ביקורת: קרב המינים

The-Battle-of-the-Sexes-poster-345-600x894_resize.jpg

 

טניס מקצועני הוא ענף חובב מסורות. זה בולט במיוחד בטורניר וימבלדון היוקרתי, בו כל המתחרים עדיין מחויבים ללבוש לבן, יש שיטה יחודית לקביעת מנצחים במצב של שובר שוויון, עדיין משחקים על דשא למרות קיומם של משטחים נוחים יותר והמאכל הרשמי של הטורניר לנצח יהיה שמנת עם תותים במחיר מופרז. המסורות האלה הופכות את הטורניר למיוחד. הוא לא תמיד מציג את הרמה הגבוהה ביותר ובשנים האחרונות, גם התאפיין בלא מעט פרישות מוקדמות של טניסאים וטניסאיות בשל פציעה או תשישות, אבל יש משהו במראה של הדשא החרוש על המסך ובהופעות אורח של בני משפחת המלוכה בתא הכבוד, שעושה את הצפיה בטורניר למיוחדת.

מצד שני, וימבלדון היה הראשון מבין ארבעת טורנירי הגראנד סלאם שהתקדם למאה ה-21 והציע פרס כספי זהה לגברים ולנשים הזוכים בו. בעוד האחרים עדיין העניקו לנשים פרס נמוך משמעותית ממקביליהן הגברים, היו אלה דווקא מארגני טורניר וימבלדון, אותם אנשים שלקח מאה שנה לשכנע אותם להתקין גג במגרשים על מנת שיוכלו לקיים משחקים גם בגשם הלונדוני, שהבינו שחוסר השוויון בכספי הזכיה אינו הגיוני. עם זאת, השוואת הזכיה מהולה בצביעות מסוימת, מכיוון שטורניר הגברים הוא עדיין היחיד בו צריכים לנצח בשלוש מערכות ולא בשתיים, על מנת להתקדם לשלב הבא. כלומר, כספי הזכיה שווים, אבל עדיין יוצאים מנקודת הנחה שנשים לא יכולות לשחק אותו מספר מערכות כמו גברים.

זה משגע אותי במיוחד, כי הגישה הזו אינה קיימת בענפי ספורט אחרים המבוססים על תנועה. אצניות ושחייניות מתחרות בדיוק באותם מרחקים כמו הגברים, ומשחק כדור קבוצתי ימשך אותו זמן בין אם הוא משוחק בין שתי קבוצות של גברים, או שתי קבוצות של נשים. בקפיצה במוט, תוצאת השיא של הגברים אולי גבוהה יותר, אבל זה לא שהם משתמשים במוט ארוך יותר לקפיצה מאשר נשים. בעוד קיימים הבדלים פיזיולוגיים שיכולים ליצור פער בין תוצאות של גברים ונשים בחלק מהענפים התחרותיים, בטניס הדבר בלתי אפשרי. טניס מקצועני, לא משנה באיזו מסגרת, משוחק עד שאחד הצדדים מגיע למספר נקודות ידוע מראש. אין שום דרך לדעת את מין המתחרה על סמך התוצאה, כי היעד משותף לכולם, אבל איכשהו עדיין קיימת התפיסה לפיה נשים לא יעמדו בעוד מערכה, אותה דורשים מהגברים לשחק.

בתקופה בה מתרחש הסרט "קרב המינים", המצב עוד יותר גרוע עבור נשים. בילי ג'ין קינג, המדורגת מספר אחת בעולם, פורשת עם מספר טניסאיות אחרות מטורניר של איגוד הטניס האמריקאי במחאה על כספי הזכיה הנמוכים המוענקים לנשים לעומת גברים. ג'ק קרמר, מבכירי האיגוד, משוכנע שהקהל פחות מתעניין בטניס נשים ועל כן, אין הצדקה להציע להן פרס גבוה כמו לגברים, מה שמביא את הנשים ליזום טורניר משלהן.

קינג וחברותיה מקימות את התאחדות טניס הנשים, ה-WTA, בסיועה של גלדיס הלדמן, עיתונאית ספורט ואמה של אחת הטניסאיות. הן מקדמות טורניר לנשים בלבד שיערך במקביל לאליפות ארצות הברית הפתוחה ומזמינות כל טניסאית שמאסה בחוסר השוויון להצטרף אליהן. הדבר מושך את תשומת לבו של בובי ריגס, לשעבר המדורג מספר אחת בקרב הגברים וכיום, איש משפחה משועמם ומכור להימורים. ריגס מחליט שזו ההזדמנות שלו להביא מכה ומזמין את בילי ג'ין קינג למשחק ראוה שיקודם כגבר חזיר שוביניסט נגד פמיניסטית לוחמנית. בילי ג'ין מסרבת, אבל ריגס ממשיך לקדם את הרעיון, וקינג מתחילה לחשוש שכל המהפכה שקדמה נמצאת בסכנה להפוך לבדיחה תקשורתית.

שמו של הסרט, כמו גם הטריילר שלו, מטעה. עיקר העלילה אינו עוסק בקרב המינים ובהכנות אליו, אלא ברקע שהפך אותו לאטרקציה. רוב הפוקוס הוא על חייה האישיים של בילי ג'ין קינג, המבינה דברים חדשים על מיניותה, לצד הצגת היחס המזלזל לנשים בספורט ובחברה האמריקאית בכלל. גם כששדרן רדיו מראיין את הטניסאיות הפורשות ומקדם בשמחה את הטורניר שלהן, הוא לא יכול שלא לציין עד כמה הן חמודות ושאחת מהן פנויה. אם שדרן היה עושה זאת היום, היה סופג ביקורת על התנהלות סקסיסטית, אבל בשנות השבעים, זו הייתה הנורמה.

גם ג'ק קרמר וחברי האיגוד סביבו מרשים לעצמם להתבטא בדרכים שהיו מביאות כיום להשעיה מיידית מהתפקיד. הם אומרים לתקשורת שנשים אינן יכולות לעמוד בלחצים, לא מושכות קהל ומתלהבות יותר מדי ממעט הבמה שהגברים הועילו בטובם להעניק להן. הפערים בכספי הזכיה לא נובעים מבעיות תקציב, או מכירת זכויות שידור, אלא מתפיסה לפיה לנשים לא מגיע אותו יחס רציני שגברים מקבלים. זה מדהים כשחושבים על כך שמרגרט קורט, טניסאית בת זמנה של קינג שדמותה גם מופיעה בסרט, מחזיקה עד היום בשיא הזכיות בטורנירי גראנד סלאם, כאשר המקום השני והשלישי גם שייכים לנשים. זה לא בגלל מחסור בתחרות. למעשה, טניס נשים נחשב כיום לתחרותי בהרבה מזה של הגברים. ג'ק קרמר טעה בהערכה שלו לגבי עתידו של הענף וקרב המינים אינו חוסך הזדמנות להציג אותו כמיזוגין מנותק שאינו מביא שום תועלת לתחום.

אפשר לבקר את האופן בו קרמר מוצג בסרט. הוא ללא ספק משולב בסיפור כסימפטום לתופעה חברתית עמוקה בהרבה, אבל אין לו ממש תכונות גואלות. גם רגע קטן בו הוא מציג קצת פחות אנוכיות, עדיין מונע בעיקר משיקולים כלכליים ולא מתוך כבוד לנשים. הביקורת אינה שמורה לגברים בלבד. גם מרגרט קורט מוצגת באור מעורר מחלוקת. אני לא יודע עד כמה האיבה המוזכרת בסרט בינה לבין קינג מבוססת על המציאות, אבל היא מופיעה כאן כסמל לתפיסה המיושנת לפיה אישה צריכה לקיים את התפקידים המסורתיים בבית בלי קשר לעבודתה. בעוד קינג ובעלה הולכים ומתרחקים במקביל למאבקה למען שוויון, בעלה של קורט והתינוק המשותף שלהם צמודים אליה כל הזמן. קינג מעדיפה לישון בחדרים נפרדים בכדי להישאר מרוכזת במשחק, קורט מביאה איתה את המשפחה לכל מקום.

יש כאן מסר ברור לפיו בתקופה בה הסרט מתרחש, המשפחתיות הישנה הלכה ואבדה את מקומה לטובת קידום עצמי שנעשה רלוונטי יותר. זה מתבטא בקולנוע של התקופה, אשר שם יותר דגש על תאים משפחתיים מתרופפים מאשר על סוף הוליוודי, כמו גם במוזיקה ובאמנות שפתחו את שעריהן לחברים חדשים, ממוצאים ונטיות מיניות שהוסתרו לפני כן מפחד שהקהל ידחה אותם. עולם הספורט הקדים את התחומים האחרים, כי הוא מבוסס על השגיות. שילוב של ספורטאים מרקעים שונים ועם אורח חיים פחות סטנדרטי, היה הכרחי למי שרוצה תוצאות ולא רק פוסטרים יפים. קרב המינים משתמש בטניס כרכיב במכונה שאמורה בסופו של דבר לשנות את המצב ולהביא לעולם פתוח יותר גם בתחומים אחרים. בילי ג'ין קינג ומרגרט קורט הן שתיהן טניסאיות אגדיות שהגיעו להשגים מרשימים, אבל יוצרי הסרט בחרו לשים את הדגש על ההבדלים ביניהן שמחוץ למגרש, אלה שמסמלים את המאבק בין התפיסה המיושנת לעידן החדש.

כל זה ועוד לא הגעתי לבובי ריגס, הדמות הכי מסקרנת בסרט. הוא מתואר בידי אחרים כחובב מזימות, אבל אין ספק שהרוויח את מקומו בהיכל התהילה בצדק. עושה רושם שלולא גילו המתקדם, היה יכול בקלות להמשיך ולשחק בטורנירים יוקרתיים ברחבי העולם והשעמום מהחיים הקלים שאחרי הפרישה, הוא שדוחף אותו לקחת סיכונים. הוא מודע לכך שהימורים נתפסים כדבר שלילי, אבל לא באמת מתבייש בהתמכרות שלו. מבחינתו, זה כיף להמר ואם לא זוכים, תמיד אפשר לנסות שוב. הוא מציג עצמו כחזיר שוביניסט שיכול בגיל 55 לנצח גם את הטניסאית הטובה ביותר בעולם, אבל אשתו היא זו שמקבלת החלטות בבית והיא זו שמקיימת אותו כלכלית. גם היחס של ריגס לבילי ג'ין קינג הוא פחות כאל יריבה אידאולוגית ויותר כשותפה אפשרית לעסקים. באופן אירוני, הוא מציע סכום זכיה זהה לעצמו ולאישה שתתמודד מולו, למרות שהוא מייצג כביכול את הלעג למהפכה הפמיניסטית ולשאיפות של מייסדות ה-WTA ליחס שוויוני.

מה שהכי מעניין זה שבשום שלב לא ברור האם בובי ריגס באמת מזלזל בנשים ומתנגד למאבקן, או שהוא פשוט מנצל את ההזדמנות בכדי לקדם את עצמו. הוא מושך עניין תקשורתי ואומר בראיונות ובמסיבות עיתונאים שמקומן של נשים במטבח, אבל מאוד יתכן שהכל הצגה. בעוד ג'ק קרמר הוא ללא כל ספק שוביניסט ומרגרט קורט אינה רואה עין בעין עם קינג והלדמן, בובי ריגס יותר דואג שנותני החסות יהיו מרוצים מהתלבושת שלו. הוא מזכיר את אנדי קאופמן שכמה שנים לאחר מכן, נהג לערוך קרבות האבקות מבויימים נגד נשים. קאופמן, שהעריץ את מסירותם של מתאבקים "רעים" לתפקיד, יצר לעצמו דמות שמנסה בכוונה להרגיז את הקהל ולמשוך אש, כי הוא ראה בכך סוג של מופע. יתכן ובובי ריגס הוא אמן אשליות טוב יותר מקאופמן, מכיוון שעד היום לא ברור האם באמת היה שוביניסט, או שיצר לעצמו פרסונה שכזו לשם הגימיק.

דבר אחד שחסר לי בסרט הוא יותר התיחסות להכנות לקרב המינים עצמו. רוב הזמן, קינג וריגס אפילו לא נפגשים פנים אל פנים. הדגש הוא הרבה יותר על חייהם האישיים ועל המאבק לשוויון מול האיגוד. כאשר הסרט עוסק סוף כל סוף בעימות הבלתי נמנע, נראה שהולך הרבה יותר מאחורי הקלעים ממה שהמצלמה חושפת. זה לא ארוע ספורט רגיל, אלא מופע. התוצאה אינה ידועה מראש, אבל קינג וריגס שניהם מקדמים את המשחק באותה אינטנסיביות בה פלויד מייוות'ר וקונור מקגרגור קדמו השנה את קרב האגרוף ביניהם. הסיפור מוצג כאילו בילי ג'ין קינג רואה בקרב המינים מאבק אמיתי על עתיד טניס הנשים, בעוד הדבר לא לגמרי מתיישב עם ההצגה שלה כאישה אינטליגנטית ששמה את האהבה למשחק מעל הכל. הייתי שמח לו הסרט היה מעניק לנו הצצה ממושכת יותר למאחורי הקלעים של הארוע, במקום לבצע קפיצות זמן בכדי להגיע כבר לעיקר.

אמה סטון נפלאה בתפקיד הראשי כבילי ג'ין. אם חששתם שהזכיה באוסקר על "לה לה לנד" תכניס אותה לתבנית קבועה של הבחורה המגניבה עם השאיפות הגדולות, קרב המינים מאפשר לה לגלם דמות פחות בטוחה בעצמה, שלמרות היותה בראש הדרוג העולמי ולמרות היותה סמל למאבק נגד הפטריארכיה, עדיין מפחדת מכשלונות ומשקיעה שעות נוספות בשמירה על כושר משחק. זאת בזמן שסטיב קארל מתגלה כליהוק אידיאלי בתור בובי ריגס. לקארל יש נטיה לשחק בצורה מוגזמת, אבל בקרב המינים, הוא מגלם אדם שבסס את נסיון הקאמבק שלו על הגזמה ומשיכת תשומת לב. קארל מצליח לספק עומק רגשי למי שאמור להיות אדם די נתעב, אבל בעצם מצא דרך יצירתית להתמודד עם בעיות אישיות. שרה סילברמן מזכירה פעם נוספת שמחוץ לפרסונה הקומית הרגילה שלה, מדובר בשחקנית דרמתית לא רעה בכלל. היא מגלמת את גלדיס הלדמן עם כל המניירות המוכרות של יהודיה מברוקלין, לצד נוכחות של מנהלת מקצוענית, בדיוק במינון הנדרש בכדי למנוע מהדמות להפוך לקריקטורה מעיקה.

יש משהו פשטני בקרב המינים. למרות שמדובר בסרט טוב בסך הכל, הוא קצת חד מדי בראיית העולם בשחור ולבן. בובי ריגס נהנה מהיותו דמות צבעונית, כמו גם לארי, בעלה של בילי ג'ין שמבין לאט לאט מה מקומו האמיתי בחייה, אבל שאר הדמויות נופלות יותר מדי בקלות לחלוקה של בעד ונגד. מן הסתם, ג'ק קרמר עשה בחייו דברים חוץ מלהפלות נגד נשים ובילי ג'ין קינג לא הייתה טלית שכולה תכלת, אבל לצורך המסר של הסיפור, הם נשלחים לנקודות קיצון על סקלת המוסריות. הבימוי של ואלרי פריס וג'ונתן דייטון מוסיף נגיעות קטנות שמאזנות את העדר הסאבטקסט של התסריט. האופן בו בנו של ריגס מזיז את הראש מצד לצד בזמן השיחה בין הוריו, כצופה במשחק טניס, או העובדה שעם כל חוקי הנימוס המיושנים, ג'ק קרמר ואורחו אינם קמים מהכסא כאשר בילי ג'ין וגלדיס מתפרצות לחדר, כאילו שברו את כללי הטקס שבין גברים לנשים, אלה פרטים שהופכים את הסיפור למלוכד יותר. סיימון ביופוי אוהב לכתוב על אנדרדוגים ומנסה לאפיין את קינג ושותפותיה למרד ככאלה. זו נקודת מוצא בעייתית כי למדורגת מספר אחת בעולם בכל זאת יש יותר כח מאשר לנער חידות ממומביי וכי המאבק לשוויון עדיין צודק גם אם מי שמנהיגה אותו עושה טעויות מדי פעם. פריס ודייטון, יחד עם צוות השחקנים, מוציאים את המיטב מתסריט בעייתי והתוצאה היא סרט טוב מבחינה טכנית, שהגיע לו להנות מאפיון פחות שטחי של מרבית הדמויות.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s