ביקורת: הסוכן

forushande_ver2.jpg

 

כשהייתי בתיכון, למדנו במסגרת שעור אנגלית את המחזה "מותו של סוכן". המטרה הייתה ללמד אותנו לא רק להבין טקסט באנגלית כמשמעו, אלא גם לדעת לנתח אותו לעומק. סביר להניח שזה מה שהמורה נסתה להשיג, אולם לצערי, אני זוכר מעט מאוד מעלילת המחזה. אולי כי אין בו הרבה התרחשויות, אולי כי הוא עוסק בדור שאני לא חלק ממנו ומהווה סאטירה על חברה שאני לא חי בה. אולי סתם כי עברו כמעט עשרים שנה מאז קראתי אותו לאחרונה.

אני כן זוכר איך הסט נראה, למרות שמעולם לא צפיתי בגרסה חיה של המחזה. אחת המטלות שהמורה אפשרה לנו לבחור מתוכן, הייתה לאייר את איך שאני מדמיין את הבמה עליה המחזה מוצג, על סמך התאורים בטקסט. מכיוון שאהבתי לצייר ולא כל כך סמכתי על היכולת שלי לנתח טקסט בצורה מספקת, בחרתי במטלה זו וקבלתי עליה ציון גבוה. לא חשבתי שהבחירה הזו תחזור להתנקם בי בשנת 2017, כשאצפה בסרט איראני ששמו לקוח מהמחזה. בזמן הצפיה ב"הסוכן" של אסגאר פרהאדי, לא הצלחתי לקבוע האם עלילת הסרט מתכתבת עם עלילת המחזה, או שהוא רק פרט בסיפור גדול יותר, אבל כן תהיתי למה הבמה עוצבה ללא עץ שבור.

עמאד וראנה הם זוג צעיר שנאלץ לחפש דירה חדשה. הבניין הישן שלהם ניזוק קשות במהלך עבודות תשתית סמוכות והם צריכים להעביר מהר את עצמם ואת חפציהם למקום חדש. האתגר הוא שאין להם הרבה כסף ושוק הדירות לא זול. עמאד עובד כמורה ויחד עם ראנה, הוא חבר בלהקת תאטרון שמתכוונת להעלות את המחזה "מותו של סוכן" מול קהל מקומי. לא בדיוק עבודות בשכר גבוה.

אחד השחקנים, אשר שומע על מצוקת המגורים של הזוג, מציע להם לעבור לדירה בבעלותו. אמנם לא מדובר בבניין יפה או חדש במיוחד, אבל הוא יספיק להם, לפחות כפתרון זמני שימנע מהם לישון בינתיים בתאטרון. הבעיה היחידה היא שיש בדירה חדר נעול, עם חפציה של הדיירת הקודמת. היא לא מפנה אותם כי טרם מצאה דירה חדשה, אבל עמאד וראנה צריכים קורת גג זולה, אז הם מוכנים לגור בצמוד למחסן המאולתר. בעוד הם לא יודעים מראש למה הדיירת הקודמת עזבה, או מדוע השכנים כל כך שמחים שמישהו אחר מאכלס את הדירה, השניים מגלים במהרה שעיסוקיה של הדיירת לשעבר, מצליחים לשבש את שלוות חייהם כבר בשבוע הראשון.

אני נמנע מלפרט מעבר לנקודה זו. למרות שמדובר בחלק מהותי מהעלילה, הצרות הגדולות מתחילות בשלב מאוחר יחסית ועדיף לא לדעת למה בדיוק לצפות. אם אתם מכירים את המחזה ממנו לקוח שם הסרט, עדיין תופתעו, כי מסקירה חוזרת של עלילת המחזה, לא מצאתי קווי דמיון מובהקים לסרט של פרהאדי. הוא נקרא הסוכן כי זו הדמות שעמאד מגלם על הבמה, בעוד הסרט מזכיר יותר משהו שמיכאל הנקה יכתוב, מאשר ארתור מילר. אפשר למצוא קצת הקבלות בין התהליך שהדמות עוברת לזו של גיבור ההצגה, אבל אלה הקבלות מאוד כלליות ובאותה מידה יכולות להתאים לאגם הברבורים, או כל יצירה על קושי להתמודד עם משבר.

הסוכן הוא דרמה פשוטה יחסית, שבנויה כסרט מתח מורכב. כבר מסצנת הפתיחה המרשימה, אפשר לראות כיצד פרהאדי אוהב לבנות תחושת אימה מדברים שגרתיים לכאורה. לוקח זמן עד שרואים מה הסכנה, אבל התגובה של האנשים מסביב, דרכה אנחנו מכירים את הדמויות הראשיות ולומדים על מעמדן בקהילה ונכונותן לעזור, מספקת עניין מיידי. אנחנו עוד לא יודעים מה קו העלילה המרכזי וכבר חרדים לשלומם של האנשים על המסך. זו סצנה נפלאה מבחינת הבימוי והצילום, שמנצלת היטב את המרחב המוגבל בו היא מתרחשת.

גם בהמשך, הבניה של מעט ההתקדמויות העלילתיות יעילה להפליא. אפשר להרגיש שמשהו רע עומד לקרות, אבל הסרט מונע בכוונה כל רמז שיגלה מוקדם מדי את הפרטים המפתיעים. פרהאדי בונה סצנות ביד אומן וקובע לכל אחת מהן קצב מדויק ששומר על מתח גם אם נראה לרגע שהכל מסתדר. תמיד יש תחושה של פיל בחדר, אפילו אם עוד לא ראינו שום פיל, אף אחד בינתיים לא הזכיר פילים ובכלל אין דבר כזה פיל, הכל מזימה ציונית. כך גם הביקורת המרומזת בסרט כלפי הרשויות באיראן. בעוד פרהאדי עובד תחת פיקוח ותקצוב ממשלתיים, הוא מציג את העיר בה העלילה מתרחשת כמקום צפוף ומכוער, עם אנשים שרובם טובי לב, אבל חיים בתוך מסגרות מלחיצות ומוזנחות. יש אפילו עקיצה לעבר השלטון, כאשר הערה על כך שחלקים מהמחזה יצונזרו, מוזכרת בדרך אגב, כדבר שבשגרה, אבל עם מספיק זמן מסך בשביל שנבין שמדובר בהתערבות מעיקה.

לאורך רובו של הסרט, פרהאדי מפגין אינטליגנציה, הן כבמאי טכני והן כתסריטאי שקולט ניואנסים בהתנהגות של בני אדם. למרות זאת, הוא מזייף מדי פעם עם דמותו של עמאד, שנוטה להגיב בקיצוניות שאינה תואמת את האופן בו דמותו הוצגה בהתחלה. בעוד חלק מהסרוב שלו לעשות את הדבר ההגיוני מוסבר בסרט, קורה שהוא הולך רחוק מדי עם הפתרון החלופי עליו חשב. זה היה בסדר אם כך הייתה הדמות שלו נבנית מלכתחילה, אבל הנסיון ליצור תהליך של התדרדרות ופיתוח אובססיה, נעשה בקפיצות במקום בהדרגה. התגובות המבולבלות של שאר האנשים סביבו אפיינו גם את התחושות שלי בחלקים בהם נראה שעמאד אובד בתוך מערבולת של רגשות.

ברוב המקרים, לא הייתי ממליץ על סרט שמזגזג בין בניה רצינית ושקולה, לבין החדרת מסרים בצורה כוחנית. עם זאת, הסוכן מצליח לשמור, למרות הבעיות, על רמה גבוהה של מתח ועניין. השחקנים עושים עבודה טובה, כולל כמה שחקני משנה שנראים בתחילה חסרי חשיבות, אבל משתלבים יפה בהמשך הסיפור. גם אם יש כמה סצנות מיותרות שלא באמת מוסיפות כלום, כמו האינטראקציה המוזרה בין עמאד לתלמידיו, הסצנה הבאה בהחלט תעבוד. זה מוזר שמורה כל כך אהוב לא זוכר שמות של תלמידים, או פרטים אישיים חשובים לגביהם, אבל כן אכפת לי ממה שעובר עליו ואיך זה משפיע גם על תפקודו בעבודה. הסרט עובד מספיק טוב בכדי שהסצנות המיותרות לא יפגעו בעלילה, אלא ישמשו יותר כמו הפסקה לנשימה לפני שחוזרים למתח.

בין אם הסוכן הוא ביקורת במסווה על מה שיש לאיראן להציע לתושביה, משל על החיים, או פשוט סרט מתח טוב, אסגאר פרהאדי הוא יוצר שאפשר לסמוך עליו. התסריט בנוי היטב רוב הזמן, הבימוי מרשים מבחינה טכנית והשחקנים יודעים בדיוק מה הם צריכים לעשות. בעוד קשירת הסרט עם המחזה של ארתור מילר די מאולצת והדמות של עמאד עוברת תהליך מואץ מדי של התדרדרות מוסרית, ברמת הסצנות הבודדות, פרהאדי הוא אחד הבמאים הטובים בעולם כרגע. העבודה במדינה בה מופעלת צנזורה קשה, אמנם מצמצמת משמעותית את הפרטים והנושאים בהם הוא יכול לעסוק ישירות, אבל פרהאדי מספיק חכם בשביל לבנות סיפור מותח ומרתק באמצעים המוגבלים העומדים לרשותו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.