רגע לפני שמסכמים את השנה, פרק קצר מהרגיל, בו אנחנו מדברים על הסרט המוערך ביותר ביקורתית שנטפליקס הפיצו, אולי אי פעם: Mudbound, או בשמו העברי "פרחים בבוץ".
ספוילרים לצפיה ישירה.
חודש: דצמבר 2017
פרק 226 – שמן וזבל
'הגהנום הוא אנשים אחרים' כתב פעם סארטר – בטח כאשר אתה תקוע איתם ביחד בחלל צפוף ויש דברים מוזרים שמנסים להרוג אותך. ראינו את סרט האימה הספרדי החדש "הבר", חזרנו לאחד מלהיטי הקאלט של סוף שנות התשעים "קוביה" ושרדנו כדי לדווח.
הגהנום הוא גם ספויילרים אז תזהרו.
פרק 225 – פיקסאר קווסט
בפרק של השבוע, אנחנו עוברים לצד השני, אל ארץ המתים. "קוקו" מדגים לנו את העולם הבא של התרבות המקסיקנית, ו"חתונת הרפאים" את זה של התרבות הטים ברטונית.
ספוילרים מעבר לקבר.
ביקורת: קוקו
עשרים ושתיים שנים לאחר ש"צעצוע של סיפור" עלה לאקרנים, מתבקש שפיקסאר יתחילו מתישהו לחזור על עצמם. אני לא מתכוון לסרטי המשך מאוחרים, אלא לרעיונות שכבר הופיעו בסרטים קודמים של האולפן. דמות שהייתה מנהיגה בקבוצה שלה מתרחקת מהבית יחד עם דמות בעל גישה שונה לגמרי והשתיים מנסות לחזור הביתה. האם אני מדבר על "צעצוע של סיפור", או על "הקול בראש"? אופטימיסט חסר תקנה גורם בטעות נזק לפריט חשוב ומגייס חבורה של לוזרים על מנת להוכיח את עצמו. "באג לייף", או "בית ספר למפלצות"?
זה באמת לא נורא שיש חזרות על רעיונות מסוימים, פיקסאר עדיין ידועים כמי שמצליחים להפתיע ולמצוא דרכים מקוריות להגיע למסקנות צפויות. גם כשמשהו בסרט החדש של האולפן דומה באופן חשוד לסרט קודם שלו, אפשר לסלוח, כי זה עדיין יותר טוב מרוב הדברים שתמצאו בקולנוע בכל רגע נתון. עכשיו בחזרה למשחק: דמות מחפשת את גיבור הילדות שלה כאשר לצדה כלב חמוד אבל די טיפש, במסע לארץ חדשה באמריקה הלטינית שמדגים איך הזדקנות ומוות הם חלק בלתי נפרד מהחיים? לאיזה סרט של פיקסאר אני מתייחס?
אם נחשתם "למעלה", אני יכול להבין את הטעות, אבל למעשה התכוונתי ל"קוקו".
ילד בשם מיגל חי במשפחה היחידה במקסיקו שלא אוהבת מוזיקה. ממש לא אוהבת, עד כדי שנאה חוצת דורות. הכל התחיל כשבעלה של מאמא אימלדה נטש אותה ואת בתה בכדי להפוך למוזיקאי מצליח. מרוב כעס על העזיבה, אסרה אימלדה על השמעת מוזיקה מכל סוג שהוא בביתה. בנסיון להתרחק מהמקצוע המקולל, היא מצאה עבודה יציבה כסנדלרית והפכה תיקון נעליים לעסק המשפחתי, בו עוסקים גם הוריו של מיגל.
אלא שמיגל לא רוצה להיות סנדלר, הוא חולם להיות מוזיקאי כמו הזמר האהוב עליו (ועל מקסיקו כולה) ארנסטו דה לה קרוז. חגיגות יום המתים, בו רוחות של קרובי משפחה שחלפו מן העולם באות לבקר בעולם החיים, מספקות למיגל הזדמנות להתמודד בתחרות כשרונות. נסיבות לא צפויות מביאות אותו אל עיר המתים בעודו חי, שם עליו לקבל את ברכתה של מאמא אימלדה על מנת שיוכל לחזור הביתה. לאחר שהתנאי שאימלדה מציבה אינו מקובל עליו, מיגל נעזר במת ערירי בשם הקטור על מנת לנסות ולהגיע אל ארנסטו דה לה קרוז שממשיך להיות כוכב גם שנים לאחר מותו.
אם עד עכשיו נראה שפיקסאר ממציאים את עצמם מחדש שוב ושוב, יש בקוקו תחושה מוזרה כאילו כבר היינו בסרט הזה. הדמיון ל"למעלה" ולסרטים אחרים של החברה נמשך גם בשלבים מתקדמים יותר של העלילה, אבל לא אפרט לגביהם מחמת ספוילרים. כן אציין שקוקו הוא הפעם הראשונה בה ממש הרגשתי שאני יודע מה עומד לקרות בסרט של פיקסאר ביותר מחצי מהזמן. אולי רק נדמה לי, אבל נראה שהתסריט מכיל יותר קלישאות מהנהוג באולפן.
עדיין, גם אם העלילה לא מקורית במיוחד, מדובר אולי בסרט הכי בוגר רגשית שפיקסאר הוציאו עד כה. תמיד הייתה אצלם חפיפה בין קהלים צעירים ומבוגרים, אבל קוקו מהווה שלב נוסף ברעיון ש"זה בסך הכל סרט" הוא לא תרוץ. ההכרה בכך שמוות מתבטא בצורות שונות ולא רק במעבר מעולם החיים לעולם הבא, משאירה את הצופים בלי תשובות חד משמעיות למה שצפוי בהמשך. זה מזכיר משהו שכבר הופיע ב"הקול בראש" ובגרסה מאוד שונה ב"אמיצה", אבל נראה שככל שהזמן חולף, פיקסאר מרגישים יותר בנוח לעסוק בשאלות בעלות גון פילוסופי. דווקא הסרט הזה, שמראה חיים אחרי המוות כמצב משמח ומשחרר, מחדיר לצופה את התחושה שזו רק רגיעה זמנית ושבסופו של דבר, כולם נשכחים.
זה מסר מאוד כבד בהתחשב בכך שהרבה ילדים הולכים לצפות בסרט. הבמאי לי אונקריץ' הבין מראש שבניגוד למקובל בעולם האנימציה לכל המשפחה, קוקו לא מותיר ברירה אלא לדבר ישירות על משמעות המוות ועל כך שמדובר במצב בלתי נמנע. בעוד המתים מוסיפים לנהל חיים (מוות?) מאושרים ומחכים לחג השנתי בו יוכלו לראות את יקיריהם, נראה שהם מתנהלים חלק גדול מהזמן בהתכחשות לעצב הנגרם למי שנותר מאחור. קל לשכוח מדוע מיגל חייב לחזור הביתה עד הזריחה, כי הנושא כמעט ואינו מעסיק את המתים. ולמה שיעסיק? בשבילם זה מוזר לעזוב את העולם הבא. בכדי להימנע מיותר מדי דכדוך, הסרט לא מציג דמויות של ילדים מתים ואין כמעט התעסקות בנסיבות המוות של רוב הנוכחים. בניגוד לגוויות הגרפיות של "ביטלג'וס" ו"חתונת הרפאים", בקוקו כולם נראים בריאים ושלמים, מינוס עור ובשר שנותרו מאחור. העצבות המלווה את הסרט היא יותר ברקע, בשאלה מה קורה עם אלה שאין להם את מי לבקר בחג המתים ומה עובר על המשפחה החיה של מיגל שלא יודעת לאן הילד נעלם.
אם אתם חוששים שהסרט יהרוס לכם את מצב הרוח, אל דאגה. קוקו מלא ברגעים משמחים ומסרים חיוביים שמהווים נוגדי דכאון לשאלות הקיומיות שהוא מעלה. עיר המתים היא מקום צבעוני ומלא, למרבה האירוניה, שמחת חיים. חרף הצפיפות הרבה, יש במטרופולין העמוסה תחושה של שכונה חמימה בה כולם מכירים את כולם. למרות שהסרט עושה טיזינג ולוקח זמן עד שאנחנו מגלים האם מיגל בכלל מסוגל לשיר ולנגן, ההמתנה משתלמת. שילוב בין פסקול שחבר מייקל ג'יאצ'ינו לשירים מקוריים של כותבים שונים, בהם זוכי האוסקר רוברט וקריסטין אנדרסון-לופז, תורם לאווירה לטינית קסומה. יש פה הרבה אהבה וכבוד לתרבות המקסיקנית על רבדיה הרבים, מבלי ליפול לסטראוטיפים מיותרים.
קוקו הוא שילוב שעובד באופן מוזר בין קומדיית הרפתקאות בעולם זר וקסום, דרמה משפחתית, התפלספויות קצרות על מוות ויותר מוזיקה ממה שראינו בסרט כלשהו של פיקסאר עד כה. זה מסע אותו ניתן לחוות בצורות שונות, כאשר כל אחד יתחבר לפן אחר של הסיפור. חרף העדר המקוריות, התסריט מצליח להשחיל כמה טוויסטים מפתיעים שתואמים את המסורת הפיקסארית להראות שדמויות יכולות להיות שונות מכפי שנדמה בהתחלה. רק בתום הצפיה מפנימים באמת מדוע הסרט נקרא על שם זקנה שבקושי מדברת ולא על שם הילד המוביל את הסיפור, או הגיבור הנערץ עליו. חלקים בסרט נראים מואצים, אבל באורך של כמעט שעתיים, הוא עדיין מכיל יותר בניה סבלנית מרוב סרטי האנימציה.
פיקסאר מתחילים לחזור על עצמם וזה לא מפריע. כל עוד הלב של היוצרים במקום הנכון והעלילה הקלישאתית מצליחה להכיל כמה נקודות מפנה לא צפויות, יותר חשוב שהסרט יהיה מהנה ומרגש. קוקו קולע לשתי הדרישות האלה, בלי לחדש כמעט שום דבר, אבל עם פסקול, דמויות ועיצוב עולם שאפשר להתאהב בהם בקלות.
פרק 224 – הכל חוזר לג'ון פורד
השבוע בשני גברים פריבילגים מדברים על קשיים שמעולם לא חוו בעצמם (ידוע גם כשורה שניה באמצע): מתחילים עם "קרב המינים" העוסק בסיפורה של אישה שרוצה יחס שווה לזה שהגברים מקבלים, ואז מדברים על "אשת השנה" שמציג תרחיש הפוך.
ספוילרים.ות לשני הסרטים.ות.
נבואה לאוסקר: 1.12.2017
סרט
קרא לי בשמך
שעה אפלה
דנקרק
פרויקט פלורידה
תברח
ליידי בירד
חוטים נסתרים
הפוסט
הצורה של המים
שלושה שלטי פרסום מחוץ לאבינג, מיזורי
בימוי
לוקה גואדניניו – קרא לי בשמך
כריסטופר נולאן – דנקרק
ג'ורדן פיל – תברח
גרטה גרוויג – ליידי בירד
גיירמו דל טורו – הצורה של המים
תסריט מקורי
שון בייקר, כריס ברגוך – פרויקט פלורידה
ג'ורדן פיל – תברח
גרטה גרוויג – ליידי בירד
פול תומס אנדרסון – חוטים נסתרים
מרטין מקדונה – שלושה שלטי פרסום מחוץ לאבינג, מיזורי
תסריט מעובד
סופיה קופולה – הפיתוי
לוקה גואדניניו, ג'יימס אייבורי, וולטר פזנו – קרא לי בשמך
סקוט נויסטאטר, מייקל ה. ובר – אמן האסונות
ארון סורקין – המשחק של מולי
ג'ון פולונו – חזק יותר
שחקן ראשי
טימותי צ'אלאמה – קרא לי בשמך
דניאל דיי לואיס – חוטים נסתרים
ג'ייק ג'ילנהול – חזק יותר
טום הנקס – הפוסט
גארי אולדמן – שעה אפלה
שחקנית ראשית
סאלי הוקינס – הצורה של המים
פרנסס מקדורמנד – שלושה שלטי פרסום מחוץ לאבינג, מיזורי
סירשה רונן – ליידי בירד
אמה סטון – קרב המינים
מריל סטריפ – הפוסט
שחקן משנה
וילם דפו – פרויקט פלורידה
אידריס אלבה – המשחק של מולי
ארמי האמר – קרא לי בשמך
ריצ'רד ג'נקינס – הצורה של המים
סם רוקוול – שלושה שלטי פרסום מחוץ לאבינג, מיזורי
שחקנית משנה
טיפאני האדיש – טיול בנות
הולי האנטר – חולי אהבה
אליסון ג'ני – אני, טוניה
לורי מטקלף – ליידי בירד
אוקטביה ספנסר – הצורה של המים
סרט אנימציה
המסע של פרוונה
קפטן תחתונים: הסרט
קוקו
הנערה בלי הידיים
לאהוב את וינסנט
סרט בשפה זרה
אישה פנטסטית (צ'ילה)
120 פעימות לדקה (צרפת)
פוקסטרוט (ישראל)
בלי אהבה (רוסיה)
הריבוע (שבדיה)
צילום
פיליפ לה סורד – הפיתוי
רוג'ר דיקינס – בלייד ראנר 2049
הויט ון הויטמה – דנקרק
יאנוש קמינסקי – הפוסט
דן לאוסטן – הצורה של המים
עריכה
וולטר פזנו – קרא לי בשמך
לי סמית – דנקרק
גרגורי פלוטקין – תברח
ניק האווי – ליידי בירד
מייקל קאן – הפוסט
פסקול מקורי
ניקולס בריטל – קרב המינים
מייקל ג'יאצ'ינו – קוקו
דריו מריאנלי – שעה אפלה
האנס זימר – דנקרק
אלכסנדרה דספלה – הצורה של המים
מיקס סאונד
קוקו
שעה אפלה
דטרויט
דנקרק
הצורה של המים
עריכת סאונד
בייבי דרייבר
דטרויט
דנקרק
הצורה של המים
מלחמת הכוכבים: אחרוני הג'דיי
עיצוב אמנותי
בלייד ראנר 2049
שעה אפלה
דנקרק
הפוסט
הצורה של המים
עיצוב תלבושות
היפה והחיה
קרא לי בשמך
שעה אפלה
דנקרק
חוטים נסתרים
אפקטים חזותיים
בלייד ראנר 2049
דנקרק
ספיידרמן: השיבה הביתה
כוכב הקופים: המלחמה
וונדר וומן
איפור ועיצוב שיער
שעה אפלה
שומרי הגלקסיה: חלק 2
חוטים נסתרים
בשביל הזהב 