ביקורת: בעלי ברית

allied-2016-3_resize.jpg

 

אחת האמיתות שאני מאמין בהן בכל הנוגע לקולנוע, היא שתמיד אפשר לסמוך על רוברט זמקיס, כל עוד הוא לא נוגע באנימציה. זמקיס אחראי לכמה מהסרטים האהובים עלי משנות השמונים ויצר עוד שורה של סרטים טובים עד טובים מאוד בהמשך הקריירה שלו. להוציא מעידה בודדה עם "האמת שמתחת לפני השטח", לא קרה שלא הייתי מרותק למסך מול סרט של זמקיס, אם לא ממש מאוהב בהתרחשויות מולי. למעשה, הוא אחראי לכל כך הרבה סרטים מוכרים, שכאשר מזכירים בפוסטר או בטריילר סרטים קודמים שלו על מנת לקדם אחד חדש, תמיד נדמה שחסרים כמה שמות בולטים.

חלק גדול מתחושה זו נובע מהרצון התמידי של זמקיס לאתגר את עצמו. הוא מנסה לעשות משהו שונה בכל פעם, לשלב בין ז'אנרים, להציב בפני השחקנים והצוות שלו משימות לא פשוטות שרוב הבמאים היו מוותרים עליהן מראש. גם סרטי האנימציה שביים, בעזרת טכנולוגיית לכידת תנועה, אולי אינם מוצלחים במיוחד, אבל בהחלט היוו נסיון לעשות דברים שלא נעשו לפני כן. רק על התעוזה, מגיע לזמקיס קרדיט.

לפני כמה שנים, לשמחתם של רבים, זנח רוברט זמקיס את הנסיונות לגרום ללכידת תנועה להפוך לדבר הבא בעולם הקולנוע (רעיון שהצליח בערך כמו מהפכת התלת-מימד) וחזר לביים סרטים מצולמים כמו פעם. זה הביא ל"הטיסה" המותח ו"על חבל דק" שלצערי, לא הזדמן לי לראות. "בעלי ברית" הוא הנסיון האחרון של הבמאי הוותיק להפתיע ולהוסיף עוד שם לרשימת הקלאסיקות המודרניות שלו.

בזמן מלחמת העולם השניה, מוצנח מרגל קנדי בשם מקס וטן בלב מדבר סהרה. הוא מועבר לקזבלנקה הכבושה, שם עליו להתחזות לבעלה הצרפתי של מרגלת בשם מריאן. השניים צריכים לרכוש את אמונם של המקורבים לשלטון וישי במרוקו, על מנת להתנקש בחייו של השגריר הנאצי. עד אז, בכדי לא לעורר חשד, מקס לומד כיצד מתנהגים גברים נשואים בעיר ומקבל ממריאן שעורי משחק, על מנת שישמע פחות כמו בראד פיט ב"ממזרים חסרי כבוד" ולא יעורר חשד בקרב הצרפתים האמיתיים.

זוהי תחילתה של יותר מידידות מופלאה. עם תום המשימה, עוברים מקס ומריאן לאנגליה. למרות הבליץ והמלחמה המתמשכת, השניים מוצאים לעצמם זמן להתאהב, להתחתן, לעבור לדירה חביבה ואף להוליד ילדה. נראה שהכל הסתדר, במיוחד עכשיו שהזוג אינו פעיל בשטח, אבל גילוי חדש מאיים להזריק מנה של פרנויה לזוגיות המבטיחה.

אם אתם רוצים לחוות את הסרט כפי שיוצריו התכוונו, נסו להימנע מצפיה בטריילר. זה לא שהוא חושף פרטי עלילה מתקדמים, כמו שהוא מקהה משמעותית את האפקט שזמקיס והתסריטאי סטיבן נייט רצו ליצור. זה לא אומר שאין טעם לצפות בבעלי ברית אם כבר ראיתם את הטריילר, אבל אני מקנא במי שהגילוי נחסך ממנו טרם הצפיה בסרט עצמו. מעדות ישירה של שותף לצפיה, נראה שההפתעה עובדת מצוין עבור מי שהגיע להקרנה בלי לדעת כמעט דבר על העלילה. אני מאוד משתדל לא לחשוף פה יותר מדי, כי אפילו שהגילוי מתרחש בשלב מוקדם יחסית ורוב העלילה מתנהלת לאחר מכן, הטריילר בהחלט הוריד משמעותית את היכולת שלי להיות מופתע בזמן הצפיה.

החשיבות של אותה הפתעה נובעת מכך שבעלי ברית אמנם בנוי כמותחן, אבל מתנהל יחסית ברוגע רוב הזמן. יש רגעים מורטי עצבים, אבל הם מעטים והסרט בונה לקראתם בקרירות בריטית של ממש. למעשה, נראה שהסצנות בקזבלנקה אמנם איטיות יותר, אבל יש בהן הרבה יותר תחושה של תכיפות וצורך להגיע מנקודה לנקודה, מאשר אלה שמתרחשות בלונדון ואפילו פשיטה אווירית לא נראית בהן כמו יותר ממטרד חולף.

מבחינה טכנית, אפשר לצפות מזמקיס רק לעבודה טובה. יש כמה אפקטים שלא עובדים במאה אחוז, אבל השחזור התקופתי ותחושת המלחמה המתגלגלת, מבוצעים היטב. אפילו שאת התפקידים הראשיים מגלמים שני שחקנים שאולי סובלים מעודף חשיפה בשנים האחרונות, בראד פיט ומריון קוטיאר מבינים היטב את הדמויות ומצליחים להיות אמינים כבני זוג שמתחילים בכלל בתור הצגה והופכים במהרה לדבר האמיתי. כמו "מר וגברת סמית", רק בכוונה. כן אציין שבגיל 52, פיט הוא לא הבחירה ההגיונית ביותר לתפקיד, אבל מאחר ונולד ללא הגן שגורם לגברים להיכנס לגיל העמידה, קל לשכוח את גילו האמיתי כשהוא מגלם מרגל פעיל בשטח.

החסרון של בעלי ברית הוא שבניגוד לסרטים אחרים של רוברט זמקיס, הוא טוב ולא שום דבר מעבר. המתח עובד, השחקנים עושים עבודה טובה, העלילה לא לחלוטין צפויה והאפקטים משולבים יפה. עדיין, הוא לא מותיר רושם של ממש. אין בסרט אף סצנה שמלווה אותי מספר ימים אחרי הצפיה, אין בו אפילו משפט מסוים שקופץ לראש כשמנסים להיזכר בסיפור. זה סרט טוב, שנשכח בקלות מפתיעה. מהסוג שגם במאי פחות נועז היה מוציא מתחת ידיו.

זה מעלה את השאלה מה מניע את זמקיס כיום. בשנות השבעים והשמונים, הוא רצה להוכיח את עצמו ויצר סרטים כמו "בחזרה לעתיד" ו"מי הפליל את רוג'ר ראביט" כדי להראות שהוא לא מפחד להיכנס למים העמוקים. בשנות התשעים ותחילת האלפיים, החל להתעניין באתגרים ובסיפורים בעלי קצב לא שגרתי וספק לנו, בין השאר, את "פורסט גאמפ", "קונטקט" ו"להתחיל מחדש", כולם סרטים שגם מי שלא אהב, עדיין זוכר היטב פרטים מתוכם. בעקבות התגובות הפושרות ללכידת תנועה, מה נשאר לזמקיס, פרט ללקרוא תסריט מעניין ולראות מה אפשר לעשות איתו? זה כבר לא הבמאי שלעולם אינו נכנע מול אתגרים ושלועג בפני נרטיבים צפויים מדי. זמקיס של היום הוא במאי טכני טוב, בלי כיוון רגשי. זה בלט גם ב"הטיסה", סרט שעובד, אבל לא ממש ברור למה הבמאי של הקלאסיקות הנ"ל בחר דווקא בו ולא בפרויקט פחות שגרתי.

חבל שלא יצא לי לראות את בעלי ברית עם פחות ידע מקדים לגבי העלילה. יתכן והגילוי המפתיע היה משפר משמעותית את היכולת שלי לקחת מהסרט משהו מעבר לתחושה שהוא לא רע. מרוברט זמקיס אני מצפה ליותר, כי אני יודע שהוא יכול לעמוד בציפיות. כמה שבעלי ברית מעניין ומותח בזמן הצפיה, הוא מתאייד מהזכרון ברגע היציאה מהאולם. בתחילתה של עונה שאמורה להיות עמוסה בסרטים בלתי נשכחים, בזכות חג המולד והאוסקר הקרבים ובאים, הנה סרט אחד שבעוד כמה חודשים, לא יהיה ברור אם בכלל יצא בשנה החולפת.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.