ביקורת: השמן והרזה

stan_and_ollie_ver3_resize.jpg

 

בתור ילד ישראלי, הייתי מאוד מבולבל לגבי הכינוי "השמן והרזה". ליתר דיוק, הייתי מבולבל מי הם בדיוק השמן והרזה. ידעתי שזה שם של צמד קומי ותיק, אבל לא הבנתי למה הם נראים פעם ככה ופעם ככה. העניין הוא שבישראל, לפחות בטלוויזיה לילדים, לא טרחו לעשות הבחנה בין לורל והארדי, לבין אבוט וקוסטלו. שני הצמדים נודעו בתור השמן והרזה, כי קל יותר ללמוד מאפיינים חיצוניים שטחיים מאשר שמות (לאחד כזה חזה, השני רזה כזה), ואף אחד לא התלונן. נכון שצמד אחד התחיל בסרטים אלמים, בעוד השני התחיל על הבמות והתגלגל לרדיו בטרם נראה לראשונה על המסך הגדול. נכון שבצמד אחד, השמן הוא החכם והרזה הוא הטיפש, בעוד בצמד השני זה להפך. נכון שסגנון ההומור היה שונה לחלוטין ושצמד אחד חבש לרוב כובעי דרבי ועניבות, בעוד השני התלבש אחרת לכל מערכון. רק כעבור כמה שנים, בכלל הבנתי שלא מדובר באותם השמן והרזה.

מה שגרם לי ללמוד את ההבדל היה כניסתו של דייר חדש לבית, האינטרנט. בעזרתו, מצאתי בקלות מידע אודות שני הצמדים ולמדתי מהר מאוד להבחין ביניהם וגם שאף אחד מהם לא באמת נקרא השמן והרזה. לא בפיהם, בכל אופן. זה נחמד שיש גישה מיידית למקורות מידע אמינים יחסית שמספקים פרטים שהתפספסו לפני כן.

זה לא משהו שהטריד את יוצרי הסרט "השמן והרזה". הסרט הביוגרפי הזה, שעוסק בסטן לורל ואוליבר הארדי (ונקרא במקור "סטן ואולי", אבל השנה 2019 ואנשים בארץ עדיין קוראים להם בכינוי מלפני שישים שנה), לא מצפה מהקהל שלו לברר פרטים. זה מה שאני מכנה סרט אופליין. הוא מאוד אינפורמטיבי עבור מי שלא נוהג להסתמך על האינטרנט בתור מקור מידע וצריך שיזכירו לו מה הכתובת של גוגל פעם בכמה זמן. מבחינת התסריטאי ג'ף פופ והבמאי ג'ון ס. ביירד, הסיפור האמיתי לא היה מספיק קולנועי, אז הם הלכו על נוסחה מוכרת ומנוסה, גם אם זה אומר שכל מי שיודע להשתמש במחשב יכול לגלות בתוך דקה עד כמה העלילה של הסרט לא קשורה למציאות.

לפי הסרט, סטן לורל ואוליבר "אולי" הארדי יוצאים למסע הופעות על בימות בריטניה, 16 שנים מאז שהופיעו לאחרונה בסרט משותף. השניים כבר לא צעירים, אבל מדויקים כתמיד בתזמון הקומי שלהם וסטן עובד בלי הפסקה על תסריט לסרט חדש בכיכובם, שיהיה פארודיה על רובין הוד. הסיבה שלא עבדו ביחד כל כך הרבה זמן, היא שסטן עזב את האולפן של האל רוץ' במטרה להשיג לצמד חוזה טוב יותר, אבל אולי נשאר כי היה עדיין תחת חוזה עם רוץ'. הוא אף בגד בחברות וצלם סרט בלי סטן, אבל עם שותף אחר ופיל. משום מה, כולם זוכרים את הפיל.

כעת, שניהם צריכים את הכסף ומתגעגעים לתהילת העבר. הם מגיעים לאנגליה ומגלים שהסוכן שלהם עשה עבודה איומה בקידום המופע. הם שוהים במלונות קטנים וזולים ומתקשים למלא גם את האולמות הצנועים ביותר בממלכה. זאת עד שסטן ואולי מחליטים לקחת את העניינים לידיים ולקדם את עצמם בתקשורת המקומית, בתקווה לקבל הצעה להופיע באולם גדול בלונדון ולהרשים את המפיק שאמור לעבוד איתם על הסרט הבא.

רוב מה שנכתב בשתי הפסקאות האחרונות, הוא בולשיט. מספיק חיפוש מהיר בכדי לגלות שהעלילה המרכזית בסרט היא בדיונית ברובה. סטן לורל אמנם עזב את האל רוץ' כשאולי היה עדיין תחת חוזה, אבל חזר לאולפן כעבור שנה והשניים צלמו עבורו ארבעה סרטים נוספים בטרם עברו לאולפנים גדולים יותר. הם המשיכו לעבוד כל הזמן הזה, אם כי בקצב פחות מהיר והיה ניתן לראות ירידה ברמה של הסרטים ככל שהשניים הזדקנו, בריאותו של סטן התדרדרה והבדיחות התחילו לחזור על עצמן.

אה כן, הבריאות של סטן. הסרט מציג את אולי בתור החולני בין השניים, שעודף משקל מקשה עליו לתפקד כבעבר. זה אמנם נכון, אבל דווקא סטן, שמוצג בסרט כחבר הבריא יותר בצמד, הוא זה שבמציאות בריאותו הצריכה האטה בקצב העבודה. הוא סבל מסוכרת קשה בעקבותיה נעשה רזה עוד יותר. יש אזכור לכך בסרט, אבל יותר כהערת אגב ודרך להציג את אשתו אידה כמי שדואגת לבריאותו של סטן ואישיותה הכוחנית היא ניגוד חד ללוסיל, אשתו האוהבת אך נחבאת אל הכלים של אולי.

לגבי מסע ההופעות המוצג כאן, הוא אכן התרחש, רק שכל החלק לפיו הקהל כבר לא מתעניין בצמד והם לא מצליחים למלא גם אולמות קטנים, לא היה ולא נברא. הוא גם לא הגיוני. למה ששני אנשים שאחד מהם מכור להימורים והשני התגרש כל כך הרבה פעמים שחשבון הבנק שלו נראה כמו רשימת חיסול, יעשו את כל הדרך מאמריקה מבלי שהצליחו למלא אפילו אולם אחד? במציאות, סיבוב ההופעות היה הצלחה אדירה והפופולריות של לורל והארדי נותרה חזקה, אבל אני מניח שאין בזה סרט, נכון?

אני שונא את הגישה הזו. בלי קשר לדעתי על הסרט עצמו, אליה אגיע עוד מעט, המציאות היא דבר מעניין ומרתק. דווקא הצמדות לעובדות ולפרטים הקטנים הופכת סיפור למיוחד, לא שימוש בנוסחה הוליוודית שחוקה. יוצרי הסרט, עם כל אהבתם ללורל והארדי, מציגים אותם כשני זקנים ממורמרים שלא עבדו ביחד עשור וחצי ועכשיו סובלים מכך, כי אף אחד כמעט לא יודע שהם עוד פעילים. זו דרך מאוד לא הוגנת להציג שני איקונים של קומדיה שלמרות חילופי הקהל ושינויי המדיום, נשארו רלוונטיים כל עוד בריאותם אפשרה זאת. אני בטוח שהיו ביניהם מריבות מדי פעם, כמו שטבעי שיקרה בין שני אנשים כל כך קרובים, אבל הסרט ממציא סכסוך שאין שום תעוד לקיומו ולמעשה, סותר את טיבם האמיתי של היחסים בין השניים.

זה לא סרט רע. השמן והרזה לא יהפוך לקלאסיקה כמו כמה מסרטיהם של לורל והארדי האמיתיים, אבל הוא עושה עבודה טובה ביצוג מגוון הכשרונות של השניים, החיבה שלהם להצחיק ולהישאר בדמות גם כאשר אינם חייבים, הקשר שלהם עם הקהל ואת הנשים האוהבות שמצאו לבסוף, אחרי לא מעט נסיונות כושלים. ישנם רגעים מרגשים, כאשר המוצלחים שבהם מבוססים על המציאות. זה לא הסכסוך המומצא שמרטיב את זווית העין, אלא ההבנה עד כמה אדם שרוצה לגרום לאחרים לחייך, צריך להתמודד לפעמים עם לא מעט עצבות משלו.

סטיב קוגן וג'ון סי. ריילי מגלמים את שני הקומיקאים בהופעות מלאות עומק שתפסו היטב את אופיים של מושאי החיקוי. קוגן מציג את סטן כטיפוס שקט ורציני כלפי חוץ שיכול להפוך בשניה לאשף של קומדיה פיזית. ריילי מגלם את אולי בתור אדם חברותי ואופטימי שמנסה לעבוד למרות קשיים פיזיים וטכניים ומשתדל להימנע מעימותים ככל הניתן. באופן מעניין, זהו ההפך המוחלט מהפרסונות הקולנועיות של לורל והארדי, מה שמזכיר עד כמה הכימיה ביניהם הייתה חיונית להצלחת המופע, כשכל אחד מהם מגלם בעצם גרסה מוגזמת של השני. קוגן וריילי שניהם בעלי נסיון קומי עשיר, כאשר ריילי יודע לשלב בין קריירה קומית לדרמתית, כנדרש מסרט כמו "השמן והרזה". או כדבריו באחד מטקסי האוסקר בעשור שעבר, אפשר להופיע גם ב"לילות בוגי" וגם ב"לילות טלדגה".

עבודת האיפור תורמת רבות להיטמעות של השחקנים בדמויות. במיוחד ראויה לשבח העבודה שנעשתה על ריילי, לו נוספה תחפושת של קילוגרמים רבים, אשר מתמזגת בצורה מושלמת עם גופו האמיתי של השחקן. בלתי אפשרי להבחין היכן נגמר העור האמיתי של ריילי והיכן מתחילות התוספות שהופכות אותו להארדי. אותו צוות שאחראי על שינוי המראה החיצוני, גם דאג שהמאמץ הנדרש מלורל והארדי על הבמה, יהיה בולט לעין עבור צופה מהצד.

הסרט עושה עבודה טובה בשימור המורשת של לורל והארדי. בעוד הוא משקר במצח נחושה לגבי הנסיבות שהביאו אותם לערוך סיבוב הופעות ולגבי הצלחת הסיבוב עצמו, יש כאן הרבה אהבה לפועלו של הצמד. סצנה של סחיבת מזוודות במעלה מדרגות היא מחווה ברורה לאחד הסרטונים הקלאסיים שלהם, כמו גם רגעים קטנים נוספים המופיעים פה ושם. הדרמה בין הדמויות מיותרת, אבל הרגעים בהם הבמאי זונח לרגע את הנוסחה המוכרת ופשוט מראה לנו קומדיה בסגנון לורל והארדי, מעלים חיוך. כנסיון ליצור סרט ביוגרפי, מדובר בכשלון, מאחר וכל כך הרבה פרטים כאן פשוט אינם נכונים. מנגד, בתור מחווה אוהבת לאחד הצמדים המפורסמים בתולדות הקולנוע, השמן והרזה עושה עבודה טובה ומעורר הרבה חשק לחפש ביוטיוב את המקור.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s