ביקורת: ספיידרמן: ממד העכביש

Dr2YnJGU8AE5cz6_resize.jpg

 

אפשר להתווכח מהו סרט גיבורי-העל הטוב ביותר שיצא במהלך 2018*, אבל נראה שרוב הנשאלים יסכימו ש"ונום" הוא הגרוע ביותר. הוא לא אסון בקנה המידה של "ארבעת המופלאים" (תבחרו כל גרסה שהיא), או "באטמן נגד סופרמן", אבל ההסכמה הכללית היא שכל הגישה לסיפור, קטעי האקשן ומערכת היחסים בין הדמות הראשית לסביבה, נעשו ברמה נמוכה מזו שהורגלנו אליה. אם צריכים הוכחה לכך שמדובר באכזבה, אותם נשאלים גם יסכימו שהקטע הטוב ביותר ב"ונום" מופיע בסוף הכתוביות. לא, לא הטיזר לסרט ההמשך, אלא סצנה שלמה מתוך "ספיידרמן: ממד העכביש" שהוצגה כבונוס עבור צופים סבלנים במיוחד. כן, "ונום" כל כך גרוע, שהסצנה הטובה ביותר בו לקוחה בכלל מסרט אחר.

עברו בסך הכל חודשיים עד שזכינו לצפות בסרט המלא של ספיידרמן. כלומר, בסרט האנימציה המלא מבית סוני של ספיידרמן. זה לא אותו ספיידרמן שגולם בידי טובי מגוואייר בעשור שעבר, או זה שגולם בידי אנדרו גארפילד. זה בוודאי לא אותו ספיידרמן שהצטרף לנוקמים, כי הוא קצת עסוק עכשיו בקו זמן משלו. ספיידרמן החדש, באנימציה תלת-מימדית, הוא… בעצם הוא הכל.

מיילס מוראלס הוא תיכוניסט מברוקלין עם חיים נטולי הפתעות. הוא נאלץ לעזוב את חבריו לספסל הלימודים כאשר ההורים רושמים אותו לפנימיה יוקרתית, שם הוא מתקשה למצוא את עצמו. אין לו בעיה להבין את החומר הנלמד, למעשה מיילס חכם משמעותית מהמתבגר הממוצע, אולם כבר היו לו חיים בשכונה הישנה, ואת השבוע הזה הוא פתח כשאביו השוטר עושה לו בושות בפתח הפנימיה. חוץ מתלמידה חדשה אחרת, אין למיילס עם מי לדבר וגם איתה מתגלות במהרה בעיות.

בכדי לשבור את השגרה ולבטא את עצמו, מיילס מתגנב בערב בכדי לפגוש את דודו ויוצא איתו למקום סודי בו יוכל לכסות קיר שלם בגרפיטי, העיסוק שאבא של מיילס מתקשה לראות כאמנות וכניצול טוב של זמן ומרחב. במהלך עבודת היצירה, ננשך מיילס בידי עכביש ומתחיל להרגיש מוזר. ברוב העולמות, הפתרון לכך הוא ללכת לרופא ולקבל מרשם לאנטיהיסטמינים. אלא שמיילס חי ביקום שבו חי גם ספיידרמן. כולם מכירים את גיבור-העל שמציל את העיר מנבלים, חי בזהות סודית ומוכר הרבה מוצרים נלווים. כולם גם יודעים כיצד ספיידרמן קבל את הכוחות שלו, אז כאשר מיילס מבין מה קרה, הוא חוזר לזירת הפשע במטרה למצוא את העכביש ולוודא שלא עבר איזו הנדסה גנטית חשודה, או נחשף לקרינה רדיואקטיבית מעבר למומלץ. במקום בו נמצא העכביש, מיילס מגלה גם איש עכביש. ספיידרמן בדיוק נלחם שם בקינגפין שמנסה לפתוח שער לממד אחר.

כשמסתכלים על הרקורד של ספיידרמן עם אולפני סוני, המצב לא הכי מעודד. פעמיים הצליחו להתחיל סדרה, תחת המותג של קולומביה, עם שובר קופות שנראה מבטיח, רק כדי להפוך אותה לעמוסה מדי בדמויות ודלה מדי בהגיון פנימי מכדי שמישהו מהמעורבים ירצה להמשיך. גם כשמסתכלים על ההיסטוריה של מחלקת האנימציה של סוני, יש סיבה לדאגה. זו אותה מחלקה שהוציאה לפני שנה וחצי את "אמוג'י: הסרט" ואחראית לסרטי הדרדסים הנוראיים ולסדרת מלון טרנסילבניה הבינונית. קרן האור היחידה שלהם היא "גשם של פלאפל", אותו כתבו וביימו פיל לורד וכריסטופר מילר.

כנראה שלמישהו בסוני בכל זאת יש יכולת הסקת מסקנות, כי פיל לורד נשכר לפתח את הסיפור ולכתוב את התסריט עבור "ספיידרמן: ממד העכביש". מאז שיתוף הפעולה הקודם עם האולפן, לורד ומילר קנו לעצמם מוניטין כיוצרי קומדיות מצליחות כמו "רחוב ג'אמפ 21" ו"סרט לגו". ממד העכביש אמנם מכיל את המודעות העצמית שהסרטים האלה מאופיינים בה, כולל התייחסות ישירה לדבר המביך ביותר שזוכרים מ"ספיידרמן 3", אבל גם מציג גישה רעננה לז'אנר גיבורי-העל, כזו שעולם הקולנוע בהחלט זקוק לה.

החידוש הגדול בממד העכביש, הוא האפשרות לעמת גרסאות שונות של דמות מוכרת זו מול זו. ככל שסדרת קומיקס נמשכת יותר זמן, נוצרים עוד ועוד קווי זמן חלופיים בהם היוצרים בוחנים גישות שונות לסיפור, סגנונות שונים, בחירות שונות לתפקיד הראשי. מה אם קפטן אמריקה היה עורק לצד הרוסי במלחמה הקרה? מה אם ארבעת המופלאים היו חיים בימי הביניים? מה אם סופרמן היה מנסה לעצור את פלישת בני המאדים ממלחמת העולמות? באופן טבעי, גם הקוראים וגם היוצרים משתעממים בשלב מסוים ומתחילים לשחק עם רעיונות פחות שגרתיים. על זה ממד העכביש נשען, על העובדה שספיידרמן מופיע בקומיקס, בטלוויזיה ובקולנוע מאז תחילת שנות השישים ויצאו לו לאורך השנים כמה גרסאות מאוד לא שגרתיות. הסרט החדש מכיר בקיומן של גרסאות אחרות ואינו מתיימר להיות היצוג האולטימטיבי של הסדרה. הוא פשוט מציג את הסיפור מנקודת המבט של נער ניו יורקי בשם מיילס שחי ביקום אחד מתוך רבים בהם ספיידרמן הוא אדם אמיתי.

האנימציה של ספיידרמן: ממד העכביש גם הצליחה לעשות משהו שרבים אחרים כשלו בו. ראינו כבר סרטים שמנסים לחקות סגנון חזותי של חוברת קומיקס. לפעמים זה מצליח יותר ("סקוט פילגרים נגד העולם"), לפעמים פחות ("הענק" של אנג לי), אבל זה תמיד נראה כמו עבודה לא גמורה. האנימטורים של ממד העכביש לא התעצלו, הסרט נראה כמו סיפור קומיקס מתחילתו ועד סופו והתוצאה מרהיבה. השימוש בטריק ההצללה הנפוץ בציורי דיו, גורם לאנימציה הממוחשבת להראות כמו חוברת קלאסית. המחשבות של מיילס מופיעות לפעמים בתוך תיבות טקסט והתסריט למעשה מספק הסבר לכך. האפקט של התנגשות הממדים נראה כמו הדפס שקם לתחיה והעיצוב הקריקטוריסטי של נבלים כמו קינגפין, הגובלין הירוק ודוק אוק מתנגש עם העיצוב האנושי של מיילס ושל פיטר פארקר. למרות שהסרט מתרחש בעולם ריאליסטי יותר מכל סרטי ספיידרמן שיצאו עד כה (אולי להוציא את "ספיידרמן: השיבה הביתה"), הוא מרשה לעצמו להתפרע בכדי להדגיש את ההבדל בין הטובים לבין הרעים. בכך, ממד העכביש מזכיר את "דיק טרייסי" של וורן ביטי, שגם הוא בחר לחקות את סגנון הקומיקס עליו הוא מבוסס, תוך שהוא דואג שהחבר'ה הטובים יהיו יפים ואסתטיים, הרעים יהיו מעוותים פיזית ואם דמות מסוימת מקפצת בין שני הצדדים, היא עוטה מסכה על מנת למנוע סתירה עיצובית.

כפי שהסצנה שהוקרנה אחרי "ונום" רמזה, ספיידרמן: ממד העכביש עושה מעברים מהירים בין הומור וכובד ראש. סצנה שמתחילה מול קבר טרי ומסתיימת כששתי דמויות נוחתות באמצע מעבר חציה לאחר שראשה של אחת מהן נתקע בתוך איש שלג, בהחלט מייצגת את המנעד הרגשי של הסרט. הוא מצד אחד מאוד מצחיק, כולל לא מעט הומור עצמי ובדיחות חזותיות, ומצד שני עוסק ברצינות בנושאים כמו מוות ובעיות במשפחה. היחסים המורכבים בין מיילס לאביו עומדים במרכז אחת הסצנות המרגשות ביותר בסרט, סצנה שבה השניים בכלל לא רואים אחד את השני ועדיין יוצרים ערוץ תקשורת תחת נסיבות קשות. בעוד הדודה מיי זוכה כאן לשדרוג משמעותי מדמות הזקנה המנותקת (או לחילופין, מריסה טומיי) שהוצגה בעבר, המשפחה של מיילס נמצאת בסכנה ללא צורך בהתערבות חיצונית. המתיחות הנגרמת מכך שהאב רוצה למנוע מבנו התדרדרות לחיי הפשע בהם הוא נתקל בעבודתו, אבל לא מבין שבכך הוא מרחיק אותו ממנו, משתווה בעוצמתה גם לרגעי האקשן הסוערים ביותר בסרט.

בין צוות המדובבים, ישנם כמה שבולטים לטובה. שמייק מור מעניק למיילס את העומק הרצוי עבור דמות שחלק מהזמן רק צופה בהתרחשויות ולא תמיד משתתפת באקשן. בריאן טיירי הנרי נהדר בתפקיד האב המגונן יתר על המידה ולגמרי משכיח עד כמה הוא היה מפחיד ב"אלמנות". מאהרשאלה עלי ממשיך להראות שדמות של מבוגר מגונן עם עיסוק מפוקפק, היא הטייפקאסט הנכון עבורו, בעוד ג'ייק ג'ונסון עושה עבודה טובה בתפקיד הגרסה הפחות זוהרת של פיטר פארקר. היילי סטיינפלד, ליב שרייבר, ניקולס קייג', לילי טומלין, ג'ון מולייני וקתרין האן מוסיפים גם הם את קולותיהם לתפקידים קטנים יחסית, אבל משובחים. הקמאו המסורתי של סטן לי, שהוקלט זמן קצר לפני מותו, הוא פרדה לא מתוכננת, אבל לחלוטין מכובדת, מהאייקון ששינה לחלוטין את עולם הקומיקס.

עד שספיידרמן: ממד העכביש יצא, התחושה שלי הייתה שהדבר הטוב ביותר שקרה לספיידרמן היה לצאת מידיה של חברת סוני ולעבור לידי אולפני מארוול. סרט האנימציה הזה מוכיח שבעוד הגרסה המצולמת של מארוול טובה משמעותית מקודמותיה, אפשר להשאיר בידי סוני את הגרסה המונפשת. לראשונה בחייו, ספיידרמן הצליח להופיע בשלושה סרטים טובים ברצף (כולל "הנוקמים: מלחמת האינסוף"), כל אחד מהם עם גישה שונה לחלוטין להצגת הסיפור ולמהותה של הדמות.

 

*אני מודע לכך שהביקורת עלתה רק ב-2019. הייתי עסוק.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.