חודש אחרי הפסטיבלים הגדולים, נראה שכל סרט שעוד יכול להיות חלק מהמרוץ לאוסקר שובץ להפצה לפני סוף השנה. רק חלקם נחשפו כבר לקהל הרחב, אבל רבים עובדים חזק על יצירת באז לקראת עונת הפרסים. גם כשנדמה שיש סרט שמדברים עליו כעל הפייבוריט לאוסקר, השיח משתנה על בסיס שבועי והאמת היא שקשה כרגע לבודד סרט אחד בכל הבלגן.
הנה רשימה של הסרטים שעוד נראים בעלי סיכוי לזכות באוסקר, אם כי תמיד יתכנו מצטרפים של הרגע האחרון. עדיין, כמעט בטוח שהזוכה הגדול נמצא איפשהו בפוסט הזה.
היו זמנים בהוליווד
בעד: בתור סרט שהקרנת הבכורה שלו הייתה בפסטיבל קאן והגיע לבתי הקולנוע כבר בחודש יולי, היו זמנים בהוליווד מחזיק מעמד יפה מאוד בטבלאות ההימורים לאוסקר. זה אמור להיות סרטו הלפני אחרון של קוונטין טרנטינו, מה שכבר מושך עניין, והוא מתרחש בלב לבה של תעשיית הקולנוע. הוא עוסק בשחקן שחווה משבר בעקבות התחושה שעבר את השיא ובמקביל, מציע לא מעט מתח ובדיחות פנימיות שמגיעות ממקומות לא צפויים. האקדמיה אוהבת סרטים על קולנוע וכשטרנטינו עוסק בדברים שחבריה מצליחים להבין, הוא גם מקבל מהם אהבה. ההופעות של לאונרדו דיקפריו ובראד פיט מעוררות באז לאוסקר ועבור המצביעים המבוגרים יותר, הנוסטלגיה לסוף שנות השישים בהחלט תשחק תפקיד.
נגד: בעוד המבקרים מתלהבים מהיו זמנים בהוליווד, הקהל די מפולג. חלק חושבים שהוא יצירת מופת, בעוד הרבה מצאו את הסרט מעצבן, מלא בעצמו וארוך מדי. אם למדנו משהו מהמועמדות של "רפסודיה בוהמית" בשנה שעברה, זה שצריך להקשיב גם לקהל ולא רק לביקורות. בנוסף, האקדמיה הוסיפה בשנתיים האחרונות לשורותיה מאות חברים חדשים שאינם אמריקאים ושגילם מתחת לשישים. יתכן שעבור חברים חדשים אלה, אפקט הנוסטלגיה לא יעבוד ואף יראה כמו הסחת דעת מיותרת.
האירי
בעד: כשמרטין סקורסזה טוב, הוא ממש טוב. האירי הוקרן בבכורה עולמית בפסטיבל ניו יורק לפני שבוע וחצי והוכתר מיד כאחד הסרטים הטובים של השנה. נטפליקס כבר שריינה לו הפצה קולנועית שתקדים בכמה שבועות את ההפצה בסטרימינג, במטרה מוצהרת להתחרות על האוסקר. הטריילר של הסרט זכה לחשיפה רבה וברור שמשקיעים בקידום הסרט כמתחרה מוביל על האוסקר. צוות השחקנים כולל כמה מהשמות המזוהים ביותר עם סרטים על העולם התחתון, בהם רוברט דה נירו, אל פאצ'ינו, ג'ו פשי, הארווי קייטל ובובי קאנבלי. באורך של 209 דקות, יש לסרט תחושה של אפוס מהסוג שפשוט בלתי אפשרי להתעלם ממנו.
נגד: תקראו את זה שוב, "209 דקות". זה כמעט שלוש שעות וחצי של סרט. נכון שגם "חלף עם הרוח", "לורנס איש ערב", "רשימת שינדלר" ו"שר הטבעות: שיבת המלך" היו באורך דומה, אבל רובם המוחלט של הזוכים באוסקר לסרט הטוב ביותר אינם חורגים מטווח השעתיים וחצי. עבור מי שירצה לראות את האירי בקולנוע, החוויה יכולה להיות מאוד מאתגרת מסיבות שלא קשורות לעלילה עצמה, בעוד מי שיראה את הסרט בסטרימינג, יתפתה לעשות הפסקות, מה שאולי פוגע בתחושה שמדובר בסרט ולא במיני-סדרה. עדיין יש את הוויכוח האם סרטים שהופקו עבור שרותי סטרימינג צריכים להתמודד במסגרות המיועדות לסרטי קולנוע וחלק מרשתות הקולנוע כבר הודיעו שלא יקרינו את האירי בגלל המעבר המהיר מהאולמות למסך הביתי. זה בהחלט יפגע בחשיפה שהסרט יקבל לפני האוסקר, במיוחד בקרב חברי אקדמיה שאינם מנויים על נטפליקס.
סיפור נישואין
בעד: נטפליקס הולכים על הימור כפול ומוציאים את סרטו של נח באומבך לקולנוע חודש לפני שהוא עולה לשרות הסטרימינג שלהם. לפני ש"האירי" התחיל לעורר דיבורים על אוסקר, סיפור נישואין היה הסרט החם בקרב מבקרים שראו אותו בפסטיבלים. עם אורך של שעתיים ורבע וסיפור שעוסק באנשי תאטרון, יש פה מספיק בכדי למשוך את תשומת לבם של חברי האקדמיה. זה מסוג הסרטים שעובד ביעילות על הרגש ושלושה מהשחקנים בו – אדם דרייבר, סקרלט ג'והנסון ולורה דרן, כבר נראים בדרך הבטוחה למועמדות. מכיוון שיעבור חודש שלם בין הבכורה הקולנועית של הסרט למועד העליה בנטפליקס, לא ידוע כרגע על התנגדות מצד בעלי האולמות להקרנתו וסיפור נישואין יזכה לחשיפה מוגבלת, אך נאה. יותר מהכל, המבקרים משתגעים על הסרט וההגעה למקום השני בפרס חביב הקהל בפסטיבל טורונטו, מראה שהפעם יש קונצנזוס עם הצופים.
נגד: שוב הבעיה עם נטפליקס. האם החשיפה המוגבלת בקולנוע והמעבר אחרי חודש לסטרימינג יספיקו, או שדווקא יצרו תחושה שלא באמת מדובר בסרט קולנוע, אלא בסרט טלוויזיה שמעקם את החוקים? מה גם שנראה שנטפליקס משקיעה כרגע יותר משאבים בקידום "האירי" וקצת מזניחה את הקידום של סיפור נישואין. באומבך הוא לא סקורסזה, השם שלו לא יביא צופים שאינם סינפילים מושבעים ללא עזרה מצד החברה המפיצה. בסופו של דבר, קיים החשש שסיפור נישואין יגמור כמו "רומא" בשנה שעברה. סרט שכולם מתלהבים ממנו, אבל מפסיד את האוסקר לסרט הטוב ביותר לטובת משהו שהוא פחות חביב המבקרים ויותר נגיש לקהל הרחב.
ג'וג'ו ראביט
בעד: האקדמיה לא מרבה לבחור בקומדיות, אבל היו כמה זוכים בעשור האחרון ששחקו על הקו שבין קומדיה ודרמה. השואה היא תמיד נושא שמושך אליו התעניינות בעונת האוסקר ואם ימצא האיזון הנכון, הרבה חברי אקדמיה, במיוחד הצעירים יותר, יכולים ממש לאהוב את הסרט. חוץ מזה, הוא נצח את "סיפור נישואין" בתחרות על פרס הקהל בטורונטו וכאמור, חשוב להקשיב גם לקהל.
נגד: המבקרים לא מי יודע מה מתלהבים מהסרט. נכון שצריך להקשיב לקהל, אבל עם ציון 53% במטאקריטיק, קשה לקרוא לג'וג'ו ראביט מועמד מוביל. אולי יצליח לקבל מועמדות, אבל הוא יכול גם להיפגע מהתנגשות גסה בין הז'אנר לתוכן ולהרחיק חלק ניכר מהקהל.
ג'וקר
בעד: אומרים שאין דבר כזה פרסום רע ובמקרה של ג'וקר, זה יכול להתברר כנכון. הסרט מעורר שערוריה אחר שערוריה החל מהרגע בו נחשף לקהל, עד לנקודה שבה צבא ארצות הברית פרסם אזהרה מפני אנשים שיקבלו השראה מהסרט. דיונים ברשתות החברתיות הוציאו מהחורים את התומכים בזנות ובהחזקת נשק, בעוד מבקרים וצופים מתווכחים האם הסרט מתיר התנהגות אלימה, או מבקר אותה. גם הבמאי טוד פיליפס הוסיף שמן למדורה בסדרה של ראיונות בהם יצא נגד תרבות ה-PC ותנועות כמו Me Too שלדבריו, גרמו לו להפסיק לביים קומדיות. כשהסרט זכה בפרס אריה הזהב הפסטיבל ונציה, התחיל מיד דיבור על אוסקר, במיוחד בהתחשב בכך שהג'וקר הוא הדמות היחידה עד כה שמקורה בקומיקס גיבורי-על וגילומה הביא לזכיה באוסקר. אז אם אין דבר כזה פרסום שלילי, ג'וקר והכסף הרב שהכניס עד כה בקופות, בדרך להתחרות על כמה פסלונים.
נגד: יש דבר כזה פרסום רע, רק תשאלו את הארווי ויינסטין. האקדמיה אינה מורכבת מאוסף של פאנבויז של DC, או מטוקבקיסטים ברדיט, אלא מאנשי תעשיה מנוסים ששופטים סרט על פי תוכנו ולא על פי השיח הפוליטי סביבו. מהבחינה הזו, אפשר להאמין למבקרים שרבים מהם לא אהבו את הסרט. הזכיה באריה הזהב אמנם מפתיעה, אבל היא ממש לא מבטיחה מועמדות לאוסקר. זה בלי לציין שלקח לאקדמיה שנים להעניק מועמדות לסרט שמתרחש ביקום של גיבורי-על והקונצנזוס סביב ג'וקר ממש לא קרוב להיות מוצק כמו זה שהיה סביב "הפנתר השחור" לפני שנה.
פורד נגד פרארי
בעד: איך שלא מסתכלים על זה, מדובר בסרט שנועד להתמודד על האוסקר. הוא מבוסס על סיפור אמיתי של אנדרדוג שמנסה להשיג נצחון היסטורי, צוות השחקנים גדול ומוכר, הבמאי ג'יימס מנגולד מתמחה בסרטים שפונים לקהל הרחב מבלי לזלזל בו (להוציא את "וולברין", והוא בהחלט כיפר על כך ב"לוגאן" המצוין), זה פשוט הסרט הכי ידידותי לאוסקר של השנה. אמנם כיום נהוג לזלזל בסרטים שכל כך מחזרים אחר טעם האקדמיה, אבל הטקס בשנה שעברה הראה שזה עדיין עובד. פורד נגד פרארי הוא אולי לא אהוב המבקרים של הסתיו, אבל יש לו מספיק ביקורות חיוביות בשביל שמועמדות לאוסקר תראה יותר מסבירה.
נגד: באמת נראה שעם כזו נגישות לטעם האקדמיה, היו אמורים לדבר יותר על פורד נגד פרארי. עם פוטנציאל למספר דו-ספרתי של מועמדויות לאוסקר, לא נראה שיש עליו דיון כלשהו, בטח לא כמו על הסרטים שהוזכרו בפוסט הזה עד עכשיו. זה מוזר, כי כמעט כולם מסכימים שמדובר בסרט טוב ומבדר, אבל הוא כנראה לא הרבה מעבר לזה. כמה שהבחירות של האקדמיה לא תמיד ברורות, עדיין צריך שיהיה בסרט משהו מעורר שיחה בכדי לזכות באוסקר.
יום יפה בשכונה
בעד: אחרי שהשיגה את תשומת לבם של האקדמיה ושל המבקרים עם "האם אי פעם תסלחי לי", מריאן הלר צפויה לעורר את סקרנותם עם סרט נוסף המבוסס על מפגש בין כותב ציני לעולם הזוהר. מתיו ריס וטום הנקס זכו לשבחים על תפקידיהם (יש כרגע התלבטות מי ראשי ומי משני) והסרט משחק על הנוסטלגיה של רבים מהצופים לדמותו של פרד רוג'רס, סמל הטוב והתמימות של ילדותם. בזמנים פסימיים כמו היום, כאשר משבר האמון בדמויות סמכותיות הופך לבעיה כלל-עולמית, הרבה חברי אקדמיה עשויים להימשך דווקא לסרט על מי שהצטיין בהשבת תקווה לחייהם של אנשים עצובים.
נגד: הסרט מקבל ביקורות קצת יותר טובות מ"פורד נגד פרארי", אבל גם עליו היו אמורים לדבר יותר בשלב הזה. יום יפה בשכונה יצא מפסטיבל טורונטו עם טפיחה על השכם ולא הרבה מעבר. הוא עדיין מועמד סביר לזכיה באוסקר, אבל צריך לזכור שעם הגדלת מגוון הרקעים התרבותיים של חברי האקדמיה, רבים מהם לא גדלו על פרד רוג'רס ולא יראו בו יותר מדמות של טום הנקס. למרות כמה הופעות מצוינות בעשרים השנים האחרונות, הנקס לא היה מועמד לאוסקר מאז "להתחיל מחדש" שיצא בשנת 2000, כך שאולי האקדמיה פחות מתלהבת ממנו. צריך גם לזכור שלמרות ביקורות טובות, סרטה הקודם של מריאן הלר לא היה מועמד לאוסקר לסרט הטוב ביותר, מה שאולי מעיד על סגנון שלא עובד על רוב חברי האקדמיה.
פרזיטים
בעד: בלי שום ספק, אהוב המבקרים של 2019. אם הזכיה בדקל הזהב בקאן לא הספיקה, סרטו של בונג ג'ון-הו הוצג בעוד פסטיבלים רבים וקטף מחמאות בכולם. תאריך יציאה בארה"ב באוקטובר אמור לחדש את השיח סביב הסרט ולהעמיד אותו גם במבחן הקהל. הוא מועמד מוביל לאוסקר לסרט הבינלאומי (לשעבר הסרט בשפה זרה) הטוב ביותר, אבל בהחלט אין לפסול את האפשרות שיתמודד גם על פרסים כמו הסרט, הבימוי והתסריט המקורי הטובים ביותר.
נגד: דרום קוריאה מעולם לא הייתה מועמדת לאוסקר. עד כמה שזכיה של פרזיטים בפרס המוקדש לסרטים שאינם דוברי אנגלית נראית סבירה, זו גם תהיה פתיחות נדירה מצד האקדמיה כלפי סרטים מארצו של בונג ג'ון-הו. סביר להניח שהרבה מהביקורת החברתית תתפספס על קהל מערבי ושהטוויסט ירחיק לא מעט מצביעים. "רומא" הגיע קרוב יותר מאי פעם לזכיה של סרט בשפה זרה באוסקר לסרט הטוב ביותר ונכשל. פרזיטים, עם כל אהדת המבקרים, אינו "רומא" ואין לו את נטפליקס שתיתן לו דחיפה שיווקית.
רצח כתוב היטב
בעד: סרט רווי שחקנים מוכרים, שהתקבל באהבה בפסטיבל טורונטו ומנסה להחיות את אחד הסגנונות הקלאסיים של ז'אנר המתח – הודאניט. ריאן ג'ונסון נחשב לאחד הבמאים המבטיחים של הוליווד והוא כבר הוכיח את כוחו במחוות לסרטי בילוש ותיקים עם "בריק" המשלב פילם-נואר עם דרמת נעורים. האקדמיה אוהבת סרטים עם קאסט גדול ויתכן שתעלומה בטעם של פעם היא אסקפיזם נחוץ בימים אלה.
נגד: ריאן ג'ונסון מעולם לא היה מועמד לאוסקר. אולי המחוות לקולנוע מפעם לא עושות רושם על האקדמיה, ואולי העבודה שלו על סרטי מלחמת הכוכבים גורמת לג'ונסון להראות יותר כמו במאי להשכיר מאשר כיוצר בעל חזון. זה אמנם לא נכון, אבל האקדמיה התעלמה מקיומו עד כה, אז לא בטוח מה הם באמת יודעים עליו. הסרט מופץ בידי חברת ליונסגייט שאמנם יש לה היסטוריה עם האוסקר, אבל כשלה בהשגת מועמדויות לפרס הסרט בשנתיים האחרונות.
אלה הסרטים שכבר נחשפו בצורה כזו או אחרת והתקבלו עליהם תגובות. לא כללתי סרטים כמו "הדו"ח" או "גלים" שעשו רושם טוב בהתחלה, אבל אבדו מומנטום מאז. יש עוד מספר סרטים שיכולים להצטרף למרוץ ברגע האחרון ולהתחרות על האוסקר, אבל אין כרגע שום ביקורת עליהם. חשוב גם לציין שטקס האוסקר נערך מוקדם מהרגיל השנה (ב-9 בפברואר במקום בסוף החודש), מה שאומר שכל הליך ההצבעה על המועמדים יתקיים בשבוע הראשון של ינואר. זה לא משאיר הרבה זמן לסרטים שיוצאים בסוף השנה לצבור מומנטום.
בין הסרטים שעוד יכולים להצטרף למרוץ נמצאים:
1917 – סרט מלחמה בבימוי סם מנדז, זוכה האוסקר על "אמריקן ביוטי". הסרט מצולם בצורה היוצרת אשליה של שוט אחד רציף (כמו "בירדמן") ועוסק בחיל בריטי שנשלח במלחמת העולם הראשונה למשימה לאתר את אחיו בשדה הקרב.
פצצה – סרטו של ג'יי רואץ', המוכר בעיקר כבמאי סרטי אוסטין פאוורס ופגוש את ההורים (אבל גם "טראמבו" הדרמתי), עוסק בסקנדל האמיתי סביב ההטרדות המיניות מצד מנכ"ל רשת פוקס ניוז רוג'ר איילס. ג'ון לית'גו מגלם את איילס, בעוד ניקול קידמן, שרליז ת'רון ומרגו רובי מגלמות את הנשים המובילות את המאבק כנגדו.
נשים קטנות – אחרי שהוכתרה כמלכת האינדי, גרטה גרוויג מביימת עיבוד לרומן המפורסם מהמאה ה-19. צוות השחקניות כולל את סירשה רונאן, אמה ווטסון, פלורנס פיו, אלייזה סקנלן, לורה דרן ומריל סטריפ.
ריצ'רד ג'ול – כשקלינט איסטווד מצטרף למרוץ ברגע האחרון, זה יכול להיגמר ממש טוב מבחינתו, כפי שהיה עם "מיליון דולר בייבי", "מכתבים מאיוו ג'ימה" ו"צלף אמריקאי". ריצ'רד ג'ול מבוסס על סיפורו האמיתי של האדם שהואשם בטעות בהטמנת מטען חבלה במהלך אולימפיאדת אטלנטה ב-1996. התסריט נכתב בידי בילי ריי, שהיה מועמד לאוסקר על כתיבת "קפטן פיליפס".
בשביל הזהב 