ביקורת: המועדון לספרות יפה של הגברת ינקלובה

250px-Madam_Yankelova's_Fine_Literature_Club_POSTER_resize.jpg

 

אם אי פעם חשבתם שטים ברטון כבר לא רלוונטי לקולנוע בשנץ 2018, תכירו את "המועדון לספרות יפה של הגברת ינקלובה". אני לא יודע אם זה הסרט הישראלי הראשון שנראה כאילו נוצר בעקבות סדנה בהנחיית ברטון, אבל הוא בהחלט הבולט ביותר מבחינת ההשראה שלו. כתוביות הפתיחה משחקות על אווירה גותית, צוות השחקנים כולל לא מעט שחקני אופי בתפקידים לא הכי אופיניים, השיחות מאוד תאטרליות, המוסריות גמישה עד שמתחילים לדבר על אהבה ואני חושד ברצינות שהמלחינים אולג קייזרמן ותומר אליאב הם שניהם שם בדוי שדני אלפמן משתמש בו כשהוא מבקר קרובי משפחה בארץ.

כמו כן, הסרט מבוסס בחופשיות על סיפור מאוד מפורסם, אבל מוסיף לו טוויסט שלא הופיע במקור ולא בטוח עד כמה הוא נחוץ. כאמור, ברטון.

 

פעם בשבוע מתכנסות רווקות מטופחות למראה במועדון לספרות יפה, מיסודה של הגברת ינקלובה. כל חברה במועדון מביאה איתה גבר, מצטלמת איתו, יושבת לצדו בזמן שהגברת ינקלובה מקריאה את הסיפור החביב עליה, "האדונית והרוכל" של ש"י עגנון, עד שרזיה, מנהלת הערב, מחליטה שהגיע הזמן לבדוק מי הביאה את הגבר המוצלח ביותר. לאחר סדרה של מדידות, הגברים מושמדים ורזיה מכריזה על מנצחת ומעניקה לה את הגביע השבועי. מי שמשיגה מאה גביעים, זוכה להצטרף לבית הלורדיות ולא להתחרות יותר, בעוד מי שלא מוצאת חן בעיני רזיה, עלולה להישלח לעבודות סניטציה לשארית חייה.

סופי הייתה בצעירותה אחת החברות המצטיינות במועדון, אולם כעת, בגילה המתקדם, היא מתקשה להביא גברים איכותיים. היא במרחק גביע אחד מבית הלורדיות, אבל מרגישה קרובה יותר להשפלה הכרוכה בעבודות סניטציה, מאשר לתהילה. חברתה הטובה, חנה, היא עובדת סניטציה ותיקה שמואסת בחיי המועדון ומחליטה להיעלם. במקומה, מוצמדת לסופי לולה הצעירה, שזכתה ביותר פרסים מכל אחת אחרת במהלך השנה החולפת. לולה אינה רואה בסופי מודל לחיקוי, אלא תחרות, כזו שמתעצמת כאשר הן נתקלות בגבר מושך וחובב עגנון בשם יוסף.

נדיר שסרטים ישראלים מתחייבים לרעיון מוזר באמת. כזה שלא קשור לחיים האמיתיים ולא מנסה להעביר איזה מסר על העולם שמחוץ לקולנוע. עוד יותר נדיר שהם מקבלים לכך מימון ומופצים כאילו היו דרמה משפחתית, או קומדיה עם עפר שכטר. זה עבד לקשלס ופפושדו עם "כלבת" ו"מי מפחד מהזאב הרע" ובמידה מסוימת, גם ל"אני לא מאמין, אני רובוט?!" (עדיין לא בטוח באיזה טון אמורים לבטא את זה), אבל העובדה שהמועדון לספרות יפה של הגברת ינקלובה זוכה לשלוש הקרנות ביום בבתי קולנוע ברחבי הארץ, היא כמעט נס.

אולי זו הסיבה שהסרט דואג לקשור עצמו לסיפור המפורסם ביותר של ש"י עגנון, זה שכל תיכוניסט בישראל מחויב לקרוא ולנתח. אני לא מזלזל בבחירה, אבל להציג את "האדונית והרוכל" בתור הסיפור האהוב על מעריצי עגנון, זה קצת כמו לקנות חולצת וונדר וומן בחנות של פוקס ולטעון שאתה מומחה לקומיקס. זה לא בהכרח לא נכון, אבל בו זמנית נראה כמו עבודה בעיניים. האם הבמאי גלעד אמיליו שנקר עובד עלינו כשהוא מתיחס לסרט כיצירה רצינית ומקורית? כן ולא.

כפי שכתבתי בתחילת הביקורת, ההשפעה של טים ברטון ניכרת לכל אורך הסרט. העיצוב, הפסקול, הרומנטיקה, העלילה האפלולית, ההלל לאאוטסיידרים, הכל מאוד ברטוני. עד לפני עשור בערך, טים ברטון היה עדיין הבמאי האהוב עלי, אבל יש נקודה בה השטיקים שלו התחילו להימאס וחלק מהסרטים כבר נראים כאילו הוא יוצר אותם על פס נע, בלי להשקיע את הנשמה כמו בעשרים השנים הראשונות לקריירה שלו. המועדון לספרות יפה של הגברת ינקלובה נראה כמו סרט שברטון היה מביים אם היה מוריד הילוך נוסף ובכלל עושה סרטים רק בשביל להזכיר לאנשים שהוא לא מת. שנקר מוותר על זהות עצמית בשביל להיות גרסה מדובבת לעברית של ברטון וזה לא פעם יוצר תחושה שהוא לא יותר ממעריץ עם מצלמה ותקציב מוגבל.

מצד שני, באמת שכמעט ולא עושים דברים כאלה בארץ. התוצאה אמנם אינה מרשימה במיוחד, אבל אני קונה כובע רק בשביל שאוכל להוריד אותו בפני ההצלחה ליצור סרט באורך מלא שמנוגד לכל מה שקרנות הקולנוע ומשרד התרבות נוטים לתמוך בו. זו אגדה, לא על-טבעית, אבל גם לא מציאותית במיוחד, שמדברת על רעיון קיומי בעזרת סיפור אפל וטכניקות של סרטי אימה. שנקר הכניס למרכז המיינסטרים הישראלי סרט שברוב המקרים לא היה זוכה ליותר מכמה הקרנות בסינמטק מול אולם חצי ריק. הוא הגיע למרכז המסוגר והסלקטיבי של המדינה, מלווה בשמות מוערכים כמו קרן מור, אניה בוקשטיין, חנה לסלאו, יפתח קליין וליא פאקינג קניג, והטיל שם פצצה שהיא סרט ז'אנר בתעשיה שמתעבת כל פזילה לשוליים. ואתם יודעים מי עוד עשה את זה לפניו? שמואל יוסף עגנון.

המורה שלי לספרות סרבה להודות בכך, אבל "האדונית והרוכל" הוא סיפור אימה. הוא יותר משהו בין אדגר אלן פו והיצ'קוק, מאשר סיפור על העיירה היהודית ברוסיה הצארית. נכון, מתייחסים אליו בתור משל למצבו של היהודי מחוץ לארצו ולסכנה שבהתבוללות, אבל לא זו הסיבה שנהנתי לקרוא אותו. נהנתי ממנו כי הוא מותח, מזעזע בצורה טובה ומשחק בכוונה בין סוגות על מנת למשוך את הקורא לעולם פנטזיה אפל שלא היה מתקרב אליו לולא הוצמד אליו שמו של עגנון.

זה ההבט שבו שנקר ועגנון נפגשים, שניהם לקחו סגנון של מישהו אחר והכניסו אותו למקום הכי לא צפוי בעזרת הסחת דעת מבריקה. שנקר נעזר בהופעה קולנועית נדירה של ליא קניג כדי להכניס סרט ברטוני לקומפלקס הקולנוע הקרוב לביתכם, עגנון נעזר במוניטין של עצמו בכדי לכתוב סיפור אימה שיצוטט יותר מכל סיפור אחר שלו.

לצערי, בזאת נגמר הדמיון. גלעד אמיליו שנקר אמנם מחקה את טים ברטון ושואב השראה מש"י עגנון, אבל האמצעים העומדים לרשותו אינם מספקים. הדבר הבולט ביותר הוא השימוש המוגזם באפקטים שמעניקים לסרט מראה זול במיוחד. לא כמו שברטון יצר בכוונה אפקטים שנראים כמו בי-מוביז שהעריץ בתור ילד, אלא פשוט אפקטים שלא משתלבים טוב. בין אם מדובר ברקע ממוחשב באופן צורם לעין, או בנטיה המוגזמת של שנקר לשנות בפוסט את התאורה כדי ליצור את התחושה שהסצנה צולמה בחלק אחר של היממה. זה מיותר ופוגע בסרט. או שתקבע את הצילומים לשעה שמתאימה למה שכתוב בתסריט, או שתשיג צלם שיודע לעבוד עם אור קשה. כל עבודת הפוסט הזו יוצרת מראה של סרטון מעריצים ביוטיוב, לא של סרט אמיתי.

עוד בעיה היא בתסריט שלא בדיוק משתלב עם כללים בסיסיים של פיתוח דמויות ובניית עולם. אני יכול לקבל את זה שיש טירה מסתורית שאף אחד לא יודע עליה בלב יער עבות בישראל. אני אפילו מוכן להתמודד עם התרוץ הקלוש של הסרט לכך שהמשטרה לא מחפשת כמות כל כך גדולה של נעדרים. מה שמציק לי זה שהדמויות מתקיימות רק בשביל לקדם את העלילה. ההתנהגות של סופי לא עקבית, לפעמים היא רק רוצה להשיג את הגביע המאה ולפעמים היא פועלת במודע כנגד המועדון, למרות שברור לה שיש לרזיה הרבה כח. חנה מדברת באקספוזיציה יותר משהיא אומרת משהו על המצב הנוכחי. כמעט כל משפט שלה נועד לספק רקע לסיפור, או מנבא משהו שיקרה בהמשך. לולה שונאת את סופי ומנסה להכשיל אותה, למרות שיש לה אינטרס ברור שסופי תעבור לבית הלורדיות ותפנה את מקומה בתחרות. למעשה, מכיוון שהסיפור מציע מספיק רעיונות למתח שלא קשורים ללולה, הדמות שלה בעצם מיותרת לחלוטין.

גם בחירת השמות של הדמויות היא לא עקבית באופן מוזר. חנה לסלאו ורזיה ישראלי מגלמות דמויות בעלות אותם שמות פרטיים כמו שלהן. בעוד אפשר לטעון שחנה הוא שם די נפוץ, רזיה נדיר למדי. שאר הדמויות מקבלות שמות שונים משל השחקנים והשחקניות המגלמים אותן ולתת למעריץ של ש"י עגנון את השם יוסף, זה קצת ברור מדי. חוסר האחידות הזה מבלבל ומסיח את הדעת, כי הוא גורם לי להעביר חצי מהזמן בתהיה למה הדמות של קרן מור לא נקראת קרן ולמה זה לא המועדון לספרות יפה של הגברת קניג.

אם לשפוט את הסרט על פי היומרנות שלו, מדובר בכשלון מהדהד. למרות רעיון מסקרן, השקעה בעיצוב ומשחק די טוב של חלק מהצוות, אי אפשר להתעלם מהתסריט השטחי או מהשימוש המוגזם באפקטים לא מתאימים. סוף הסרט בכלל מקשה לעשות לו הנחות מרוב שהוא קלישאתי ומטופש. יחד עם זאת, יש בסרט משהו מהנה. המועדון לספרות יפה של הגברת ינקלובה הוא כזה אובר דה טופ, שאי אפשר שלא לחייך מדי פעם מכמה שהוא חסר בושה. אניה בוקשטיין כל כך מתמסרת לתפקידה בתור לולה, שהיא ישר קופצת לרשימת הנבלים החביבים עלי השנה. הנסיון להציג את הטירה כמבוך עובד מצוין ולמרות שהסרט אינו מפחיד אפילו לרגע, הוא בהחלט מנסה להיות, עם הטריקים הכי שחוקים ומוגזמים שיש. אני משועשע מכך שהתסריט אינו כולל שום הסבר לעצם קיומו של המועדון, או לאופן בו משיגים את הבשר לכל הנקניקיות אותן חברות המועדון מוכרות, כך שההסבר המטריד ביותר הוא גם ההגיוני ביותר. אפילו משעשע אותי שיש לכל אורך הסרט רמיזות לכך שהוא מתרחש לפני לפחות ארבעים שנה, אבל רואים בברור שנעשה שימוש בשטרות כסף מהמאה ה-21. רק ההופעה האילמת הקצרה של סימון רוזנפלד המנוח, היא בפני עצמה רגע קסום של הגזמה ללא צורך.

בדרך כלל, אם אני ממליץ לצפות בסרט ישראלי, זה כי אני חושב שהוא טוב ושראוי לתמוך בתוצרת מקומית. במקרה של המועדון לספרות יפה של הגברת ינקלובה, זה ריבוי הפגמים שהופך אותו למעניין. העלילה מטופשת, הדיאלוגים איומים, בניית העולם עצלה ואני כל כך מקווה שזו לא הייתה אמורה להיות יצירה פמיניסטית כי… לא. פשוט לא. הסרט הזה כל כך שונה ממה שבדרך כלל תקבלו מיוצרים ישראלים, שבאמת מגיע לו יחס, אפילו מזלזל. העיקר שהוא מוסיף גיוון לנוף המקומי.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s