מחשבות על טקס האוסקר ה-94

1. אתחיל במשהו חיובי לפני שאדבר על הפיל בחדר. למעשה, יש כל כך הרבה פילים בחדר שצריך להביא במיוחד מטפל מהספארי כדי לעזור. רק תנו לי להוציא את זה קודם מהמערכת: "קודה" הוא סרט מקסים ואני שמח שזכה באוסקר. הוא לא סרט השנה שלי, אבל בהחלט החביב עלי מבין עשרת המועמדים, שהתחושה שלי כלפי רובם נעה בין אכזבה לבין סבל בזמן שהמוח שלי נוזל בסגנון שודדי התיבה האבודה. לזכות "קודה" שבירה של תקרת זכוכית כפולה השנה. זה גם הזוכה הראשון באוסקר לסרט הטוב ביותר שמופץ בלעדית בסטרימינג (כולם זוכרים איך אומרים "אפל" בשפת הסימנים?) וגם יוצא פסטיבל סאנדאנס הראשון שזוכה בפרס הגדול של האקדמיה. דווקא כשנדמה היה שהכניסה של חברות סטרימינג למשחק דוחקת החוצה את הקולנוע העצמאי האמריקאי, השנתיים האחרונות הראו שעוד יש מקום ליוצרים שפועלים מחוץ לחברות הגדולות ועושים סרטים בדרך הקשה.

2. נתחיל עם הפילים? ויל סמית סתר לכריס רוק על הבמה, בשידור חי, בעקבות בדיחה של רוק על נשירת השיער של ג'אדה פינקט סמית. מאז הבוקר, זה הדבר העיקרי שמדברים עליו בהקשר של האוסקר וברכותי, הנה הרגע הוויראלי שהאקדמיה כל כך רצתה לייצר. בכנות, הייתי משוכנע בהתחלה שכל הקטע הזה מבוים. רמת ההומור בטקס הייתה גם ככה רדודה והתגובה של רוק לסטירה הייתה כל כך מאופקת, שברצינות לקח לי זמן להשתכנע שהעניין לא תוכנן מראש רק בשביל שוק וליו. אני גם לא רוצה להקדיש לזה הרבה מילים, כי אין הצדקה להתנהגות כזו משני הצדדים. רוק, שיש לו היסטוריה של בדיחות פוגעניות באוסקר, היה צריך לחשוב פעמיים וסמית היה צריך לשלוט בעצמו ולחפש בינתיים תגובה הולמת עבור נאום הזכיה הדי ודאי שלו בהמשך הערב. אני גם חושב שבעקבות התקיפה, האקדמיה הייתה צריכה להוציא את ויל סמית מהאולם ולהודיע שאם יזכה באוסקר, יקבל אותו במועד אחר, לא מול המצלמות. אחרי הכל, לא הפריע להם להעניק פרסים אחרים מחוץ לשידור החי.

3. כאן מגיע הפיל השני, זה שבמקור היה אמור להיות הדבר הכי מעורר מחלוקת בטקס השנה. האקדמיה החליטה, בלחץ רשת ABC שמשדרת את הטקס, להעביר שמונה קטגוריות, יותר משליש מכלל הפרסים, לשעה שלפני השידור החי ואז להציג את הזכיות לאחר עריכה. המטרה הייתה לחסוך זמן ולפנות מקום לדברים יותר מבדרים. לגבי הדבר השני, יש על מה להתווכח. לגבי הראשון, העובדה שהטקס עדיין היה ארוך יותר מהשלושה שקדמו לו, היא הוכחה שהשיטה הזו לא הצליחה. בכלל, יש לאקדמיה אובססיה עם קיצור הטקס וזה אף פעם לא עובד. יש 23 קטגוריות, פלוס נאומים, פלוס קטעי מעבר, פלוס הופעות מוזיקליות חיות, פלוס המחווה הכל כך הכרחית ל"גברים לבנים אינם יכולים", פלוס חצי שעה שלוקח לקווין קוסטנר להגיש פרס, פלוס המחווה הלא צפויה של ויל סמית ל"השור הזועם"… אי אפשר באמת לדחוס את הכל למסגרת הזמן שלמארגני הטקס נדמה שאפשר. במקום לפגוע בשליש מהזוכים על ידי קיבוע הפרדה מעמדית בין אנשי התעשיה השונים בשביל שנוכל לקבל את הביצוע הגרוע בהיסטוריה ל"אל תזכירי את ברונו", עדיף להכיר מראש בכך שהטקס יארך יותר משלוש שעות ולהפוך אותו לחגיגה מתמשכת של קולנוע.

4. הפיל השלישי ואיכשהו הפחות מביך, קשור להחלטה הכל כך מטופשת להוסיף את בחירת הקהל לשידור. אין לי בעיה עם זה שנותנים במה לסרטים פופולריים בטקס שרובו עוסק בטעמם של אנשי תעשיה, אבל צריכים לקבוע סטנדרטים כלשהם. באקדמיה קיוו שלתת לגולשים בטוויטר לבחור את סרט השנה שלהם יביא לרגע בו "ספיידרמן: אין דרך הביתה" יבחר. בפועל, הוא הגיע למקום הרביעי, אחרי "צבא המתים", "סינדרלה" ו"מינמטה". לא רק ששלושת המקומות הראשונים נתמכו בצורה חזקה בידי טרולים שלא התאפשר להם להצביע ל"פילמי מקפילמפייס", הם גם לא סרטים פופולריים במיוחד. היו להם צופים, אבל בואו נגיד שהאימפקט התרבותי שלהם גדול בערך כמו של "סמטת הסיוטים". זה אפילו לא הביא קהל חדש כי מספר הצופים באוסקר השנה היה כמעט חצי ממספר הצופים לפני שנתיים, כשקורונה עוד הייתה מוכרת בעיקר בתור בירה. אולי פשוט נסכים להפסיק לחזר אחרי אנשים שגם ככה לא באמת אכפת להם מהטקס, ובמקום זה להתמקד בלהחזיר את הצופים שזה כן מעניין אותם?

5. היו לטקס שלוש מנחות. שלוש. אני מדגיש את זה כי ביחד הן היו על הבמה פחות זמן ממנחה ממוצע אחד. וונדה סייקס ואיימי שומר היו מצחיקות רוב הזמן, בעיקר כשנתנו להן במה לבד. בכל פעם שנדרש שיתוף פעולה, שתי הקומיקאיות שמתמחות יותר בהופעות סולו לא הראו הרבה כימיה. בנוסף, רג'ינה הול, שאינה קומיקאית, הייתה אחראית לרגע קרינג'י במיוחד כשהעלתה כמה מהגברים היותר חתיכים באולם לבמה ולקחה אותם לאחורי הקלעים ל"בדיקת קורונה", אבל לא לפני שזרקה הערה לגבי מצב הנישואין של ויל וג'אדה פינקט סמית (אולי זה מה שבאמת חמם אותם כל כך?) ומששה בידיה את ג'וש ברולין שעלה להגיש פרס. אם זה לא נשמע בעייתי, דמיינו שגבר היה מעלה קבוצה של נשים לבמה ועושה בדיוק אותו דבר.

6. למקרה שלא ידעתם, רשת ABC נמצאת בבעלות חברת וולט דיסני. לא שהיה אפשר לפספס את זה דרך הופעה חיה של שני שירים מתוך "אנקאנטו" (שרק אחד מהם בכלל מועמד), הגשת פרס בידי שלוש נסיכות דיסני, או קטע תמוה שבו חברי להקת BTS מדברים על האהבה שלהם למוזיקה ב"קוקו" וב"אלאדין". שפשוט ישדרו את הטקס בדיסני פלוס בשנה הבאה וזהו.

7. קצת על הזוכים עצמם: "כוחו של הכלב" הוא הסרט הראשון מאז "הבוגר" (1967) שזוכה באוסקר רק בקטגוריית הבימוי. "קודה" הוא הראשון מאז "גרנד הוטל" (1932) שזוכה בפרס הסרט הטוב ביותר בלי מועמדות על בימוי או עריכה. מצד שני, זו הפעם השלישית בתוך עשור שהסרט הטוב ביותר אינו מועמד על בימוי, מה שבעבר נחשב לארוע חריג ביותר. שני פרסי המשחק המשניים הוענקו לשחקנים שעשו את הפריצה הגדולה שלהם השנה, טרוי קוטסור ואריאנה דבוז. שניהם מייצגים קבוצות שגם כיום מתקשות לקבל תפקידים טובים בסרטים. קוטסור הוא חרש ודבוז היא אפרו-לטינה (ורבע איטלקיה) מחוץ לארון. העובדה ששניהם חלקו במה עם כוכבים מבוססים בהרבה כמו ויל סמית וג'סיקה צ'סטיין בלי שהייתה הרגשה שהזכיות שלהם נבעו מרחמים או מניעים פוליטיים, מדגישה עד כמה עולם הקולנוע הולך ונעשה מגוון, גם אם בצעדים ממש קטנים.

8. באופן מפתיע, לא היה כמעט אזכור למלחמה באוקראינה, אף על פי שמדובר בנושא החדשותי החם ביותר בכדור הארץ בחודש האחרון. חלק מהמועמדים והמגישים ענו סיכה או סרט בצבעי דגל אוקראינה, אבל לא היה אזכור ישיר של המלחמה בנאומי הזכיה או בהצגת המועמדויות. אפילו מילה קוניס, ילידת אוקראינה שהייתה מאוד ווקלית בנושא מאז פרוץ המלחמה, נמנעה מהתבטאויות ישירות. הייתה שקופית אחת שהזמינה אנשים לתרום לפליטים מאוקראינה וג'סיקה צ'סטיין רמזה לנושא, אבל היחידה שהייתה מספיק אמיצה להזכיר את המלחמה ישירות הייתה איימי שומר. לקראת סוף הטקס, אחרי כמה בדיחות עבשות שלא ממה קלעו, היא ציינה ש"כמו כן, יש רצח עם באוקראינה", מהר לפני שהמפיקים יספיקו לקלוט. אני לא טוען שצריך לשלב בשידור נאום של זלנסקי כפי שחלק הציעו. זה בכל זאת האוסקר, לא העצרת הכללית של האו"ם. עדיין, בתור תעשיה שמחזיקה מעצמה מאוד מעורה במצב, לא נראה שהיה לאנשים דחוף להזכיר את מה שקורה מחוץ לבועה.

9. השנה היה לי קשה מהרגיל לפתח ציפיות לקראת האוסקר. אני לרוב נהנה מהשידור, לצד הערות וירידות מתבקשות, אבל השנה בקושי היה לי כח לזה. אולי זו הדחיה לסוף מרץ שהוסיפה עוד חודש שלם של המתנה. אולי התחושה שכל הזוכים ידועים מראש (ואכן, לא נרשמו הפתעות כמו בשנה שעברה), או השינויים המיותרים בפורמט והחיזור המתיש אחר קהל צעיר. אולי זה האנשים סביבי שטורחים לציין כמה האוסקר מיותר וחסר טעם בעיניהם, כאילו מישהו מכריח אותם לצפות. פשוט תנו למי שנהנה מזה להנות, אני לא מחפש פוסטים על התוכניות האהובות עליכם רק בשביל לכתוב שהן מיותרות. אני מניח שזה כל הדברים האלה, בתוספת מיעוט האפשרויות לצפות בטקס בשידור חי בארץ. כבר כמה שנים שאני מבקש מההורים שלי שיקליטו את השידור ביס ואז מנסה להספיק לצפות בו בבוקר לפני שאחשף בטעות לספוילרים. זה מתיש וטקסים מבולבלים כמו שהיו בשנתיים האחרונות לא משפרים את ההרגשה. ברור שאמשיך לצפות ולחפור על האוסקר גם בעתיד. אני למעשה רוצה כבר להתחיל לעבוד על תחזיות לשנה הבאה. רק הייתי שמח לקבל מהצפיה בשידור החי משהו מעבר להזדמנות נדירה לשמוע את ויל סמית מקלל.

10. לקחים שצריכים להיות מופקים לקראת שנה הבאה:

– טקסים כאלה לוקחים זמן. במקום לנסות לקצר בכח, אמצו את האורך שהשידור החי מאפשר לכם ונסו למלא אותו בדברים יותר מושקעים מכמה מחוות ריקות מתוכן. גם אם כבר עושים מחווה לסרט או סדרת סרטים, שווה להשקיע ביותר מקליפ ערוך לצלילי מוזיקה שבכלל לא קשורה לסרט אותו אתם חוגגים. גם נסו שהמחוות יהיו פחות אקראיות מ"15 שנים לג'ונו".

– אם מישהו זוכה באוסקר, מגיע לו לזכות באותם תנאים כמו כולם. אין תעשיית קולנוע בלי צילום, עריכה, סאונד, מוזיקה מקורית, עיצוב אמנותי, איפור ועיצוב שיער. אפשר לחשוב על להעביר את הסרטים הקצרים לטקס משלהם (ולחלק שם פרסים בקטגוריות נוספות), אבל הזלזול שבחלוקת פרסים לפני השידור לא תורם לאף אחד.

– טוויטר לא יפתור את הטענות לניתוק מהקהל. למעשה, לבקש מהמבקרים שלכם לבחור זוכה זו יותר דרך לגרום לעצמכם להראות פחות רלוונטיים. אם כל כך חשוב לכם לשתף את העם, נסו לחשוב על דרך בה ההצבעה היא לא גן עדן לטרולים שהפכו ללילה אחד את זאק סניידר לבמאי הגדול ביותר בעולם.

– מנחים נועדו להנחות ארוע שלם, לא רק לקפוץ לקטעי ביניים שלא קשורים למה שקורה על הבמה. בילי קריסטל החזיק מאחורי הקלעים צוות של כותבים שחשבו במהירות על בדיחות שמתיחסות למה שקורה על הבמה. איימי שומר, וונדה סייקס ורג'ינה הול נתנו לדברים די משמעותיים לקרות בלי להכיר בכלל בקיומם.

– להושיב את המועמדים רחוק יותר מהבמה. מתברר שממש קל לעלות אליה מהשורה הראשונה ולהרביץ למישהו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.