1. נתחיל בווידוי: לא ראיתי את טקס האוסקר במלואו. עם הזמן נעשה יותר ויותר קשה לראות את השידור החי בישראל והשנה הציבה בפני אתגר חדש. הדרך החוקית היחידה לצפות באוסקר בארץ היא דרך מנוי של יס, מה שאין ברשותי. אפשר גם להשתמש ב-VPN כדי לצפות דרך האתר של רשת ABC, אבל לא חשבתי שיהיה לי צורך. להורים שלי יש יס, אז בדרך כלל אני רואה אצלם. השנה, מספר נסיבות בריאותיות שקרו במקביל ברגע האחרון (אני בסדר, אבל לא יכולתי להגיע לבית של ההורים), גרמו לי להישאר בבית ולעשות שמיניות באוויר בחיפוש אחר דרך נוספת לצפות בטקס. לצערי, זה לא קרה ולראשונה מזה 22 שנים, נאלצתי לראות את הארוע בחלקים בהתאם למה שהצלחתי למצוא ברחבי הרשת כאשר זהות הזוכים כבר ידועה. זה אומר שאין לי תובנות מיוחדות לגבי הטקס, כמו שיש לי מחשבות לגבי התוצאות שלו.
2. מה שהופך את העניין ליותר מרגיז, זה שפרס אופיר, שעדיין מופק ברמת היוקרה של פרס העובד המצטיין בעיריית חדרה, שודר השנה במלואו באינטרנט, בלי צורך להירשם במיוחד או לשלם על שירות שאין לי שימוש בו בשאר השנה. פשוט שדרו את הטקס באתר חיצוני (נדמה לי מאקו) וכמה שעות לאחר מכן, שודרה בטלוויזיה גרסה ערוכה עבור הקהל היותר קז'ואל. גם את האוסקר יכולים לשדר ככה, אבל אני מניח שקשה לוותר על הכסף מהפרסומות וזכויות השידור.
3. הטקס עבר בלי שערוריות רציניות, שזה כבר מרגיע. הרייטינג אפילו עלה טיפה לעומת שנה שעברה, אם כי הוא עדיין די נמוך. אני חושב שהרבה אנשים קיוו לראות איזו סטירה לא מתוכננת כמו בשנה שעברה. יאמר לזכות ג'ימי קימל שהבדיחות שלו בנושא ויל סמית היו מוצלחות והכירו בכך שההפקה הגיבה באופן מעורר מחלוקת כשלא הוציאה אותו מהאולם מיד לאחר התקרית. באופן כללי, אני חושב שקימל משתפר בתור מנחה. כמו בשתי הפעמים הקודמות, לא כל הבדיחות שלו הצליחו, אבל נראה שהוא הולך ומרגיש נוח לתת לטקס אופי משלו במקום להפוך אותו לגרסה ארוכה יותר של תכנית הארוח שלו. עם הירידה לבמה בעזרת מצנח והקטע בו הביא חמור גמדי לאולם, הוא היה השנה קרוב מתמיד לבילי קריסטל בשיאו וזו מחמאה מאוד גדולה אצלי.
4. הרשתות החברתיות די הוציאו את הכיף מלהצביע על דברים מוזרים שקורים במהלך הטקס. בעבר, רק המופרעים שלמעשה צופים בארוע מתחילתו ועד סופו היו מתבדחים על תלבושות שמסתירות למי שיושב מאחור, קלוז-אפ מוגזם במהלך הופעה מוזיקלית, או נסיון לנחש מי היה בתחפושת של דוב הקוקאין (באופן מוזר, לא הדוב הראשון שמגיש פרס באוסקר). סליחה על הבומריות, אבל כיום הדברים האלה נידונים למוות עוד לפני שהשידור מסתיים. כן, אנג'לה באסט שברה את כללי הנימוס ולא מחאה כפיים כשלא הוכרזה כזוכה. לא, זה לא משהו שאני מעוניין לשמוע את דעתו של כל אדם שני בטוויטר עליו, כי יש לי חיים. אני אשמח פשוט לצחוק לכמה שניות על משהו מוזר שקורה במהלך שידור חי של ארוע מלא אנשים עם הרבה כסף ואגו מנופח ולהמשיך לדבר הבא. לא בקשתי ניתוח של התרבות המערב-אפריקאית בתקופה הקולוניאליסטית בכדי להבין למה מוזיקאית מניגריה נראית כאילו הרגע ברחה מהחתונה שלה.
5. רשימת הזוכים הייתה נטולת הפתעות גדולות ועדיין, היו לי יותר פספוסים מהרגיל. בניחושים שלי, צפיתי ליותר גיוון ברשימת הזוכים, אבל "הכל בכל מקום בבת אחת" ו"במערב אין כל חדש" די השתלטו על הטקס. למעשה, מחצית מעשרת המועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר, סיימו את הערב בידיים ריקות. חבל לי במיוחד על "רוחות אינישרין" שהיה החביב עלי וחשבתי שהגיע לו לפחות פרס על התסריט או הפסקול המקורי.
6. אני די אמביוולנטי לגבי הבמב"א. לא הסתרתי בשום שלב את היותו אוברייטד בעיני ואני בהחלט לא חושב שזה הסרט הטוב של השנה. מצד שני, יש בי חלק ששמח על כך שסרט כל כך חריג הוא הזוכה הגדול באוסקר. זה מצביע על כך שהתהליך שהחל לפני קרוב לעשור של הצערת רשימת חברי האקדמיה והפיכתה ליותר אינקלוסיבית, למעשה מביא לשינוי. אחרי עשורים בהם לא היה סיכוי ממשי לסרט שאינו עוסק בגברים לבנים לזכות, שבעת הזוכים האחרונים בפרס לסרט הטוב ביותר כוללים שני סרטים על דמויות מזרח-אסיאתיות, שניים על דמויות אפרו-אמריקאיות (אחד מהם בלי דמות ראשית לבנה) ושני סרטים על דמויות שמתקשרות בשפת סימנים. בנוסף, שניים מהסרטים האלה הם סרטי מד"ב, ז'אנר שהאקדמיה התקשתה לקחת ברצינות בעבר, ובשלושת הזוכים האחרונים, הדמות הראשית היא אישה. יתמרמרו השמרנים, אבל זה מראה שהאוסקר הופך מפרס של קבוצה ספציפית באוכלוסיה, לכזה שכולם יכולים למצוא עצמם מיוצגים בו בשלב כזה או אחר.
7. אפקט אחד שלילי שבכל זאת נובע מכך, הוא הפיכת הקטגוריה לסרט הבינלאומי למיותרת. הרעיון של הקטגוריה הזו הוא לאפשר לסרטים מרחבי העולם לקבל במה ולחלוק את אור הזרקורים עם ההפקות דוברות האנגלית שממלאות את שאר הטקס. בחמש השנים האחרונות, הזוכים בקטגוריה זו היו מועמדים בכל פעם גם לפרסים נוספים, ארבעה מהם לסרט הטוב ביותר. נוצר מצב בו זכיה בפרס הסרט הבינלאומי אפשרית רק לסרט שמקבל את אותה חשיפה כמו המועמדים דוברי האנגלית, בעוד שאר הקטגוריה מכילה סרטים בלי סיכוי מציאותי לזכות. אם בניתם על זה שישראל תשבור סוף סוף את הנאחס במועמדות הבאה, כדאי מאוד שזה יהיה על סרט שכבר יש לו מפיץ אמריקאי.
8. אין לי שום דבר נגד הזוכים בפרסי המשחק, כולם אנשים מקסימים עם סיפורים מעוררי השראה. עם זאת, מוזר לי לשים את הבמב"א באותה רשימה עם "חשמלית ושמה תשוקה" ו"רשת שידור" של סרטים שקטפו שלושה אוסקרים על משחק. כאמור, אני לא מהמעריצים הגדולים של סרטם של הדניאלז, אז ממש מוזר לי לחשוב עליו באותה רמה של המשחק ב"רשת שידור" האהוב עלי בהרבה. מעבר לכך, ברנדן פרייזר הכי הפתיע אותי. הייתי ציני כלפי ההתלהבות מהופעתו תחת שכבת איפור כבדה, עד שראיתי בעצמי את "הלוויתן". אחרי הצפיה, הסכמתי שגם פרייזר וגם עבודת האיפור ראויים לפרסים.
9. נאומי הזכיה של קה הוי קוון ומישל יאו היו דומים זה לזה באופן מוזר. מעבר לתבנית המוכרת של נאומי אוסקר (שג'יימי לי קרטיס שברה כמו גדולה), שניהם אמרו שהאמהות שלהם בנות 84 וצופות בטקס בבית. האמהות של שניהם באותו גיל ושניהם טרחו לציין זאת בשני נאומי זכיה נפרדים. סתם צרוף מקרים מוזר.
10. יתרון אחד של צפיה באוסקר לא בשידור חי: יכולתי לחזור ולספור כמה פעמים ברנדן פרייזר השתמש במטפורות ימיות בנאום הזכיה שלו. שש.
11. פניה למנחי טקסים באופן כללי: עזבו את מלאלה. היא לא קומיקאית, היא לא שחקנית, היא לא באה להשתתף בבדיחות. חסן מינהאג' נסה לעשות איתה קטע לפני שבוע בפרסי האינדיפנדנט ספיריט והיא לא שתפה פעולה. ג'ימי קימל נסה את זה באוסקר וקבל תגובה נבוכה. פשוט די. מלאלה יוספזאי זכתה בפרס נובל לשלום ושרדה נסיון התנקשות שנבע מהפעילות שלה למען זכויות אדם. אם כל כך רוצים לערב אותה בטקס, תנו לה לנאום, לא להיות חלק מקטע קומי בעל כורחה.
12. אני תוהה אם אולי יש יותר מדי טקסי פרסים שנתיים כרגע. כלומר, אין לי בעיה שכל מי שרוצה לבחור את מצטייני השנה, יעשה את זה. אם יש לו את האמצעים לארגן ארוע ולהזמין אליו את המועמדים, בכלל סחתיין, חברות ההפצה מחפשות לתת להם חשיפה. רק אפשר בבקשה להפסיק להצביע כל הזמן לאותם זוכים? הבמב"א הפך עוד לפני האוסקר לסרט המעוטר בכל הזמנים, למרות שיצאו במהלך השנה האחרונה מאות סרטים בצפון אמריקה בלבד. אני יכול להבין אם הוא זוכה יותר פעמים מסרטים אחרים, אבל כשכל טקס כמעט מסתיים עם אותן תוצאות, אתם בטוחים שיש לכם טעם משלכם? יש במקרה סיכוי שאתם פשוט מנסים ליישר קו עם התחזיות לאוסקר? יוצא הדופן הבולט הוא פרס הבאפט"א, שגם נשפט בעיקר לפי מידת הקרבה שלו לתוצאות האוסקר או ליתר דיוק, לפי הסיכוי שהוא מצביע על שינוי מומנטום של הרגע האחרון לפני האוסקר. אני לא באמת מצפה שלא יסתכלו על הפרסים השונים כאינדיקציה לאן הרוח נושבת, אבל כן הייתי שמח להגיע לטקס הסיום עם קצת יותר מתח לגבי מי הולך לזכות.
13. שנה הבאה אני מארגן לעצמי VPN על כל צרה שלא תבוא.
בשביל הזהב 