כשעושים גרסה חדשה לסרט שאתה מאוד אוהב וראית עשרות פעמים מאז שאתה זוכר את עצמך, באופן טבעי תהיה חשדן לגבי הרעיון. קודם כל, היא תצטרך לספק תרוץ טוב לקיומה. למה להפיק גרסה חדשה לסרט אהוב ומוכר? האם המקור התיישן מדי? האם האפקטים לא משכנעים כפי שהיו? האם רוצים להעביר את הסיפור למקום ותקופה אחרים כדי להראות עד כמה הוא על-זמני?
לאחר שנענו כל השאלות האלה, בהנחה שהתשובה מספקת, כדאי מאוד שהגרסה החדשה תדע להבדיל עצמה מהמקור. רצוי שהדמויות והעלילה יהיו מספיק שונות כך שצופים ותיקים לא ירגישו שפשוט ממחזרים את מה שעבד, במקום לחשוב על משהו מקורי. מה גם שאם המקור הוא כזו קלאסיקה אהובה, אנשים לא יוכלו שלא להבחין בנקודות הדמיון בין שתי הגרסאות ולחוש שמשהו פחות עובד כשמנסים לקרוץ לגרסה הישנה במקום להשקיע ברעיונות חדשים.
אחרי "סיוט ברחוב אלם", "זכרון גורלי", "רובוקופ" ו"מלחמת הכוכבים – הכוח מתעורר" שאינו רימייק רשמי, אבל בחייכם, זה בדיוק אותו סיפור, מגיע תורו של "מכסחות השדים" לנסות להביא קלאסיקה מודרנית לקהל חדש, למרות שהסרט המקורי עדיין זמין ומוכר היטב גם לקהל צעיר יחסית.
לאחר שנים כאשת אקדמיה רצינית, דוקטור ארין גילברט מצפה לקבל את הקביעות שלה באוניברסיטה. ההנהלה גם ככה לא רואה בה נכס חשוב, אבל ארין מרגישה שהדבר שבאמת עלול להפריע לקידום הוא ספר שכתבה לפני שנים עם דוקטור אבי ייטס, על רוחות רפאים. היא הייתה משוכנעת שהספר נגנז, אבל מגלה שלא רק שאבי ממשיכה לקדם אותו, אלא גם עוסקת באדיקות בחיפוש אחר ישויות על-טבעיות המופיעות לטענתה בכדור הארץ. ארין מבקשת להפסיק עם השטויות, אבל אבי ושותפתה למחקר, דוקטור ג'יליאן הולצמן, לוקחות אותה לחוויה שתשנה את דעתה.
מאחר ואשת מדע כמו ארין לא זקוקה להוכחות נוספות לתופעה חריגה, השלוש מקימות מעבדת מחקר עצמאית ושוכרות את קווין, פקיד קבלה שמסת השרירים שלו כנראה גוזלת את אספקת החמצן למוח. בינתיים, עובדת ברכבת התחתית בשם פאטי מגיעה למעבדה לאחר שחזתה בארוע מוזר. איש מסתורי שמדבר על הקטקליזם הרביעי, הטמין לצד מסילת הרכבת מכשיר שגרם להופעת רוח רפאים מול עיניה של פאטי. מעבר לכך שמוזר שהיא לא דווחה לאף אחד על איש חשוד שמטמין מטענים עם שעון, כאילו היה דמות לוני טונס, לצד פסי הרכבת, המקרה שלה מוציא את המדעניות לנסות וללכוד את השד. התקשורת מדביקה להן את הכינוי "מכסחות השדים", מתוך חוסר הבנה שמדובר בעבודה מדעית עדינה.
בעצם, זו לא אשמת התקשורת. נראה שאף אחד בסרט לא מבין איך מחקר מדעי עובד. מבחינת התסריט, מה שחוקרות העל-טבעי עושות כל היום, זה לבנות כלי נשק ולהזמין טייק אוויי. הן מדברות על מה שראו וזורקות הרבה מונחים טכניים מומצאים, אבל לא עורכות אפילו ניסוי אחד, לא מנהלות מעקב צמוד אחר תופעות מוזרות ולחלוטין לא נמנעות ממגע ישיר עם מושא המחקר, אפילו כשלא לגמרי ברור במה מדובר. ההתנהלות שלהן חובבנית ולא אחראית. אי אפשר להאשים את התקשורת במוניטין שנוצר כשהן בעצמן לא מסתירות את זה שהן יותר כח צבאי מצוות מחקר.
זה מה שמכסחות השדים מציע. כח במקום מח. הרבה כלי נשק ואלימות, במקום אסטרטגיה, מחשבה וחקירה רצינית. הדמויות מתקשרות ביניהן בצעקות גם כשלא צריך ולא רואות ברוחות משהו שאמורים ללכוד לשם בידוד ולמידה, אלא כאיום על שלום העולם שצריך להשמיד. בין אם קיימת סכנה מיידית או לא, הרוחות הן מפלצות גנריות, חלקן דמויות אדם, נטולות עקביות כלשהי. לא ברור כמה מהקיום שלהן פיזי וכמה רוחני. לא ברור למה הן מסוגלות ולמה. הייתם מצפים שלפחות יסבירו לרגע איך רוחות מסוגלות להרים חפצים כבדים, או מה המכשיר המוזר שמזמן אותן עושה, אבל הסרט פשוט זורק כמה מילים שלא מתחברות למשפט אמיתי ומציג אקדח חדש ויכסח לכמה רוחות את הצורה.
האמת היא שזה לא מאוד שונה מהמקור. "מכסחי השדים" מ-1984 לא באמת הסביר את היכולות השונות של רוחות הרפאים, או למה התחילו להופיע עכשיו ולא לפני כן (דווקא את זה, הסרט החדש מסביר טוב יותר). הם מתחילים כחוקרים שנאבקים על מילגות והכרה, אבל בעצם מחפשים להציל את העולם. ההתנהגות שלהם הרבה פעמים לא אחראית ובדיוק כמו חלקים שלמים בתסריט, הם מגיעים בלי תכנית פעולה ברורה ודי מאלתרים על המקום.
ההבדל הוא שבגרסה המקורית, החסרונות לא הפריעו ליתרונות לבלוט. האקשן היה טוב לזמנו, הדמויות עמוקות ומעניינות, רוב הבדיחות עובדות והגיבורים לא הופכים פתאום ליחידת קומנדו כשצריך, אלא ממש לומדים בהדרגה איך להשתמש בציוד ואיך לגשת לעבודה. הם מפלסים לעצמם את הדרך להכרה ציבורית, לאחר שנדחו בידי העולם האקדמי ונתקלים בביורוקרטים מעצבנים שרואים בהם שרלטנים ומהווים מכשול יותר גדול מכל רוח רפאים. מה גם שמכסחי השדים, בניגוד למכסחות, לא יצרו כלי נשק, אלא אמצעים ללכידה ולמידה של רוחות. הגיבורות של הסרט החדש מגיעות כדי להרוג את העל-טבעי, למרות שהיצורים האלה כבר מתים בעקרון.
בגרסה החדשה, בבימויו של פול פיג, יש בעיקר חסרונות. האקשן והאפקטים סבירים, אבל לא משהו שלא ראינו בשום מקום לפני כן. חלק ניכר מהסצנות לא מוסבר ודמויות אומרות ועושות דברים שלא מתקשרים לשום חלק אחר בתסריט. הכנה לבדיחה מתגלה כשורת דיאלוג רצינית ורגעים שאמורים להכיר לנו את עולם העל-טבעי, משמשים כבסיס לבדיחה ילדותית. ארבע השחקניות הראשיות הן כולן קומיקאיות מוכשרות שיודעות לגלם דמויות מעניינות ועמוקות, אבל הן מתבזבזות על תסריט שמעדיף לזרוק לעברן שורות אקראיות ומאפיינים לא עקביים. אין שום הסבר לנתק מרובה השנים בין ארין ואבי, או מאיפה הולצמן הופיעה, כמו שאין שום הסבר לנכונות של פאטי להצטרף אליהן. קווין הוא דמות משעשעת לפרקים, אבל נראה ששאר הדמויות לא יודעות כיצד להגיב אליו. הוא טיפש וחסר יעילות, אבל ארין מתנהגת לידו כמו נערה מתבגרת ולא כאישה עצמאית. היא גם נוהגת לעתים קרובות בחוסר אחריות, למרות שזו אמורה להיות הדמות היותר רצינית ושקולה בחבורה.
נוסף על כך, הנבל של הסרט כל כך גנרי, שאת ההסבר לפעולותיו הוא מספק בקול מול המראה. לא כי הוא יודע שיש מישהו בחדר שצופה בו וזה סוג של משחק מוחות. הוא סתם איש מוזר שמחליט פתאום לספק לעצמו אקספוזיציה.
הכימיה בין הדמויות היא בעיה נוספת. למרות שהשחקניות שמגלמות את המכסחות מוכשרות בדרך כלל, קשה להוציא אינטראקציה אנושית כשהסרט נחפז לרוץ מסצנה לסצנה, בלי לאפשר להן שיחות אמיתיות שיתנו להן אופי אמיתי. בתור חברות ותיקות שהתנתקו בעקבות העיסוק בעל-טבעי, ארין ואבי נראות נטולות משקעים לחלוטין. מלבד אמירות ישירות לשם מילוי האוויר במילים, לא רואים שום השפעה של מערכת היחסים הטעונה ביניהן על העלילה, או אחת על השניה. הן היו חברות ילדות, הן כתבו ספר שארין מתביישת בו, אבי לא מתביישת בספר, בואי נהיה שוב חברות. באותה מידה, הולצמן היא טיפוס אקסצנטרי, המציגה את עצמה כחולת נפש, למרות שלא נראה שמישהו אחר מכיר בכך וחושב שלא רעיון טוב לתת לה לבנות כלי נשק. הנסיון של קייט מקינון להוציא רגש אמיתי מהדמות כל כך משעמם, שהבחנתי שמשחק הכדורגל שמשודר באותו הזמן ברקע, מוקרן בלופים. אגב, טיפ לבמאי: אם אתה רוצה שישימו לב למה שדמות אומרת, אל תמלא חצי מהמסך בתמונות זזות.
מעט הבדיחות שעובדות במכסחות השדים, מגיעות בעיקר מקייט מקינון ולזלי ג'ונס. הן אמנם מגלמות את המכסחות הפחות ראשיות, אבל יש להן מספיק כשרון טבעי בשביל לבצע כמה שורות מחץ בצורה מוצלחת. לא שקריסטן ויג ומליסה מקארתי אינן מוכשרות, אבל הן גם מקבלות את התפקידים הפחות עסיסיים בסרט. תסריט טוב יותר היה הופך את הדמויות שלהן למעניינות, כמו הכימיה בין ונקמן וריי בגרסה המקורית, אבל פול פיג משוכנע שרגש פרושו היסטריה וצעקנות, מה שהופך את ארין ואבי למעצבנות במקום מעוררות חיבה. כריס המסוורת' משעשע יחסית בתור קווין, אבל שוב, הדמות שלו שטחית וזוכה ליחס כאילו אין אף גבר חתיך אחר בכל ניו יורק. אולי הוא צריך להיות הכוכב בסרטו הבא של פול פיג. אני יודע שהקטע של פיג הוא לשים נשים בתפקידים הראשיים, אבל הוא לא טוב בזה. גם רצוי שהסרט הבא שלו לא יהיה קומדיה, כי נמאס לי מסרטים שמבזבזים חצי סצנה בלהסביר בדיחה. די! אם צריך להסביר בדיחה, כנראה שהיא לא מוצלחת.
הדבר הראשון שרימייק צריך לעשות, הוא לספק סיבה לקיומו. למה להפיק גרסה חדשה לסרט אהוב ומוכר? כי היוצרים שלו אוהבים את המקור, אבל מספיק יומרניים לחשוב שיצליחו לעשות סרט לא פחות טוב. האם המקור התיישן מדי? התיישן, אבל לא מדי. האירוניה היא שמרוב נסיונות להיות עדכני ומעורה בתרבות המודרנית, הרימייק כבר עכשיו נראה קצת מיושן. עברו 32 שנה ועדיין הדמות הראשית השחורה היא היחידה שלא מגיעה מרקע אקדמי. בואו נניח בצד את זה שהחליפו את הגברים בנשים, הסרט עדיין מתבסס על חלוקה אתנית משנות השמונים המוקדמות.
האם האפקטים לא משכנעים כפי שהיו? מהבחינה הזו, יש לרימייק יתרון ברור. האפקטים לא רעים, אף על פי שרבים מהם מתבזבזים על קריצות למקור וסצנות אקשן סתמיות. אם בסרט המקורי הייתה בניה הדרגתית לקראת רגע השיא האיקוני, מכסחות השדים מציע שיא משעמם להחריד. האם רוצים להעביר את הסיפור למקום ותקופה אחרים כדי להראות עד כמה הוא על-זמני? המקום הוא אותו מקום והזמן הוא עדיין עכשיו, רק שעכשיו הפך מ-1984 ל-2016. מעבר לכך שצוות השחקנים הראשי החליף מין, השינוי הגדול הוא שבמקום קומדיה מעודנת על חקר רוחות רפאים ועימות איתן, קבלנו מוצר צעקני שחולם להיות קומדיית אקשן, אבל נאלץ להסתפק בלעשות כאילו.
בשביל הזהב 