ביקורת: אין בתולות בקריות

Virgins1_resize.jpg

 

ישראל היא מדינה קטנה, מה שמקשה על התפתחות אגדות אורבניות מקומיות. תמיד יש שמועות על דברים שכביכול אינם מגיעים לתקשורת כי מישהו מנסה להסתיר אותם, או כי אין להם הוכחות חותכות, אבל אלה לרוב סיפורים קטנים. היותר עקשים מביניהם, פשוט גנובים ממדינות אחרות ועוד יותר מאבדים אמינות כאשר שוכחים להתאים את המספרים לגודל האוכלוסיה ולגאוגרפיה בארץ.

יש איזה סיפור על אישה מסתורית שרוחצת במפל או במעיינות בגליל, שמועות על טקסים שטניים שנערכים במרתפי התחנה המרכזית החדשה בתל אביב, או מקומות שלא בנו בהם כלום כבר כמה עשורים בגלל קללה של בעל דוכן פלאפל עצבני. פעם בכמה שנים, מישהו רואה צמיג או ענף בכנרת ומפיץ את השמועה שראה שם תנין. עדיין, האגדה האורבנית הנפוצה ביותר בארץ היא על קיומה של ילדה (או אישה, כמובן שגילה משתנה בכל נוסח) בשם אוחזת ענף עץ השקד. מקור האגדה הוא ככל הנראה בכתבת מעריב לנוער שלא הבינה בדיחה וחשבה כי המשפחה אותה ראיינה אודות שמות מיוחדים, באמת כוללת גם אחות בשם זה. למרות שהסיפור נובע מטעות תמימה, ישנם גם כיום ישראלים רבים הטוענים שפגשו או דברו עם מישהי שנקראת ככה. זאת אומרת, הם מכירים מישהו שמכיר אותה. גם אין להם הוכחות מצולמות, אבל תחפשו בגוגל, בטוח יש.

"אין בתולות בקריות" עוסק בנערה בשם לנה, החיה בקריית ים עם אמה אירנה ועובדת איתה בבית קפה על חוף הים. בית הקפה ידע בעבר הצלחה, אולם נעשה שומם מאז שראש העיר בנה טיילת חדשה ונגמר לו הכסף לפני שהספיקו להגיע לעסק של אירנה. מאז, אף אחד לא טורח לצעוד על לבית הקפה, פרט למציל בחוף ושני אדונים ילידי ברית המועצות לשעבר שמעבירים את זמנם בשיחות חולין, קריאת עיתונים ומשחק שחמט.

לנה רוצה לעוף משם. היא חולמת להגיע לתל אביב ולחיות כמו גדולה. היא כבר תמצא שם עבודה זמנית, לא רצינית, וגם תחתום בלשכה. או שלא, כי אירנה לא מוכנה שבתה הקטינה תחיה לבד בעיר הגדולה וללנה עצמה אין כסף או אמצעי תחבורה משלה שיכולים להוציא אותה מהקריות. במקום לקרוע את עיר החטאים, היא מוצאת את עצמה שומרת על דודניתה תמר, שבאה מירושלים להעביר אצלן את שארית הקיץ. כאשר מגיע לחוף עיתונאי/משורר תל אביבי חתיך, לנה רואה בו מוצא אפשרי לבעיותיה ומביאה אותו לכתוב על עדויות לקיומה של בתולת ים מול חופי העיר. שניהם יודעים שהסיפור מומצא, אבל מספיק אנשים קונים אותו בכדי למלא את החופים בסקרנים ובכדי שראש העיר יציע פרס כספי נכבד למי שיביא הוכחות לקיומו של היצור המופלא.

הדבר המדהים באין בתולות בקריות, הוא שהסרט חצי מבוסס על סיפור אמיתי. לפני שמונה שנים, רשת NBC  פרסמה כתבה על כך שבתולת ים נצפתה בחוף קריית ים, והדבר הביא להתעניינות בינלאומית בעיר הרדומה. כמו בסרט, גם במציאות, ראש העיר הציע פרס כספי למי שיביא הוכחות והפליג בשבחה של הטיילת החדשה. שום דבר מזה לא באמת השפיע. קריית ים היא עדיין העניה והפחות מוכרת מבין הקריות. חוף הים שלה אמנם משרת גם את הערים הסמוכות, אבל להוציא פסל בודד של בתולת ים, לא נותר הרבה מהפרסום העולמי שאותה כתבה הייתה אמורה להביא. כתבה שאגב, ציינה את תל אביב בתור בירת ישראל, אז אתם מבינים איזה תחקיר רציני נעשה שם.

התוספת של הבמאית קרן בן-רפאל לאגדה המקומית, היא הסיפור האישי של אנשים שתקועים בעיר ובורחים לפנטזיות על שיפור במקום לעשות משהו עם עצמם. אירנה נאבקת להחזיק בבית הקפה הגורם לה למתח ועצבים וללא מעט קשיים כלכליים, למרות שיש לה את האפשרות למכור אותו ולמצוא מקור הכנסה אחר. היא מסרבת לעשות זאת, כנראה מתוך עקרון, כי הסרט לא מספק הסבר אחר לעקשנותה. לנה רוצה לעזוב לתל אביב, למרות שאין לה מושג איך תסתדר שם בלי עבודה, דירה, או הכרות בסיסית עם החיים מחוץ לצל הענק של אמה. תמר, כמו דודניתה, לובשת את אותם בגדים בכל יום, רק שבמקרה של תמר, מדובר בתחפושת של נסיכה, איתה היא מסתובבת בכל מקום.

העלילה מזכירה סרטים כמו "העולם שבפנים" ו"ליידי בירד", העוסקים במתבגרת שרוצה לעזוב עיר קטנה ושקטה לטובת מקום שוקק חיים, אלא שלאין בתולות בקריות חסר מאפיין חשוב שמופיע בשני הסרטים האחרים. לנה לא באמת עושה שום דבר כדי להגיע למקום אחר. היא מנסה פעם אחת לשאול אופנוע של חבר, אבל זהו. גם כשיש לה כסף, היא לא עושה איתו כלום. בשלב מסוים, היא מגיעה למסקנה שהדרך שלה לתל אביב עוברת דרך צ'יפי העיתונאי, אבל הדבר בעיקר מוביל לעוד סצנות בהן לנה עדיין תקועה. היא לא מתבלטת במראה שלה כנהוג בסיפורים כאלה ולמעשה, הייתי מגדיר את המראה הכללי של לנה בתור "צריכה מקלחת" וזהו. אין בה שום מאפיין חיצוני מעניין והאופי שלה די מחורבן, בדומה לשאר הדמויות בסרט.

אם המטרה היא לעורר הזדהות עם הדמויות, הדבר בלתי אפשרי כי הן כולן מעצבנות. אני קצת מחבב את שני האדונים היושבים בבית הקפה, אבל שאר השחקנים נאלצים להתמודד עם תסריט שמוציא אותם די חארות. לנה מתחילה את הסרט כשהיא מציקה לבחור שלא רוצה להתפשט בפניה, נענית ליותר אתגרים מטופשים ממרטי מקפליי ובאופן כללי, מתנהגת כאילו כולם סביבה דפוקים. מה שנכון, אבל זה לא שהיא חכמה גדולה. אירנה אלימה ועקשנית ללא סיבה, מה שפוגע בנסיונות להאיר אותה כדמות עמוקה יותר בהמשך הסרט. היא עובדת טוב יותר בהתחלה, כסוג של שריף במערב (של קריית ים), מאשר בהמשך, כאישה פגיעה ורגישה שבברור יכולה לעשות משהו כדי לשנות את המצב ובוחרת שלא. תמר אמורה להיות חמודה ותמימה, אבל עושה רושם שהתפקיד נכתב עבור שחקנית צעירה יותר, מה שהופך את המשחק של מנואל אלקסלסי ורדי ללא אמין שלא באשמתה.

יותר מכולם, בולט לרעה מיכאל אלוני. הוא לא משחק רע. למעשה, רוב השחקנים בסרט עושים עבודה טובה ביחס לכמה שהתסריט בעייתי, אולם אלוני זכה לגלם את הדמות המעצבנת ביותר בסרט ישראלי כלשהו השנה, כולל "המועדון לספרות יפה של הגברת ינקלובה". אלוני מגלם את צ'יפי, העיתונאי שמחפש סיפור ושם את קריית ים על המפה. אם לא מספיק שקוראים לו צ'יפי, תכונה מרגיזה בפני עצמה, הוא לא מסוגל לומר דבר אחד חיובי לכל אורך הסרט, אבל מתנהג כאילו יש לו תובנות חשובות על כולם. הוא מבקר את ראש העיר על כך שהוא מנצל את הפרסום שסיפור בתולת הים מעניק לעיר, סיפור שהוא עצמו פברק. הוא מתייחס לתל אביב כאל מקום שמוציא מהאדם את הנשמה, אבל לא מפסיק להתנשא על תושבי הפריפריה. דמיינו היפסטר שחזר הרגע מטיול בהודו, שם גלה את עצמו על ידי קריאת ספר של גבי ניצן והחליט לפתוח קבוצת פייסבוק בה הוא משתף את הדעות שלו על הבעיות האמיתיות עם הפמיניזם וכיצד ניתן לשפר אותו. עד כדי כך מעצבן.

הבימוי של בן-רפאל אינו יוצא דופן במיוחד. יש רגעים מוצלחים, כמו דמות של מחזר פוטנציאלי שמילולית יוצא מהתמונה, או עריכה שעוזרת לסיפור לנוע בקלות כמה שעות קדימה מבלי להרגיש שחסר משהו באמצע. מצד שני, הסרט בהחלט מזכיר כל מיני פגמים שהקולנוע הישראלי כמעט הצליח להסיר מעליו בעשר השנים האחרונות. אין כמעט משחק חזותי עם האפשרות לקיומה של בתולת ים אמיתית, מה שמוביל לכך שפשוט רואים אנשים מדברים במקום לייצר אשליה בעיני הצופה. הסרט צולם בחורף, למרות שהעלילה מתרחשת באוגוסט, מה שמוסבר בכך שיש מזג אוויר חריג. זהו, זה לא מוביל לשום דבר, או מתקשר לתופעות על-טבעיות כלשהן, פשוט לא יכלו לצלם חוף נטוש בעיצומה של עונת הרחצה, אז היו צריכים לתרץ את זה איכשהו. גם זה שאחת השחקניות מגלמת תפקיד כפול לא משחק תפקיד בעלילה. אין מפגש ישיר בין הדמויות, אף אחד אפילו לא מתייחס לדמיון ביניהן. כנראה שאמור לעבור כאן איזה מסר על דואליות ועל מה היה יכול לקרות אם… אבל הסרט לא מנסה אפילו.

זה מרגיז, כי לסיפור עצמו יש פוטנציאל. כל כך מעט סרטים ישראלים מנסים בכלל לשאול שאלות על מה שנמצא מעבר למציאות היומיומית, אז התמקדות בהשפעה של אגדה אורבנית על פרבר מנומנם, דווקא יכולה להתפתח למשהו מעניין. קרן בן-רפאל בחרה להשאיר הכל בקטן וזו טעות בעיני, כי הדמות הראשית לא מספיק מפותחת בכדי לסחוב את הסיפור על כתפיה. אנחנו מעבירים את רוב הזמן עם נקודת המבט של לנה, בלי להגיע לשום תובנה. היריבות בין אירנה לראש העיר נשארת ברקע ולא משפיעה על העלילה עצמה ותמר בעיקר פולטת שאלות אקראיות על התבגרות ועל בתולות ים וסתם יושבת בשקט בשאר הזמן. אין לה שום דרך להעסיק את עצמה על החוף? אין לאף אחד טלוויזיה או מכשיר נייד שהיא יכולה להתנחל מולם? למה ילדה שמסתובבת כל הזמן בתחפושת נסיכה, בלי שמישהו יעיר על כך אפילו פעם אחת, או יסביר מה הקטע, לא מוצאת שום דבר לעשות חוץ מלהציק בשאלות עם מבט משועמם בעיניים?

אין בתולות בקריות הוא סרט מטופש שלוקח את עצמו יותר מדי ברצינות. אם היה מודע לעצמו, היה בהחלט עדיף, אולם כולם נורא רציניים ומהורהרים ומשתפים באקראי מידע שבאמת שאף אחד לא בקש לדעת. יש נסיון מתמשך לשחק על כפל המשמעויות של המילה "בתולה", אבל הוא חסר פואנטה כי מצב הבתולין של לנה לא רלוונטי לעלילה כפי שהבמאית רוצה שנחשוב. לא כמו זה שאנשים חושבים שיש בתולת ים ציונית אמיתית, בכל אופן. הפוטנציאל לסרט עמוק יותר בהחלט קיים, אבל הגרסה שמוצגת בפנינו היא שטחית וקלישאתית, עם רגעים של ביזאר שלא מתחברים זה לזה ומותירים את הסרט כאוסף של רעיונות ללא חיבור.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s