ביקורת: וונדר וומן

wwposter5_resize.jpg

 

רגע לפני ש"וונדר וומן" הוקרן לראשונה, היקום הסינמטי של די.סי היה במצב דומה לסרטי הרובוטריקים. מה שהתחיל כעיבוד מסקרן לדמויות אהובות מהעבר, הפך שם נרדף לטעם רע, סרטים ארוכים מדי, משחק גרוע ורצינות תהומית שלא תמיד תואמת לחומר המקור. אנשים עדיין מתקשים לזכור שאותה חברה עומדת מאחורי "האביר האפל", הכה מוערך. עדיין, למרות השנאה מצד מבקרים וחובבי קולנוע רבים, הסרטים של די.סי מכניסים הרבה מאוד כסף.  "באטמן נגד סופרמן" ו"יחידת המתאבדים" הרוויחו ביחד קרוב לשני מיליארד דולר ברחבי העולם (ואוסקר אחד, על איפור). כמו סרטי הרובוטריקים, למרות המוניטין השלילי שיש למותג, שוה לאולפן להמשיך ולהפיק אותם כי הם בכל זאת מושך קהל.

בזמן כתיבת הביקורת הזו, עוד לא ידועים נתוני הקופות של וונדר וומן, אבל אין לי ספק שהם מרשימים. הסרט שווק באגרסיביות בשבועות האחרונים, כאשר עוד ועוד תגובות חיוביות צצו מהקרנות מוקדמות, לפני שהתפרסמה אפילו ביקורת רשמית אחת. בישראל, ההצלחה הכלכלית אפילו יותר קלה לחיזוי. פוסטרים ענקיים ברחבי המדינה פונים לרגשות הפטריוטיים של כולנו ומזכירים שכוכבת הסרט גל גדות היא משלנו. בלי שום ציניות, כל הכבוד למפיצים שיודעים למכור את המוצר, גם אם הוא רחוק מלהיות מה שעושים ממנו.

הסיפור מתחיל בתמיסקירה, אי שמאוכלס כולו באמזונות. גזע הלוחמות העתיק הזה נוצר בידי זאוס על מנת להגן על בני האדם שיצר בדמותו, או משהו כזה. בכנות, כשהסרט מספק את כל האקספוזיציה שלו בצורה של סיפור לפני השינה, הוא לא מעודד יותר מדי תשומת לב לפרטים. בעקבות מלחמה בין האלים הטובים לבין אל המלחמה ארס, השאיר זאוס לאמזונות את קוטל האלים, הנשק היחיד שמסוגל לנצח את ארס ולפטור את העולם ממלחמות.

דיאנה, בתה של מלכת האמזונות, היא הלוחמת הטובה ביותר באי בהפרש ניכר. כאשר טיס בן אנוש מתרסק בקרבת מקום ומושך אחריו צי של חיילים גרמנים, דיאנה לומדת שבעולם שבחוץ מתחוללת המלחמה הקשה והקטלנית ביותר שהמין האנושי ידע עד כה (בניכוי מלחמות יבשתיות באסיה) ומאמינה שארס, הנחשב מת מזה אלפי שנים, עומד מאחורי ההרג הנוראי. הטיס מזדהה בתור סטיב טרוור, מרגל אמריקאי המסופח לצבא הבריטי, שחשף תכניות לשבש את הפסקת האש הקרבה בעזרת נשק קטלני שטרם נראה. גנרל לודנדורף הגרמני והכימאית דוקטור מארו (המכונה "דוקטור רעל". ברצינות) מנסים לייצר גז כה קטלני, שיטה את הכף לטובת גרמניה רגע לפני שהממשלות יפסיקו את המלחמה. דיאנה וסטיב יוצאים ללונדון על מנת לדווח על הממצאים, כאשר דיאנה מעוניינת להמשיך משם לחזית בחיפוש אחר ארס.

זה החלק הפחות ביזארי של העלילה. בלי לגלות יותר מדי, היא כוללת בהמשך אדישות מפתיעה לנוכחותם של כלי נשק קדמונים, גיאוגרפיה מעוותת, דמות ראשית שיודעת לצטט את כתבי סוקרטס ביוונית המקורית, אבל לא להעריך את רוחבה של דלת ומסיבה כלשהי, מבריח אינדיאני שחי בבלגיה. לוונדר וומן יש את אותה רמה של הקפדה על הגיון פנימי כמו ל"יחידת המתאבדים". אפילואם שמים בצד אלמנטים מהמיתולוגיה היוונית, יש דברים שפשוט לא מתחברים. אם ההגנה היחידה על תמיסקירה היא שלא רואים אותו עד שחוצים במקרה נקודה מסוימת בים, איך לא מגיעים אליו כל הזמן בני אדם בטעות? איך קצין בכיר יכול לרצוח אנשים לעיני עדים ולא לסבול מההשלכות של מעשיו? איך לוקח יום אחד להגיע בסירה מאי שנמצא בקרבת טורקיה ללונדון? למה מלכת האמזונות לא רוצה שבתה תתאמן בלחימה, כאשר היא יודעת שמדובר בלוחמת הכי טובה בכל האי ומספרת לה בעצמה שזה היעוד שלה? ככל שהעלילה מתקדמת, רק עולות עוד ועוד שאלות ונוצרים חורים נוספים בתסריט.

מצד שני, בשלב הזה כבר הייתי אמור להתרגל לטרוף המוחלט שהוא היקום הסינמטי של די.סי. אחרי שלושה סרטים בהם כריסטופר נולאן נסה למצוא הסברים מעוגנים יותר במציאות לסיפור של באטמן, חזרנו למצב בו חייזר דמוי אדם מקבל כוחות-על כי השמש שלנו צהובה, בחור מהיר במיוחד מסוגל לנוע בזמן ומכשפה קדמונית משתלטת על גוף של ארכאולוגית ונלחמת באיש שיכול להפוך את עצמו לשד אש. אנחנו הרבה מעבר לנקודה בה חוקי הפיזיקה המוכרים מספקים איזשהו הסבר למה שקורה בסיפור. הבעיה היא שאין אפילו נסיון לספק עקביות כלשהי בעלילה. כמו "באטמן נגד סופרמן" ו"יחידת המתאבדים", גם וונדר וומן יורק ישירות בפניו של מי שלא מכבה את השכל בכניסה לאולם ולמעשה מנסה להבין משהו מעבר לאוסף של אקספוזיציות שנזרקות בעשרים הדקות הראשונות.

הדמויות שטחיות לא פחות מהסיפור. דיאנה לא מכירה את העולם שמחוץ לתמיסקירה (למרות שמטרתן של האמזונות היא לשמור על העולם הזה), אבל במקום שחלקים מהסרט יוקדשו להכרות שלה עם תרבות וערכים שזרים לה לחלוטין, היא בעיקר עושה קצת מבטים מבולבלים, שואלת כמה שאלות, מחליטה בעצמה איזו תשובה נוחה לה וממשיכה לקרב הבא. היא נותנת מוטיבציה לאחרים וברור שאין טעם לנסות ולעצור אותה, אז אין לדמות בעצם שום סיבה להתפתח. היא נשארת אותו דבר לכל אורך הסרט, רק עם אוצר מילים רחב יותר.

כריס פיין חביב בתפקיד סטיב טרוור ולמען האמת, כנראה שסרט בכיכובו היה מוצלח יותר. אין לו כוחות-על, אלא כריזמה, נחישות והרבה קשרים. גם הבחירות שלו לא תמיד עקביות, אבל לפחות מראים יותר מצד אחד של הדמות. הוא חייב להילחם מלוכלך, כי לא תמיד תהיה אמזונה עם כח של עשרים איש שתגן עליו. כלומר, רוב הזמן יש, אבל לפחות סטיב מכיר סיטואציות בהן הוא לא הפייבוריט לנצח. זה אירוני שבסרט שאמור להוסיף גישה פמיניסטית לעולם גיבורי (וגיבורות) העל, הדמות היחידה שניתן לה עומק היא של הגבר שדיאנה הולכת בעקבותיו, כי היא לא מכירה את המציאות שמחוץ לגן העדן המיליטנטי בו גדלה. סטיב וחבריו הגברים עושים מעשים יותר הרואים מדיאנה, כי הם הרבה יותר פגיעים ממנה. הסרט מנסה להעביר מסר לפיו דיאנה משנה את חוקי המשחק כי אף אישה אינה מעורבת בלחימה בעולם בני התמותה, אבל מאחר והמגדר שלה לא מהווה מכשול אמיתי בשום שלב, לא היה הגיוני לפחות להוסיף עוד כמה דמויות נשיות שיציגו את הקושי עליו צריך להתגבר?

יש בסרט רק שתי דמויות נשיות שאינן אמזונות ומשפיעות על העלילה. האחת היא דוקטור רעל, שעוקבת בצורה עיוורת אחר פקודותיו של לודנדורף. השניה היא אטה, המזכירה של סטיב, כי כל מרגל טוב צריך מזכירה. שתיהן כנועות ובהעדר דרך נעימה יותר לנסח זאת, לא יפות. יש להן מאפיינים פיזיים שמבדילים אותן בצורה בולטת מדיאנה. לדוקטור רעל יש מסכה המכסה חלק מפניה בשל עיוות שהתרחש לפני תחילת הסרט, אטה עגלגלה, בעלת קול גבוה במיוחד, מרבה לעקם את הפרצוף ומכוסה מכף רגל ועד ראש, בהתאם לאופנת הצניעות של התקופה. הלבוש המועדף על דיאנה הוא שריון שמכסה רק את מרכז הגוף. היא חטובה, בעלת קול עמוק, מבט חודר ואם לא הייתה גם ככה מגולמת בידי מלכת יופי לשעבר, הייתי טורח לציין שהיא נראית כמו מתחרה במיס יוניברס.

זה בסדר מבחינת דיאנה, כי הדמות אמורה לייצג גזע עליון שעדיף על בני האדם מבחינה פיזית ומנטלית. אחרי הכל, את הדודה שלה מגלמת רובין רייט שהתפרסמה בתור היצוג הקולנועי לדמות שמתחרה ללא ידיעתה על תואר האישה היפה ביותר בעולם. הבעיה היא בצורך של הסרט לסווג כל אישה שאינה אמזונה כמפלצת או כהפוגה קומית. אין כמעט נשים נורמליות בוונדר וומן, רק בתפקידים של משפט וחצי. זהו הסרט המיינסטרימי הראשון מזה 12 שנים שמציב גיבורת-על בתפקיד הראשי, והיוצרים שלו חשים צורך להשתמש במראה חיצוני כמאפיין הבולט ביותר של הדמות.

כפי שקורה יותר מדי בשנים האחרונות, גם הנבלים גנריים לחלוטין. אפילו סרטים טובים כמו "שומרי הגלקסיה", "דדפול" ו"לוגאן" מתקשים משום מה ליצור דמות נבל בעלת עומק. הוא רע כי זה מה שהוא, בלי שאלות מיותרות. בוונדר וומן, הדמות של לודנדורף כל כך נטולת אופי, שהוא למעשה צוחק ברשעות רגע אחרי שהשתמש בנשק לא קונבנציונלי על חדר מלא באנשים. איך לעזאזל הוא התקדם בסולם הדרגות במקום ללכת לכלא? הוא אפילו לא מסתיר את זה שאי אפשר לסמוך עליו.

ההופעה של גל גדות כדיאנה היא סבירה, חוץ מזה שמוזר לשמוע גיבורת-על מדברת כמו קצינת קישור שמנסה להראות את הבסיס לאורחים מחו"ל. מתברר שהיה קל יותר ללמד גזע שלם של אמזונות לדבר במשהו שכמעט מזכיר מבטא ישראלי, מאשר לגרום לגל גדות לדבר אנגלית במבטא אמריקאי. בהתחשב במגבלות השפה, היא עושה את העבודה ומצליחה להעביר את התחושות שעוברות על דיאנה ולצלוח את הסצנות היותר דרמתיות בלי לאבד פוקוס. זו לא הופעה שתביא לה אוסקר, אבל התסריט גם לא מציג בפניה יותר מדי אתגרים. דיאנה, כאמור, היא דמות די שטחית. גל גדות מצליחה להתמודד עם התפקיד מבלי שיראה גדול עליה.

עוד יאמר לזכות הסרט שיש בו כמה קטעי אקשן מוצלחים. למרות נטיה כבדה להעדיף עריכה ו-CGI בולט לעין על חשבון כוריאוגרפיה ואפקטים פרקטיים, רוב סצנות הלחימה נראות טוב. זה שילוב בין הבנה של הבמאית פטי ג'נקינס היכן נמצאת כל דמות במרחב, לבין שימוש מעודן (ובצדק) ביכולות היותר חזקות של דיאנה. הדמות עוד לא יודעת למה בדיוק היא מסוגלת, אז אנחנו מגלים באותו רגע איתה ועם האנשים הסובבים אותה. בסרט שקשה למצוא בו שתי סצנות רודפות שאינן סותרות אחת את השניה, טוב שלפחות יש עקביות ביכולות של הגיבורה.

כח-העל של הסרט וונדר וומן הוא להיות סופר גנרי. אם אמורה להיות כאן זוית פמיניסטית מעניינת, היא נדחקת הצידה לטובת התרשמות מיופיה של גל גדות ונסיונות לגרום לכריס פיין להיראות מספיק חתיך בשביל לחלוק איתה פוסטר. הבחירה ללהק שחקנים שנראים טוב לתפקידים הראשיים ושחקנים הרבה פחות אטרקטיביים בתור העוזרים שלהם או בתור הרעים, לא שייכת למאה הנוכחית, וזה שהסיפור מתרחש בתחילת המאה הקודמת, זה לא תרוץ.

בהחלט יש כאן שיפור לעומת שני האסונות של די.סי משנה שעברה, אבל אני רוצה יותר מזה. אני רוצה סרט שיפתיע אותי ולא יהיה עד כדי כך צפוי. יש שיפור מסוים במערכה האחרונה, אבל רוב העלילה בנויה מקלישאות ואפילו לא מנסה להוסיף להן טוויסט כלשהו. יש פה מספיק מידע בשביל להבין מאיפה דיאנה הגיעה ומה מניע אותה, זאת בניגוד להופעה החטופה שלה ב"באטמן נגד סופרמן". עם זאת, וונדר וומן עדיין מייצג את הזלזול של די.סי ביכולת של הצופים לקבל סיפור מורכב עם דמויות עמוקות. הוא מהנה לפרקים, אבל נדוש ומלא בחשיבות עצמית בשאר הזמן.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.