ביקורת: קפטן מארוול

MV5BMTE0YWFmOTMtYTU2ZS00ZTIxLWE3OTEtYTNiYzBkZjViZThiXkEyXkFqcGdeQXVyODMzMzQ4OTI@._V1__resize.jpg

 

היקום הסינמטי של מארוול חגג בשנה שעברה עשור לקיומו. 11 שנים עברו מאז הופעת הבכורה של איירון מן על המסך הגדול ורק עכשיו מגיע סרט בכיכובה של גיבורת-על. לא גיבור, גיבורה. למרות שוברי קופות כמו "משחקי הרעב", "לשבור את הקרח" ו"וונדר וומן", שהוכיחו שיש קהל לסרטים על דמויות נשיות, הגיבורות של מארוול נותרו בתפקידים משניים. האלמנה השחורה, סקרלט ויץ', הצרעה וגמורה הופיעו בסרטים שונים, אבל אף אחת מהן לא קבלה סרט משלה. למעשה, כולן הוגדרו כחלק מצוות כמו הנוקמים, שומרי הגלקסיה, ואיך שלא קוראים לברית הלא נוחה בין סקוט לאנג ומשפחת פים.

כעת, הגיע סוף סוף תורה של אישה לתפוס את קדמת המסך. "קפטן מארוול" הוא, מפתיע ככל שזה נשמע, הסרט הראשון ביקום של מארוול שעוסק בדמות נשית, בסיפור הרקע שלה ובאופן בו היא עתידה להשתלב בסרטים עתידיים, ספציפית "הנוקמים: סוף המשחק". כמו שלפני שנה, מארוול נזכרו להוסיף את "הפנתר השחור" לרשימה לפני שת'אנוס משתלט על העסק ובכך סמנו וי ליד התיבה של סרט עם גיבור לא לבן, קפטן מארוול, אף על פי ששם זה אינו נאמר מפורשות בסרט, היא הנסיון של החברה לקבל עוגיה פמיניסטית רגע לפני שנגמר השלב השלישי ביקום הקולנועי.

על כוכב לכת מרוחק, בהאלה, בירת אימפריית הקרי, וירס היא אחת החיילות המבטיחות במלחמה נגד הסקראלים, גזע ירוק עור המסוגל לשנות צורה. היא מתאמנת בקרב פנים אל פנים נגד המנטור שלה יון-רוג ומנסה ללמוד כיצד לשלוט בכוחותיה הכוללים, מלבד אינסטינקטים חדים וקשיחות בלתי ניתנת לעצירה, יכולת לירות אנרגיה מגופה. רגע לפני שהיא יוצאת למשימת השטח הראשונה שלה, וירס נפגשת עם המשכל העליון על מנת לקבל הכוונה ולהראות את מוכנותה. המשכל העליון לובש צורה שונה עבור כל קרי שניצב מולו ועבור וירס, זו אישה בגיל העמידה שדומה להפליא לאנט בנינג. וירס לא יודעת מדוע זו הדמות שמופיעה מולה, או מדוע היא חולמת עליה מדי פעם, אבל יש לה כעת משימה חשובה יותר: לכסח לסקראלים את הצורה וללעוס מסטיק. ונגמר לה המסטיק.

המשימה אינה צולחת והסקראלים שובים את וירס ומנסים לדלות ממנה מידע. היא מצליחה להימלט בכלי טיס מזדמן ומתרסקת על כדור הארץ, בשנה אותה המקומיים מגדירים כ-1995 אחרי שאיזה תינוק נולד בבית לחם והפך כנראה לעניין רציני בבגרותו. וירס מבינה במהרה שיש סקראלים גם בכדור הארץ והנסיון שלה לעצור אותם מושך את תשומת לבם של שני סוכני ש.י.ל.ד הנמצאים במקרה בסביבה – ניק פיורי ושותפו הצעיר פיל קולסון.

סרטי מארוול מתרחשים ברובם בסדר כרונולוגי זה אחר זה, אולם חלקם חורגים מקו הזמן הכללי. "קפטן אמריקה: הנוקם הראשון" מתרחש עשרות שנים לפני שיוזמת הנוקמים יצאה לפועל ו"הפנתר השחור" מתרחש בעצם מיד אחרי "חייל החורף" שיצא שנתיים לפניו. עדיין, קפטן מארוול הוא כנראה הנסיון הראשון של החברה להפיק סרט שלא רק מתרחש לפני שהיקום הסינמטי יצא לדרך, אלא גם מסביר איכשהו למה לא היה לדמות הראשית אזכור עד כה. הסיבה האמיתית היא כנראה שוירס לא נתפסה כמספיק מושכת קהל בעיני מקבלי ההחלטות בחברה, שרק עכשיו הבינו שיש מקום לסרט על דמות נשית ושהם יצטרכו קלף חזק במיוחד לקראת הסרט הבא של הנוקמים. אני מניח שכאשר "סוף המשחק" יצא לאקרנים, הוא יכלול נימוק אחר להתעלמות מקיומה עד כה, אבל אם להודות על האמת, קפטן מארוול נראה כמו סרט שנועד בעיקר להספיק להציג את וירס לקהל לפני שמנחיתים אותה לתוך מה שצפוי להיות הסרט הגדול ביותר בתולדות היקום של מארוול.

הלחץ על ההפקה בהחלט מורגש. במקום להיות תצוגה מעמיקה של דמות חדשה, עם כוחות שונים ממה שראינו עד כה, קפטן מארוול נראה מואץ. העלילה היא אוסף של רעיונות שהופיעו כבר בסרטים אחרים בז'אנר, כולל טוויסט שמארוול השתמשו בו לפחות פעם אחת יותר מדי. האפקטים, כולל אלה שנועדו להצעיר את סמואל אל. ג'קסון וקלארק גרג ביותר מעשרים שנה, לא גמורים. שני השחקנים האלה נראים יותר כאילו שמו להם פאה וכיסו אותם בהרבה איפור מאשר כמו גרסאות צעירות יותר של עצמם. שלא לדבר על כך ששפת הגוף של ג'קסון וגרג היא יותר של גברים מעל גיל חמישים (ואף מעל זה, במקרה של ג'קסון) ופחות של סוכנים בשיא כוחם שמנסים להציל את היום.

מה שכן ניסו לעשות זה להפוך את פיורי לדמות תמימה יותר, לפני שראה דברים שאף אדם אחר לא ראה, לפני שאבד את עינו ולפני שהפך קנאי לפרטיותו. זה רעיון טוב על הנייר, אבל התוצאה היא דמות שלא נראית קשורה בכלל לפיורי הזקן והמוכר. הוא מתנהג פחות כמו יוצא צבא שנמצא בעמדה בכירה בארגון ביון סודי, ויותר כמו מישהו שיצא היום לראשונה מהמשרד ולא ממש מפנים איך כל הקטע הזה של אקשן והצלת העולם עובד. יש כמה רגעים משעשעים בסרט ולג'קסון יש את הכשרון המולד לפתח כימיה אמינה עם כל אדם איתו הוא חולק מסך, זה פשוט לא מתחבר לניק פיורי שהופיע עד כה בקולנוע.

ברי לארסון מתגלה כבחירה טובה לתפקיד וירס. יש בה חום שמקרין כלפי חוץ ונותן את התחושה שאפשר לסמוך עליה, גם כשהיא מדברת על חייזרים משני צורה ועל פרויקטים סודיים שרק היא יודעת עליהם. יש ללארסון מראה של מישהי חביבה ושברירית, מה שמאפשר לה ללכת שוב ושוב נגד הציפיות של הקהל בתפקידיה השונים. היא הצליחה להיות כלבתא מתנשאת ב"סקוט פילגרים נגד העולם" ומנגד, גלמה אם אוהבת שמנסה לשמור על קור רוח מול עינוי מתמשך ב"חדר". בתור וירס, החיוך שלה אמור היה להסיח את הדעת, אבל כמו שכריס אוונס (שגם גלם נבל בסקוט פילגרים) הראה שאפשר להיות נער פוסטר וילד טוב וושינגטון די.סי. ועדיין לשכנע את הקהל שאתה הלוחם הטוב ביותר של המין האנושי, גם לארסון משכנעת שלמרות החביבות והחליפות הצמודות, היא מישהי שכדאי לעמוד מאחורי בזמן קרב. יש פספוס באפיון של הדמות כמי שצריכה כביכול ללמוד לשלוט ברגשות שלה, בעוד לא נראה שיש לה בעיה לעשות את זה לאורך הסרט. זה מסר נחמד נגד הפטריארכיה שמנסה לעצב נשים לפי טעם מסוים ולמנוע מהן למצות את הפוטנציאל שלהן, אבל התסריטאים התרשלו בנסיון לשלב אותו לאורך העלילה.

באופן כללי, קשה שלא לראות בקפטן מארוול פספוס. עם צוות שחקנים מכובד, עשרים סרטים קודמים לרפרנס אליהם, דמות ראשית שטרם נשחקה בתודעת הציבור ומודעות אמיתית לצורך לתת יותר מקום לנשים בסרטים הוליוודיים, עדיין יצא סרט שהוא לא יותר מסביר. אולי חלק מזה קשור לתקציב הנמוך ביחס לסרטים שקדמו לו ("רק" 152 מיליון דולר), אבל נראה שלחץ של זמן וזוג במאים שלא מתחברים לסגנון הכריעו את הכף. הסרט מכיל פסקול של שירי רוק משנות התשעים, פחות או יותר כל מה שנחוץ על מנת להוציא אותי עם חיוך ענק, אבל לא משכיל להשתמש בהם. רובם סתם מנוגנים ברקע וכשנעשה שימוש בשיר עבור סצנת אקשן… הוא עדיין סתם מנוגן ברקע. בניגוד ל"תור: ראגנארוק" או "שומרי הגלקסיה" שנהנו לשחק על החיבור בין צליל לתמונה, קפטן מארוול נעדר את המגע האישי שיתן לרגעים האלה תחושה בלתי נשכחת. ברי לארסון יודעת מה זה לעבוד עם במאי שאוהב לשלב מוזיקה בסיפור כי שוב, היא הייתה "בסקוט פילגרים נגד העולם". אמנם תפקיד קטן יחסית, אבל עם חתיכת כניסה מוזיקלית.

חבל לי לרדת על קפטן מארוול, כי באמת שהגיע לדמות הזו יותר. יש פה גיבורה שצריכה לשנות עוד רגע את מאזן הכוחות ביקום הסינמטי וכל מה שאני זוכר ממנה זה שהיא טייסת טובה. עד כמה שטוני סטארק ישמח למישהי כזו במצבו הנוכחי, צריכים לתת יותר כדי שיהיה באמת אכפת מהדמות. כמו שהפנתר השחור הגיע ל"מלחמת האינספוף" כחלק מבוזבז מבליל הדמויות בסרט, במקום שיהיה לי אכפת ממנו כמו שאכפת לי מגרוט, דמות שמסוגלת לומר רק שלוש מילים, גם וירס תגיע לסוף המשחק בתור ההיא שהיה לה סרט משלה לפני חודש ולא באמת הספקתי להתגעגע אליה או לפתח דאגה כלשהי לגורלה. החפזון בו קפטן מארוול הופק מורגש וכל המעורבים בו נפגעים מכך. סרט בסדר גודל כזה, שאמור להשתלב בתוך סדרת סרטים גדולה עוד יותר, צריך יותר זמן בפיתוח ובשלבי העריכה. הוא צריך יותר זמן בשביל לשווק את הדמויות וליצור געגוע. אני מקווה שההופעה הבאה של וירס בקולנוע תהיה יותר משמעותית, כי את הבכורה שלה בזבזו על סרט לא גרוע, אבל גם ממש לא רב השפעה כפי שהיה צריך להיות.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s