ביקורת: מוצאים את דורי

9213755_orig_resize.jpg

 

זה לא סוד שברוב המקרים, סרט המשך נחשב לפחות מוצלח מהפרק הראשון בסדרה. יש אמנם חריגים כמו סדרות "שליחות קטלנית" ו"הסנדק", שסרט מספר שתיים בכל אחת מהן נחשב משובח בפני עצמו, לפחות כמו הראשון, אבל גם שם, ההצלחה דבקה רק בשני הפרקים הראשונים. סרט מספר שלוש של הסנדק וכל מה שבא אחרי שליחות קטלנית 2: יום הדין, היו אכזבה במקרה הטוב ואסונות בסדר גודל של "מטריקס Revolutions" במקרה הרע.

ואז, יש את פיקסאר. במחצית השניה של שנות התשעים, בעקבות הצלחתו המסחרית והביקורתית של "צעצוע של סיפור", הוחלט להפיק לו סרט המשך שיצא ישירות לוידאו. מתישהו במהלך הפיתוח, המפיקים מדיסני קלטו שמדובר בסרט ממש טוב והוחלט לשנות את יעודו לסרט קולנוע. "צעצוע של סיפור 2" היה לאחד הסרטים המוערכים ביותר של השנה, השג בכלל לא מובן מאליו בשנה מדהימה כמו 1999. החל מאותו רגע, דווקא בעזרת סרט המשך, פיקסאר החלו למצב את עצמם כאולפן האנימציה המוביל בעולם. הם גברו על מכשול נוסף כשגם "צעצוע של סיפור 3" עמד בסטנדרטים של קודמיו ויש אנשים (בהם כותב שורות אלה) שאף רואים בו את החלק המוצלח ביותר בסדרה.

עם זאת, כל רקורד מושלם סופו להישבר. אחרי ש"מכוניות" נחשב לסרט הפחות טוב של פיקסאר, "מכוניות 2" היה לסרט הראשון שלהם שמקבל בעיקר ביקורות שליליות. לא שזה עצר את האולפן מלחזור למותגי העבר שלו. "בית ספר למפלצות" הוא פריקוול מצוין ל"מפלצות בע"מ" ועובדים כעת על סרט המשך ל"משפחת סופר-על", רק שידוע עכשיו שפיקסאר מסוגלים לפספס. "מכוניות 3" בדרך ואני נוטה להאמין שהם פשוט משתמשים בסדרה הזו כדי שיהיה לג'ון לסטר במה להתעסק כשהוא לא מנהל את אולפני דיסני. כל אחד צריך תחביב.

הסטטיסטיקה מראה שסרט המשך ל"מוצאים את נמו", אחד הסרטים האהובים ביותר של פיקסאר, אמור להיות מוצלח. מוזר שבחרו לחזור אליו אחרי 13 שנים, אבל הי, גם את דיסנילנד לא בנו ביום אחד.

 

שנה לאחר ארועי הסרט הקודם, דורי נזכרת בהורים שלה ובמשהו שנקרא "התכשיט של מפרץ מורו". היא רוצה להגיע לקליפורניה על מנת למצוא את המשפחה שלה, אולם יש שני קשיים עיקריים עם הרעיון: 1. אין לדורי זכרון לטווח קצר. בעזרת מספיק תרגול וחזרות, היא מסוגלת ליצור זכרונות חדשים, אבל נדרש ממנה המון ריכוז בכדי לא ללכת לאיבוד, או לשכוח את הסיבה שבאה למקום מסוים. 2. היא דג.

דורי נעזרת בחבריה מרלין ונמו וחוצה את האוקינוס לעבר מכון ימי, בו מוחזקים דגים שונים לצורכי שיקום והשבה לטבע, או לצורך תצוגה בפני קהל. דורי יודעת שהמשפחה שלה אמורה להיות בסביבה, אבל כשהיא מופרדת מהחברים שלה ולא מסוגלת לזכור איך הגיעה לשם ולאן היא הולכת, נדרשת עזרה מיצורים שונים במכון בכדי שבכלל תדע באיזה חדר היא.

פיקסאר מעולם לא נרתעו מאתגרים. "מוצאים את דורי" הוא סרט עם רעיון שמאוד קל לפשל בו. דורי הייתה דמות משנית, בעיקר הפוגה קומית, בסרט הקודם. להפוך אותה לדמות ראשית, כשצריכים כל הזמן לשלב בסיפור את בעיות הזכרון שלה, זה מסוג ההימורים שרוב האולפנים פשוט לא היו לוקחים. כן, עושים סרטים בכיכובן של דמויות משנה שגונבות את ההצגה. אלא שגם שפת הג'יבריש של המיניונים והפסון הלטיני של החתול במגפיים, אינם מאתגרים כמו לשמור על אמינות בתסריט בו אסור לדמות הראשית לדעת יותר ממה שהאינסטינקט אומר לה.

התסריטאים השקיעו מחשבה בנושא. אם ב"מוצאים את נמו", הייתה תחושה שחומרת המגבלה של דורי משתנה בהתאם לצורכי התסריט, בסרט החדש היא מסבירה לאחרים איך הזכרון שלה עובד. היא לא סתם זוכרת ושוכחת דברים באקראי, יש הגיון מאחורי זה. הגיון שלא תמיד נשמר, כי העלילה בכל זאת צריכה להתקדם, אבל רוב הזמן דורי נשארת דמות אמינה ומעוררת חיבה שמודעת לנכות שלה ולא נותנת למכשול הענק הזה לייאש אותה.

הסרט הופך את דורי מהפוגה קומית חביבה, לגיבורה בעלת עומק, עם היסטוריה אישית ופחדים עמוקים. למרות אופיו הקליל רוב הזמן, יש במוצאים את דורי רגעים של אימה פסיכולוגית, כאשר מבינים שלא לזכור דברים זה לא מטרד פשוט שאפשר להתעלם ממנו, אלא דבר שיכול להרוס משפחות. גם אם יותר תצחקו מאשר תבכו במהלך הצפיה, יש בסרט רגעים בהם אנחנו נדרשים להפסיק לרגע את החגיגה ולקבל את זה שדורי מתמודדת עם קושי רציני. רק תחשבו לרגע על כך שבן אדם עם מצב רפואי כמו של דורי, לא היה מסוגל לעקוב אחרי עלילת הסרט שהיא הדמות הראשית בו.

עם זאת, הסרט בהחלט נועד קודם כל לבדר והוא עושה זאת היטב. שורה של דמויות משנה, בהן אריות ים טריטוריאלים, לוויתן בלוגה מעצבן וכרישה לוויתנית קצרת רואי, מעשירות את מסעה של דורי והופכות כל סצנה למפתיעה ומעניינת. מעל כולם בולט האנק, תמנון חסר סבלנות שלא רוצה לחזור לאוקינוס ומנצל את יכולת ההסוואה שלו על מנת לנוע באין רואים. אד אוניל, שקשה לי לחשוב על מצב כלשהו בו לא אשמח לראות אותו מעורב בפרויקט, מעניק בקולו אופי יחודי שעושה את האנק לדמות מסקרנת, כאשר האינטליגנציה הגבוהה שלו מתנגשת עם חוסר היכולת שלו לעשות דברים ללא עזרתה של דורי. המפגש בין שתי הדמויות לא רק יוצר שפע של רגעים קומיים מהנים, אלא גם מאפשר לשני בעלי החיים הכה שונים זה מזה, התמנון הציני והדגה החברותית, לאתגר אחד את השניה בלי הרף.

הקומדיה פה מבוססת במידה רבה על הפתעה, דבר שרוב הקומדיות המודרניות שכחו שאפשר להשתמש בו. לא מתעכבים בכדי להסביר בדיחות ומרשים לדברים מוזרים ולא הכי ברורים לקרות, כי זה מצחיק. אנחנו צריכים שבדיחה תעניין עד הסוף, לכן היוצרים חייבים לקבל מספיק חופש בכדי שלא נדע בדיוק מה עומד לקרות בכל רגע. מוצאים את דורי ממשיך במסורת פיקסאר עם מבנה עלילתי לא שגרתי, דמויות עמוקות, בימוי מושקע, מחוות מפתיעות והומור שיודע מה זה טיימינג יותר טוב מכל סרט לא מונפש שיצא השנה.

אני חש צורך לציין שזה בהחלט לא סרט לחובבי עובדות. למרות שחלק גדול מהבדיחות מבוסס על ההתנהגות האמיתית של בעלי חיים ימיים, הן גם מאפשרות התנהגות שאינה קיימת בטבע, מגובה בתפיסה גבוהה מדי של העולם בשביל יצורים לא אנושיים. בפעם האחרונה שבדקתי, דגים לא יודעים לקרוא אנגלית, או מבינים מה זה קליבלנד. הדבר בהחלט לא מפריע להנות, רק אל תבואו לסרט בציפיה למסמך תעודי רציני על עולם הטבע. נדרשת מידה גבוהה של גמישות על מנת שהדמויות והבדיחות יעבדו, אז נא להשאיר את הניטפוקים בכניסה לאולם ולאסוף אותם רק ביציאה. מוצאים את דורי הוא קומדיה נפלאה שמתחילה בצורה מהוססת, אבל מגבירה קצב מרגע לרגע ומציעה אוסף נרחב של דמויות בלתי נשכחות ובדיחות שלא הייתם מצפים למצוא בסרט שהופק בידי אולפן גדול.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s