ביקורת: חיות הפלא והיכן למצוא אותן

fantasticbeastsposter_resize.jpg

 

אם הייתם אומרים לחובב הקולנוע הממוצע לפני עשרים שנה, שסדרת סרטים בת שמונה חלקים רק תלך ותשתפר עם הזמן ותשאיר את העניין בעולמן של הדמויות חי, הרבה אחרי שהסתיים הסרט האחרון, כנראה לא היה מאמין לכם. רוב סדרות הסרטים מתחילות להתדרדר כבר בפרק השני ורק האיכותיות ביותר מסוגלות למלא שלושה סרטים ראויים. הרעיון ששמונה סרטים היוצאים בפערי זמנים קטנים זה מזה, לא יגרמו למיאוס מוחלט מהדמויות וקורותיהן, הוא חדש יחסית והוכח כאפשרי רק במאה הנוכחית. נצטרך לחכות עד לאפריל כדי לגלות האם סדרת מהיר ועצבני מהנה גם בסרט השמיני, ואף אחד לא בטוח איך בדיוק אמורים לספור את סרטי הנוקמים, אז בואו נתמקד בסדרת הארי פוטר.

הספרים אודות הקוסם המתבגר, היו להיט. כולם רבי מכר, עם מאות מיליוני מעריצים בכל רחבי העולם וכאמור, שמונה סרטים מצליחים, מסחרית וביקורתית. באופן טבעי, הגיעו גם מוצרים נלווים, בהם גרסאות מלאות של הספרים אותם הארי וחבריו לומדים בבית ספר. כמה מטא. אחד מהם הוא "חיות הפלא והיכן למצוא אותן", מאת ניוט סקמנדר (או ניוט סלמנדרה בתרגומים לעברית), שעובד לאחרונה לסרט. אף על פי שלא מדובר בספר עלילתי בשום צורה, המותג של הארי פוטר מספיק חזק בכדי שיוצרת הסדרה, ג'יי.קיי. רולינג בכבודה בעצמה, תכתוב תסריט שלם סביב דמותו של מחבר הספר הבדיוני והרפתקאותיו לפני שהפך למומחה בעל שם עולמי.

בשנות העשרים של המאה שעברה, קצת לפני תקופת השפל הגדול, מגיע המאגיזואולוג הבריטי ניוט סקמנדר לניו יורק. מאגיזואולוגיה היא חקר יצורים קסומים אשר אינם ידועים למי שאינו חלק מעולם הקסמים. ניוט יורד מהספינה עם מזוודה מלאה ביצורים כאלה, עליהם הוא מגן מפני קוסמים שרואים בהם מפלצות מסוכנות. יעברו עוד שנים בטרם ספרו של ניוט ישנה את התפיסה הזו וקוסמים ילמדו להעריך ולכבד את חיות הפלא. כעת הוא נמצא באמריקה למטרות אישיות.

בשל מנעול תקול, משתחררים מהמזוודה מספר יצורים וניוט הוא היחיד שיודע כיצד ללכוד אותם מבלי להרע להם (עם נזק הקפי מסוים). טבען של החיות מתגלה גם ללא-קוסם ג'ייקוב קובלסקי, שחולם לפתוח מאפיה, אבל בלבול בבנק גורם לו לקחת הביתה את המזוודה הלא נכונה ולהיחשף לקיומו של עולם הקסם. התזמון לא יכול היה להיות גרוע יותר בעיני קונגרס הקוסמים המקומי, המוטרד מהקוסם האפל גלרט גרינדלוולד, שמסתובב חופשי ומטיף למלחמה בין הקוסמים ללא-קוסמים, בעוד קבוצה נוצרית קיצונית קוראת לציד מכשפות, כאילו מדובר בסיילם של המאה ה-17. טינה גולדשטיין, עובדת בקונגרס, חושדת בכוונותיו של ניוט ורוצה לעצור אותו, אבל נאלצת להמתין כשהיא מבינה שג'ייקוב מחזיק במזוודה שאף אדם שאינו קוסם לא צריך לדעת על קיומה.

למרות ריבוי ההתרחשויות במערכה הראשונה, חיות הפלא והיכן למצוא אותן עוקב אחר נוסחה עלילתית פשוטה יחסית. אני מניח שזו לא הייתה משימה פשוטה עבור רולינג, שרגילה לשלב בספריה מספר גדול של עלילות ודמויות משנה, חלקן מתחברות בכלל לעלילה של ספר אחר בסדרה. הסיפור בחיות הפלא אינו שטחי במיוחד, אבל הוא בהחלט פשוט ביחס למה שרולינג רגילה לכתוב. מדובר בבחירה מעניינת, כי זה התסריט הראשון שהיא כותבת בעצמה ועל כן, נדרש ממנה לראשונה לרסן את הנטיה להוסיף פרטים ככל שעובר הזמן, לשם בניה לעתיד. חיות הפלא בנוי בעצם הפוך מספרי הארי פוטר, מאחר והוא מגלה כבר על ההתחלה את כל הפרטים החיוניים ודמויות המפתח והתעלומה במרכז הסיפור היא יותר הערת שוליים. רוב הסרט מתרכז בנסיון לאתר חיות נעדרות ובאינטראקציה איתן, בעוד סיפור המסגרת נשאר קטן יחסית.

יש בכך יתרונות וחסרונות. הסיפור בהחלט מתאים לסרט שעומד בפני עצמו ואין צורך לקרוא את כל ספרי הארי פוטר על מנת להתמצא בעולם המושגים של חיות הפלא. כל הדמויות חדשות, או לפחות לא מפורסמות עדיין בקרב קוסמים וזה מאפשר להשאיר את העלילה בפרופורציות נוחות לעיכול. הגישה הזו מתאימה, בהתחשב בכך שחלק גדול מהסיפור משלב בין נקודת המבט של ניוט הקוסם, לג'ייקוב שכל רעיון קיומם של קוסמים במציאות חדש לו וסותר את מה שחשב לעובדות עד לאותו יום. שתי הדמויות משלימות יפה אחת את השניה, כאשר בעל כוחות הקסם נתפס כאקסצנטרי גם בידי הקהילה שלו, בעוד נטול הקסמים הוא טיפוס חברותי שכולם מחבבים. השוני ביניהם אינו מתבטא רק ביכולות מולדות ובמראה החיצוני, אחד הוא אדי רדמיין הרזה והחתיך בעל המבטא והגינונים הבריטיים, השני הוא דן פוגלר השמנמן המשופם שמדבר במבטא ברוקלינאי אותנטי. הם שונים זה מזה גם באופי, מספיק בכדי להפוך משימה פשוטה יחסית כמו לכידת קרנפית-לוויתנית מיוחמת, למיני-הרפתקה.

מנגד, דמויות המשנה סובלות מהעדר זמן להתפתח. טינה מקבלת מספיק זמן מסך בכדי להציג יותר מפן אישיותי אחד, אבל אחותה קוויני לא מספיקה להראות הרבה עומק. נשיאת הקונגרס הקשוחה, שאין מבחינתה שום מקום לגמישות בענייני חוק, לא עושה משהו פרט ללנזוף ולהתעלם מטיעונים שנוגדים את ההוראות. מנהיגת הקבוצה הדתית מתוארת כאישה איומה, אבל הדבר נותר בגדר אמירה וכלל אינו מוצג על המסך. הכי מוזר הטיפול השטחי בסנטור שמרן ואביו, איל עיתונות בסגנון ויליאם רנדולף הרסט, שלא רק זוכים למעט מאוד חשיפה מול המצלמה, אלא גם היו יכולים להיות מוחלפים בכל דמות מעצבנת אחרת מבלי שהעלילה הייתה משתנה. עד כמה שמרענן לראות סיפור פשוט יחסית ביקום שרולינג יצרה, היא לא התאפקה ושלבה בתסריט מספר דמויות שגוזלות אחת מהשניה מקום על המסך ועל כן, לא מאוד מעניינות.

כנדרש מהעולם הספרותי-קולנועי של רולינג, חיות הפלא מפוצץ באפקטים. רובם עובדים ממש טוב ומאפשרים להבין את אהבתו של ניוט סקמנדר למאגיזואולוגיה. בעוד לוקח קצת זמן להכיר את החיות מקרוב, זה בהחלט שווה את ההמתנה. אפילו שברור שמדובר ביצירי מחשב, אדי רדמיין ודן פוגלר הונחו כיצד להתנהג ובדיוק לאן להביט, כך שהאשליה שהם בנוכחות יצורים בגדלים שונים, המגיבים כל אחד אחרת לבני אדם, עובדת. גם כאן, הכימיה בין שני השחקנים עוזרת ללמוד על החיות השונות ללא צורך בהסבר מפורט או בהכנה מראש. ניוט הוא אמנם איש מדע, אבל האהבה הכמעט יצרית שלו לתחום ניכרת ומועברת בצורה יעילה.

חיות הפלא והיכן למצוא אותן מציע טוויסט מעניין על עולם הקוסמים המוכר כל כך. קודם כל, הוא מתרחש בניו יורק ולא בבריטניה, מה שיוצר התנגשויות בין הגישה המקלה יחסית לה ניוט סקמנדר רגיל, מול הנוקשות האמריקאית. בנוסף, הסרט מתרחש לפני תשעים שנה במקומות בהם חיים בעיקר לא-קוסמים, כך שבמקום להראות עולם מקביל שמקיים את עצמו באוטונומיה מלאה, הסרט מציג איך קוסמים וגובלינים משתלבים בעולם שלנו, עם השפעות תרבותיות ואתרים עירוניים מוכרים היטב. מדובר בשילוב משעשע ומאתגר עיצובית של שני העולמות, כאילו ניו יורק לא מספיק מוזרה גם ככה. במקום ללעוג לג'ייקוב על כך שהוא בור מוחלט בענייני קסם, הוא זה שמופתע מחוסר ההכרות של ניוט עם התפוח הגדול. לסדרת הארי פוטר לקח עד הסרט השלישי להעניק תחושה של עולם חי ודינמי שהוא מעבר לתפאורה שעוקבת באדיקות אחר תאורים מהספרים. חיות הפלא נעשה כשהבמאי דיוויד ייטס כבר עבד על מספר סרטים בסדרה המקורית, כך שיותר קל לו לנווט בתוך הכאוס שכל עולם מביא למפגש בין מציאות ודמיון.

למרות שהוא מבוסס על מוצר נלווה שלא תוכנן במקור כבסיס לסיפור רציני. למרות שחלק מהדמויות לא זוכות למספיק זמן מסך בכדי להצדיק את החשיבות שדמויות אחרות מיחסות להן. למרות שהעלילה צפויה והסרט נגמר שתיים-שלוש סצנות מאוחר מדי (מה נסגר השנה עם סרטים שמפספסים רגע מושלם לעבור לכתוביות הסיום?). למרות כל אלה, חיות הפלא והיכן למצוא אותן הוא סרט פנטזיה טוב שלא רק מנצל בצורה חכמה את הרעיונות שספרי הארי פוטר ועיבודיהם לקולנוע הציגו בעבר, אלא גם מצליח להיות נגיש לקהל חדש כמעט מבלי לזלזל באינטליגנציה. הדמויות הראשיות כתובות ומשוחקות היטב והיצורים הקסומים מוצגים באופן שמצדיק לחלוטין את העיסוק בהם. לרגעים, הסרט לא פחות מוצלח מסרטי הארי פוטר האחרים שייטס ביים, אם כי רוב הזמן, הוא בעיקר תוספת מבדרת שאינה גוזלת מהם את מרכז הבמה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.