ביקורת: ואז הגיעה טלי

tully-poster_resize.jpg

 

להיות הורה חדש משנה במידה משמעותית את הרגלי הצפיה. אני מנסה להימנע כעת מהקרנות מאוחרות מדי, כי שעות שינה הן משאב יקר ערך, התרגלתי מחדש לראות סרטים לבד, כי מישהו צריך להישאר בבית עם הילדה ואין דבר שאני יותר רוצה מלחזור הביתה בתום הצפיה ולראות שכולם בסדר, כולל הכלבה.

עוד השפעה מעניינת של הורות חדשה היא חוויית הצפיה ב"ואז הגיעה טלי". סביר להניח שאם הסרט היה יוצא לפני שנה, הייתי פחות מודע למידת הריאליזם בה הוא מציג טיפול בתינוקת חדשה. יש לי כמות נאה של אחיינים ואחייניות, אבל את הפרטים הקטנים ואת המחיר שהם גובים מהגוף, מגלים רק בתור הורים. מה גם שרק אחרי לידה, לומדים עד כמה הכל שווה את זה. אם הייתי צופה בסרט לפני הולדת בתי, כנראה שהייתי חושב שהוא מוגזם ולא מציאותי. מכיוון שקודם נולדה לי תינוקת ורק אחרי זה הגיע הסרט, אני יודע שהוא מוגזם ולא מציאותי, אבל רק בקטעים שאינם נוגעים לגידול ילדים.

מרלו ודרו מגדלים שני ילדים, אחת נורמלית ואחד עם מצב לא מאובחן שמקשה עליו לתפקד כשאר הילדים. מרלו ודרו גם מצפים לתינוקת שתתווסף למשפחה, ממש בכל יום. זמן קצר לפני הלידה, מציע אחיה העשיר של מרלו לשכור לה במתנה אומנת לילה – אישה שתבוא אליהם הביתה ותטפל בתינוקת בזמן שההורים משלימים שעות שינה נחוצות. היא תעשה הכל, חוץ מלהניק את התינוקת, העבודה היחידה שמרלו עדיין תצטרך לעשות בעצמה.

התגובה הראשונה של מרלו היא סרוב מוחלט. למה שתאפשר למישהי זרה להיקשר לתינוקת שלה, גם אם זה אומר שתוכל לישון כמה שעות ברצף? אחרי כמה שבועות של החלפת חיתולים, עצבים, בכי וקושי לזכור איזה יום היום, כל זה בעוד דרו רוב הזמן או בעבודה, או משחק במחשב, מרלו לוקחת את הסיכון ומזמינה אומנת לילה. ואז מגיעה אישה צעירה בשם טלי, ששולחת את מרלו לישון והופכת את החיים בבית לנסבלים שוב, עכשיו ששני ההורים מתחילים את היום עם סוללה מלאה.

מבחינה ויזואלית, ואז הגיעה טלי הוא הסרט הכן והריאליסטי ביותר שראיתי אודות הורים לתינוקות. המונטז' שמציג את הפעולות היומיומיות החוזרות, כולל הפח המיוחד לחיתולים שבוודאות יתקע לפחות פעם ביום, הוא יצוג ראוי לשגרה מוכרת. בניגוד לרוב השחקניות המגלמות נשים במצב זה, שרליז תרון למעשה ותרה על בטן חלקה ואיפור לטובת כרס של אחרי לידה וכתמי זיעה. יש לה כבר נסיון עם הפחתת זוהר בסרטים כמו "מונסטר" ו"מקס הזועם: כביש הזעם", אבל זה עדיין הימור מצדה להופיע בסרט עם גזרה אנושית.

כל זה מהצד הטכני של הורות, שם הסרט בסדר גמור. ואז הגיע טלי הרבה יותר מתקשה להציג את הפן הרגשי של החוויה. זו אמנם תוצאה של מנגנון גנטי מקודד שגורם לשחרור סרוטונין כשאנחנו מביטים בילדים שלנו, אבל לא נראה שג'יסון רייטמן יודע לביים אושר. הסרט מרוכז באופן לא פרופורציונלי בקשיים של מרלו ואינו מציג חיבה אמיתית שלה כלפי התינוקת. אפשר לתרץ זאת בדכאון אחרי לידה, אבל היא דווקא מאוד חייכנית אחרי שטלי מתחילה לתפוס פיקוד, אז הטיעון הזה עף מהחלון. מעט זמן מסך מוקדש גם לג'ונה, הילד ה"מיוחד" שאיכשהו, בשנת 2018, אף אחד לא מצליח להגדיר מה גורם לאובססיות שלו, או לפחד שלו מקולות מסויימים, למרות שקיימות דרכים לאבחן בדיוק מה יש לו. אחותו הגדולה היא דמות כל כך זניחה ונטולת אופי, שאני אפילו לא זוכר איך קוראים לה בלי לבדוק. במילים אחרות, מרלו לא ממש מוצגת כאמא, אלא יותר כמישהי שבבית שלה גרים שלושה ילדים לא ממש קשורים והיא מדי פעם מכירה בכך שיש להם צרכים.

הסיבה לכך היא שהסרט לא באמת עוסק במשפחה, אלא במשהו שעובר על מרלו. הוא עוסק בגעגועים לעבר, לחיים משוחררים ומהנים יותר כביכול, למרות שאינו עקבי מבחינת המסר לגבי איזו שגרה עדיפה, זו של המסיבות ומערכות היחסים קצרות הטווח, או זו של בית בפרברים עם בעל ושלושה ילדים. מה שכן ברור זה שטלי מעוררת במרלו את הזכרונות מחייה הקודמים, אליהם היא רוצה לחזור, אפילו רק לרגע. אני מקבל את הרעיון של רומנטיזציה של העבר כדרך להתמודד עם קשיי ההווה, אבל ואז הגיעה טלי מטפל בנושא בצורה שטחית למדי וכמעט ואינו מקיים דיון כלשהו. רובו מוקדש לאישה די מעצבנת ששונאת את החיים שלה, אבל לא מוכנה להודות בזה בפני אף אחד חוץ מאומנת לילה מוזרה שנראית כמו התבנית של כל דמות שזואי דשנל אי פעם גלמה. משהו רוחש מתחת לפני השטח, אבל הסרט מעדיף להתמקד בעוד שיחה עם אנשים שתכלס צודקים, אבל מרלו לא אוהבת את מה שיש להם לומר, אז הם כביכול מטומטמים.

אחראית עיקרית לכך שהסרט לא עובד, היא דיאבלו קודי. לפני עשר שנים, זכתה באוסקר על התסריט שכתבה עבור "ג'ונו", גם הוא בבימוי רייטמן. אני מאוד אוהב את "ג'ונו" וחושב שהוא שנון, חכם ומרגש במידה הנכונה. קשה להאמין שאותה אישה אחראית גם לטלי. יש כל כך הרבה פגמים בתסריט של ואז הגיעה טלי, שלא אאשים את האקדמיה אם תדרוש מקודי את האוסקר שלה בחזרה. עד כמה שפרטי הטיפול בתינוקת מציאותיים, הדמויות עצמן כתובות בצורה נוראית. אף אחד לא מדבר בצורה שמתאימה לסיטואציה, מרלו מוצגת שוב ושוב כמי שלא מבינים את הבדיחות שלה, שזה סבבה בקצב השיחה של סדרה כמו "בנות גילמור", לא בסרט עם הרבה הפסקות בשטף הדיבור, אותן מרלו מנצלת כדי להסביר את הבדיחה. האומנת בבית של אחיה נראית כאילו היא מבינה ילדים ואז מספרת להם איך מתעללים בתרנגולות בתעשיית הבשר בתגובה לכך שג'ונה (הרגיש גם ככה) מוכן לאכול רק נאגטס עוף. מי עושה דבר כזה?

חטאו הגדול של התסריט הוא בחלק האחרון של הסיפור. ואז הגיעה טלי מעתיק את הסיום מסרט מפורסם, שעצם אזכור שמו יהיה ספוילר. רק אציין שאותו סרט עשה זאת הרבה יותר טוב מכיוון שנבנה כולו לקראת הגילוי המפתיע והעניק משמעות להשלכותיו. סרטם של רייטמן את קודי זורק טוויסט ללא הכנה, מתעלם מהמשמעות האמיתית שלו ומעלה הרבה שאלות על היכולת של מי מהדמויות להיות אחראיות אפילו על עציץ קקטוס. אם ואז הגיעה טלי אמור להציג את החוויה מנקודת מבטה של אישה ממוצעת, הסיום פועל ישירות נגד המטרה ובו זמנית יוצר את התחושה שדרו הוא אב נוראי, הילדים הגדולים של הזוג מנותקים לחלוטין ממה שקורה סביבם ואחיה של מרלו כל כך טיפש שהוא לא שואל את השאלה האחת שהייתה מסיימת את הסרט מוקדם יותר. אני נמנע מלפרט על הסוף עצמו, אבל האמינו לי שהוא הצליח לגרום לי לשנוא בדיעבד כל אחת ואחת מהדמויות בסרט.

לקח לי קצת להבין מה אני חושב על ואז הגיעה טלי ככלל. על פניו, הוא לא סרט גרוע ויש בו כנות ראויה לציון כלפי משהו שרוב האנשים בעולם עוברים במהלך חייהם, אבל הוליווד תמיד מציגה בכוונה בצורה מעוותת. עם זאת, הכתיבה כל כך גרועה, גם בלי הסיום המטופש, שאני לא באמת מסוגל להמליץ על הסרט. אולי רק כהכנה לזוגות שעומדים בפני לידה ראשונה, שידעו לשים לב לפרטים ולא לחשוב שאמא יכולה לטפל בתינוק כל הלילה ועדיין לחייך לכל העולם ולאפות עוגיות בבוקר. כמובן שהייתי מוסיף לאותם זוגות הערה להתעלם מכל דבר אחר שהסרט מציג. דיאבלו קודי הייתה בהריון עם ילדה השלישי בזמן שהסרט הופק, כך שאני מניח ששאבה הרבה מתחושותיה האישיות כהשראה לתסריט. זה לא אומר שהצליחה לתרגם אותן בצורה טובה למסך, או שהבמאי הדגיש את המסקנות הנכונות. יש הרבה מידע רפואי מהימן על התמודדות עם לידה ותופעות שיכולות להיגרם בעקבותיה. חפשו אותו בעצמכם במקום לסמוך על סרט עם סוף לא מקורי שמתקשה להחליט מה הוא בעצם רוצה לומר.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s