ביקורת: אושן 8

logo-r1937284227-1424491197_resize.jpg

 

באופן כללי, איני נמנה על מעריצי דני אושן. הסרטים האלה מייצגים את כל מה שמציק לי בסרטי עוקץ: עודף דמויות, זמן מסך שמוקדש להסבר במילים כי אי אפשר להציג הכל בזמן אמת, מניע מפוקפק שהופך את העסק לשווה רק עבור דמות אחת, תקציב בלתי מוגבל שמאפשר חזות של אנשים מהחברה הגבוהה ומעלה את השאלה בשביל מה בכלל לשדוד אם יכולים להשיג את הדברים האלה גם ככה, וגיבור זחוח שאני מעדיף שיתפס בידי המשטרה מאשר יהיה זה שצוחק אחרון.

"אושן 8" הוא נסיון להיות המקבילה הנשית של כל זה. אותו רעיון, אותו יקום, אפילו אותו שם משפחה, רק שבמקום פרנק סינטרה או ג'ורג' קלוני, נמצאת בתפקיד הראשי סנדרה בולוק והיא מוקפת בשש (אופס, שבע) נשים אחרות שמסייעות לה במכה הגדולה הבאה.

זמן קצר לאחר מותו של דני אושן ולא, אין שום סצנה שמסבירה איך זה קרה, אחותו דבי משתחררת מהכלא. אחרי חמש שנים, היא סוף סוף יכולה לחזור לחברה האנושית ולשמור על פרופיל נמוך, אז הדבר הראשון שהיא עושה זה לעבור על החוק. היא מאיימת ברצח על האקס שלה שהסגיר אותה למשטרה ואז מתחילה לתכנן את השוד הגדול הבא. הטוסאן, תכשיט בשווי 150 מיליון דולר שנוצר בידי חברה ששמה מוזכר מספיק פעמים בסרט ולא צריכה שגם אני אעשה לה פרסומת, נמצא במוזיאון המטרופוליטן בניו יורק ודבי שמה עליו עין. היא מחליטה לנצל את ארוע הגאלה השנתי של המוזיאון בכדי לגנוב את הטוסאן היישר מצווארה של השחקנית דפני קלוגר אשר תענוד אותו במהלך הארוע.

כמובן ששוד שכזה מצריך צוות מיומן, אז דבי מגייסת לעזרתה חבורה של נשים שיעזרו להשיג את התכשיט. חברתה הטובה לו היא זייפנית משקאות חריפים ובעלת מספיק קשרים בשביל למצוא שותפות נוספות לג'וב הניו יורקי. רוז וייל היא מעצבת אפנה שנקלעה לחובות ומחפשת דרך לעמוד שוב על הרגליים, אמיטה היא תכשיטנית שמסוגלת ליצור חיקוי מושלם של הטוסאן, תמי היא אשת משפחה שלא באמת רוצה לוותר על חיי הפשע, ניין בול היא האקרית כי כל סרט שוד בימינו צריך לפחות האקר אחד וקונסטנס היא נוכלת מהירת ידיים שיכולה לבצע פעולות קטנות בחשאי. ספרתם רק שבע נשים? אל תחפשו פוסטרים של הסרט אם אתם רוצים שתהיה לכם הפתעה לגבי זהות השמינית, כפי שהבמאי התכוון.

יש באושן 8 הרבה בעיות, אבל אולי הבולטת שבהן היא הדמות הראשית. בגרסה הזכרית, דני אושן הצליח לשכנע אנשים לשתף איתו פעולה בזכות יכולות שכנוע ופיתוי יוצאת דופן ותכנון כל צעד עד לפרט האחרון. לא סתם לוהקו לתפקיד ענקי כריזמה כמו פרנק סינטרה וג'ורג' קלוני, שבפני עצמם די עשו רושם של נוכלים מקסימים. את דבי אושן מגלמת סנדרה בולוק, אישה מרשימה ואינטליגנטית בפני עצמה, אבל לא כזו שמסוגלת לסחוף אחריה אנשים בזכות חלקות לשון. לא סתם היא לוהקה לסרטים כמו "איזה מין שוטרת" ו"עצבניות אש" בתפקיד אשת החוק הקשוחה שלא סוטה מספר החוקים. זה הרבה יותר מתאים לה. התפקיד הנוסף שהיא נוטה לגלם, הוא של מישהי שנקלעת שלא ביוזמתה לסיטואציה מסוכנת וכמעט מאבדת את עשתונותיה כפי שראינו ב"ספיד" ו"כח משיכה". בכל אופן, היא לא מסוג השחקניות שיגידו משהו והוא ישר יקרה, אלא מאלה שיותר מתאים להן להיות הדמות השקולה והמהורהרת שלא אוהבת שצובעים מחוץ לקווים.

זה מצחיק כי יש בסרט שחקנית אחת שניחנה ביותר קסם ובטחון עצמי מרוב הגברים בתעשיה. קוראים לה אן האת'וויי והיא לוהקה לתפקיד דפני קלוגר הטיפשה שמנוצלת בידי החבורה להעברת התכשיט. במציאות, האת'וויי אוכלת את בולוק בלי מלח כשזה מגיע לכריזמה והתחזות. בעוד יש בקלוגר יותר ממה שנדמה בהתחלה, האת'וויי בהחלט הייתה יכולה להיות בחירה טובה יותר לתפקיד הראשי. גם קייט בלנשט המגלמת את לו, הייתה אמינה יותר כמנהיגת צוות השודדות מאשר סנדרה בולוק. אם היא יכולה לגלם את אלת המוות האסגארדית בצורה אמינה, היא הייתה יכולה לגלם גם מוח קרימינלי מבריק. זה לא הפספוס היחיד בליהוק, אבל ברגע שמחטיאים עם הדמות הראשית, גם מה שנבנה סביבה נוטה לזייף.

למעשה, עצם זה שקוראים לה דבי זו הורדה מערכה של הדמות. אם הסרט היה ריבוט בעל קיום עצמאי ולא המשך לסדרת הסרטים בכיכובו של ג'ורג' קלוני, לא היה משנה לי שיש דבי במקום דני. אלא שהיא לא כאן במקומו, אלא כאחותו הקטנה, זו שחייתה כל כך הרבה זמן בצלו, שלא היינו מודעים לקיומה לאורך שלושה סרטים שלמים. אם אפילו השם שלה נשמע כמו חיקוי לשמו של אחיה, לא נראה שהיה ליוצרים הרבה אמון ביכולתה של הדמות להחזיק את הסרט על כתפיה.

מי שכן עושה עבודה טובה ודי גונב את ההצגה, הוא ג'יימס קורדן בתפקיד חוקר ביטוח שמופיע לפחות מעשר דקות, אבל אלה הדקות המוצלחות ביותר בסרט כולו. קורדן, אחד האנשים הנחמדים והעדינים ביותר בטלוויזיה, מגלם טיפוס קשוח וישיר שמחפש את העובדות בלבד ומוכן להפיל את האשמה על מי שצריך, בלי לדפוק חשבון, אם הדבר יאפשר לו להוכיח שהתבצע נסיון להונאת ביטוח. הוא לא מעוניין בפרטי השוד, אלא בנקודות המתות שלא מופיעות מול המצלמה ומישהו צריך להפנות אליהן מבט. בעוד השחקניות בסרט לא מצליחות לגרום לתכנית הפעולה שלהן להישמע מרתקת אפילו לרגע, קורדן מציל את הסרט במעט הזמן שלו מול המצלמה. הוא היה צריך להיות האנטגוניסט הראשי במקום האקס המשעמם, זה בטוח היה משפר את המוצר הסופי. עצוב שבסרט שכל כך נוצר מתוך כוונות של העצמה נשית, הדמות האמינה ביותר מגולמת בידי גבר, אבל שלפחות היו כותבים את התסריט מתוך הבנה כמה הדמות של קורדן תורמת.

מצד שני, מדובר באותו תסריט שנופל שוב ושוב בפרטים הקטנים. דבי כביכול חושבת על הכל, אבל היא עושה דברים כמו לגנוב מוצרי טיפוח מבלי להסיר מהם את התווית שמפעילה את הגלאי ביציאה מהחנות, או להיכנס במרמה לחדר מלון מבלי להשיג מפתח או אפילו לעבור בקבלה. סצנות כאלה אמורות להציג את דבי אושן כנוכלת מבריקה, אבל כל כך קל להבחין בפגמים בתכניות האלה, שהיחידים שיוצאים יותר מטומטמים ממנה, הם האנשים שלא עולים עליה למרות שכל אחד בקהל יכול להבין למה זה לא יעבוד במציאות. למעשה, גם תכנית השוד הגדולה לא הגיונית. היא מבוססת על חוסר הבנה כיצד אמצעי בטיחות של מוזיאונים עובדים, איך מתנהלת חקירה משטרתית ומה משמעות המילה "אליבי". הסרט הזה לא הגיוני וזה רק פוגע ברצון להראות שנשים יכולות לעשות כל מה שגברים עושים.

אושן 8 הוא דוגמה למספר מגמות שפוגעות בקולנוע בעשור הנוכחי. הוא מלהק לתפקיד הראשי שחקנית כי היא מספיק מפורסמת ולא כי היא מתאימה לתפקיד, הנבל כל כך גנרי וחסר השפעה שאני לא בטוח אם בעצם יש כזה בסרט, דמויות המשנה מתנהגות באופן לא עקבי ויכולות להיות גועליות או מוסריות מבלי שיהיו לכך השלכות, הבימוי עצל ולא מנסה לעשות משהו מעבר לחיקוי סרטים אחרים, והכי גרוע: אושן 8 לא מצליח להחליט אם הוא רוצה לספר סיפור חדש, או לפייס את מעריצי הגרסה הקודמת.

אין בתסריט שום סיבה פרקטית לכך שדבי ודני אושן יהיו אחות ואח, או שבכלל יתקיימו באותו יקום. הסרט היה מתנהל בדיוק באותה צורה ללא הקשר הזה. הוא לא משפיע על החלטותיה של דבי, רק גורם לה לעמוד כל הזמן להשוואה מול דמות איקונית יותר. העלילה אינה מתחברת למשהו משלושת הסרטים הקודמים, אלא מציגה סיפור על שוד לחלוטין לא קשור. גם רוב הופעות האורח של שחקנים מהגרסה הגברית נחתכו מהסרט, אז להוציא את האפשרות להשתמש במותג מוכר בשביל השיווק, אושן 8 לא מרוויח כלום מהיותו סרט המשך.

נכון שמראש באתי עם תחושה של מיאוס מסרטי דני אושן, אבל דווקא כאן דבי הייתה אמורה להציע גישה רעננה. היא הייתה צריכה להראות איך עושים את הסיפור יותר מבדר, יותר מותח, יותר מרגש, יותר… משהו. במקום, זה אותו שלד עלילתי, רק בלי קשר ישיר לסרטים שהוא כביכול המשך שלהם וכשכל דמות וכל טוויסט בסיפור נראים כמו גרסה פחות מקורית של הסרטים עם קלוני. נוספת עוד שכבה של תסכול כשנזכרים שהסרטים עם קלוני היו בעצמם רימייק, אבל הם יצגו גישה שונה ותקופה שונה מהמקור. אושן 8 מציע היפוך מגדרי ולא עושה עם זה שום דבר מעניין, סתם חיקוי נטול הכוונה.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s