ביקורת: שומר הראש והמתנקש

The-Hitmans-Bodyguard-New-poster-1_resize.jpg

 

יש במאים שטובים באקשן, כאלה שממש נולדו לביים דווקא בז'אנר הזה. ממש לאחרונה הופיעה דוגמה טובה בדמותו של דיוויד לייץ', שאחרי "ג'ון וויק" ו"פצצה אטומית", אני יודע שאפשר לסמוך עליו שלפחות קרבות ומרדפים הוא יביים כמו שצריך. ישנם גם במאים שטובים יותר בקומדיה. מייקל שוולטר יצר בשנתיים האחרונות שתי קומדיות שהצליחו לשלב בדיחות בין רגעים דרמתיים מבלי שיראו מאולצות. "שלום, קוראים לי דוריס" ו"חולי אהבה" אמנם אינן קומדיות פרועות, אבל הן מצחיקות כשצריך וכמעט כל הבדיחות בהן מתוזמנות היטב.

פה ושם, ניתן למצוא במאים שבורכו ביכולת לביים בשני הז'אנרים. אנשים כמו אדגר רייט, ג'יימס גאן ושיין בלאק הראו עקביות ביכולתם ליצור סרט בו גם הבדיחות עובדות וגם קטעי האקשן מחזיקים את הצופה מרותק למסך. זהו שילוב נדיר והרבה מבקרים עדיין מזלזלים בו משום מה, אבל נדרשים חושים מאוד מדויקים בכדי לגרום לאנשים לצחוק כאשר הדמויות נמצאות בסיטואציה מסכנת חיים, ולהתרגש מסצנה אינטנסיבית בה מעורב המצחיקן מקודם.

פטריק יוז הוא לא במאי שמסוגל לשלב בין אקשן וקומדיה. לפחות על סמך סרטו החדש, "שומר הראש והמתנקש", הוא טוב בבימוי אחד הז'אנרים, אבל זה לא בהכרח האחד שיוז עצמו מאמין שהוא טוב בו.

מייקל ברייס הוא מאבטח אישים שאבד את הדרוג היוקרתי שלו בעקבות תקלה מבצעית. שנתיים לאחר מכן, הוא עוד עוסק בתחום, אבל בפרופיל נמוך יותר. פחות סוחרי נשק וראשי מדינות, יותר עורכי דין מסוממים שצריכים להגיע לבית המשפט בלי למות בדרך. הוא מאשים בהתדרדרות את אמליה, זוגתו לשעבר שעובדת באינטרפול, כאשר מערכת היחסים ביניהם היא אחד מהדברים היקרים ביותר שאבדו מאז אותה תקלה.

דריוס קינקייד הוא רוצח בתשלום שסוגר עסקה עם אינטרפול. הוא יעיד בבית הדין הפלילי הבינלאומי והם ישחררו את אשתו ממאסר. הרעיון הזה לא מוצא חן בעיני הנאשם במשפט, נשיא בלארוס לשעבר ולדיסלב דוקוביץ', ששולח צוות גדול במידה מגוחכת לחסל את קינקייד בטרם יגיע להאג. לאחר שאמליה מבינה שאין ברירה אחרת, היא מבקשת ממייקל שידאג בעצמו להעברתו הבטוחה של דריוס להולנד, תמורת הפעלת קשרים שיעזרו לו לקבל את הדרוג היוקרתי שלו בחזרה. מייקל מסכים, למרות שהיה מעדיף לשמור על כל אדם אחר בעולם. כשאתה אחראי לשמור על חייהן של מטרות בכירות, בעוד מישהו אחר מתפרנס מלהרוג אותן, מן הסתם תהיה לכם היסטוריה של תאקלים.

יש לשומר הראש והמתנקש נתוני פתיחה טובים. ראיין ריינולדס וסמואל אל. ג'קסון שניהם שחקנים מוכשרים בעלי חוש הומור ויכולת לגלם דמויות קשוחות. יש אפילו כמה עקיצות על הדימוי הציבורי שנוצר לכל אחד מהם. על פניו, סרט מסע בכיכובם בתור שני אנשים ששונאים אחד את השני, בעודם נרדפים בידי אנשיו של רודן רצחני, אמור לעבוד בלי בעיות. אלא שפטריק יוז לא נשכר לסרט על סמך נסיונו בבימוי דמויות מעניינות, אלא כבמאי אקשן, משהו שהוא לא כזה טוב בו.

יוז מצליח להוציא משני השחקנים הראשיים הופעות לא רעות ויש להם מספיק זמן לבנות כימיה ולספק מידע על עברן (גם כשאף אחד לא מבקש). רק שהתסריט לא דורש בניה של קשר בלתי אפשרי בין אנשים באותה להיטות בה הוא דורש אקשן. כמויות מטורפות של אקשן. חצי מהזמן מנוצל לפיצוצים, מרדפים, קרבות ירי וקפיצה דרך דברים שבני אדם לא אמורים לעבור דרכם. יוז מנסה לעשות מה שאפשר, אבל הוא נוקט בשילוב של טכניקות מעצבנות להחריד שמקשות להבין מה קורה על המסך. התמונה רועדת כאילו הניחו אותה על מכונת כביסה עובדת, העריכה נראית אקראית לחלוטין, המצלמה אף פעם לא חושפת מספיק מידע בשביל להבין מי עושה מה. יש אפילו רגע בו אחד השחקנים מסתיר את רוב המסך עם גבו במהלך קרב, כך שאין שום דרך לדעת מה קורה והאם הוא תוקף או מתגונן.

הדבר לא היה מפריע עד כדי כך, לולא תפס חלק עצום מהעלילה. מייקל ברייס אומר שוב ושוב כמה עדיף מבחינתו לא להתבלט ולהימנע מעימותים אלימים ככל הניתן. הבמאי לא הקשיב לו, כי גם ברגעים בהם אף אחד לא יורה לעברם, מייקל ודריוס עסוקים בלאלתר לאחר שמשהו השתבש. זה משעשע ומוביל לכמה חילופי דברים מצחיקים, אבל הסרט מוותר כל כך מהר על האפשרות שמייקל צודק, שהוא גם מאבד נקודה מאוד חשובה בקונפליקט בין הדמויות. דריוס מאמין בצדק מסוג אחר וטוען שאהבה היא הדבר האמיתי היחיד ששווה לעשות דברים עבורו. תפיסה זו מתבטאת בנכונותו להסתכן בהתנקשות בשביל שאשתו האהובה תשוחרר. זה מביא גם ללא מעט חפירות מצדו על כך שמייקל עדיין מאוהב באמליה, דבר שמייקל מכחיש בכל תוקף. הסרט מצפה שנאמין לדריוס שעוד יש משהו בין שומר הראש וסוכנת האינטרפול, אבל לא מציג לנו מספיק רגעים משותפים ביניהם בשביל להראות דבר פרט לשנאה יוקדת.

באופן כללי, יש בשומר הראש והמתנקש צד מטיפני מעצבן. דריוס מוצג כמי שמבין באמת מה חשוב בחיים, אבל הנימוקים שלו משתנים בהתאם לגחמות התסריט. עד כמה שסמואל אל. ג'קסון מקסים מטבעו, הוא מגלם דמות שנכתבה כמו הטיפוס הכי מעצבן בעולם. שילוב בין הדוד שעושה את הטריק של האצבע המתנתקת למישהו ששומע כל היום שירים של אברהם טל בלופ. זה בסדר במנות קטנות, אבל לא הייתי רוצה לעבור נסיעה שלמה איתו.

ברור לי שהסרט מכוון לכך שמייקל ודריוס מעצבנים זה את זה, אבל בהתחשב בכך שנקודת המוצא שלהם היא בתור אויבים מושבעים, מוזר שמישהו חש צורך להוסיף להם דרכים לעלות אחד לשני על העצבים. זה מוביל לפעמים לרגעים קומיים מוצלחים, כמו דו-קרב שירה במכונית, או ההקנטות המתמשכות של דריוס לגבי זה שמייקל כבר לא נוסע בג'גואר. מצד שני, מדובר בהשתקפות של הגישה הבעייתית מאחורי ההפקה. הסרט לוקח רעיון די פשוט ומסבך אותו ללא צורך. שומר ראש ששונא את הלקוח שלו, אבל נחוש לבצע את עבודתו כראוי, זה כבר קומי. מתנקש מקצועי שרודפים אחריו סוכנים זרים זה כבר מותח. לחץ של זמן להגיע למדינה אחרת מבלי לעלות על מטוס זה כבר מניע עלילתי. השילוב של כולם למסה אחת מבולגנת, מוביל את שומר הראש והמתנקש להיות מאוד לא אחיד ברמתו.

סלמה האייק מועמדת חזקה לפרס השחקנית הכי לא נחוצה בסרט, שאיכשהו עדיין משתתפת בסצנה הכי מוצלחת בו. בתור סוניה קינקייד, היא אלימה, אימפולסיבית, מרבה לקלל ועם זאת, יש בה צד רומנטי. כמו ג'סיקה ראביט שלמרות כל הצרות בהן הוא מסבך אותה, עדיין אוהבת את רוג'ר ללא שום תנאי. אם האייק הייתה מוסרת לחלוטין מהסרט, העלילה לא הייתה נפגעת בשום צורה. היינו מפסידים כמה רגעים קומיים, אבל נראה כאילו עצם נוכחותה היא שארית של תסריט אחר בו הייתה אמורה להיות מעורבת יותר. דבר דומה קורה עם גארי אולדמן. אמנם דוקוביץ' הוא דמות חיונית לעלילה, אבל נראה כאילו חשבו על משהו אחר לגמרי כאשר להקו את אולדמן לתפקיד ולאחר מספר לא ידוע של שינויים, הוא נותר עם דמות גנרית שעובדת טוב יותר בתור קונספט מרוחק מאשר כאישיות פיזית. כמו שאהבתו של דריוס לסוניה היא תרוץ להחלטותיו, אבל האייק לא באמת מוסיפה שום רובד לסיפור, גם דוקוביץ' מפחיד יותר כשם חסר גוף ששולח מחסלים לכל קצות העולם, מאשר כאשר אולדמן השברירי מופיע מול המצלמה.

שומר הראש והמתנקש הוא תוצאה של במאי עם יותר חוש לקומדיה מאשר לאקשן, שנשכר בעיקר בשביל הדבר השני. השחקנים הראשיים טובים, כאשר התסריט מרשה להם לקחת הפסקה ולנשום. זהו סרט אקשן גרוע שלא מצדיק יציאה מהבית (למעשה, בהיה בכל הרעידות האלה על מסך ענק עלולה לגרום לכאב ראש), אבל הוא מכיל לא מעט רגעים משעשעים שמציצים מתוך הבלגן.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.