ביקורת: קולוסאל

colossal-poster2_resize.jpg

 

כשנכנסתי לאולם, הופתעתי לגלות ששוב, אני בהקרנה מלאה זקנים. לא מבוגרים, זקנים של ממש. כאלה שבוחרים ממתקים לפי מידת הרעש שהעטיפה שלהם עושה בחדר סגור. כאלה שמקריאים בקול רם כתוביות כי מי שלידם לא שומע טוב. כאלה שמוציאים את כל הלחה שיש להם בגרון בזמן הפרסומות, ועוד קצת במהלך הסרט. זקנים זקנים. כאלה שהמכשיר החביב עליהם בחדר הכושר הוא דלפק הקבלה. כאלה שחותמים את השם שלהם בסוף תגובה בפייסבוק. כאלה שזוכרים מה הוא גן השקמים. כאלה שבמתכון למאכל האהוב עליהם כתוב "לפי העין". כאלה שהמכנסיים והציפוי של הספה שלהם עשויים מאותו בד. כאלה שמשתמשים בממחטה רב פעמית. כאלה שמקבלים הנחה בשוק כי הם הכירו את אבא של המוכר והוא תמיד נתן להם לרשום. זקנים.

אני לא כותב שוב על "זרים מושלמים", למרות שלא אתפלא אם הוא עדיין מוקרן בכמה אולמות בארץ. האוכלוסיה הקשישה באופן מפתיע נכחה הפעם בהקרנה של "קולוסאל", במהלך הימים הראשונים של החופש הגדול, בזמן שהקניון שמחוץ לאולם מלא במשפחות עם ילדים שמתאוששות מחגיגות עיד אל פיטר. אני לא יודע איך קרה שדווקא הסרט הזה משך את הקהל המדובר ולא את מי שהייתי מצפה להיתקל בו באולם בתקופה הזו של השנה, אבל יש לי חשד שזה קשור לפוסטר של הסרט.

בפוסטר הישראלי של קולוסאל מופיעה אן האת'אוויי. עד פה הכל נורמלי, היא הרי השחקנית הראשית בסרט. אלא שלא מופיע בפוסטר שום דבר חוץ ממנה. פוסטרים בתוך הקולנוע, חושפים גם את פרצופו של ג'ייסון סודייקיס, אבל לא רומזים שום דבר על העלילה. אם לא הייתי יודע מראש על מה הסרט, הייתי מניח שקולוסאל הוא קומדיה רומנטית גנרית שהאת'אוויי וסודייקיס הצטלמו אליה בשביל להגדיל את היתרה בחשבון הבנק. הפוסטר הבינלאומי מגלה הרבה יותר על העלילה, אבל המפיצים בארץ בחרו להסתיר את מה שעושה את הסרט לכל כך חריג. אולי זו החלטה מכוונת, מתוך אמונה שסרט על מפלצות לא ימשוך הרבה קהל, אבל משהו שנראה בלתי מזיק, יביא צופים. קולוסאל לא מבוסס על מותג מוכר, אז לרוב האנשים, הפוסטר הוא ההכרות הראשונה עם קיומו של הסיפור. לאור הכשלון המסחרי של הסרט בארצות הברית, אולם מלא בישראל הוא חדשות טובות, בלי קשר לגיל הממוצע בו. עדיין, מכיוון שידעתי קצת על העלילה לפני הצפיה, מאוד הופתעתי מהרכב הקהל באולם ולא יכולתי שלא לתהות כמה מהאנשים ידעו מראש על מה הוא.

גלוריה מוצאת עצמה מסולקת מהבית בידי החבר שלה טים, לאחר ששוב חזרה שיכורה. עברה שנה מאז פוטרה מעבודתה ובמקום למצוא תעסוקה מועילה, היא בעיקר מוצאת הנגאובר. לטים זה נמאס והוא נותן לגלוריה התראה של כמה שעות לקחת את החפצים שלה וללכת. בלית ברירה, היא חוזרת לעיירה בה גדלה, לבית ריק שנמצא בבעלות המשפחה. כשאין לה ריהוט או כיוון בחיים, גלוריה נתקלת באוסקר, חבר ילדות שמנהל כעת את הבר השכונתי. הקשר מן העבר פועל לטובת שניהם ואוסקר שוכר את גלוריה כמלצרית, והיא מוצאת בו ובחבריו סביבה תומכת וחמה.

בעוד גלוריה מנסה להתאושש מעוד לילה של שכרות, היא מגלה שאת שאר העולם מעסיק ארוע מסעיר בהרבה. מפלצת ענקית הופיע בלב סיאול והחריבה חלקים מהעיר בטרם נעלמה אל האוויר. הטרגדיה הנוראית מזעזעת את כולם, אבל במיוחד את גלוריה שמבחינה בדמיון מוזר בין דברים שעשתה בבוקר שעבר, לבין תנועותיה של המפלצת, כאילו קיים ביניהן קשר כלשהו.

קולוסאל הוא הימור לצופה, לא פחות משהיה ליוצרים שלו. אן האת'אוויי שחקנית טובה ויכולה לגלם מישהי הנמצאת על סף התמכרות לאלכוהול ולהרס עצמי. השאלה הגדולה היא האם ניתן לשלב את הדמות הזו בסרט על-טבעי שכולל גם מפלצת העושה שמות בצד השני של העולם, מבלי שיראה מטופש. זה לא כמו דמות הטייס השיכור של רנדי קווייד ב"היום השלישי", שכל חשיבותו לעלילה נובעת מכך שאין לו מה להפסיד. גלוריה מנסה לפתוח דף חדש מבלי שידוע לה באיזו מחברת להשתמש, אבל עם מודעות לסכנות שאורח החיים שאמצה טומן בחובו. היא לא מוצגת כדמות קומית, או חלק ממבצע צבאי גדול מהחיים, אלא כאישה שברירית שחשבה שהיא גדולה מדי בשביל העיירה הקטנה, אבל התרסקה כעבור שהות ארוכה מדי בעולם הגדול. לקחת את הדמות הזו, יחד עם החיים סביבה שמתאימים לאיזו דרמת אינדי דלת תקציב, ולהעמיד כנגדה עלילה של סרט בסדרת גודזילה, זה דבר שמאוד לא פשוט להצליח בו.

למרבה המזל, הבמאי/תסריטאי נאצ'ו ויגלונדו היה מספיק מחויב לשני הצדדים של הסיפור, כך שהצליח איכשהו לשמור על איזון נכון ביניהם. קולוסאל כתוב ברגישות, אבל מוכן להתפרע כשצריך. הוא עוסק לא רק במפלצות ענק שמסכנות מיליוני קוריאנים, אלא גם במפלצות דמויות האדם שמסתובבות בקרבנו. לא במובן המילולי, אבל גלוריה לומדת במהלך שהותה בעיירה שהאיום הגדול ביותר הוא לא בהכרח מפלצת שמחקה את הטיק העצבני שלה, אלא דווקא אנשים פשוטים למראה.

הרגעים המפחידים ביותר בקולוסאל הם אלה שאין בהם אפקטים ממוחשבים, או עשרות ניצבים שצולמו כך שיראו כמו קהל גדול בהרבה (בכל זאת, סרט עצמאי). האימה האמיתית נמצאת כאשר העיירה הקטנה מתגלה כמקום בו נמצאת המפלצת האמיתית. אני לא רוצה לחשוף פרטים נוספים, אז רק אציין שקולוסאל עובד באופן מפתיע כמותחן פסיכולוגי לא פחות מאשר כסרט מפלצות. התסריט מנחה את הדמויות להיות במקום הנכון ובזמן הנכון, כאשר דווקא ההתנהגות הפתטית שלהן היא זו שמעניקה עוצמה מפחידה. גלוריה נקלעת למצב בו אבדן שליטה עצמית הוא הדרך לשלוט באחרים ויש מי שמנצל זאת לרעה.

רוב הסרט עשוי טוב, כאשר האת'אוויי וסודייקיס אמינים בתפקידים שלהם. גם טים בלייק נלסון מוצלח בתפקיד קטן כאחד מחבריו של אוסקר, שמנסה נואשות לזכות לכבוד משאר החבורה. הבעיה היחידה היא שהסרט מנסה להסביר את המוזרות שלו. זה לא שההסבר גרוע, כמו שפשוט אינו נחוץ. אין בו תרומה אמיתית לעלילה, חוץ מלהוריד קצת מהמיסתורין בזכותו הסרט עובד מלכתחילה. מספיק היה להתמקד במסע שגלוריה עוברת בדרך להערכה עצמית, לצד הגילויים עד כמה רושם ראשוני יכול להיות מוטעה, מוטיב שחוזר לא מעט בסרט.

פרט לבעיה הזו, לצד כמה רגעים תמוהים בסצנות הסיום, קולוסאל הוא סרט נהדר. רעיון שתשעה מכל עשרה במאים לא היו יודעים מה לעשות איתו, אבל ויגלונדו הצליח. הוא מוצא את הדרך הנכונה להציג פניקה כלל עולמית כהשתקפות למאבק בשדים פנימיים ובסביבה המיידית. כמו הפוסטר הישראלי, גם הסרט עצמו מטעה בהתחלה, כאשר נדמה שילך בכיוון שונה לחלוטין מזה שבאמת נבחר. הדמויות נעות לעבר סיטואציה שראינו בהרבה מאוד סרטים, עד שנכנס האלמנט העל-טבעי שטורף מחדש את הקלפים ומעודד חשיפות לא צפויות. זו לא קומדיה רומנטית, או דרמת אינדי פשוטה. זהו אמנם סרט על יחסים ועל קבלה עצמית, רק שחלק משמעותי ממנו מוצג דרך מחוה אוהבת לכמה מהסרטים המופרכים ביותר שהופקו במזרח הרחוק.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.