צריך לדעת מתי לסיים. צריך לדעת גם איך לסיים. שנתיים אחרי הופעת הפרדה שלו ב"לוגאן", יו ג'קמן לא עושה סימנים של חזרה לדמותו של וולברין וטוב שכך, כי כל דבר מכאן והלאה, יהיה כבר אנטיקליימקס. גם יוצרי "בחזרה לעתיד" מסרבים כבר קרוב לשלושים שנה לעבוד על סרט נוסף בסדרה, כי בלי קשר למצבם הבריאותי של השחקנים, הם מרגישים שמיצו את הסיפור. מנגד, הטריילר ל"צעצוע של סיפור 4" היה יכול לעורר בי התלהבות, אם הסרט השלישי לא היה מהווה סגירה טובה כל כך של הסדרה. למה צריכים סרט רביעי? מה כבר נשאר לספר שלא הושג בשלושת הסרטים הראשונים?
אנשים תוהים כבר שנים עד מתי מארוול יצליחו למשוך את סרטי הנוקמים מבלי שימאסו. זה התחיל ב-2008 כהימור והפך מאז לפרויקט השאפתני והרווחי ביותר בתולדות הקולנוע. תחשבו על זה, בערך באותו זמן שלקח לריצ'רד לינקלייטר לצלם את "התבגרות", מארוול הפיקו 22 סרטים ו-11 סדרות טלוויזיה, נרכשו בידי חברת וולט דיסני, הכניסו מיליארדי דולרים ברחבי העולם, הביאו למיינסטרים דמויות שנחשבו בעבר שוליות מכדי להצדיק סרט משלהן ואפילו שברו את תקרת הזכוכית של האוסקר עם מועמדות אחת לסרט הטוב ביותר. אוקי, אז זו לא השוואה הוגנת, כי לינקלייטר עקב בסבלנות אחר חייו של אדם מילדות ועד בגרות חוקית, תוך שהוא מקפיד שהפרויקט ישאר אישי ופתוח לשינויים לכל אורכו. עדיין, תחשבו על זה שכשצילומי "התבגרות" יצאו לדרך, אף סרט גיבורי-על לא היה בין עשרת שוברי הקופות הגדולים של השנה, וכאשר הצילומים הסתיימו, "איירון מן 3" היה הסרט השישי הכי מצליח בכל הזמנים.
"הנוקמים: סוף המשחק" אמור להיות הפרק האחרון בסדרה. עוד צפוי לצאת השנה סרט של ספיידרמן, שיסיים רשמית את שלב 3 ביקום הסינמטי של מארוול, אבל אל תדאגו, אין סיכוי שזה באמת נגמר שם. מארוול כבר הכריזו על כוונה להפיק סרט על שאנג-צ'י, שיהיה הראשון שלהם עם דמות מזרח אסיאתית בתפקיד הראשי, בנוסף לחזרתו של ג'יימס גאן לעבוד על פרק שלישי לשומרי הגלקסיה. שלא לדבר על דמויות כמו דוקטור סטריינג', הפנתר השחור וקפטן מארוול שקבלו רק סרט סולו אחד ויש עוד הרבה מה להתעמק בסיפורים שלהן. בקיצור, אולי הנוקמים כקבוצה שמתבססת על ששת הגיבורים שהתאספו ב-2012 להגן על ניו יורק כבר לא יחזרו באותו פורמט, אבל כל עוד יש כסף בסרטי גיבורי-על, נקבל עוד מהם.
סוף המשחק מתרחש לאחר ארועי מלחמת האינסוף. תאנוס השתמש באבני האינסוף על מנת להכחיד מחצית מהחיים ביקום, כולל כמה דמויות אהובות, בטרם החליט לפרוש מתוך אמונה שהביא לאיזון אמיתי כשפטר את העולם מצרותיו. בצרוף מקרים מדהים, הוא הותיר בחיים את ששת הנוקמים שעצרו את צבאו לפני שנים, בתוספת גיבוי. איירון מן, קפטן אמריקה, תור, האלמנה השחורה, הענק והוקאיי עדיין כאן ומנסים להתמודד עם המציאות האיומה. לצדם עומדים רוקט דמוי הרקון, נבולה בתו הסייבורגית של תאנוס, רודי רודס המוכר גם כ"וור מאשין", הלוחמת הווקאנדית אוקויה וקפטן מארוול שמעבירה את רוב הזמן בסיוע לכוכבי לכת אחרים ומבקרת בכדור הארץ רק מדי פעם.
חלק מהנוקמים שנותרו מאתרים את תאנוס ויוצאים להשיג ממנו את אבני האינסוף בכדי לבטל את מה שעשה, אולם מתברר שהאבנים הושמדו ואין שום פתרון חלופי. חמש שנים חולפות בטרם סקוט לאנג, המוכר גם כאנטמן, מופיע במטה הנוקמים ומספר להם על שהותו בממלכת הקוונטים, מה שמעלה את הרעיון להשתמש בטכנולוגיה שהותיר אחריו האנק פים (ממציא הטכנולוגיה בזכותה אנטמן מתכווץ, למקרה שהלכתם לאיבוד), בכדי ליצור מכונת זמן, לאסוף את האבנים לפני שתאנוס הגיע אליהן ולהחזיר לחיים את מי שהועלם, גם אם באיחור של חצי עשור.
כפי שניתן להבין מתיאור העלילה, סוף המשחק מצריך ידע קודם. לא רק שהוא המשך ישיר לעלילת מלחמת האינסוף, הוא גם מכיל התייחסויות ישירות לפרטים ודמויות שהופיעו או הוזכרו בסרטים הקודמים. לא חייבים לראות את כל 21 הסרטים הקודמים, אבל זה בהחלט יעזור. מתברר שהנוקמים הוא פרויקט שאפתני לא רק על הנייר, אלא גם בפועל. אם אתם לא יודעים מי זה באקי, מה ההיסטוריה של טוני סטארק עם אביו ועם פיטר פארקר, איך מתנהלת שיטת המלוכה באסגארד, או למה חשוב לכוון לראש, עדיין תבינו את הסרט, אבל תפספסו הרבה פרטים קטנים שהופכים את היקום הסינמטי הזה לשלם.
שלוש השעות הסופיות (לכאורה) של מותג הנוקמים הן משהו שונה לחלוטין מרוב סרטי הז'אנר. במקום הנוסחה הרגילה של אקספוזיציה – הגיבור מקבל על עצמו את המשימה / לומד להשתמש בכוחות – הנבל נראה מובס לרגע – הנבל בורח ומכה שוב – רגע דרמתי של יאוש ההופך למוטיבציה מחודשת – עימות סופי בין הטוב לרע – כתוביות – סצנה אחרי הכתוביות, סוף המשחק בנוי משלושה חלקים מאוד שונים זה מזה. הוא מתחיל באווירה של אבל ונסיון למצוא הגיון בעולם חצי ריק, הופך לנסיון פעיל לשנות את המצב ומגיע לשיא האפי אשר לבנייתו הוקדש העשור האחרון. בניגוד לרוב הסרטים הקודמים בסדרה, שלעתים נראים מואצים מדי, סוף המשחק לוקח את הזמן כדי לשלב כל דמות במקום הנכון שלה בסיפור.
היוצרים של הסרט בהחלט מודעים לכך שהם לא הראשונים שמתעסקים ברעיון של חזרה לעבר בכדי לתקן את ההווה. אפילו אקס-מן כבר עשו את זה. מתוך הבנה שהצופים כבר נתקלו בכלי העלילתי הזה, מסתפקים בהסבר בסגנון שהזמן הוא יותר כמו כדור של ויבלי וובלי טיימי וויימי סטאף, במקום להיכנס להסברים פיזיקליים מורכבים. אז כמו שבזיל אקספוזישן הציע, אל תדאגו לגבי דברים כאלה ופשוט תהנו. רק שזה לא ממש פשוט. בהתחשב בכמה שהסרט נזהר שלא ליצור פרדוקסים בזמן, הוא מותיר כמה חורים גדולים ככל שהסיפור מתמשך. אפשר להתעלם מהם ולהנות ממה שקורה על המסך, אבל זה פחות קל כשהדמויות עצמן אומרות שהן לא יכולות באמת לשנות את העבר, למרות שלפחות קו עלילה אחד נוצר בגלל שינוי שכזה.
מעבר לכך, הסרט טוב. הוא לא מהודק כמו "הנוקמים" מ-2012, אבל גם לא מפוזר כמו "עידן אולטרון". ההחלטה של תאנוס להעלים מחצית מהיצורים החיים למעשה עזרה להוסיף פוקוס לעלילה, מבלי לפגוע בעומק של הדמויות. בעוד בסרטים יותר מרובי נוקמים, היו קפיצות לא ברורות בסיפור ושינויי אופי פתאומיים שנבעו מקוצר זמן, סוף המשחק מאפשר לנו לגלות למה הוקאיי הוא יותר בד-אס מכפי שהוצג עד כה, עד כמה קפטן אמריקה חי בקונפליקט, כיצד ברוס באנר והענק מתמודדים עם כשלון, למה האלמנה השחורה כל כך ממוקדת במציאת האבנים ועד כמה הנוקמים תמיד יהיו חלק מתור וטוני סטארק, גם אם ינסו להשאיר את העבר מאחוריהם.
הדבר גם מאפשר לרוב השחקנים לתת את ההופעה הטובה ביותר שלהם בסדרה. במיוחד רוברט דאוני ג'וניור שמציג בצורה נפלאה את חוסר היכולת של טוני להמשיך הלאה, למרות שזה בעצם מה שהוא רוצה. טוני דכאוני בתחילת הסרט, אולם כאשר מתברר מה גורם לו להמשיך הלאה, דאוני מצטיין בלהראות עד כמה הסיכון שבמסע בזמן גדול עבורו אישית. כריס המסוורת' מקבל הזדמנות להציג שוב את הכישורים הקומיים המופלאים שלו, בעוד פול ראד, שמשמש כסוג של הפוגה קומית חלק מהזמן, נמצא בשיאו דווקא כשהוא מגלה מה קרה בחמש השנים בהן אנטמן נעדר. זה באמת עושה חשק לראות את ראד מגלם יותר תפקידים דרמתיים, כי בהחלט יש לו את היכולת להתמודד עם האתגר.
בהנוקמים: סוף המשחק, ניתן למצוא הפקת לקחים נכונה של מארוול, החל מהבנה מתי לתת למעריצים את מה שחיכו לו ומתי להכאיב להם, ועד להודאה בכך שהיחס לנשים השתנה לאורך העשור החולף. בעוד תאנוס הוא דמות פחות מרכזית ועל כן, פחות מרשימה כאן ביחס למלחמת האינסוף, הסרט הזה לא מרוכז בעימות ישיר מול נבל כמו רוב סרטי גיבורי-העל. ההתמקדות היא בתיקון ולא בנצחון, מה שמהווה שינוי מרענן. החלק החלש יחסית הוא המערכה האחרונה שגם בוגדת בהגיון העלילתי של מה שקדם לה וגם מתחרה ב"שר הטבעות: שיבת המלך" במספר הסופים שלה. כל סוף הוא מוצלח בפני עצמו, אבל הסרט מאוד מתגרה בכל מי שישב שלוש שעות פלוס פרסומות וטריילרים מבלי ללכת לשירותים. זו לא שהמערכה האחרונה גרועה או מיותרת, היא פשוט קצת נמרחת. עדיין, היא חלשה ביחס לשאר הסרט הספציפי הזה ולא ביחס לסרט גיבורי-העל הממוצע. בעוד אני לא חושב שהוא הסרט הטוב ביותר ביקום הסינמטי של מארוול, הנוקמים: סוף המשחק הוא בהחלט סיום חזק וראוי ליוזמה שעד לפני קצת יותר מעשור, נחשבה לבלתי אפשרית בעולם הקולנוע.
בשביל הזהב 