ביקורת: סגן הנשיא

Vice+Poster.jpg

 

זוכרים את דיק צ'ייני? אתם יודעים, זקן, מקריח, שקט כזה, עם לב חלש ועמדות שמרניות. זה שירה לחבר שלו בפרצוף בזמן ציד וכולם צחקו על זה למשך שבוע. נו, זה שהיה סגן הנשיא של בוש הבן, שישב תמיד בצד ולא התערב בזמן שהנשיא שוב ושוב מביך את עצמו לעיני האומה. זה שהיה במרחק בייגלה אחד מלהפוך לאדם החזק ביותר באמריקה? בדיוק, צ'ייני הזה. אז מתברר שהוא הרבה מעבר למה שחשבנו.

זוכרים את אדם מקיי? אתם יודעים, במאי בן חמישים בערך שעשה קריירה מסרטים של ויל פרל, עד שהחליט פתאום לעשות סרט פוליטי והיה מועמד לאוסקר על "מכונת הכסף". נו, זה שהשותף שלו לכתיבה נשוי למילי אביטל. כן, ההוא שעשה את הסרט שבו מרגו רובי יושבת באמבטיה ומסבירה מונחים מורכבים בכלכלה וסטטיסטיקה. אז מתברר שהוא מסוגל להיות עוד הרבה יותר פוליטי.

"סגן הנשיא" עוסק בסיפור חייו של דיק צ'ייני. על פי הסרט, צ'ייני גדל מלהיות כלומניק שנזרק מהקולג' בגלל השתתפותו בקטטות אלימות, לאחד האנשים המשפיעים בעולם. המסע מתחיל כאשר הוא נרשם לתכנית מתמחים בבית הלבן (מתברר שדרישות הסף היו די נמוכות בתקופת ניקסון) במהלכה הוא עובד בצמוד לדונלד ראמספלד, היועץ הכלכלי לנשיא. ראמספלד מתגלה במהרה ככריש שתוקף ברגע שאפשר, זומם להגיע רחוק ומצפה לנאמנות מוחלטת מהמתמחה שלו. צ'ייני לומד ממנו את כל סודות הממשל וכיצד לשמור על הקלפים קרוב לחזה עד שמגיע הרגע הנכון לחשוף אותם.

עם הידע והנסיון שרכש כמתמחה, דיק צ'ייני פותח בקריירה פוליטית הנמשכת על פני חמישה עשורים, תחת חמישה נשיאים שונים ועם לא מעט קשרים יוקרתיים בעולם האזרחי. הוא נתמך לכל אורך הדרך באשתו לין שבזכותה החליט לעשות משהו עם עצמו. לין היא בעלת ראש לא פחות פוליטי מבעלה, ושמרנית לפחות פי שניים מהאמריקאי הממוצע.

אדם מקיי הוא במאי שאינו מתבייש בעמדותיו הפוליטיות. אם "מכונת הכסף" הראה את כשלי ההתנהלות הכלכלית של ממשל בוש הבן, תוצאה שנגרמה משנים של השקעות אזרחיות לא חכמות בעידוד הממסד, סגן הנשיא מראה איך אדם אחד, לדעת מקיי, למעשה ברא את אמריקה המודרנית. הוא רואה בצ'ייני אחראי לכניסתה של ארצות הברית למלחמה מיותרת, לפגיעה באיכות הסביבה, לעלייתן של רשתות חדשות לא מאוזנות ולמותם של לא מעט חפים מפשע. זה המון משקל להניח על כתפיו של אדם אחד והסיבה העיקרית שהסרט מתקשה ליצור תחושה של אמינות.

נניח שהיו אומרים לכם שקורט קוביין התאבד בגלל מושל מדינת וושינגטון לשעבר בות' גרדנר. מן הסתם, הייתם רוצים לדעת פרטים. אז היו אומרים לכם שבתקופה בה קוביין ברח מהבית, הוא נהג לישון מתחת לגשר ליד נהר וישקה. מאחר ולא היה מקום לינה מוסדר בסביבה והמושל לא יזם תכנית סיוע לחסרי בית, קורט קוביין סבל מהרוחות הקרות ומתנאי השטח שהובילו לכאבי גב כרוניים. לאחר שהתפרסם והיה מסוגל להרשות לעצמו, החל להשתמש במשככי כאבים. מתוך פחד שיתמכר למשככים, פנה לחומרים אחרים, כמו הרואין, לשם הפחתת הכאב. קוקטייל החומרים הזה גרם לחוסר איזון במוחו של קוביין שהוביל לדכאון ולבסוף להתאבדות. זה נשמע מוגזם, אבל התאוריה הזו קיימת וזו בערך מידת האחריות שאדם מקיי מטיל על דיק צ'ייני, רק בקנה מידה גדול פי מיליון.

זה לא שצ'ייני לא היה פוליטיקאי ממולח, או שאין מקום להעלות סימני שאלה לגבי התנהלותו בתפקידיו השונים בבית הלבן וקשריו עם חברות נפט שונות. הסרט מציג אותו מהתחלה כמי שמקבל החלטות צבאיות בעקבות מתקפת ה-11 בספטמבר, בעוד הנשיא בוש נמצא בדרך ואינו מעודכן בנעשה בישיבת החרום. דיק צ'ייני מוצג מן הפתיחה כבעל יותר כח מנשיא ארצות הברית וכשחקן מרכזי במשחק שאת הצעד הראשון בו עשה בכלל אוסאמה בן לאדן. דיק צ'ייני, אליבא דסגן הנשיא, היה הגורם המרכזי לכל מה שקרה באפגניסטן, בעירק ובארצות הברית בין השנים 2001-2008 ובעקיפין, גם בשנים שאחרי.

בהחלט לא נמניתי על אוהדיו של הנשיא בוש הבן, וגם על הנשיא הרפובליקני הנוכחי אני לא בדיוק משתגע. אני משוכנע שצ'ייני, כחלק מממשל בוש, אחראי ללא מעט החלטות מפוקפקות המונעות מאינטרסים אישיים, לצד אג'נדה פוליטית כוחנית שאינה מכירה כראוי במורכבותן של סיטואציות בינלאומיות. ברור לי שבזמן שבוש הוצג בתקשורת שוב ושוב כאידיוט נוח לשכנוע, הסגן שלו היה צמוד לאוזנו. עם כל זה אני מסכים והייתי שמח לראות סרט העוסק בכך בצורה אמינה ומתקבלת על הדעת. סגן הנשיא אינו סרט כזה. אף על פי שהמסר שלו ברור רוב הזמן, התחושה הייתה יותר כאילו אני צופה בסרט של אוליבר סטון או מייקל מור, במאים שגם ליברלים מתנערים מהם מרוב שהטיעונים שלהם אינם עומדים במבחן המציאות.

יאמר לזכות אדם מקיי שהוא ידע בדיוק לתוך מה הוא נכנס. הסרט מבהיר מהתחלה שלא כל הפרטים ידועים ועל סמך זה שמשפחת צ'ייני לא הגישה תביעת דיבה נגד יוצריו, כנראה שרוב מה שמוצג שם אכן תואם את המציאות. הוא מלווה בקולו של מספר בעל קשר מעניין לצ'ייני שנחשף רק בשלב מאוחר יחסית. הפרט הזה לא באמת משמעותי לסיפור, אבל הוא מהווה טוויסט מקורי לדמות המספר היודע כל. הבעיה כאן היא כללית יותר וזו אותה בעיה שהייתה לי עם "מכונת הכסף". נראה שמקיי מזלזל בצופים. בסרט הקודם זה התבטא במפורסמים שעוצרים את הסרט על מנת להסביר לקהל מושגי יסוד בנימוק שאם יעשו זאת אנשים לא נוצצים, הקהל יאבד עניין. אפילו שהדבר נעשה כסוג של בדיחה, הייתה תחושה שמקיי באמת מאמין שהקהל לא יצליח לעקוב אחר הנעשה בלי שיחזיקו לו את היד. בסגן הנשיא, דמויות כל הזמן מסבירות אחת לשניה מושגים שאמורים להיות ידועים להן מראש והתסריט ממש מכתיב לצופים מה לחשוב ומה בדיוק הכוונות של צ'ייני בכל רגע נתון.

זה מוביל לבעיה נוספת בסרט. דיק צ'ייני הוא מרכז העלילה, כל דבר שקורה הוא השלכה של משהו שצ'ייני עשה או גרם לאחרים לעשות, אבל יש דבר אחד שחסר פה. אין לצ'ייני מניע. הוא מוצג בסרט כמי שמשקיע את כל זמנו בעיצוב העתיד, מבלי שהסרט מסביר אפילו פעם אחת למה. אין לו איזה רקע אישי שגורם לו לרצות להוכיח את עצמו, פרק להטפה של לין בצעירותם על כך שכדאי שיעשה משהו עם עצמו. אין לו אינטרס מסוים שהוא רוצה לקדם והרווח שיוצא לו מחלק מפעולותיו לא מסביר את הפעולות האחרות. הוא אפילו לא שמרן במיוחד, או בעל איזה חזון משיחי. הוא פשוט רוצה שדברים יעשו בדרך שלו. סגן הנשיא לא מספק נימוק רציני לכך שהרצון הזה מתורגם לחיפוש מתמשך אחר עמדות כח. לשם השוואה, ב"סטלין מת", סרט פוליטי-היסטורי שאהבתי מאוד, הדמויות עוסקות במניפולציות מתוך צורך השרדותי. מי שלא מתאים את עצמו למציאות המשתנה, ימצא עצמו מחוץ לתמונה, אולי אפילו בגלות או בבית הסוהר. דיק צ'ייני הקולנועי אינו פועל תחת לחץ כזה. למעשה, יש לו הרבה זמן לחשוב על דברים ולתכנן בדיוק מה לעשות. אפילו ב-11 בספטמבר, הוא נראה רגוע להפליא. קשה להתמיד ולראות בו גאון מרושע כאשר התסריט לא מספק לו סיבה לעשות את מה שהוא עושה.

אחרי כל התלונות, יש גם דברים טובים בסרט. היו לאדם מקיי כמה רעיונות מאוד מעניינים והם בהחלט עשויים היטב. לא תמיד הם מתחברים לעלילה עצמה, למשל קטע בו הדמויות מתחילות לדבר כמו במחזה של שייקספיר, אבל עדיין מדובר בגישה יצירתית. מקיי בהחלט מפגין פה יכולת לשחק עם הציפיות של הצופים ומציע צורות חדשות להביט על סיפור מוכר, כאלה שגם עם הבעיות בתוכן הסרט, מייצרות לו צורה מסקרנת ויחודית. עידון אינו הצד החזק של סגן הנשיא ובעוד זה יכול להציק לפעמים, ישנם רגעים בהם ההתעקשות של מקיי להעביר רעיון, נראית ממש טוב. כך לדוגמה שילוב קטעים מנסיון דיג בשיחה בה צ'ייני מפתה את בן שיחו לתת לו את מה שירצה, כאשר לשונו החלקה משמשת פתיון, או ישיבה בענייני מלחמה המוצגת כעיון בתפריט במסעדת יוקרה. כמה שמקיי מתקשה לתת נימוקים למעשיה של הדמות הראשית בסרט, הוא בהחלט מוצא דרכים משעשעות להציג אותם.

צריך להזכיר לטובה גם את צוות השחקנים. כריסטיאן בייל, כהרגלו, חסך לצוות המאפרים קצת עבודה ודאג לעלות במשקל לפני הצילומים על מנת לקבל את צורת הגוף של דיק צ'ייני. עדיין, גם מעבר לדמיון החיצוני, בייל מפליא להיכנס לדמותו של הפוליטיקאי התחמן ולא מרפה לרגע. הוא עוזר לצ'ייני להראות אנושי, למרות התסריט שמציג אותו כסוג של חצי-אל שתמיד יודע הכל ומסוגל לשנות את המציאות בהתאם לרצונו. איימי אדמס לא רעה בתפקיד לין צ'ייני, אם כי ראיתי הופעות טובות יותר מצדה. סם רוקוול וסטיב קארל לא התבקשו לשנות כמעט שום דבר מהופעותיהם בשנה שעברה, אבל כל אחד מהם מבצע את תפקידו היטב. ג'ורג' בוש הבן של רוקוול הוא כמו גרסה מבוגרת יותר לדמותו מ"שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי", בעוד קארל מגלם את דונלד ראמספלד כמו גרסה פחות כיפית ויותר מרושעת של בובי ריגס מ"מלחמת המינים".

סגן הנשיא הוא בו זמנית הרצאה חד-צדדית, מיצג אמנותי משכנע, כתב אישום חסר רחמים, ונאום מלא יראת כבוד אודות יריב מכובד. נראה שאדם מקיי מעריץ את השגיו של דיק צ'ייני, לא פחות משהוא מתעב את מעשיו. הסרט הציב לעצמו מטרה להפנות את תשומת הלב לאיש שעשה קריירה מלעמוד בצד ולהראות חסר חשיבות בזמן שהוא זה שבעצם מושך בחוטים, והמטרה הזו בהחלט מושגת. גם אם טענות רבות המועלות כאן נראות מפוקפקות, הרגשתי שלמדתי די הרבה על דיק צ'ייני. אולי הסרט היה עובד טוב יותר כסרט תעודי המביא עדויות וראיות לנרטיב אותו הוא מקדם.

בתור סרט עלילתי, סגן הנשיא מעניין, אבל נראה שטחי בטענותיו ובאפיון הדמות עליה סביבה הוא בנוי. התכונה החיובית היחידה של צ'ייני שמוצגת כאן היא היותו איש משפחה למופת, וגם לגבי זה הסרט מביע הסתיגות בשלב מסוים. הטון הסרקסטי מורגש, אולם הוא הופך לפעמים למתקפה ישירה ונטולת רחמים. אפשר לומר שזה מגיע למי שהתיחס לעולם כאל מגרש המשחקים הפרטי שלו, אבל עד כמה שהסרט יצירתי בהצגת הצד השלילי של צ'ייני, חסר משהו שיסביר מה עומד מאחורי כל זה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.