ביקורת: קרואלה

בעוד כך וכך עשורים, יסתכלו על התקופה הנוכחית כעל אחת המוזרות בתולדות דיסני. מצד אחד, החברה אחראית לכמה מסרטי האנימציה הטובים ביותר שהופקו באנגלית במאה ה-21 ומנהלת שני יקומים סינמטיים וטלוויזיוניים שהומצאו בידי אחרים בהצלחה חסרת תקדים. מצד שני, הם מתעקשים ליצור גרסאות חדשות לקלאסיקות המצוירות שלהם, גם אם אין שום סיכוי שהחידוש יעמוד בסטנדרטים הבלתי אפשריים שמעריצי המקור קובעים. זה יכול להיות העתק אחד לאחד, רק עם תיקונים בלתי נחוצים כמו "אלאדין" ו"מלך האריות", גרסה שמתחילה שונה, אבל מתיישרת לאורך הזמן עם מה שקורה בסרט המצויר, כמו "ספר הג'ונגל" ו"היפה והחיה", או נסיון לספר מחדש את הסיפור מנקודת המבט של הנבל.

"מליפיסנט" היה להצלחה מסחרית, גם אם ביקורתית הוא לא הרשים במיוחד, אבל למי אכפת כי כסף. הסרט הציג את סיפורה של המכשפה הרעה מ"היפהפיה הנרדמת", רק שמתברר שהיא בכלל פיה שנבגדה בידי מלך לא חוקי ששבר לה את הלב ולוותה כל חייה את אורורה הנסיכה כמו דמות אם בלתי נראית. אחרי סרט המשך שגם הצליח, אבל פחות, החליטו בדיסני להוציא מהבוידם את הרעה הבאה – "קרואלה".

נכון, כבר עשו רימייק לא מצויר ל"על כלבים וגנבים" בשנות התשעים, עם גלן קלוז בתפקיד כוהנת האפנה המרושעת שרוצה לחטוף גורים דלמטים על מנת להפוך אותם לבגדים. זה רק אומר שיש למפיקים עוד סרט (פלוס המשך) להתעלם ממנו כדי שאף אחד לא יעצור באמצע וישאל למה בעצם אנחנו אמורים להיות בעד מישהי שבעתיד שלה רוצה לרצוח גורים. תשכחו מהסרט המצויר מ-1961, תשכחו מהגרסה בלייב אקשן מ-1996 וההמשך שלה שיצא ארבע שנים אחרי. תשכחו מסדרת האנימציה ומהסרט המצויר שיצא ישר ל-די.וי.די. בואו נראה איך בגרסה החדשה, קרואלה מוצגת כדמות יותר מורכבת ואנושית שנסיבות חייה הובילו אותה להפוך לדמות בעלת שיר הנושא הטוב ביותר בתולדות אולפני דיסני.

הסרט מתחילה עם לידתה של אסטלה מילר, שגדלה להיות ילדה סוררת ששערה צבוע באופן טבעי חצי בשחור וחצי בלבן.

אוי לא, זה הולך להיות אחד מאלה.

אסטלה סובלת מהצקות בבית הספר, מה שגורם לה להגיב באלימות. אמה מזכירה לה שהיא אסטלה ולא קרואלה ושעליה לדכא את הצד הפראי שבה, אבל ההצקות ממשיכות ומובילות לבסוף לעזיבת בית הספר. בנסיון למצוא עזרה, אסטלה ואמה מגיעות לתצוגת אפנה יוקרתית במהלכה משוחררים שלושה כלבים דלמטים אכזרים וגורמים למותה של האם, כי לא באמת חשבתם שדיסני יוותרו על ההזדמנות לייתם את הדמות הראשית. אסטלה בורחת מהמקום אכולת אשמה ומוצאת את עצמה חולקת בית עם שני יתומים בני גילה, ג'ספר והוראס.

השלושה גדלים כחברים קרובים המתקיימים מגנבות, אולם ג'ספר מצליח להשיג לאסטלה עבודה בבית האופנה של הברונית, המעצבת מספר אחת בממלכה המאוחדת. אחרי שהיא מתחילה בתחתית הסולם, אסטלה מושכת את תשומת לבה של הברונית עצמה ומתחילה לעבוד ישירות עבורה. עבודת חלומות, עד שאסטלה מגלה סוד שגורם לה לרצות להביא לידיעת הציבור את קרואלה, האלטר אגו שנדחק במשך שנים בנסיון לשחק לפי הכללים (לא כולל גנבות וזיוף קורות חיים, מתברר).

יאמר לזכות קרואלה שהוא סרט מאוד יפה לעין. העיצוב, הן של התלבושות והן האיפור והשיער של הדמויות השונות, משחק יפה עם מיקום העלילה בעולם האופנה של סוף שנות השבעים. אסטלה והברונית שתיהן חובבות של שחור ולבן, והמעצבת הוותיקה ג'ני ביוון עשתה עבודה מצוינת בתרגום האופי המנוגד שלהן לפלטת הצבעים המוגבלת. גם פיונה קרומבי, שעבודתה המוכרת ביותר היא עיצוב התפאורה מלאת החיים ב"המועדפת", מפגינה כאן יכולת לעשות דווקא את ההפך ולשחק עם עיצוב מינימליסטי שעוזר לתרגם את האובססיה לשני הצבעים לעולם בו הסיפור מתרחש.

על פניו, הסרט היה אמור להיות הצלחה גם בתחומים נוספים. הבמאי קרייג גילספי הוכיח את יכולתו בסרטים על נשים לא יציבות עם "אני, טוניה" המצוין ועל התסריט אחראים טוני מקנמרה, עוד אחד מאנשי "המועדפת", ודנה פוקס שיצרה את הסדרה החביבה "בן וקייט". אלא שאז קרה השילוב הבלתי נמנע בין הרצון להסביר את היחוד של קרואלה כדמות לבין הרצון של האולפן לשמור על דרוג גיל שמתאים לכל המשפחה. הסרט אמנם אפל יותר ממה שציפיתי, אבל עדיין מנסה להציג את חוטפת הכלבים לעתיד באור חיובי. התוצאה, בניגוד לדלמטים, מעורבת.

מצד אחד, יש צדדים בסרט שמרוויחים מהתמקדות בסיפור המקור של קרואלה. ג'ספר והוראס הופכים משני עבריינים טיפשים לדמויות בעלות אופי שפועלות מתוך אהבה לחברתם ולא אוהבות את השינויים שהיא עוברת. זה נותן להם מוטיבציה להמשיך לפעול למרות האופן בו אסטלה/קרואלה מתייחסת אליהם כאשר היא מתחילה לראות את עצמה כיותר טובה מהם. הסרט גם מספק הסבר הגיוני איך אניטה וקרואלה חברות למרות שאין להם לכאורה שום דבר במשותף. יש גם נגיעה לגבי הסיבה שרוג'ר כל כך שונא את קרואלה, אבל הסרט לא ממש מפתח את זה ומשאיר את הפרט כביצת פסחא ולא יותר.

על הצד הפחות מחמיא, התסריט מבולגן ומלא חורים. הדמויות נוקטות באמצעים מוגזמים כאשר קיימות חלופות הרבה יותר חכמות, ונראה שההתפתחות של קרואלה הייתה מתרחשת גם אם פשוט הייתה לאסטלה מספיק מוטיבציה ולא בהכרח בגלל המעורבות של הברונית בחייה. בכלל, עד כמה שהברונית מוצגת כאשת עסקים ממולחת וחסרת אמפתיה, היא מצליחה לעשות הרבה טעויות מטומטמות לאורך הסרט.

הבעיה הכי גדולה היא שלא ברור האם אמורים להתיחס לסרט כפריקוול לסיפור המוכר, או כסיפור נפרד לחלוטין. יש הרבה רמיזות למה שקורה בסרט האנימציה, אבל גם רגעים בהם שסותרים את ההתרחשויות בו. האם קרואלה באמת תנסה יום אחד לחטוף גורים של כלבים בשביל לייצר מהם מעיל, או שזה לא באמת חלק מהקאנון? אם זה כבר לא מה שצפוי לה בעתיד, מה בעצם הקשר בין הדמות שאמה סטון מגלמת על המסך וזו שגלן קלוז גלמה 25 שנים לפניה? שלא לדבר על ההשלכות לגבי פונגו ופרדיטה שקצת מטרידות אם חושבים על סצנה מסוימת ליותר משניה.

הפתיחה של קרואלה לא מבטיחה. הסרט ממהר לזרוק מידע שהיה עדיף לחשוף בצורה סבלנית וכבר על ההתחלה מתנגש עם הרבה מהדברים שקרואלה הקלאסית ידועה בהם. פתאום היא אוהבת כלבים, היא גדלה בעוני, בכלל קוראים לה אסטלה, הוראס וג'ספר הם חברי ילדות ולא סתם גנבים להשכיר… זה לא הלם ראשוני כמו התחושה שהסרט מוותר מראש על קשר ליצירה שהוכיחה את עצמה כאפקטיבית במשך עשרות שנים. באופן טבעי, המצב משתפר כאשר אמה תומפסון נכנסת לתמונה. החל מהופעתה של הברונית על המסך, הסרט נעשה הרבה יותר נסבל. העלילה עוברת לקצב סביר וניתן הרבה יותר מקום לעיצוב המרהיב שבסצנות הראשונות נראה יותר כמו קליפ של סיה מאשר הפקה שעלתה 200 מיליון דולר.

זה לא סרט חכם, או הגיוני במיוחד. עם זאת, הוא גם לא גרוע. העיצוב, כאמור, מרשים למדי וצוות השחקנים עושה עבודה טובה בהתחשב בכך שרובם משחקים בהילוך שני ולא משקיעים מעבר למינימום הנדרש. יוצא הדופן הוא פול וולטר האוזר שתמיד מצוין, הפעם בתפקיד הוראס, והוא היחיד שבאמת מתמסר לתפקיד. בהתחשב בשמות המעורבים בהפקה, היה אפשר לכאורה לצפות ליותר. עם זאת, זה סרט שכל קיומו נובע מרצון של אחת מחברות הבידור העשירות בעולם לסחוט עוד כסף ממותגים מוכרים תוך שלא ברור אם היא מעדיפה נוסטלגיה או המצאה מחדש. מעולם לא היה סיכוי שתצא מזה יצירת מופת וזה בסדר כל עוד מתאימים ציפיות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.