ביקורת: אמריקן האני

american-honey-poster_resize.jpg

 

נניח שגדלתם כל חייכם בסביבה של אנשים נוראים. כאלה שחושבים רק על עצמם, מתעלמים מהבטחות, מזניחים חובות ורואים באחרים לא יותר מכלי לסיפוק רצונותיהם הבהמיים. האם מצב כזה ישפיע על היכולת שלכם להבחין בין טוב לרע? האם הכרות בלעדית עם השוליים, תגרום לכם להבין את הערכים המקובלים יותר על החברה, או שתקבלו כל מיתון ביחס למה שהכרתם כנעלה מוסרית? אתם עלולים לא לדעת שאנשים חדשים שתפגשו הם עדיין אנשים רעים, מאחר והתרגלתם למצב כה קיצוני, שהחדשים נראים לכם כמו צבא הישע.

סרטים כמו "פייטר" של דיוויד או. ראסל, "קר עד העצם" של דברה גרייניק ו"החבר'ה הטובים" של מרטין סקורסזה הם דוגמאות לעיסוק לא ישיר בשאלה הפילוסופית הנ"ל. הדמויות הראשיות רגילות ליחס רע, אז הן עושות אידאליזציה לאנשים שהצופה מזהה כפגומים מוסרית, אבל הם עדיין שיפור לעומת מה שגיבור הסרט היה רגיל אליו. אנחנו, האנשים שמביטים מבחוץ, שופטים לפי מערכת כללים שונה מזו שהדמויות בסרט מכירות, מה שעשוי ליצור חקר מרתק של האופי האנושי והנטיה לקבל את הפחותה משתי רעות כדרך להגשים חלום.

"אמריקן האני" נראה בהתחלה כמו סיפור שמעוניין לעורר דיון על מוסריות גמישה אל מול מוסכמות החברה, אבל נוטש אותו די מהר לטובת סרט מסע נטול תובנות.

סטאר עוזבת את אביה המתעלל ומצטרפת לקבוצת צעירים שנעים ברחבי ארצות הברית על מנת למכור מגזינים מדלת לדלת. בהתחשב בכך שרוב האנשים אינם נוטים להסכים להצעות עסקיות שכאלה, או בכלל קוראים מגזינים בימינו, המוכרים צריכים למצוא דרכים יצירתיות להחתים מנויים חדשים ולהביא רווחים לקריסטל, הבוסית הקשוחה. המוכר המצטיין בקבוצה הוא ג'ייק, טיפוס שמתלבש ומתנהג כמו הזאב מוול סטריט, מינוס כסף אמיתי שיגבה את הכריזמה שלו. סטאר מוצמדת אליו על מנת ללמוד את רזי העבודה, אבל מהר מאוד מגלה שלא נוח לה לשקר על מנת להשיג מזומנים.

אני מאוד נדיב כשאני כותב שיש לג'ייק כריזמה. האמת היא שהוא מברבר כל כך הרבה, שדי קיוויתי שהסרט יוקרן עם כפתור השתקה. שיה לה באף הוא לא טיפוס סוחף, הוא שחקן בינוני שמעלה סרטונים ויראליים של עצמו מתחזה לקואוצ'ר כדי שימשיכו לדבר עליו. הוא בן אדם שמגיע לפסטיבל ברלין עם שקית נייר על הראש כדי להזכיר לאנשים שהוא קיים. התסריט של אמריקן האני טוען שג'ייק מסוגל לשכנע אנשים לקנות כל דבר ולמשוך כל אישה בעקבותיו, אבל הסרט מאוד לא החלטי לגבי איך להציג זאת בפועל. לא רק שאנחנו לא רואים כמעט את ג'ייק מדבר אל לקוחות, הוא אפילו לא מסוגל לגרום לסטאר להישאר לידו למשך יותר משתי דקות.

אולי זה מכוון, אולי אנחנו אמורים לראות בג'ייק טיפוס צבוע, אבל ממש לא עוזר שסטאר היא דמות לא פחות גרועה. בתור מי שהסרט מוצג מנקודת מבטה, אין לסטאר אופי אפילו במיל. היא לא רק משנה את דעתה חמש פעמים במהלך סצנה, אלא גם לא מסוגלת לגבות את השינויים האלה בעמוד שדרה כלשהו. חלק מהזמן היא מקבלת דברים כמו שהם וחלק מהזמן מחליטה להתמרד. אין בסרט שום הסבר או רמז מטרים לכך ששינוי עומד להגיע, סטאר פשוט משרתת את גחמות התסריט והדמויות סביבה. לפעמים היא יוזמת, לפעמים זורמת עם כל שטות שיזרקו לה. אין שום קו המצביע על התפתחות מצדה, כי על כל רגע של הארה, היא חוזרת כמעט מיד לגישה שקדמה לו.

שוב, יכול להיות שהבמאית אנדראה ארנולד רצתה להציג את סטאר כדמות פגומה שמבטאת בעיה מהותית ברקע ממנו הגיעה, או באמריקה, או האשטג פופולרי אחר. למרבה הצער, כוונות אינן פוטרות מביצוע מרושל. אמריקן האני הוא אוסף של סצנות שסותרות אחת את השניה, אף על פי שאין ביניהן כמעט הבדל. דברים חוזרים על עצמם, סטאר אימפולסיבית או מחושבת לפי תנאי השטח ואף אחד מהאנשים שנוסעים איתה ברחבי הארץ, אינו יותר מבריסטול עליו הודבק הדפס של בן נוער סטראוטיפי. אוסף של לבנבנים שחושבים שהם גנגסטה ולא טורחים אפילו להיראות כמו אנשי מכירות ולא כמו הצוות של ג'רזי שור. מעט הנסיון להעניק אופי יחודי לכל דמות, לא מוביל לשום דבר. אפס קונפליקטים שלא מערבים את סטאר עצמה. אפס לבטים או סרבנות לבצע דברים, רק חבורה של יס מנים ויס וומנים שמקבלים את התנאים שקריסטל קובעת כשיפור לעומת מה שמחכה להם בבית.

רגע, מה בעצם מחכה להם בבית? סטאר היא היחידה שיש לה סיפור רקע כלשהו והסיפור הזה מוצג בחפזון על מנת שתעלה כבר לוואן של ג'ייק וחבורתו. אבא שלה מתעלל בה, היא מטפלת באחיה ואחותה ואז מתעלמת מקיומם של כל אלה, כי היא כבר לא שם. בתור מישהי שכל כך רצתה לברוח, היא נפטרת ממש בקלות מהשדים שאמורים לרדוף אותה לשארית חייה. לפי אמריקן האני, שנים של התעללות והזנחה הן משהו שאפשר פשוט להדחיק בלי בעיה.

מבקר סבלני ממני היה מתחיל להסביר איך ההתנהגות של סטאר מול ג'ייק וקריסטל נובעת מההתעללות איתה גדלה. היא רגילה שמבטלים אותה וחשה בטוחה עם מי שנותן לה יחס מינימלי כבן אדם. אפשר לומר שקריסטל היא דמות האם שמעולם לא הייתה לסטאר וג'ייק הוא אולי גרסה צעירה של הגברים בחייה. כל זה נכון, אבל באמת שלא נדרשות 163 דקות בכדי להציג זאת. אמריקן האני ארוך בהרבה מהנדרש עבור תוכן כה דליל ומסר כה פשוט. אנדראה ארנולד אפילו לא טרחה להוסיף לסרט עידון כלשהו, הכל על פני השטח. השירים שמתנגנים הם קריינות בגוף הסרט למה שקורה באותו רגע ("מצאנו אהבה במקום נואש", מעניין מה זה אומר) ובתור מי שמתפרנסים משקרים והטעיות, הילדים של קריסטל אפילו לא מנסים להסתיר את מחשבותיהם. מישהו מציג את עצמו לסטאר במשפט "אני רוצה להיות הראשון ששוכב איתך" ואז חושף בפניה את איבר המין שלו, אבל סטאר כל כך חסרת אופי מוגדר, שאנחנו אמורים לקבל את זה לא כהטרדה מינית חמורה, אלא כקסם נעורים של נשמות חופשיות.

מה זה חופשיות, תקועים חצי יום בתוך ואן מסריח, ישנים איפה ומתי שאומרים להם ומתפרנסים ממכירת מוצר שאף אחד כמעט לא רוצה. אני באמת לא מבין איך קריסטל יכולה להעסיק כל כך הרבה עובדים עם ההכנסות ממגזינים, אלא אם לינה, מזון, סמים ודלק הם דברים ממש זולים בארצות הברית של 2016. אולי זה משל על הנוער של היום, או על הכיוון אליו החברה האמריקאית מתקדמת, או על שחרור מכבלי החברה ורדיפה אחר חלומות. אני לא בטוח שבמאית בריטית בת חמישים וחמש שעזבה את בית הספר על מנת לעבוד בטלוויזיה היא הסמכות הכי אמינה בנושא, אבל שוין. זה לא שסרג'יו לאונה באמת היה קאובוי, או שאלפרד היצ'קוק באמת נסה להסתיר רצח. ככל הידוע לנו.

עדיין, כשרוצים להעביר אמירה, היא צריכה להיות נוחה להסבר. היא גם לא צריכה להתבסס על פנטזיה מעוותת לגבי איך העולם עובד. מה שזה לא יהיה שאנדראה ארנולד מנסה לספר לנו באמריקן האני, היא בחרה לעשות זאת באמצעות סרט שרובו חזרה מיותרת על דברים שכבר הוצגו, דרך עיניה של דמות לא עקבית, לצד אוסף של שחקנים חסרי נסיון שרובם לוהקו במסיבות ובחוף הים. התסריט ביקורתי כביכול, אבל מציג חטיפה, שוד ותקיפה מינית כדברים שקל לסלוח עליהם, כל עוד הם מבוצעים בידי הדמויות שמייצגות איזה חלום שהבמאית מאמינה משום מה שיש לכולנו. אמריקן האני היה יכול להיות ניתוח מרתק של מישהי אבודה שמחפשת דרך, או ביקורת אמיתית על הצביעות של חגורת התנ"ך וארץ הנפט. הוא היה יכול להעביר סיפור פשוט בחצי מהזמן, או לפחות לחסוך כמה סצנות ארוכות במידה כואבת. הוא היה יכול, אבל בחר להיות תסריט ברמה של סטודנט לקולנוע שנה אפס, עם שחקנים ברמה נמוכה עוד יותר ומסר לא קשור שנדחף בלי שום עידון ברגע האחרון, ועדיין לא הופך את הסיפור לבעל פואנטה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.