ביקורת: צעצוע של סיפור 4

Toy_Story_final_poster_resize.jpg

 

אני מלווה את סדרת צעצוע של סיפור כבר 24 שנים. הפרק הראשון היה מבדר, אבל גם מרשים טכנולוגית. פעם ראשונה שנוצר סרט באורך מלא שכולו עשוי באנימציית מחשב. הסרט השני היה פחות פורץ דרך, אבל הוא העלה את הכישורים הקומיים של היוצרים לשלב הבא. הסרט השלישי נראה בהתחלה מיותר, עד שיצא וכולם אמרו איך הוא סוגר מצוין את הטרילוגיה על ידי הודאה בכך שהזמן חולף וצריכים לדעת להסתגל לשינויים בחיים. חוץ מזה, יכולים להשתמש בו בתור מבחן האם הצופה הוא אנושי או רובוט, למרות שלא בטוח שרובוט לא היה גם מזיל דמעה בזמן הצפיה.

"צעצוע של סיפור 4" הוא, מכל בחינה הגיונית, סרט מיותר. הסדרה נסגרה היטב בפרק הקודם, השחקנים כבר מבוגרים ונשמעים אחרת מכפי שנשמעו בשנות התשעים, פיקסאר מזמן הוכיחו את עצמם כאולפן שיכול להפתיע ולחדש גם מחוץ למותג איתו פרצו לתודעה, ובאופן כללי, סרטי המשך מאוחרים תמיד מלווים בתחושה שכל מטרתם היא להכניס עוד כסף. כמובן שזה מה שאמרו גם על ההמשכים הקודמים, אבל משהו היה באמת שונה הפעם. אולי זה צוות המדבבים המפלצתי. אולי זו התחושה שרנדי ניומן כבר מזמן לא טורח לכתוב שירים חדשים לסרטים, אלא ממחזר חומרים ישנים. או שזה פשוט שעבר כמעט עשור מאז הסיום המושלם ואין שום סיבה נראית לעין למתוח את העלילה מעבר.

אז אין. זה לא אומר שאי אפשר לנסות.

 

לאחר שעברו בסוף הסרט הקודם לידיה של ילדה בשם בוני, הצעצועים כבר רגילים לשגרה היומיומית שלה. אלה שהיו קודם בחדר של אנדי השתלבו מצוין במשחקים של הילדה החדשה וכולם שמחים שמצאו בית חם בו ישחקו איתם במקום להשאיר אותם כל היום בארגז. ליתר דיוק, כמעט כולם. וודי הקאובוי, שבמשך שנים היה המנהיג של החבורה, חווה פחיתות משמעותית במעמדו. לא רק שאת החדר של בוני מנהלת ביעילות בובה אחרת, או שבוני מעדיפה שג'סי תהיה השריף במקום וודי, הבוקר הוותיק מוצא את עצמו בארון, לצד צעצועים אחרים שכבר לא נוגעים בהם. בתסכולו, וודי מתפלח לתיק של בוני ביום ההכרות בגן וחוזר משם עם חבר חדש. בוני יצרה מכמה דברים שהיו באשפה את פורקי, צעצוע שבאורח פלא, קם לחיים מיד לאחר שהילדה כתבה עליו את שמה.

פורקי לא מבין מה זה להיות צעצוע, אבל בוני מאוד אוהבת אותו, אז וודי מחליט לוודא שפורקי לא נעלם. הדבר מתגלה כקשה במיוחד במהלך נסיעה בקרוואן עם ההורים, ודווקא כשפורקי מתחיל להפנים שלהיות הצעצוע האהוב על הילדה זה דבר טוב, וודי עושה עיקוף לא צפוי דרך חנות ענתיקות. הוא רואה שם מנורה ישנה שמזכירה לו את חברתו לשעבר בו פיפ, שנמסרה לפני תשע שנים ולא נראתה מאז. הכניסה לחנות גוררת רצף של ארועים במהלכו וודי מגלה דברים שלא ידע לפני כן על צעצועים אבודים ועל אורח החיים החלופי שהם מנהלים.

בשלב הזה, אפשר לראות נוסחה מסוימת שחוזרת בכל סרטי צעצוע של סיפור. הצעצועים חיים בשגרה של משחקים בחדר הילדים, עד שהצטרפות של צעצוע חדש, או העלמות של צעצוע ישן, מפרה את השלווה (זוכרים שבסרט הראשון האשימו את וודי ברצח?). חלק מהדמויות יוצאות למצוא את מי שנעלם, בעוד אחרות מנסות בינתיים לעזור מרחוק. יש הרבה דמויות משנה קומיות, לצד נבל שלא בהכרח נראה מרושע בהתחלה. צעצוע של סיפור 4 לא חורג מהנוסחה הזו, אבל הוא עוקב אחריה בצורה מוצלחת.

רוב העלילה מתרחשת בשטח קטן יחסית. חנות ענתיקות בצד אחד, חניון קרוואנים בצד השני ויריד שעשועים שחוצץ ביניהם. הדבר עוזר להבין בקלות איפה כל דמות נמצאת בכל רגע נתון, מה שמאוד חשוב לסרט כל כך תזזיתי. הרעיון של צעצועים אבודים הוא הרחבה מתבקשת לעולם של הסרטים, גם אם יש בו סוג של סתירה לנאמר בפרקים קודמים, בהם צעצוע שאין לו ילד לשחק איתו, נעשה ממורמר ואף נקמני. זו פעם ראשונה שהסדרה מציעה את האפשרות שחלק מהצעצועים דווקא מסתדרים ללא בעלים מבלי לפתח בעיות של כעס.

כל המדובבים מהסרטים הקודמים שעודם בחיים (וגם דון ריקלס שנפטר לפני שנתיים ונעשה שימוש בהקלטות קודמות שלו), חזרו לתפקידיהם. החל מטום הנקס וטים אלן בתור וודי ובאז, וולאס שון וג'ון ראצנברגר בתור רקס והאם, דמויות המשנה הוותיקות, וגם מדובבים שהצטרפו בסרט השני (ג'ואן קיוזאק בתפקיד ג'סי, אסטל האריס בתפקיד גברת ראש תפוח אדמה) והשלישי (בוני האנט, קריסטן שאל, טימותי דלטון וג'ף גארלין). תוסיפו את אנני פוטס שחוזרת לדובב דמות שנעדרה מהסרט השלישי ואת המצטרפים החדשים הכוללים את טוני הייל, כריסטינה הנדריקס, קיגן-מייקל קי וג'ורדן פיל, קיאנו ריבס, אלי מקי, קארל וות'רס, ג'ון סקוויב… ועוד לא הזכרתי את הופעות האורח של פטרישיה ארקט, פלי וביל היידר ואם זה לא מספיק, מל ברוקס, קרול בארנט, בטי וייט וקארל ריינר נמצאים בסרט הזה בשביל סצנה אחת משותפת.

לצערי, עם צוות שחקנים כה גדול, הרבה מהדמויות האהובות נדחקות לשוליים. הנפגע העיקרי מכך הוא באז לייטייר שאחרי שהיה במרכז הסיפור בשני הסרטים הראשונים, ממשיך לעבור בהדרגה לכדי הפוגה קומית משודרגת. לרוב הצעצועים המוכרים אין יותר מכמה שורות דיאלוג, כך שבעוד הסרט עדיין נשען על דינמיקה מתמשכת בין מספר דמויות המנסות להשיג את אותה מטרה, עיקר הפוקוס הוא על דמויות חדשות, או כאלה שלא היה עליהן פוקוס בסרטים הקודמים. במילים אחרות, עד כמה שהסרט עדיין מהנה והעלילה בנויה היטב, נראה שהיוצרים שלו יותר ויותר נמשכים למשחק עם צעצועים חדשים, תוך שהם משאירים את הישנים מאחור. רק וודי, ששיקול הדעת שלו מעורר הרבה סימני שאלה על הבחירה בו כגיבור, נשאר במרכז הסיפור, כי הוא הצעצוע החביב על אנשי פיקסאר.

השמועות אומרות שזהו סרט ההמשך האחרון שפיקסאר מתכוונים להפיק. הם הכריזו שמכאן, יתמקדו בלעדית בסיפורים מקוריים, שזה אחלה, למרות שאם להודות על האמת, עדיף עוד "בית ספר למפלצות" או "מוצאים את דורי" על פני עוד "הדינואור הטוב". מצד שני, אחרי שסדרת צעצוע של סיפור כבר זכתה לסיום מושלם ב-2010, יותר מדי דגדג למקבלי ההחלטות בחברה בארנק והם אשרו סרט רביעי שלא היה בו צורך אמיתי מבחינה עלילתית. גם צעצוע של סיפור 4 מציע סיום שסוגר את הסדרה בצורה הגיונית, אבל הוא מספיק פתוח בשביל שיוכלו לחזור אליו אם אי פעם יחליטו להרחיב את הסדרה לחמישיה.

כמו קודמיו, גם הסרט הרביעי מכיל שילוב מוצלח בין צחוק ובכי. הדמויות המשניות גונבות את ההצגה ואני משוכנע שהדמויות של באני ודאקי נכתבו במיוחד במחשבה על קי ופיל, כי קשה לדמיין מישהו אחר בתפקיד. מצד שני, העיסוק במטרתם של צעצועים ובכך שהאושר שלהם תלוי בגרימת אושר לילדים, מציע לא מעט רגעים שמלחלחים את העין. זה הסרט הראשון בסדרה שאני רואה בתור אבא, כך שהמבט של בוני בכל פעם שהיא לא מוצאת את פורקי, די שבר לי את הלב. יצוג של ילדים בקולנוע הפך לנקודה רגישה אצלי ופיקסאר תמיד הצטיינו בכך. אם אתם הולכים עם הצאצאים שלכם לראות את הסרט והם ישאלו למה אתם בוכים, תגידו להם שכשיהיו בגילכם הם יבינו. או שהתישבתם על מסמר, גם עובד.

צעצוע של סיפור 4 אינו מיותר כפי שמתבקש לחשוב, אבל הוא גם לא באמת תורם משהו לסיפור. שוב, הסרט השלישי תפר את העלילה בצורה כל כך טובה, שאין צורך לפרום בכדי להוסיף תיקונים. סרט מספר ארבע הוא, כמו קודמיו, אוסף מוצלח של סצנות מרגשות, מבדרות ואפילו קצת מותחות. הוא סותר חלק מהמסרים שהופיעו לפני כן ודי זונח את הדמויות הוותיקות לטובת כוכבים חדשים. התוספת שלו ליקום בו הצעצועים מתעוררים לחיים כשבני האדם לא בסביבה, היא בסופו של דבר שולית, אבל ממלאת את מטרתה העלילתית. זה לא הסרט הגרוע בסדרה, כי אין סרטים גרועים בסדרת צעצוע של סיפור. זה פשוט סרט שהסדרה הייתה שלמה גם בלעדיו.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s