ביקורת: יצורים ליליים

20161014175110!Nocturnal_Animals_Poster_resize.jpg

 

כשהאיש שהתישב בשורה שלנו נכנס לקולנוע, רגע לפני ש"יצורים ליליים" התחיל, הוא לא זכר איך קוראים לסרט. כשהופיע הלוגו של האולפן, עוד הספיק לשאול אם זו קומדיה. הדבר הבא שראה היה רצף של נשים בעלות גוף רופס במיוחד, רוקדות בהילוך איטי לצלילי מוזיקה דרמתית. אני מניח שזה ענה על השאלה שלו, אבל גם העלה הרבה שאלות חדשות במקום.

סרטו החדש של טום פורד הוא לא מהברורים שנמצאים כרגע על המסך. יש בו הרבה רגעים שלא מתחברים ישירות לעלילה והתגובות אליהם נעו ברחבי העולם בין הערצה שקטה לגועל ולצחוק מוחנק. יצורים ליליים הוא הרבה מעבר לזה, אבל אם אי פעם הייתי רוצה ליצור פרודיה על סרטים שהבמאים שלהם בברור נותנים לעצמם יותר מדי קרדיט, היא הייתה נראית פחות או יותר ככה.

סוזן מורו רצתה להיות אמנית, אבל נאלצה לנהל גלריה במקום. אממ… באסה לה? יותר מטרידים אותה הגברים בחייה. היא נשואה כיום לאדם שמתעלם מהצרכים שלה, בקושי נמצא בבית וגם לא באמת נאמן לה. לפני שנים, הייתה נשואה לזמן קצר לאדוארד, חבר ילדות שחלם להיות סופר, אבל התקשה למצוא את ההשראה לספר שלם. כאשר אדוארד מצליח סוף סוף להשלים את יצירת הביכורים שלו, הוא מקדיש את הספר לסוזן ושולח לה עותק על מנת שתקרא.

הספר מספר על משפחה שנקלעת למקום הלא נכון בזמן הכי לא נכון. טוני נוסע עם אשתו ובתו במערב טקסס, כאשר חבורה של מקומיים שמתפרעת על הכביש, מאלצת אותם לרדת לשולי הדרך. המפגש מעורר את חששם של בני המשפחה ובצדק, כאשר מתברר שהחוויה לא מסתיימת בהחלפת פרטים פשוטה.

יצורים ליליים מזגזג בין הסיפור של סוזן הקוראת בספר, לבין תוכן הספר עצמו. החיים האמיתיים מוצגים כמאופקים ונטולי רגש, כאשר קשר יכול להתפרק בדיון פשוט בין מבוגרים, שמנתחים את המצב ומחליטים לאן הוא מוביל. עלילת הספר, לעומת זאת, היא כאוטית, מלאה בכאב וצעקות ונתונה לחסדיהם של ויג'ילנטים ופורעי חוק. אם סוזן היא ההשראה של אדוארד לכתיבה, נראה שהיא פחות השפיעה על עלילת הספר ויותר על הצורך של מחברו בחיים פחות מוגנים, בהם סיכונים הם חלק בלתי נפרד מהקיום.

ההבדל ניכר גם בסרט עצמו. בעוד סיפור המסגרת מאופיין יותר בצילום אסתטי ובקצב מתון, כאשר השחקנים כמעט ואינם מביעים שום רגש, הסיפור של טוני ומשפחתו הוא מותחן משובח ולא צפוי, שמציג את הופעות המשחק היותר טובות בסרט. בזמן שאיימי אדמס משתדלת להמעיט ככל הניתן בשימוש בהבעות פנים בתפקיד סוזן, ג'ייק ג'ילנהול, ארון טיילור-ג'ונסון ומייקל שאנון מציפים את הסיפור שבתוך הסיפור באמוציות. ג'ילנהול מגלם גם את טוני וגם את אדוארד, מה שמדגיש עד כמה הספר שכתב נותן ביטוי לפנטזיות שלו לחיות בעולם יותר מרגש. אני לא חושב שמישהו היה רוצה להתחלף עם טוני, אבל האופן בו סיפורו מתנהל, מזכיר סרט ישן שלא מחפש ריאליזם, אלא מסע נפשי שישנה לחלוטין את המעורבים בו לשארית חייהם.

לפעמים, שני חלקי הסרט נפגעים מהשוני בגישה. סוזן אמורה להיות עצורה רגשית, אבל גם כל האנשים סביבה מתנהגים באותה צורה. זה הגיוני עד לנקודה מסוימת, אבל הרגע בו מישהי מגיבה באדישות לכך שהטלפון שלה נשבר, הופך את ה"מציאות" לפחות אמינה מהסיפור שבתוך הספר. בינתיים, החוקיות בעלילה של טוני כל כך רופפת, שחלק מהדרמות הגדולות נעשות צפויות מרוב שהן הכי קיצוניות שאפשר להמציא. זה עובד עד לשלב מסוים, אבל יותר עומק לדמויות בחייה של סוזן ויותר עקביות בסיפור של טוני, לא היו פוגעים במסר, אלא מחדדים אותו. לא קשה לראות שהעולם שאדוארד המציא מרתק יותר מזה שהשאיר מאחוריו. הבעיה היא כשהסרט לא מסתפק ברמיזות והקבלות עדינות, אלא מתחיל לדחוף בכח את הרעיון, מה שחושף את החולשה הגדולה שלו.

יצורים ליליים בנוי ממותחן חזק, מרתק וקשה לצפיה, סביבו נמצא סיפור מסגרת משעמם ועשוי רע. למרות הרמה הטכנית הגבוהה שהבמאי טום פורד מפגין, כולל עבודת צילום שמזכירה את ימיו בתעשיית האפנה ופסקול מוזיקלי עוצמתי של אבל קורזניובסקי, החלק של הסרט שמתמקד בחיים האמיתיים של סוזן, פשוט לא אמין. הדמויות משעממות וחסרות אופי, ההתרחשויות בחייהן הן צרות של עשירים במקרה הטוב והדיאלוגים מביכים. נוסף על כך, הסרט מתפרש על פני שני קווי זמן, אבל איימי אדמס נראית בדיוק אותו דבר בשניהם. למרות שהדמות שלה אמורה להיות לפעמים בת עשרים וקצת, וחלק מהזמן קרובה לגיל חמישים, לא נעשה שום מאמץ מצד מחלקת האיפור לרמוז באיזה גיל היא באותו רגע. בעוד את הפגמים האחרים בדמותה אפשר לתרץ כחלק מהמסר, אין שום סיבה אמיתית לכך שסוזן תראה תמיד מבוגרת מדי, או צעירה מדי, לגילה. זה לא משרת שום מטרה וסתם מקשה לעקוב אחר העלילה.

בנוסף, סוזן נרדפת בידי תחושת אשמה שהספר של אדוארד מעורר בה. לא ברור האם זה חלק מתכנית הנקמה שלו בה, או שהוא באמת רוצה לחלוק איתה את ההשג שלו. הסרט לא מתמקד מספיק בגורמים לגירושין שלהם, אז אפשר רק לנחש אם יש לכך הדים בספר עצמו. למרבה הצער, ההתעקשות של פורד שאיימי אדמס לא תפגין כישורי משחק, הורסת את היכולת להבין את הסיפור שמאחורי הזוגיות הכושלת. כל זאת בעוד הקטעים עם טוני ומשפחתו נעזרים לא רק בבימוי יעיל והסתמכות על מצב שיהיה מעורר אימה גם במציאות, אלא גם בדמויות משנה חזקות. בין אם מדובר בדמות מעוררת חיבה, או בדמות גועלית לחלוטין, הן לפחות יוצרות רגש.

קשה לי להחליט האם אהבתי את יצורים ליליים, או התאכזבתי ממנו קשות. אין ספק שהושקעה הרבה מחשבה ביצירה שלו ובמסרים מאחוריה. יחד עם זאת, אין הרבה מעבר לכך. החיים האמיתיים גרועים, החיים המומצאים גם גרועים, אבל לפחות מעניינים. לא צריך סרט באורך מלא בשביל להסביר את זה, אז טום פורד נתקע באמצע הדרך. כדי להעסיק את עצמו, נשאר לו לפתור את הסיפור של טוני, דבר אותו הוא מביים בצורה מרתקת וכואבת עד הסוף. לגבי התעלומה המוצעת ברובד של סוזן, אין יותר מדי איפה לחפור. הסרט אולי נפתח בתערוכה שאמורה להביע ביקורת על דימויים חיצוניים וציפיות, אבל לא מתקדם מעבר לכך. כל מה שצריכים לדעת על סוזן, היא אומרת בעצמה. אם תשאלו אותה על אדוארד, היא תספר בכמה משפטים את כל סיפור חייהם המשותפים, כמה זמן עבר מאז נפגשו לאחרונה, מה הוא עושה כיום ואיך הוא אוהב להכין ביצים בבוקר. אם לא תגיעו לתערוכה שלה, היא תסביר בדיוק מתי היא הייתה, מי אמור היה לבוא, איפה הבניין, כמה זמן היא במועצת המנהלים של המוזיאון ואיפה נחצבו האבנים מהן קירות הבניין עשויים. טוב, אולי לא עד כדי כך, אבל סוזן היא מכונת אקספוזיציה מהלכת. אי אפשר לנהל איתה שיחה בלי שתסקור את כל מה שקרה בפרקים 1-6 בספר עליו הסרט מבוסס.

נורא מוזר לראות סרט שלא רק מבוים בשני סגנונות שונים, אלא גם כתוב, משוחק, ערוך, מצולם ומעוצב כאילו מדובר בשתי יצירות שהודבקו אחת לתוך השניה. אדוארד, על פי מה שאני למד מיצורים ליליים, הוא כותב הרבה יותר מוכשר מטום פורד. הספר שלו הוא הדבר המעניין כאן, בעוד סיפור המסגרת היה יכול לחכות מחוץ לאולם וחווית הצפיה הייתה רק משתפרת. הדרך הטובה ביותר בה אני יכול לתאר את יצורים ליליים היא סרט ממש טוב, עטוף בסרט די גרוע. אדוארד אכן מצא דרך להעביר יותר עניין ורגש ממה שהחיים עם סוזן הציעו לו, אבל פורד עשה עבודה כל כך טובה ביצירת הניגוד בין השניים, שסיפור המסגרת נעשה מיותר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.