ביקורת: ציפורי חול

SandBird1_resize.jpg

 

אבא שלי מעולם לא ראה את "החיים יפים" עד הסוף. הוא יצא מהאולם בהפסקה ובחר שלא לחזור. בתור בן לניצולת שואה, הוא גדל באווירת הטאבו של שנות החמישים ועד היום מתקשה לראות בנושא משהו לצחוק עליו. לא חשוב כמה פעמים אמרתי לו שהסרט לא צוחק על השואה ולא מכחיש אותה, אלא מציג נסיון לשרוד באמצעות אסקפיזם, הוא לא מעוניין לסיים את הצפיה. הרעיון של מישהו שמסתיר מבנו את הסכנה הנשקפת להם על מנת שלא לחשוף את הילד למה שכל יהודי שנולד אחרי המלחמה יודע, יותר מדי קשה לצפיה עבור חלק מהאנשים.

הסצנה המצחיקה ביותר ב"ציפורי חול", מתבססת בדיוק על מה שקורה כשמבקשים מניצולי שואה לא לדבר על מה שחוו מול ילדים. כמו סרטו של בניני, אין כאן הכחשה, או הקטנה של האימה, אלא גישה שונה, נעדרת טקסיות ופתוס, להתמודדות.

גופת גבר בשנות השבעים לחייו נמשית מהירקון. אמנון, בלש שחזר מהשעיה, מקבל את המשימה לגלות מי האיש וכיצד התגלגל לנהר בחליפה יקרה ועם שלושה פצעי דקירה בחזה. מספר על היד נותן כיוון לחקירה ואמנון, בן לניצולי שואה, רוצה לסגור את התיק כמה שיותר מהר על מנת שיוכל לחזור לקצב עבודה רגיל ולשלם מזונות.

כאן משתלב סיפורו של רומק. רומק שטיין. גבר עני המתחזה לחבר ילדות של ניצולי שואה שנפטרו לאחרונה. הוא מגיע ללוויות במטרה לפתות את האלמנות הטריות ולחיות מהרנטה שלהן, באדיבות רגשות האשם של הגרמנים. רומק, או עמיקם בשמו העברי, עשה כל מה שאפשר על מנת להרחיק ממנו את מעט המכרים שנותרו לו. עכשיו הוא יכול רק לנסות את מזלו עם כוכבת תאטרון מזדקנת ומנתחת לשעבר שנופלות בקסמיו.

לאמיר י. וולף יש מזל גדול בסרטו הראשון כבמאי. לא רק שהצליח לגייס תקציב למה שהוא, בהעדר הגדרה מתאימה יותר, קומדיה שחורה, לא ז'אנר חביב על קרנות הקולנוע הישראליות, הוא גם הצליח ללהק נציגות יפה של מלוכת השחקנים הישראלים. עודד תאומי, מרים זוהר, גילה אלמגור ודבורה קידר, רביעיה שאת סכום השגיה ניתן לחשב רק בעזרת מחשבון, התגיסו למשימה לא קלה, לגלם אנשים שהשואה היא חלק בלתי נפרד מחייהם, אותו השתדלו להשאיר כמה שיותר מאחור כשעלו לארץ בכדי לפתוח דף חדש.

חרף הנסיונות, מתברר שהשואה היא גם מה שהכי מגדיר אותם וקושר ביניהם. מספר פעמים, מתייחסים לניצולי השואה כאל מועדון סגור, עם תנאי קבלה שאף אחד לא רוצה לעמוד בהם. יש להם ארועי תרבות משותפים, שפה משותפת שכמעט והומתה בידי גדוד מגיני השפה, מספר זיהוי שלא ניתן למחוק ורנטה שמגיעה כל חודש מממשלת גרמניה. עמיקם אינו חבר במועדון. בדרך כלל, העובדה שהצליח לחמוק מהנאצים בטרם הפעילו את מנגנוני ההשמדה, הייתה מעידה על מזל מוצלח. אלא שעמיקם כל כך דפק לעצמו את החיים, שהוא למעשה מקנא באותם אנשים שמקבלים דמי כיס כפיצוי על מה שעברו לפני שבעים שנה.

ציפורי חול מבצע היפוך באופן בו ניצולי שואה מזדקנים מוצגים בתקשורת. הנשים אותן מנסה עמיקם לפתות הן עמידות וחיות בבתים יפים וצורכות תרבות באותה תדירות כמו תרופות. גם הוריו של אמנון חיים לא רע ומסייעים כשצריך בגידול נכדתם. דווקא עמיקם, שכבר היה בארץ כשהתופת האירופית השתוללה, מתגורר בשכונת עוני בבית דל ברהיטים, עם גג דולף ומראה סדוקה (רמיזה לא עדינה במיוחד לאישיות המפוצלת אותה הוא מטפח). כשמדברים על ניצולי שואה כיום, זה לרוב בהקשרים של מחסור ותנאים סיעודיים ירודים, תוך דגש על חובת המדינה לדאוג לרווחתם. בציפורי חול, השרדות מוצגת כסוג של עבודה. לא כזו שנהנים ממנה בשום צורה, אבל כזו שבהחלט אפשר לחיות ממנה בכבוד. מן הסתם, עמיקם מחזר אחר נשים שהרוויחו לא מעט כסף בזכות עצמן, אבל החיפוש שלו אחר הרנטה ולא אחר חשבון בנק משותף, או אחר שוגר-מאמא שתכלכל אותו, מדגיש כמה הוא חושק בהשתייכות למועדון הנורא.

אמיר וולף תפס תפקיד כפול מאחורי הקלעים. הוא ביים את הסרט וגם כתב אותו, עם אורלי רובינשטיין-קצף ועם אביו, יצחק וולף. זה לא נדיר בקולנוע הישראלי שהבמאי הוא גם כותב התסריט, אבל במקרה של ציפורי חול, חשוב לי להדגיש את שני התפקידים, מכיוון שיש הבדל משמעותי ברמת הביצוע של כל אחד מהם. כבמאי, אמיר וולף עושה עבודה טובה ונראה כבעל עתיד מבטיח בתחום. הוא דואג לבחור בזוויות צילום שלא מגלות יותר מדי, אבל גם לא יוצרות תחושה קלאוסטרופובית. בסיוע עריכה נבונה, התעלומה בבסיס הסרט הולכת ונפרשת לאטה, מבלי לחשוף בשום שלב את הקלפים הלא נכונים. הסרט דורש צפיה חוזרת על מנת להעריך כמה פרטים היו בעצם חשופים מול העיניים שלנו, מבלי שנבחין בהם, כי וולף יצר הסחת דעת חכמה, בדיוק כמו רומק, שדואג להסחות דעת על מנת שלא יבחינו שהוא בעצם עמיקם.

מנגד, התסריט של הסרט טעון שיפור. הוא מעניין ורוב הבדיחות עובדות, אבל יש תחושה שמדי פעם, הסיפור תקוע וזקוק לצרוף מקרים לא סביר על מנת לצאת מהפקק. העלילה די פשוטה, אבל הבניה שלה כסיפור בלשי, המתרחש על שני קווי זמן המשלימים זה את זה, מובילה מדי פעם לנסיונות די מאולצים לקשור אותם למסקנה אחת. מסקנה שאפשר לעלות עליה מוקדם מהנדרש, כי הסרט ממעט בהפתעות.

למרות זאת, מאוד נהנתי מהצפיה, גם כשהסיפור מסתבך סביב עצמו, או שסצנה מסוימת נמשכת יותר מדי זמן. ההומור החצוף, הבימוי היעיל, הדמויות העמוקות והשחקנים שמגלמים אותן, יוצרים סרט מבדר ומעורר מחשבה, אפילו כשהמסקנה קצת עקומה. דבורה קידר מרשימה במיוחד בתפקיד העוזרת ואשת סודה של השחקנית זיסי גליק. מבלי לומר הרבה ותמיד כשהיא נמצאת בצלה של הדיווה, קידר מדויקת ושוברת שוב ושוב את התדמית שאחרים מנסים ליצור לעצמם, כאילו יעודה של הדמות הוא להזכיר שכל העולם במה וכולם שחקנים. גם מרים זוהר נפלאה בתפקיד זיסי, ההפוכה כל כך מחברתה העכברית. בתור היחידה בצוות הראשי שלמעשה חוותה את זוועות השואה, מעניין שזוהר מגלמת את הדמות האופטימית והנאיבית ביותר.

הסרט מתחיל בטון מחוצף, עם ביצוע ג'אזי ל"אויפן פריפעטשיק", שיר שאף על פי שמעולם לא נועד להיות עצוב, מזוהה כיום עם זכר השואה, הרבה בזכות השימוש בו ב"רשימת שינדלר". הטון הזה מלווה את ציפורי חול לכל אורכו, בעקביות מרשימה שאינה מתפתה להכיל פתאום איזה מסר חשוב, או להעביר את הדמויות תהליך של חזרה בתשובה. במין עולם הפוך לסרטי בורקס, בו רוב הדמויות המשמעותיות הן דור ראשון או שני לשואה, העבר רודף את כולם והופך לחלק בלתי נפרד מההגדרה העצמית שלהם. למפקדת התחנה קוראים ברדוגו, השכנים של עמיקם הגיעו מאפריקה. אלה דמויות קטנות שמשלימות פערים בין קווי העלילה הראשיים. אמנון והדור שלפניו, הם כולם חלק מאותו מועדון, או קרובים מדרגה ראשונה של חברים בו.

אף על פי שכמותחן בלשי, ציפורי חול נוטה להסתבך עם פתרונות עלילתיים לא מאוד הגיוניים, הוא עובד כקומדיה שחורה. השחקנים עושים עבודה טובה בהעברת הבדיחות ובהבנת תפקידם בסיפור ונראה שלמרות ההיסטוריה המפוארת של חלקם, לא היו התנגשויות אגו מול המצלמה. אמיר י. וולף הצליח לדחוס כמה מגדולי השחקנים של דור המלחמה ולהדריך אותם כראוי, כאילו הוא עובד בתחום כבר שנים ארוכות. עם התחלה כזו ועם תסריטים יותר מהודקים בעתיד, יש סיכוי שנולד יוצר שראוי לעקוב אחריו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.