השבוע התפרסמה רשימה לא סופית של הסרטים שיתחרו בפסטיבל קאן הקרוב. כמו בכל שנה, השמות האלה יוסיפו לצוץ בפסטיבלים נוספים לאורך השנה. חלקם גם יככבו בסיכומים בסוף דצמבר ואולי אף בעונת הפרסים הנלווית. עד אז, ננסה קצת להכיר את המתחרים.
אני מודה שפסטיבל קאן הוא פחות תחום המומחיות שלי, כך שיתכן וחלק מהפרטים שאכתוב אינם מדויקים. בנוסף, אני מתבסס על מעט המידע הזמין כרגע על סרטים שטרם הוקרנו, כך שאני מתנצל מראש על טעויות לגבי תוכנם. בואו נתחיל עם כמה סרטים בולטים שיוקרנו בבכורה עולמית מחוץ לתחרות:
ז'אן דו בארי – סרט הפתיחה של הפסטיבל עוסק בחייה של מדאם דו בארי שהגיעה מרקע צנוע והפכה לפילגשו של המלך לואי ה-15. מייוון, שגם ביימה, מגלמת את התפקיד הראשי, בעוד ג'וני דפ מגלם את המלך בתפקידו הראשון שכולו בצרפתית. בחלק מהמקומות, הסרט נקרא "המועדפת", אבל יש סיכוי שזה ישתנה בכדי למנוע בלבול עם הסרט של יורגוס לנתינוס מ-2018.
קורי עכביש – סרטו החדש של קים ג'י-וון עוסק בבמאי שנעשה אובססיבי לגבי סוף של סרט שצולם בשנות השבעים. קים הדרום קוריאני מוכר בעיקר מבימוי סרטי אימה ואקשן (כולל סרט אחד באנגלית עם ארנולד שוורצנגר וג'וני נוקסוויל), כך שקורי עכביש, המוגדר כקומדיה שחורה, נשמע כמו שינוי כיוון מעניין מצדו. לא להתבלבל עם סרט אמריקאי בעל שם דומה שיוצא ביולי הקרוב.
אינדיאנה ג'ונס וחוגת הגורל – הסרט הראשון בסדרה שאינו מבוים בידי סטיבן ספילברג. במקומו, תופס את הפיקוד ג'יימס מנגולד. הריסון פורד עדיין בתפקיד הראשי, כשהפעם מצטרפת אליו פיבי וולר-ברידג' בתפקיד הנכדה של אינדי. ממה שידוע על העלילה, היא מתרחשת על רקע המרוץ לחלל בין ארצות הברית וברית המועצות, מה שמעלה שתי שאלות: איך הרקע של אינדיאנה ג'ונס כארכאולוג משתלב כאן, והאם מישהו הולך לדבר על הסיום של ממלכת גולגולת הבדולח?
רוצחי פרח הירח – סרטו המצופה של מרטין סקורסזה עוסק בחקירת סדרה של רציחות בשבט האוסייג' באוקלהומה על רקע גילוי נפט באזור והקמתו של ה-FBI. הסרט היה אמור לצאת לאקרנים בשנה שעברה, אולם נדחה לפסטיבל קאן. לאונרדו דיקפריו, רוברט דה נירו, ג'סי פלמונס, לילי גלדסטון וברנדן פרייזר בין השחקנים.
עיר כבושה – סרט תעודי של סטיב מקווין על אמסטרדם תחת הכיבוש הנאצי.
עכשיו, לסרטי התחרות הראשית:
מועדון אפס – הפקה בינלאומית דוברת אנגלית בבימויה של ג'סיקה האוזנר. הסרט עוסק במורה שיוצרת קשר מיוחד עם חמישה תלמידים ואיכשהו הדברים מסתבכים. כנראה יש סיבה שלא מפרטים כרגע מעבר לזה. מיה וסיקובסקה בתפקיד הראשי. זהו סרטה השני של האוזנר שמתמודד בתחרות הראשית.
אזור ההתעניינות – הבמאי ג'ונתן גלייזר אמנם ביים סרטים כמו "סקסי ביסט", "לידה" ו"מתחת לעור", אבל הוא מוכר יותר כבמאי קליפים שעבד בשנות התשעים עם רדיוהד, ג'מירוקוואי, מאסיב אטאק ובלר. סרטו החדש הוא עיבוד לספר של מרטין איימיס אודות קצין נאצי באושוויץ שמתאהב באישה של מפקדו. בספר מוצגות נקודות המבט של שני הגברים, כמו גם של זונדרקומנדו יהודי המוחזק במחנה ההשמדה. נקווה שגלייזר, בעצמו יהודי, יצליח לעסוק בנושא בצורה מספיק רגישה.
עלים נושרים – אקי קאוריסמקי הוא אחד הבמאים המוערכים ביותר בעולם שמעולם לא זכה בדקל הזהב. זאת למרות שגרף לא מעט פרסים אחרים לאורך השנים בקאן. האם השנה יזכה סוף סוף גם בפרס הגדול? קשה למצוא מידע על הסרט עצמו. במקור מסוים נטען שהוא החלק הרביעי מתוך טרילוגיה, שזה לא באיך שאריתמטיקה עובדת.
ארבע בנות – הבמאית הטוניסאית כאותר בן הניה מגיעה לראשונה לתחרות הראשית עם סרט בכיכובה של השחקנית הנד סברי, שמתברר שהיא שם די גדול בצפון אפריקה. סרטה הקודם של בן הניה, "האיש שמכר את עורו", היה מועמד לאוסקר לסרט הבינלאומי הטוב ביותר.
אסטרואיד סיטי – סרטו החדש של וס אנדרסון מכיל, כצפוי, צוות שחקנים עצום בגודלו. ממה שידוע בינתיים, העלילה מתרחשת ב-1955 במהלך כנס חובבי אסטרונומיה בעיירה מדברית. זהו סרטו השלישי של אנדרסון בתחרות הראשית.
אנטומיה של נפילה – דרמת מתח בבימוי ז'סטין טרייה על אישה הנחקרת במשטרה לאחר מותו המסתורי של בעלה. הסרט הופק בצרפת, עם סנדרה היולר הגרמניה בתפקיד הראשי. זהו סרטה הראשון של טרייה שנכנס לתחרות הראשית.
מפלצת – קורה-אדה הירוקאזו, שסרטו "המשפחה שלי" זכה בדקל הזהב בשנת 2018, חוזר לפסטיבל עם סרט בהשראת "רשומון". ממעט הפרטים הידועים כרגע, הסיפור מציג שלוש גרסאות לאותו סיפור אודות צרות בבית ספר.
שמש העתיד – הבמאי והשחקן נני מורטי מרבה לזגזג בין דרמה וקומדיה. את הזכיה בדקל הזהב, השיג ב-2001 בזכות הדרמה "חדרו של הבן". השנה, נראה שבחר להתמקד בקומדיה המתרחשת סביב קרקס באמצע המאה שעברה. פרט למורטי עצמו, מופיעים בסרט גם מתיה אמלריק, ולנטינה רומני ומרגריטה ביי.
בקיץ שעבר – הקולנוענית הוותיקה קתרין ברייה חוזרת עם סרט ראשון בבימויה מזה עשור. זו בסך הכל הפעם השניה שהיא מתמודדת בתחרות הראשית בפסטיבל שעד לפני כמה שנים, היה מקום מאוד לא ידידותי עבור נשים בעמדת הבימוי. בקיץ שעבר עוסק בעורכת דין שמסכנת את שלמות משפחתה כאשר היא מנהלת רומן עם הבן החורג שלה. ייקס.
אודות עשבים יבשים – נורי בילגה ג'יילן הוא מאותם במאים שתמיד מובטח להם מקום בפסטיבל קאן. סרטו החדש, העוסק במורה דכאוני שמתחיל למצוא שוב טעם לחיים בזכות עמיתה למקצוע. ג'יילן זכה בעבר בדקל הזהב על "שנת חורף" וכמו רוב סרטיו, גם אודות עשבים יבשים הוא באורך של יותר משלוש שעות.
הכימרה – אליצ'ה רורוואכר היא אישה מאוד עסוקה. היא מביימת סרטים באורך מלא, סרטים קצרים, סרטי תעודה, סדרות טלוויזיה, לפעמים גם מצלמת. ב-2018 זכתה בפרס התסריט בפסטיבל קאן בזכות "לזרו השמח" עטור השבחים וכעת, יש לה סרט חדש בקנה. ג'וש אוקונור, איזבלה רוסליני ואלבה רורוואכר (אחותה של הבמאית) משחקים בסיפור אודות חפירות ארכאולוגיות והשוק השחור של ממצאים עתיקים.
הפסיון של דודין בופן – זו'לייט בינוש מגלמת טבחית בסוף המאה ה-19 שמנהלת רומן עם האדם עבורו היא מבשלת. טראן אן הונג הצרפתי יליד וייטנאם כתב וביים את הסרט בהשראת ספרו של מרסל רוף.
רפיטו – מרקו בלוצ'יו עושה סרטים כבר יותר משישים שנה ונראה שהוא רק הולך ומגביר את הקצב ככל שהזמן עובר. הבמאי, שגדל בבית קתולי אדוק והפך לאתאיסט סוציאליסט, יצר סרט על אדגרדו מורטרה, ילד יהודי שנחטף והומר לנצרות ב-1858. ספילברג מתכנן כבר שנים ליצור סרט על הסיפור הזה. מעניין אם זה עדיין קורה.
מאי דצמבר – אני מודה שלא שמתי לב שטוד היינס ביים משהו מאז "קרול". למעשה, מאי דצמבר הוא סרטו הרביעי מאז, אבל השלושה שבאמצע עברו נמוך מתחת לרדאר. בסרט החדש, ג'וליאן מור מגלמת אישה שעשתה כותרות לפני עשרים שנה בעקבות רומן מתוקשר עם גבר צעיר ממנה. נטלי פורטמן בתפקיד שחקנית שעומדת לגלם אותה בסרט על חייה, מה שגורם לכל מני שדים מהעבר לעלות מחדש. למרות שאני לא לגמרי מתחבר לסגנון של היינס, אני בהחלט סקרן לראות איך הדינמיקה בין מור ופורטמן מתבטאת על המסך.
ז'אונס – הפקה תעודית משותפת לצרפת וסין, בה הבמאי ואנג בינג עוקב במשך שנה אחר בני נוער העוזבים את כפריהם בכדי לעבוד בקרבת שנגחאי. הם חיים שם כמבוגרים, בזמן שרוב בני גילם עדיין תלויים בהורים. סרט נוסף של ואנג בינג, "איש בשחור", יוקרן מחוץ לתחרות.
האלון הישן – זקן המתמודדים בתחרות הראשית הוא גם אחד האנשים היותר מעוררי מחלוקת בפסטיבל. קן לואץ' זכה בפרסים רבים לאורך השנים בקאן, כולל דקל הזהב על "כשהרוח נושבת" ו"אני, דניאל בלייק". האלון הישן עוסק בפליטים סורים שמגיעים לעיירת כורים באנגליה וסביר להניח שהכל מאוד מדכא.
בנל ואדמה – סרט הביכורים היחיד בתחרות הראשית, עוסק בסיפור אהבה כנגד כל הסיכויים בין שני צעירים סנגלים. רמטה טולאיה-סיי (שעבדה כתסריטאית על "סיבל" ו"הגבירה של הנילוס") כתבה וביימה.
ימים מושלמים – וים ונדרס חוזר לעשות סרטים לאחר הפוגה של חמש שנים, במהלכה ביים בעיקר קליפים ופרסומות. כנראה שגם במאים אגדיים צריכים לסגור את החודש. ימים מושלמים עוסק במנקה שירותים ציבוריים ביפן שמרוצה מחייו, עד שסדרת מפגשים לא צפויים חושפת סודות מהעבר. ונדרס התחרה בקאן פעמים רבות ואף זכה בדקל הזהב ב-1984 על "פריז, טקסס". סרט נוסף שלו, "אנסלם", יוקרן מחוץ לתחרות.
פיירברנד – פסטיבל קאן אף פעם לא הצטיין בגיוון בכל הנוגע לנושאים בהם הסרטים המוצגים בו עוסקים, אז הנה עוד סרט על רומן היסטורי. פיירברנד מתמקד בדמותה של קתרין פאר, אשתו השישית והאחרונה של המלך הנרי השמיני. אליסיה ויקאנדר בתפקיד קתרין, בעוד ג'וד לאו מצטרף לרשימה ארוכה ומכובדת של שחקנים שגלמו את המלך הנודע לשמצה. קרים איינוז הברזילאי ביים בהופעתו הראשונה בתחרות הראשית.
בשביל הזהב 