אזהרה: פוסט זה מכיל ספוילרים חמורים לסרטים "וונדר וומן" ו"שומרי הגלקסיה: חלק 2".
כמעט ברגע בו יצא לאקרנים "וונדר וומן", בכיכובה של גל גדות, נאמר עליו שהוא סרט פמיניסטי. מדברים על כך שסוף סוף מציבים גיבורת-על נשית במרכז התמונה, שהסרט מראה נשים שיכולות להסתדר בלי גברים ומציינים את האמירות של הסרט על כך שקיים יחס לא שוויוני כלפי נשים באירופה של תחילת המאה ה-20. יש המציינים היפוך תפקידים בסצנות בין גברים לנשים, היוצא נגד החלוקה הקלאסית בקולנוע. בנוסף, העובדה שהסרט בוים בידי אישה, פטי ג'נקינס, מדגישה את כוחן של נשים לספר סיפורים לא פחות טוב מגברים. אולי אפילו יותר טוב בהתחשב בביקורות לעומת שני הסרטים מהיקום הסינמטי של די.סי שיצאו בשנה שעברה.
אני מבקש לצאת נגד הטענה הזו. לדעתי, הפמיניזם החיצוני של וונדר וומן הוא יבעיקר עלה תאנה שהאולפן משתמש בו על מנת להצדיק גישה פטריארכלית בה דבק עד כה וימשיך לדבוק גם בעתיד הנראה לעין. יש בו דברים שלא היו בסרטים על גברים, אבל הם שטחיים ומבוססים פחות על ראיית עולם שונה ויותר על חוסר היכולת של די.סי לייצר כרגע סיפור שאינו מבוסס תבניות. בנוסף, אני חושב שהתפספסה הזדמנות לדבר על סרט פמיניסטי בהרבה מאותו ז'אנר, אותו למרות שהדמות הראשית בו אינה אישה. הסרט הזה הוא "שומרי הגלקסיה: חלק 2", שמציג רעיונות הרבה יותר מתקדמים מבחינת יחס לנשים, מאשר וונדר וומן.
לפני שאמשיך, אציין רק שאני גבר אשכנזי תושב תל אביב. היכולת שלי לדון בקשיים בהם נשים נתקלות מדי יום או מבחינות בהם בקולנוע, מוגבלת. אני מסתמך על דבריהן של אחרות ועל הידע הזמין אודות הגל הנוכחי של הפמיניזם ויצוגו בקולנוע. אם מגבלה זו מקובלת עליכם ועליכן, המשיכו לקרוא.
קודם כל, בואו נביט על הגיבורות בשני הסרטים. שמה האמיתי של וונדר וומן הוא דיאנה, בתה של היפוליטה מלכת האמזונות. לטענת אמה, דיאנה לא נולדה באמצעות רביה מינית, אלא דרך תפילה לזאוס. בטוויסט נוצרי על המיתולוגיה היוונית, תפקידן של האמזונות הוא להגן על בני האדם במלחמה בין זאוס והאלים הטובים לצבאו של ארס, אל המלחמה. דיאנה היא החזקה מכולן ואף על פי שהיפוליטה מנסה למנוע ממנה חינוך קרבי בהתחלה, הילדה נמשכת באופן טבעי לזירת האימונים ורוצה להיות מיומנת כמו שאר האמזונות.
כאשר דיאנה יוצאת אל עולמם של בני האנוש, היא מתבלטת לא רק בכישוריה, אלא גם ביופיה ובחוכמתה. כולם מבחינים באישה הגבוהה והחטובה (למי ששכח, גל גדות היא מלכת יופי לשעבר), הרבה יותר משהם מבחינים בכך שהיא נושאת עמה כלי נשק לכל מקום. היא אפילו חודרת לארוע פרטי של הקצונה הגרמנית כאשר לגופה מוצמדת חרב גלויה לכל (מחשוף גב לא מאוד יעיל בהסתרת חפצים מוארכים), אבל כולם מרוכזים רק בפניה. דיאנה אינטליגנטית בהרבה מהאנשים סביבה, אבל עדיין פותרת כל דבר בכח. היא לא נוקטת תחבולות על מנת לנצח בשדה הקרב, אלא רק באלימות. כאשר מידת הכח שהפעילה בקרב האחרון נגד ארס לא מספיקה, היא ממשיכה לנסות, בעוצמה חזקה יותר, עד שהאל הרשע מושמד. גישה זו אופיינית גם לשאר סרטי די.סי בדור הנוכחי (שאחרי טרילוגיית האביר האפל), המבכרים לחימה פיזית על פני חשיבה מחוץ לקופסה.
שומרי הגלקסיה: חלק 2 מתמקד בדמותו של פיטר "סטאר לורד" קוויל, גיבור להשכיר בעל עבר פלילי, שמבצע עבודות עבור המרבה במחיר. בעוד פיטר הוא הדמות הראשית, הסרט מקדיש זמן לשותפתו לצוות גאמורה ולאחותה החורגת נביולה. שתיהן לוחמות חזקות ואמיצות שאינן מסירות את העיניים מהמטרה שלפניהן. גאמורה משמשת כמבוגרת האחראית בצוות של זכרים ילדותיים שמתחרים זה בזה על שטויות, בעוד נביולה רוצה לפגוע בה כתוצאה משנים של תחושת נחיתות.
בדומה לדיאנה, שתי האחיות אומנו מגיל צעיר לגבור על כל יריב. בעוד הסרט הראשון הבחין בין גאמורה כטובה ונביולה כרעה, שומרי הגלקסיה: חלק 2 מתמקד במשפחה כמוטיב מרכזי ומקרב את שתי הדמויות לתחום האפור. נביולה מזכירה לגאמורה שאביהן הרשע הכריח אותן להילחם זו בזו. נביולה הפסידה בכל פעם ונענשה בכך שחלקים מגופה הוחלפו באיברים מכניים על מנת להפוך אותה לחזקה יותר. השילוב בין ההשפלה הפסיכולוגית לבין הכאב הפיזי שבתהליך החלפת האיברים, גרמו לנביולה לנסות ולהרשים את אביה בכל מחיר, תוך שהיא מפתחת שנאה עזה כלפי אחותה, אותה היא מאשימה בסבל שחוותה. באופן מעניין, הסרט מכיר בכך שגאמורה אכן אשמה במידה מסוימת, מאחר ותמיד נצלה את כישוריה העילאיים על מנת לנצח, בלי להבין את העינוי שנגרם לאחותה בשל כך.
גאמורה מזכירה את דיאנה בכך ששתיהן יודעות מגיל צעיר שהן חזקות במיוחד, ולא מהססות להשתמש ביכולותיהן בכדי לנצח. מצד שני, דיאנה לא מתבקשת במהלך הסרט לראות את נקודת המבט של הצד השני. הרעים בוונדר וומן רעים, הטובים טובים ודיאנה היא בהכרח בצד הצודק. בתור מי שרוצה להביא סוף למלחמות, מוזר שהיא לא מביעה שום ספקות לגבי שימוש בכח. גאמורה מגלה רק כשהיא מבוגרת כמה סבל הייתה יכולה למנוע מאחותה, אם רק הייתה מורידה הילוך ונותנת גם לה לנצח מדי פעם, או לפחות גורמת לקרב להיראות שקול. בעוד דיאנה לא מתמודדת עם שום השלכות הנובעות מהגישה שלה, גאמורה מבינה שעזרה בלי כוונה להפוך את אחותה למפלצת.
למרות ששומרי הגלקסיה מתמקד ברובו בדמויות זכריות, הנשים שבו מקבלות זמן מסך ללמוד על עצמן ולהעריך מחדש את השפעתן על הסביבה. הן מביעות קשת של רגשות ולמרות שכל ארוע מכונן בחייהן קשור לפעילות של גבר, הסרט נותן להן מספיק זמן לפתח אישיות ולהבין שהתמונה מורכבת יותר מכפי שנדמה בהתחלה. למרות תסריט חלש ומלא חורים, שומרי הגלקסיה: חלק 2 מצליח איכשהו להיות הרבה יותר מתוחכם מזה של וונדר וומן, בו הגיבורה אינה עוברת שום תהליך פרט להבנה שהיא עוד יותר חזקה מכפי שחשבה.
מה לגבי הגברים בסרטים? נתחיל עם העזר שכנגד, מי שיש לגיבורה רגשות כלפיו. דיאנה לומדת על המלחמה הגדולה ועל העולם שבחוץ לאחר מפגש עם מרגל בשם סטיב טרוור. במפגש הראשון ביניהם, היא מצילה אותו מטביעה. לאחר מכן, היא ושאר האמזונות נלחמות לצד סטיב נגד גדוד של גרמנים שדולקים בעקבותיו. לאחר חקירה והליך ריפוי מיסטי, סטיב מספר לדיאנה על המשימה שנשלח למלא ומדוע חשוב שישוב ללונדון במהרה. דיאנה יוצאת איתו לעבר אנגליה ומאותו רגע, השניים בלתי נפרדים. דיאנה הולכת לכל מקום אליו סטיב לוקח אותה, כולל ישיבה בטחונית חשובה בה לא נוכחת אף אישה. כאשר הגברים בחדר מעירים על כך, סטיב לא מסביר להם שמדובר בלוחמת אמיצה שהצילה את חייו ורוצה לעזור למאמץ המלחמתי, אלא ממלמל משהו על כך שהיא עיוורת ומוליך אותה החוצה, מה שמביא אותה למחות בפומבי על היחס.
על פניו, נראה שמדובר בהתנהלות נשית מאוד מעצימה. דיאנה מצילה את הגבר הראשון שהיא פוגשת, עוזרת לנצח את האחרים ומחליטה על דעת עצמה שתגיע איתו ללונדון ומשם לחזית, על מנת למצוא את ארס. היא זו שגורמת לו לחוש לא בנוח עם גופו ומרגישה מאוד בטוחה לומר את דעתה בחדר מלא גברים. אלא שזו שוב כתיבה תבניתית לפי קלישאות שנכפו על העלילה. בפועל, דיאנה שוב ושוב נגררת בעקבות הנסיונות של סטיב להסוות אותה. הוא מנסה למצוא לה בגדים שיתאימו לאופנה השמרנית של התקופה ולהעביר לידי המזכירה שלו את החרב והנשק של דיאנה, עוד לפני שהוא לוקח אותה לישיבת הקבינט. בכך הוא מעקר אותה מכל אמצעי הגנה פרט לגופה ולשריון החושפני שהיא לובשת מתחת לבגדים שבחר עבורה. היא תלויה לחלוטין בלוח הזמנים שלו, משנה את המראה החיצוני שלה בהתאם לבקשתו, מצטרפת לצוות שהוא בוחר בעצמו (ומורכב כולו מגברים) וממרה את פיו רק כאשר הדבר נוח עלילתית. במקום לראות בסטיב טיפוס שמנסה להגביל אותה ולמנוע ממנה למלא את יעודה, דיאנה מתאהבת בו מבלי שחשף רובד כלשהו מעבר למה שהיה ידוע במפגש הראשוני ביניהן. היא נותנת לו גישה לגופה רק כי הוא שם.
בינתיים, גאמורה נתקלת בחיזורים מתמשכים מצד פיטר. הוא מציין שיש ביניהם משהו שלא נאמר במילים וחייזרית בעלת יכולות אמפתיה חזקות אף חושפת בפני כולם שהוא נמשך לגאמורה מינית. עוד מאמצע הסרט הראשון, פיטר מנסה לגרום לגאמורה להשתחרר ולהנות מדברים כמו ריקוד וסתם תחביבים אותם שמר מאז עזב את כדור הארץ בגיל שמונה. גאמורה דוחה את נסיונות החיזור שוב ושוב. לא כי היא לא מחבבת את פיטר, אלא כי יש דברים חשובים יותר לעשות. היא גדלה עם תפיסה לוחמנית לפיה ריקוד הוא הסחת דעת מסוכנת ופיטר צריך להתאזר בהרבה סבלנות על מנת שתסמוך עליו עם המגע הגופני הקל ביותר. בתחילת הסרט הקודם, פיטר קוויל הוצג כפלייבוי ששוכב עם נשים ושוכח שהן שם בבוקר המחרת. בחלק 2, נדרש ממנו מאמץ על מנת להשיג אישה אחת חזקה. יוצרי הסרט רוצים שירוויח את הסכמתה של גאמורה ולא יסתמך רק על קסמיו האישיים.
כאשר שומרי הגלקסיה מתייחסים לעצמם כאל משפחה, ברור שגאמורה אמורה להיות האמא ופיטר האבא. אולם ההתנהגות של פיטר היא יותר של ילד שמנסה לשכנע את כולם שהוא מבוגר, אף על פי שאין לו את חוש האחריות, הרגישות והנכונות להתגמש שנדרשים מהתפקיד. במהלך הסרט השני, גאמורה מבהירה לו שזה שהוא חושב שיש משהו ביניהם, לא הופך את זה לעובדה. היא מסכימה בסופו של דבר לרקוד איתו ומודה שגם לה יש רגשות כלפיו, אבל בניגוד לדיאנה וסטיב, במקרה של פיטר נדרש מסע של התבגרות וויתור על לא פחות מחיי נצח על מנת שגאמורה תראה בו גבר אמיתי.
הדבר מתחבר גם לדמויות האב של הגיבורות. שומרי הגלקסיה הראשון הציג את תאנוס, האב המאמץ המתעלל של גאמורה ונביולה. תאנוס הוא נבל-על, כזה שמעדיף הרס וצבירת כח על פני דאגה למשפחתו. הוא אמן את הבנות להיות מתנקשות עילאיות, כאשר הבגידה של גאמורה שבחרה לעבור צד, הפתיעה גם אותו. היחס נטול האהבה של תאנוס הוביל את האחיות להיות תחרותיות מעבר למקובל בין בנות משפחה ובעקבות זאת, ליריבות מרות. גאמורה מוכנה להסגיר את נביולה לרשויות תמורת פרס כספי, בעוד נביולה תעשה הכל בשביל לנצח את אחותה באופן סופי. העובדה ששתיהן הצליחו להגיע לשביתת אש וכמעט להשלים, היא נצחון על מרותו של תאנוס, האב שלא הצליח לאלף את בנותיו לוותר על עצמאותן ולהיות נאמנות לו לשארית חייהן.
דיאנה אמנם מוצגת בתחילה כבתה של היפוליטה, אבל במהלך העימות עם ארס, מתברר לה שהיא בתו של זאוס, מלך האלים. הדבר הופך אותה לאלה, מה שמסביר את כוחה החריג ואת היותה חסינה בפני כל נשק המוכר לאדם. זה אמנם הופך את הקרבות בהשתתפותה לפחות מותחים, אבל כן מסביר מאיפה יש לה אומץ להניע דברים ולפרוץ קדימה בשדה הקרב, מצב שאף גבר לא מעז לעשות, כי עבור הגברים בסרט, מדובר במוות בטוח. זו קצת רמאות להתייחס לפרט הזה כנקודה פמיניסטית, כי דיאנה היא בת אלמוות חסינה לכדורים (אבל לא לצלצולים באוזניים, מתברר) שיודעת כמה בטוח עבורה להמשיך ולהתקדם. דווקא הגברים בסרט הם אלה שעושים מאמצים מיוחדים ואף מוכנים להקריב את חייהם אם נדרש.
עוד עניין, ופה נוצר חיבור לפיטר קוויל, הוא שזאוס אנס. יש מגוון של סיפורים במיתולוגיה היוונית לפיהם זאוס לבש צורות שונות על מנת לפתות בנות אנוש שחשק בהן ולשכב איתן ללא הסכמתן. בין אם בתור ברבור, גשם של זהב, או בעלה של האישה, זאוס הכניס לא מעט נשים להריון בעזרת התחזות. פיטר אינו אנס, אבל אבא שלו נקט בשיטה מאוד דומה לזו של זאוס. אגו, היצור הקדום בעל כוחות הבריאה שמתגלה בשומרי הגלקסיה: חלק 2 כאביו של פיטר, לבש צורה של קורט ראסל צעיר על מנת לפתות את אמו של פיטר ולהכניס אותה להריון. הוא גם דאג להרוג אותה כאשר הבין שהוא מתאהב בה, על מנת שלא יתפתה להישאר לצדה במקום לתכנן השתלטות על היקום. אמו של פיטר היא רק אחת מאינספור צורות חיים איתן קיים אגו יחסי מין (הוא אף מציין שיש לו פין) במטרה ליצור צאצא שיעמוד לצדו ויעזור להגביר את כוחו.
בעוד בשומרי הגלקסיה, ההתחזות של אגו לשם פיתוי מוצגת כמעשה נתעב ומרושע, אין בוונדר וומן שום התיחסות למקרי האונס הרבים שזאוס מעורב בהם. הוא מוזכר כאל הבורא שיצר את בני האדם בצלמו, כיצורים טובים מטבעם. ארס הוא הרשע שהשחית אותם וחרחר בלבם מלחמה. להגנתו, טוען ארס שרק נתן לבני האדם השראה, אבל הם פתחו במלחמות מיוזמתם. דיאנה מסרבת להאמין ומציינת בסוף הסרט שהיא עדיין מאמינה שהאדם, בן דמותו של זאוס, טוב מיסודו. היא נוצרה בידי זאוס, לא כתוצאה מתאוותו הבלתי נשלטת, אלא כנשק היחיד שמסוגל להשמיד את ארס. בניגוד לתאנוס ואגו, הסרט וונדר וומן מציג אב רב-עוצמה שהגיבורה שמחה למלא את רצונו וללכת בעקבות היעוד שקבע עבורה. גם גאמורה וגם נביולה מורדות בסופו של דבר בדרכיו של תאנוס ופיטר מוצא דרך ללבה של גאמורה רק לאחר שהשכיל להתנתק מאביו הסורר. גם כאן, שומרי הגלקסיה מציג מערכת יחסים מורכבת בין בני משפחה, בעוד וונדר וומן תומך דווקא בנאמנות עיוורת.
לבסוף, אתייחס לנשים האחרות בסרט. פרט לאמזונות, כל הנשים בוונדר וומן הן עוזרות של גברים, או דמויות שטחיות להפליא. דיאנה גדלה באי שמאוכלס כולו באמזונות. כולן חזקות ואמיצות, אבל מחוץ לאי, היא לא פוגשת אף אישה שיש בה שבב של עצמאות. דוקטור איזבל מארו היא האישה היחידה בצוות הנבלים והיא השלישית בדרגתה ביניהם. ארס מוביל את כוחות הרשע, בעוד גנרל לודנדורף מנהל את המעבדה בה דוקטור מארו מנסה ליצור את הנשק שינצח את המלחמה עבור גרמניה. היא כפופה לחלוטין למרותו של הגנרל ולא מנסה אפילו לרגע לעמוד על שלה, או לתפוס פיקוד. גם אחרי שדיאנה הורגת את לודנדורף, דוקטור מארו היא לא יותר מכלי משחק בידי ארס והמבחן לטוב לבה של דיאנה, שמחליטה לא למחוץ אותה בעזרת טנק. ככה זה בעולם של די.סי. גיבורים לא נשפטים על סמך נכונותם להציל את החלשים מהם, אלא לפי ההחלטה לא להרוג אותם.
עוד בת אנוש בסרט היא אטה, המזכירה של סטיב. אטה משמשת הפוגה קומית בסרט ומוצגת כהפך המוחלט מדיאנה. היא שמנמנה, מעקמת את הפרצוף, מדברת בקול גבוה ומכוסה מכף רגל ועד ראש. אטה גם מתרצת שהחרב והמגן של דיאנה לא הולכים עם התלבושת שסטיב בחר עבורה על מנת לקחת אותם למשמר עד שדיאנה תזדקק להם שוב. אין לאטה שום מעורבות בשדה הקרב ופרט לכך שהיא מציינת שנשים עדיין נאבקות לקבל זכות הצבעה, אין בהתנהגות שלה שום דבר שמעיד על קידום מעמד האישה. עם כל הכבוד, לבקר את היחס לנשים לפני מאה שנה, זו לא חכמה גדולה. אין בדמות של אטה שום אמירה על מצבן של הנשים ב-2017, השנה בה הסרט יצא לאקרנים, רק תזכורת לכך שמצבן היה גרוע יותר פעם.
הזכרתי כבר את נביולה כדמות הנשית הנוספת בשומרי הגלקסיה: חלק 2, אבל היא לא היחידה. אגו מגדל אצלו הומנואידית בשם מנטיס. היא נמצאת אצלו מאז שהיא יכולה לזכור והיחס ביניהם הוא לדבריה כמו בעלים וחיית מחמד, או אדון ומשרתת. מנטיס היא אמפתית, יש לה יכולת להרגיש מה עובר על אחרים בעזרת מגע. הסרט מתבדח מדי פעם על כך שדראקס, אחד משומרי הגלקסיה, מעליב אותה בכוונה על מנת שלא תתאהב בו. בסוף הסרט, אנחנו מגלים שמעולם לא הייתה סכנה שדבר כזה יקרה. למנטיס יש טעם משלה, שאינו תלוי במסת השרירים או בהומור המעוות של דראקס.
בדומה למרד של גאמורה בתאנוס, גם מנטיס מורדת בסופו של דבר באדונה. היא עושה זאת מתוך תחושת אשם, אבל גם מתוך הבנה שמעשיו של אגו רעים ויש לעצור אותו. היא נאבקת עם עצמה כאשר עולה הרצון להזהיר את שומרי הגלקסיה מפני הסכנה האורבת להם, עד שהמצפון שלה גובר והיא מסייעת להם להביס את אגו. מנטיס מציבה את עצמה בסכנה גדולה, לא רק כי אגו מסוגל להשמיד אותה בלי בעיה, אלא גם כי בלעדיו, אין לה בית ואדון שידאג לה. מנטיס בוחרת לצאת לדרך עצמאית, למרות שהיה לה קל יותר להישאר נאמנה לאגו. הדבר מתכתב בעקיפין עם הסרט הראשון, בו הופיעה דמות של שפחה השייכת לאספן טאנליר טאבין. בניגוד למנטיס, השפחה של טאבין אינה מנסה להתחיל בחיים חדשים ובוחרת בהתאבדות על פני המשך השעבוד.
שני סרטי שומרי הגלקסיה מציגים נשים גם בתפקידים בכירים. בסרט הראשון, גלן קלוז מגלמת את מפקדת כוחות הנובה, שתפקידם להגן על הגלקסיה לפני שפיטר, גאמורה וחבריהם הופכים לגיבורים. התפקיד הוא מעין שילוב בין נשיאה למפכ"לית והיא האישיות הבכירה ביותר שמוצגת במהלך הסרט. בחלק 2, שומרי הגלקסיה מרגיזים גזע של יצורים גאים במיוחד, המונהגים בידי השליטה איישה. גם כאן וגם בסרט הראשון, מינה של המנהיגה אינו משחק תפקיד בעלילה והיא זוכה בדיוק לאותו יחס שגבר באותה עמדה היה מקבל. בעוד וונדר וומן מציג עולם בו נשים יכולות להגיע לעמדות כח רק במקום בו לא קיימים גברים, שומרי הגלקסיה מתייחס אליהן כאל שוות.
האם וונדר וומן הוא בעצם יצירה צינית שמסתירה ביקורת חריפה על היחס לנשים בקולנוע דרך הבחנה בין אמזונות אגדיות לבין בנות אנוש חסרות מעמד? אולי, אבל זו דרך מאוד עקיפה להעביר מסר ששומרי הגלקסיה, על שני חלקיו, מציג הרבה יותר בקלות. בעוד מרבים לשבח את סרטה של ג'נקינס כפורץ דרך ביחס לנשים בקולנוע, אולי כדאי לקחת צעד אחורה ולחשוב מה הוא בעצם עושה אחרת מסרטי גיבורי-על אחרים? וונדר וומן היא עדיין הנציגה הנשית היחידה בסרט המתוכנן של ליגת הצדק וכאשר הבמאי זאק סניידר נאלץ לפרוש לפני סיום הצילומים, הוא לא הוחלף בפטי ג'נקינס, או כל אישה אחרת, אלא בג'וס וידון.
את שומרי הגלקסיה ביים גבר והדמות הראשית בו היא של גבר ועדיין, הפמיניזם שבו הרבה יותר קל לזיהוי מאשר בוונדר וומן. פיטר קוויל הוא אולי ה-גיבור, אבל הסרט מדגיש עד כמה השומרים עובדים טוב יותר כיחידה. פיטר חייב את האיזון של גאמורה בכדי לא ללכת לאיבוד ועד סוף הסרט, מצטרפות שתי דמויות נשיות נוספות לצוות. אפילו שעל פניו, וונדר וומן הוא היצירה שמקדמת את מעמד האישה בהוליווד, יש הרבה סימנים לכך שמי שרוצה לדבר על שינוי גישה אמיתי, צריך/ה להסתכל דווקא על שומרי הגלקסיה.
בשביל הזהב 