ביקורת: שומרי הגלקסיה: חלק 2

PHi3FGAu4Fkdlm_1_l_resize.jpg

 

יש לי מערכת יחסים מורכבת עם "שומרי הגלקסיה". כשראיתי את הסרט הראשון בקולנוע, חשבתי שהוא משעשע ולא יותר. סרט שכיף לראות ולצטט קטעים מתוכו, אבל לוקה בחסר בכל מה שנוגע לסיפור ולפיתוח דמויות. רוב החבר'ה הטובים בסרט מוצגים בשטחיות והנבל גנרי יותר מהתפריט בפיצריה השכונתית שלי. העלילה היא אוסף של קלישאות שראינו בכל כך הרבה סרטי חלל בעבר ונדמה שאפילו לבמאי ג'יימס גאן לא כזה משנה אם הסיפור עקבי, העיקר לצאת מגניב. ממש כעסתי כשאנשים טענו שזה הסרט הטוב ביותר של מארוול, אפילו יותר מ"הנוקמים".

עבר קצת זמן והסרט ממש התחבב עלי בצפיות חוזרות. כן, הקלישאות מביכות והאפקטים כבר הספיקו להתיישן, אבל זה סרט ממש מהנה. הבדיחות מתוזמנות היטב, הפסקול ממשיך להתנגן בראש גם אחרי הצפיה וממש אכפת לי ממה שקורה לגיבורים, אפילו אם לא ידוע הרבה על ההיסטוריה שלהם. זה סרט שלמרות הפגמים הרבים שבו, הוא הדבר המבדר ביותר שאי פעם בוסס על קומיקס של מארוול ואני ממש שמח לראות אנשים חדשים נחשפים אליו ומתלהבים ממנו.

"שומרי הגלקסיה: חלק 2", ממשיך את קורותיהם של חמשת האנטי-גיבורים שהשיגו לעצמם את הכינוי שבשם הסרט. פיטר קוויל, שעדיין מנסה לשכנע אנשים לקרוא לו "סטאר לורד", הוא יליד כדור הארץ שנחטף בילדותו בידי חללית של בוזזים ולא מכיר שום רפרנס תרבותי מאוחר יותר מתקופת רייגן. גאמורה היא בתו המאומצת של נבל-העל תאנוס, שעברה צד וכעת מצילה כוכבי לכת במקום לסייע בהריסתם. דראקס המשמיד תמיד מוכן לקרב, למרות חוסר היכולת שלו להבין סרקזם ומטאפורות. רוקט הוא לא רקון, אלא רק נראה ככה ובייבי גרוט הוא הגלגול מחדש של היצור דמוי העץ שמסוגל לומר בדיוק שלוש מילים, באופן בלעדי בסדר מסוים.

בתחילת הסרט, החמישה ממלאים בהצלחה משימת הגנה על מערך סוללות יקר ערך (ואת המשימה הלא רשמית לשמור שבייבי גרוט לא נפגע תוך כדי). כפרס, הם מקבלים את נבולה, אחותה הלא ביולוגית של גאמורה, אותה השומרים רוצים להסגיר לכוכב הלכת שניסתה להשמיד בסרט הקודם. החמדנות של רוקט ותקשורת לקויה בינו לבין פיטר, מובילות לכך שהשומרים מתרסקים על פלנטה לא מיושבת. זמן קצר אחריהם, מופיע שם אגו, יצור קדמון בצורת אדם, הטוען שהוא אביו של פיטר, אותו לא פגש מעולם.

הנושא המרכזי בשומרי הגלקסיה: חלק 2, הוא משפחה. אב שמציע לבנו לגלות את האמת על מוצאו המסתורי, אחיות ששונאות אחת את השניה שנאת מוות, לוחם שאשתו ובתו נרצחו ולא יודע איך להמשיך בחייו, דמות אב חלופית שמתחרה לא לחלוטין במודע עם האב הביולוגי. נוסף לכל אלה, גם מזכירים מדי פעם שהשומרים עצמם הם כמו משפחה. משפחה לא ממש מתפקדת שעושה ביחד עבודות בשכר למען שלום הגלקסיה, אבל עדיין משפחה. חוץ מזה, שון גאן, אחיו של הבמאי, מקבל הפעם תפקיד משמעותי בהרבה מבסרט הקודם, כי נפוטיזם.

קשה לקרוא לסרט מעודן. לא שקודמו התאפיין בהסתרת מסרים מתחת לפני השטח, אבל חלק 2 כבר מנהל דיונים ישירים על המוטיבים בסרט. הוא מסביר בדיחות, שותל בפיהן של הדמויות הבהרות לגבי טיב היחסים ביניהן ודואג לתת תקציר למי שפספס במקרה פרט בעלילה. ישנה סצנה מעיקה בה פיטר וגאמורה דנים במשהו שלא נאמר במילים. משהו שקיומו מובן מאז הסרט הקודם, אבל כבר לא נותרה טיפה של מסתורין כאשר הדמויות עצמן דנות בו. גם התחרותיות בין פיטר לרוקט, או הקשר שלו ליונדו, מנהיג הבוזזים, מונחים על השולחן כנושא לשיחה כאילו הצופים אינם מסוגלים לקלוט בעצמם ניואנסים. במידה מסוימת, התסריט של שומרי הגלקסיה: חלק 2 נכתב מתוך הנחה שהסרט יופץ גם על עולם הבית של דראקס ועל כן, יש להבהיר את הכוונה מאחורי כל שורה ולדאוג שכולם מבינים בדיוק איך כל דמות מרגישה.

בדרך כלל, דברים כאלה מאוד מפריעים לי בסרטים, אבל האמת היא שכמו הסרט הראשון, גם חלק 2 מבדר מכדי שאכעס עליו. הוא פחות מפתיע, כי כל הדמויות הראשיות כבר מוכרות, והפסקול הרווי בלהיטי שנות השבעים והשמונים נדחף קצת יותר מדי בכח, אבל הרוח שמאחורי ההפקה היא עדיין של הרפתקה ושל חברות אמת. מי שעקב אחרי הציוצים של ג'יימס גאן בזמן העבודה על הסרט, יודע עד כמה הפרויקט יקר ללבו ועד כמה חשוב לו שתהליך העבודה יהיה מהנה גם לשחקנים ולצוות. התוצאה היא תסריט גרוע ועלילה צפויה לחלוטין, אבל גם הרבה הומור, עיצוב מסוגנן, סצנות אקשן מוצלחות ורצון לחכות לסרט השלישי. מן הסתם, גם החלק הבא בסדרה יהיה מלא חורים ויספק נבלים עם מינימום אופי, אבל לפחות חלק 2 הצליח להעמיק מעט את ההכרות עם הגיבורים. פיטר מתמודד עם דילמה אמיתית בסרט, גאמורה שרגילה לעבוד בשביל אחרים, צריכה להיות המבוגרת האחראית בצוות, דראקס מתחיל להבין הומור, גם אם בצורה קצת עקומה, רוקט מתוסכל ממעמדו בצוות ובייבי גרוט הוא הדבר החמוד ביותר שמארוול אי פעם יצרו. נכון שחמוד זו לא תכונת אופי, אבל זה בדיוק מה שהוא צריך להיות בשלב הזה של הסדרה.

למרות שהם דומים אחד לשני ברמה הכללית, חלק 2 נופל מקודמו בכמה נקודות. הבולטת שבהן היא אבדן האיזון בין הקל לכבד, בעיה נפוצה בסרטי המשך. אם בסרט הראשון הייתה תחושה שהבדיחות לא מגיעות על חשבון העלילה ואף משתלבות בה, בעוד הרגעים הרציניים נשמרים בפרופורציה, הסרט החדש מקצין לשני הצדדים במידה שמאוד קרובה לעבור את הסף שבין בידור בלתי מזיק, לבין בזבוז של מוצר שלם. מינון הבדיחות גדל ורבות מהן עובדות, אבל הן גם מנותקות יותר מהעלילה עצמה. חלקן נמצאות שם רק בשביל הצחוק, שזה בסדר, כל עוד מדובר במשהו נדיר ולא במגמה שלמה שמאפיינת את התנהגות הדמויות ביום יום. רוקט תמיד נטה לאנוכיות מסוימת, אבל פה הוא ממש מסכן את חייהם של חבריו בגלל חוסר זהירות. גאמורה תמיד הייתה קשוחה, אבל נראה שג'יימס גאן בעצמו לא החליט כמה מזה הוא רק הצגה כדי להטעות את האויב. אין עקביות במידת הרגישות שלה והיא מתחילה להיראות כמו קריקטורה במקום דמות רצינית.

במקביל, הקונפליקט המרכזי איתו הדמויות מתמודדות דוחק הצידה קונפליקט אחר, שנשכח עד שפתאום התסריט נזכר בו בלי אזהרה. לא באמת אכפת מהבעיות איתן הסרט התחיל, כי הן התחלפו במשהו הרבה יותר גדול, אז החזרה הפתאומית שלהן נטולת עוקץ. בכלל, הקליימקס עוסק במשהו משמעותי כל כך, שכל המהמורות בדרך אליו די מאבדות משמעות. יש לסרט רגעים אפלים שלא משתלבים כראוי עם האווירה הקלילה בה נפתח. בדומה לחלק הראשון בסדרה, נעשה נסיון לאזן בין הקומדיה לטרגדיה, אבל נראה שמרוב ששני הצדדים מתרחקים, המרכז של הסרט נעשה דקיק וכמעט נקרע. הדבר בולט בעיקר בדמות של פיטר, שמקבל כמה החלטות מאוד מטופשות רק בשביל לקדם את העלילה.

שומרי הגלקסיה: חלק 2 הוא דוגמה אופיינית לסרטי המשך לא ממוקדים. מצד אחד, הוא מוסיף לדמויות יותר עומק ועונה על שאלות שנותרו פתוחות בעבר, תוך שהוא רומז בכבדות לעלילת סרט ההמשך. ג'יימס גאן מקבל יותר חופש פעולה בכתיבה ובליהוק (לטענתו, לא היה מסוגל להשלים את הסרט עם שחקן אחר בתפקיד אגו) ונראה שמארוול סומכים עליו שימשיך לטפח את הבייבי שלו ולהביא לעוד מעריצים שיקנו מוצרים נלווים. מנגד, חלק 2 שוחק כמה מהבדיחות שעבדו בסרט הקודם כי היו רעננות, מתקשה להסביר דברים ללא מילים, כולל משהו שהדמויות עצמן מגדירות כ"דבר ללא מילים", לא בונה מספיק טוב את הנבל לסרט הבא ובאופן כללי, מאוד לא עקבי לגבי האופן בו שומרי הגלקסיה נתפסים בעיני אחרים. האם הם גיבורים שכולם מהללים ורוצים להגן עליהם? האם הם פורעי חוק שפועלים כאקדוחנים להשכרה? האם שכחו מהם מאז ארועי הסרט הקודם? לא נראה שג'יימס גאן החלטי לגבי זה.

יותר קשה להגן על חלק 2, אבל יש בו מספיק דברים טובים בכדי להצדיק צפיה. הפגמים בתסריט בולטים לכל אורכו, אבל אם המטרה של הסרט היא להיות קודם כל מבדר, אז הוא עומד בה בהצלחה. גם אם העלילה צפויה, עדיין מעניין לראות באיזה מהפתרונות האפשריים גאן יבחר. גם עם קונפליקט מנופח ללא צורך, מסקרן לדעת איך הדמויות יגיבו אליו. למרות שהוא קרוב מאוד למנת יתר של בדיחות אייטיז, עוד לא הגענו לנקודה בה רוצים שפיטר יסתום וילמד כבר על תרבויות חדשות, הרי בשביל מה הוא נוסע ברחבי היקום אם הוא לא קולט אפילו רפרנס תרבותי אחד שאינו מכדור הארץ, אבל אנחנו קרובים לשם. הסרט השלישי צריך להיות קרוב יותר לחלק 1 בכדי לא להמאיס את הסדרה על הצופים. מארוול וג'יימס גאן צריכים להחליט האם להמשיך בהקצנה, או לחזור למשהו בסיסי יותר, כמו בסרט הראשון.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.