מחשבות על טקס האוסקר ה-92

  1. בואו נתחיל עם האוקג'ה בחדר. פרזיטים עשה היסטוריה והפך לסרט הראשון שאינו דובר אנגלית (חוץ מסצנות של שיעורי אנגלית) שזוכה באוסקר לסרט הטוב ביותר. עד כמה שאני עדיין חושב שמדובר בסרט אוברייטד, יש בי גם הרבה שמחה על כך שסוף סוף נשברה תקרת זכוכית מאוד עבה. 92 שנים זה הרבה מאוד זמן להגיע לנקודת הציון הזאת. הסימנים של החלשות התקרה הופיעה בשנה שעברה, כשרומא נראה ממש קרוב לזכיה, והשנה הסדקים הפכו לפריצת דרך שהאקדמיה הייתה חייבת לעשות מתישהו.
  2. עם הבחירה בפרזיטים, האקדמיה גם די כפרה על הבחירה מעוררת המחלוקת בהספר הירוק בשנה שעברה. פעם בכמה שנים המבקרים וחברי האקדמיה תמימי דעים וזו אחת הפעמים האלה. בנוסף, פרזיטים הוא הסרט הראשון שזוכה גם בדקל הזהב וגם בפרס הגדול באוסקר מאז מרטי, שיצא ב-1955.
  3. האם הזכיה של פרזיטים נחשבת להפתעה? כן ולא. זו הפתעה בגלל השונות שלו מכל זוכה שקדם לו, בהיותו סרט ששפתו העיקרית אינה אנגלית. הייתה גם תחושה ש-1917 הוא הפייבוריט לזכיה באוסקר לאחר שקטף את פרסי גילדת המפיקים וגילדת הבמאים. עצם הזכיה של בונג ג'ון הו באוסקר חריגה, כי הבחירה של גילדת הבמאים כמעט תמיד חופפת לזו של האקדמיה. מצד שני, פרזיטים זכה בפרס הגדול של גילדת שחקני המסך, קטף הרבה יותר פרסים משאר המועמדים לאוסקר ובאופן כללי, נחשב למועמד ודאי לאוסקר זמן מה לפני ש-1917 הצטרף למרוץ. בהצבעה שנערכה בקרב גולשי האתר Awards Daily, זכה פרזיטים בשיטת הצבעה זהה לזו של האוסקר, ובהצבעה דומה שנערכה בקרב גולשי עין הדג, הגיע למקום השני (אחרי ג'וקר) על חודו של קול. במילים אחרות, כאשר הריצו סימולציה שמחקה את השיטה של האוסקר, היתרון של פרזיטים נראה ברור.
  4. קצת חבל לי על זה שהאירי לא זכה בכלום. כל ההשקעה של נטפליקס לדחוף אותו לאוסקר הסתיימה בידיים ריקות. למרות שמרטין סקורסזה עדיין היה האדם שהכי הרבה מהזוכים הודו לו. ככה זה כשאתה אגדה חיה, אנשים מתרגשים רק מלהיות באותו חדר איתך.
  5. אחרי שנתיים, אני בהחלט חושב שצריך לסיים את הניסוי של טקס אוסקר ללא מנחה. אמנם היו הרבה "לא מנחים" שהגישו פרסים והציגו מגישים אחרים, אבל היה חסר משהו שיכתיב קצב לכל העסק. במיוחד הייתה מוזרה ההחלטה לתת לחלק מהאנשים להציג את עצמם ואז מישהו אחר. יש קריינים בשביל זה והשימוש במיני-מנחים שרק מעבירים למגיש הבא נראה חסר טעם. החוסר במנחה אמיתי הורגש במיוחד בסוף הטקס. הבמה הוחשכה בזמן שהאנשים של פרזיטים עדיין נואמים והאורות נדלקו מחדש כדי שיוכלו לסיים. זאת בזמן שג'יין פונדה, שהגישה את הפרס האחרון של הערב, מחכה לסימן כדי להודיע שתם הטקס. מסיבה כלשהי, מישהו בהפקה לא ידע שצריך לחכות לדברי סיום, מה שלא היה קורה אם היה מנחה קבוע לאורך הערב.
  6. אגב, אם אחת המטרות בהעדר מנחה היא לקצר את הטקס, הופעה מפתיעה של אמינם שמגיעה באיחור של 17 שנים היא לא הדרך לעשות זאת. לפחות נמנע מאיתנו רגע מביך של מחווה לזכרו של קובי בראיינט. בהתחשב במדיניות של האקדמיה נגד מפורסמים שהואשמו באונס, זה היה יכול להיות מאוד מביך. מה גם שבראיינט אמנם זכה באוסקר כמפיק של סרט קצר, אבל אין מה להשוות את התרומה שלו לעולם הקולנוע לזו של קירק דאגלס או סטנלי דונן שגם מתו השנה. ספייק לי, שבקלות לוקח שנה שניה ברצף את תואר המתלבש הטוב ביותר של הטקס, עלה לבמה עם ז'קט סגול עליו רקום המספר 24 לזכרו של בראיינט. בתור אוהד ידוע של הניו יורק ניקס, זו חתיכת ג'סטה מצדו.
  7. לא היו שום הפתעות בקטגוריות המשחק, אם כי ממש מוזר לחשוב על כך שהג'וקר הוא כעת תפקיד ששני שחקנים שונים זכו באוסקר על גילומו. הנאום של חואקין פיניקס היה ארוך, מלא במסרים אקולוגיים ובעד טבעונות וקולו נשבר פעמים רבות לאורכו. היו רגעים שהוא ממש נשמע כמו הדמות שזיכתה אותו בפרס. פיניקס הוא שחקן אדיר ואני שמח שקבל הכרה מהאקדמיה, רק מדהים עד כמה הוא נשמע חסר בטחון מול קהל. גם טאיקה ואיטיטי, האדם עם הפוטנציאל להיות המצחיק ביותר באולם, התרגש והיה רציני לחלוטין בשתי ההופעות שלו על הבמה. את תואר הקומיקאי המוצלח של הערב קטף טום הנקס, עם כמה בדיחות על מוזיאון האקדמיה שאמור להיפתח בסוף השנה.
  8. נראה שג'יין פונדה הייתה מאוד מרוצה מהכיוון אליו האוסקר נע מבחינת מעורבות פוליטית וחברתית. לפני חמישה עשורים, ספגה הרבה אש על הפעילות שלה נגד מלחמת וייטנאם, כך שהאפשרות להיות האחרונה שמדברת בטקס מלא בהצהרות וקריאות לשינוי, היא סוג של נצחון עבורה.
  9. ההפתעה הגדולה של הערב, לפחות מבחינת הפער בין ציפיות לתוצאות האמת, היה בקטגוריית הפסקול המקורי. זו לא הזכיה של הילדור גוינדוטיר (לא בטוח אם ככה כותבים את זה) על ג'וקר, כמו ההפסד הנוסף של תומס ניומן. המועמדות של ניומן על 1917 הייתה הפעם ה-15 שהוא מועמד לאוסקר, עדיין ללא זכיה. הרבה אנשים חשבו שזו הפעם בה ישבור את רצף ההפסדים, אבל הפרס הוענק במקום לאיסלנדית המועמדת לראשונה.
  10. הזכיה של פרזיטים משכיחה את הבעיה הגדולה שהתעוררה בזמן חשיפת המועמדים השנה. למרות רשימת זוכים מגוונת מבחינה אתנית ומגדרית, האקדמיה חזרה להתעלם מסרטים המבוימים בידי נשים ושחורים והציגה רשימת מועמדים לבנה במיוחד. בנוסף, האולפנים הגדולים, יחד עם נטפליקס, השתלטו מחדש על האוסקר ודחקו מהתחרות כמעט כל זכר לקולנוע עצמאי. נכון שזה נראה זניח כשהזוכה הגדול של הערב הוא סרט דרום קוריאני שמופץ בידי חברה המתמחה בסרטים קטנים יחסית, אבל זה היוצא מן הכלל בתוך תחרות שהצביעה על חזרתו של הכסף הגדול למשחק.
  11. פרזיטים המשיך קו שהתחיל לפני 12 שנים, בו הזוכה באוסקר לסרט הטוב ביותר הוא סרט פסטיבלים. יש השערות שונות מדוע הקמפיינים המוצלחים ביותר הם אלה שמתחילים בקיץ ולא בסוף השנה, אבל העובדה היא שגם כאשר 1917, שנחשף לראשונה בדצמבר, מסומן כמועמד המוביל לזכיה, האוסקר עדיין הלך לסרט שהקהל כבר זכה למספר הזדמנויות לצפות בו לפני כן. עם הצטרפות חברי אקדמיה רבים מכל רחבי העולם, יש חשיבות גדולה מתמיד לתזמון ההפצה של הסרטים המתחרים.

 

800

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.