ביקורת: גורד שחקים

2386219-2_resize.jpg

 

לא הרבה זוכרים את זה, מכיוון שהוא כל כך פופולרי כיום, אבל כשדוויין ג'ונסון התחיל את דרכו בזירת ה-WWF (לפני שהארגון נאלץ לשנות את האות האחרונה בשמו מסיבות משפטיות), הקהל שנא אותו. הוא הופיע תחת השם רוקי מאיאבייה, מחווה לאביו ולסבו המתאבקים, והוצג כטיפוס חייכן, אתלטי ונטול פגמים. לקהל של סוף שנות התשעים, זה לא התאים. הם רצו דמויות מחוספסות יותר, כאלה שלא מפחדות ללכת נגד הזרם, לקלל, אפילו לרמות אם צריך. ג'ונסון היה כל כך שנוא על הקהל, שחלק מהאנשים למעשה קראו לעברו "Die, Rocky, Die!". זה ממש לא עזר שמקבלי ההחלטות בארגון ראו בו אלוף עתידי וקדמו אותו במהרה על חשבון מתאבקים אחרים.

פציעה שהושיבה אותו על המדף לכמה חודשים, הביאה לשינוי שג'ונסון נזקק לו. הוא חזר בתור דמות רעה, טיפוס ששונא את כל מי שלא דומה לו, מוכן לכופף את החוקים מתי שרק צריך והכי חשוב, הוא התחיל לפתוח את הפה. אם יש דבר אחד שדוויין ג'ונסון מפורסם בו, זה בכריזמה וביכולות האלתור שלו, אולם רק כשחזר מפציעה והחל להתייחס לעצמו בשחצנות בתור "הרוק", הדברים האלה באמת הפציעו ודרכו להפוך לאחד הכוכבים הגדולים בעולם ההאבקות המקצוענית, ולאחר מכן בקולנוע, נסללה באמת.

השנה כעת היא 2018, דוויין ג'ונסון כוכב מספיק גדול בכדי שגם מי שאינו מבין דבר בהאבקות יזהה אותו מיד. הוא השחקן עם המשכורת הגבוהה ביותר בהוליווד, כוכב סרטים לכל המשפחה, לצד סרטי אקשן לקהל בוגר יותר. אין תכנית ארוח שלא עבר בה, אין טקס פרסים שלא הגיש בו לפחות פרס אחד. הוא כל כך יקר, שהביטוח לא מאפשר לו לחזור ולהיאבק למשך יותר מכמה שניות, כי מאמינים שאם יפצע, אין טעם לצלם את הסרט בלעדיו. עדיין, קול קטן בראש אומר לי שהאיש מתחיל להימאס. הוא מגניב, הוא מצחיק, הוא קשוח, אבל הוא לא שחקן מי יודע מה ובשלב הזה, גם את הפעלולים כבר קשה לו לעשות בעצמו. אחרי שהתעקש לשנות את הסוף של "פרא" כך שגם הרגע הרגשי האחד שהיה בו סולק לטובת בדיחה גרועה, אני ברצינות תוהה האם ההילה של דוויין ג'ונסון מתחילה לדהות והוא מתחיל להתדרדר בחזרה לדמותו של רוקי מאיאבייה השנוא.

ב"גורד שחקים", ג'ונסון מגלם את ויל סוייר, סוכן FBI לשעבר שהפך למומחה אבטחה. הוא פרש מהסוכנות בעקבות פעולה כושלת, במהלכה אבד את רגלו, אבל גם פגש בעקבות זאת את אשתו ומי שהפכה לאם שני ילדיו. כעת, הארבעה מתגוררים בהונג קונג בבניין "הפנינה", גורד השחקים הגבוה ביותר בעולם. חלקו התחתון כבר פתוח לציבור ומכיל מרכז קניות, משרדים ואף פארק ציבורי הנפרש על פני שלושים קומות (באסה לאבד שם כדור). החלק העליון מיועד למגורים, אבל עד שיאושרו כל אמצעי האבטחה, משפחת סוייר היא היחידה שנהנית מהזכות לשכון בו.

ביום האחרון של הבדיקה, פורצים לבניין כמה חבר'ה רעים. המנהיג שלהם, קורס בות'ה, מסוכסך עם מקים הבניין ומעוניין במשהו שהוא מחזיק. בשביל להשיג את המקגאפין המדובר, הצוות של בות'ה מנסה לחטוף מידיו של סוייר את הטאבלט דרכו ניתן לשלוט בכל אמצעי האבטחה של הפנינה. הייתי מנחש שהקלות בה הם חודרים לבניין ונעים בו ללא הפרעה היא סימן לכך שעוד יש לפני סוייר עבודה רבה, אבל הוא מבחינתו מעוניין לחלץ את המשפחה שלו כאשר הטרוריסטים מבעירים אש באיזור המגורים, כי יש אנשים שרק רוצים לראות את הפנינה נשרפת.

כל פרטי העלילה האלה היו יכולים להזין מותחן אקשן משובח. משהו בין "מת לחיות" הראשון ל"הפריצה" האינדונזי. אלא שמשהו השתבש כאשר הכתיבה והבימוי הובאו לידיו של רוסון מרשל ת'רבר. על פניו, ת'רבר הוא בחירה הגיונית לתפקיד. עוד לפני שעבד עם דוויין ג'ונסון ב"סוכן וחצי", ביים את "דודג'בול", אולי הקומדיה היותר נסבלת בכיכובו של וינס ווהן. על סמך "דודג'בול", מתקבל הרושם שת'רבר יודע לביים סצנות אקשן, לבנות מערכת יחסים בין דמויות יריבות ולשלב מדי פעם הומור עצמי. לצערי, גורד שחקים מרמז על כך שכל זה היה פוקס.

האקשן בגורד שחקים איום. המצלמה מתמקדת בחלקי גוף אקראיים, העריכה חסרת הגיון ותוספת של רעידות מביאה לכך שלא רק שבלתי אפשרי להבין מה קורה במהלך קרב, גם מאוד קשה בכלל להביט על המסך. הייתי צריך להפנות את מבטי כל כמה שניות במהלך סצנות הלחימה בכדי לא לקבל כאב ראש. גורד שחקים לא מצולם כמו סרט שנועד למסך הגדול, אלא כמו ניסוי לא מוצלח בתוכנת עריכה. בנוסף, כוריאוגרפיית הקרבות משעממת, למרות שהנכות של ויל סוייר הייתה אמורה דווקא לעודד יצירתיות. להזכירכם, יש לדמות רגל אחת תותבת, מה שמן הסתם, אמור להשפיע על התנועה ולהוסיף אתגר במידה ופרט זה מנוצל בידי אויבים. חבל שלא הזכירו את זה גם לדוויין ג'ונסון שפעמים רבות שוכח שהדמות שלו אבדה רגל ונע לחלוטין כרגיל. זה לא היה מפריע אם הסרט היה מתרחש כולו באותה קומה, אבל סוייר מצליח איכשהו לעבור עשרות קומות בתוך כמה דקות, כאשר ידוע לנו שהמעליות לא עובדות וכאשר שרפת ענק משתוללת בתוך הבניין וממלאת אותו בעשן.

זו בעצם כבר תלונה נפרדת ליוצרים של הסרט. למה למקם את העלילה בתוך גורד שחקים ענק ואפילו לקרוא כך לסרט, אם כמעט כל האקשן מתנהל לאורך משהו כמו שלוש קומות? איפה היתרונות והחסרונות של עשרות קומות נוספות? מה התכנית של הטרוריסטים חוץ מלירות בכל דבר שלא נראה להם? עד כמה סוייר גרוע בעבודה שלו, שהוא לא ראה כל כך הרבה פרצות בבניין שהטרוריסטים ידעו עליהן מראש? זה גורד שחקים ענק, מחולק למספר חלקים, אבל רוב העלילה מתרחשת דווקא בחלק שאין בו שום דבר מעניין. האש שורפת חמצן וזה בערך כל מה שטרחו לשים שם.

יאמר לזכות הסרט שלפחות האפקטים טובים. הרגל התותבת של סוייר נראית אמיתית (במיוחד ברגעים בהם הרוק זוכר שיש לו אחת), האש משכנעת ואכן נדמה שהיא עוטפת את הקומה מכל עבר, חדר המסכים בראש הבניין אמנם חסר פואנטה, אבל לפחות עשוי היטב וכן, אפשר למעשה להאמין שרוב הסרט מתרחש בגובה של מאות מטרים מעל פני הקרקע. עד כמה שהתסריט מחורר והאקשן גרוע, לפחות מישהו בהפקה עשה את העבודה שלו כמו שצריך.

זו לא אשמתו המלאה של דוויין ג'ונסון שהסרט גרוע, אבל בתור הכוכב הראשי, מפיק שותף ואחת הסיבות שהתקציב גבוה מכדי שיוכל להחזיר את ההשקעה, יש לו חלק משמעותי בכשלון. בזירה, הוא מומחה בטוויסטים ובחידושים דרמתיים וקומיים, אבל אחרי כמעט עשרים שנה בקולנוע ובטלוויזיה, הגיע הזמן שילמד לגלם יותר מדמות אחת. הוא מקבל פה אתגר אמיתי, לשחק קטוע רגל, ולא עושה עם זה כמעט שום דבר מעניין. מוסיפים לו מניע דרמתי, כאיש משפחה שדואג לאשתו וילדיו, אבל הם דווקא מסתדרים רוב הזמן בלעדיו. בתור מתאבק, הוא יכול להיות נבל, גיבור, דמות טרגית או קומית. בקולנוע, לעומת זאת, זה תמיד אותו דוויין ג'ונסון ויהי מה.

היו לגורד שחקים את רוב המרכיבים הנחוצים ליצירת סרט קיץ מבדר. הדבר היחיד שחסר הוא גישה. משום מה, הסרט הזה לוקח את עצמו ברצינות מלאה, מה שלא מסתדר עם כמה שהעלילה מטופשת, או שהדמויות גנריות. מישהו בכלל שם לב כמה טרוריסטים יש בסרט ומה קורה עם חצי מהם? יש מקום כלשהו לחבב את משפחת סוייר כשכל השיחות ביניהם הן אקספוזיציה לסיפור? זה כאילו הם מנהלים תחרות פנימית מי יכול לזרוק לשיחה יותר פרטי מידע על שאר בני המשפחה. בלי דאגה אמיתית לסויירים, ניצול חכם של הגאוגרפיה של הסרט, או אפילו סצנות אקשן בהן אפשר לעקוב כמו שצריך אחרי מה שקורה, אין לגורד שחקים שום דבר להציע פרט לעוד צ'ק שמן לזכותו של רוקי.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s