ביקורת: טריינספוטינג 2

T2-1_resize.jpeg

 

עברו 21 שנים מאז שמרק "רנט בוי" רנטון הציע לנו לבחור בחיים. 21 שנים מאז שדני בויל ביים את אחד הסרטים האיקוניים והחשובים של שנות התשעים. "טריינספוטינג" הוא אולי לא הסרט הראשון שעולה לראש כדוגמה לקלאסיקה, אבל הוא בהחלט ראוי להיות באותה רשימה עם "ספרות זולה", "מועדון קרב" ו"מטריקס", בתור הסרטים מסוף המאה שעברה שהכי השפיעו על איך שהקולנוע נראה כיום. טריינספוטינג לא המציא כלום, אבל הוא שלב בין הרבה דברים שלא נחשבו קשורים זה לזה לפני כן. העריכה שמשנה מהירות וקופצת באמצע סצנה לסצנה הבאה, הפסקול העמוס בשירי רוק ופופ מזמנים שונים, הטשטוש בין מציאות לדמיון, הקריינות של הדמות הראשית שמתארת את הדברים שאסור לה לומר בקול רם, הדרישה משחקנים להשפיל ולכער את עצמם למען אמינות, וכמובן, נאום הפתיחה שמגיע ללא הקדמה, אבל מצוטט במלואו עד היום במקומות שונים. דני בויל, אז בתחילת דרכו, הוא הגאון שידע לשלב את כל הדברים האלה לסרט שנראה רענן גם אחרי שני עשורים במהלכם קמו לו חיקויים רבים.

הרבה השתנה מאז 1996. אדינבורו הפכה עיר בינלאומית יותר, נגישה לא רק לבעלי מבטא סקוטי. חלק מהשחקנים, בראשם יואן מקגרגור, בנו לעצמם קריירה לא רעה בכלל. גם בויל עצמו התקדם והפך במאי מבוקש. אחרי שנים של סרטים שהתקשו למצוא קהל, נכנס לתקופה מוצלחת עם "28 ימים אחרי", "127 שעות", "סטיב ג'ובס" ו"נער החידות ממומביי", עליו זכה באוסקר. לא כל סרט שלו זוכה להצלחה, אבל בויל בהחלט נמצא כיום במצב בו הוא יכול לביים איזה פרויקט שיבחר ולקבל גיבוי מלא מצד האולפן.

אז מה עושה במאי חובב אתגרים שיכול לעשות מה שירצה בהוליווד? חוזר לסקוטלנד ומביים המשך מאוחר לסרט שפרסם אותו.

"טריינספוטינג 2" מתחיל עשרים שנה אחרי הסרט הקודם. מרק רנטון, עכשיו נקי מסמים, חוזר לאדינבורו בעקבות מות אמו ומתחיל לחפש את חבריו לשעבר. סיימון ("סיק בוי") מנהל פאב כושל וסוחט עשירים לפרנסתו, בסיוע חברתו הבולגרית, ורוניקה. דניאל ("ספאד") נופל שוב ושוב לסמים ומגיע עד כדי יאוש בשל היותו נטל על משפחתו. את "פרנקו" באגבי, מרק לא מעוניין לפגוש. באגבי אמור להיות בכלא, אבל יש לו תכנית בריחה מבריקה שמסתמכת על כך שהשוטרים בסקוטלנד ממש מטומטמים.

מרק מספר לסיימון שהמשיך הלאה. הוא נשוי וחי באמסטרדם ומצא לו עבודה משרדית בטוחה. הוא חזר כדי להשיב לו את הסכום שגנב ממנו לפני עשרים שנה וסיימון מריח הזדמנות לפתות את "חברו" להצטרף ליוזמה עסקית מפוקפקת, שכוללת פתיחת סאונה שאינה מיועדת רק לניקוי נקבוביות. בינתיים, מרק מנסה לעזור לספאד לשמור על הראש מעל המים ולשקם את עצמו. נשמע כמו בחור טוב בסך הכל.

אלא שמרק רנטון אינו אדם טוב. הוא בהחלט שקול יותר משאר החבורה, אבל כשמסתכלים על דברים שעשה בסרט הקודם, לצד החלטות שהוא מקבל בסרט החדש, מתברר שנרקומן, גם אם נגמל לכאורה, עדיין צריך את המנה שלו. אולי לא בצורת אבקה לבנה, אבל הוא זקוק למשהו בכדי להרגיש חי והחזרה לשורשים מזכירה למרק שחש ככה רק כשהוא משחק באש.

החבורה במרכז הסיפור היא של ארבעה דגנרטים שהצליחו לשרוד תקופה של התמכרויות והסתבכויות עם החוק, אבל לא התאוששו מהנזקים שנגרמים לטווח הרחוק. הם קולטים פתאום שהעולם התקדם בזמן שרחפו בהזיות, ושאף אחד לא יקח ברצינות מי שבזבז את מיטב שנותיו בין מזרקים ורייבים, במקום ללמוד מקצוע וליצור קשרים בצד הבטוח של החוק. מרק חשב שהוא טוב יותר, אבל עברו שני עשורים והוא לא מצליח להתנתק מהנוסטלגיה.

השאלה הגדולה לגבי הסרט, כמו כל המשך לסרט קאלט, היא עד כמה הוא עומד בפני עצמו. האם טריינספוטינג 2 מתקיים כיצירה עצמאית, או שהוא שוקע בצל של קודמו? לטעמי, רוב הזמן הוא אכן מצליח להבדיל עצמו מאחיו הגדול. יש הרבה התיחסויות למה שהיה קודם, אבל העלילה החליפה את ההתמקדות בחיים תחת התמכרות, בעלילת פשע ותרגילי עוקץ שנעשים במודעות מלאה ועם סיכונים חדשים. זה כבר לא עניין של לגנוב דברים קטנים בשביל לממן סמים. עכשיו, מחפשים את הכסף הגדול.

טריינספוטינג 2 קומי יותר מקודמו ובו זמנית, מעוגן יותר במציאות. למרות לא מעט חורים עלילתיים, הוא מהנה לצפיה והדמויות כתובות היטב. אפשר בהחלט להאמין שכך מתנהגים אנשים במצב הזה, בו היו אמורים להתנתק מהעבר ולהמציא עצמם מחדש, אבל אין להם את האמצעים לכך.

הדבר בולט במיוחד בדמותו של באגבי, שהכלא לא שנה אותו בכלל. הוא עדיין מעוניין להתפרנס מפשע, מאמין שיש לו את האפשרות להשיג כל מה שירצה בעזרת איומים, נעלב בקלות מכל שטות ומאוכזב מכך שבנו הולך לקולג' על מנת ללמוד מקצוע שאינו כולל פריצה לבתים של אנשים. הוא לא התקדם בכלל בעשרים שנה. מכיוון שמדובר בדמות הטובה ביותר שרוברט קארלייל גלם בחייו, מרשים לראות שהשחקן לא מפספס אף פעימה ומשיב לחיים את באגבי המוכר והמסוכן בדיוק כפי שהיה ב-1996.

ג'וני לי מילר מצוין בתפקיד סיימון, שהוא אולי החכם בחבורה, אבל בו זמנית אינו מודע לעצמו באופן מסוכן. הוא שומר בקנאות על המראה המחומצן שטפח בשנות התשעים, מסניף קוקאין על בסיס יומיומי, אבל מבין די טוב איך העולם עובד ומנסה למצוא את ההזדמנויות הכספיות דרכו. לא כל דבר שהוא מתכנן מתבצע כמו שרצה, אבל יש לו את היכולת להתחמק בדיבורים ממצבים קשים, או במכות, מה שהוא מרגיש שיותר מתאים לאותו רגע. לצדו, יואן ברמנר מגייס את צורתו המוזרה לגלם את ספאד בצורה אמינה עד כאב. עם המבטא הכבד, המבט המבולבל והקומה השפופה, ברמנר אכן נראה ונשמע כמו אדם בן ארבעים פלוס שהעביר חצי מחייו לא בהכרה מלאה.

היחיד שפוגע קצת בסרט בגלל היותו תקוע בעבר, הוא התסריטאי ג'ון הודג'. בעוד יש לטריינספוטינג 2 עלילה משלו, הוא מתעקש למנוע מהדמויות להתפתח. זה הגיוני שבאגבי, השקוע בתסביך גדלות, לא יבין שצריך להשתנות עם הזמן, אבל שאר הדמויות לא באמת התבגרו ומתנהגות כאילו הן עדיין בנות עשרים וחמש. התסריט נכתב בהשראת "פורנו", ספר ההמשך ל"טריינספוטינג", אבל לא באמת עוקב אחרי מה שנכתב בו. מה גם ש"פורנו" יצא פחות מעשור אחרי הספר הראשון, בעוד שלקח יותר מפי שניים מהזמן הזמן ליצור את טריינספוטינג 2. התחושה שלי היא שלא זה המקום שרוב הדמויות צריכות להיות בו בשלב הזה. עדיף שיהיו או במצב טוב יותר, או עוד יותר גרוע, אבל אחרי עשרים שנה, היו צריכים להתרחש שינויים יותר דרסטיים משינוי מקום עבודה. מרק מתחיל את הסרט כמי שלכאורה השתנה, אבל מהר מאוד חווה רגרסיה לגיל ההתבגרות, בעוד סיק בוי וספאד הם המשך ישיר של סוף הסרט הקודם.

זה הפגם היחיד של טריינספוטינג 2, סרט מאוד מבדר, מבוים ומשוחק היטב, עם פסקול מדהים כמעט כמו של קודמו, אבל עם תסריט שמסרב להשלים עם הזמן שעבר. אם הסרט היה יוצא פחות מעשור אחרי הראשון, היה יותר קל להתחבר לדמויות. יתכן שבכלל היה עובד טוב יותר לא כהמשך, אלא כסרט עצמאי לחלוטין, עם דמויות חדשות שבמקרה חיות גם הן בסקוטלנד. אני לא מרגיש שטריינספוטינג 2 הוא המשך לסרט הראשון, כמו שהוא פשוט לוקח דמויות ממנו ומשלב אותן בתוך עלילה לא קשורה, עם כל מיני תזכורות לכך שהוא ממשיך סרט קאלט. אנחנו הרי יודעים שהסצנות האלה היו בסרט הקודם, הוא אחד המצוטטים ביותר של העשור. אפשר ורצוי להפסיק לרפרנס אליו כל חמש דקות, זה ממילא לא משפיע על הסיפור.

זו הייתה יכולה להיות קומדיית פשע מעולה. תיקון: זו אכן קומדיית פשע מעולה, רק שהיא משווקת כהמשך לעלילותיהן של דמויות שהיו צריכות להיות במקום שונה אחרי עשרים שנה, במקום לחזור למקום בו הפסקנו בפעם הקודמת. מה שלא היו מחליטים לעשות עם מרק, סיימון, דניאל ופרנקו, בשלב הזה הם כבר היו אמורים להחליט אם לבחור בחיים, או במשהו אחר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.