ביקורת: בלשים בע"מ

nice-guys-poster-lg_resize.jpg

 

קיים אפקט מעניין בתרבות המערבית, שגורם ליוצרים להביט בנוסטלגיה בדיוק שני עשורים לאחור. יש כרגע הרבה השפעה משנות התשעים, בין אם מדובר בקולנוע, מוזיקה, או אופנה. אני לא יודע איך, אבל שוב הצליחו לשכנע בני נוער להסתובב עם ג'ינסים קרועים ולהאזין לבקסטריט בויז בצורה לא אירונית. מה גם שהרבה משחקי מחשב נוצרים במכוון עם גרפיקה וסאונד שמחכים את הסגנון של לפני עשרים ומשהו שנה. אולי כדאי שאחפש את אוסף הפוגים שלי, יש לי הרגשה שגם הם עומדים לחזור.

באותה מידה, כשהייתי ילד, היה רטרו רציני לשנות השבעים. לא נולדתי כשהדבר האמיתי שלט בעולם התוכן, אז עיקר הידע שלי התבסס על קליפים ב-MTV שלקחו השראה מסרטי בלאקספלוייטשן ו"שגעון המוזיקה" וסדרות כמו "מופע שנות ה-70", שהשתדלה להשחיל לתסריט כל התייחסות אפשרית לאיקונים תרבותיים מאותו עשור, עד שהחליטו למעשה להתמקד בדמויות ובעלילה, במקום להיות רק קרנבל רפרנסים.

מתברר שאחרי שגל הנוסטלגיה שכך, המבט לאחור נעשה הרבה יותר קודר. העשור שתמיד אמרו שהיה מלא במסיבות, קומיקאים גאונים, עליה של תנועות לזכויות אזרח, טלוויזיה פורצת גבולות ועוד מסיבות, מוצג בשנים האחרונות כנקודת שפל מוסרית בחברה האמריקאית. סרטים כמו "מידות רעות", "חלום אמריקאי", "חוקי הפשע" ואפילו "והרי החדשות" הקליל, מציגים את שנות השבעים כזמן הרבה פחות מהנה, במיוחד אם אתה אדם ממעמד הפועלים שצריך להתפרנס בכלכלה דפוקה ואווירה של שחיתות פוליטית. באופן מוזר, זה קרוב יותר לאיך שהתקופה נתפסה בזמן אמת, אבל ענני הנוסטלגיה שבאו בסופה, גרמו לאנשים לשים את הביקורת בצד ולחשוב לזמן מה על תקופה תמימה ומהנה בהרבה. "בלשים בע"מ" הוא אולי נקודת השיא בהגדרה מחדש של שנות השבעים כעשור מחורבן שאת תוצאותיו ההרסניות מרגישים עד היום. השג לא רע בשביל קומדיה.

בלוס אנג'לס של 1977, ג'קסון הילי הוא איש זרוע שנשכר בידי בחורה בשם אמיליה בכדי לאיים על מי שמנסה לאתר אותה. הולנד מארץ' הוא בלש פרטי שמתחקה אחר אמיליה בשל מעורבותה האפשרית במותה של כוכבת הפורנו מיסטי מאונטנז, אותה נשכר לאתר בידי דודתה הקשישה. שני הגברים מוצאים עצמם מסובכים באותה תעלומה, כאשר אנשים רעים מחפשים את אמיליה ומוכנים לאיים על כל מי שצריך על מנת לאתרה.

העלילה של בלשים בע"מ אינה מסובכת יתר על המידה, אבל עדיין דורשת יכולת לעקוב אחר פרטים קטנים. כמתבקש מסיפור חקירה, כל דמות בעלילה מתחברת בשלב מסוים לתעלומה הראשית ואוסר לפספס אף פרט, במיוחד כאשר מדובר בעניין של חיים ומוות. לצערם של הגיבורים, מדובר בעניין שכזה לעתים קרובות, כך שכל צעד שהילי ומארץ' עושים, עלול להוביל למותם, או למותו של האדם הלא נכון, במידה ולא למדו בזמן על מי צריך להגן ואת מי צריך לעצור.

שני הגיבורים הם לא צדיקים. השם המקורי של הסרט, The Nice Guys, מבהיר את הנייטרליות המצפונית שלהם. שניהם יעשו דברים מטרידים ולא חוקיים אם ידרשו, אבל יפעלו יותר מתוך רצון לעזור לזולת מאשר ממניעים אנוכיים. הם לא חבר'ה טובים ולא חבר'ה רעים. בעולם של תוהו ובוהו ושפל מוסרי, הילי ומארץ' הם הטיפוסים היותר נחמדים שאפשר להיתקל בהם, במיוחד כי הם ירגישו קצת רע אם ישתמשו בכח כשלא חייבים, בעוד רוב האנשים בהם הם נתקלים, תמיד נהנים להרגיש חזקים יותר מהסביבה.

לוס אנג'לס של הסרט היא הגיהנום. אולי לא באופן מילולי, אבל העיר מוצגת כבור ניקוז של רוצחים, סוחרי סמים, פדופילים, סרסורים ואנשי עסקים מושחתים, כאשר האוויר כל כך מזוהם מעשן מכוניות, שהוא הורג ציפורים ואולי גם בני אדם. הדברים היחידים בסרט שמוצגים באור חיובי, הם הדאגה לחלשים והאחדות המשפחתית. הקשר בין הולנד מארץ' ובתו, גם שאינו מושלם, מוצג כדבר טוב וטהור, במיוחד כאשר הוא נמדד במקביל לקשר אחר בסרט בין הורה וילד. בינתיים, המעשה הלא אנוכי ביותר שג'קסון הילי עשה, העניק לו רגע של פרסום חיובי ומקור לגאווה בתוך קיום שבנוי מאיומים תמורת כסף. יש כאן מספר דמויות של נערות ונשים צעירות שגם כאשר הן מעצבנות, מוצגות כמי שיש להקשיב להן. הסרט נפתח בטענה שילדים בתקופה הזו יודעים יותר מדי, רמז לכך שהמבוגרים מדרדרים את העולם לתוך תהום.

כמה שנים אחרי הדחת ניקסון ומלחמת ויטנאם, שני ארועים שהפכו את כל אמריקה לפחות תמימה, בלשים בע"מ שם את המושכות בידי שני טיפוסים שהאינטראקציה שלהם עם צעירים, עוזרת להם לראות עד כמה הדור הוותיק הורס את העולם ודרושה גישה רעננה בכדי להציל את המצב. זה לא סרט על מודעות סביבתית, או על פוליטיקה, אבל הוא נעזר בדוגמאות מהתחומים האלה על מנת להבהיר עד כמה הילי ומארץ' פועלים במציאות בה חייבים לשלוף אקדחים ולשבור עצמות בכדי להשיג תשומת לב, כי העולם מסביב לא מבין דבר פרט לאיומים ישירים.

שני השחקנים הראשיים, ראסל קרואו וראיין גוסלינג, מגלים כימיה מפתיעה לטובה על המסך. זה לא סוד שכל אחד מהם שחקן טוב בפני עצמו, אבל לא זה הליהוק הראשון שהייתי חושב עליו בתור צמד קומי. שניהם מגיבים היטב לתסריט והבימוי של שיין בלאק ומספקים הופעה משעשעת, מבלי להגחיך את עצמם יתר על המידה. אפילו ברגעים בהם נראה שגוסלינג מתעל את רוחו של לו קוסטלו, זה לא מוגזם ומשתלב יפה מול דמות הסטרייט מן של קרואו. באופן אירוני, דווקא הילי הוא בעל יכולת הסקת המסקנות וקור הרוח, בעוד מארץ' הבלש מרבה לשפוט לא נכון מצבים ואנשים ויותר נתקל ברמזים מאשר מוצא אותם בכוונה.

השילוב בין השחקנים, לבין הביקורתיות הארסית שנחשפת דרך התסריט, יוצר עולם בו בריון להשכרה ואלכוהוליסט טיפש, הם הדמויות שהקהל יהיה בעדן. שני טיפוסים שהיו יכולים להיות העוזרים של הנבל בסרט אחר, הם מי שאנחנו רוצים שינצחו, כי הם היחידים בעלילה שהצלחה שלהם תביא לסגירה כלשהי ולא תחמיר את המצב. כאמור, לכל אחד מהם יש נקודת אחיזה אחת שהופכת אותו לדמות חיובית ובזכותה, מספיק אכפת מהגיבורים בכדי שנרצה לדעת איך הסיפור נגמר.

אנטי-גיבורים בעולם מושחת הם המומחיות של שיין בלאק. לאורך שלושים השנים האחרונות, חדד את חיבתו לדמויות כאלה כתסריטאי ("נשק קטלני") וכבמאי ("קיס קיס בנג בנג", "איירון מן 3"). בסרטו השלישי בסך הכל בעמדת הבימוי, בלאק כבר שולט בצדדים הטכניים של יצירת הסרט ומשלב אותם היטב בתסריט מושחז ופרוע בדיוק במידה הנכונה. הוא מבין בבניית דמויות ואחרי שני סרטים מבדרים, אך מפוספסים, הצליח להבין איך באמת לתרגם את החזון שלו לשפה ויזואלית. בלשים בע"מ הוא גם מהנה, גם מותח, גם מכיל אקשן טוב וגם נותן לצופים מספיק קרדיט שיצליחו להתמודד עם סיפור מקורי ודמויות ראשיות מתוסבכות.

יש לסרט כמה רגעים בהם ההגיון הפנימי חורק, כולל סצנת סיום שלא באמת קשורה לכלום, אבל ברובו המוחלט של הזמן, הוא מצליח בכל תחום בו הוא מבקש לעסוק. ראיין גוסלינג נותן הופעה מעולה והתקשורת שלו עם ראסל קרואו מחזיקה היטב לכל אורך הסרט. כמו שמל גיבסון ודני גלובר היו שילוב מנצח וכפי שרוברט דאוני ג'וניור וואל קילמר ידעו לקרוא היטב אחד את השני, שיין בלאק מצליח שוב לזווג שני תפקידים ליצירה שחייבת את הניגוד ביניהם על מנת לעבוד. בלשים בע"מ אולי ציני ומעוות בכוונה את המציאות על מנת ליצור תמונה קשה יותר של התקופה (השוט הראשון מראה את שלט הוליווד ההרוס, כמו אנדרטה לחלומות שלא התגשמו), אבל הוא עושה זאת בהרבה הומור ומתוך אהבה למעט הדברים הטהורים שנותרו בעולם.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.