ביקורת: חי בסרט

the-disaster-artist-poster_resize.jpg

 

בפסטיבל אייקון האחרון, העברתי הרצאה על הדרכים השונות בהן אנשים ברחבי העולם מנסים ליצור קולנוע כמו בהוליווד, למרות שאין להם את התקציב, ולעתים הכשרון, הנדרש. לאחר שהבאתי דוגמאות בולטות מהודו, ניגריה, טורקיה, מקסיקו ואפילו מישראל, הגעתי לחלק בהרצאה שהוקדש לאלה שמנסים להיות הכל. הם לא עובדים בתוך מערכת אולפנים ממוסדת, או מחוזרים בידי פסטיבלים יוקרתיים וגם לא זוכים להצלחה מסחרית במדינה שלהם. מדובר באנשים ששכנעו את עצמם שיש להם את היכולת גם לכתוב, גם לביים, גם להפיק, גם לגלם את התפקיד הראשי ובמקרים רבים, גם להלחין את המוזיקה ולדאוג לשיווק בעצמם. הקהל היה אדיש כשהזכרתי את אד ווד וניל ברין, אבל צחקק כאשר הזכרתי את "החדר". זה הסרט שכולם הכירו.

לקח ל"החדר" כמה שנים עד שהגיע למעמד קאלט, אבל בזכות האינטרנט ואנשים שמגיעים להקרנות מיוחדות מצויידים בכפיות, הסרט מוכר כיום בקרב חובבי קולנוע רבים, במיוחד אם הם חובבי קולנוע רע. סרטו היחיד של טומי וויסו יצא לקול ענות חלושה בשנת 2003. אני שמעתי עליו בזכות פרק של Nostalgia Critic שצולם שבע שנים לאחר מכן, כאשר "החדר" כבר זכה למוניטין כאחד הסרטים הגרועים בהיסטוריה. זו אמנם לא המתנה ארוכה כמו "הטרמפיסט", שהגיע לידיעת הציבור ולהקרנות שישי בערב כמעט ארבעה עשורים לאחר שנגנז, אבל בהחלט מרתק לחשוב שסרט שאף אחד לא רצה לראות בזמן אמת, הפך לצפיית חובה תחת הטיעון שחייבים לראות בכדי להאמין.

"חי בסרט" מתחיל בסוף שנות התשעים, כאשר גרג ססטרו פוגש את טומי וויסו בסדנת משחק לחובבים. לשניהם יש את אותו חלום, להפוך לכוכבים בהוליווד, אבל הדרך לפרסום ארוכה ומלאה מהמורות. גרג לא יכול להרשות לעצמו לעזוב את סן פרנסיסקו ולשכור דירה בלוס אנג'לס, אבל טומי בהחלט יכול. יש לו כסף ודירה באל.איי. ומכונית יוקרה. רק אל תשאלו מאיפה השיג אותם. או מאיפה הוא בעצם. או בן כמה הוא.

שלושת סימני השאלה האלה הם הסוד המוגן של טומי וויסו. כששואלים על הרקע שלו, הוא טוען שהוא בן גילו של גרג ושנולד בניו אורלינס. זאת למרות שהוא בברור מבוגר מחברו בלפחות עשור ויש לו מבטא מזרח אירופי חזק. אם שואלים לגבי הכסף, טומי פשוט אומר לא לדאוג לגבי זה ומציע ללכת להתמסר עם פוטבול, משחק אמריקאי שמשחקים שני חברים אמריקאים לחלוטין.

כאשר החלום אינו קרב וגרג וטומי מתקשים למצוא עבודה בתור שחקנים, טומי מחליט שאם מוחמד לא יבוא אל ההר, אפשר לשלם למישהו שיבנה לו הר משלו. הוא כותב את "החדר", מה שכיום ידוע לשמצה כאחד הסרטים הגרועים בהיסטוריה. אלא שבזמן אמת, זה נראה כמו רעיון טוב למספיק אנשים בכדי להסכים להשתתף בהפקה, למרות שמוביל אותה טיפוס חסר נסיון ביצירת סרטים שאינו מוכן לדבר על עצמו, אבל משוכנע שהוא עושה דברים כמו בהוליווד. העיקר שהוא משלם על הכל, אל תדאגו לגבי זה.

כשגיליתי שהסרט יופץ בישראל תחת השם "חי בסרט", משהו בתוכי התאבד. חששתי שהשם, בצרוף שמותיהם של האחים פרנקו וסת' רוגן על הפוסטר, יגרור את הקהל הלא נכון. הסרט מבוסס על הזכרונות של גרג ססטרו, אותם פרסם בספר "אמן האסונות". זה שם שמתאר היטב את טומי וויסו, אדם שמתוך יומרנות נטולת גיבוי, הצליח לעשות כל טעות אפשרית בזמן יצירת הסרט. פחדתי שהשם העברי יביא לאולם דווקא אנשים שלא מכירים את "החדר" ויצפו לקומדיה פרועה מלאה בבדיחות גסות והומור סטלנים. עד כמה שאני מעריך את משחק המילים ב"חי בסרט", משהו בשם הזה פשוט צורם לי.

לאחר שלמעשה צפיתי בסרט, אני פחות מודאג. אמנם הוא כנראה יאכזב את האנשים שחשבו ש"משמר המפרץ" הוא פסגת הקומדיה, אבל חי בסרט בהחלט מצחיק. ג'יימס פרנקו, שבאופן מתאים, גם ביים את הסרט וגם מגלם בו את טומי וויסו, מפגין תזמון נהדר ביצירת קומדיה ללא אלמנטים קומיים בולטים מדי. טומי מדבר ונראה מוזר, אבל הוא לא פאנץ' ליין. פרנקו מגלם אותו כדמות עגולה שלמרות התנהגות מחשידה לכל אורך הדרך, מצליחה להציג ניצוצות של אהבה אמיתית לסרטים ולאומנות המשחק. הוא (טומי) אמנם שחקן נוראי, אבל פרנקו מציג אותו כמי שביקורת רעה לא תעצור אותו. טומי וויסו רוצה להיות הגיבור, כמו ג'יימס דין, אותו הוא מעריץ למרות שלא ידע עליו דבר לפני שהכיר את גרג. כשאומרים לטומי שיותר מתאים לו לגלם נבל בסרט אימה זול, הוא באמת נפגע, אבל זה גם מדרבן אותו להוכיח את ההפך. בסופו של דבר, פרנקו הצליח להפוך את טומי וויסו לדמות המורכבת והרגישה שוויסו עצמו לא הצליח להציג על המסך.

עוד הצלחה קומית היא באופן בו מוצג הליך יצירת "החדר". לצד הערות שכל מי שצפה בסרט כבר יודע לדקלם בעל פה, חי בסרט מראה איך ההפקה נפגעה לא רק מהעדר הכשרון של הבמאי והשחקנים, או מהתסריט חסר העקביות, אלא גם מהלחץ הנפשי בו טומי היה נתון. קל לצחוק על הטעויות הטכניות שעשה, אבל חי בסרט מציג אותו כמי שבאמת לא נעים לעבוד לצדו, לא כי הוא אדם רע, אלא כי הוא מנסה בכח להגשים חלום בלתי מושג והיאוש מתחיל לחלחל לעבודתו.

עדיין, הסיבה האמיתית שחי בסרט עובד, היא שעשו אותו באהבה. במקום ללעוג לטומי וגרג ולהציג אותם כשני סתומים שלא קולטים מה קורה סביבם, ג'יימס פרנקו והתסריטאים סקוט נויסטטר ומייקל ובר מגלים חיבה אמיתית כלפי אמן האסונות שמרכז הסיפור. הם מודעים לכך שהוא אדם קשה, אבל הוא עדיין אדם, גם אם הוא משקר לגבי גילו ומוצאו. פרנקו דאג להכיר באופן אישי את וויסו בכדי להבין אותו כיותר מבדיחה. לעשות חיקוי של הדיבור המוזר שלו זו לא חכמה, ג'יימס פרנקו ממש התחבר למושא חיקויו. בהנחה שטרח לקרוא לפני כן את התסריט ואת הספר עליו הוא מבוסס, מדובר בצעד מאוד אמיץ מצד פרנקו, שהרי הסיפור מפרט כיצד עולמו של גרג התהפך בעקבות הכנסת האיש המוזר לחייו, ולא בהכרח לטובה.

ג'יימס פרנקו חולק את המסך עם אחיו הצעיר דייב, שמגלם את גרג. הקשר הטבעי בין השניים מעביר היטב את הקשר הקרוב בין טומי וגרג, כאשר האחד הוא בעל אמצעים שמעודד את השני ללכת בעקבות חלומו ולא לאכול חרא מאף אחד. הדבר מעלה את דייב פרנקו לרמת משחק שטרם הציג ואני מקווה שיוביל אותו לגלם תפקידים מאתגרים יותר מאלה שהוא רגיל אליהם. צוות השחקנים מכיל גם לא מעט פרצופים מוכרים בתפקידים קטנים, כמו אליסון ברי בתפקיד חברתו של גרג, מייגן מולאלי בתפקיד אמו, מלאני גריפית בתפקיד מורה למשחק, שרון סטון בתפקיד סוכנת מפוקפקת, ג'קי וויבר בתפקיד שחקנית בסרט, ג'ייסון מנצוקס בתפקיד אחד מבעלי האולפן, זאק אפרון בתפקיד כריס-אר וסת' רוגן בתפקיד מנהל התסריט. לרוב אני לא משתגע על סת' רוגן, אבל חי בסרט עוקב אחר הכלל שהטווה "סטיב ג'ובס", לפיו רוגן יהיה הכי מוצלח בתפקיד בו לא נדרש ממנו להצחיק.

קשה להעריך עד כמה חי בסרט ידבר אל מי שלא מכיר את "החדר". הוא בברור יהיה מצחיק ומובן יותר למי שראה את סרטו של טומי וויסו, אבל נעשה מאמץ להכיר את הדמות גם לקהל חדש. אין ספק שכדאי קודם לצפות במקור ורק אז לראות את הסרט על מאחורי הקלעים של ההפקה. חי בסרט אמנם מציג סיפור לא פשוט, אבל הוא בברור רוצה שאנשים יכירו ויאהבו את "החדר" על מלוא גריעותו. כמו שטים ברטון ביים את "אד ווד" על מנת לחשוף אנשים לבמאי אותו הוא מעריץ בזכות נחישותו ולא בזכות כשרונו, כך גם ג'יימס פרנקו ביים את חי בסרט כדי לספר את סיפורו של אדם שהוא מעריץ. לא מהסיבות שטומי וויסו חושב שראוי להעריץ אותו, אבל כן מהסיבות שצופה בסרטו של פרנקו יכול להתחבר אליהן.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s