ביקורת: רצח באוריינט אקספרס

unnamed_resize.jpg

 

בשנות השלושים של המאה שעברה, יצאו לאור שני ספרי בילוש בולטים שעלילתם מתרחשת ברכבת. האחד הוא "הגלגל מסתובב" של אתל לינה וייט, אשר עובד מספר שנים לאחר מכן לסרט "הגברת נעלמת" בבימוי אלפרד היצ'קוק. הספר השני והמוכר יותר, הוא "רצח באוריינט אקספרס" מאת אגתה כריסטי. לא צריך להיות תולעת ספרים בכדי לדעת מי זו אגתה כריסטי. היא אחד השמות המפורסמים ביותר בז'אנר ספרות הבלשים, ניצבת בראש הרשימה לצד מקבילה הגברי, ארתור קונאן דויל.

אני לא בטוח מדוע ספרה של כריסטי הרבה יותר מוכר מזה של וייט. שניהם יצאו באותה תקופה, זכו להצלחה ולמספר גרסאות על המסך ועל הבמה. עם זאת, בשביל הרבה אנשים, "הגברת נעלמת" הוא קודם כל סרט של היצ'קוק ורק לאחר מכן עיבוד לספר, בעוד אין ספק למי מגיע הקרדיט על רצח באוריינט אקספרס. יתכן והסיבה לכך נעוצה בגיבור ספרה של כריסטי. כאשר פורסם לראשונה, כבר היה הבלש הרקול פוארו שם מוכר בכל בית בבריטניה ובמדינות רבות נוספות. רצח באוריינט אקספרס הוא אולי הסיפור הידוע ביותר בכיכובו, אולם פוארו הופיע בעוד עשרות ספרים אותם כתבה כריסטי ממש עד מותה. הוא שני רק לשרלוק הולמס ברמת הפרסום והעיבודים השונים לדמותו, כך שלא משנה אם הסרט מבוים בידי סידני לומט, גאי המילטון, קנת' בראנה או כל במאי מפורסם אחר, פוארו הוא של כריסטי לפני הכל.

במהלך נסיעה ברכבת האוריינט אקספרס החוצה את אירופה, נאלץ הבלש הבלגי הרקול פוארו לחלוק קרון עם מספר טיפוסים לא שגרתיים. בזמן עצירה לא מתוכננת, סוחר אמנות מפוקפק בשם מר ראצ'ט מנסה לשכור את פוארו שישמור עליו לאור מכתבי האיום אותם קבל. פוארו, המבין בקלות שאמנות אינה העיסוק בגינו ראצ'ט חושש לחייו, מסרב להצעה והולך לישון בתאו. בטרם עולה הבוקר, נאלצים פוארו ומנהל הרכבת מר בוק, להודיע לשאר הנוסעים כי מר ראצ'ט נרצח וכי כולם חשודים.

הנוסעים האחרים כוללים רופא ואומנת הנוסעים ללונדון וחולקים סוד משותף, אישה בגיל העמידה שלפי השמועות מחפשת לה בעל חדש, מזכירו האישי של מר ראצ'ט, עוזרו של ראצ'ט, נסיכה ממוצא מזרח אירופי ובת לוויתה, סוחר מכוניות קובני, מיסיונרית המתרחקת מכל סימן לחטא, רוזן ורוזנת הקנאים במיוחד לפרטיותם, ומדען גרמני בעל דעות שיהפכו פופולריות למדי לקראת סוף העשור. פוארו חוקר את כולם ומנסה להבין מי משקר ואיזו מבין הראיות הרבות בחדר יכולה להסגיר את זהות הרוצח.

למרות שהוא מתחיל בסצנה שתראה מגוחכת לחלוטין לצופים ישראלים, רצח באוריינט אקספרס דואג להבהיר מהר מאוד מדוע הרקול פוארו הוא הבלש המפורסם בעולם. ממשלת בריטניה נוהגת לשכור את שירותיו על מנת לפתור פשעים שאף אדם בממלכה אינו מצליח לפענח והוא תמיד מספק את הסחורה. הרצח במהלך הנסיעה ברכבת הוא מקרה חריג. פוארו בכלל רצה לצאת לחופשה אותה הרוויח ביושר ולגמרי במקרה היה נוכח בזמן הרצח. הוא מסכים לחקור את התעלומה מתוך סקרנות ובתור טובה אישית למר בוק, כמו גם מתוך רצון בלתי נשלט לראות את הצדק יוצא לאור.

קנת' בראנה מביים את הסרט וגם מגלם את התפקיד הראשי. הוא לקח על עצמו לקדם את צדו האנושי של פוארו, במקום להציג אותו כסופר-בלש שיודע הכל ופשוט מדלג מחקירה לחקירה. הוא מסביר בסרט שיכולתו להבחין בפרטים הנעלמים מעיני אחרים אינה ברכה, אלא קללה. הוא לא מסוגל להתעלם מטעויות וחוסר דיוק, כך שהפתרון נגלה אליו מתוך הסבל שבחשיפה לדבר לא מושלם. יחד עם התיחסויות לאהובה שאבדה, בראנה מגלם את פוארו כדמות טראגית שחיה עם כאב בלתי פוסק ורק הנסיון להביא לתיקון המציאות העקומה מסב לה סוג של סיפוק.

זו דרך מעניינת לגשת אל התפקיד, אולם לצערי, בראנה לא מספיק עקבי. בעוד פוארו מתקשה להתמודד עם דברים כמו לכלוך הנדבק לסוליה אחת בלבד, או שיחה עם אדם שעניבתו לא ישרה, ההפרעה הטורדנית-כפייתית שלו אינה מהווה מכשול של ממש עבורו בשום שלב. הוא מנהל את החקירה בלי בעיה ומסתמך לא פעם על ידע כללי ולא על תשומת לב לפרטים. בראנה מצליח לסחוט מספר רגעים בהם הבלש מביע בקול את קשייו, אולם אין שום סימן לקיומם כאשר צריך לקדם את העלילה.

על התסריט אחראי מייקל גרין, שהצליח איכשהו להיות חתום גם על אחד הסרטים האהובים עלי השנה וגם על אחד הגרועים בעיני. יש לגרין קרדיט כאחד משלושת התסריטאים של "לוגאן" וכיוצר הסיפור עליו בוסס התסריט של "הנוסע השמיני: קובננט". הוא גם כתב את "בלייד ראנר 2049" שנופל באמצע בין הרגישות והרצינות המפתיעות של לוגאן, לבין הבלגן חסר ההגיון של קובננט. בכל מקרה, לא הייתי מפקיד בידיו של גרין תסריט הדורש תשומת לב לפרטים, זה פחות הצד החזק אצלו.

הדבר מורגש בכך שהסרט מלא בדיבורים. ברור שאמורים להיות דיאלוגים בין הדמויות, אבל הן לא סותמות לרגע. מהשניה בה פוארו מופיע לראשונה על המסך ועד לסוף הסרט, קשה לספור אפילו חצי דקה בה אף אחד לא מדבר. בתור סיפור שאמור להציג את חשיבותם של הפרטים הקטנים, רצח באוריינט אקספרס בעיקר מסיח את הדעת בדברת אינסופית. הוא זורק לעבר הצופה המון מידע ולא מאפשר הפוגה בכדי לעשות סדר בראש, מה שמקשה להבין את האליבי והרקע של חלק מהדמויות, אלא אם מישהו אחר חוזר על עיקרי השיחה בסצנה מאוחרת יותר. לא שזה בכלל משנה, כי פוארו יורה ברצף את מסקנותיו, מה שלא פעם הופך את כל מה שנאמר עד לאותו רגע בסצנה לחסר חשיבות. אין זמן לשקרים ולחשדות להשתלב בעלילה ולהפוך לחלק ממנה. הכל מועבר בקצב מוגבר בכדי לסיים את הסיפור ולארוז אותו בזמן. הסצנה העוצמתית ביותר, שבולטת לטובה מעל כל האחרות, היא היחידה בה לא שומעים דיבורים, משהו שחבל שקנת' בראנה לא מיישם ביותר מקומות לאורך הסרט.

עוד חבל על בזבוז של צוות שחקנים בכלל לא רע. פרט לבראנה, מופיעים פה שמות מוכרים כמו ג'וני דפ, מישל פייפר, ג'ודי דנץ', פנלופה קרוז, וילם דפו, דרק ג'קובי, דייזי ריילי, אוליביה קולמן וג'וש גד. יחד עם השחקנים הפחות קלים לזיהוי, כולם מבינים את מהות הדמויות שלהם וכיצד לשחק עם האמת כך שתתאים לתפקידם בעלילה. הם מגיבים היטב לסיטואציה המתוחה ולכל אחד ואחת מהם היה את הפוטנציאל לגנוב את ההצגה, אם רק היה להם גם זמן להתפתח. כאשר הטקסט נורה ללא הפסקה ושחקנים צריכים לעבור מגרסה אחת של המציאות לגרסה אחרת ללא ניואנסים, גם הכשרון הגדול ביותר יפספס את המטרה.

רצח באוריינט אקספרס אינו סרט רע, אבל הוא היה יכול להיות הרבה יותר טוב בעזרת בניה חכמה יותר של מתח, הקפדה על עקביות בדמות הראשית ובאופן כללי, יותר סבלנות. התוצרת של בראנה היא סיפור בלשי בו אף אחד מהחשודים אינו מעניין במיוחד, המניע לא חשוב, העובדה שרוב הסרט מתרחש באותו לוקיישן מבודד כמעט ואינה מורגשת דרך הבימוי והגיבור אינו מעורר הזדהות. קנת' בראנה, שחקן עם עודפי כשרון, נוטה לפספס כבמאי בעשרים השנים האחרונות. הנסיונות שלו להתרחק משייקספיר המוכר והאהוב בעזרתו התפרסם בשנות התשעים, הביאו אותו להיות חתום על עיבודים בינוניים ל"משחקי בילוש", "תור" ו"סינדרלה" שמכולם נעדר חותם אישי כלשהו. מישהו בכלל שם לב שהוא ביים סרט על ג'ק ראיין לפני שלוש שנים? הנסיון להביא את הבלש המפורסם של אגתה כריסטי למסך הגדול בעיקר מדגיש עד כמה בראנה לא נמצא בתקופה טובה מבחינה יצירתית. הוא עדיין שחקן נפלא ובעל סקרנות ואהבה לחומר המקור, אבל שוב ושוב משהו יוצא לו עקום, כאילו הוא לא מצליח למצוא את הקצב הנכון לעלילה. רצח באוריינט אקספרס נפגע מכך, יחד עם צוות השחקנים הגדול שלו והאפשרות להכיר את פוארו לקהל חדש.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s