ביקורת: מנשה

40067804169c2f5e9bed83f345774bb4_resize.jpg

 

אם לצאת מנקודת ההנחה שרוב הקוראים של הביקורת הזו אינם משתייכים למגזר החרדי, רוב הסיכויים שמעולם לא צפיתם בסרטים שמיועדים אליו. הם לא מוצגים לקהל הרחב ולא מפורסמים באינטרנט (טפו!), אלא במודעות ברחוב ובעיתונים ואתרים כשרים למהדרין. הסרטים האלה, ממה שהצלחתי להבין, גם לא מיועדים לקהל מעורב, אלא אם מטשטשים את פני השחקניות, כי משחק זו בכל זאת לא פרנסה מכובדת. לא לאישה, בכל מקרה. לכי תעשי קידוש כשהראש שלך מלא במונולוגים של שייקספיר.

כשאדם חילוני חושב על קולנוע חרדי, הוא חושב על אחת משתי אפשרויות: סרט בו שחקנים חילונים מגלמים חרדים ("הסודות", "למלא את החלל", "ישמח חתני"), או סרט שחרדים יצרו בשיתוף עם חילונים על מנת לגשר על פערים ולהנגיש את היהדות למי שזנח אותה ("האושפיזין" הוא הדוגמה הכי מוכרת). זה נחמד מדי פעם, אבל חרדים אוהבים בסופו של דבר את אותם הדברים שצופים חילונים אוהבים, רק עם נגיעה יהודית בשביל להצדיק הלכתית את ההפקה. הם אוהבים סרטי אקשן, כל עוד הגיבור ירא שמים והנבלים הם ארגונים מרושעים שמנסים לפגוע ביהדות, כמו ניאו-נאצים, חיזבאללה, או השב"כ. הם אוהבים גם רומנטיקה, כל עוד משאירים מקום לשכינה ולא עושים שום דבר שהרשב"י לא היה עושה. לחשוב שכל מה שמעניין קהל חרדי אלה סיפורים רציניים על שאלת הזהות היהודית והמפגש עם העולם האחר, זה כמו להאמין שכל מה שחילונים רואים זה סרטים על חיילים ששוכבים עם פלסטינים, מעשנים סמים בשבת ומאזינים למוזיקה לועזית. אלא שבמציאות, אנחנו רואים גם סרטים שלא נכתבו בידי גל אוחובסקי ובאותה מידה, חרדים אוהבים קולנוע כאמצעי בידור ולא רק כדרך להעברת מסרים.

"מנשה" הוא שילוב אמיתי של שני העולמות. הסרט נכתב ובוים בידי חילונים ונועד קודם כל לקהל שאינו חלק מהקהילה החרדית בניו יורק. מנגד, השחקנים בו הם בני הקהילה שנבחרו לאחר אודישנים ובכדי להעצים את האותנטיות, הסרט צולם כולו בבורו פארק, הבני ברק של ארצות הברית. השכונה שהיא המרכז העולמי של כמה מחצרות הרבנים החשובות בזמננו ותושביה מדברים ביניהם יידיש בתור שפת אם ומקיימים אורח חיים מבודד ככל הניתן מעיר החטאים סביבם.

במרכז העלילה, אלמן צעיר בשם מנשה, אשר יום השנה למותה של אשתו הולך וקרב. ריבן, בנו של מנשה, חי כרגע אצל משפחתה של האם המנוחה, המסוגלת לספק לו בית חם, קיגל לארוחת ערב ושומרת אותו במסגרת חינוכית ראויה. אם ריבן יחזור אל מנשה בטרם אביו ימצא לעצמו אישה חדשה, קיים סיכוי שיסולק מבית הספר, כי לא מקובל בקהילה שילד גדל עם הורה אחד בלבד. מנשה מאוד רוצה שריבן יחזור לגור איתו ושאחרי האזכרה, יבואו האורחים לדירה שלו ולא לבית גיסו, אלא שהמציאות לא פועלת לטובתו. הוא עובד בסופרמרקט בשכר שבקושי מספיק בשביל לקנות לעצמו מצרכים, הדירה שלו קטנה וצנועה ובהחלט חסר בה מגע של אישה (או של גבר שמרים מטאטא מדי פעם). בנוסף, כולם כל הזמן נוזפים במנשה על כך שהוא לא מתנהג כמו מענטש ומרשה לעצמו לאחר לכל מקום ולצאת מהבית בלי כובע ומעיל. אפילו שהרב מנסה לשדך לו מישהי, אפילו אלמנה, מנשה לא ממהר להתחתן מחדש, מה שגורם לכולם להרים גבה ולצקצק כאחד.

מנשה הוא סיפור על אנדרדוג ששמענו פעמים רבות מספור. מה שמייחד אותו זו העטיפה בה הוא מוגש. סרט דובר יידיש על חרדים באמריקה המודרנית שעדיין מתנהלים כמו בשטעטל. הם לא מעוניינים לשנות את ערכיהם ומאמינים שמה שהרב אומר, זה מה שקובע. מי שהולך נגד הזרם, אפילו אם זה אומר רק לוותר על פריט לבוש מסוים, הוא לא מובן ומזלו שיש מי שדואג לו, אחרת היה כבר מזמן נופל לתרבות רעה. שוט הפתיחה של הסרט מבהיר זאת כאשר מול המצלמה מהלכים להם תושבי השכונה החרדים, כל אחד בענייניו, אבל כולם באותו כיוון. לפתע, יוצא מהקהל איזה ג'ינג'י בלי כובע שהולך דווקא הצידה. המצלמה עוקבת אחריו וככה נכנס מנשה לחיינו. סצנת הסיום מתכתבת ישירות עם הפתיחה, ומראה את המסר שהסרט בוחר בסופו של דבר להעביר.

לתפקיד הראשי לוהק מנשה לוסטיג, בדרן חרדי נטול נסיון במשחק דרמתי. קשה להאמין לכך, כי הוא נכנס לדמות באופן טבעי. למעשה, הרגעים בהם הוא מנסה להיות מצחיק הם הפחות אמינים, כנראה כי ההגדרות שלי ושלו להומור מאוד שונות. לעומת זאת, שנינו מגיבים באותה צורה למשברים אישיים ולוסטיג מביע את התסכול ותחושת חוסר ההוגנות בצורה נפלאה. זו הברקה של הבמאי ג'ושוע ויינסטין שבחר בעצמו את השחקנים והתאים לכל אחד מהם את התפקיד הנכון בעיניו. כך הפך גם טיפוס אלמוני בשם מאייר שוורץ לרב מכובד שכל באי בית הכנסת שומעים לו, פשוט כי ויינסטין זהה אצל שוורץ את הנוכחות הרצויה. מנגד, לא ברור מה בדיוק חפש כאשר להק את שמיל, הבוס של מנשה, כי נדיר למצוא כזו תצוגה של משחק מוגזם.

השילוב בין האותנטיות של השחקנים להתנהלות המכבדת של הבמאי, הולידו שיתוף פעולה שנראה רענן, אפילו שהסיפור עצמו שחוק למדי. מאוד קל להזדהות עם מנשה כי הוא מאופיין בזכות הדברים שיגרמו גם לחילוני לחוש עם הגב לקיר. הוא שמנמן, לא כריזמטי, שונא להתלבש בצורה רשמית, לא רוצה שישדכו לו מישהי לפני שסיים להתמודד בעצמו עם האבל על אשתו ונדמה לפעמים שהעולם כולו פועל בכדי לדפוק אותו. הסרט נמנע מלעסוק בהתערבות שמימית ובהפניית שאלות כלפי מעלה, מה שגם תורם ליכולת של קהל חילוני להתחבר לסיפור. זה לא סיפור על יהדות, או על אמונה באלוהים, אלא על אמון באדם. כמו ב"הדירה" של בילי ויילדר, גם כאן הגיבור לומד שצריך להיות מענטש, מבלי שמישהו חוץ ממנו יכול להביא לשינוי. הוא יכול לבחור בין להאמין למי שאומר שהוא לא יוצלח, לבין לפעול מיוזמתו על מנת להחזיר את בנו הביתה. אף אחד לא אומר שתפילה תפתור משהו, או שמותה של האם הוא עונש משמים. גם אם הדמויות חושבות ככה, הן לא יגידו את זה, אלא ידברו רק על מה שמנשה יכול לעשות בשביל עצמו על מנת לקבל את הערכת הסביבה.

מנשה הוא סיפור שפונה לשני קהלים בגובה העיניים. הוא מדבר אל החרדים בשפה שלהם ואל החילונים בעזרת הערכים שלהם. השאלות הקיומיות נותרות בחוץ והסיפור נשאר אינטימי. הוא היה יכול לעסוק בקתולים, מוסלמים, דרוזים או הינדואים ולהעביר את אותו מסר. לצלם בתוך קהילה שאינה רגילה להגיב בצורה חיובית למצלמות, זו לא משימה פשוטה. בעוד צוות ההפקה לא נתקל בהתנגדות אלימה, הם דווחו על כך שאנשים בבורו פארק לא יודעים איך להתנהל על סט צילומים ופשוט עברו מול המצלמה באמצע טייק, או נעמדו ובהו בשחקנים במקום להמשיך ללכת. יתכן שמנשה, אשר התכוונן מראש על מסלול של פסטיבלים לפני הפצה רחבה, לא יהפוך ללהיט בקרב הקהילה החרדית, אבל הוא בהחלט ראוי לתשומת לב מצד שאר העולם. זה מבט נדיר לתוך שכונה שרק מי שחי בה יודע איך היא נראית מבפנים, בתוך הדירות ובתי הכנסת והחנויות הקטנות. איך שכנים ובני משפחה מתייחסים זה לזה, איך זרים נראים להם ואיך משבר שמוכר היטב לקהל חילוני נשמע כשכל מה שמתחלף אלה הבגדים והשפה. זה סיפור אוניברסלי שמשמש הזדמנות להכיר קהילה מסוגרת יחסית שחיה בשלום עם שאר העולם, אבל באמת לא צריכה ממנו שום דבר כרגע. טוב להם כמו שהם, מוזר ככל שזה נראה לחילוני חובב קדמה שכמותי.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s