דספלה – אי הכלבים

מארק שיימן – מרי פופינס חוזרת

ניקולס בריטל – סגן הנשיא

 

השיר המקורי הטוב ביותר

"All The Stars" – הפנתר השחור

"Girl In The Movies" – דאמפלין

"The Place Where Lost Things Go" – מרי פופינס חוזרת

"I'll Fight" – RGB

"Shallow" – כוכב נולד

 

מיקס הסאונד הטוב ביותר

הפנתר השחור

רפסודיה בוהמית

מרי פופינס חוזרת

האחים סיסטרז

כוכב נולד

 

עריכת הסאונד הטובה ביותר

הנוקמים: מלחמת האינסוף

הפנתר השחור

האדם הראשון

מקום שקט

כוכב נולד

 

העיצוב האמנותי הטוב ביותר

קולט

עשיר בהפתעה

המועדפת

הספר הירוק

מרי פופינס חוזרת

 

עיצוב התלבושות הטוב ביותר

קולט

המועדפת

הספר הירוק

מרי פופינס חוזרת

מרי מלכת הסקוטים

 

האפקטים החזותיים הטובים ביותר

הנוקמים: מלחמת האינסוף

הפנתר השחור

האדם הראשון

עולם היורה: נפילת הממלכה

ברוכים הבאים לעולם שלי

 

האיפור ועיצוב השיער הטובים ביותר

רפסודיה בוהמית

מרי מלכת הסקוטים

סגן הנשיא

נבואה לאוסקר: 3.12.2018

הסרט הטוב ביותר

שחור על לבן

האם תוכלו אי פעם לסלוח לי?

המועדפת

האדם הראשון

הכנסיה החדשה

הספר הירוק

סיפורו של רחוב ביל

רומא

כוכב נולד

סגן הנשיא

 

הבימוי הטוב ביותר

יורגוס לנתימוס – המועדפת

בארי ג'נקינס – סיפורו של רחוב ביל

אלפונסו קוארון – רומא

בראדלי קופר – כוכב נולד

אדם מקיי – סגן הנשיא

 

התסריט המקורי הטוב ביותר

בו ברנהם – כיתה ח'

דבורה דיוויס, טוני מקנמרה – המועדפת

פול שריידר – הכנסיה החדשה

בריאן הייד קרי, פיטר פארלי, ניק ואללונגה – הספר הירוק

אדם מק'קיי – סגן הנשיא

 

התסריט המעובד הטוב ביותר

ספייק לי, דיוויד רבינוביץ, צ'רלי וצ'טל, קווין וילמוט – שחור על לבן

ניקול הולופסינר, ג'ף ויטי – האם תוכלו אי פעם לסלוח לי?

ארמנדו איאנוצ'י, איאן מרטין, דיוויד שניידר – סטלין מת

בארי ג'נקינס – סיפורו של רחוב ביל

בראדלי קופר, ויל פטרס, אריק רות' – כוכב נולד

 

השחקן הראשי הטוב ביותר

כריסטיאן בייל – סגן הנשיא

בראדלי קופר – כוכב נולד

ראיין גוסלינג – האדם הראשון

איתן הוק – הכנסיה החדשה

ויגו מורטנסן – הספר הירוק

 

השחקנית הראשית הטוב ביותר

גלן קלוז – האישה

אוליביה קולמן – המועדפת

ויולה דיוויס – אלמנות

ליידי גאגא – כוכב נולד

מליסה מקארתי – האם תוכלו אי פעם לסלוח לי?

 

שחקן המשנה הטוב ביותר

מהרשאלה עלי – הספר הירוק

אדם דרייבר – שחור על לבן

סם אליוט – כוכב נולד

ריצ'רד אי. גרנט – האם תוכלו לסלוח לי?

סם רוקוול – סגן הנשיא

 

שחקנית המשנה הטובה ביותר

איימי אדמס – סגן הנשיא

ניקול קידמן – ילד מחוק

רג'ינה קינג – סיפורו של רחוב ביל

תומסין מקנזי – אל תשאירי סימן

רייצ'ל וייס – המועדפת

 

סרט האנימציה הטוב ביותר

משפחת סופר-על 2

אי הכלבים

מיראי

ראלף שובר את האינטרנט

ספיידרמן: ממד העכביש

 

הסרט הטוב ביותר בשפה זרה

דוג-מן (איטליה)

המשפחה שלי (יפן)

כפר נחום (לבנון)

רומא (מקסיקו)

אהבה בימים קרים (פולין)

 

הצילום הטוב ביותר

שיימוס מקגארבי – זמנים קשוחים באל רויאל

רובי ראיין – המועדפת

לינוס סנדגרן – האדם הראשון

ג'יימס לקסטון – סיפורו של רחוב ביל

גרייג פרייזר – סגן הנשיא

 

העריכה הטובה ביותר

ברי אלכסנדר בראון – שחור על לבן

טום קרוס – האדם הראשון

פטריק ג'. דון ויטו – הספר הירוק

ג'יי קסידי – כוכב נולד

אלפונסו קוארון, אדם גוף – רומא

 

הפסקול המקורי הטוב ביותר

ג'סטין הורביץ – האדם הראשון

ניקולס בריטל – סיפורו של רחוב ביל

מייקל ג'יאצ'ינו – משפחת סופר-על 2

אלכסנדרה דספלה – אי הכלבים

אלכסנדרה דספלה – האחים סיסטרז

 

מיקס הסאונד הטוב ביותר

רפסודיה בוהמית

הפנתר השחור

מרי פופינס חוזרת

כוכב נולד

סגן הנשיא

 

עריכת הסאונד הטובה ביותר

הפנתר השחור

הנוקמים: מלחמת האינסוף

האדם הראשון

מרי פופינס חוזרת

כוכב נולד

 

העיצוב האמנותי הטוב ביותר

המועדפת

האדם הראשון

הספר הירוק

מרי פופינס חוזרת

רומא

 

עיצוב התלבושות הטוב ביותר

קולט

המועדפת

האדם הראשון

מרי פופינס חוזרת

מרי מלכת הסקוטים

 

האפקטים החזותיים הטובים ביותר

הפנתר השחור

הנוקמים: מלחמת האינסוף

חיות הפלא: הפשעים של גרינדלוולד

האדם הראשון

מרי פופינס חוזרת

 

האיפור ועיצוב השיער הטובים ביותר

הפנתר השחור

מרי מלכת הסקוטים

סגן הנשיא

נבואה לאוסקר – 1.10.2018

הסרט הטוב ביותר

בשערי הנצח

שחור על לבן

המועדפת

האדם הראשון

הספר הירוק

סיפורו של רחוב ביל

רומה

כוכב נולד

וייס

אלמנות

 

הבימוי הטוב ביותר

יורגוס לנתימוס – המועדפת

דמיאן שאזל – האדם הראשון

אלפונסו קוארון – רומה

בראדלי קופר – כוכב נולד

סטיב מקווין – אלמנות

 

התסריט המקורי הטוב ביותר

ז'ן קלוד קרייר, ג'וליאן שנאבל – בשערי הנצח

בו ברנהם – כיתה ח'

דבורה דיוויס, טוני מקנמרה – המועדפת

בריאן הייד קרי, פיטר פארלי, ניק ואללונגה – הספר הירוק

אדם מק'קיי – וייס

 

התסריט המעובד הטוב ביותר

ספייק לי, דיוויד רבינוביץ, צ'רלי וצ'טל, קווין וילמוט – שחור על לבן

ניקול הולופסינר, ג'ף ויטי – האם תוכלו לסלוח לי?

ברי ג'נקינס – סיפורו של רחוב ביל

בראדלי קופר, ויל פטרס, אריק רות' – כוכב נולד

גיליאן פלין, סטיב מקווין – אלמנות

 

השחקן הראשי הטוב ביותר

כריסטיאן בייל – וייס

בראדלי קופר – כוכב נולד

וילם דפו – בשערי הנצח

ראיין גוסלינג – האדם הראשון

ויגו מורטנסן – הספר הירוק

 

השחקנית הראשית הטוב ביותר

גלן קלוז – האישה

ויולה דיוויס – אלמנות

ליידי גאגא – כוכב נולד

ניקול קידמן – משמידה

מליסה מקרתי – האם תוכלו לסלוח לי?

 

שחקן המשנה הטוב ביותר

אדם דרייבר – שחור על לבן

סם אליוט – כוכב נולד

ריצ'רד אי. גרנט – האם תוכלו לסלוח לי?

דניאל קאלויה – אלמנות

סם רוקוול – וייס

 

שחקנית המשנה הטובה ביותר

איימי אדמס – וייס

קייתי בייטס – על בסיס מגדר

אוליביה קולמן – המועדפת

ניקול קידמן – ילד מחוק

רג'ינה קינג – סיפורו של רחוב ביל

 

סרט האנימציה הטוב ביותר

הקדמונים

משפחת סופר-על 2

אי הכלבים

ספיידרמן: ממד העכביש

ראלף ההורס 2

 

הסרט הטוב ביותר בשפה זרה

מבצע הים האדום (הונג קונג)

המשפחה שלי (יפן)

כפר נחום (לבנון)

רומה (מקסיקו)

מלחמה קרה (פולין)

 

הצילום הטוב ביותר

רובי ראיין – המועדפת

לינוס סנדגרן – האדם הראשון

ג'יימס לקסטון – סיפורו של רחוב ביל

דיון ביבי – מרי פופינס חוזרת

אלפונסו קוארון – רומה

 

העריכה הטובה ביותר

סם סניד – המועדפת

טום קרוס – האדם הראשון

פטריק ג'. דון ויטו – הספר הירוק

ג'יי קסידי – כוכב נולד

ג'ו ווקר – אלמנות

 

הפסקול המקורי הטוב ביותר

קומייל ס. חוסייני – המועדפת

ג'סטין הורביץ – האדם הראשון

ניקולס בריטל – סיפורו של רחוב ביל

אלכסנדרה דספלה – אי הכלבים

אלכסנדרה דספלה – האחים סיסטרז

 

 

מיקס הסאונד הטוב ביותר

הפנתר השחור

האדם הראשון

מנועי התמותה

כוכב נולד

אלמנות

 

עריכת הסאונד הטובה ביותר

הפנתר השחור

הנוקמים: מלחמת האינסוף

האדם הראשון

מנועי התמותה

כוכב נולד

 

העיצוב האמנותי הטוב ביותר

בשערי הנצח

חיות הפלא: הפשעים של גרינדלוולד

המועדפת

האדם הראשון

פיטרלו

 

עיצוב התלבושות הטוב ביותר

המועדפת

האדם הראשון

מרי מלכת הסקוטים

מרי פופינס חוזרת

פיטרלו

 

האפקטים החזותיים הטובים ביותר

הפנתר השחור

הנוקמים: מלחמת האינסוף

חיות הפלא: הפשעים של גרינדלוולד

האדם הראשון

מנועי התמותה

 

האיפור ועיצוב השיער הטובים ביותר

הפנתר השחור

מרי מלכת הסקוטים

וייס

פוסט פסטיבלים – מחפשים פייבוריט

שלושה פסטיבלים גדולים נתן לנו הקב"ה. את ונציה ואת טלורייד ואת טורונטו. מהרגע שנשמעה יריית הפתיחה בצפון מזרח איטליה ועד לרגעי הסיום באונטריו, היה ברור לכולם ששלושת הפסטיבלים האלה מעניינים את התקשורת מסיבה אחת בלבד: אוסקר.

לאורך העשור האחרון, הזוכה באוסקר לסרט הטוב ביותר כמעט תמיד נחשף לראשונה באחד מפסטיבלי סוף הקיץ. זהו בדיוק התזמון המתאים לבנות קמפיין לפרסי סוף השנה, ליצור רחש בקרב הקהל, לנופף בחותמת איכות של בחירה רשמית בפסטיבל ולא לצאת סופית מכל החורים לפני שההצבעה לאוסקר מסתיימת. הוליווד למדה איך לעבוד במסגרת הזמן הזו ומארגני הפסטיבלים נהנים מחשיפה תקשורתית ומבכורות אטרקטיביות יותר בזכות שיתוף הפעולה מצד המפיצים.

בדרך כלל, הייתי אומר עכשיו שיש לנו פייבוריט ועוד סרט או שניים שאולי עוד יביאו לשינוי מומנטום ויתנו לו תחרות ראויה על פרס האקדמיה. השנה, חמישה-שישה סרטים יצאו מעונת הפסטיבלים עם באז רציני לאוסקר. בואו נבחן את הבעד ונגד של כל אחד מהם.

 

כוכב נולד (במאי: בראדלי קופר)

בעד: כנראה ה-סרט מבחינת הדיבור כרגע. הקרנת הבכורה שנקבעה לו בימים הראשונים של פסטיבל ונציה, והבכורה הצפון אמריקאית לקראת סוף פסטיבל טורונטו, הבטיחו שההתלהבות מהסרט באה בשני גלים וכך נשמרה לאורך זמן. בראדלי קופר, שזהו סרטו הראשון כבמאי, הרשים את המבקרים גם לפני וגם מאחורי המצלמה, וליידי גאגא שבתה את לבם. האקדמיה אוהבת כלבויניקים שלוקחים על עצמם מספר תפקידים בהפקה ולקופר יש לפחות ארבעה (כולל הפקה וכתיבה). הסיפור פשוט יחסית, אבל עם מספיק טוויסט מודרני בשביל לא להראות כמו העתקה של אחת הגרסאות הקודמות. למרות (ואולי בזכות) תאריך יציאה מוקדם יחסית, כוכב נולד הוא הסרט הראשון השנה שמדברים עליו ברצינות לא רק כמועמד לאוסקר, אלא כבעל סיכוי של ממש לזכות.

נגד: זה רימייק של רימייק של רימייק. בהחלט אפשרי שלמרות ההתלהבות, הרבה חברי אקדמיה יעדיפו משהו מקורי יותר. יתכן גם שלאור הנסיון של האקדמיה להוסיף מגוון אתני ומגדרי לשורותיה, סרט על אנשים לבנים שמנסים להצליח בעולם המוזיקה, פחות יקלע לטעם המצביעים שאינם זקנים לבנים. בנוסף, ההתלהבות המוקדמת מכוכב נולד מזכירה את זו שהייתה מלה לה לנד לפני שנתיים. כל כך מהרו להכתיר אותו בתור הסרט שיקח את האוסקר, שהרבה אנשים שכחו שאור ירח גם זכה לתגובות נלהבות במקביל. אנחנו יודעים איך זה נגמר.

 

maxresdefault_resize.jpg

 

המועדפת (במאי: יורגוס לנתימוס)

בעד: כבר כמה שנים אומרים שאם יורגוס לנתימוס יעשה סרט נגיש יותר לקהל הרחב, הוא סוף סוף ישיג דריסת רגל בהוליווד. נראה שזה מה שקורה עם הדרמה הקומית ההיסטורית על מאבקי כח בחצר המלכה אן. צוות השחקניות ובראשן אוליביה קולמן, קנה את המבקרים, והתסריט השנון משתלב בצורה מעוררת תאבון עם עיצוב היסטורי מרשים. האקדמיה פחות הולכת כיום על סיפורים שמתרחשים לפני יותר ממאה שנה, אז אולי הגיע הזמן לצלול עמוק יותר להיסטוריה.

נגד: בשנה חלשה יחסית, המועדפת היה יכול לממש את שמו ולהפוך בקלות לפייבוריט לאוסקר. השנה, נראה שהתחרות די קשה וסרטו של לנתימוס עשוי להיעלם בין שאר הזוכים הפוטנציאליים. המבקרים אוהבים את הציניות שלו, אבל לא בטוח כמה טוב יתקבל בקרב חברי האקדמיה. כמה שינסה להתקרב למרכז, לנתימוס תמיד יהיה במאי קצת מוזר, עם גישה אנטי-בידורית לסרטיו. העצמה נשית היא דבר שהולך עכשיו בהוליווד על הנייר, אבל לא בטוח עד כמה הדבר יתבטא בהצבעה חשאית.

 

the-favourite-trailer-1_resize.jpg

 

סיפורו של רחוב ביל (במאי: בארי ג'נקינס)

בעד: לפני שנתיים, סרטו של ג'נקינס זכה באוסקר בטוויסט של הרגע האחרון. הפעם, הוא יבוא לבמה בלי טעויות ותיקונים, כשכל הוליווד יודעת מי הוא. סיפורו של רחוב ביל הוא מאותן מלודרמות על רקע גזעי וביקורת מעמדית שהאקדמיה נזכרת להצביע להן מדי פעם. הטריילר נראה נהדר ועם צוות שחקנים גדול, תהיה לו תמיכה מצד הענף המיוצג ביותר בקרב מצביעי האוסקר. אחרי כוכב נולד, זה הסרט שהכי דברו עליו בהקשר של זכיה בפסלון המוזהב, אלא שבניגוד לפעם הקודמת, עכשיו ידעו לא לזלזל בסיכוייו של ג'נקינס.

נגד: בפעם הקודמת גם הייתה יותר הסכמה בקרב מבקרים שאור ירח הוא אולי הסרט הטוב ביותר של השנה. סיפורו של רחוב ביל נחשב לטוב, אבל לא עד כדי כך טוב. נשמעו טענות על כך שהתקציב הנמוך אינו תואם את חזונו של הבמאי וקשה לחזות מראש מתי תופסים את האקדמיה בשנה בה היא רוצה להצביע דווקא לסרט טעון פוליטית. מלודרמה על רקע גזעי זה גם תיאור די מדויק של התרסקות, סרט שעד היום  לא ברור איך האקדמיה העדיפה על פני כל אחד מארבעת המועמדים האחרים (חוץ ממינכן, אולי). הזכיה של אור ירח הגיעה במקביל לנסיון של האקדמיה לפצות על העדר מועמדים שחורים שנה לפני כן, אפקט שסיפורו של רחוב ביל לא יהנה ממנו.

 

if-beale-street-could-talk_resize.jpg

 

אלמנות (במאי: סטיב מקווין)

בעד: כמו ג'נקינס, גם סטיב מקווין ביים זוכה באוסקר לסרט הטוב ביותר ולא זכה על בימויו. כמו לנתימוס, גם סטיב מקווין הראה שכאשר הוא פונה לקהל רחב יותר מבסרטיו הראשונים, נוצר חיבור טבעי להפליא. אלמנות מכיל צוות שחקנים גדול, שזה תמיד טוב באוסקר, ובראשו ויולה דיוויס, שזה מעולה כי האקדמיה מתה על ויולה דיוויס. האקדמיה תמיד הראתה חולשה מוזרה לסרטים אלימים, גם אם זה פחות מורגש בעשור הנוכחי. יש דיבורים על אוסקר ואם בגילדות של הוליווד יתחברו אליו, מדובר במועמד אידאלי לאוסקר.

נגד: אחרי התלהבות ראשונית מצד המבקרים בטורונטו, שכחו מהסרט בקלות מפתיעה. זה אף פעם לא סימן טוב אם הפסטיבל נגמר ולא מדברים על הסרט שלך. מהטריילרים קשה להגדיר את הז'אנר אליו הסרט משתייך ועד כמה הוא אפל לעומת מבדר. אם הטון המבלבל הזה קיים גם בסרט עצמו, יהיה לו קשה לגייס מספיק תמיכה בקרב חברי האקדמיה. האוסקר הוענק בשנתיים האחרונות לסרט על אפרו-אמריקאים ולסרט עם אישה בתפקיד הראשי. לתת את הפרס לסרט עם אישה אפרו-אמריקאית בתפקיד הראשי יכול, עם כל המאמצים לייצר יותר מגוון בקרב המצביעים, להיתפס כקשה מדי להזדהות עבור לא מעט חברי אקדמיה. אני מקווה שהמשפט האחרון יתגלה כלא נכון.

 

widows-movie-trailer-viola-davis-michelle-rodriguez-elizabeth-debicki-cynthia-enrivo-tom-lorenzo-site-15_resize.jpg

 

הספר הירוק (במאי: פיטר פארלי)

בעד: הזכיה המפתיעה של הספר הירוק בפרס חביב הקהל בטורונטו, מיד הקפיצה אותו לראש טבלאות ההימורים. הפרס הזה מוענק בשנים האחרונות בעיקר לסרטים שמגיעים עד למועמדות לאוסקר, כך שמדובר בחשיפה מעולה. העלילה מזכירה גרסה מהופכת של הנהג של מיס דייזי, סרט שזכה באוסקר, הרבה בזכות הרעיון להסביר על גזענות ושוויון הזדמנויות דרך דמות חיצונית למאבק. ויגו מורטנסן ומהארשאלה עלי גם הצטרפו למרוץ ומכיוון ששניהם שחקנים שהאקדמיה כבר הכירה בכישוריהם, הם מסוגלים לסחוב בבטחה את הסרט על גבם. בנוסף, מבין הסרטים המוזכרים כאן, זה היחיד עם 100% טריות באתר רוטן טומייטוז. זאת אומרת שאף מבקר עוד לא נתן לו ביקורת שלילית.

נגד: הוא כן קבל הרבה ביקורות מעורבות. הבעיה במדד של רוטן טומייטוז היא שהאתר נותן ציונים בראיה של שחור-לבן. האם הביקורת חיובית בסך הכל, או לא. בבדיקה הזו, נספרות גם ביקורות של שלושה כוכבים, או כאלה שהביעו הרבה הסתייגות מחלקים בסרט, אבל לא מהסרט כמכלול. הציון שלו במטאקריטיק, העומד על 68%, כנראה יותר מייצג. מה גם שפיטר פארלי מקושר בעיקר עם קומדיות וולגריות ויהיה מאוד קשה למצוא לו אוהדים בתעשיה אחרי שהיה מעורב ביצירת סרט 43 השנוא.

 

GreenBookTrailer_resize.jpg

 

רומה (במאי: אלפונסו קוארון)

בעד: אם לא היה ברור עוד קודם שלרוב המבקרים יש דעה מאוד חיובית כלפי אלפונסו קוארון, רומה הפך אותו לאדונם המוחלט. הסרט החצי-אוטוביוגרפי נחשב בעיני רבים לארוע הקולנועי של השנה ואין ספק שיככב בסיכומים ורשימות בסוף דצמבר. קוארון ביים, כתב, צלם וערך סרט שכבר נבחר לייצג את מקסיקו באוסקר וכנראה ישבור את הבצורת של המדינה עם אוסקר ראשון בקטגוריית הסרט הטוב ביותר בשפה זרה.

נגד: כל זה היה טוב ויפה אם רומה היה סרט קולנוע. הוא אמנם יקבל סיבוב קולנועי קצר בכדי להיות כשיר לאוסקר, אבל עיקר ההפצה שלו תהיה בנטפליקס. להרבה אנשים בתעשיה עדיין קשה לראות בסרטים שמופצים בידי שירותי סטרימינג סרטי קולנוע. קיים ויכוח האם מקומם בכלל בטקס האמי ותמיד יהיו חברי אקדמיה שיסרבו להצביע בטענה שצריכה להיות הפרדה ברורה בין המדיות. חוץ מזה, רומה הוא סרט דובר ספרדית והאקדמיה עדיין נוטה חזק לטובת סרטים דוברי אנגלית.

 

image_resize.jpg

למה לשים לב בוונציה וטורונטו

הפסטיבלים השנתיים של ונציה וטורונטו פרסמו לפני כשבועיים את רשימות הסרטים שיוצגו במהלכם. סביר להניח שיתווספו עוד כמה שמות עד שפסטיבל ונציה יתחיל בסוף אוגוסט, אבל כבר עכשיו יש פה לא מעט סרטים שמקווים ליצור מומנטום שיקח אותם עד לאוסקר. יחד עם פסטיבל טלורייד, ששומר את רשימת הסרטים המוקרנים בו בסוד כמעט עד הרגע האחרון, הפסטיבלים האלה נעשו במהלך העשור האחרון תחנה חשובה בדרך לאוסקר. אולפנים משתמשים בהם בכדי לבדוק את תגובת המבקרים והקהל לסרטים אותם רוצים להוציא בסוף השנה ורוב הזוכים בפרס האקדמיה מאז 2008 הוקרנו בבכורה עולמית בוונציה, טורונטו, או טלורייד, כולל זוכה השנה שעברה, "צורת המים" (שהבמאי שלו גיירמו דל טורו ישמש השנה כנשיא צוות השופטים בפסטיבל ונציה).

הנה הסרטים היותר מעניינים מנקודת מבט של חזאי אוסקרים:

 

leone-facciata-2x750_resize.jpeg

 

22 ביולי – סרטו החדש של פול גרינגראס עוסק במתקפת הטרור בנורבגיה ביולי 2011, במהלכה נרצחו 77 אנשים בידי מחבל בודד שיצא לפגוע במוסדות הקשורים למפלגת השלטון. גרינגראס ידוע בסגנון הבימוי הכמו תעודי שלו, כאשר המצלמה היא כמעט דמות נוספת בחדר. הוא ביים כך סרטים אחרים שעסקו בטרגדיות, "בלאדי סאנדיי" ו"טיסה 93" ואת "קפטן פיליפס" העוסק בסיפור השרדות אמיתי. גרינגראס גם עשה קולנוע מסחרי עם סרטי ג'ייסון בורן, אבל 22 ביולי כנראה חוזר לסגנון היותר מוכר שלו. השחקנים בסרט נורבגים, אולם הוא נכתב ומשוחק באנגלית.

סיכוי לאוסקר: ככה ככה. על פניו, יש ל"22 ביולי" את מה שצריך בשביל מועמדות, אבל הוא מופץ בידי נטפליקס. בעוד אין לאוסקר מניעה אוטומטית מהענקת מועמדות לסרטים של נטפליקס, להרבה אנשים בתעשיה קשה להתייחס אליהם כאל סרטי קולנוע של ממש.

 

בשערי הנצח – סרטו של ג'וליאן שנבל עוסק בימיו האחרונים של הצייר וינסנט ון גוך ובקשר עם חברו פול גוגן. כמו "התאווה לחיים" מ-1956, רק שלשנבל יש סגנון בימוי שונה משמעותית מזה שאפיין את התוצר ההוליוודי הממוצע. הוא מוכר במיוחד בזכות "הפרפר ופעמון הצלילה", סרט לא הכי מעניין, אבל בהחלט מהיותר חריגים סגנונית שהיו מועמדים לאוסקר על בימוי. השאלה הגדולה לגבי "בשערי הנצח" היא איך מסבירים את זה שווילם דפו בן ה-63 מגלם את ון גוך שמת בשנות השלושים לחייו. אולי יש תרוץ ואולי דפו, שהיה מועמד בשנה שעברה לאוסקר על הופעתו המעולה ב"פרויקט פלורידה", שחקן עד כדי כך טוב.

סיכוי לאוסקר: קשה לחזות. גם "הפרפר ופעמון הצלילה" עורר הרבה שאלות בזמנו, אבל השיג ארבע מועמדויות לאוסקר, אם כי לא לסרט הטוב ביותר. בהעדר תאריך הפצה מסחרי נכון לעכשיו, זה סרט שהמשך השנה שלו תלוי לחלוטין בתגובות שיקבל בפסטיבל.

 

הבלדה על באסטר סקרוגז – האחים כהן קצת ירדו מתחת לרדאר לאחרונה, אבל מתברר שהם עבדו על מיני-סדרה המתרחשת במערב הישן. ממש לאחרונה, נודע שהסדרה נערכה מחדש וכעת היא סרט באורך מלא. שינוי מעניין של הרגע האחרון, במיוחד כי העלילה עדיין אמורה לעסוק בשישה סיפורים שונים הקשורים לאדם בשם באסטר סקרוגז. זו יכולה להיות יצירת המופת הבאה של האחים כהן, וזה יכול להיות גם בלגן שנערך בלחץ ולא עומד בציפיות.

סיכוי לאוסקר: לא ברור. מדובר בהפקה נוספת של נטפליקס והחברה עדיין מתכוונת להיות זו שתציג את הסרט לקהל רחב. אם יוחלט להוסיף במקביל הפצה בבתי הקולנוע, השם של האחים כהן מספיק חזק בכדי לשבור את תקרת הזכוכית שנטפליקס עומדת תחתיה. אם לא, תמיד יש את גלובוס הזהב.

 

המועדפת – אחד הסרטים המסקרנים בפסטיבלים השנה. יורגוס לנתימוס מביים סרט שלא היה מעורב בכתיבתו, לראשונה מאז סרט הביכורים שלו ב-2001. התוצאה, לפי השמועות, היא הדבר הנגיש ביותר לקהל הרחב שלנתימוס חתום עליו. העלילה מתרחשת בחצר המלכה אן, בתחילת המאה ה-18, ומתמקדת ביריבות בין שרה צ'רצ'יל המקורבת למלכה, לבין דודניתה. הטריילר רומז על סגנון קליל יותר מסרטיו הקודמים של לנתימוס, אבל זו יכולה להיות עריכה מטעה.

סיכוי לאוסקר: ממש טוב. אני לא מדבר על מועמדים מובילים לפני שהפסטיבלים המדוברים מסתיימים, אבל עם תאריך הפצה בנובמבר, במאי מוערך מאחורי ההגה, צוות שחקניות מוכשרות (שתיים מהן, רייצ'ל וייז ואמה סטון, זוכות אוסקר) והשקעה מרשימה בעיצוב התלבושות התקופתי, הסרט הזה יצטרך להיות חתיכת נפילה בכדי לפספס מועמדות לאוסקר.

 

האדם הראשון – דמיאן שאזל נמצא כעת בנקודה שמעט מאוד במאים בגילו הגיעו אליה. הוא אהוב על המבקרים, זוכה אוסקר, יצר סרט אחד שהפך לקאלט ועוד אחד שהכניס כמעט חצי מיליארד דולר ברחבי העולם וכל זה לפני גיל 33. הוא אולי לא שם מוכר בכל בית, אבל אם תגידו על סרט שהוא מהבמאי של "לה לה לנד", לא יהיה קשה לקשר בראש. בניגוד לסרטיו הקודמים של שאזל, "האדם הראשון" לא עוסק במוזיקאי ג'אז, אלא בניל ארמסטרונג ובהפיכתו לאדם הראשון שדרך על פני הירח. הטריילר מעיד על סרט מאוד מרשים מבחינה טכנית, עם ראיין גוסלינג וקלייר פוי בתור מר ומרת ארמסטרונג.

סיכוי לאוסקר: טוב, עם כוכבית. שני סרטיו הקודמים של שאזל היו מועמדים לאוסקר וצברו ביחד תשעה פרסים, כולל אחד על הבימוי. עם זאת, שניהם לא זכו בפרס הסרט הטוב ביותר. אפשר לייחס זאת לקמפיין שעודד הצבעה לסרטים על דמויות לא לבנות, אבל האמת היא שדמיאן שאזל הוא כנראה לא בדיוק כוס התה של חלק משמעותי מחברי האקדמיה. זה בסדר, גם לכריסטופר נולאן לקח להם זמן להתרגל.

 

ההר – אני לא באמת יודע מי זה ריק אלברסון, או למה הסרט החדש שלו תפס את תשומת לבם של מארגני הפסטיבל. אני רק יודע שאם זה דובר אנגלית ומועמד לאריה הזהב, כנראה שעוד נשמע את השם שלו בחודשים הקרובים. בסרט מככב ג'ף גולדבלום שנהנה לאחרונה מפופולריות מחודשת בזכות היותו מם אנושי. גולדבלום מגלם דמות המבוססת על וולטר פרימן, שפעל לקידום שימוש בשוקים חשמליים וכריתת אונה כדרך לטיפול במחלות נפש. אם זה לא יהיה טוב, זה לפחות יהיה בלתי נשכח.

סיכוי לאוסקר: לא כל כך. בתור סרט תקופתי (מתרחש בשנות החמישים של המאה שעברה), הוא יכול להיות מועמד על העיצוב, אבל האקדמיה מעולם לא התלהבה מגולדבלום והמניירות שלו נעשו עוד יותר מוקצנות עם השנים.

 

הזמיר – סרטה השני של ג'ניפר קנט מתרחש במושבת פושעים באי המוכר כיום כטסמניה ועוסק באישה צעירה המחפשת נקמה. קנט זכתה להרבה שבחים (לא שאני מבין למה) על סרט הביכורים שלה "הבאבאדוק" ומגיעה לתחרות בוונציה עם מומנטום חיובי.

סיכוי לאוסקר: נמוך. זה לא שהאקדמיה סולדת מסרטים אלימים, אבל ל"הזמיר" יהיה מאוד קשה למצוא קהל מספיק מגוון בכדי להגיע למועמדות כלשהי. שוב, סרט תקופתי שווה פוטנציאל למועמדות על עיצוב, אבל בלי תאריך יציאה קיים כרגע, בכלל לא בטוח שהסרט יוקרן בארצות הברית השנה.

 

Non-Fiction – אוליבייה אסאייס קנה לעצמו בשנים האחרונות מוניטין של אחד הבמאים הצרפתים היותר מוערכים של דורו. זאת למרות שסרטיו לא זוכים להצלחה של ממש מחוץ לצרפת. עדיין, החיזור שלו על סף דלתה של הוליווד, מביא לכך שהוא תמיד נראה רגע לפני מעבר למגרש המשחקים הגדול יותר. "נון-פיקשן" עוסק בשני מוציאים לאור פריזאים שמתמודדים עם נשותיהם ועם הזמנים המשתנים. זה בערך המשפט הכי פריזאי שאי פעם כתבתי. גיום קאנה וז'ולייט בינוש בין השחקנים.

סיכוי לאוסקר: פרובינציאלי. עדיין אין לצרפת מועמד מוביל לאוסקר לסרט בשפה זרה, אז תגובות חיוביות בוונציה עשויות להכריע את הכף לטובת סרטו של אסאייס.

 

פיטרלו – בצד היותר אופטימי של התוכניה, סרט שיוצא לרגל 200 שנה לטבח פיטרלו, ארוע מכונן בתולדות הדמוקרטיה בבריטניה. מייק לי נוהג לדלג בין סרטים תקופתיים מדויקים היסטורית במידה מדהימה, לבין סרטים מודרניים בהם הדמויות מדברות או לאט מדי, או מהר מדי ביחס לעולם האמיתי. פיטרלו הוא סרטו ה-13 של הבמאי הוותיק, שאת העבודה הכי פחות מוצלחת שלו, אהבו רק 82% מהמבקרים (לפי אתר רוטן טומייטוז). אל תצפו לראות כאן פרצופים מוכרים, הקאסט של "פיטרלו" מורכב בעיקר משמות עלומים עבור צופה הקולנוע הממוצע.

סיכוי לאוסקר: סביר. בהנחה שהסרט יקבל ביקורות טובות, הוא יכול להיות מועמד לאוסקר לסרט הטוב ביותר ומייק לי יכול להיות מועמד על כתיבה ו/או בימוי. תאריך ההפצה בארה"ב הוא בנובמבר, בדיוק בזמן להתחרות על פרסים ועם ההשקעה של לי בפרטים הקטנים, סיכוי טוב שיהיה מועמד לפחות על עיצוב אמנותי ועיצוב תלבושות. אם לא, אז גם ככה מייק לי בטח יקבל אוסקר על מפעל חיים בשנים הקרובות.

 

רומה – שם מוזר לכאורה לסרט שמתרחש במקסיקו סיטי, אבל "רומה" לא עוסק בבירת איטליה, אלא בשכונה בה הבמאי אלפונסו קוארון גדל. הסרט שואב השראה מילדותו של הבמאי ומוגדר על ידיו כפרויקט אליו שאף כל הקריירה שלו. חתיכת ציפיות הוא יוצר כאן, במיוחד בהתחשב בכך שזה סרטו הראשון של קוארון מאז זכה באוסקר על בימוי "כח משיכה".

סיכוי לאוסקר: לו רק. "רומה" נראה כמו הימור מעולה למועמדות לאוסקר במגוון קטגוריות, אולם הוא נרכש בידי נטפליקס ולהוציא סבב פסטיבלים, לא מתוכננת לו כרגע הפצה קולנועית.

 

האחים סיסטרז – סרטו הראשון באנגלית של הבמאי הצרפתי ז'ק אודיאר. אחרי שזכה בפרסים רבים בשפת האם שלו, אודיאר מביים מערבון על שני אקדוחנים שרודפים אחר כורה זהב שגנב מהבוס שלהם. נשמע כמו שילוב בין "האוצר מסיירה מדרה" ל"ארץ קשוחה". צוות השחקנים כולל את ג'ון סי. ריילי, חואקין פיניקס, ג'ייק ג'ילנהול, קרול קיין (מתברר שהיא עוד בחיים) וריז אחמד.

סיכוי לאוסקר: לא רע. סרטיו הקודמים של אודיאר לא נחשבים לבידור קל, אולם "האחים סיסטרז" יכול למעשה להיות מספיק נגיש בכדי שחברי אקדמיה רבים יצביעו לו. בנוסף, צוות השחקנים מזמין לפחות מועמדות אחת.

 

שקיעה – סרטו החדש של לזלו נמש, שהתפרסם לפני שלוש שנים בזכות "הבן של שאול", עוסק באישה צעירה שנאבקת על מקומה בבודפשט לקראת מלחמת העולם הראשונה. לתפקיד הראשי לוהקה ג'ולי ג'קב, שחקנית לא ממש מוכרת שזה אמור להיות תפקיד הפריצה שלה. לאור ההשגים והמחמאות של סרטו הקודם, הציפיות מנמש גבוהות במיוחד.

סיכוי לאוסקר: בשפה זרה בלבד. "הבן של שאול" זכה בקטגוריה זו, אז "שקיעה" נראה כמו הבחירה הטבעית לייצג את הונגריה באוסקר לסרט בשפה זרה.

 

סאספיריה: אנחנו רגילים שסרטים שמצליחים בשפה זרה מקבלים רימייק באנגלית בבימוי מישהו שלא קשור להפקה המקורית. מצד שני, זה בדרך כלל לוקח פחות מארבעים שנה. "סאספיריה" הוא גרסה דוברת אנגלית לסרטו מ-1977 של מלך האימה האיטלקי, דאריו ארג'נטו. על בימוי הגרסה החדשה הופקד לוקה גואדניניו, שזה ממש לא מה שציפיתי שיעשה מיד אחרי "קרא לי בשמך". צוות השחקניות כולל את דקוטה ג'ונסון, טילדה סווינטון, ג'סיקה הרפר וקלואי גרייס מורץ.

סיכוי לאוסקר: אה. סרטי אימה מעולם לא היו חזקים באוסקר ואלה שהיו מועמדים, לרוב היו יותר מותחנים מסרטי גור גרפיים. לוקה גאודניניו אמנם ביים סרט שהיה מועמד לאוסקר בשנה שעברה (וזכה על תסריט מעובד באחת השנים הפחות מרשימות של הקטגוריה), אבל אני לא רואה את "סאספיריה" מוצא קהל מספיק רחב.

 

ווקס לוקס – בריידי קורבט לא אמור להיות שם שמצלצל מוכר. לצד הופעות מגיל צעיר בתפקידים די נשכחים, הוא ביים רק סרט אחד בעבר, "ילדותו של מנהיג" הכושל. יותר נכון, כושל בכל מקום חוץ מוונציה. קורבט זכה בפסטיבל של 2015 בשני פרסים, כולל על סרט הביכורים הטוב ביותר. זאת למרות ש"ילדותו של מנהיג", שעלה רק 5 מיליון דולר, לא הכניס אפילו עשירית מזה בקופות. "ווקס לוקס" עוסק בעלייתה של כוכבת פופ בגילומה של נטלי פורטמן, כאשר לצדה מופיע גם ג'וד לאו. אלה לא בדיוק השמות הראשונים שחושבים עליהם בהקשר מוזיקלי, ההקרנה בפסטיבל תחשוף עד כמה זה קריטי.

סיכוי לאוסקר: לא משהו. סרטו הקודם של קורבט לא נחשב לטוב במיוחד ולנטלי פורמן אין תמיד את בחירות התסריטים הכי מוצלחות. יש סיכוי שתקבל מועמדות לאוסקר על משחק אם התפקיד מספיק מאתגר (בריטני ספירס הוגדרה כהשראה לדמות).

 

כוכב נולד – גרסה רביעית לסרט המוזיקלי שהופק בעבר ב-1937, 1954 ו-1976. הפעם, בראדלי קופר מביים וגם מגלם את התפקיד הראשי כזמר שתיין שמגלה זמרת צעירה ומתאהב בה. ליידי גאגא בתפקיד העזר כנגדו, כתבה את השירים ביחד עם לוקאס נלסון.

סיכוי לאוסקר: קשה להעריך. הפרויקט הזה נגרר מתחילת העשור, כך שעבר לא מעט גלגולים. נראה שהוא מופיע בקביעות בתחזיות לאוסקר, למרות שאין טיעון רציני בעדו מעבר לכך שכל שלוש הגרסאות הקודמות היו מועמדות למספר אוסקרים. הטריילר הוריד לי את הציפיות, במיוחד בכל הנוגע למשחק של ליידי גאגא. די בטוח שהסרט של קופר יהיה מועמד בקטגוריות הסאונד והמוזיקה ויש דיבור על מועמדות לסם אליוט הוותיק כשחקן משנה. מעבר לכך, נחכה לתגובת המבקרים.

 

נגרר לאורך בטון – סרטו החדש של ס. קרייג זאלר (שסרטיו הקודמים לא הופצו בישראל) הוא, כצפוי, אלים מאוד. וינס ווהן ומל גיבסון, ליהוק לא פופולרי במיוחד, מגלמים שוטרים אלימים שמושהים מתפקידם בעקבות הפצת סרטון המראה את שיטות הפעולה שלהם. זאלר זכה לאהבת המבקרים עם "Bone Tomahawk" ו"Brawl in Cell Block 99", אך שניהם כמעט ולא הוצגו לקהל מחוץ לפסטיבלים.

סיכוי לאוסקר: לא בזמן הקרוב. סגנון הבימוי של זאלר נוטה להציג אלימות מאוד גרפית, לצד עלילה הנעה בקצב מאוד איטי. הוא לא כוס התה של הרבה אנשים והליהוק של גיבסון בתפקיד הראשי עשוי להרחיק מצביעים נוספים.

 

ילד יפה – הבמאי הבלגי פליקס ון גרנינגן מבצע גיחה ראשונה לעולם האנגלית, עם סרט המבוסס על סיפורו האמיתי של אב המלווה את בנו דרך גמילה קשה מסמים. סטיב קארל בתפקיד הראשי, כאשר טימותי שאלאמה מגלם את הבן המכור.

סיכוי לאוסקר: ממש טוב. יש לסרט הזה את המילה "אוסקר" כתובה לכל אורכו. שני שחקנים שהיו מועמדים בעבר מלוהקים לתפקידים מאתגרים במיוחד, על פי סיפור אמיתי, עם במאי שכבר הוזמן פעם אחת לטקס כשסרטו "המעגל השבור" היה מועמד כנציג בלגיה. קשה להעריך היכן בדיוק ישתלב במרוץ, אבל אם התגובות מההקרנה בטורונטו יהיו חיוביות, צפו לראות את "ילד יפה" מוזכר לא מעט בהימורים.

 

כולם יודעים – בניגוד לסרטים שציינתי עד כה, מדובר בסרט שכבר הוקרן בפני קהל. סרטו החדש של אסגאר פרהאדי פתח את פסטיבל קאן והתקבל בתגובות מעורבות. הסרט, מותחן דובר ספרדית בכיכובם של חוויאר ברדם ופנלופה קרוז, יוקרן בפסטיבל טורונטו בבכורה צפון אמריקאית.

סיכוי לאוסקר: לא טוב. תגובות מקאן לא בהכרח מייצגות את מה שיחשבו מבקרים בהמשך הדרך, אבל נראה שהסרט הזה פשוט לא מספיק טוב בכדי להתחרות על האוסקר. יש שמהמרים עליו כמועמד מטעם ספרד לסרט הטוב ביותר בשפה זרה, אבל הדבר דורש את אישור האקדמיה מכיוון שפרהאדי, שגם ביים וגם כתב את התסריט, הוא איראני ואחראי לשתי הזכיות היחידות של איראן בקטגוריה זו.

 

הגננת – בעוד אין נוכחות ישראלית משמעותית בפסטיבלים השנה (להוציא את עמוס גיתאי, שממשיך להיות מוערך בעיקר בחו"ל), שרה קולנג'לו תציג בטורונטו את הגרסה שלה לסרטו של נדב לפיד מ-2014. "הגננת" המחודש כבר הוצג בפסיבל סאנדאנס וזכה לשבחים. הוא נרכש להפצה בידי נטפליקס, אולם טרם נודע מתי בדיוק יהיה זמין לצפיה.

סיכוי לאוסקר: לא משהו. כאמור, נטפליקס עוד לא הודיעה על תאריך יציאה רשמי לסרט, מה שאומר שגם לא בטוח אם בכלל יוקרן בקולנוע בכדי לעמוד בתקנון האוסקר. אם תהיה הפצה קולנועית, מגי ג'ילנהול עשויה לקבל מועמדות כשחקנית ראשית ושרה קולנג'לו אולי תהיה מועמדת על תסריט מעובד.

 

החיים עצמם – דן פוגלמן מוכר בעיקר כיוצר סדרת הטלוויזיה המופצת בישראל בתור "החיים עצמם", למרות שאין קשר ישיר בינה לבין סרטו החדש. מדובר באוסף של סיפורים הקושרים בין דורות שונים של אנשים בניו יורק ובספרד ומשחקים בו אוסקר אייזק, אוליביה ויילד, מנדי פטינקין, אוליביה קוק, אנט בנינג, אנטוניו בנדרס ובאופן מעניין, סמואל אל. ג'קסון בתפקיד עצמו.

סיכוי לאוסקר: נחיה ונראה. זה נראה יותר כמו משהו שיהיה מועמד לפרס גילדת השחקנים מאשר לאוסקר, אבל תלוי מה יהיו התגובות בפסטיבל טורונטו.

 

הציבור – אמיליו אסטבז לא מופיע בהרבה סרטים בימינו, אבל כשהוא לוקח חלק בהפקה, הוא נוטה לעשות בה כמה שיותר. "הציבור" עוסק בקבוצת הומלסים שמסרבים להתפנות מספריה ציבורית כאשר סופה קשה מתקרבת והמקלטים מלאים עד אפס מקום. פרט לגילום תפקיד משני, אסטבז גם ביים, כתב והפיק את הסרט. צוות השחקנים כולל את אלק בולדווין, כריסטיאן סלייטר, ג'ינה מלון, טיילור שילינג, מייקל קיי. ויליאמס, ג'פרי רייט ועוד רבים.

סיכוי לאוסקר: מפוקפק. אסטבז לא נחשב לבמאי מוכשר במיוחד, אבל הנטיה שלו לשלב הרבה פרצופים מוכרים כבר הביאו לסרטו "בובי" מועמדות מפתיעה לפרס גילדת השחקנים. "הציבור" עשוי להנפיק מועמדות או שתיים על משחק. במיוחד הייתי שם לב לאלק בולדווין ולמייקל קיי. ויליאמס, אבל גם האחרים יכולים לקבל זריקת עידוד.

 

אלמנות – חמש שנים אחרי "12 שנים של עבדות", סטיב מקווין ממשיך להתרחק מהסגנון הלא נגיש שאפיין את סרטיו הראשונים. "אלמנות" עוסק בארבע נשים שבעליהן נהרגו במהלך שוד אותו ניסו לבצע. הנשים מחליטות להשלים את העבודה, כל אחת מסיבותיה. ויולה דיוויס, מישל רודריגז, אליזבת דביקי וסינתיה אריבו בתור האלמנות. ליאם ניסן, מנואל גרסיה-רולפו, ג'ון ברנתל וגארט דילהאנט בתפקיד הבעלים. רוברט דובאל וקולין פארל מגלמים אב ובנו שמוצאים עצמם מסובכים בתכנית השוד.

סיכוי לאוסקר: טוב מאוד. נתחיל עם זה שסטיב מקווין כבר ביים זוכה באוסקר לסרט הטוב ביותר. נמשיך עם טריילר חזק שמבטיח סיפור מורכב ורווי משתתפים כמו שהאקדמיה אוהבת. בנוסף, האקדמיה מתה על ויולה דיוויס שנראית מאוד דומיננטית בסרט. "אלמנות" יצטרך לאכזב בענק בכדי לא להיחשב מועמד חזק לאוסקר השנה.

 

האם תוכלו לסלוח לי? – סרט על פי סיפורה האמיתי של לי יזראל, סופרת כושלת שהחלה לזייף מכתבים של כותבים מפורסמים בכדי למכור אותם. לפי הטריילר, יזראל מוצגת באור אוהד בסרט, מה שאולי יעורר קצת שערוריה. מליסה מקארתי מגלמת את התפקיד הראשי בהופעה דרמתית נדירה מצדה. מריאל הלר ביימה.

סיכוי לאוסקר: אממ… אולי. האקדמיה אוהבת קומיקאים שמגלמים תפקידים דרמתיים ומקארתי נכנסת בדיוק לנישה הזו. עם תאריך הפצה באמצע אוקטובר, נראה שהאולפן בונה על קמפיין לאוסקר, גם אם יתמקד יותר בהופעה של מקארתי מאשר בסרט עצמו.

 

מותו וחייו של ג'ון אף. דונובן – קסבייה דולן הוא אחד הבמאים המוערכים ביותר בעולם מתחת לגיל ארבעים. בניגוד לחלק מבני דורו, כמו דמיאן שאזל וגרטה גרוויג, דולן טרם ביים סרט שהגיע לידיעת הקהל הרחב. הוא בעיקר חביב מבקרים, עם אפיל מוגבל לצופה הממוצע. סרטו החדש הוא אולי נסיון להגיע לקהל חדש, עם סיפור שעוסק בכוכב טלוויזיה שחייו נהרסים בעקבות חשיפת התכתבויות בינו לבין ילד בן 11. קיט הרינגטון, נטלי פורטמן, ג'ייקוב טרמבלי, סוזן סרנדון וקייתי בייטס בצוות השחקנים.

סיכוי לאוסקר: ככה ככה. מצד אחד, צוות שחקנים מרשים ובמאי סופר מוערך. מצד שני, עוד אין לסרט מפיץ מחוץ לקנדה וקסבייה דולן חרג משמעותית מלוח הזמנים המתוכנן כאשר לא היה מרוצה מהסרט לאחר הצילומים. זה יכול לקבל כמה מועמדויות לאוסקר, אבל יותר סביר להניח שיפול בין הכסאות.

 

המועמד המוביל – כמו "המועדפת", גם לסרטו החדש של ג'ייסון רייטמן יש שם שכאילו מתחנן שיהמרו עליו לאוסקר. יו ג'קמן מגלם את הסנטור גרי הארט, שמעורבותו ברומן שערורייתי פגע קשות בנסיונו להפוך למועמד הדמוקרטי לנשיאות ב-1988.

סיכוי לאוסקר: לא הייתי בונה על זה. עבר כמעט עשור מאז המועמדות האחרונה של ג'ייסון רייטמן לאוסקר ומעמדו כאחד מבמאי העתיד של הוליווד נשחק משמעותית מאז. אולי יצא הפעם סרט טוב באמת, אולי רק יו ג'קמן יהיה מועמד על משחק. המגמה בשנים האחרונות היא להתעלם לחלוטין מסרטיו של רייטמן.

 

סיפורו של רחוב ביל – ברי ג'נקינס מוכר בעיקר כמי שסרטו הקודם "אור ירח" חטף את האוסקר במהפך דרמתי שלא נראה לפני כן בכל תולדות הטקס. "סיפורו של רחוב ביל", על פי ספרו של ג'יימס בולדווין, הוא ההזדמנות של ג'נקינס להיות מוכר גם בזכות כישוריו כקולנוען. העלילה סובבת סביב סיפור האהבה בין שני צעירים, שנקטע כאשר הבחור מואשם באונס שלא בצע.

סיכוי לאוסקר: הולך ומשתפר. הייתי סקפטי בהתחלה, אבל הטריילר חשף סרט שלפחות מבחינה טכנית, נראה מעולה. אם התגובות בטורונטו יהיו חיוביות, "סיפורו של רחוב ביל" הוא מועמד פוטנציאלי ברוב קטגוריות האוסקר.

 

חיי פרא – פול דנו וזואי קאזאן ביחד כבר 11 שנים. באופן מפתיע, זה שיתוף הפעולה הראשון שלהם מאחורי הקלעים. סרט הביכורים של דנו כבמאי, על פי תסריט שכתב עם זוגתו, עוסק דווקא בזוגיות שהולכת ומתפרקת, דרך עיניו של נער מתבגר. ג'ייק ג'ילנהול וקרי מאליגן כזוג החווה משבר.

סיכוי לאוסקר: סביר. הסרט כבר הספיק להיות מוקרן בסאנדאנס ובקאן ולקטוף שבחים בשני הפסטיבלים. עם זאת, ההקרנה בטורונטו תעמיד אותו לראשונה לשיפוט בפני מבקרים משפיעים יותר וכנראה תקבע את המשך דרכו. עם הפצה מתוכננת באוקטובר, הוא כנראה מכוון לאוסקר, אבל קשה לי להצביע על משהו מסוים בו שנראה כמו מגנט פרסים.

נבואה לאוסקר: 6.6.2018

הסרט הטוב ביותר

בשערי הנצח

מושב אחורי

ילד יפה

שחור על לבן

המועדפת

האדם הראשון

אם רחוב ביל היה יכול לדבר

האחים סיסטרז

לאן הלכת, ברנדט

אלמנות

 

הבימוי הטוב ביותר

אדם מק'קיי – מושב אחורי

יורגוס לנתימוס – המועדפת

דמיאן שאזל – האדם הראשון

ברי ג'נקינס – אם רחוב ביל היה יכול לדבר

סטיב מקווין – אלמנות

 

התסריט המקורי הטוב ביותר

ז'ן קלוד קרייר, ג'וליאן שנאבל – בשערי הנצח

אדם מק'קיי – מושב אחורי

אסגאר פרהאדי – כולם יודעים

דבורה דיוויס, טוני מקנמרה – המועדפת

מייק לי – פיטרלו

 

התסריט המעובד הטוב ביותר

לוק דיוויס – ילד יפה

ספייק לי, דיוויד רבינוביץ, צ'רלי וצ'טל, קווין וילמוט – שחור על לבן

ג'וש זינגר – האדם הראשון

ברי ג'נקינס – אם רחוב ביל היה יכול לדבר

גיליאן פלין, סטיב מקווין – אלמנות

 

השחקן הראשי הטוב ביותר

כריסטיאן בייל – מושב אחורי

סטיב קארל – ילד יפה

ראיין גוסלינג – האדם הראשון

רמי מאלק – בוהימיין רפסודי

ג'ון דיוויד וושינגטון – שחור על לבן

 

השחקנית הראשית הטוב ביותר

גלן קלוז – האישה

ויולה דיוויס – אלמנות

פליסיטי ג'ונס – על רקע מגדרי

רג'ינה קינג – אם רחוב ביל היה יכול לדבר

ג'וליאן מור – גלוריה

 

שחקן המשנה הטוב ביותר

טימותי שאלאמה – ילד יפה

אדם דרייבר – שחור על לבן

קולין פארל – אלמנות

אוסקר אייזק – בשערי הנצח

סם רוקוול – מושב אחורי

 

שחקנית המשנה הטובה ביותר

איימי אדמס – מושב אחורי

קייט בלנשט – לאן הלכת, ברנדט

קרי באטלר – החינוך החסר של קמרון פוסט

קלייר פוי – האדם הראשון

רייצ'ל וייז – המועדפת

 

סרט האנימציה הטוב ביותר

הקדמונים

אי הכלבים

משפחת סופר-על 2

סמולפוט

ספיידרמן: ממד העכביש

 

הצילום הטוב ביותר

רובי ראיין – המועדפת

לינוס סנדגרן – האדם הראשון

ג'יימס לקסטון – אם רחוב ביל היה יכול לדבר

דיון ביבי – שובה של מרי פופינס

שון בוביט – אלמנות

 

העריכה הטובה ביותר

האנק קורווין – מושב אחורי

סם סניד – המועדפת

טום קרוס – האדם הראשון

ג'ולייט ולפינג – האחים סיסטרז

ג'ו ווקר – אלמנות

 

הפסקול המקורי הטוב ביותר

אלן סילבסטרי – הנוקמים: מלחמת האינסוף

ג'סטין הורביץ – האדם הראשון

ניקולס בריטל – אם רחוב ביל היה יכול לדבר

גארי ירשון – פיטרלו

אלכסנדרה דספלה – האחים סיסטרז

 

 

מיקס הסאונד הטוב ביותר

אליטה: מלאך קרב

האדם הראשון

מנועי התמותה

כוכב נולד

אלמנות

 

עריכת הסאונד הטובה ביותר

אליטה: מלאך קרב

הנוקמים: מלחמת האינסוף

האדם הראשון

מנועי התמותה

האחים סיסטרז

 

העיצוב האמנותי הטוב ביותר

בשערי הנצח

המועדפת

האדם הראשון

מרי מלכת הסקוטים

פיטרלו

 

עיצוב התלבושות הטוב ביותר

שחור על לבן

המועדפת

האדם הראשון

מרי מלכת הסקוטים

פיטרלו

 

האפקטים החזותיים הטובים ביותר

אליטה: מלאך קרב

הנוקמים: מלחמת האינסוף

האדם הראשון

עולם היורה: נפילת הממלכה

מנועי התמותה

 

האיפור ועיצוב השיער הטובים ביותר

מושב אחורי

המועדפת

מרי מלכת הסקוטים

נבואה לאוסקר – 15.3.2018

הסרט הטוב ביותר

(רוב השמות העבריים אינם רשמיים. לחיצה על שם הסרט תוביל לעמוד IMDb עליו)

 

בשערי הנצח

מושב אחורי

ילד יפה

האדם הראשון

אם רחוב ביל היה יכול לדבר

על רקע מגדרי

רומה

לאן הלכת, ברנדט

אלמנות

האישה

 

הבימוי הטוב ביותר

אדם מק'קיי – מושב אחורי

דמיאן שאזל – האדם הראשון

אלפונסו קוארון – רומה

ריצ'רד לינקלייטר – לאן הלכת, ברנדט

סטיב מקווין – אלמנות

 

התסריט המקורי הטוב ביותר

ז'ן קלוד קרייר, ג'וליאן שנאבל – בשערי הנצח

אדם מק'קיי – מושב אחורי

דניאל סטייפלמן – על רקע מגדרי

מייק לי – פיטרלו

גיליאן פלין, סטיב מקווין – אלמנות

 

התסריט המעובד הטוב ביותר

לוק דיוויס – ילד יפה

ג'וש זינגר – האדם הראשון

ברי ג'נקינס – אם רחוב ביל היה יכול לדבר

ריצ'רד לינקלייטר, הולי גנט פאלמו, וינסנט פאלמו ג'וניור – לאן הלכת, ברנדט

ג'יין אנדרסון – האישה

 

השחקן הראשי הטוב ביותר

כריסטיאן בייל – מושב אחורי

סטיב קארל – ילד יפה

וילם דפו – בשערי הנצח

ראיין גוסלינג – האדם הראשון

רמי מאלק – בוהימיין רפסודי

 

השחקנית הראשית הטוב ביותר

גלן קלוז – האישה

ויולה דיוויס – אלמנות

פליסיטי ג'ונס – על רקע מגדרי

רג'ינה קינג – אם רחוב ביל היה יכול לדבר

ג'וליאן מור – גלוריה

 

שחקן המשנה הטוב ביותר

טימותי שאלאמה – ילד יפה

רוברט דובאל – אלמנות

אוסקר אייזק – בשערי הנצח

ג'ונתן פרייס – האיש שהרג את דון קיחוטה

סם רוקוול – מושב אחורי

 

שחקנית המשנה הטובה ביותר

קייט בלנשט – לאן הלכת, ברנדט

קרי באטלר – החינוך החסר של קמרון פוסט

מרינה דה טבירה – רומה

ליידי גאגא – כוכב נולד

מישל רודריגז – אלמנות

 

סרט האנימציה הטוב ביותר

הקדמונים

אי הכלבים

משפחת סופר-על 2

סמולפוט

ספיידרמן: ממד העכביש

 

הצילום הטוב ביותר

רוב הארדי – העולם שאחרי: הכחדה

לינוס סנדגרן – האדם הראשון

ג'יימס לקסטון – אם רחוב ביל היה יכול לדבר

דיון ביבי – שובה של מרי פופינס

שון בוביט – אלמנות

 

העריכה הטובה ביותר

האנק קורווין – מושב אחורי

טום קרוס – האדם הראשון

אלפונסו קוארון, אדם גאו – רומה

ג'יי קסידי – כוכב נולד

ג'ו ווקר – אלמנות

 

הפסקול המקורי הטוב ביותר

ג'סטין הורביץ – האדם הראשון

ניקולס בריטל – אם רחוב ביל היה יכול לדבר

אלכסנדרה דספלה – אי הכלבים

אלכסנדרה דספלה – האחים סיסטרז

גרהם ריינולדס – לאן הלכת, ברנדט

 

מיקס הסאונד הטוב ביותר

אליטה: מלאך קרב

האדם הראשון

מנועי התמותה

כוכב נולד

אלמנות

 

עריכת הסאונד הטובה ביותר

אליטה: מלאך קרב

הנוקמים: מלחמת האינסוף

האדם הראשון

מנועי התמותה

שחקן מספר אחת

 

העיצוב האמנותי הטוב ביותר

העולם שאחרי: הכחדה

בשערי הנצח

האדם הראשון

מרי מלכת הסקוטים

פיטרלו

 

עיצוב התלבושות הטוב ביותר

בשערי הנצח

האדם הראשון

האיש שהרג את דון קיחוטה

מרי מלכת הסקוטים

פיטרלו

 

האפקטים החזותיים הטובים ביותר

אליטה: מלאך קרב

הנוקמים: מלחמת האינסוף

עולם היורה: נפילת הממלכה

מנועי התמותה

שחקן מספר אחת

 

האיפור ועיצוב השיער הטובים ביותר

מושב אחורי

מרי מלכת הסקוטים

פיטרלו