ביקורת: ליגת הצדק

justice-league-poster_resize.jpg

 

שנת 2009: זאק סניידר מביים את "השומרים", אפוס גיבורי-על המבוסס על אחת הנובלות הגרפיות המוערכות בכל הזמנים. התוצאה מפלגת את הקהל. בעוד כולם מסכימים שיש לסניידר עין לשוטים יפים ושקטע כתוביות הפתיחה מצמרר מרוב עוצמה, רבים חשים שהסרט מפשט מדי את הדמויות ומנסה בכח להצדיק דרוג גיל גבוה, במקום להבין את המורכבות של העלילה. מצד שני, יש שמרגישים שחומר המקור היה בלתי ניתן לעיבוד לקולנוע ללא שינויים משמעותיים ושסניידר התמודד יפה עם המשימה.

שנת 2012: ג'וס וידון מביים את "הנוקמים", הסרט הראשון בו נפגשים על אותו מסך כל הגיבורים שככבו בסרטי מארוול לאורך ארבע השנים שקדמו להפקה. הסרט זוכה להצלחה מסחרית וביקורתית והופך לסטנדרט לפיו יש לביים סרט גיבורי-על מרובה משתתפים. וידון הופך לגואל הרשמי של הז'אנר ונחשב למי שעשה את הבלתי יאמן והצליח לדחוס את כל הפרטים החשובים לסיפור מבלי לאבד מעומקן של הדמויות או מהאיזון בין הומור לרצינות.

שנת 2016: זאק סניידר מביים את "באטמן נגד סופרמן: שחר הצדק", המעמת את שני הגיבורים המוכרים ביותר של DC ומביא לראשונה למסך את גל גדות בתפקיד וונדר וומן למשך כמה דקות. העולם בתגובה: מה זה החרא הזה? איך מהבלגן חסר ההגיון שהרגע ראינו הם מתכוונים להוציא בתוך שנה סרט באורך מלא עם פי שניים יותר דמויות, כשלרובן אין אפילו סרט אחד בו נחשפנו לרקע שלהן?

שנת 2017: פאטי ג'נקינס מביימת את "וונדר וומן", גל גדות הופכת לכוכבת הוליוודית ואנשים מתחילים לחשוב שאולי בכל זאת יש סיכוי ש"ליגת הצדק" יהיה טוב. אולי DC למדו את הלקח וינסו להיות פחות… עצמם? חוץ מזה, ג'וס וידון החליף את סניידר כבמאי, אז אולי זה יזכיר יותר את הנוקמים ופחות את באטמן נגד סופרמן.

 

"ליגת הצדק" מתרחש זמן קצר אחרי ארועי "באטמן נגד סופרמן". העולם באבל על מותו של הגיבור ששעה לפני לכתו עדיין קראו לגרשו וראו בו מקור סכנה. ברוס ויין, הלא הוא באטמן, מנסה להבין מה משמעותם של ציורים מסתוריים המופיעים במקומות שונים ולהתחקות אחר מקורם של מפלצונים מכונפים החוטפים אנשים. התשובה מתגלה במהרה כאשר יצור קדמון בשם סטפנוולף (לא הלהקה, למרבה הצער) מופיע באי האמזונות בכדי לשים ידיים על קוביה עתיקה, כי זו הצורה החביבה על חייזרים ככל הנראה, עליה שומרות האמזונות מזה אלפי שנים.

היחידה שבהן שאינה נמצאת על האי היא דיאנה, הידועה גם כוונדר וומן, למרות שעדיין אף אחד בסרט לא קורא לה ככה. דיאנה וברוס מבינים שעליהם למנוע מסטפנוולף להשיג את שתי הקוביות הנוספות ולאחד אותן, אם ברצונם שכדור הארץ ישאר מקום המסוגל לקיים חיים. למרבה המזל, מתברר שכל אמזונה יודעת את הסיפור בעל פה, אז נחסך לבלש האפל הרבה זמן שהיה מתבזבז על הסקת מסקנות בעצמו. בהעדרו של סופרמן, ברוס ויין נאלץ לעשות ניק פיורי ולגייס צוות של גיבורי-על שיעזרו למצוא את הקוביות בטרם סטפנוולף ישתמש בהן כדי לשגר, איך לא, קרן אור ענקית אל השמים, שתוביל לסוף העולם.

אם לא ברור עד עכשיו, יש לליגת הצדק מחסור רציני בתחום המקוריות. לא כי הוא מבוסס על דמויות מוכרות כל כך, אלא כי לחץ של זמן על ההפקה הביא לעלילה קלישאתית ששואבת רעיונות מ"שר הטבעות" ועד "יחידת המתאבדים". סטפנוולף הוא נבל גנרי, עם תוספת של ברברת ותסביך אדיפוס כלפי חפצים דוממים. אין בו שום דבר שמבדיל אותו מכל נבל אחר שהופיע ללא סיפור רקע מבוסס בעשרים השנים האחרונות. כמו הלה ב"תור: ראגנארוק", סטפנוולף מופיע משום מקום ומדבר על סוף העולם, כאילו הוא הראשון שחשב על הקונספט. אנחנו אמורים פשוט להתיחס אליו כאל איום שטרם נראה ולקחת ברצינות את העובדה שהוא פונה אל קומפניון קיוב בתור "אמא".

הדחק להוציא את הסרט כבר השנה, הביא גם לכך שלא כל הגיבורים בו מספיק מעניינים. באטמן הוא כל כך מוכר שאין ממש צורך להציגו. גם הגרסה שבן אפלק מגלם כאן, עם לוגו שנראה יותר כמו ענן מאשר כמו עטלף ואלפרד שהוא יותר תמיכה טכנית מנפשית, מקושרת בלי בעיה לדמות שהופיעה בסרטים קודמים. דיאנה קבלה השנה סרט משלה שבהחלט עזר להכיר אותה ולהבין מה מניע את רצונה להציל את העולם כאשר היא חשה נחוצה. חוץ מבזמן השואה. היא כנראה הרגישה שלעצור בעקיפין מלחמת עולם אחת זה מספיק ואפשר לנוח בשניה. עם השניים האלה אין בעיה. גם לויס ליין היא דמות מבוססת מסרטים קודמים ולא צריכים לעבוד קשה כדי להסביר את הקשר שלה לסופרמן, או מה הוא מסמל עבור העולם החופשי.

מנגד, ליגת הצדק מציג שלוש דמויות חדשות בלי שום הכנה. אקווהמן הוא נסיך אטלנטי בן אלפי שנים שמסוגל לתקשר עם חיות מימיות, לנשום מתחת למים ולעשות הרבה דברים מגניבים גם על פני היבשה. את כל המידע הזה מקבלים דרך דמויות אחרות שאומרות זאת, כי במקום לתת לו קודם כל סרט משלו ורק אחר כך לגייס אותו לליגה של הגדולים, DC החליטו שכל דמות פשוט תדבר באקספוזיציה במקום. ג'ייסון מומואה מגניב ויש לו פוטנציאל בתפקיד, אבל בשום שלב בסרט לא היה לי אכפת מאקווהמן, כי להראות טוב בלי חולצה זו לא תכונת אופי. עזרא מילר מקבל יותר הזדמנות לדבר על עצמו בתפקיד בארי אלן "הברק". הוא מסוגל לנוע במהירות אדירה, אבל גם נוירוטי ופטפטן. הדמות חביבה, עד שמבינים שהוא משמש בעיקר כהפוגה קומית וכמעט ואינו משפיע על העלילה, מה שעושה אותו למיותר. לבסוף, יש את ויקטור סטון, בנו של מנהל מעבדה שבעקבות תאונה קשה, הפך לסייבורג שאיכשהו קשור לאחת מהקוביות שסטפנוולף כל כך רוצה. לא ברור מה הכוחות שלו, גם הוא עדיין מנסה להבין. הוא עצבני בצדק, אבל בו זמנית מתגלה כמילולית דאוס אקס מאכינה. הסרט לא מגדיר לו גבולות, או מה היכולות שלו בעצם. כך שהוא מאוד שימושי בהתאם לדרישות התסריט (והוא אפילו לא הדאוס אקס מאכינה העיקרי בסרט).

דבר אחד שליגת הצדק עושה נכון, הוא לעורר סקרנות. אני בהחלט רוצה עכשיו לראות סרט על הברק, בתקווה שיצליחו לא להפוך אותו לחיקוי ספיידרמן, כי נראה ש-DC מאוד נוטים לכיוון הזה עם הדמות. אקווהמן הוא דוש שמעמיד פני אנוכי רוב הסרט, אבל ברור שיש בו עומק שליגת הצדק לא מספיק להציג. אפילו רק בשביל להבין למה יש לו קלשון, שווה לתת לו את הבמה. אפילו דיאנה מציגה כאן כוחות חדשים, אותם פתחה כנראה במהלך מאה השנים אותן העבירה בלא להציל את העולם.

עדיין, הסרט נמנע בכוונה מלהגביל את הגיבורים שלו וזה מעצבן. פרט לבאטמן, שהתסריט מתבדח פה ושם על היותו בן תמותה, חברי ליגת הצדק פשוט עושים דברים כאילו תמיד ידענו שדיאנה יכולה לנוע מהר יותר מקליע, או שהברק מסוגל לסחוב אנשים בוגרים ללא מאמץ או מסת שרירים ובלי לגרום להם לנזק כי הם לא רגילים לשינויים כה קיצוניים במהירות, או שסייבורג מסוגל לרחף כמו איירון מן, לראות תצוגה דיגיטלית כמו איירון מן ולירות לייזר מהחליפה שלו כמו איירון מן. כבר ציינתי שיש פה בעיה רצינית של מקוריות?

ליגת הצדק הוא סרט של זאק סניידר. כריס טריו וג'וס וידון אמנם כתבו את התסריט ולאחר שסניידר נאלץ להתמודד עם טרגדיה אישית, וידון גם החליף אותו כבמאי בצילומי השלמה, אבל אין שום ספק ברוחו של מי הסרט נוצר. ניתן להבחין בכל המאפיינים של סניידר, בין אם מדובר בשימוש מרובה בהילוך איטי, או בבחירת פסקול מפתיע לטובה. דני אלפמן גויס כמלחין הסרט וזרק מדי פעם קריצות לנעימת הנושא האיקונית שהלחין עבור באטמן עוד בימי טים ברטון. שימוש בקאברים לשירים של לאונרד כהן והביטלס גם תורמים לאווירה ועם כל הביקורת הרגילה על סניידר, הוא ממש טוב בבימוי רגעים ללא דיבורים. לצערי, אלה הדיאלוגים שהורסים.

לא קולטים עד כמה סניידר שולט ביד רמה בליגת הצדק, עד שמבינים שאפילו התסריטאים של "ארגו" ו"סרניטי" לא הצליחו להפוך את הסיפור למעט יותר אנושי. טריו את וידון השחילו כמה שנינויות ורגעים של מודעות עצמית לתסריט, אבל רובו נגוע ברצינות תהומית. נכון שגורל העולם ניצב על הכף, אבל מותר לחייך מדי פעם. בנוסף, ליגת הצדק הוא סרט שמתמוטט ברגע שמנסים למצוא בו הגיון. אין שום הסבר לצורך בליגת הצדק עצמה, לאור העובדה שכדור הארץ מחומש יותר מאי פעם וסביר להניח שהמתיחות רק עלתה מאז שסופרמן איננו. המחשבה שמיליארדר ואמזונה קדומה יגייסו צוות להצלת הפלנטה בזמן שאף ממשלה אינה מודעת בכלל לקיומו של סטפנוולף, אפילו כשהוא פועל בגלוי בשטחה, אינה הגיונית בשום צורה. בגלל זה סרטים כמו "עידן אולטרון", "מלחמת האזרחים" ו"לוגאן" דאגו לשלב בתסריט מעורבות של פקידי ממשל ואנשי צבא. פעילות של יצורים בעלי כוחות-על שנלחמים לצדנו היא מספיק מעוררת חשש, אז כשיצור קדמון מגיע במטרה מוצהרת להשמיד את האנושות, מישהו חוץ מבאטמן אמור לשים לב. סניידר נוהג לשים את הגיבורים שלו בבועה ולהתעלם ממעורבות חיצונית, אבל ליגת הצדק מביא את הניתוק הזה לשיא.

אף על פי שהוא שיפור לעומת "באטמן נגד סופרמן", יש לליגת הצדק הרבה פגמים שמפריעים להנאה ממנו. האקשן מבוים בצורה מבלבלת, כאשר לא ברור איפה הדמויות נמצאות אחת ביחס לשניה, או מה האסטרטגיה שלהן. אקווהמן סובל מכך במיוחד, כי בתור בן אטלנטיס, כמות מפתיעה מסצנות הלחימה שלו מתרחשות על היבשה. גם לא נראה שסניידר ממש החליט מה לעשות עם וונדר וומן. היא מוצגת כמי שאחרי מאה שנים של בדידות, רוצה לאחד את הלהקה ומתפקדת כמבוגרת אחראית, למרות שבסרט בכיכובה, עיקר כוחה היה דווקא כאשר נלחמה לבד. יש מתח מיני מעיק בכל פעם שגל גדות חולקת מסך עם אחד מעמיתיה הגברים, מה שלגמרי לא מסתדר עם הרעיון שדיאנה מתקשה לתפקד כי היא מתמודדת עם לב שבור.

ליגת הצדק נוצר מהר מדי, לפני שהקהל היה מוכן לפתח אכפתיות כלפי רוב הדמויות, או פחד מפני הנבל. למרות שמעורבים בו כמה אנשים מאוד מוכשרים, זאק סניידר קבל את ההחלטות המשפיעות ואפשר לסרט להיות חסר הגיון ולגיבורים שלו להיות משעממים ולא אנושיים. גם העבודה על האפקטים הואצה וישנם רגעים רבים בהם לא נראה שסיימו לרנדר את הדמויות הממוחשבות, או ללטש את טכניקת המסך הירוק. מה שלא עשו עם תקציב של 300 מיליון דולר, לא מספיק ממנו הלך למחלקת האפקטים. אני מבין ש-DC שונאים להיתפס כחקיינים של מארוול, אבל שלפחות יחקו את הדברים הנכונים. ליגת הצדק היה צריך לצאת לאקרנים רק בעוד שנתיים-שלוש, אחרי שכל אחד מהגיבורים היה מקבל חשיפה קודמת, במקום להיזרק למרכז הבמה בלי שום רקע או חסרונות. הסרט היה רק מרוויח מבניה הדרגתית. הרבה יותר מעניין לראות גיבורים מוכרים נלחמים למען טובת הכלל חרף הבעיות האישיות שלהם, מאשר חבורה של טיפוסים בעלי כוחות לא מוגדרים שמבזבזים זמן על מריבות וחשדות כשהאיום היחיד על שלום העולם נע לעבר מטרה קלה לאיתור.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s