ביקורת: ספר הג'ונגל

The-Jungle-Book-2016-Poster_resize.jpg

 

בתור ילד, לקחו אותי לראות בקולנוע בעיקר סרטי אנימציה. זה לא פלא שכאשר "ספר הג'ונגל" של דיסני דובב סוף סוף לעברית, באיחור של יותר מעשרים שנה, ההורים דאגו לקנות לי כרטיס. אני לא זוכר הרבה מאותו גיל, אבל אני זוכר שמאוד אהבתי את הקטעים המוזיקליים בסרט ואת האנימציה הפשוטה לכאורה, אבל יחודית בסגנונה. כשגדלתי והתחלתי לצרוך סרטים רק בשפת המקור שלהם, גיליתי מחדש את השירים מ"ספר הג'ונגל", הפעם עם המבצעים המקוריים והפסקול הפך לחביב עלי מבין פסקולי דיסני.

בשנים האחרונות, אולפני דיסני החלו לעבד חלק מסרטי האנימציה הקלאסיים שלהם לסרטים מצולמים, עם שחקנים בשר ודם ועם במאים מוכרים. אחרי מוצרים לא מוצלחים כמו "מליפיסנט" ו"סינדרלה", הגיע גם תורו של ספר הג'ונגל להפוך לסרט לא מצויר. מן הסתם, הרעיון עורר את הצד הסקפטי שבי. לא רק שהנסיונות הקודמים להפוך קלאסיקות מצוירות לסרטים "רגילים" לא הרשימו, בספר הג'ונגל יש רק דמות אנושית אחת בתפקיד ראשי וכל האינטראקציה שלה היא עם בעלי חיים. זה לא רק אתגר טכנולוגי, ליצור שילוב אמין בין ילד בתחתונים לעולם מלא באפקטים, אלא גם רעיון שלא משתלב עם האופי האפלולי שהטריילר והפוסטרים רמזו שיהיה לסרט. הסקרנות שלי התעוררה רק אחרי שהגיעו ביקורות ראשונות מעבר לים והצביעו על תגובות חיוביות מצד רוב המבקרים.

כמו בסרט המצויר, גם כאן, הסיפור הוא בהשראת ספרו של רודיארד קיפלינג, אך לא מבוסס עליו ישירות. מוגלי הוא גור אדם שאומץ בידי זאבים וגדל כאחד מהם בג'ונגל. באגירה הפנתר משמש לו מורה ומנסה להקנות כישורי השרדות ליצור שהטבע לא חנן בטפרים, שיניים חדות, או מהירות גבוהה במיוחד. מוגלי משתמש מדי פעם בטריקים שהמציא בעצמו, אבל ננזף על כך, כי זו אינה דרכם של הזאבים.

המאזן העדין בג'ונגל מתערער בשנת בצורת, כאשר שיר-חאן, טיגריס בעל שנאה יוקדת לבני אדם, חוזר לאיזור ודורש שמוגלי יוסגר לידיו. אם לא יקבל את גור האדם, ידאג שלכל שאר בעלי החיים בסביבה, יהיה רע ומר. הזאבים מתלבטים כיצד להגיב, אבל מוגלי ובאגירה מחליטים שעל הילד לעזוב וללכת לכפר בני האדם, שם יהיה מוגן.

חלפו שנים רבות מאז שראיתי את הסרט המצויר במלואו, אבל נראה שפחות או יותר כל דמות שהופיעה בו, נמצאת גם בגרסה החדשה, אפילו אם רק בתור אזכור. זה מעלה את השאלה למה בכלל לטרוח ולהפיק סרט חדש, אם הוא מהווה בעיקר עיבוד מחדש של סרט מוכר היטב ונאמן למקור הספרותי בערך באותה מידה (כלומר, בקושי). התשובה נעוצה בהבדל שתעשיית הקולנוע עברה מאז שנות השישים. אם אז, סרט אנימציה היה צבעוני, מיועד לקהל כללי ומתבסס במידה רבה על האפשרות להכניס כמה שיותר שירים למצעד הבילבורד, כיום דיסני מנסים קודם כל להגדיר לעצמם קהל ואז להרשים אותו ככל הניתן.

ב"זוטרופוליס" שנמצא כעת בקולנוע, דיסני לקחו מאפיינים של סרט לגיל הרך, אבל תפרו סביבם סיפור שרק קהל עם תפיסה מתקדמת לגבי דעות קדומות וגזענות, יוכל להעריך עד הסוף. ספר הג'ונגל פחות מתעסק במסר ובמשלים ומתמקד יותר בבידור. לשם כך, נדרשו התאמות שהקהל המודרני יעריך. יש בסרט הרבה אקשן, הוא עמוס באפקטים עד להודעה חדשה, המוזיקה יותר דרמתית, הדמויות קשוחות והתחושה לכל אורך הסרט היא שמוגלי נמצא בסכנה תמידית. בדומה לסרט המצויר, מוגלי נזקק מדי פעם לחברים שיעזרו לו לשרוד, אלא שבגרסה החדשה, האיומים נראים הרבה יותר רציניים. דמויות כמו קא והמלך לואי הם כבר לא הפוגות קומיות נוחות לסילוק, אלא מפלצות קדמוניות בעלות מאפיינים של סירנה ושל קיקלופ. שיר-חאן תמיד היה דמות מפחידה, אבל פה הוא פחות נראה כמו אחד שלא התקבל לפרסומת לפרוסטיז ויותר כמו רוצח חסר רחמים.

האפקטים בסרט מרשימים במיוחד. אמנם רואים שבעלי החיים הם יצירי מחשב, אבל השילוב בינם לבין ניל סתי, המגלם את מוגלי, הוא כמעט מושלם. יש קפיצות באנימציה פה ושם, אבל המגע ביניהם נראה אמיתי וסתי הודרך היטב איפה בדיוק נמצא בעל החיים המדומה וכיצד להגיב אליו. נוסף על כך, הג'ונגל בו הסיפור מתרחש הוא לא רק עצום מימדים, אלא גם נראה אמיתי לחלוטין. זה השג מדהים בהתחשב בכך שרוב הרקע נוצר בידי צוות האפקטים וסתי לא באמת עזב את האולפן בזמן הצילומים. זו נקודה גם לזכותו של הבמאי ג'ון פאברו שכמו ב"איירון מן", מראה שהוא דובר אותה שפה כמו יוצרי האפקטים ועובד איתם בתאום מושלם.

לצד המראה המרשים וההקפדה על קצב טוב, כיאה לסרט הרפתקאות, ישנן גם בעיות. הגדולה שבהן היא שספר הג'ונגל לא עקבי ברמת הקרבה שלו למציאות. ברור שסיפור על ילד שמדבר עם חיות בעלות כללים נוקשים לשמירה על איזון בטבע, לא מנסה להיות ריאליסטי לגמרי, אבל כן השתדלו לעצב את בעלי החיים כך שידמו ככל הניתן ליצורים אמיתיים. זה מביא לחוסר התאמה כאשר הן מתנהגות באופן אנושי מהצפוי, או משתפות פעולה בלי בעיה עם זנים אחרים. נוסף על כך, רגעים שמתכתבים ישירות עם הסרט המצויר, לא לגמרי משתלבים עם הנסיון לעשות גרסה אפלה ונכונה יותר ביולוגית.

הדבר בולט במיוחד כאשר שירים מהסרט המצויר נעשים חלק מהטקסט. זה בא בכמה רמות. תחילה, רק דקלום של המילים ומוזיקת רקע המבוססת על השיר המקורי. לאחר מכן, דמות שרה לעצמה חלק מהשיר המזוהה עם מקבילתה המצוירת. בשלב מסוים, אחת הדמויות, שאמורה להיות מרשימה ומאיימת, פוצחת בקטע מוזיקלי מלא מבלי שהדבר נראה חריג למישהו. עד כמה שאני אוהב את השירים האלה, היה מוזר לראות איך סרט שמציג גרסה מחוספסת בהרבה של הסיפור, הופך לרגע למיוזיקל בלי שום הסבר. זה הגיוני יותר כשמדובר בחלק מהחוקיות של העולם, אבל בגרסה החדשה של ספר הג'ונגל, מדובר יותר בעיקוף לא ברור באמצע הסרט.

עוד דבר שהפריע לי, אבל יותר מתוך קטנוניות, הוא גודלם העצום של רוב בעלי החיים ביחס למוגלי. אני מבין שרוצים לגרום להכל להראות גדול ומרשים ויש בהחלט משהו אפי ביצורים שחורגים מהמימדים שלהם במציאות, אבל שוב, אם כל כך טרחו ליצור לסרט מראה שמחקה את העולם האמיתי, למה הפרופורציות מעוותות באופן מורגש? התשובה היא כנראה כי לראות פילים בגובה בניין צועדים מול המצלמה, בהחלט מעורר יראת כבוד. אני מסכים שזה עובד לטובת הסיפור, אבל מצד שני, ידוע לי מה הגובה האמיתי של דב שפתני וזה לא קרוב אפילו למה שמוצג בסרט.

תלונות בצד, צוות המדובבים של בעלי החיים בסרט עושה עבודה מעולה. הם אמנם לוהקו לתפקידים די קלישאתיים – אידריס אלבה כטורף קשוח, בן קינגסלי כמורה רוחני, סקרלט ג'והנסון כפתיינית, לופיטה ניונגו כאם דאגנית החיה לפי כללים קדמונים, ביל מארי בתפקיד נוכל חביב וכריסטופר ווקן בתפקיד… כריסטופר ווקן – אבל כל אחד מהם בהחלט השתדל להבין את הדמות ואת מקומה בעלילה. אם היו מנסים לצלם שוב סרט על גארפילד עם ביל מארי, ככה הוא היה צריך להישמע, לא כמו מי שהרגע הבין שעשה את הטעות הגדולה ביותר בחייו, אבל יודע שהוא מקבל המון כסף על זה.

בניגוד לציפיות שהיו לי כששמעתי על הפרויקט לראשונה, ספר הג'ונגל מודל 2016 הוא סרט בכלל לא רע. יש לו הגיון פנימי בעייתי והוא יותר מדי מנסה להתחבר לגרסה המצוירת משנות השישים, אבל אפקטים מרשימים, דיבוב מוצלח ודמויות מעוררות עניין, מפצים על עלילה שהייתה צפויה גם ללא הכרות עם הסרט הישן. הנסיון לתת לסיפור אופי של סרט הרפתקאות בעולם שכולו יער טרופי, עובד ומספק הנאה לכל אורכו. אין שום סיבה אמנותית לקיומו של הסרט, אבל הוא בהחלט מספק כמוצר בידורי.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s