ביקורת: ראלף שובר את האינטרנט

image002_1537460674382_98113399_ver1.0_640_480_resize.jpg

 

ב-24 בפברואר 2013, "ראלף ההורס" נשדד. אני לא מרבה להתלונן על תוצאות האוסקר ולרוב מקבל אותן בהכנעה, אבל ל"ראלף ההורס" הגיע לזכות באותה שנה בקטגוריית סרט האנימציה הטוב ביותר. זה לא שלא הייתה לו תחרות מכובדת. למעשה, זו הייתה אחת השנים החזקות בתולדות הקטגוריה, כאשר שאר המועמדים היו "אמיצה" של פיקסאר (שזכה), "פרנקנוויני" של טים ברטון, "פאראנורמן" של לייקה ו"פיראטים!" של אארדמן. כל אחד מאלה הופק בידי יוצרי אנימציה שיש לי רק כבוד כלפיהם, אבל ראלף היה טוב מכולם והוא גם זה ששרד בתודעה הכי הרבה זמן.

עברו שש שנים מאז יצא הסרט והרבה דברים השתנו. האינטרנט השתלט על חיינו, אנשים משתפים סרטונים ותמונות על מנת לקבל לייקים ולהיות מפורסמים, גורמים מפוקפקים מציעים להרוויח כסף באמצעות פרסומות קופצות, ממים הפכו לדרך מקובלת לנהל שיחה… סליחה, מעדכנים אותי שכל זה קרה לפני יותר משש שנים. כלומר, האינטרנט נעשה זמין לכל בית עוד באמצע שנות התשעים, אתרים ואפליקציות כמו יוטיוב, פייסבוק ואינסטגרם היו פופולריים לפני ש"ראלף ההורס" יצא לאקרנים וטלפונים חכמים כבר היו בדור הרביעי שלהם כש"אמיצה" זכה באוסקר. אז למה רק עכשיו דיסני נזכרו להוציא סרט שבו "ראלף שובר את האינטרנט"?

התשובה הברורה ביותר היא שלוקח שנים ליצור סרט אנימציה בסטנדרטים של דיסני, במיוחד עכשיו שזנחו לחלוטין את תעשיית ההמשכים שיוצאים ישירות לקולנוע הביתי והתחילו להתייחס לכל פרויקט כמשהו שראוי למסך הגדול. בנוסף, "ראלף ההורס" עסק באופן מודע בטכנולוגיה מיושנת שנמצאת בסכנת הכחדה, אז ההמשך צריך להרחיב את העולם של הדמויות ולצאת מאולם הארקייד המוכר. עוד סיבה, שאולי לא השפיעה ישירות על הפקת הסרט, אבל בטוח נלקחה בחשבון בידי רואי החשבון של דיסני, היא ש"אימוג'י: הסרט", עם כל השנאה הביקורתית כלפיו, היה סרט מאוד מצליח מסחרית. לא מצליח כמו ראלף, אבל הוא הוכיח שיש קהל לסרטים שמתרחשים במרחב הדיגיטלי.

כזכור, ראלף הוא הנבל במשחק הארקייד הוותיק "פיקס איט פליקס ג'וניור". לאחר שעזר להציל את משחק המרוצים "שוגר ראש", הפך לחברה הטוב ביותר של ונלופי, הנסיכה שבעקבות גליץ' בקוד, מסוגלת לנצח בקלות את שאר הנהגים. ונלופי מתחילה להשתעמם מכמה שהמשחק שלה מוגבל וחולמת על אתגרים חדשים. כאשר חלק חיוני במכונה נשבר, "שוגר ראש" נמצא בסכנת סגירה סופית. בנסיון להציל את המשחק, מחליטים ראלף וונלופי לחפש בדבר החדש הזה שנקרא אינטרנט אחר חלק חלופי.

האינטרנט מתגלה כמקום ענק ומופלא, אבל גם יקר. השניים מנסים להשיג פריט רב ערך ממשחק מקוון, לפני שהם לומדים על דרכים פחות מפוקפות לשלם כשאין לך חשבון בנק בעולם האמיתי. ראלף מנסה להפוך לכוכב רשת על מנת לצבור לבבות אותם ניתן להמיר לכסף וירטואלי ובכך לרכוש מאי-ביי את החלק החסר למכונת המשחק.

ראלף שובר את האינטרנט הוא סרט שקל לפריד בקלות בין שלוש המערכות שלו, לא רק מבחינת קצב ועלילה, אלא גם במידת האכפתיות שהייתה ליוצרים מכל חלק. המערכה הראשונה די גרועה, כאשר היא הורסת את הסיום המצוין של הסרט הראשון. ראלף, שהעביר את כל הסרט הקודם בנסיון למצוא חיים חדשים כי נמאס לו להיות הנבל השנוא, מנסה עכשיו לשמור בקנאות על השגרה שלו ושל ונלופי. הוא פתאום רוצה לעשות כל יום אותו דבר, בדיוק מה שהתלונן עליו לפני כן. השינוי הזה בהתנהגות יוצר תלות כמעט חולנית בחברות עם ונלופי, דווקא כשהיא מתחילה להתפתח כדמות.

המערכה השלישית מנסה להיות רגשית במיוחד ודוחפת בכח את המסר על מהותה של חברות אמת, תוך תקווה שהצופים לא יודעים איך האינטרנט בנוי באמת ויבלעו כל שטות שתוגש להם. זה החלק האפל ביותר בסרט והוא היה כנראה עובד לו היו טיפה מקלים על הנסיון לסחוט תגובה מהקהל. הפתרון עובר חלק ביחס לסיבוכים שהובילו אליו ומספר קווי עלילה פשוט נשכחים למען קידום מוסר ההשכל. אם כל הסרט היה כמו שתי המערכות האלה, הוא היה לא יותר מאכזבה שמדגימה עד כמה היה צריך להסתפק בסרט אחד במקום להרחיב לסדרה.

למרבה המזל, לא זה המצב. המערכה השניה של ראלף שובר את האינטרנט היא רצף של סצנות קומיות נהדרות שמשלבות בין בדיחות ואמירות חברתיות על תרבות האינטרנט, לבין פארודיה עצמית של דיסני, שעושים זאת טוב יותר מכל המתחרים. אפילו גייסו את כל המדובבות המקוריות של נסיכות דיסני (אלה מהן שעדיין בחיים) לתפקידי אורח. ההשתלטות של דיסני על מארוול ולוקאספילם משתלמת בזכות היכולת לשלב מגוון רחב של דמויות בסרט, אפילו רק להופעות ברקע, כמו גרסה מקבילה ל"סרט לגו", רק עם הנוקמים במקום ליגת הצדק.

אף על פי שהאמירות של הסרט אודות האינטרנט וההיסטוריה של דיסני לא יפתיעו אף אחד, הן עדיין מבוצעות בצורה משעשעת. גם עוגה בפנים יכולה להצחיק בפעם המאה, כל עוד הביצוע מתוזמן היטב. אפילו הנטיה המיותרת של ראלף להסביר בדיחות, לא הורסת את הפאנץ' ליין. הבמאים ריץ' מור ופיל ג'ונסטון, יחד עם התסריטאית פמלה ריבון, יודעים לספר בדיחות ומצליחים בכך שוב ושוב. ההומור לא תמיד מתוחכם, אבל וואו, כמה שזה לא משנה כשהבדיחות מגיעות ברצף ותוקפות מכל הכיוונים. דיסני השתעשעו בעבר עם פארודיה עצמית ב"מכושפת", שהוא אכן אחד הסרטים הלא מונפשים הטובים שהחברה יצרה. הוכחה לכך שכשרוצים, יכולים לצחוק על כל דבר בלי לזלזל בצופים.

חוסר האחידות בין חלקיו של הסרט, יוצר תהיה לגבי קבוצת הגיל לה הוא מיועד. "ראלף ההורס" קרץ בברור לילידי שנות השבעים והשמונים עם הופעות אורח של דמויות ממשחקים ותיקים. גם אם המסר פנה לקהל צעיר, לא היה ספק שיוצרי הסרט חשבו על בני שלושים ומעלה כשתכננו את העלילה. במקרה של ראלף שובר את האינטרנט, הארקייד נשאר מאחור לטובת דברים שהיו פופולריים לאורך העשור הנוכחי. קהל צעיר יזדהה עם החיפוש אחר משחקי רשת והנסיון להפוך לכוכבים דרך סרטוני תגובה, אבל יפספס חלק ניכר מהבדיחות שמיועדות למבוגרים. אני במיוחד תוהה לגבי דמותו של ספאמלי, האנשה של אתר ספאם שמציע עבודות מפוקפקות ומכיר טיפוסים מסוכנים, אבל מוצג כדמות חברותית ולא מזיקה. יש אפילו אזכור של הדארקנט, שאני לא בטוח עד כמה ילדים אמור לדעת עליה.

הפספוס הגדול של הסרט הוא חוסר ניצול ההזדמנות להעביר מסרים הקשורים להתנהלות חכמה באינטרנט. ההתיחסות לבריונות רשת היא שולית ונשכחת בקלות, בעוד לא מוצגת שום השלכה שלילית ללחיצה על פופ-אפים שמציעים להרוויח כסף בקלות. אם ילדים אמורים לצפות בסרט, היה עדיף להשתמש במסע באינטרנט לשם לימוד על הסכנות הכרוכות בכך במקום רק להציג את הרשת כמקום מופלא שהבעיה היחידה בו היא הצעת מחיר גבוהה מדי על פריט נדיר.

ראלף שובר את האינטרנט מצליח להיות אקטואלי ובו זמנית להבטיח שיראה מיושן בתוך כמה שנים. הוא לא עוסק בנוסטלגיה כמו קודמו, אלא בדברים שרק עכשיו מתחילים לצאת מהאופנה. כשהוא רוצה, מדובר בסרט המצחיק ביותר שיצא השנה, או יותר נכון בשליש הסרט המצחיק ביותר. המערכה הראשונה והמערכה השלישית כאילו שייכות לסרט אחר, הרבה פחות מודע לעצמו. ראלף שווה צפיה בזכות האמצע המצוין, אבל צריך לצלוח לא מעט קלישאות בכדי להגיע אליו ואז לעמוד בקלימקס שמסרב להסתיים בזמן ומעלה הרבה שאלות שיוצרי הסרט לא באמת רוצים שהצופים ישאלו. למעשה, הקטעים הטובים ביותר בסרט הם אלה שעוסקים בוונלופי ולא בדמות שעל שמה הוא נקרא. ראלף פסיבי כשצריך לעשות משהו והופך לנטל בכל פעם שהוא מנסה ליזום פעולה בעצמו. הסרט למעשה סובל מהנוכחות שלו, שבשלב הזה כמעט נראית כאילו נכפתה על התסריט. המערכה השניה מספיק טובה בכדי להצדיק את ים הקלישאות והסנטימנטליות המאולצת של השתיים האחרות. כמובן שגם שווה להישאר עד אחרי כתוביות הסיום בשביל הפתעה. רק חבל שלא לקחו את החופש והכנות של אמצע הסרט והשתמשו בהם גם על שאר חלקיו, כי נוסחה שעבדה היטב בסרט הראשון, לא תעבוד אוטומטית בהמשך. חייביים להציע משהו חדש וראלף שובר את האינטרנט עושה זאת רק חלק מהזמן.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s