ביקורת: הבית עם השעון המסתורי

sfl-the-house-with-a-clock-in-its-walls-20180829_resize.jpg

 

עושה רושם שקסמים הולכים ונעשים נושא פופולרי לסרטים לכל המשפחה בזמן האחרון. לפני ההקרנה של "הבית עם השעון המסתורי", הוקרנו טריילרים לסרט החדש בסדרת "חיות הפלא והיכן למצוא אותן" ול"מרי פופינס חוזרת". אף אחד מהשלושה אינו מבוסס על רעיון מקורי לחלוטין, אבל מעניין שכולם יוצאים לקראת סוף השנה ומיועדים פחות או יותר לאותו קהל. הייתי מצפה שדבר כזה יקרה עוד קודם, בזכות ההצלחה של ספרי וסרטי הארי פוטר, אבל רוב הסרטים שיצאו בעקבותיהם, התרחשו בתוך עולם קסום, בעוד אלה שיוצאים כעת, מתרחשים בעיקר בעולמנו.

הנסיון הכי זכור מהעשור הנוכחי לקונספט דומה, הוא "שוליית המכשף", סרט שבזבז בחוסר אחריות את הפוטנציאל שלו על עלילה גנרית, הומור יבש והופעה לא מספיק מופרעת של ניקולס קייג'. סרטים כמו עיבודים לספרי נרניה וחומריו האפלים, התרחשו בתוך עולמות פנטזיה בעלי כללים משלהם, בהם קסם הוא חלק בלתי נפרד מחיי היומיום. הבית עם השעון המסתורי ושני הסרטים שהטריילרים שלהם הוצגו לפניו, מציעים גישה שונה בה דמויות מהעולם שלנו, שחושבות על קסם כלא יותר מאחיזת עיניים שנועדה לבדר את הקהל, פוגשות בדמויות שמוזר להן לעשות דברים שלא באמצעות כישוף.

לואיס בן העשר אבד את הוריו בתאונה. כפי שקורה פעמים רבות בסרטים, הוא עובר לחזקתו של דוד מסתורי אותו לא פגש מעולם. הדוד ג'ונתן הוא טיפוס קצת מוזר, כזה שלובש קימונו במקומות ציבוריים ומנגן בסקסופון בשלוש לפנות בוקר, אבל איש טוב בסך הכל. הוא לא באמת יודע איך להיות מבוגר אחראי ומאפשר ללואיס לעשות ככל העולה על רוחו. יש לג'ונתן רק כלל אחד שהוא דורש מאחיינו לקיים: לא לפתוח את הארון בסלון. הארון הגדול והמסתורי עם הקישוטים היפים שניצב במקום גלוי במרכז הבית וג'ונתן מתחמק מתשובה בכל פעם ששואלים אותו מה יש בתוכו. את הארון הזה, לא לפתוח.

המוזרות של ג'ונתן אינה מתבטאת רק בהתנהגותו, אלא גם בבית המלא בחפצים קסומים, רהיטים חיים ושעונים בכל פינה. כפי שלואיס מגלה במהרה, ג'ונתן הוא וורלוק (מכשפה בן) שמסוגל לבצע כישופים ברמה נמוכה. שכנתו וחברתו הטובה, פלורנס זימרמן, היא מכשפה חזקה בהרבה, אולם בזמן האחרון אינה במיטבה בכל הנוגע לשימוש בכוחותיה. לואיס רוצה ללמוד כיצד להפוך לוורלוק בעצמו, במיוחד בהתחשב בקשיי ההסתגלות שלו בבית הספר, שם הילד היחיד שאינו מזלזל בו הוא טרבי, הרץ לנשיאות מועצת התלמידים. ג'ונתן לא נלהב מהרעיון, אבל מוכן לתת צ'אנס.

כשחושבים על סרט של אלי רות', צרוף המילים "לכל המשפחה" לא אמור לעלות בראש. רות' מוכר בעיקר כבמאי של סרטי אימה גרפיים במיוחד וכמי שגלם את דוני דונוביץ, "הדב היהודי" בסרט "ממזרים חסרי כבוד". זה לא בן אדם שהייתם בוחרים בו לספר סיפור לפני השינה לילדים ועם זאת, הבית עם השעון המסתורי מיועד קודם כל לצופים צעירים.

יש לציין שהתשובה לתהיה "איך יראה סרט פנטזיה לילדים מהבמאי של הוסטל" היא "בדיוק איך שנדמה לכם". הבית עם השעון המסתורי הוא הדבר הכי קרוב מהשנים האחרונות להגדרה של סרט אימה לילדים. הוא לא קשה במיוחד לצפיה, או עוסק בנושאים טורדי מנוחה, אבל יש בו הרבה אלמנטים של סרטי אימה שנשמרים לרוב לקהל בוגר יותר. כל מיני הקפצות, בובות קריפיות למראה, איורים של שדים ופינות חשוכות שנותרות מחוץ לאור מסיבה טובה, אלי רות' משתמש בהרבה טריקים מוכרים בכדי לדאוג שהקהל חש את הסכנה בעלילה.

זה עובד באופן חלקי, מכיוון שבלי הרגעים המפחידים, מדובר בעיקר בסרט בלתי מזיק. ג'ק בלאק מספיק מאופק בכדי לא לעלות על העצבים, קייט בלנשט ממשיכה להזדקן לאחור (איך היא בת 49 ונראית יותר צעירה מרוב הקאסט של פיץ' פרפקט?) ולהיות מלכה באופן כללי. כשאין סכנה באיזור, הבית המוזר דווקא מאוד חברותי וכולל כורסה שמתנהגת כמו כלבלב ושיח בצורת גריפון בעל בעיות לשלוט בצרכים. אוון וקרו, המגלם את לואיס, הוא שחקן די נוראי, אבל כשהמוזרות האישית שלו מתבטאת בעניבת פרפר ומשקפי רוח ישנים שהוא אוהב ללבוש לכל מקום, עושה רושם שדברים כמו מות הוריו ובריונות בבית הספר הם לא סוף העולם.

הסרט מצליח להיות מרהיב למראה מצד אחד, וכואב לעין מצד שני. הצד המרהיב הוא בעיצוב האמנותי ובעיצוב הדמויות. העלילה מתרחשת ב-1955 ומעבר למחוות מתבקשות ל"בחזרה לעתיד", הבית של ג'ונתן הוא יצירת אמנות בפני עצמה. כל חדר משמש לצורך אחר ומספר סיפור אחר. הוויטרז' הנע ליד המדרגות הוא דרכו של הבית עצמו לתקשר עם לואיס, בעוד החיבה של פלישיה לצבע הסגול והשימוש בדלעות ובברזל להרחקת רוע משתלבים בצורה מעניינת עם מבנה הבית. החדר בו לואיס ישן הוא אחד היפים שראיתי בקולנוע והייתי מאוד שמח לקבל את המספר של מעצב הפנים שהבעלים הקודם של הבית השתמש בו.

מנגד, יש בעיה רצינית עם האפקטים החזותיים. בהתחשב כמה גדול החלק מהעלילה שעוסק בשילוב כשפים בעולם האמיתי ובכך שהבית כמעט חי בפני עצמו, הצוות של אלי רות' עשה עבודה נוראית בכל מה שאינו נוגע לצביעת קירות ובחירת מלתחה. אני לא יודע איך עם תקציב של 42 מיליון דולר לא הצליחו להשיג אפילו אנימטור אחד סביר, אבל האפקטים האיומים מעכירים על כל שאר הסרט.

עם מוזיקה שנשמעת כמו העתקה מכוונת של דני אלפמן, עלילה פשוטה יחסית וטוויסטים שאולי אחד מהם מפתיע, הבית עם השעון המסתורי מצליח להיות בדיוק מספיק מבדר ועשיר בדמיון בכדי להצדיק את קיומו. אלי רות' מסתדר בטבעיות מפתיעה עם הז'אנר, למרות שזו הפעם הראשונה שביים סרט לכל המשפחה. יש רגעים פחות טובים, ולא ברור לי איך אוון וקרו עבר את האודישן לתפקיד הראשי. עם זאת, הסרט יפהפה למראה, מצחיק לפרקים, מספיק מותח בשביל להחזיק צופים צעירים לכל אורכו ומוכיח איך גם בלי להשקיע מאמץ, קייט בלנשט משדרגת כל סצנה בהשתתפותה. לא זה הסרט שיכריע האם הרעיון של שילוב קסמים בעולם האמיתי הוא משהו ששווה להוליווד להשקיע בו לטווח ארוך, ונראה שאלי רות' מודע לכך. הוא מנסה ליצור חוויה מבדרת לכל המשפחה, עם יסודות של אימה ומצליח בכך רוב הזמן. רק אם אפשר פחות בדיחות על הפרשות גופניות, יהיה נחמד.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s