מחשבות על טקס האוסקר ה-91

10622f_91st-academy-awards-55324-charlie-wachtel-spike-lee-charlie-wachtel-left-640x481.jpg

 

  • "מן הסתם, כולנו נהיה חכמים יותר בתום הטקס, אבל כדי להבין למה רומא כנראה לא הולך לזכות באוסקר, רק צריך לצפות בו. הסרט איטי, כמעט נטול עלילה, משוחק בצורה מרוחקת ואנחנו כמעט ולא יודעים כלום על הדמות הראשית. האקדמיה אוהבת סיפורים והתפתחויות, בעוד קלאו מגלה מעט מאוד על עצמה. אנחנו יודעים שיש לה אמא עם בית בכפר ושהיא גדלה במקום דומה, אבל זה כל הרקע שניתן לנו על הדמות שהסרט מוצג דרך העיניים שלה. קלאו לא מביעה דעה על שום דבר, לא מתווכחת עם אף אחד, לא חושפת שום פרט אישי ומאפשרת לדברים פשוט לקרות סביבה. היא לא רובוט נטול רגשות, אבל קשה להתייחס אליה כדמות מלאה כאשר לפעמים בא לצעוק לעברה שלפחות תמצמץ בתגובה לגילוי מרעיש."
    את הפסקה הזו כתבתי בביקורת שלי על רומא. זה היה לפני שהסרט הוביל במספר המועמדויות לאוסקר ולפני שזכה בכל פרס מבקרים אפשרי. אפילו ציפיתי כבר, כמו רבים, שרומא יזכה הלילה בפרס הסרט ביותר. זה לא קרה והדברים שכתבתי עליו בדצמבר האחרון אכן התגשמו. נכון שאז חשבתי שכוכב נולד, ולא הספר הירוק, יהיה הזוכה הסופי, אבל זו תזכורת ללכת עם האינסטינקט ולא עם המספרים כשמדובר באוסקר.
  • הזכיה של הספר הירוק היא לא הפתעה, כמו שהיא אכזבה. כמה שלא אהבתי את רומא, האקדמיה החמיצה הזדמנות להעניק סוף סוף את הפרס החשוב ביותר שלה לסרט שאינו דובר אנגלית. אחרי כל ההזמנות שנשלחו לחברי אקדמיה חדשים על מנת להגדיל את המגוון המגדרי והאתני של המצביעים, הערב עדיין נסגר עם זוכה שנכתב לפי נוסחה הוליוודית מוכרת, מוצג מנקודת מבט של גבר לבן, בנוי מתחילתו ועד סופו על יצוג שטחי של קהילות שלמות ולא אומר שום דבר מעורר מחלוקת. 51 שנים אחרי שסידני פואטיה סתר לאדם לבן בכחום הלילה, האקדמיה למעשה נמצאת בנקודה שמרנית יותר מכפי שהייתה באותה שנה.
  • אם ההשוואות שהיו עד עכשיו להנהג של מיס דייזי לא הספיקו, גם הספר הירוק זכה באוסקר לסרט הטוב ביותר מבלי להיות מועמד על בימוי. כמו כן, שנתיים אחרי אור ירח, שוב הפרס הוענק לסרט ששאר הזכיות שלו היו על תסריט ועל הופעת משנה (נגיד) של מהרשלה עלי.
  • ההפתעה האמיתית היחידה הייתה זכייתה של אוליביה קולמן באוסקר לשחקנית ראשית. גלן קלוז הייתה אמורה לזכות לפי כל הגיון. מועמדות שביעית ללא זכיות קודמות, שחקנית ותיקה, אהובה, רהוטה, אחת שדור שלם של חברי אקדמיה גדל על סרטים בהשתתפותה. עדיין, קולמן קטפה את האוסקר בנסיון הראשון וכמו שרון בורגונדי אמר, אני אפילו לא כועס, זה מדהים. הנאום של קולמן, שברור שבעצמה לא חשבה שתזכה, היה כל כך מקסים, מבדח וכן, שגם אם הרצון הראשוני הוא להתמרמר על כך ששוב דפקו את גלן קלוז, באמת שאי אפשר לכעוס.
  • גיא נתיב הפך לישראלי הראשון שזוכה באוסקר. אתם יודעים, אם מתעלמים מהזכיה של נטלי פורטמן על ברבור שחור ושל ניב אדירי על כוח משיכה.
  • עוד גאווה ישראלית: מקסיקו זכתה באוסקר ראשון לסרט בשפה זרה ובכך הבטיחה שישראל תשאר במקום הראשון במספר המועמדויות ללא זכיה לפחות לעוד שנה.
  • מה נסגר עם שמלות ורודות או אדומות מנופחות? מילא אחת או שתיים, אבל חצי מהנשים שעלו לבמה לבשו גרסה כלשהי של התפלצת הזו. כשהלן מירן התבדחה על כך שלא תאמו צבעים מראש, חשבתי שהתכוונה אליה ולג'ייסון מומואה (שלפי החליפה שלו, גם העלה לכולם את המזוודות לחדר), לא אליה ולכל אישה שניה באולם.
  • ברברה סטרייסנד עלתה להציג קטע מתוך שחור על לבן. אני מניח שהמחשבה מאחורי זה היא שיש גם שוטר יהודי בסרט. מה שהכי מוזר זה שהיא עלתה לבמה כמה דקות אחרי שליידי גאגא זכתה על השיר המקורי מתוך כוכב נולד, פרס שסטרייסנד זכתה בו בעצמה על הגרסה הקודמת של אותו סרט! איך מי שבחר את המגישים הצליח לפספס ככה?
  • אגב, לא נעים לומר, אבל הביצוע החי של Shallow במהלך הטקס היה מבוים טוב יותר מכל כוכב נולד. אפשר להבין למה בראדלי קופר לא היה מועמד על הבימוי.
  • איך ארבעה פרסים הולכים לסרטים של מארוול ואף אחד לא מודה לסטן לי?
  • מצד שני, ארבעה פרסים לרפסודיה בוהמית, הכי הרבה השנה. בכל זכיה, יכולתי לדמיין את המפיקים של הטקס מתפללים שאף אחד לא יזכיר את בריאן סינגר. לא הודו לו, אבל אני משוכנע שלפחות אחד מהזוכים נהנה לשחק על העצבים של ההפקה וכמעט להודות לסינגר כל הזמן.
  • אז איך היה טקס ראשון מזה שלושים שנה ללא מנחה? בסדר ובעיקר נשכח. ההופעה החיה של קווין הייתה פתיחה טובה ואנרגטית (וכנראה גם מאוד יקרה) והיו רגעים משעשעים עם מליסה מקארתי, סמואל אל. ג'קסון, טרוור נואה, קיגן מייקל קיי (שגדל זקן על מנת שנבדיל בינו לבין טום מורלו), מייק מאיירס ודיינה קארווי והפתיחה עם איימי פולר, טינה פיי ומיה רודולף. נאומי הזכיה התארכו ולא פעם, אנשים לא הספיקו לדבר מרוב שאחרים תפסו את המיקרופון. ידעתם שיחד עם ספייק לי זכו עוד שלושה תסריטאים? כנראה שגם הוא שכח.
    עדיין, משהו היה חסר. הטקס עבר חלק מדי, מפרס לפרס להופעה לפרס לקליפ מתוך סרט. שום דבר מעבר למה שיש בכל טקס, פרט להופעה הדי קצרה של קווין. מנחה היה נותן לטקס אופי ומאפשר לחרוג מהתבנית הרגילה. טקס האוסקר ה-91 היה מבדר, אבל זה פשוט לא אותו דבר כשאין את החוט המחבר בין חלקי הערב.
מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s