ביקורת: חדשות העולם הגדול

יש להוליווד כמה חוקים לא כתובים הנוגעים לליהוק. אחד מהם, שהתפרסם בעקבות "רעם טרופי", הוא אף פעם לא ללכת פול-ריטרד. כלומר, אם שחקן מפורסם מגלם אדם בעל מוגבלות שכלית, הוא צריך לגלם אותו ברמת תפקוד מספיק גבוהה בשביל לזכות בפרסים. חוק פחות מפורסם הוא שעדיף לגרום לאדם צעיר להיראות זקן, מאשר לגרום לאדם זקן להיראות צעיר (למרות שהטכנולוגיה הולכת ומאזנת את המצב). לאחרונה, הבנתי שקיים עוד חוק, ותיק במיוחד, שלא חשבתי עליו לפני כן: לא מלהקים קאובוי לתפקיד ראשי במערבון.

תחשבו על כמה מכוכבי המערבונים הגדולים ביותר: קלינט איסטווד גדל בקליפורניה, לי ואן קליף בניו ג'רזי ואלי וולך הוא בכלל יהודי מברוקלין. הנרי פונדה למד עיתונאות, צ'רלס ברונסון גדל בפנסילבניה בבית של מהגרים מליטא, ג'ק פלנס נולד כמה מאות קילומטרים משם למשפחת פלניוק האוקראינית, ויול ברינר הגר לארצות הברית בגיל עשרים. לגרי קופר היה נסיון עם חיים בחווה, לפני שהוריו שלחו אותו ללמוד באנגליה, כדי שיגדל להיות ג'נטלמן. אפילו ג'ון ויין, עם המבטא הבלתי ניתן להסתרה של יליד איווה, גדל בקליפורניה וחלם בכלל להיות שחקן פוטבול.

עולה בראש השאלה שמלווה עד היום עמודי טריוויה על הסרט "ארמגדון", לא היה קל יותר ללמד אסטרונאוטים לקדוח מאשר לבזבז זמן יקר ולאמן קודחי נפט להיות אסטרונאוטים? ובכן, הוליווד תמיד העדיפה לחפש שחקנים לבוקרים מאשר ללהק אנשים עם נסיון של ממש ברכיבה על סוסים ושימוש בלסו. הסיבה לכך היא פשוטה: בוקרים הם לא שחקנים מיומנים. סלים פיקנס ובן ג'ונסון אמנם השתתפו בעשרות סרטים וזכו בפרסים על כך, אבל אף אחד לא היה מלהק אותם לתפקיד שאינו מצריך את המבטא הכבד וההליכה היחודית שלהם. הם אותנטיים, אבל הוליווד לא רוצה אותנטי, היא רוצה כוכב.

היא רוצה את טום הנקס.

בשנת 1870, זמן לא רב אחרי מלחמת האזרחים, נוסע קפטן ג'פרסון קייל קיד ברחבי המערב במסגרת עבודתו החדשה. הוא מביא עמו עיתונים מרחבי ארצות הברית ומעבר ומקריא ידיעות מתוכם בפני קהל תמורת עשרה סנט לאדם. לפעמים הקהל מתעניין יותר בחדשות מקומיות, לפעמים רוצים דווקא לשמוע על מה שמעבר למישורים המוכרים. לפעמים הידיעות שמחות ולפעמים מעוררות זעם שמבעבע מאז ההפסד במלחמה. הקפטן לא כותב את החדשות, הוא רק מקריא אותן וזה הכי הרבה בידור שחלק מהאנשים האלה ראו כבר הרבה זמן.

במהלך רכיבה שגרתית, נתקל קיד בילדה בלונדינית לבושה בגדים אינדיאנים ובגופה של חיל שחור שנעשה בו לינץ'. בדיקה במסמכים חושפת ששמה של הילדה הוא ג'והאנה לאונברגר והיא בתם של מהגרים גרמנים. ג'והאנה לא מדברת אנגלית, או גרמנית. השפה היחידה שהיא מכירה היא שפת הקיווה, שבט ילידי שהיחסים בינו לבין הממשלה מאוד מתוחים כרגע. כאשר מתברר שהפקיד הצבאי המקומי לא פנוי לסייע, קפטן קיד מחליט לקחת בעצמו את הילדה למשפחתה הלבנה.

טום הנקס הוא בהחלט לא קאובוי. הוא יליד קליפורניה שלמד במגמת תאטרון, מצא עבודה כקומיקאי והפך עם השנים לאחד השחקנים האהובים בכל הזמנים. הוא גלם ילד בגוף של מבוגר, חולה סופני, גיבור מלחמה בעל אינטליגנציה נמוכה, גיבור מלחמה בעל אינטליגנציה גבוהה, אסטרונאוט, מאפיונר, קפטן של ספינת מטען, טיס… אבל רק עכשיו, ב"חדשות העולם הגדול", יצא לו סוף סוף לגלם קאובוי. טוב, קאובוי לא מונפש.

בתור מבחן ראשון בז'אנר, הנקס עושה עבודה טובה. הוא מגלם את קיד כאדם קשוח ועצור רגשית שמעדיף להימנע מעימותים, אבל ידע טוב מאוד מה לעשות במקרה ויקלע לאחד. זה הגיוני בהתחשב בכך שמדובר ביוצא צבא שהעביר חצי מהעשור הקודם בלחימה נגד בני ארצו בגלל מטרה שהוא לא באמת מאמין בה. אין בדמות שלו רמז לעמדות גזעניות והיחס שלו לג'והאנה אינו מזלזל או מתנשא בגלל החינוך האינדיאני שקבלה. הוא גם לא חושב שבהכרח יהיה לה טוב בקרב אנשים לבנים, אבל זה הפתרון הבטוח ביותר בהתחשב במתיחות הנוכחית.

העלילה היא קצת היפוך של "המחפשים" הקלאסי של ג'ון פורד, בו יוצאים הבוקרים להציל נערה לבנה שנחטפה בידי אינדיאנים. פול גרינגראס, במאי חדשות העולם הגדול, מודע לדמיון ואף כלל בסרט שוטים המזכירים רגעים מסרטו של פורד. זהו גם הסרט הכי קל לצפיה שגרינגראס ביים עד כה. הבמאי הבריטי מפורסם בזכות שני סוגי סרטים: סדרת ג'ייסון בורן בהם המצלמה רועדת בלי הפסקה, וסרטים כמו "בלאדי סאנדיי", "טיסה 93" ו"קפטן פיליפס" המצולמים בסגנון שמזכיר סרט תעודי. בחדשות העולם הגדול, המצלמה יציבה רוב הזמן ואין את תחושת האימה המזדחלת כמו בסרטים מהסוג השני. אפילו שקיד וג'והאנה נמצאים פעמים רבות בסכנה מיידית, משהו בצילום בעזרת חצובה והעריכה הרגועה יחסית, לא מאפשר לסרט להגיע לאותן רמות חרדה שהסרטים על חטיפות מטוס וכלי שיט הביאו את הצופים אליהן. אולי גרינגראס נסה בכוונה להתאים לקהל רחב יותר בגלל גילה הצעיר של אחת הדמויות הראשיות, ואולי הוא פשוט רצה לצלם מערבון בטכניקה יותר הוליוודית מסרטיו הקודמים.

הבדל נוסף בין חדשות העולם הגדול לסרטים קודמים של גרינגראס הוא בנבלים. עד כה, גרינגראס הקפיד להראות איך אנשים רגילים יכולים להפוך לרוצחים, מחבלים או חוטפים, ואיך מי שמולם עשוי להפוך לגיבור לא צפוי מתוך נסיבות שלא נמצאות בשליטתו. הוא הציג את המהירות בה משימה פשוטה יכולה להשתבש ולהפוך למשבר בינלאומי, או באיזו קלות רוצחים יכולים להסתובב בחברה מבלי לעורר תשומת לב. בחדשות העולם הגדול, אין יותר מדי ספק לגבי מי החבר'ה הרעים. לא רק שכולם מכוערים ולבושים ברישול, הם גם לא מבזבזים זמן ומצהירים כמעט מיד על כוונותיהם. קפטן קיד ממש לא צריך לחשוב פעמיים כדי לזהות ממי צריך לשמור מרחק.

במידה מסוימת, מדובר באכזבה. הסרט עצמו טוב, אבל מגרינגראס אני מצפה ליותר. אני מעדיף את הבימוי הריאליסטי, אפילו שהסיפור מתרחש לפני המצאת הקולנוע, ואת בניית המתח האיטית לקראת התנגשות בלתי נמנעת בין צדדים עוינים. משהו מתפספס כשהוא חתום על סרט שמתנהל כמו תסריט הוליוודי ישן, כמו מערבון מפעם. אולי זו הייתה הכוונה שלו, אבל יש הרבה במאים שיכולים לביים מערבון מבלי לשבור אף מוסכמה. יש רק פול גרינגראס אחד שיכול לעשות זאת בסגנון מקפיא דם ועדיין לרגש. לצערי, הגרינגראס הזה לקח הפעם חופשה.

יש לי בעיקר דברים חיוביים לכתוב על הסרט. הנקס מצוין בו כהרגלו, הלנה זנגל הצעירה שעשתה את הטעות הקלאסית של לצאת למסע עם דמות של טום הנקס (זה אף פעם לא הולך חלק), מפגינה יכולת מרשימה לעורר אהדה בעזרת מעט מאוד מילים. ההופעות הקצרות של תומס פרנסיס מרפי ומייקל קובינו אמנם מוגזמות, אבל משרתות היטב את העלילה. השחזור התקופתי כמובן מרשים, כמו גם ההתיחסות למורכבות הפוליטית של התקופה. חמש שנים אחרי מלחמת האזרחים, המערב מאוכלס בשילוב של תומכי קונפדרציה ממורמרים, חיילים חסרי סבלנות מהאיחוד, עבדים משוחררים, מהגרים שמחפשים קרקע חדשה להתישב בה ואינדיאנים שהמלחמה על הבית עדיין נמשכת מבחינתם. כומר שנשמע ברקע מטיף לאחדות, או מיליציה גזענית שמקשיבה רק למנהיג העליון, מזכירים תמונות מאמריקה של השנים האחרונות, מה שיוצר חיבור בלתי נמנע בין התקופות.

בתור חובב מערבונים, אני מניח שתמיד תהיה לי פינה חמה בלב למי שמנסה להפוך את המערב הישן לאמיתי ככל הניתן על המסך. מצד שני, כמי שאהב את סרטיו הפסאודו-תעודיים של פול גרינגראס, אני לא יכול שלא להתאכזב מכך שבחר לביים בצורה יותר סטנדרטית הפעם. חדשות העולם הגדול הוא מהסרטים היותר טובים שיצאו מאז תחילת השנה, אבל עדיין אני חייב לציין שציפיתי ליותר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.