ביקורת: מפלצת הכסף

Money-Monster-Poster-2_resize.jpg

 

אין לי שמץ של מושג בכלכלה. אני יודע איך להפקיד צ'קים ומשתדל שהמינוס בבנק לא ידגדג את תקרת האשראי, אבל אין לי באמת מושג איך פעולות שאינן חיבור וחיסור עובדות בעולם הפיננסי. מסיבה זו, נמנעתי מאז ומתמיד מלהשקיע במניות. כן, אפשר לעשות ככה כסף בלי מאמץ, אבל תהרגו אותי אם אני מבין מה זה אומר שהדאו ג'ונס יורד, או שהמסחר נסגר בעליות שערים. בכל פעם שיועצת ההשקעות מהבנק שואלת, אני מבקש להתמיד בדברים כמה שיותר סולידיים, כי אין לדעת מתי מניה או קרן נאמנות מבטיחה תתרסק ותקח איתה הרבה מהכסף שלי. במיוחד בהתחשב בכך שאם דבר כזה יקרה, לא אבין את ההסבר למה.

סרטים כמו "התמוטטות", "הזאב מוול סטריט" ו"מכונת הכסף", השתדלו להסביר קצת איך הדברים האלה עובדים, אבל זה לא עזר. הדבר היחיד שלמדתי מהם, הוא לא לשים את כל הביצים בסל אחד ואם אפשר, להתרחק מסוכני מניות, סיכון גבוה, משכנתאות קלות מדי ואנשים שמשליכים גמדים בזמן העבודה. כמה דברת שתהיה בסרטים האלה, החינוך הכלכלי שלי עדיין בחיתוליו ואני צריך מישהו שיאיית לי כל מילה ויפנה אותי להגדרה במילון פעם בדקה, על מנת שבכלל אצליח לעקוב אחרי מה שהוא אומר.

"מפלצת הכסף" יודע את זה והוא יודע שהרבה אנשים רק עושים את עצמם מומחים להשקעות כשבמציאות, הם פשוט עוקבים אחר מילות באזז ואנשים שנראים טוב בחליפה. לי גייטס התפרסם בזכות האמון העיוור הזה. הוא מנחה את תכנית הטלוויזיה היומית מפלצת הכסף, בה הוא מסביר לצופים בשפה של הדיוטות על הטרנדים החמים במשק. לי נעזר בשלל הסחות דעת אודיו-ויזואליות, משל היה זה "עולמו של ביקמן", בכדי להיראות לא רק מבין עניין, אלא גם כבעל בטחון שמי שלא שומע לו, לא מבין מהחיים שלו.

אדם אחד ששמע ללי גייטס ומצטער על כך, הוא קייל. הוא לקח את עצתו של לי והשקיע את כל כספו במניות של חברת אייביס. כמו רבים אחרים, גם קייל אבד את הונו כשתקלה באלגוריתם בעזרתו אייביס חוזה את התפתחויות השוק, גרמה לצניחה חדה בערכה. אלא שבניגוד לרוב האנשים, שסתם כעסו על ההפסד, קייל חודר לאולפן מפלצת הכסף ומחזיק את לי ואת אנשי הצוות, בהם הבמאית פאטי פן, בני ערובה בעזרת מטען חבלה ואקדח. הוא דורש שהשידור ימשך בכדי שיוכל לקבל תשובות לעיני האומה על התקלה הלא צפויה באלגוריתם ופאטי מחליטה שאם כבר משדרים, היא תמשיך לביים את התכנית עד שימצא פתרון.

כמה שהאנשים מאחוריו היו רוצים שהקהל יקח את מפלצת הכסף ברצינות, מאוד קשה לעשות זאת. קודם כל, התכנית שלי גייטס מנחה היא בדיחה לא מעודכנת. אם יש בה נסיון להוות פארודיה או סאטירה על משהו, הרי שאלה היו רלוונטיות לאחרונה כששי אביבי היה מנחה בערוץ הילדים. תכניות כלכליות אמנם נוטות לשטח רעיונות מורכבים בשביל רייטינג, אבל לא ברמה שמוצגת בסרט. תכנית אמיתית שהייתה מתנהלת ככה, הייתה אולי הופכת לקאלט בזכות רמות הביזאריות שלה, אבל היא יותר מדי מזלזלת בצופים מכדי לזכות לכבוד מצדם.

דבר שני, הטיפול במשבר המתרחש בשידור חי לא ממלא את מטרתו הדרמתית. כאשר מנסים לביים הכל כמו תכנית לכל דבר, עם הקפדה על זוויות צילום, סאונד איכותי, שיחות דרך לווין וגרפיקות צבעוניות המוצגות על מסכי פלזמה, משהו בכל רעיון הדחיפות והלחץ הולך לאיבוד. אם יקרה משהו כזה בתכנית אמיתית, אפילו אם הרשת מסכימה, איכשהו, להמשיך בשידור החי, לאף אחד לא יהיה רצון לשמוע את מה שיש למחבל לומר והסיקור התקשורתי יתמקד בנסיונות לחסל אותו, או לתת לו את מבוקשו. במפלצת הכסף, לא רק שהשידור ממשיך עם כל השטיקים הרגילים, אלא גם אין כמעט התעסקות במה שקורה מחוץ לאולפן. אנשים עוקבים אחר השידור, אבל תמונות במקביל של הערכות המשטרה, מציגות את כחולי המדים כחסרי תועלת שלא יצליחו לחלץ אפילו חתול מעץ.

יש בסרט שחקנים טובים והם עושים כמיטב יכולתם להישאר מקצוענים מול תסריט מאוד לא עקבי. ג'וליה רוברטס טובה כבמאית העובדת תחת לחץ, ג'ק אוקונל אמין בתור לוזר שמחליט לעשות צעדים דרסתיים וג'ורג' קלוני מתעל את הקרי גרנט הפנימי שבו בכדי להציג מנחה שחצן וכריזמטי שחייו האישיים הרבה פחות זוהרים מתדמיתו הציבורית. עד שהתסריט מחליט להפוך את הדמויות ולגרום להן להתנהג בצורה שונה לחלוטין. פאטי היא לפעמים קרת רוח ומקצוענית ולפעמים אידאליסטית רגשנית. קייל הוא לפעמים לא יוצלח חסר תועלת ולפעמים גאון אסטרטגי שמקדים את כולם. לי לפעמים מסתיר את החיים האישיים שלו מאור הזרקורים ולפעמים עוסק בהם כאילו מדובר בדבר הידוע לכולם. לפני שהתרגלנו למהפך באופיין של הדמויות, התסריט מחזיר אותן למצב הקודם וחוזר חלילה. הן מוצגות בצורה כל כך לא עקבית, שהמניות של אייביס נראות יציבות ביחס אליהן.

ג'ודי פוסטר, שביימה את הסרט, לא הצליחה להחליט מה לעשות איתו. יש בו רצון לאמירה חשובה על עולם ההשקעות, כמו גם על קפיטליזם ועל האופן בו חדשות נתפסות כצורת בידור בימינו, אבל הרעיונות האלה סתם מסתבכים זה בזה ולא עושים רושם על אף אחד כשהעלילה נעשית מטופשת להחריד. אמור להיות אלמנט של מתח בכל מצב ההשתלטות על האולפן, אבל בתור מי שהשתתפה ב"האיש שבפנים", אחד מסרטי השוד הטובים בכל הזמנים, פוסטר אמורה לדעת שיש דרכים הרבה יותר מוצלחות להציג משבר של בני ערובה מאשר לגרום להם לדבר בלי סוף ולהתעלם מדבריהם של מומחים לטיפול במצב.

הרגעים היחידים בהם מפלצת הכסף עובד, הם כאשר הוא רוצה להצחיק. אין הרבה רגעים כאלה, אבל מדי פעם, אחת הדמויות תפלוט משפט שנועד לשעשע, בניגוד לרוב המשפטים שמשעשעים בלי כוונה, וזה יביא לתגובה הרצויה מהקהל. ג'וליה רוברטס וג'ורג' קלוני, רציניים ככל שיהיו בסרט, ידועים גם בתור אנשים בעלי חוש הומור מפותח ובהחלט מסוגלים לגרום לסצנה קומית לעבוד. זה לא בדיוק מה שג'ודי פוסטר תכננה, אבל אם הסרט היה זונח כיוונים אחרים ומבוים כקומדיה שחורה, יש סיכוי שהיה ממש מהנה.

מאחר והעלילה, מתחילתה ועד סופה, אינה הגיונית ומתבססת בעיקר על טיפשות של דמויות, היה עדיף לא לנסות לשכנע בכל מחיר שמדובר בסרט חשוב. אפשר להציג סיפור על בני ערובה ואפשר להציג סיפור על משבר כלכלי שדפק מיליוני משקיעים. אפשר גם להתמקד בחייו המתפרקים של מגיש של התכנית הכי מתלהבת מעצמה בטלוויזיה. אפשר לעשות הרבה דברים, אבל כשדוחסים הכל בשעה וחצי ומוסיפים דמויות משנה מוקצנות, נוצרת קומדיה בין אם מתכוונים לכך או לא. אם ג'ודי פוסטר הייתה מתעוררת בזמן, מפלצת הכסף היה יכול להיות סאטירה נושכת על אחד מהנושאים הנ"ל. מאחר ופוסטר נרדמה בשמירה, יצא לה קווץ' שמדי פעם, מספר בדיחה שאשכרה עובדת ורוב הזמן סתם לא הגיוני.

הרבה סרטים לא עומדים בציפיות של ההפקה, אחרת לא היו מופקים כל כך הרבה כשלונות. במקרה של מפלצת הכסף, הוא הרוויח לא רע בסוף השבוע הראשון שלו בארה"ב וזכה לסיקור נאה מחוץ לתחרות בפסטיבל קאן. מכל בחינה, התחזיות צפו שזהו סרט עם סיכון נמוך, שכדאי להשקיע בו. דווקא הבמאית שלו האמינה שהיא עובדת על סרט הרבה יותר מורכב ומעורר מחלוקת מכפי שהוא באמת. כל המסרים שנדחפים בלי עידון, לצד טכניקות בימוי שחוקות (שלא אציין מפאת ספוילרים), הביאו לכך שמפלצת הכסף נע בין קומדיה לבין קומדיה בטעות. לא קומדיה של טעויות, אלא קומדיה שנוצרה בטעות. שום צד אחר בסרט, פרט לקומי, לא עובד וככל שהעלילה מתקדמת, כך היא נעשית יותר מגוחכת והדמויות פחות אמינות.

אני עדיין לא מבין בכלכלה. נראה שגם האנשים מאחורי מפלצת הכסף לא מבינים בשוק ההון, או בהתנהלות של רשת טלוויזיה, או בעבודת משטרה, או אפילו במחשבים. הדבר היחיד שהם כן מבינים בו זה למה אסור להקשיב לתכניות שמנסות לדחוס את כל עולם ההשקעות למסגרת קצרה בזמן, שמתייחסת לצופים שלה כמו לילדים בגן. לי גייטס הוא ליצן והתכנית שלו היא קרקס. הסרט כושל כמעט בכל תחום, אבל הוא לפחות מבין שאנשים זקוקים לפעמים לבידור על מנת לשים לב לפרטים החשובים. חבל שפוסטר ושותפיה לא הבחינו בפרטים האלה בעצמם, התפספסה פה הזדמנות לסרט הרבה יותר טוב, בין אם כמותחן, או כקומדיה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.