ביקורת: עשיר בהפתעה

Crazy_Rich_Asians_poster_resize.jpg

 

הרבה מבקרים ישראלים משתמשים במילה "בורקס" בתור קללה, כאילו מדובר בז'אנר נחות שאינו ראוי ליחס מכבד וכל מטרת קיומו היא רווח קל על חשבון קוני הכרטיסים חסרי התחכום. אני, מצדי, אוהב להצביע על כך שסרטי הבורקס משנות השבעים מושפעים בברור מבמאים כמו פדריקו פליני ורוברט אלטמן, ריאליסטיים יותר ממרבית הסרטים הישראלים שיצאו באותה תקופה ואינם מתביישים בכך שכל מטרתם היא לבדר.

אני לא חושב שבורקס זו מילה שלילית כאשר הסרט מכוון לכך. עם זאת, יצא לי לפחות פעם אחת להשתמש בה בהקשר שלילי, כאשר יצאתי נגד החיבה הלא מובנת ש"החתונה היוונית שלי" זכה לה. זה היה לפני שהתחלתי לכתוב ביקורות, אבל יצא לי להשתתף בדיונים בהם לא הבנתי כיצד סרט הבורקס הזה (בו חלק מהדמויות למעשה אוכלות בורקס), נחשב לאחת הקומדיות האיכותיות של השנה. הוא הרי מבוסס כולו על הבדלים עדתיים ולעג למסורות ולדמויות מוקצנות שיוצרות מבוכה במקום הומור מתוחכם. זה לא סתם בורקס, זה הבורקס עם הגבינה המלוחה שאף אחד לא באמת אוהב.

זו התחושה שעלתה בי כשראיתי לראשונה את הטריילר של "עשיר בהפתעה". הסרט משווק כקומדיה פרועה על הבדלי תרבויות ומעמדות, עם בחורה שצריכה לזכות בלבה של משפחת החבר שלה, תוך שהיא מביכה עצמה שוב ושוב ויש כל מיני צחוקים כי הם אסיאתים עשירים בטרוף. או עשירים מטורפים. המפיצים בארץ ממש פספסו את משחק המילים במקור.

אלא שטעיתי. עשיר בהפתעה אינו סרט בורקס, סרט דים סאם, או כל מאכל אחר שעשוי מבצק ממולא. הוא מזכיר יותר ארוחת טעימות, בה יש נושא עקבי לכל אורך הערב, אבל כל כמה זמן מוגש מאכל אחר בהשראתו, וכל סועד מעדיף מנה אחרת לפי טעמו.

רייצ'ל צ'ו היא פרופסור לכלכלה באוניברסיטת ניו יורק. משרה מכובדת לכל דעה, אבל לא כזו שמתעשרים ממנה. לחבר שלה, ניק יאנג, דווקא יש הרבה כסף והוא לא היה צריך לעבוד יום אחד בחייו בכדי להרוויח אותו. בדרכם לחתונה של חברו הטוב בסינגפור, ניק חושף בפני רייצ'ל את הסוד הגדול שלו. הוא עשיר בטרוף (רואים? זה עובד). המשפחה שלו היא המשפחה העשירה ביותר בסינגפור וברגע שנפוצה הידיעה על כך שניק מביא מישהי הביתה, כל האליטה של סינגפור כבר מדברת עליהם.

האתגר הגדול של רייצ'ל הוא לא הנסיעה למדינה עליה שומעים בחדשות רק כשתייר מערבי נידון למוות על אחזקת סמים לשימוש אישי, אלא המפגש עם משפחתו של ניק. אם המשפחה, אלינור, היא אישה מכובדת, שאינה מקבלת בקלות את המרחק הגיאוגרפי מבנה ורוצה שישתלב בעסקי המשפחה כאשר אביו יחליט לפרוש. רייצ'ל מאוד נרגשת לפגוש את אלינור, אבל לא יכולה להשתחרר מהתחושה שלאן שלא תלך, היא תמיד מוקפת באנשים שרואים בה זרה. היא לא עשירה, אין לה יחוס משפחתי טוב, היא עובדת לפרנסתה והיא גדלה בארצות הברית, איפה שלא יודעים להעריך כבוד ומסורת ומתרועעים עם האספסוף.

עשיר בהפתעה מוגדר בהרבה מקומות כקומדיה רומנטית, אולם לא עובר זמן רב בטרם שמים לב שחסר משהו – בדיחות. יש כמה דמויות קומיות, בהן שותפתה לשעבר לחדר של רייצ'ל, כמו גם בן דודו של ניק שמאופיין כסטראוטיפ של הומוסקסואל שלא ידעתי שמישהו בימינו עוד יעז להכניס לתסריט, אבל הסרט עצמו די רציני. הרגעים בהם החינוך האמריקאי ממעמד הפועלים של רייצ'ל מתנגש עם הסנוביזם של משפחת יאנג משעשעים לפעמים, אבל רובם סתם יוצרים אווירה של מבוכה. הרבה מהדיאלוגים מזכירים יותר אופרת סבון מאשר נסיון להצחיק והסתמכות על כישורי האלתור של קן ג'ונג היא אף פעם לא רעיון טוב אם רוצים שהבדיחות יעבדו.

בינתיים, ציינתי שתי נקודות בהן הסרט שונה מהרושם אותו הטריילר יצר. הוא לא בורקס (הדמות העממית היא יוצאת הדופן, לא להפך) ורוב הזמן, הוא גם לא מנסה להצחיק. יש הרבה ביקורת על היחס של החברה הגבוהה למי שלא נולד לתוכה והסרט לחלוטין מודע לאירוניה בכך שיותר מעשרים שנה קודם לכן, משפחת יאנג לא קבלה חדר שהזמינה במלון בלונדון כי העובדים חשבו שמדובר במהגרים עניים שמקומם בגטו של צ'יינטאון. היחס העוין בו נתקלו באותה סצנה, משתקף מאוחר יותר באופן בו אותם קרבנות ליחס גזעני שופטים את רייצ'ל הזרה, אותה הם מתקשים לקבל כאחת משלהם. אמנם המטרה הגלויה של סצנת המלון היא להדגים את עוצמתה הכלכלית של משפחת יאנג, אבל אני נותן ליוצרי הסרט קרדיט על כך שהתכוונו ליצור הקבלה בין מי שאינם רואים מעבר למעמד וארץ מוצא, לבין האנגלים המתנשאים שזלזלו בהם שני עשורים לפני כן.

מתקיים דיסוננס בין הרצינות הבסיסית של הסרט, לבין הנסיונות להוסיף רגעים קומיים פה ושם. במהלך מסיבה פרועה, רקדנית עפה לאחור מהדף של בזוקה היורית זיקוקים. זה אמור להיות מצחיק, אבל רגע לאחר מכן, יש סצנה של שיחה רצינית על סיכויי ההצלחה של רייצ'ל וניק בעולם העוין בו גדל. כאן, כמו לרוב אורכו של הסרט, הדרמה עובדת טוב יותר מהקומדיה, כי היא משתלבת יותר בטבעיות בעלילה, בעוד הרבה מהבדיחות נשענות על דמויות מבודדות במקום על סיטואציות. היחידה שמצליחה להוציא מזה משהו טוב היא אקוואפינה, בתפקיד החברה מהקולג', שבאופן כללי, נראית כאילו שום דרמה לא יכולה לפגוע ברצון שלה להנות מהרגע.

ישנם רגעים בהם הסרט מוגזם בכוונה בכדי להדגים עד כמה כסף אינו בעיה מבחינת השמנה והסלתה של סינגפור. אלה אנשים שעבורם, פרופסור לכלכלה באוניברסיטת ניו יורק זו משרה של פשוטי עם. מנגד, יש הגזמות שלא היו אמורות להיתפס ככאלה, אבל אי אפשר שלא לתהות לגביהן. איך התגובה של רייצ'ל אינה יותר נסערת כאשר היא מבינה שהבחור איתו היא יוצאת כבר שנה הסתיר ממנה את מעמדו החברתי והכלכלי? באותו הזמן, איך אישה משכילה וצעירה כמו רייצ'ל, או כל אחד מהסובבים אותה, לא עשה אפילו פעם אחת חיפוש על שמו של ניק יאנג וגלה את האמת? הסרט למעשה מראה באיזו מהירות שמועות נפוצות בחברה המזרח אסיאתית וכמה מהר ניגשים לחפש באינטרנט פרטים  אודות מישהו. רייצ'ל ברצינות הצליחה להעביר שנה בניו יורק בלי לחשוד שניק מסתיר ממנה דברים?

הסרט לוקה גם בבעיה בדמות סוף מיותר. הוא מגיע לנקודה בה הסיפור נסגר יפה, עם מסר חיובי של העצמה אישית ודיון ממשי בהבדלי המעמדות בחברה המודרנית, אבל אז ממשיך לעוד כמה דקות. זה נראה כמו משהו שהוסיפו על מנת שהקהל לא יצא מתוסכל, אבל בעיני הושג דווקא ההפך. הייתי מרוצה מהנקודה אליה העלילה הגיעה, אבל חשדתי שזה לא יספיק למפיקים, הם ירצו את הסוף הנוסף, זה שרק הורס, אבל מבטיח שלפחות חלק מהקהל ירגיש טוב יותר. זו הנקודה היחידה בה עשיר בהפתעה באמת נוגע בבורקס, כאשר הוא מסרב לאתגר את הצופים ומחליט להיענות לרצונה של קבוצה דמוגרפית שהמפיקים מאמינים שתקנה את רוב הכרטיסים.

לוקח זמן להבין איזה מין סרט הוא עשיר בהפתעה. הציפיה לקומדיה פרועה תגרור אכזבה, אבל קבלת הדרמה כז'אנר המוביל, הופכת את הצפיה לנעימה יותר. הפסקול, המורכב במידה רבה מביצועים במנדרינית לשירים שנכתבו במקור באנגלית, יכול לגרור צחקוק מובך בהתחלה. ברגע שמתרגלים לשפה, מבינים שמדובר בביצועים יפים שעוזרים לקבוע את האווירה ומשרתים את המוטיב העלילתי של מזרח מול מערב וחומריות מול רומנטיקה. בניגוד להרבה סרטים שמציגים את שאר העולם כאקזוטי ופשוט, עשיר בהפתעה רואה דווקא באמריקה את המקום בו אנשים סובלניים ומקבלים יותר את מצבם במקום להתעסק כל היום ברכילות וכסף. הסינגפוריות לועגות לרייצ'ל על כך שלא עשתה ניתוח פלסטי בפניה והגאווה שלה במקצוע אותו בחרה, מתקבלת בבוז בידי חברה בה אישה צריכה קודם כל לדאוג לשמה הטוב של המשפחה ורק אחר כך לעצמה.

כמובן שהביקורת מוגבלת רק למשפחות העשירות ביותר, שמזמן התנתקו מהחיים הפשוטים ולא נותנות לשום דבר לקרות ללא אישור. מכל הבט אחר, הסרט משמש פרסומת יעילה לסינגפור כיעד תיירותי. הדמויות משבחות את המטבח המקומי, את האווירה התוססת, את המבנים המרשימים והטבע הקסום, ואף מילה על כך שאפשר לקבל קנס של מאות דולרים על לעיסת מסטיק שלא לצרכים רפואיים, או על זה שהממשלה מפעילה אתר שמטרתו המוצהרת היא לעשות שיימינג ולעזור להעניש את מי שחורג מהמקובל בחברה.

עשיר בהפתעה אכן הפתיע אותי. הטריילר גרם לי לצפות לבדיחות מאולצות, דרמה שמסתמכת על מאפיינים שטחיים, דמויות סטראוטיפיות ורגעים של קיטש לא אמין. כל זה קיים בסרט, אבל בכמויות קטנות, כאשר רוב הזמן מוקדש דווקא לדרמה סבירה בהחלט על הדברים שלא ניתן לשנות בחיים. רייצ'ל היא דמות מעוררת אהדה וכל עוד הסיפור מתמקד בה ולא זולג לעבר דמויות פחות מעניינות, הוא עובד.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.