ביקורת: יום נפלא

1798124_medium_resize.jpg

 

בפעם האחרונה שנתקלתי בלין רמזי, היא קצרה שבחים מקיר לקיר על "חייבים לדבר על קווין", סרט שלפי דעתי, המילה אוברייטד אפילו לא מתחילה לתאר. למעשה, הייתי אומר שהוא גרוע, אם הייתי מצליח לשרוד אותו עד הסוף. רמזי הייתה אמורה לביים את "לג'יין יש אקדח", אבל עזבה את לפני תחילת הצילומים בגלל חילוקי דעות עם המפיקים. לא נראה שזה הפסד גדול עבורה בהתחשב בביקורות השליליות בהן הסרט נתקל, אבל הדבר הביא לכך שעברו שש שנים בטרם השלימה את סרטה הבא, "יום נפלא".

גם את חואקין פניקס לא ראיתי כבר זמן מה. בעיני, מדובר באחד השחקנים הטובים בהיסטוריה, שמצליח שוב ושוב להפתיע ולהמציא את עצמו מחדש בלי לשנות במידה משמעותית את מראהו, או לגור שנה בבקתה ולחטוב עצים לפרנסתו בכדי להתכונן לתפקיד. לפניקס יש עודפים של כשרון טבעי וכמעט תמיד תענוג בשבילי לראות אותו משחק. כמעט תמיד, כי הפגישה האחרונה בינינו הייתה כאשר שחק ב"מידות רעות", הסרט השנוא עלי מבין אלה שהופצו בישראל ב-2015. באמת שסרט צריך להיות בלתי נסבל עבורי בכדי שגם חואקין פניקס לא יצליח להציל אותו.

הנה, רמזי ופניקס, לאחר ששניהם קצת נעלמו, משתפים פעולה בסרט חדש (בערך, הוא הוקרן בפסטיבל קאן בשנה שעברה) וכל כך הרבה שאלות עלו בראשי לפני הצפיה. האם לין רמזי שנתה גישה וביימה הפעם סרט עם יותר משתי סצנות שחוזרות על עצמן שוב ושוב? האם חואקין פניקס עדיין טוב כמו ב"אני לא שם", "המאסטר" ו"היא", או שעבר את השיא? איך לכל הרוחות השם You Were Never Really Here מתורגם בתור יום נפלא? האם גוגל טרנסלייט השתגע?

ג'ו היה בעברו חיל ביחידה קרבית במזרח התיכון ולאחר מכן, שרת גם כסוכן FBI שנאבק בסחר בבני אדם. שנות השירות הקשות הותירו אותו עם הפרעה פוסט-טראומטית, אולם גם עם נסיון עשיר בשחרור חטופים מידי אנשים רעים עם כלי נשק. הוא עובד כיום בארגון לא חוקי שעושה את העבודה עבור מי שלא שש לפנות למשטרה. אם מישהו רע מאיים עליך, או שחטפו את הילדים שלך חבר'ה שלא אוהבים לנהל משא ומתן הוגן, יש מי שאפשר לפנות אליו והוא ישלח את ג'ו למשימה, בלי להשאיר עדים או יותר מדי ניצולים.

יום אחד, ג'ו מקבל משימה שתשנה את המשך חייו. הוא נשלח לחלץ את בתו הקטינה של סנטור, שנחטפה על מנת לשמש כשפחת מין. זו נראית עבודה רגילה בסך הכל. ג'ו מנשק את אמא לשלום לפני שהוא יוצא מהבית, מקבל את הכתובת בה הילדה מוחזקת, סוחט את אחד האנשים במקום תמורת מידע, אוסף פטיש ויוצא לדרך. אולם כפי שמתברר בהמשך, זו לא עבודה רגילה וזה לא כזה יום נפלא.

באופן מפתיע, התחושות החיוביות והשליליות שלי כלפי הסרט מגיעות מהמקומות ההפוכים מאלה שציפיתי. לין רמזי מביימת את הסרט בצורה הרבה יותר יצירתית, מעניינת ורגישה מאשר את "חייבים לדבר על קווין". היא נעזרת בצלם תומס טאוננד בכדי ליצור מספר סצנות יפות לעין, וחושבת היטב על האופי אותו ברצונה להעניק לכל אחת מהן. במיוחד בולטת לטובה סצנה המוצגת דרך סדרה של מצלמות אבטחה. זה אולי לא הרעיון הכי מקורי, אבל הוא מבוצע היטב ומוציא את ג'ו כטיפוס קשוח ומסוכן, ללא צורך באלימות גרפית מוגזמת. כמובן שבמקרה הזה, מגיע קרדיט גם לעורך ג'ו ביני שאמנם עבד עם רמזי גם על סרטה הקודם, אבל עזר להעניק ליום נפלא אופי שונה לחלוטין.

הדמויות עצמן מספקות מידע על עצמן מבלי להרחיב במילים. אנחנו מכירים לא רק את הצד האלים של ג'ו, אלא גם את זה שנרדף בידי מראות מהעבר ואת זה שאוהב את אמו, האדם היחיד בעולם שאכפת לו ממנו. ג'ו כל כך יעיל במשימה מכיוון שהוא לא מפחד למות. עם זאת, יש לו עוד קצת מה להפסיד אם יקח סיכונים גדולים מדי. הוא פועל בחשאי ככל הניתן ומתחזק מערכת של אמון הדדי בסיסי ככל הניתן עם המעסיק שלו ונציגיו.

לצערי, דווקא חואקין פניקס הוא נקודה חלשה בסרט. למרות שבברור עשה מאמצים ליצור לעצמו מראה של חיל לשעבר שהחיים האזרחיים גרמו לשריריו להתחיל להתדלדל, נראה שהוא משחק בהילוך נמוך מהרגיל. זו אולי הוראת בימוי, ואז האשמה נתונה בידיה של רמזי, אבל ראיתי את פניקס מוציא הרבה יותר אופי ורגש מדמויות פחות מורכבות. הגישה שלו לגילום ג'ו מתבטאת בעיקר בדיבור לתוך הזקן שלו, מה שמקשה להבין אותו חלק מהזמן, ובבהיה איטית בזמן שהוא מחכה שמשהו יקרה. ברור לי שבתור שכיר חרב הוא לא אמור לעורר הרבה תשומת לב, אבל קשה להתעלם מאדם שרירי בן ארבעים פלוס עם קוקו וזקן שלובש בגדים כהים ולוקח לו יותר זמן מהרגיל לעשות משהו כי עלו לו זכרונות מהמלחמה. זו דמות די בולטת והמשחק המונמך של פניקס לא תואם את הנוכחות שלה בשטח.

גם אקטירנה סמסונוב, המגלמת את הילדה שג'ו נשלח לחלץ, לא בדיוק מפגינה כישורי משחק עילאיים. זה הגיוני שלא תגיב כל כך לסביבה כשהוא מסוממת או מבולבלת, אבל היא מדברת בדיוק אותו דבר גם מאוחר יותר, כך שלא נוצרת שום הבחנה בין מצבה כשהיא במצוקה, לבין מצבה כאשר היא משוחררת. על פניקס אפשר לומר שהוא ביום חלש, אבל בוודאי יחזור לעצמו בסרט הבא. במקרה של סמסונוב, מישהו צריך לעשות לה בדיקה, כי יתכן שהיא רפליקנט.

יום נפלא בנוי סביב סיפור קצר יחסית, המכיל התנהלות מורכבת רגשית. הוא לא מתעסק כמעט ברקע לחטיפה, או בהשלכות הגלובליות של מבצע החילוץ, אלא רק במה שג'ו רואה בעצמו. הכל מוצג מנקודת המבט שלו, כך שהצופים מגלים יחד איתו על התפתחויות דרמתיות לא צפויות. בין הטראומות מהעבר לפרנויה שמגיעה עם העבודה הנוכחית, ג'ו לא יכול להרשות לעצמו להיות רגוע לאורך זמן, מה שמניע את הסיפור ומאפשר לפרטים נוספים להיחשף במהירות וביעילות. יחד עם זאת, היעילות מוגזמת לפעמים ונדמה שנעשות קפיצות בזמן על מנת לקצר תהליכים. זה פוגע בבניית המתח ומעיד על עצלות תסריטאית מסוימת. ג'ו לא צריך מוח בלשי בכדי לגלות איפה נמצא בית החוטפים, הם דאגו להשאיר בעצמם את הכתובת. הילדה לא מדברת על עצמה, היא פשוט עושה דברים וזה המידע שיש לנו עליה. זה אמנם מגביר את אלמנט ההפתעה חלק מהזמן, אבל גם מנע ממני לפתח אמפתיה רצינית כלפי הדמות.

יום נפלא מהווה שיפור משמעותי בעבודתה של הבמאית ומכיל מספר סצנות עשויות היטב, לצד פסקול מורט עצבים של ג'וני גרינווד ודמות ראשית בעלת עומק מלנכולי. עדיין, אני לא חושב שאזכור הרבה ממנו בעתיד. נראה ששנה מעכשיו, אזכור שזה סרט שראיתי, הפתיע אותי לטובה, אכזב אותי מבחינת ההופעה של חואקין פניקס ו… זהו. כשהסיפור כל כך מרוכז רק בחלק אחד של פרשה שלמה, לא נשאר הרבה לקחת ממנו. זה סרט טוב שאין לו אימפקט רגשי או אמנותי לאורך זמן, משהו לראות פשוט כי אין סיבה מיוחדת לדלג עליו.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s