ביקורת: משפטו של טד בנדי

220px-Extremely_Wicked%2C_Shockingly_Evil%2C_and_Vile_poster_resize.jpg

 

הקריירה של זאק אפרון התחילה בגיל צעיר, כשעוד היה תלמיד תיכון. הוא התפרסם כשובר לבבות מקסים וכריזמטי, בעל קול זהב, חיבה עזה לריקוד ולב טהור. כך לפחות להקו אותו באותו הזמן, בין אם מדובר ב"היי סקול מיוזיקל", "שוב בן 17" או "היירספריי", אפרון לוהק בתור המאמי הלאומי של אמריקה. גם כשניסה לעבוד עם במאים פחות שגרתיים כמו ריצ'רד לינקלייטר ולי דניאלס, התדמית המושלמת לא נשברה.

השינוי התרחש כשאפרון הפסיק לנסות ופשוט התחיל להנות. הוא הופיע בשורה של קומדיות גסות ולא מותאמות לערוץ דיסני, לרוב בתפקיד משני לצד כוכבי תת-הז'אנר כמו סת' רוגן, דוויין ג'ונסון ובמבט מדאיג לעבר הפילמוגרפיה שלו בעשרים השנים האחרונות, רוברט דה נירו. בחיים האמיתיים, אפרון נאבק באלכוהוליזם ומערכות יחסים מתפרקות ואף הסתבך עם החוק בשל התנהגות אלימה. הוא הצליח לשבור את תדמית הילד הכי נחמד בעיר, אבל באופן שעדיין הקשה לקחת אותו ברצינות כשחקן, וזה הפספוס הגדול. האמת היא שזאק אפרון מסוגל להיות שחקן דרמתי ממש טוב, על סמך דגימות פה ושם. הוא פשוט לא קבל הזדמנות להראות זאת כמו שצריך. לפחות עד שלוהק לתפקיד הראשי ב"משפטו של טד בנדי".

בסוף שנות השישים של המאה שעברה, פוגשת סטודנטית בשם ליז קנדול בחור נאה במסיבה. הוא מציג עצמו כתאודור רוברט בנדי, או טד בקיצור והם מבלים את הלילה ביחד. אותו לילה ממשיך ליום ולשבוע ולפני שליז יכולה לומר "זה תיק ממש גדול בשביל סטודנט למשפטים", השניים הופכים לזוג. הם מגדלים ביחד את בתה של ליז ומדברים ברצינות על העתיד.

טד נעצר בידי שוטר בזמן נסיעה ביוטה ומהר מאוד מואשם בשורה של חטיפות ורציחות של נשים צעירות באיזור ובמדינות נוספות. טד טוען לחפותו ומכחיש שעשה עברה כלשהי מעבר להתעלמות מרמזור עצור, אבל רשויות החוק מתעקשות והבחור הצעיר מוצא עצמו במרכז רצף של משפטים בהם הוא נאשם בתקיפות מזוויעות והתעללות פיזית בקורבנות, שחלק מגופותיהן לא נמצאו עד היום. ככל שהמשפט נמשך, טד מוסיף לכפור באשמה ואומר שהוא רק רוצה לחזור אל ליז ולחיות את חייו בשקט, אולי במדינה ללא הסכם הסגרה עם ארצות הברית.

אם תאור העלילה נראה נאיבי מדי, אחרי הכל, טד בנדי נחשב לאחד הרוצחים האכזריים של חמישים השנים האחרונות, אני מתנצל. זהו נסיוני להעביר את רוח הסרט, המתעקש להראות את הסיפור בצורה כמעט סטרילית. הבמאי ג'ו ברלינגר נמנע מהצגה של מעשים אלימים על המסך, או מרמיזות של ממש לכך שמשהו לא בסדר בטד, להוציא כלב שנובח עליו, או סכין שהוא מחזיק ביד בשעה שהוא מכין ארוחת בוקר. מדובר באדם ששמו מקושר אוטומטית לשורה של רציחות, אבל הסרט מעדיף לשחק עם האפשרות שהוא לא כזה נורא.

במשך מאה דקות, נמנעת מהצופים הוכחה כלשהי לכך שטד הוא מה שטוענים שהוא. למעשה, ניתן הרבה זמן מסך לטענה שלו כי מדובר בטעות בזיהוי שהמשטרה אינה מוכנה להודות בה. זו דרך מעניינת להציג את הסיפור, אבל היא לא עובדת כאשר מדובר במישהו שאשמתו היא דבר כל כך מפורסם. זה כמו שאדולף היטלר יטען שבעלות הברית מנסות להסתיר תופעה מדאיגה של התאבדות המונית בקרב יהודים, צוענים, קומוניסטים, חולי נפש והומוסקסואלים. כאשר מי שאומר זאת קיים בתודעה הציבורית כיצוג של הרשע על פני אדמות, הגישה הזו היא אבסורדית.

גישה זו מנסה גם להצדיק את הליהוק של זאק אפרון לתפקיד בנדי. כמו הנאשם, גם אפרון הוא גבר נאה ובעל קסם אישי, שאף אחד לא חושד בו על סמך הכרות שטחית, אבל עמוק בתוכו רוחשים שדים חסרי מנוחה. אמנם אפרון, נכון לכתיבת שורות אלה, מעולם לא הואשם ברצח, אבל הוא נראה, נשמע ומתנהג כמו שטד בנדי הציג את עצמו לתקשורת. בחור מצודד וחייכן שטוען לחפותו גם מול לחץ הולך וגובר של מערכת המשפט. מישהו שאנשים למעשה מסוגלים להאמין שאינו אשם, רק כי הוא אומר זאת בצורה כה חביבה. לצורך השוואה, לוהק מולו ג'ים פרסונס לתפקיד אחד מפרקליטי התביעה. פרסונס מוכר בעיקר מגילום שלדון בסדרה "המפץ הגדול" ובאופן כללי, מזוהה עם דמויות אפורות ונוקשות שאינן מבינות סיטואציות חברתיות. כך הוא מתנהג גם כאן וזה רק מדגיש עד כמה בנדי, בגילום אפרון, לא תואם את התיאור המקובל של רוצח בתקופה בה הסרט מתרחש.

למרבה הצער, כמו שהסרט בוחר בגישה בעייתית לסיפור כולו, כך גם זאק אפרון אינו מנוצל כראוי. אני מאמין שהוא בהחלט מסוגל לגלם רוצח מטורף שמסתיר את אשמתו תחת מעטה של נחמדות והיתממות של טלה, אבל אין לו יותר מדי מה לעשות עם זה פה. ההחלטה למקד את הסרט ברגעים בהם בנדי נראה כמו אדם נורמטיבי, ללא אף סצנה שמציגה התנהגות חריגה מצדו, מביאה לכך שגם אפרון לא עושה הרבה מעבר לנשיאת נאומים. ישנם רגעים בהם הטון הכללי נואש יותר, ואפרון מנסה להגביר את הדרמה, אבל כמה אפשר לעניין כשאתה בחור חתיך וכריזמטי שההוראה אותה הוא מקבל מהבמאי היא להיות בחור חתיך וכריזמטי, במיוחד כאשר הקהל מראש לא קונה את ההצגה?

משפטו של טד בנדי נעשה מהכיוון ההפוך לזה שנדרש. זהו סרט שמנסה לעורר ספק באשמתו של אחד הרוצחים המפורסמים בהיסטוריה, אבל במקום להראות איך בנדי מנסה לשלב בין נטיותיו הפסיכוטיות לבין תדמית הילד הטוב בה הוא משתמש בכדי לנסות ולשכנע את חבר המושבעים, מוצג רק הצד החביב שלו. כאילו מישהו יראה את הסרט ויחשוב "הי, אולי באמת סתם הפלילו אותו". יש אמנם אנשים שזו ההכרות הראשונה שלהם עם הסיפור, אבל זה כמו לראות את אנאקין סקייווקר ולא לחשוב על כך שהוא יגדל להיות דארת' ויידר. זה לא נראה ככה מנקודת המבט שלו, אבל מדובר בצל כל כך גדול, שהוא מופיע על הפוסטר של הסרט.

"זודיאק" מציג מרדף נגד הזמן אחר רוצח שזהותו לא ידועה, "פחד ראשוני" עוסק בשאלה כיצד נשמה תמימה יכולה לבצע רצח נתעב, "אמריקן פסיכו" מציג את המורכבות שבניהול חיים כפולים ו"12 המושבעים" ו"JFK" מטילים ספק בהתנהלותה של מערכת אכיפת החוק ובאפשרות שמאשימים את מי שנוח במקום מי שקשה למצוא. משפטו של טד בנדי לא עושה אף אחד מהדברים האלה. הוא מביא בפנינו אדם הטוען לתמימותו, תוך שאחרים אומרים שעשה דברים איומים וזהו, אין עומק. שום משחק בין גרסאות שיכול באמת לגרום לצופה לפקפק בשיטות החקירה, שום התיחסות לנקודת המבט של אנשי החוק או הקורבנות, שום תצוגת משחק מאתגרת הדורשת להציג שני צדדים כל כך שונים זה מזה, אפילו לא קצת דרמה משפטית כמו שצריך. הסרט טיפה גואל את עצמו כשהוא מתיחס לשכנוע העצמי של ליז, המעדיפה להאמין שלא באמת פתחה את ביתה ואת מיטתה לרוצח סדרתי, אבל גם זה מוצג בצורה שטחית ותוך התמקדות באיך טד מרגיש לגבי זה.

הדמות של טד בנדי היא דמות מרתקת. הוא עשה דברים בלתי נסלחים, אבל יש מקום לחקור את מה שהניע אותו וכיצד הידע האישי שלו במשפטים מסייע לו להגן על עצמו במשפט. סרטו של ברלינגר לא מנצל זאת ומסתפק בעיניים היפות של זאק אפרון ככלי שכנוע. לו הייתה ננקטת גישה אחרת לסיפור, כזו שלא מסתמכת לחלוטין על כך שבנדי לא נראה כמו רוצח, אולי הייתה מתקבלת תוצאה יותר מעניינת. למעשה, כל גישה שהייתה מוסיפה עוד ממד לסיפור הייתה רק עוזרת.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s