10. חמים וטעים (ארה"ב, 1959)
במקור: Some Like It Hot
במאי: בילי ויילדר
תסריט: בילי ויילדר, איי.איי.אל. דיימונד
שחקנים: טוני קרטיס, ג'ק למון, מרילין מונרו, ג'ו אי. בראון, ג'ואן שולי, ג'ורג' רפט
מה קורה כאן: לאחר שהם עדים לחיסול של המאפיה, נאלצים שני מוזיקאים, ג'ו וג'רי, לעזוב את העיר ולהסתתר. הם מתחפשים לנשים ומצטרפים ללהקה נודדת של מוזיקאיות בנסיעה למיאמי, שם הם מקווים לחמוק מרודפיהם. שניהם נדלקים על שוגר קיין, הסולנית היפה, אך לא מבריקה במיוחד, של הלהקה ומנסים לחזר אחריה מבלי לחשוף את זהותם האמיתית.
למה הסרט הזה ברשימה: אם אני צריך לבחור סרט אחד כדוגמה ליצירה שמשתבחת עם כל צפיה, זה יהיה חמים וטעים. מה שמתחיל כבסיס לקומדיה של טעויות, הופך לרצף של אמירות חברתיות ולסיפורם של גברים שבטוחים שהם יודעים מה נשים רוצות ומופתעים כל פעם לגלות שהתשובה שונה מזו שחשבו. בעוד ישנם סיפורים ידועים לשמצה על חוסר החיבה בין קרטיס ומונרו (מה שרק מדגיש עד כמה ההופעה שלו כאן לא מוערכת מספיק), אין שום ספק לגבי הכימיה המצוינת שהייתה לו עם ג'ק למון. חמים וטעים גם התחיל את שיתוף הפעולה הפורה של למון עם בילי ויילדר, שהפך אותו למוזה לשארית הקריירה שלו כבמאי. בין אם הוא חולק את הקרדיט עם כותבים אחרים או לא, ויילדר הוא התסריטאי האהוב עלי בכל הזמנים (ויליאם גודלדמן במקום השני). הוא מצליח לגרום למשפטים שנונים להשתלב באופן טבעי בשיחה ולבדיחות נונסנס להישמע הגיוניות בקונטקסט. הוא לקח רעיון שבקלות היה יכול להפוך לאוסף של סטראוטיפים מיושנים על נשים ועל דראג, והפך אותו לסיפור שחוגג אנושיות. מותר להתחזות, מותר לרמות ומותר להסתיר את האמת, אבל רק למי שמוכן להתוודות מחכה סוף טוב. בילי ויילדר אוהב לנתח את היחסים בין גברים לנשים ועל הדרך, יצא לו גם סרט שהקדים את זמנו משמעותית בזכות משפט סיום שהתחיל את חייו כבדיחה מטופשת והפך לאורך השנים למסר שעד היום הוליווד מפחדת להביע.
פרסים בולטים: זוכה פרס אוסקר לעיצוב תלבושות, זוכה 3 פרסי גלובוס הזהב (סרט קומי, שחקנית בסרט קומי/מויזקלי למונרו, שחקן בסרט קומי/מוזיקלי ללמון), זוכה פרס באפט"א לשחקן זר (למון), מועמד לפרס גילדת הבמאים, זוכה פרס גילדת התסריטאים, מועמד לפרס אריה הזהב בפסטיבל ונציה, נבחר לאחד מעשרת סרטי השנה של National Board of Review, נבחר ב-1989 לשימור בידי ספריית הקונגרס
9. מכסחי השדים (ארה"ב, 1984)
במקור: Ghostbusters
במאי: איוואן רייטמן
תסריט: דן אקרויד, הרולד רמיס
שחקנים: דן אקרויד, ביל מאריי, הרולד רמיס, ארני הדסון, סיגורני ויבר, ריק מורניס, אנני פוטס
מה קורה כאן: שלושה מדענים החוקרים את העל-טבעי, מצרפים אליהם חבר רביעי להקמת עסק ללכידת רוחות רפאים המטרידות את תושבי ניו יורק. אחד מהם, פיטר, מוצא עצמו נמשך לאישה שישות קדומה משתלטת על גופה ועל גופו של השכן הבלתי מזיק שלה.
למה הסרט הזה ברשימה: קומדיות כמו שעשו בשנות השמונים, קשה למצוא. הן פונות למבוגרים, אבל יש בהן מספיק חן בשביל שגם ילדים יוכלו להבין חלק גדול מהבדיחות. למרות כישורי האלתור המוכחים של השחקנים, הסרט מתנהל על פי תסריט מהודק שמשלב בהצלחה בין אבסורד לבין מציאות יומיומית. כן, למכסחי השדים יש ציוד משוכלל שיכול ללכוד יצורים שלא מהעולם הזה, אבל הם עדיין צריכים לעלות במעלית, או גרוע מכך, במדרגות, כדי להגיע למקום בו צריך להפעיל את הציוד. הפקיד העירוני חושד בצדק, אבל ההתנהלות שלו הופכת אותו למטרד במקום למגן הציבור. פיטר הוא דון ז'ואן עם אמות מוסר מפוקפקות, אבל עדיין בעל קווים אדומים ששומרים עליו בתור סוג של גיבור. הגרסה המחודשת מ-2016 הוכיחה עד כמה חשוב לשמור על האיזון בין המסעיר למגוחך ומתי להקריב אלתור לטובת הקפדה על סיפור קוהרנטי ושמירה על הדמויות נסבלות. עם אפקטים שהיו די מתקדמים לזמנם, פסקול קליט ושלושה מהמוחות הקומיים הבולטים של העשור, מכסחי השדים של 1984 הוא הגלגול המוצלח ביותר של הרעיון ואחת מקומדיות הפנטזיה/מד"ב הטובות בהיסטוריה.
פרסים בולטים: מועמד ל-2 פרסי אוסקר (אפקטים חזותיים, שיר מקורי), מועמד ל-3 פרסי גלובוס הזהב, זוכה פרס באפטא לשיר המקורי, מועמד לפרס הוגו, נבחר ב-2015 לשימור בידי ספריית הקונגרס
8. בחזרה לעתיד (ארה"ב, 1985)
במקור: Back to the Future
במאי: רוברט זמקיס
תסריט: רוברט זמקיס, בוב גייל
שחקנים: מייקל ג'יי. פוקס, כריסטופר לויד, קריספין גלובר, ליאה תומפסון, תומס אף. וילסון
מה קורה כאן: נער מתבגר בשם מרטי מקפליי נפגש עם חברו המדען "דוק" בראון בכדי לתעד ניסוי של מסע בזמן באמצעות מכונית דלוריאן. שיבוש לא צפוי מביא לכך שמרטי חוזר לבדו בזמן שלושים שנה אחורה וצריך את עזרתו של דוק הצעיר יותר בכדי לחזור לעתיד (שהוא ההווה של מרטי). בינתיים, מרטי מונע בטעות את הארוע שגרם להוריו להתאהב, דבר שעליו לתקן לפני שימחק מההיסטוריה.
למה הסרט הזה ברשימה: התלבטתי אם להכניס רק את הסרט הראשון, או את כל הטרילוגיה, מכיוון שאני אוהב את שלושת הסרטים. לבסוף נשארתי רק עם המקור כי בניגוד לשני המשכיו, הוא עומד לחלוטין בפני עצמו וכל הקישורים שנעשו לאחר מכן לארועים המתרחשים במהלכו, נכתבו בדיעבד. עדיין, זה סרט נהדר שלמרות צוות שחקנים לא אחיד ברמתו, עלילה שהכותבים עד היום נשאלים לגבי חורים בה ושחיקה רצינית בתרבות הפופ בשלושים ושבע השנים האחרונות, הצליח להישאר רענן ומספק גם בצפיה האלוהים יודע כמה. אולי זו הכימיה בין פוקס ולויד, או עצם העובדה שהסרט הוא התגלמות הדרך להסביר מדע פופולרי בלי לזלזל בצופים ובאותו הזמן גם לא לשעמם אותם. קשה לכתוב עלילה של מסע בזמן, במיוחד תחת לחצים של אולפנים בהוליווד. למרבה המזל, זמקיס את גייל ידעו מה הם עושים ובין סצנה איקונית לפרט ברקע שאולי התפספס בצפיה הראשונה, בחזרה לעתיד (וגם המשכיו) הוא סרט מלא בפרטים גלויים ונסתרים שהופכים את הסיפור למרתק ומבדר במיוחד.
פרסים בולטים: זוכה אוסקר לאפקטים החזותיים, מועמד ל-4 פרסי גלובוס הזהב, מועמד ל-5 פרסי באפטא, מועמד לפרס גילדת התסריטאים, נבחר לאחד מעשרת סרטי השנה של National Board of Review, זוכה פרס הוגו, נבחר ב-2007 לשימור בידי ספריית הקונגרס
7. 12 קופים (ארה"ב, 1995)
במקור: Twelve Monkeys
במאי: טרי גיליאם
תסריט: דיוויד פיפולז, ג'נט פיפולז
שחקנים: ברוס ויליס, מדליין סטו, בראד פיט, כריסטופר פלאמר, דיוויד מורס
מה קורה כאן: אסיר בשם ג'יימס קול נשלח בחזרה לשנות התשעים של המאה ה-20 בכדי לחקור את הנסיבות סביב התפרצות נגיף קטלני שהכחיד את רוב האנושות ואלץ את השורדים לחיות מתחת לאדמה. ממעט הרמזים שיש לג'יימס, הוא יודע שקיים קשר לארגון מחתרתי בשם 12 קופים, אולם הגעה לשנה הלא נכונה מביאה לאשפוזו במוסד לחולי נפש. במוסד, הוא מכיר שני אנשים דרכם הוא מקווה להשלים את הפזל. האחת היא דוקטור קתרין ריילי שעובדת במוסד, והשני הוא בן עשירים מעורער בנפשו בשם ג'פרי גוינס.
למה הסרט הזה ברשימה: לא התכוונתי לדרג שני סרטים על מסע בזמן זה אחר זה, אבל ככה יצא. אולי כי זה קונספט שכאשר מבצעים אותו כראוי, יכול להוביל לתוצאות מרתקות. 12 קופים הוא הדוגמה שאני נוהג לתת לתסריט כמעט מושלם (כי אין מושלם באמנות). עם עלילה מפותלת שמכילה מספר טוויסטים ועדיין מצליחה לסגור את כל הקצוות החשובים בזמן. זהו שיעור בהחזקת מתח מבלי לגרוע מהאנושיות של הדמויות. ברוס ויליס בתפקידו הטוב ביותר ובראד פיט בתפקיד שגרם לו להילקח לראשונה ברצינות בידי מבקרים, הם חלק ממה שהופך את הסרט לכל כך מבדר ביעילותו. ג'יימס הוא הנסיון למצוא פתרון, ג'פרי הוא סוכן של כאוס וביניהם, דוקטור ריילי מנסה להוריד את כולם מהעץ, תוך שהיא מטפסת לכיוונם בנסיון לדבר בגובה העיניים. תחת הבימוי של טרי גיליאם, העולם הוא דיסטופיה הרבה לפני התפרצות המגפה, ואלה האנשים הקטנים שעוד עושים אותו איכשהו ראוי לרחמים.
פרסים בולטים: מועמד ל-2 פרסי אוסקר (שחקן משנה לפיט, עיצוב תלבושות), זוכה גלובוס הזהב לשחקן משנה, מועמד לדב הזהב בפסטיבל ברלין, זוכה פרס MTV לשחקן (פיט), מועמד לפרס הוגו
6. לאון (צרפת, 1994)
במקור: Léon: The Professional
במאי: לוק בסון
תסריט: לוק בסון
שחקנים: ז'אן רנו, נטלי פורטמן, גארי אולדמן, דני איילו
מה קורה כאן: לאון, מחסל מקצועי החי לבדו, לוקח תחת חסותו את מתילדה, ילדה בת 12 שכל משפחתה נרצחה. הוא מסכים ללמד אותה כיצד להיות מחסלת בכדי שתוכל יום אחד לנקום בשוטר המושחת שאחראי על הרצח, אולם הקשר בין לאון ומתילדה הולך ומתחזק ככל שהם מבלים זמן ביחד.
למה הסרט הזה ברשימה: אם אי פעם הייתה דוגמה לתיאור עלילה שלא עושה צדק עם הסרט עצמו. ב-9 מתוך 10 מקרים, סיפור כזה על קשר שנבנה בין רוצח וילדה היה מוביל או לקומדיה מתאמצת, או לסיפור לוליטה שגורם לרוב הקהל לנוע בחוסר נוחות בכסא. לאון מכיל אלמנטים משני הצדדים, אבל עשוי מספיק בחוכמה בכדי להתרכז במה שבאמצע. יש סיטואציות מוזרות שנגרמות מן הסתם מנוכחות שני השותפים החריגים באותה דירה, והכניסה לגיל ההתבגרות משפיעה על מתילדה בדרכים לא מתוכננות. עם זאת, לוק בסון הצליח, בקאט התאטרלי של הסרט (יש גרסת במאי ארוכה יותר ופחות מוצלחת), ללכת בין הטיפות מבלי להירטב. דרוש כשרון בכדי לעורר הזדהות עם מישהו שמתפרנס מרצח ונטלי פורטמן, בתפקיד הראשון שלה בקולנוע, מראה כבר בגיל צעיר עד כמה היא מבינה את המורכבות הנדרשת מדמותה. היא לא מעיקה או נראית חסרת נסיון כמו שחקנים אחרים בגילה, אלא מצליחה לסחוב בעצמה את הכובד הרגשי של הסרט, תוך שז'אן רנו וגארי אולדמן מקיימים יחסי גומלין אירוניים בין רוצח המגן על החלשים ואיש חוק חסר רחמים.
פרסים בולטים: מועמד ל-7 פרסי סזאר, כולל לסרט הטוב ביותר
5. ספרות זולה (ארה"ב , 1994)
במקור: Pulp Fiction
במאי: קוונטין טרנטינו
תסריט: קוונטין טרנטינו, רוג'ר אברי
שחקנים: ג'ון טרבולטה, סמואל אל. ג'קסון, ברוס ויליס, אומה תורמן, וינג ריימס, הארווי קייטל, טים רות', אמנדה פלאמר
מה קורה כאן: מספר סיפורים המשתלבים זה בזה ומתרחשים סביב ארגון הפשע של מרסלוס וולאס. וינסנט וג'ולס נשלחים להביא מזוודה שנגנבה ממרסלוס בכל האמצעים הנדרשים. זוג שודדים מחליטים לשדוד דיינר לאור יום. וינסנט לוקח את אשתו של מרסלוס לבילוי שמסתיים הרבה פחות חלק מהצפוי. מתאגרף בשם בוץ' מנסה לברוח מהעיר לפני שמרסלוס עולה על עקבותיו, אבל נתקל בו באמצע הרחוב.
למה הסרט הזה ברשימה: קשה לחשוב על סרט יותר משפיע בשלושים השנים האחרונות מספרות זולה. טרנטינו שלב בין סטייל, הומור, שבירת הקיר הרביעי, אלימות גרפית, משפטי מחץ, נוסטלגיה, מחוות קולנועיות לא צפויות ופסקול פופי קליט, לטוויית רשת של סיפורים ודמויות שכולן קשורות ולא קשורות. כל הקונפליקטים הגדולים בסרט מבוססים על טעויות אנוש והפתרון הוא לא תמיד אלגנטי. היום, צורת הכתיבה והבימוי הזו נעשתה הרבה יותר מקובלת, אבל עדיין משווים את מי שבוחר בה לטרנטינו, כי הוא הראה לכולם איך לעשות את זה. הוא לא הראשון ששלב בין סיפורים, אבל אף אחד אחר לא הרשה לעצמו לעשות כזה בלגן על המסך ועדיין הצליח לצאת מזה בלי להסתבך ביומרנות של עצמו. ספרות זולה הוא שיעור בקולנוע שאינו מפחד להתנסות ועדיין מוכן להיות מבדר, רק לא בכל מחיר. זה מה שקורה כשבמאי עושה דברים לגמרי בדרך שלו וכולם מסכימים שזו הייתה הדרך הנכונה.
פרסים בולטים: זוכה באוסקר לתסריט המקורי, זוכה גלובוס הזהב לתסריט, זוכה 2 פרסי באפטא (שחקן משנה לג'קסון, תסריט מקורי), זוכה דקל הזהב בפסטיבל קאן, מועמד לפרס גילדת הבמאים, מועמד לשלושה פרסי גילדת שחקני המסך, זוכה 2 פרסי National Board of Review (סרט, בימוי), זוכה 2 פרסי איגוד המבקרים של ניו יורק (בימוי, תסריט), זוכה 4 פרסי איגוד המבקרים של לוס אנג'לס (סרט, בימוי, שחקן לטרבולטה, תסריט), זוכה פרסי MTV לסרט ולקרב הטובים ביותר, נבחר ב-2013 לשימור בידי ספריית הקונגרס
4. מונטי פייתון והגביע הקדוש (בריטניה, 1975)
במקור: Monty Python and and the Holy Grail
במאים: טרי גיליאם, טרי ג'ונס
תסריט: גרהם צ'פמן, ג'ון קליז, אריק איידל, טרי גיליאם, טרי ג'ונס, מייקל פיילין
שחקנים: גרהם צ'פמן, ג'ון קליז, אריק איידל, טרי גיליאם, טרי ג'ונס, מייקל פיילין, קרול קליבלנד, קוני בות', ניל אינס
מה קורה כאן: המלך ארתור מחפש אחר אבירים אמיצים שיצטרפו לאבירי השולחן העגול בטירתו קמלוט. כאשר הם מגיעים לקמלוט, הם מחליטים שמדובר במקום מטופש ויוצאים בשליחות אלוהים למצוא את הגביע הקדוש.
למה הסרט הזה ברשימה: התכוננו, כל ארבעת המקומות הראשונים שלי הם קומדיות. למרות שהוא לא במקום הראשון, מונטי פייתון והגביע הקדוש הוא הקומדיה האהובה עלי בכל הזמנים. היה לי קשה לצלוח אותו בתור ילד בגלל האלימות הרבה, אולם ברגע שהייתי מספיק גדול בכדי להתמודד עם הדם המזויף והאיברים הכרותים, מצאתי את עצמי מדקלם בהנאה כל שורה אפשרית בתסריט. זה כולל גם את כתוביות הפתיחה המופסקות מספר פעמים בגלל תרגום לשבדית שחורג מהטקסט המוסכם מראש. זה ההומור של מונטי פייתון במיטבו – אנרכיסטי, שובר שוב ושוב את הקיר הרביעי, נע בין מכובד לגס במהירות הבזק ועם זאת, יש בו משהו חכם. הרקע האקדמי של חברי הקבוצה עזר להם להפוך הפקה בתקציב נמוך במיוחד לאפוס היסטורי שצולם ברובו בפארק ציבורי ובטירה אחת בסקוטלנד שצולמה מזוויות שונות על מנת להיראות כמו מספר מיקומים שונים. הם מסוגלים בסצנה אחת לדון בפילוסופיה הפוליטית מאחורי הטענה של ארתור למלוכה, ובסצנה אחרת להתמודד מול האיום הקשה של המילה "ני". הסרט הזה היה היציאה הרשמית של מונטי פייתון ממערכוני "הקרקס המעופף" לקריירה קולנועית שעברה דרך שיתופי פעולה נוספים, והובילה עם הזמן למציאת קול עצמאי לכל אחד מהם.
פרסים בולטים: מועמד לפרס הוגו
3. מי הפליל את רוג'ר ראביט (ארה"ב, 1988)
במקור: Who Framed Roger Rabbit
במאי: רוברט זמקיס
תסריט: ג'פרי פרייס, פיטר אס. סימן
שחקנים: בוב הוסקינס, צ'רלס פליישר, קתלין טרנר, כריסטופר לויד, ג'ואנה קסידי
מה קורה כאן: בלוס אנג'לס של 1947, בלש פרטי בשם אדי וליאנט נשכר לעקוב אחר ג'סיקה ראביט, אשתו המצוירת של הארנב רוג'ר ראביט, שמתקשה לתפקד לאחרונה בזמן הצילומים. אדי שונא "טונים" (דמויות מצוירות) מאז שאחד מהם רצח את אחיו, אבל נאלץ לעבוד קרוב עם רוג'ר לאחר שזה מופלל ברצח והשופט דום האכזר מתכנן להוציאו להורג בעזרת חומר מיוחד.
למה הסרט הזה ברשימה: רוברט זמקיס הוא במאי שאוהב לקחת סיכונים. זה בולט גם בסרטים האחרים שלו ברשימה ("פורסט גאמפ" ו"בחזרה לעתיד"), אבל במיוחד במי הפליל את רוג'ר ראביט. הסרט משלב בין שחקנים בשר ודם לדמויות מצוירות כמעט בכל סצנה, על רקע תור הזהב של הסרטונים הקצרים. הוא לוקח את הכח הלא פרופורציונלי של בעלי האולפנים באותה תקופה, יחד עם הגזענות הגלויה של אותם ימים, ומתרגם אותה לתעשיה הפחות מתוקשרת של הסרטים המצוירים. מעבר לעבודת האפקטים המאוד יצירתית שנדרשה לשם כך, הדבר הצריך תיאום בין אולפנים שלרוב לא אוהבים לחלוק זמן מסך זה עם זה והכי חשוב, לגרום לטונים להראות אמיתיים. הדבר הושג בזכות שילוב בין משחק מצוין של בוב הוסקינס, שמצליח להישאר רציני גם בנסיבות הכי פרועות, לבין כתיבה שמציגה את הטונים כשחקנים לכל דבר, הסובלים מאפליה בתעשיה (ומחוץ לה) ונמצאים תחת לחצים לספק את הסחורה כמו כל הכוכבים. הבחירה לשדך בין רוג'ר, ארנב מטופש שמומחה בלחטוף מכות בצורה מצחיקה, לבין ג'סיקה, פאם פאטאל כל כך קלאסית שהיא תמיד לובשת אדום, מראה עד כמה חשוב היה לאפשר לאופי לשחק תפקיד. ראינו שילוב בין אנימציה לשחקנים אנושיים לפני כן ("מרי פופינס", "המיטה המעופפת") וגם אחרי ("עולם מגניב", "ספייס ג'אם", "צ'יפ ודייל: יחידת הצלה"), אבל אף סרט לא יצר את התחושה שהשניים חולקים עולם כמו סרטו של זמקיס (אם כי צ'יפ ודייל הכי קרובים לזה). מי הפליל את רוג'ר ראביט הוא פילם נואר שלא לוקח את עצמו יותר מדי ברצינות, אבל מתיחס ברצינות מלאה לבניית העולם שלו.
פרסים בולטים: זוכה 4 פרסי אוסקר (עריכה, עריכת סאונד, אפקטים חזותיים ופרס מיוחד), מועמד לשני פרסי גלובוס הזהב, זוכה פרס באפטא לאפקטים, מועמד לפרס גילדת הבמאים, מועמד לפרס גילדת התסריטאים, זוכה פרס הוגו, נבחר בשנת 2016 לשימור בידי ספריית הקונגרס
2. האחים בלוז (ארה"ב, 1980)
במקור: The Blues Brothers
במאי: ג'ון לנדיס
תסריט: דן אקרויד, ג'ון לנדיס
שחקנים: דן אקרויד, ג'ון בלושי, קאב קאלוויי, קארי פישר, הנרי גיבסון, ג'יימס בראון, אריתה פרנקלין, ריי צ'רלס, סטיב "הקולונל" קרופר, דונאלד "דאק" דאן, מרפי דאן, וילי "טו ביג" הול, טום "בונז" מלון, "בלו לו" מריני, מאט "גיטר" מרפי, "מיסטר פביולוס" אלן רובין
מה קורה כאן: אלווד בלוז אוסף את אחיו ג'ייק שהשתחרר מהכלא והשניים נוסעים לבקר בבית היתומים בו גדלו. כשהם מגלים שבית היתומים עומד להיסגר בגלל חובות, השניים מקבלים השראה שמימית ומחליטים להקים מחדש את הלהקה הישנה שלהם על מנת לגייס כסף להצלת בית היתומים. על הדרך, הם מצליחים לרכוש מספר אויבים ולגרום ללא מעט נזק למכוניות.
למה הסרט הזה ברשימה: אני אוהב בלוז. למדתי לרקוד בלוז במשך כמה שנים, מה שהביא אותי גם ללמוד על ההיסטוריה של הז'אנר, אבל עוד לפני כן, משהו במוזיקה הזו מאוד קסם לי. יתכן והאחים בלוז הם חלק מהסיבה. אם "מונטי פייתון והגביע הקדוש" הוא הקומדיה האהובה עלי, האחים בלוז הוא ללא ספק הסרט המוזיקלי האהוב עלי. הכרתי חלק מהמוזיקה בסרט עוד לפני שראיתי אותו, אבל גם על מה שלא שמעתי לפני, נדלקתי מהאזנה ראשונה. לא סתם רואים בסרט הזה גורם ישיר להתעניינות מחודשת בקריירה של המוזיקאים המשתתפים בו בתפקידי משנה. גם לא מזיק שהכל נעטף בהומור פרוע שמשלב בין מרדפים במהירות גבוהה, לבין קור הרוח של הדמויות הראשיות וההומור הפיזי של אקרויד ובלושי שידעו יותר טוב מכולם על הסט מה יוצר את הקסם מול המצלמה. שני השחקנים הראשיים היו כמו אחים במציאות ולטשו את הדמויות בתכנית "סאטרדיי נייט לייב" ובהופעות חיות מול קהל. הם היו האחים בלוז עוד לפני שהסרט נכתב וזכו לסיוע מג'ון לנדיס שהיה בשיאו בהפיכת הצמד הבימתי לארוע קולנועי בלתי נשכח.
פרסים בולטים: זוכה פרס עורכי הסאונד של ארה"ב, נבחר בשנת 2020 לשימור בידי ספריית הקונגרס
1. הנסיכה הקסומה (ארה"ב, 1987)
במקור: The Princess Bride
במאי: רוב ריינר
תסריט: ויליאם גולדמן
שחקנים: קרי אלווס, רובין רייט, מנדי פטינקין, אנדרה הענק, וולאס שון, כריס סרנדון, כריסטופר גסט, בילי קריסטל, קרול קיין, פרד סאבאג', פיטר פאלק
מה קורה כאן: סבא מגיע לביקור אצל נכדו החולה ומתחיל להקריא לו ספר, תוך שהוא מדלג על הקטעים המשעממים. הסיפור עוסק בבאטרקאפ היפהפיה שמתאהבת בנער החווה וסטלי. שנים לאחר שאהובה יצא לים ולא שב, באטרקאפ מסכימה להתחתן עם נסיך, אולם היא נחטפת לפני החתונה בידי שלושה שכירי חרב. השלושה מגלים במהרה כי הם בעצמם נרדפים בידי אדם מסתורי הלבוש בשחור.
למה הסרט הזה ברשימה: למי שמכיר אותי, זו הבחירה הצפויה ביותר הרשימה. הנסיכה הקסומה הוא הסרט האהוב עלי בכל הזמנים והחזיק במקום הראשון מאז הפעם הראשונה בה ערכתי רשימה שכזו, לפני כמעט עשרים שנה. זה מסוג הסרטים שגדלים איתם, למרות שלא מעט אנשים שצפו בו לראשונה בגיל מבוגר, גם מאוד אוהבים אותו. זה הסרט שמאחד בין דורות במשפחה שלי. סרט שבזכות הרצאה עליו הצלחתי למלא את האולם הגדול בסינמטק תל אביב. סרט שבמהלך פאב קוויז שהוקדש בלעדית לו, המנחים השתעשעו מכך שכל הפאב עשה ספונטנית תנועה של שחיית כלב בנסיון לענות על שאלה. סרט שאני עדיין מגלה פרטים מרתקים על מאחורי הקלעים שלו כי הבמאי והשחקנים מוסיפים לדבר עליו בהנאה. סרט שלמרות הצלחה פושרת בקופות, הפך עם השנים לאחד המצוטטים והאהובים ביותר. הוא שנון, מרגש, משוחק היטב, מצחיק, מותח ומציע משהו לכולם. הושקעה הרבה עבודה בלהפוך את קרב החרבות שבו לאחד מהטובים שאי פעם צולמו. התסריטאי ויליאם גולדמן, שכתב גם את הספר עליו הסרט מבוסס, למעשה נאלץ להרחיק את עצמו מהסט בגלל שהתחיל להתפלל בקול לשלומן של הדמויות. כמעט כל הסרטים ברשימה נעשו עם הרבה אהבה, אבל הנסיכה הקסומה שובר שיאים בכמה שהקהל מחזיר לו אהבה בעקביות, ואני לא יוצא דופן בכך. זה לא הסרט הטוב ביותר בכל הזמנים. אין דבר כזה, הכל עניין של טעם. זה גם לא סרט פורץ דרך באופן מיוחד, או כזה שאתגר מחדש את כללי המשחק. זה כן הסרט האהוב עלי בכל הזמנים ועל כך מבוססת כל הרשימה הזו.
פרסים בולטים: מועמד לאוסקר לשיר המקורי, מועמד לפרס גילדת התסריטאים, זוכה פרס בחירת הקהל בפסטיבל טורונטו, זוכה פרס הוגו, נבחר בשנת 2016 לשימור בידי ספריית הקונגרס
בשביל הזהב 