ביקורת: אלמנות

Widows-Poster-1_1200_1901_81_s_resize.jpg

 

בשלב הזה בקריירה שלו, יש שתי עובדות שחייבים להכיר בהן לגבי הבמאי סטיב מקווין. האחת היא שלנצח יהיה צורך להוסיף ליד השם שלו את ההערה "לא השחקן". לא משנה שאין ביניהם שום קרבה משפחתי או דמיון חיצוני, שהם נולדו בחלקים שונים של העולם, או שאחד מהם מת כבר 38 שנים, ההערה תמיד תראה נחוצה. העובדה השניה היא שהאיש מתפתח. לא בהכרח בכיוון שחובבי סרטיו המוקדמים היו רוצים, אבל בהחלט ישנה התקדמות לכיוון מסוים.

שני הסרטים הראשונים של סטיב מקווין, לא השחקן, היו "רעב" ו"בושה". שניהם דלי תקציב, דלי עלילה ועוסקים בסבל האנושי מנקודת מבט חוקרת וחטטנית. הם הביאו לו אהדה רבה בקרב מבקרים, אולם לא זכו להצלחה בקרב הקהל הרחב. ב-2013, יצא הסרט השלישי בבימויו, "12 שנים של עבדות", ששנה לחלוטין את הסיפור. הסרט לא רק פנה אל קהל מיינסטרימי והרוויח פי תשעה מתקציבו במכירת כרטיסים, אלא גם זכה באוסקר לסרט הטוב ביותר. יש ויכוח עד כמה הסרט נבחר בגלל איכותו ועד כי האקדמיה חשה אשמה לבנה בשל העיסוק בעבדות, אבל לא ניתן להכחיש שמקווין הוכיח את יכולתו בבימוי סרטים פחות אינטימיים מבעבר ושיש לו שפה קולנועית שיכולה לדבר גם אל קהל שלא נחשף אליו בעיקר דרך פסטיבלים.

"אלמנות" הוא השלב הבא באבולוציה של מקווין. אם "12 שנים של עבדות" היה גשר בין סרטיו הקטנים והקשים לצפיה, לבין קולנוע נגיש יותר מבחינת הצופה הממוצע, אלמנות הוא כבר נסיון לפנות מראש לקוני הכרטיסים בקומפלקסים ובקניונים. אני לא כותב את זה כדבר רע, אבל בהתחשב בכך שמדובר בסך הכל בסרטו הרביעי, מקווין נמצא כבר עכשיו רחוק מאוד מנקודת המוצא שהביאה לו את אוהדיו הראשונים.

אחרי שבעלה הארי נהרג במהלך שוד שהשתבש, ורוניקה רולינס מגלה שהשאיר לה ספרון בו רשם בפרוט את פעילויותיו השונות, חלקן טרם יצאו לפועל, כמו גם פרטים מפלילים על אנשים בעלי השפעה. היא פונה לאלמנותיהם של שלושת השודדים האחרים שנהרגו ומציעה להן הצעה שקשה לסרב לה. שתיים מהן, לינדה ואליס, אכן מגיעות ומסכימות לשתף פעולה עם ורוניקה בביצוע השוד האחרון שהארי תכנן. הדבר יעזור לוורוניקה להחזיר לג'אמאל מאנינג את הכסף שנשדד ממנו, ללינדה לפרנס את ילדיה ולאליס לקיים את עצמה מבלי להתדרדר לזנות.

כל זה קורה על רקע הבחירות המקומיות בשיקגו, שם ג'אמאל מאנינג מתמודד מול ג'ק מאליגן. בעוד מאנינג מגיע משכונת מצוקה ומכיר את התושבים באופן אישי, מאליגן מנסה לזכות בחסות הצל הענק של אביו, שפרישתו מסיבות רפואיות הביאה להקדמת הבחירות. שתי המשפחות מנהלות קמפיין נקי על פני השטח, אבל שולחות ידיים לעסקים מפוקפקים מחוץ לעיני התקשורת. אחיו של ג'אמאל משמש כמחסל עבורו, בעוד ההשקעה של משפחת מאליגן בעסקים קטנים מביאה לכך שאותם עסקים חייבים להם לא מעט כסף.

אלמנות מבוסס על סדרה בריטית בת 12 פרקים ששודרה במהלך שנות השמונים, כאשר סטיב מקווין היה נער מתבגר. עלילת הסרט אינה עוקבת אחד לאחד אחרי זו של הסדרה, ולמעשה מוסיפה עלילות משנה שלא הופיעו במקור. זאת אומרת שסרט באורך 129 דקות מכיל גם את השלד הסיפורי של סדרה בת שתי עונות, וגם תוספות חדשות לחלוטין. התוצאה, באופן לא מפתיע, היא מאוד עמוסה. עוד ועוד דמויות נעשות מעורבות, הקשרים בין פוליטיקה ועולם תחתון תופסים זמן מסך ממושך, סיפורה של האלמנה הרביעית הופך פתאום משמעותי עבור שאר הדמויות וכל זה כאשר גם לדמויות המשנה יש חיים משלהן שצריך להציג. עבור לינדה ואליס, זו לא הזדמנות רק לעשות כסף, אלא גם להגיע לעצמאות שנשללה מהן כל עוד בעליהן היו בחיים.

גיליאן פלין עבדה בעבר בהצלחה ספרים שלה לתסריטים מרתקים ומפתיעים, עם דמויות נשיות חזקות, אבל נראה שכאשר לקחה על עצמה את המשימה לעבד למסך עבודה של מישהי אחרת (הסדרה אלמנות נוצרה בידי לינדה לה פלאנטה), התקשתה להפריד בין תפקיד המעבדת לתפקיד הסופרת. דגדג לפלין לכתוב עוד ועוד רעיונות משלה, עד שהתסריט נעשה פשוט עמוס.

יאמר לזכות פלין ומקווין שהצליחו להעביר את העלילה באופן ברור יחסית, כאשר רוב הדמויות המרכזיות זוכות להראות עומק רגשי ומקבלות נימוקים הגיוניים לפעולותיהן. למרבה הצער, יעילות אינה שוות ערך לאיכות. אלמנות מלא בטוויסטים קטנים ובדמויות שצריך לזכור מה תפקידן ואיך הגענו לדבר דווקא עליהן. בסופו של דבר, פשוט לא ברור מה הצורך בכל כך הרבה פרטים. השוד עצמו, שנראה בהתחלה כמו משהו שיהיה חלק מרכזי בעלילה, נדחק לטובת היריבות בין הפוליטיקאים. השוטר המושחת שצץ לסצנה וחצי, הוא בעיקר הערת שוליים על כך שהמשטרה אינה עושה מעבר למינימום ההכרחי באיזור. אין שום הסבר למה הוא נחשב מושחת, או מה ההיסטוריה שלו עם הארי רולינס, הוא פשוט חולף מול המצלמה מספיק פעמים כדי שנזכור שקיים אדם כזה.

זה חבל, כי בכל הנוגע לצד הטכני, אלמנות הוא סרט נהדר. סטיב מקווין ביים כל סצנה עם המון מחשבה ורגש, כאשר חלקן, במיוחד אלה שמצולמות בשוטים ארוכים, מנצלות היטב את המסך הגדול. סצנת המרדף בתחילת הסרט, או סצנת הראפ באולם הספורט, בנויות כך שהסיפור של אותו רגע מועבר ישירות, דרך מה שקיים על המסך, עד שמשהו חדש חודר מהשוליים ונותן אקורד סיום מפתיע. למרות שהתחיל מבימוי דרמות אינטימיות, אם מקווין יחליט בעתיד הקרוב לביים סרט אקשן, אהיה לגמרי בעד.

גם השחקנים תורמים למקצוענות בה הסרט צולם. ויולה דיוויס מראה בתפקיד ורוניקה שני צדדים מנוגדים של אותה דמות. היא פגיעה וחסרת אונים מול עבריינים מנוסים ממנה, אבל מלאת בטחון בקרב הנשים. היא תופסת את תפקיד המטריארך של קבוצת האלמנות בקלות מרשימה, בעוד הנימוק לשוד קשור לחוסר היכולת שלה לעמוד מול גבר מאיים. קולין פארל נטמע היטב בדמותו של ג'ק מאליגן, שקשה מאוד להגדירו באופן חד משמעי כדמות חיובית או שלילית. הוא יותר מדי מתוחכם מכדי שיתפסו אותו בלי התשובה הנכונה, אחד שהופך שאלה של עיתונאי חוקר להזדמנות לעשות לעצמו קמפיין חינם. המבטא האירי של פארל נעלם לחלוטין בתוך חתך הדיבור הכל אמריקאי של מאליגן ושפת הגוף שלו היא שילוב בין תלמיד קולג' עשיר ששוקע בפישוק רחב לתוך כורסה בזמן שיחה עם אביו, לבין תנועות היד והגוף האופייניות של ברק אובאמה. ג'ק מאליגן למד מהטובים ביותר איך נראה מנהיג ויש לו מספיק כריזמה טבעית בכדי לא לצאת מזויף בעיני הבוחרים.

דניאל קאלויה מוסיף הופעה מפתיעה משלו כג'טם, אחיו של ג'אמאל. ראינו אותו מגלם דמויות חיוביות ב"תברח" וב"פנתר שחור", בשניהם הוא מייצג טוב לב ונאמנות לערכים. באלמנות, קאלויה מתחבר לצד האפל שלו כפסיכופת רצחני שעושה את העבודה המלוכלכת בכדי שאחיו יוכל להציג לציבור ידיים נקיות מדם. התפקיד של קאלויה קטן יחסית ובהחלט היה ראוי ליותר זמן מסך, אבל הוא מנצל היטב כל רגע בו ג'טם מופיע על המסך ומהלך אימים על שאר הדמויות.

אני מתאר לעצמי שהרבה אנשים יצאו מאוכזבים מאלמנות. הסרט מבטיח שוד מחוכם וסקנדלים פוליטיים, אבל מתמקד יותר דווקא ביחסים בין האלמנות ובהתנהלות המאפיונרים המקומיים. גם אם מסתכלים על השחרור הנשי כמוטיב המרכזי בסרט, נדמה שחסרה סצנה שתחרת בזכרון. הקלימקס אינו גדול כפי שההכנות אליו גורמות לחשוב והסרט עצמו מתחיל להימרח בשלב מסוים, כאשר עוד ועוד עלילות משנה נצמדות לסיפור הראשי. עם כמות התוכן שמנסים לדחוס למסגרת הזמן המצומצמת, יתכן שאלמנות היה עובד יותר כרימייק בפורמט המקורי, כלומר סדרת טלוויזיה. בתור סרט באורך מלא, הוא בונה הרבה ציפיות, אבל מפספס את ההזדמנות לשיא משמעותי באמת. הוא מצולם, מבוים ומשוחק היטב, אבל התסריט דחוס יתר על המידה, עד למצב בו למרות כל הדברים החיוביים, קשה שלא להתאכזב מהתוצאה הסופית.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s